לפני שבועיים, בועידת
FAST 11על טכנולוגיות קבצים ואחסון שלUSENIX,
הכתה גלים עבודה אמפירית של 2 חוקרים מהמח' למדעי המחשב
וחוקר אחד מהמרכז לצריבה וחקר מגנטי מאוניברסיטת קליפורניה.
הם הציגו את הקושי שבמחיקת מידע ממצעי SSD. היכולת להעלים מידע ממצעי אחסון הוא מרכיב חיוני מכל
מדיניות ניהול של אבטחת מידע, ללא כל קשר למטרת המחיקה (סליקה,
מחזור, יעוד מחדש, שינוי משתמש או אחרת).
שתהליך המחיקה לא קל, כולם כבר ידעו אך סמכו על כלים קיימים.
החוקרים הגדירו "סניטיזציה" כמחיקה של חלק או של כל
התקן האחסון בצורה כזו ששחזור המידע ממנו יהיה קשה או בלתי
אפשרי. הסניטיזציה המקומית או "clearing",
כפי שמתאר אותה
NISTפרושה שאת המידע לא ניתן לשחזור באמצעות
ממשקי חומרה סטנדרטיים כמו SATA או
SCSI. ואילו כ- "סניטיזציה דיגיטאלית" הם הגדירו
מצב בו לא ניתן לשחזר את המידע באמצעות כל טכניקה דיגיטאלית,
כולל פיצוח הבקר או ה-firmware
של התקן המידע. NIST מגדירים סניטיזציה אנלוגית
כ- purging (טיהור). תהליכים
אלו מפרקים את האות האנלוגי המקודד את המידע כך שהופך
את השחזור לבלתי אפשרי.
סוג אחר של סניטיזציה שאולי תתקלו בו הוא זה המכונה סניטיזציה
קריפטוגרפית, על פיה מידע שנכנס אל הכונן עובר הצפנה, מידע
שיוצא עובר פענוח, ופשוט מסירים את המפתח מן ההתקן. כמובן,
אין בכך כל מחיקה, הסרה או איון מידע.
הטכניקות בהן משתמשים למחיקת מידע מדיסקים קשיחים לא ישימות
על מצעים במצב מוצק מהסיבה הפשוטה שהארכיטקטורה הפנימית של
שני סוגי המצעים שונה לחלוטין.
תוכנת היצרן המוטמעת (ה-Flash Translation Layer) אשר מחקה
מול מערכת ההפעלה את תכונות הדיסק הקשיח, אחראית לפיזור הכתיבות
והקריאות בסקטורים של ה-SSD על
מנת לייעל את השחזור, וגם על מנת למקסם את אורך החיים של המצע
על ידי כך שכל סקטור מקבל את המינימום האפשרי של קריאות וכתיבות
במהלך העבודה.
אך התהליך שונה מאוד מזה של אחסון בדיסק קשיח. מערכת ההפעלה
לא משתפת פעולה היטב כאשר המשתמש מנסה למחוק את המצע.
החוקרים בקליפורניה ניסו שלוש טכניקות סניטיזציה:
דרך פקודות ה-ATA המוטמעות במצע
ומטרתן למחוק את כל המידע בכונן, באמצעות תוכנות מחיקה מסחריות
המוחקות את המצע השלם, ובאמצעות תוכנות המוחקות קבצים באופן
פרטני. לאחר מכן וידאו את האמינות והיעילות של כל טכניקה, על
מנת לקבוע אילו מתוך שלושת הדרכים טובה יותר. התהליך כולו
כלל כתיבת תבנית מידע אל המצע, הפעלת הטכניקה הנבחרת, ולשם
הוידוי פורק המצע בהמשך, והמידע הגולמי שוחזר ישירות משבבי
הפלאש באמצעות מערכת בדיקת פלאש מתאימה.
רוב הכוננים המודרניים מגיעים עם פקודות מוטמעות הפוקדות על
ה- firmware שנמצאת ע"ג השבבים, להריץ
פרוטוקול הסרת מידע סטנדרטי למצע כולו. כיוון שהיצרן מכיר
את תכנון המצע, סביר להניח כי הפקודה תהיה יעילה ואמינה, אך
על פי הניסוי הסתבר כי רבות מן האימפלמנטציות כלל לא היו מושלמות.
מתוך 12 התקנים שנבדקו, רק ארבע נמחקו במלואם כאשר השתמשו
בפקודה הסטנדרטית "Erase unit".
אצל אחד מהם כמעט כל המידע נשמר...
תוכנות מחיקה שקיימות בשוק למחיקת מצע שלם אמורות למחוק את
המידע מהמצע
כולו. מסתבר שהן מסוגלות
למחוק את הרוב... אך לא הכול. החוקרים
Wei ו-Grupp
מצאו כי אף אחת מן הטכניקות המבוססות תוכנה
מסחרית להסרת קבצים באופן בטוח לא הייתה יעילה בשימוש
עם מצעי SSD ובנוסף, הפעלת
התוכנה דרשה עבודה עדינה ומחושבת. תוכנות המוחקות תוכן מידע מכוננים על ידי דריסת
המידע מספר פעמים. בניסוי
שתואר, שיטות המחיקה בדרך הדריסה השאירו רק 1% מכלל
המידע שהכיל המצע, אך רק אחרי שהדריסה הופעלה 20 פעמים!
כל הפרוטוקולים לסניטיזציה של קבצים באופן פרטני כשלו,
כאשר 4 עד 75% מהקובץ נשאר ללא פגע.
בנובמבר 2010 הודיעה מייקרוסופט שבגרסה הבאה של
WHS (השרת הביתי של
חלונות) לא יופיע פיצ'ר ה-drive extender, כלי
המאגד דיסקים קשיחים שונים, אפילו בעלי קיבולות
שונות, והופך אותם לדיסק וירטואלי או
Volume מאוחד. גם מגרסת
הביטא של ה-Windows Small Business Server 2011
ומן ה-Windows Storage Server 2008 יסירו את הכלי.
למה? כנראה, מפני שהתאגיד חשב שהגעת הדיסקים הקשיחים
הגדולים, מעל 1TB במחיר
סביר, יהפוך את הכלי למיותר. אבל, משתמשים רבים
ברחבי העולם לא קיבלו יפה את התחזית.
מהרגע שהכוונה נודעה, יצרני תוכנה צד ג' החלו
להתעסק ביצירת כלים חלופיים. כרגע קיימים בשוק
גרסאות ניסיוניות (אלפה וביטא) מאת Division M,
StableBit ו- DataCore. אבל, עבור משתמשי
BOS יכולת איחוד דיסקים
פיזיים מהווה נוחות ותיקה. מרחיב
הדיסק (Disk Extender)
הכחול-לבן של BOS,
קיים כחלק אינטגראלי של החבילה כבר מעל
6 שנים. הוא פותח במטרה לאפשר המשכיות עבודה מול
דיסק קיים גם כאשר הוספנו דיסק נוסף למערכת. לדוגמה,
כאשר מערכת הגיבוי שלנו זקוקה לנפח דיסק נוסף
בכדי לגבות את המידע ואין לנו אפשרות להעביר את
כל המידע מהדיסק הישן לדיסק החדש.
דוגמה יותר קונבנציונאלית היא בעבודה רגילה במערכת
עם דיסק בודד עליו הגדרנו את כל הדרוש והתקנו
את כל האפליקציות. לאחר זמן נתמלא הדיסק ועלינו
להעביר את כל המסמכים שלנו לדיסק חדש ולשנות את
כל ההגדרות בכדי שהמערכת תוכל לחזור ולמצוא את
הקבצים הללו במיקום החדש.
כאן נכנס ה-DE לפעולה. הפתרון מרחיב את תחומי
הדיסק הקיים ללא שינוי ההגדרות.
בדיוק כפי שניתן לבצע באמצעות העברת ספריית
MyDocuments לדיסק חדש
תוך כדי השארת הקישור על גבי מסך העבודה.
בעבודה עם BOS, מאפשר
ה-DE להרחיב את שטח האחסון הפנוי לגיבוי ללא
שינוים ומהפכות במערכת. ניתן להגדיר כי כל שרת
יגובה לדיסק קשיח נפרד כך שבעת הצורך ניתן יהיה
לנתק אותו ולהעביר אותו בשלמותו לשרת התקול לשם
אחזור מסמכים מהיר.
בדיוק באותה הצורה ניתן להתקין על גבי ה
BOS דיסק קשיח אשר שוכפל
קודם לכן על שרת מסוים ומכיל את מערכת ההפעלה,
האפליקציות וכל הדרוש לפעולתה התקינה של המערכת
ולהגדיר ב BOS לעדכן את
התוכן של דיסק זה באופן שוטף. דיסק כזה יכול לשמש
להחזרת מערכת שלמה לפעולה בתוך מספר דקות.
פתרון נוסף העושה שימוש ביכולות אלו הנו חיבור
מספר דיסקים קשיחים במערכת מחשב אחת תוך כדי פיצול
יעדי הגיבוי על גבי דיסקים אלו. בתצורה זו ניתן
להגן על נפחי מידע גדולים ביותר במערכת מחשב פשוטה
ובסיסית וללא עלויות בקרי Raid.
Sharing is Caring :-)
קישורים
● להקת הפאנק-רוק הישראלית יוזלס איידי
(Useless ID) נתנה פרשנות חדשה לשיר של השלושרים "לו
הייתי פיראט", והוציאה
קליפ מושקע ומשעשע העוסק בפיראטיות הקצת יותר מודרנית
– הפצה לא חוקית של מוזיקה ברשת.
●
רכב הילוכים? נחלת העבר. אוטומטי? טכנולוגיה נחותה...
בהשוואה לרעיון שמשגע אותנו כבר שבועיים. Steve Durnin,
שרברב אחד פשוט, בילה את שעות הפנאי שלו במשך 20 השנים
האחרונות בפיתוח ובשיפור רעיון של מערכת הילוכים מיוחדת.
אנא,
צפו בסרט זה
אולי הפריט הראשון שנשמר מתולדות אחסון המידע, הן לוחיות
כתב היתדות שהיו בשימוש 3,400 שנה לפני
הספירה. אבל בין כל האמצעים הגאוניים והבזארים שבאו
אחריהן, אין ספק שקווי עיכוב הכספית (Mercury
delay line)
שווים ציון.
שיטה יוצאת דופן זו הומצאה לשימוש
במערכות מכ"ם צבאיות של מלחמת העולם השנייה,
מה שהוביל אותה לשרת גם את המחשבים הדיגיטאליים
הראשונים, בתחילת שנות ה-1950.
הקונצפט הבסיסי נולד בחקר המכ"םים, כמערכת לצמצום
הפרעות שמקורן בהשתקפות הקרקע ושל
עצמים מקובעים.
מערכת מכ"ם מורכבת באנטנה, משדר,
מקלט ותצוגה כלשהי. האנטנה מחוברת למשדר, השולח פולסים של אנרגיית רדיו
ואז מתנתק. האנטנה מתחברת אז למקלט,
המגביר כל האותות שהשתקפו, ושולח אותן לתצוגה. חפצים המרוחקים מן המכ"ם מחזירים הִדְהוּד מאוחר יותר מאלו הממוקמים קרוב יותר למכ"ם - אותם
ניתן לראות בתצוגה. עצמים שאינם
נעים, במרחק קבוע מן האנטנה, תמיד מחזירים אות לאחר אותו
זמן עיכוב בדיוק. בתצוגה, הדבר יראה ככתם שאינו נע, ויתכן
יפריע לאיתור מטרות אחרות באותו שטח. המכ"םים הישנים יותר
פשוט כיוונו את קרניהם הרחק מן הקרקע על מנת להימנע
מהפרעות מסוג זה. הכוונון הזה לא היה קל, במיוחד למכ"םים
הניידים, ובמיוחד בשטח בלתי אחיד. על מנת לסנן את ההחזרים הללו, הייתה מתבצעת השוואה
בין שני פולסים, והיו מסירים את ההחזרים בעלי אותו
תזמון. הדבר נעשה בכך שהאות שנשלחה מן המקלט אל התצוגה
הייה מתפצל - במסלול אחד זה היה שולח אותו ישירות
לתצוגה, ובשני - אל יחידת עיכוב. העיקוב היה מכוונן בקפידה כדי לעכב את האותות
במכפלות הזמן בין הפולסים
(תדירות הישנות הפולסים). כך, האות שעוכב מפולס מוקדם
יותר, היה יוצא מיחידת העיכוב בזמן שפולס חדש היה נקלט
באנטנה. את האות מיחידת העיכוב היו אז הופכים,
ושתי האותות היו נשלחות במשולב את התצוגה. כל אות שנפל על אותו מיקום היה מתבטל על ידי האות
ההפוך מן הפולס הקודם, וכך היו נשארים בתצוגה רק העצמים
הנייחים.
השימוש בקווי עיכוב לזיכרון של מחשב היה רעיון של
Eckert
בשנות ה-1940, ונוצל במחשבי ה-EDVAC
ו- *UNIVAC.
כמו צורות מודרניות אחרות של זיכרונות מחשב
אלקטרוניים, מדובר היה בזיכרון הניתן לרענון, אך
בשונה מן ה-(RAM (random
access memory של היום, זיכרון קווי העיכוב
אפשר רק גישה סדרתית. בצורות הראשונות של זיכרונות קווי העיכוב,
המידע שהוכנס לזיכרון בצורת פולסים חשמליים תורגם לגלים מכאניים
שהתפשטו בצורה יחסית איטית דרך מצע, כגון גליל מלא
בנוזל כמו כספית, סליל
מגנטוסטריקטיבי או גביש פייזואלקטרי. החומר בו
התפשט הגל מסוגל לתמוך במעבר של מאות או אלפי
פולסים בכל עת.
ברגע
שהפולסים מגיעים לקצה השני של המצע, הגלים מתורגמים מחדש
לפולסים חשמליים, מוגברים, משנים צורתם ומוכנסים מחדש למצע
מעבר הגלים מן ההתחלה ובכך מתבצע רענון הזיכרון. הגישה
לחלק נבחר בתוך זיכרון המצע דרש להמתין מספר מיקרו-שניות,
עד אשר הפולסים הנדרשים מגיעים לקצה, לסוף של המצע. קווי עיקוב הכספית מאחסנים מידע בסדרת פולסים
אולטרה-סוניים הנשלחים מקצה לקצה של עמודת כספית. הם היו
מסוגלים לאחסן כ-500 ביט מידע, אך היו קשים להובלה ועל מנת
להיות יעילים דרשו אחסון בסביבה חמה. בטכנולוגיה מבוססת על אותו עיקרון אך
עם קווי עיקוב הקוורץ, נבנו מכשירי הטלוויזיה בצבע בשנות
ה-1990 הראשונות. יש האומרים שהרפלקטורים שהשאירו
האסטרונאוטים של חללית האפולו בירח, יכלו להשתמש במרווח
שבין הירח לכדור הארץ בצורה של מערכת עיקוב הלייזר.
* Eckert
השתמש בעמודת כספית עם מַתְמֵר מגביש פייזואלקטרי בכל אחד מקצותיו. אותות ממגבר המכ"ם היו נשלחים אל המתמר בקצה אחד של
הצינור, מה שהיה גורם למתמר לשחרר פולס וליצור גל קטן
בכספית. הגל היה מגיע לקצה השני של הצינור, שם היה נקרא על
ידי הגביש, מתהפך ונשלח אל מסך התצוגה. המערכות הללו התאימו להפיכתן לזיכרון של מחשב. אבל,
היה צורך במחזור האותות במערכת הזיכרון על מנת למנוע את
היעלמותם לאחר המעבר בעיכוב. הפתרון הושג באמצעות אלקטרוניקה פשוטה.
השימוש בכספית נבחר מפני
שהעַכָּבָה האקוסטית של הכספית כמעט זהה לזו של גבישי קוורץ
פייזואלקטריים. הדבר עזר למזער את אובדן האנרגיה וההדים
כאשר האות הועבר מגביש למצע ובחזרה. המהירות הגבוהה של
התפשטות הצליל בכספית הגבילה את סה"כ הפולסים שניתן היה
לאחסן בכל עמודת כספית בגודל הגיוני. חסרונות טכניים נוספים היו משקל, מחיר ורעילות
הכספית. וגם, בכדי להשיג את תנאי העברת האותות האופטימאלי,
היה צריך לשמור על הכספית בטמפרטורה קבועה של 40 מעלות
צלסיוס. אם היום רבים מוצאים לא נוח לעבוד בחדרי מחשב
מקוררים, תארו לעצמכם את אי הנוחות לעבוד בחדרים מחוממים כל כך.
המחשב הדיגיטאלי הראשון שהכיל תוכנה מאוחסנת בו היה
EDSAC, והתחיל את פעולתו עם 512מילים בזיכרון, שנשמרו ב-32 קווי עיכוב שכל אחד היה
מסוגל לשמר 576 ביט. הקיבולת הצטמצמה בדגם ה-
UNIVAC I (כל עמודה הכילה שווה ערך ל-120
ביט. נדרשו שבע יחידות של 18 עמודות כל אחת כדי לשמר 1,000
מילים בזיכרון...רק כשליש מכמות המילים הממלאות גיליון זה.
אני לא יודע אם יצא לכם להסתכל על סרט או תכנית בתלת מימד.
ברגע הראשון זה מרשים אבל אחרי מספר דקות לא רק שאתם מאבדים
את האוריינטציה, העיניים מתעייפות, וכאבי ראש עלולים לצוץ
אצל רבים. מעבר לכך, השימוש במשקפיים לצורך החוויה גורם לפיקסלים
להופיע כך שבעצם איכות הצפייה נפגעת, והמסך לא חלק כל כך.
הטרנד המטופש הזה מוכנס במהירות לטלפונים סלולאריים, שגם כך
אם אתה לא חד עין בן 17, אי אפשר לראות בהם כלום. אם בנוסף
לכל אתה זקוק למשקפי קריאה, אכלת אותה. היות ומשקפי קריאה
זה לא דבר נדיר כל כך, אז נשאלת השאלה: מה הסיפור? עוד ניסיון
להפוך במהירות טרנד לכסף.
איך מוציאים לנו את התענוג
מהחיים
אתם וודאי יודעים שכמעט כל מה שאתם אוהבים לבלוס לא בריא,
עישון מסרטן, אלכוהול חס וחלילה וצינגלה זה אסור בתכלית האיסור.
נשבע לכם, צריך לאסור רשמית על פרסום מחקרים רפואיים. המחקר
האחרון מגלה ש: “מין אורלי הוא הגורם מספר אחד
לסרטן הלוע". תוך שנתיים שלוש יגלו שהסבתות שלנו צדקו
לגבי אוננות. אולי נחתוך וזהו?
מהפכת האוכל
רצף המהפכות בעולם הערבי הוא תהליך שלא ייעצר בעולם הערבי.
הוא התהליך שיביא למותה האלים במיוחד של השיטה הקפיטליסטית.
אם סוציאליזם יוצר פרזיטים הרי שקפיטליזם יוצר חמדנות. בעולם
הערבי העוני שולט למרות שהקרקע מלאה באוצרות טבע. הציבור לא
נהנה ממה ששייך לו בעצם. וכדי להוסיף חטא על פשע, גם אסור
לו למחות. בעיית הבעיות בעולם הוא המחירים המאמירים של מוצרי
המזון. למרות שהתיעוש מתייעל ומחירי ייצור המזון לא עלו בצורה
משמעותית, הצרכנים בכל העולם -וזה כולל גם אירופה, ארה"ב וישראל
ולא רק את העולם הערבי- משלמים יותר. מי שמרוויח את ההפרש
הן רשתות השיווק, שחונקות את החקלאים אבל לא מקלות על הציבור...
יש להן תיאבון גדול מאוד לרווחים. במקומות רבים בעולם המערבי
חלק מן הציבור (בצרפת למעלה מ-25% ובישראל הרבה יותר) חיי
על פחות משכר המינימום. כשמחירי המים והלחם עולים, נוצרת בעיה
קשה.
החמדנות היא לב ליבה של הבעיה הקפיטליסטית, היא גם יוצרת חור
ברעיון השוויון בין בני אדם. השיטה הקפיטליסטית מאפשרת לכל
בעל מקצוע לנקוב במחיר ללא פיקוח ובקרה.
כך לדוגמה יכול עורך דין אחד לגבות
200 דולר לשעת עבודה ואחר ייאלץ להסתפק ב-100 שקלים. והיה
ושניהם יהיו מוגבלים לתעריף תקרה, הרי ששני ניצים יוכלו לקבל
ייצוג שווה בבית משפט. נכון המדינה תקבל פחות מסים
מעורכי הדין העשירים אבל מצד שני תחסוך הון תועפות מעלות הסנגוריה
הציבורית.
נניח שמחר כל מוצר או שירות חיוני נכנס לפיקוח, מתח הרווחים
של כל מוצר ו/או שירות יוגבל לתקרה מסוימת, שוב המדינה תקבל
פחות מסים אמנם אבל מצד שני עלויות המחיה ירדו פלאים וקצבאות
הנזקקים ירדו בהתאם.
הקפיטליזם יצר את הפער ההולך וגדל בין המעמדות, פער שלא מתקבל
על הדעת, שמערער את יסודות הדמוקרטיה והשוויון בין בני אדם,
הגדרה שמופיעה בכל חוקה בכל מדינה דמוקרטית. את הפער הזה יש
לצמצם. אין הצדקה שאדם אחד יוכל לממן 500 דורות ואחר לא יוכל
להאכיל את ילדיו. את העוול הזה גם כן יש לתקן, אם ביל גייטס,
וורן באפט, מרק צוקרברג ואחרים יכולים לתרום מחצית הונם, כל
האחרים גם כן יכולים. לא יתכן שבנק יקבל מיליארדים כדי לחלק
בונוסי עתק לבעלי חוזים מנופחים, כסף ששייך לציבור ויכול לשפר
את חייו.
הקפיטליזם הטהור אולי לא מת אבל הוא חי בארגז של מקרר בעיירה
שכוחת אל כי הבנקאים עיקלו את ביתו. בחורף הבא הוא יקפא למוות.
הבהרה
בהמשך לקטע מהשבוע שעבר אני חייב לומר: אני לא נביא ואין לי
מושג מה יקרה בעתיד, כך שמה שהצגתי הייתה אלטרנטיבה מבוססת
על תהליכים שקרו בעבר. אני לא חף מהפרנויה היהודית, אני גם
מבין את החרדה. אבל אני בניגוד לכם חי בצרפת. אני רואה דברים
אחרים מאלו שמספרים לכם. אני לא מבין מדוע אתם לא מאמינים
לכלום שמנסים להאכיל אתכם אבל סכנת התפשטות האסלאם היא תיאוריה
שאתם קונים ומנפחים בשמחה. אני לא מבין כיצד אתם יכולים להתלונן
על החינוך האנטי יהודי שנותנים הפלשתינים לילדיהם כשאתם עושים
אותו דבר בדיוק. לא אני ולא אתם יודעים מה יקרה בעתיד, וגם
לא אף אחד מהפרשנים שמנבאים שחורות. אנחנו כן יודעים, או לפחות
יכולים ללמוד את ההיסטוריה, ואם נבין שהיא יכולה לחזור ולאו
דווקא לכיוונינו אולי נהיה יותר חכמים ויותר טובים.
איסורים והתרות
מדינת ישראל אוסרת החרמות, חוק איסור הטלת חרם יפתור לנו את
כל הבעיות. מישראלים נשללת הזכות לקרוא לחרם. חרם כלכלי הוא
אמנם נבזי למדי אבל אמצעי לחץ לגיטימי וחוקי בכל דמוקרטיה
בעולם. נניח שחברה מסוימת דופקת אתכם, זכותכם לקרוא לחרם עליה,
והציבור יחליט אם מקובל עליו או לא. מדינת ישראל החליטה לשלול
מהציבור את זכות ההחלטה. המטרה כמובן הענשת גופי שמאל שמקדמים
חרם על מוצרים מהשטחים. הביצוע כרגיל אידיוטי ומהווה פגיעה
בחופש הדיבור.
חברי כנסת מהימין מקדמים חוק חסינות לרבנים, הימין הקיצוני
רוצה שלרבניו תהיה הזכות לומר כל מה שעולה על רוחם, כולל התרת
דמם של ערבים בשלב זה, יתכן הומוסקסואלים מאוחר יותר, שמאלנים
אחר כך ובסוף חילוניים, וכי מדוע שיסתפקו בערבים?
השאלות העולות מיוזמה זו הן: האם החוק יכלול רבנים רפורמיים
ואורתודוקסים או רק רבני יש"ע? ומה יקרה אם רב יכריז על חרם
כלכלי כלשהו?
שר החינוך מתכוון להכריח את תלמידי ישראל לבקר בחברון, לא אכפת
לו הסיכון הביטחוני, לא אכפת לו העובדה שיהיו רבים שפשוט לא
רוצים ולא מוכנים להגיע למזרח הפרוע. העיקר לקדם את האג'נדה
הפוליטית הימנית שלו. אם למישהו יש ספק שמדובר במערב
הפרוע הרי שמסתבר ש-91% מתיקי האלימות כנגד פלשתינים בגדה
לא מטופלים או נסגרים מחוסר עניין לציבור. מסתבר שאין שריף
בעיירה, והאיש הרע עושה מה שבא לו. ואם יש לכם ספק מיהו האיש
הרע באו אנשי פלוגות הסער של הימין הקיצוני אלו שנקראים "תג
מחיר" והזכירו לנו. הצבא הרס מאחז לא חוקי (אני מדגיש לא חוקי)
אז הם נוקמים, לא במי שהרס את המאחז או במי שהורה להרוס את
המאחז אלא סתם בפלשתינים הראשונים שנקרים בדרכם.
אז מה היה לנו שם: פגיעה בחופש הדיבור (כמו בכל משטר פשיסטי
טוב), אישור התרת דם לאנשי דת (כמו באיראן), אי שוויון בפני
החוק מטעמי גזע (אתם כבר תמלאו את החסר) ופלוגות
"תג מחיר".
הצהרתת
אחריות
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף
אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה,
או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית
לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין
מגזין זה
נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה
וחסכון באנרגיה.