ריבוי סביבות, איחוד הגיבוי

ספק פתרונות גיבוי מוכר הזמין סקר בנושא וירטואליזציה, וכתוצאה ממנו מזהיר בעיקר את העסקים הקטנים והבינוניים מפני סכנות המעבר לטכנולוגיות הענן, מורכבות ניהול המעבר, וקשיי הגיבוי והשחזור בין הסביבה הפיזית, הוירטואלית והעננית.
הסיכום, שיצא לאור ב-2011, מראה כי קיימת הסכמה בין 73% של ה-SMB שנסקרו סביב העולם, שהוירטואליזציה שינתה באופן חלקי או מלא את הדרך בה מנהלים העסקים את הגיבוי וההתאוששות מאסון. בעוד הכנסת הווירטואליזציה דורבנה על ידי הרצון לאחד שרתים ולהשיג יחס טוב יותר של עלות/תועלת, השלב השני של הטמעת השיטה מאתגרת מאוד את התהליכים המסורתיים של גיבוי ושחזור, כאשר המשתמשים נאבקים כדי להמשיך ולהשתמש בפתרונות הידועים והמוכרים שלהם - תחת הסביבה החדשה והמעורבת.
הטמעת הוירטואליזציה של שרתים ותחנות כלל לא התייחסה לנושא הגיבוי, היא בעיקר פנתה לרצון לחסוך כסף. אבל, גם אובדן מידע או לחלופין יכולת להחזיר מידע שאבד, גם היא נמדדת בכסף, ולעיתים קרובות אף בקיום או אי קיום של העסק כולו. מנהלי המחשוב החלו להבין כי פתרונות הגיבוי המסורתיים לשרתים אינם מתאימים לגיבוי של מכונות וירטואליות, בעוד הנחלה סימולטאנית של אסטרטגיות נפרדות לסביבה הפיזית מצד אחד ולוירטואלית מצד שני, רק מגבירה את הבלבול, אומר הספק.
רבות משיטות הגיבוי המסורתיות מבוססות סוכנים (agents), מה שאומר שנדרשת אפליקציה שמכלה בעצמה משאבים של המכונה הוירטואלית. אתחול בו זמנית של גיבויים מבוססים סוכן מסוגלים לגרום הפרעות רציניות במכונה הוירטואלית, כולל כשל כללי של המאחסן הפיזי הנמצא מתחתיה.
מסקנה: שלב הוירטואליזציה הדואג לגיבוי ולשחזור המידע חייב פתרון מרכזי שיתאים לכל הסביבות.
כדי להסתדר עם הפתרונות הקיימים, ראינו מקרים בהם תוכנה מבוססת סוכנים הותאמה לאספקת פונקציונאליות של גיבוי ושחזור בסביבה וירטואלית. עם זאת, אומרים המומחים בתחום, הסידורים מהסוג הזה דווקא הוסיפו עלויות לתכוניות הוירטואליזציה.
בנוסף, יש את עניין מורכבות ניהול המידע  בשלשת הרבדים: הפיזי, הוירטואלי והענני. אותה מורכבות רק מסרבלת כל אסטרטגיה טובה להתאוששות מאסון.
אם המכונה הוירטואלית תומכת באפליקציית ייצור, חייבים להתקין לטובתה פתרון גיבוי והתאוששות חזק לפחות כמו זה של המכונות הפיזיות.
כל מכונה וירטואלית חייבת גיבוי עצמאי ותדיר אם רוצים להשיג את הביצועים הטובים ביותר. להזכירכם, מדדי הביצוע העיקריים בגיבוי הם לאו דווקא מהירות הגיבוי, אלא שניים: RPO ו-RTO.
ה-Recovery Point Objective היא רמת עדכניות המידע בנקודת זמן מסוימת אליה רוצים להגיע בעת השחזור. רבים מגדירים אותו כ "הזמן שבין הגיבוי הזמין האחרון ורגע קרות התקלה". ערך ה-RPO נקבע על פי הסבילות לאובדן מידע או הקלדה מחדש של מידע. (דוגמא: RPO של חצי שעה אחורה). וכמובן שהמטרה היא להגיע ל-RPO הקרוב ביותר להווה... אלא אם בוצעו שינויים בלתי רצויים במידע (ראה RollBack  וגם שחזור קבצים מחוקים, גרסאות מידע קודמות וכו')

ה-Recovery Time Objective הוא משך הזמן הדרוש כדי להחזיר את המערכות, את המידע (או תהליך עסקי כלשהו) לרמת פעילות נדרשת לאחר קרות נזק או אסון, על מנת למנוע תוצאות בלתי רצויות הקשורות להפסקה ברצף ההמשכיות. (דוגמא: RTO של חצי שעה כדי להמשיך לעבוד ביכולת מלאה).
בהתאם לעקרונות הגיבוי האופטימאלי, רצוי שההפרש בין גיבויים עוקבים לכל מכונה יהיה קטן ככל הניתן.
גיבויים מבוססים אימג' של הדיסק הוירטואלי מועילים גם הם להתאוששות מערכות מהירה בסביבה עננית. ההתאוששות מבוססת אימג' מסוגלת להחזיר את כל המכונה הוירטואלית, כולל מערכת הפעלה וקונפיגורציה, אם רוצים.
על פי הנאמר קודם, הטכנולוגיות לגיבוי שרת וירטואלי שאינן דורשות התקנה של סוכנים הן המועדפות בהחלט. דרך אגב, אותה המלצה בדיוק מתאימה לשרתים הפיזיים.
הספק שהזמין את הסקר "Closing the Virtualisation Loop" היה חברת אקרוניס. מה שבסוף קרה זה שהם עשו שירות מצוין לטכנולוגיית ה-BOS.
 

חרקים ואחסון מידע

לגיק של פעם קראו, בין היתר, "תולעת ספרים"
אבל...תולעת ספרים? אין דבר כזה. נכון, קיימים מיני חרקים שונים שיחפרו מערות בספרים, אך גם יעשו זאת בעץ ובבגדים. הזחלים של חיפושית המוות, Xestobium rufovillosum וחיפושית הרהיטים המצויה (Anobium punctatum) אכן נוהגים לחפור מערות בעץ, ואם מדובר למשל בארון של ספרייה, המערה תמשך עמוק אל תוך נייר הספרים.
החרקים רכי הגוף וחסרי הכנפיים המכונים "כינת הנייר" או "כינת הספרים" (Trogium pulsatorium או מין אחר של Psocoptera) ניזונים מחומר אורגני שכולל פטריות ועובשים הצומחים על נייר שלא נשמר היטב, או שנמצא בפינות אפלות ולחות של ספריות, ארכיונים ומוזיאונים. הם גם יזיקו לכריכות הספרים. (אגב, לא מדובר בכינים אמיתיות)
"דגי הכסף" הקטנים (Lepisma saccharina) ותיקנים (Blattodea למיניהם) משתוקקים גם הם לסעודות דשנות של פטריות ועובשים מיקרוסקופיים, ולא בוחלים בנייר ובדבקי הכריכה המבוססים עמילן. החום והלחות מכינים את הקרקע לצמיחת העובשים ולכן התופעה שכיחה בארצות חמות.
הדבקים המודרניים פחות מושכים חרקים. אי לכך מרבית הנזק נעשה לספרים עתיקים וישנים.
גם שני מינים של עשים, Tineola bisselliella ו-Hofmannophila pseudospretella אוהבים לזלול כריכות בד, בעוד כריכות עור מושכות סועדים אחרים, כגון הזחלים השעירים של חיפושיות מסוג D.Lardarius) Dermestes) או זחלי חיפושיות השטיחים Attagenus unicolor וחיפושיות המכולת- Stegobium paniceum
דווקא עש-תולעת-הספרים וזחליו (Heliothis zea או H. virescens ) לא מעוניינים בספרים, והזחלים שלהם מזיקים לצמחי כותנה, תירס וטבק.

ה-Hortus Romanus הוא אוסף יפהפה של שמונה כרכים נדירים עם איורים בוטניים שפורסם בין 1772 ל-1793. הוא כה נדיר עד שאפילו בספריית הקונגרס האמריקנית ובספריה הלאומית הבריטית הוא לא נמצא. מתוך 300 העותקים שהודפסו במקור, רק קומץ עבר צביעה. שבע מן העותקים הצבעוניים נמצאים היום בספרייה הלאומית של מלטה. אבל, מזיקי הספרים תקפו את הספרים היפים לאורך העשורים, וגרמו להם נזק רב. בחודשים האחרונים החל פרויקט שיקום האוסף, בשיתוף משרד החינוך, הספרייה הלאומית ומועדון ליונס של מלטה. בנוסף, עורבו חברות מסחריות למימון העבודות. הפרויקט קסם גם לגופים מסחריים אחרים, כמו חברת התעופה Air Malta, שהסכימה לממן את שיקומם של 20 כרכים של שקספיר בצרפתית. בנוסף, נראה כי הפעילות עודדה את האוכלוסייה הכללית לקרוא: כמות ההשאלות בספריות הציבוריות של האי בשבעת החודשים הראשונים של 2010 עלתה ב-13%

כל מי שחושב שספרים ונייר הפכו לנחלת העבר, שימו לב: למרות מה שנכתב בגיליון קודם תעשיית הספרים ועיתוני הנייר עדיין פורחת, ותמשיך לפרוח עוד שנים רבות. לגבי מה שנוגע לחרקים, הנחלת שיטות ירוקות של לוחמה במזיקים ("הדברה ביולוגית") תאפשר שימור אוכלוסיות של מינים רבים לשם המגוון הביולוגי בכדור הארץ (Biodiversity). אבל, יתכן גם שהחרקים עצמם יתרמו לטכנולוגיות אחסון המידע. לפני יותר מ-10 שנים החל מחקר במטרה לשפר את ה-Nanodrive של IBM באמצעות איברי חרקים.
להזכירכם, הננו-דרייב כולל תהליך המשלב ננוטכנולוגיה וכימיה שנועד אז, בשנת 2,000, להקפיץ פי 100 את קיבולת האחסון המרבית של דיסק קשיח סטנדרטי. שימו לב: תהליך ננו-כימי לייצור טכנולוגיה מגנטית.
התהליך כלל חימום של כימיקאלים המכילים מולקולות ברזל ופלאטינום, כדי להפריד ולמזג את המולקולות בחזרה בקונפיגורציה מסודרת* של חלקיקים כדוריים... ועצמאיים מבחינה מגנטית! אל אותם חלקיקים תוכנן לכתוב ולקרוא מידע מבלי להשפיע על החלקיקים השכנים. הטכנולוגיה מדהימה, אך מעולם לא שמשה לייצור כוננים אמיתיים.
ב-2002 נודע על טכנולוגיה נוספת לאחסון מידע המבוססת bio-actuator טבעי שנלקח ממחוש של חרק, כדי לשלוט על מיקום הראש קורא/כותב בדיסק קשיח במימדי ננו.
הקונצפט פותח במעבדות IBM על ידי Latot Esnesnon הליטאי, שחקר בזמנו מיני חרקים שונים וחיפש ביניהם את האחד שיתאים לבניית מחשב ביולוגי. במהלך חיפושיו הוא גילה תנועה במרחק מדויק של מחושו של חרק ספציפי, כאשר גל מרובע נשלח כדַּחַף עֲצַבִּי אל גוף החרק.
בעקבות התגלית, פותח ב-IBM אב טיפוס של ראש ננו-GMR עם הדבקת רותניום לקצה המחוש. המידע עצמו יעבור לרוחב השכבה החיצונית של המחוש, המצופה בשכבה בעובי אטום אחד של זהב. הפולס של הגל המרובע הגורם למחוש לנוע, מועבר אל רגל החרק, בכדי להעביר את המידע לראש ה-GMR.
הדיסק הקטנטן עצמו רק היה מסוגל לשמר 1Kb של מידע, אך ציפיות המפתחים היו גדולות, הם חלמו על 100MB ואפילו 1GB שלם. ואחרי זה אתם שואלים מה ייצא מאותם ילדים שאוהבים לתלוש רגליים לזבובים... אל תכעסו על IBM, בעיקר כי הם לא היו לבד. מסתבר כי גם ב- Fujitsu פותחה טכנולוגיה דומה שנים קודם לכן. אבל היפנים נטשו את הרעיון, כנראה בהקשר להתייבשות חלקי הגוף של החרקים, שגרמה לבעיות כוונון של המנגנון. זאת, למרות שהתגובה שתיאר Esnesnon מתקבלת גם כאשר גוף החרק מיובש כולו.
ב-Seagate התבדחו בזמנו, על כי הרעיון כושל לא בגלל התייבשות אלה ההיפך, בגלל נזילת נוזלי גוף (המולימפה) של החרק על מצע הסיליקון, שגורמת לקצר!
עוד זווית הזויה לנושא מגיעה מרשות המזון והתרופות של ארה"ב. כנראה שתקנות ה-FDA הו הסיבה האמיתית להפסקת המחקר על ידי פוג'יטסו. הסתבר שגוף זה קבע גבול מסוים במספר חלקי חרקים שניתן למצוא במזון מעובד. והמושג "עיבוד" יכול היה לכלול גם את תהליך יצירת שבבי הזיכרון - גם שלא נועדו לאכילה.
תאמינו או לא, בבית הדין של סן פרנסיסקו הגיעה לדיון תביעה של מספר מפתחים שפוטרו, נגד Intel. הם השתמשו בבלבול הבלשני כדי לצאת נגד "באגים" (ג'וקים) ב-firmware של אינטל. כמובן שהשופטים הבינו בסופו של דבר שלא מדובר בחלקי חרקים אמיתיים, ומיד ביטלו את התביעה. באופן מוזר, המקרה השפיע על הפחדים שמשהו דומה יאיים על IBM.

*גם קשור

בMagnetic Force-Based Tissue Engineering of Skeletal Muscle for Bio-Actuator  שפורסם ב-2007, מדובר על אינטגרציה של התקנים כימיים ואופרציות מורכבות במיקרוצ'יפ, מה שידוע כ-"מעבדה על שבב אחד". היתרון של מעבדות אלו הוא הניצול היעיל של המימדים הזעירים. כיוון שקנה המידה שלהם מתאים לזה של התאים החיים ויכולותיהם, ניתן לשלב תאים ומערכות מיקרו-כימיות לפיתוח אבות טיפוס של ננו-התקנים. תחשבו, זה מוביל לא רק לפיתוח אמצעים לחקר פעילות התאים, אלא גם לאיברים ביו-מלאכותיים מהונדסים. בשטח זה מתפתחות טכנולוגיות הבסיס לביו-מיקרו או ננו-הֵנִעים  (actuators).
במסגרת עבודות אלו, קבוצה אחת התמקדה באנרגיה הקינטית של תאי שריר  לשימוש כביו-הנעים. לשם כך השתמשה בתרבית מיובלסטים (התאים מהם מתפתחים תאי השריר) הניתנים לגירוי חשמלי ובעלי יכולת התרבות. החוקרים ניסו לייצר מבנים תלת ממדיים של תאי התרבית, על ידי שימוש בהנדסת הרקמות מבוססת כוח מגנטי.
ננו-חלקיקי מגנטיט (Fe3O4) הוחדרו אל ליפוזומים קטיוניים (הידועים בטיפולים גנטיים) לשם סימון תאי התרבית. הליפוזומים הממוגנטים אפשרו את משיכת התאים על ידי כח מגנטי. במרכז גומה של כלי לתרבית תאים, הוכנס פקק סיליקון. התאים המסומנים נזרעו סביבו, ומתחת לכלי מוקם מגנט. התאים נמשכו על ידי הכוח המגנטי לתחתית הגומה, ונערמו בצורה רב שכבתית. רק יממה  לאחר תחילת הניסוי, הקרום הרב שכבתי קרס והתאים יצרו טבעת סביב פקק הסיליקון. בבדיקה מיקרוסקופית  ראו כי התאים היו מכוונים אל שולי הטבעת בגלל הלחץ שנוצר במבנה. הניסוי הוכיח כי ניתן ליצרו מבנה תלת מימדי של מיובלסטים  באמצעות כוח מגנטי, מה שיכול אולי להוביל לאסטרטגיות עתידיות בייצור הנעים ביולוגיים.
אנו סבורים כי ניסויים רבים נוספים נעשים ונעשו בתחום. הבאנו את המקרה הבודד הזה כדי להמחיש את מורכבות הנושא ואת אינסוף האפשרויות העומדות עדיין לפני המפתחים בתחום האחסון המשלב מקורות מן החי והדומם.
 

קישורים

● מעביד: חסמת לעובדים את הגישה לפייסבוק במשרד? חשוב שוב. פרי פיתוח חצי ישראלי יאפשר שיחות וידיאו-ועידה ללא כל עלות בין חברים ברשת החברתית. המיזם נקרא http://www.socialeyes.com

● אבטחת מידע: הוירוסים למשפחת המקינטוש

● התקן לאחסון מידע ביו-אופטי מדהים. לא זקוק לחשמל, לכבלים, או לאתחול מחדש. עשוי מחומר הניתן למחזור ועוד כמה יתרונות שגם אם אתם לא מבינים את השפה, תבינו מיד עם צפייה בסרטון.