על הפשע האלחוטי

טכנולוגית הרשת האלחוטית נועדה בעיקר לשיפור ניידות המשתמשים העסקיים. מהר מאוד התגלו יתרונותיה למשתמשים הביתיים, היוצרים איתה רשתות P2P כדי לקשר מחשבים, משחקים ועוד מכשירי בידור. ירידת מחירי החומרה (נתבים ונקודות גישה) עודדה את הרחבת השימוש. הטכנולוגיה גם הולכת ומתקדמת, והיא תתמוך כל פעם ברוחבי פס, מהירות וטווחים גדולים יותר.
התקן 802.11b הוחלף ב- 802.11g , ובקרוב כנראה יופיע גם 802.11n. זה יבטיח לנו פחות נקודות מתות, נוכל להוריד ולשמור וידיאו מהמחשב לשלל מכשירים תואמי אלחוט (כמו טלוויזיות). יהיה גם קל יותר לעבוד ולשחק עם מספר משתמשים ביחד.
אבל כל אותה קדמה גם תעזור לרעים, ותציב אתגרים חדשים לאכיפת החוק. פושעים יכלו להוריד ולשתף ביתר קלות תכנים אסורים (פדופיליה וכו') וגם יהיה קל יותר עבורם לגנוב משכניהם התמימים. המלכודת היא בכך שהגברת האבטחה גם תשפיע לרעה על היכולת להשיג ראיות מצד האמונים על אכיפת החוק. למה? כי גם אם הפושעים לא ינסו להסוות את פעילותם ברשתות שכניהם, הם יכלו לנצל את הטכנולוגיה לאחסון הראיות במקומות בהם איש לא היה חושב לחפש, כולל אתרים נפרדים, לגמרי לא קשורים.

להמחשה, לא מזמן שמה לב חברת כרטיסי אשראי (לא משנה באיזו ארץ) כי מספר כרטיסי אשראי חדשים, שעדיין לא נעשה בהם שימוש ואפילו לא נמסרו לבעלים, שמשו לרכישת מוצרים אונליין. הרוכש המסתורי מסר את המספרים ואת השמות המתאימים בזמן הקניה. חקירה החלה. ספק שירותי האינטרנט שיתף פעולה והנתונים הראו שהגנב פועל משכונת מגורים בה לא הייתם רוצים לגור, אם ידעתם את שיעור הפשע בה.
מצוד אחר כתובות ה-IP הובילו את החוקרים לבית בו, על פי מידע המשטרה, לא גר אף בעל רישום פלילי. דפקו בדלת, בעל הבית הכניס את השוטרים ואפשר חיפוש. מה שנמצא היה מערך של נתב (ראוטר) אלחוטי, עם אנטנה מוצבת במגורים של אישה מבוגרת, ורשת ביתית שלא הייתה מאובטחת. כל אחד ברדיוס של מאתיים מטר יכול היה להשתמש באותה רשת. תשאול האישה הסיר חשד בנוגע למעורבותה, והחקירה התרכזה בנתב. זה חשף מספר קישורים חשודים, כולל כתובת מורשית לגישה וניהול. אותה כתובת הובילה למחשב נישא ועליו מערכת ווינדווס רשומה על שם הבעלים, שכן שגר ארבעה בתים משם.
עם צו חיפוש ביד, הגיעו החוקרים לבית השכן וגילו כי הלפטופ שייך לנער, שהשיג כ-6,000 מספרים של כרטיסי אשראי ממקור באוקראינה (אוופס, סליחה, לא משנה מאיזו ארץ!) דרך צ'אט בערוץ IRC (או Internet Relay Channel). הקטין השתמש תחילה בחיבור האינטרנט המשפחתי שלו, אבל מהר מאוד התחיל ללמוד כיצד לפרוץ לרשתות של אנשים אחרים.

אבטחת הרשתות האלחוטיות מושתתת על עקרונות האוטנטיקציה, ההצפנה, ושלמות המידע. על המשתמשים להגדיר שם וסיסמא, שיהוו מפתח. אבל הרבה מאוד אנשים לא מודעים לסכנות של רשת אלחוטית ואינם טורחים לבצע תהליך הגדרה נוסף על מפתח ההצפנה שמגיע עם הנתב ומוגדר על ידי היצרן. וגם אם טרחו וקנפגו, והכניסו מפתח אבטחה, מייחסים את העניין לתהליך ההתקנה ולא חוזרים לבדוק את ההגדרות או לשנות את המפתח מדי פעם, כפי שמומלץ.
ב- Wi-Fi Protected Access (או WPA) מפתח האבטחה משתנה ברוטציה באופן אוטומטי, אבל שיטת האבטחה של תקן זה איננה חמורה וגם חסר בו תחום של בקרה או ניהול מפתח הצפנה. ב-WPA2 קיימות רמות הצפנה בנוסף למפתח הרוטציונאלי.
כמו בכל שיטת הצפנה אחרת, יש דרכים לפצח אותה... אבל זה לוקח זמן. הפורצים העקשנים מסוגלים לאסוף תשדירים (data packets) המכילים מידע על מפתח ההצפנה עד שיש בידיהם מספיק מידע כדי לפענח אותו. אבל, קל הרבה יותר להשתמש ברשת אלחוטית שלא מאובטחת.
בשנים עברו, נהגו חוקרים שהגיעו לזירת הפשע לאסוף ראיות ולהביאן לבדיקה במעבדת המחשוב הפורנזי. אלא שהם התחילו להבין שחסר להם שם משהו. כמו למשל, דיסקים קשיחים אלחוטיים, (דיסקים במארזים המאפשרים התחברות לרשת אלחוטית) מרושתים או חיצוניים, אשר בשל ממדיהם הצנועים, ניתן להחביא במקומות מקוריים.
חלק נוסף בתצרף הפורנזי יכולים להיות טלפונים ניידים עם יכולת חיבור אלחוטי, במיוחד אלו המכילים מצלמות ומודולים למשחקים. לתקן כמו ה-XBox יש דיסק קשיח של 10GB בו, אם רוצים, אפשר גם לאחסן מידע במקום משחקים, למרות שאנו תקווה שזה לא יביא לכם רעיונות מקוריים...
צעד חיוני בחקירת פשע אלחוטי הוא בדיקת הנתב, אשר יכולה לגלות לנו  כמה כתובות IP התחברו לרשת. ההתחברויות יובילו לקביעת מספר ההתקנים שניתן יהיה למצוא, מפני שאין אפשרות שלמכשיר אחד יהיו שתי התחברויות ב-IP שונה. אם מצאנו  בזירה שני מחשבים, אבל בטבלת השרת מופיעות שלוש התחברויות, סימן שכדאי לחפש אחר מכשיר נוסף איפשהו בטווח הרשת.
לא מעשי לבדוק את הראוטר במעבדה, מפני שהמידע על ההתחברויות נמצא ב-RAM במצב נדיף. אם רק ננתק אותו מהחשמל... הלך המידע, הלכו הראיות.
משבאים לחקור נתב, מחברים מחשב נישא שהוכן לשם כך ובאמצעותו צופים בטבלאות הראוטר. אם מדובר בנתב בו המשתמש לא החליף את מפתח האבטחה שהגיע כברירת מחדל, העבודה פשוטה יחסית. אבל, ללא מידע או שיתוף פעולה של המעורבים, יש צורך להפעיל את התותחים הכבדים של שיטות החקירה המיושנות. וזה כולל ראיות מעולם ה-low tech, כגון קבלות או תדפיסים של כרטיסי אשראי עמם נרכש ציוד אלקטרוני. ככל שהחקירה מסובכת ומתארכת, יכול להיות לחשוד או לשותפיו זמן והזדמנות להשמיד ראיות חבויות.
כאשר משתמשים ללא רשות ברשת האלחוטית של מישהו אחר, רישום ההתחברות ל-IP של המתחבר יכול להישאר כיממה או יותר בנתב (תלוי בהגדרות שלו). אם החוקרים לא מגיעים בזמן ולא מזדרזים, לפעמים מאבדים ראיות. חשוב לציין גם שמתוך רשימות הנתב לא ניתן לקבוע עם ההתחברות נעשתה מתוך התקני הרשת או ממכשירים הנמצאים באתר אחר. החקירה הממוחשבת צריכה להשתלב עם השיטות הרגילות, במיוחד מתוך היסק לוגי, תשאול שכנים, שותפים עסקיים, משפחה. כן היו מקרים בהם החוקרים "התחזו" לקורבן הפשע  על מנת לקצור ראיות, ממש כמו בקולנוע. אחת הדרכים: להתקין נקודת גישה אלחוטית בסביבה ולקוות שהחשוד ינצל אותה.
הערים הגדולות בישראל שופעות רשתות ביתיות אלחוטיות, רובן לא מאובטחות - או לא מאובטחות מספיק. זה רק עניין של זמן עד שהפשיעה האלחוטית תצבור תאוצה בארץ.
 

ממשיכים לשבט

יש עונות מסורתיות למעבר דירה, אבל אין עונה מועדפת חמה למעבר בין דיסקים. כל השנה יש אנשים שמחליפים, וכמה שיותר נבונים האנשים, כך יותר תדירים המעברים. אם חשבתם להעביר את תוכן הדיסק הקשיח שלכם לדיסק חדש שיהיה באותו מחשב, או אם למחשב חדש, המשיכו בקריאה.
לצורך העניין, נתייחס לדיסק עם מערכת הפעלה WinXP, כמו שכבר התחלנו לעשות בשבועות הקודמים. והנה לכם עצה חשובה: אל תחשבו אפילו להתחיל בתהליך בזמן שאתם עייפים או לא במיטבכם. תהליכי השיבוט דורשים את מירב הריכוז מצדכם. גם ללא כפפות סטריליות ומסיכת מנתחים, אתם אשכרה עומדים לבצע השתלת מוח למחשב.
הרבה יותר אנשים ממה שאתם מדמיינים עושים טעויות בתהליך שיבוט ומאבדים את כל המידע שלהם כשמנסים להעתיק דיסק. האסון מכה כאשר המשתמש בוחר בשוגג מקור ומטרה לשיבוט, ואז הוא (או היא) מעתיק image של הדיסק הריק והחדש, אל הדיסק הישן שמכיל את המידע החשוב. ולכן, לא נפסיק לאמור שוב ושוב: עשו לכם גיבוי טוב, בדוק ומאושר, לפני כל ניסיון לשבט!
לפני שמתחילים להעביר את מערכת ההפעלה מדיסק לדיסק, צריך כמובן להתקין את הדיסק החדש, כדיסק פנימי או חיצוני (וודאו שהמערכת מזהה אותו). לאחר בחירת דיסק המקור ודיסק המטרה (החדש), מפעילים את התוכנה הנבחרת ובסיום התהליך מנתקים את הדיסק הישן ומחברים את החדש במקומו. נשמע בנאלי? לא כך במציאות. לעיתים הכל תקין אבל בהחלפת הדיסקים (הירגעו, לא נזכיר שמות!) בעבר היו שוכחים שאחד מהם היה בתפקיד master והשני slave, פוסחים על סידור הג'מפרים, ולא מבינים למה זה ששום דבר לא עובד :-(
בהדלקה מחדש של המחשב, הוא אמור לזהות את הדיסק החדש בצורה אוטומטית. אם לא, יהיה צורך להיכנס ל-BIOS כדי לבצע את הזיהוי.
כאשר הזיהוי תקין, התקנת ה-Windows XP אמורה לאתחל בצורה רגילה, ואם רוצים אפשר ליעד את הדיסק הישן לאחסון או גיבוי, ולהתקין אותו כדיסק משני במערכת. אבל, לא לפני שבודקים היטב ומוודים שהשיבוט הצליח וכל מה שנחוץ נמצא, חי ובועט, בדיסק החדש.
יש אפשרות (לא שכיחה) שמערכת ההפעלה תדרוש הפעלה מחדש אחרי השיבוט, אבל אם הרישיון חוקי אין מה לפחד, התמיכה של מייקרוסופט מספקת מפתח לשם כך (reactivation key).

בשבוע הבא נעבור על תהליך השיבוט כאשר ה-clone נועד למחשב חדש ובהמשך, כאמור,  נציג בפניכם חידוש לשיבוט הקונבנציונאלי.
 

● עדיין לא מוכנים להביע דעה פומבית נחרצת על ווינדווס 7. אבל הכריך שהציע ברגר קינג ביפן כדי לחגוג את ההשקה, בהחלט נראה לנו. ראו תמונה:

● 140 אותיות של טוויטר היה יותר מדי, אז באו אנשים והקימו אתר בו תתאר את חייך ב-6 מילים בלבד:
www.6milim.com

● כאן תמצאו חידה מעניינת שמיוחסת לאלברט איינשטיין

יהלום בשקית של בורקס

עמית שבילה את השנים האחרונות בארה"ב (במתן שירותי מחשוב ביתיים לשמנת החברה בחוף הצפון מזרחי) התייפח. "פעם, הכל היה נפלא. הלקוחות שלי עמידים עד כדי שהדיסק-און-קי שלהם לן בכספת. לא רק בגלל ערך המידע, גם מפני שהוא משובץ יהלומים. היה לי את היום השבועי שלי להגיע לבתים היפים, לדירות היוקרה, או את הקריאות הפתאומיות כאשר משהו השתבש. הייתי מחנה את הרכב בכניסת השירות, מנהל שיחת נימוס -אם הלקוחות היו בבית- ומקבל שתייה מעוזרת. התחלת המשבר לא שינה שום דבר, פרט אולי לעניין השקיות. איזה שקיות, אתם שואלים? שקיות הקניות!.
יש לי את המזוודה שלי, אבל אם למשל הייתי צריך לקחת איזו חלק לתיקון, ספק כוח, או דיסק במארז חיצוני גדול שלא נכנס בה, הייתי מבקש שקית. ותמיד היו בהישג יד שקיות מצועצעות, של חנויות יוקרה. הידיות חזקות, השקיות עבות ומודבקות היטב. לחלקן יש אפילו אבזם או רוכסן, או נראות כמו תיקים לכל דבר. התחלתי להבין את המכנה המשותף בין משקי בית שונים על פי סוג השקיות שהיו אצל כל לקוח. למדתי אילו חנויות ספורט, הלבשה ותכשיטים כל משפחה מפרנסת.
אני יודע (בגלל זה אני מתעכב על זה) על אנשים שאוספים שקיות. יש אפילו מתקן כזה לאיסוף שקיות פלסטיק שימוש חוזר. אבל אצל הלקוחות שלי השקיות היו טריות, יענו, מקניות של אותו יום. כי מה שלא לקחתי או הוחזר, נזרק לזבל.
ואז התחיל עידן הבושה. במדורי רכילות קראו לזה "עושר מסווה" (stealth wealth)  או גם "בושת עושר" (luxury shame). אנשים המשיכו לקנות ולקנות, אבל חלקם חששו מפפראצי, או מתדמיתם בקרב העם הנזקק? ואז, הם החלו לבקש בבוטיקים שיארזו להם בשקיות צנועות, בלי לוגו! לקוחותיי התחילו להגיע הביתה עם שקיות פשוטות, מנייר חום או לבן. מצדי, עשיתי צעד והשגתי לי שקית רב פעמית חזקה שמתקפלת ונכנסת לכיס הג'קט. חשבתי שרק אני שם לב לשינוי, עד שהסתבר לי שהתופעה מוכרת ומתפשטת. ואפילו מגזין Forbes מוסרת מדי פעם טיפים, כיצד להסוות את יוקרת הפריטים שהעשירים לובשים/עונדים..."
הוא סקרן אותנו, כי לא היינו מנחשים שלאנשים שבאמת יש הכל משנה המיתוג. או הסוואת המיתוג. אבל המותגים הם תופעה מוכרת, עד כדי כך שחקיינים בעולם כולו מסתכנים בעונשים ובהחרמת סחורה, במיוחד בארה"ב, שם החוק מגן בחומרה על המותגים. בעולם, הסכם מדריד משמש מערכת מנחה לרישום בינלאומי של מותגים.
מן העיתונות הכלכלית  אפשר להבין שהמיתון לא העלה את מספר התביעות בגין חיקוי מותגים, אלא שגרם לשינוי בתגובת הצרכן אליהם. מותגים רבי ערך הולכים ומאבדים אותו לא בגלל החיקויים ולא בגלל ירידת איכות המוצרים, אלא מפני שלא נעים שיראו אותך לובש אותו.
עוד מסתבר, שהמגמה שהתחילה עם העשירים מאוד מאוד, הדביקה גם את המעמד הבינוני הגבוה. לאחרונה, למשל, רשת בתי הקפה סטארבאקס  הסירה מכמה מחנויותיה ומכוסות הנייר שלהן את הלוגו עם השם, כדי להקנות להן אופי שכונתי ופחות מתנסה. כוס קפה ברשת עולה כ-5 דולר ומי שמסתובב עם כוס חד פעמית כזו, כמו מכריז שהוא הוציא עליו את שווה הערך של כמעט עשרים שקל.
מותגים מאפשרים לצרכן לזהות את איכות המוצרים ולכן מועילים ליצרנים שמרכולתם טובה במיוחד. אבל, בעשור האחרון פולחן המותגים יצא גם בארץ מכל פרופורציה שפויה, אז נחמד מאוד שהאופנה תתהפך לכיוון קצת יותר צנוע.
האם פריס הילטון תשנה את השם לזה של איזו רשת מלונות זולה יותר?.
תעזבו, תראו מה השעה... הגיע הזמן להוציא את מושמוש לטיול. אז בואו נוציא מהכספת את הקולר של ימי חמישי, עם ה-filigree מזהב אדום.
 

לא ליד המחשב

היום כבר עניין שבשגרה לראות בחדשות שוטרים מחרימים מחשבים מזירות פשע, משרדים או בתי חשודים. הציפייה היא כמובן למצוא במחשבים מידע לפענוח הפשע, הן מבחוץ (כן, חובבי CSI! טביעות אצבע או שרידים פיזיים) והן מבפנים - בסביבה הוירטואלית והפיזית, כי מארז מחשב משומש גם מכיל שפע סיבים, אבק וחלקיקים שונים שפעולת המאווררים שאבה פנימה.
מומחים למחשוב פורנזי מעולם לא יתייחסו לדיסק קשיח כמו אל ספר, שמותר לפתוח ולדפדף בו. על מנת לבדוק את המידע שהדיסק טומן, מעתיקים אותו בשיטה מיוחדת, שלא תשנה או תשפיע בכל דרך שהיא על רישומי הביטים שעל גביו. הבינו שאפילו פעולת תמימה של הדלקת המחשב, משאירה רישום בדיסק. רישום שכזה יתבצע במקומות שמערכת ההפעלה מזהה כ"פנויים" ומסוגל לדרוס צירופי ביטים אחרים ובין היתר, מידע שנמחק (כפי שאתם זוכרים, מסמכים שנמחקו עוברים לאותו אזור שאינו מוקצה, או "בלתי משויך").
על מנת לבצע העתקה פורנזית של הדיסק, מתחברים אליו בדרך ישירה ולשם כך יש לפתוח את מארז המחשב. כבר היו דברים מעולם, ופעם בפתיחה אפילו מצאנו דיסק שני, מנותק מן המערכת, שאיש לא חשד בקיומו. באותו דיסק נמצאה היסטוריה, אומנם עתיקה, אבל בכל זאת עשירה, של הונאת תאגיד.

במחשבים שעמדו למשך זמן רב במקומות סגורים, או בפינות מאובקות, שכבה עבה של אבק מצפה את הרכיבים הפנימיים. על כך יכולים להעיד לקוחות ביתיים המגיעים למעבדה ואפילו נבוכים כאשר מתגלה הנוף המאובק, כמו מי שהלך לרופא בלבנים מלוכלכים. זה לא שעקרת הבית עצלנית או המשרד שלהם לא נקי. המאווררים הם ששואבים פנימה, ורק ניקוי תקופתי יסודי (או התערבות בזמן) יצילו את המערכת מגורל אכזר של התחממות יתר וקריסה.
בסביבת מעשנים, עשן הסיגריות נכנס אל המארזים. לאורך זמן, שאריות זפת וחומרים נוספים מצפים כל רכיב בשכבה דביקה דקה. לאותה שכבה נדבק האבק בשקיקה. המראה מזכיר מאוד איזו פטרת חולנית. זכור לנו כי אחד מאנשי צוות של חברת Vogon (חברה בריטית להצלת נתונים שנוסדה בסמוך להיווסדה של צ'יף), היה בעברו איש צבא. את המוך שנדבק לשכבת עשן הטבק בחלקי המחשבים הוא היה מכנה "ג'ונגל כל כך סמיך שאפשר להחביא בו צלף". ואז הבוס שלו, גורדון סטיבנסון ז"ל, היה מוסיף: "המחשב נראה כמו שקית של שואב האבק שמזמן לא רוקנה". ואם המעשנים היו פותחים את המחשבים שלהם ורואים איך כל זה נראה, אולי היו מתחילים להבין מה קורה בריאות שלהם עצמן.

תיכף אחרי החגים התקבל במעבדה שלנו מחשב ביתי שבתוכו נמצאו גרגרים שחורים מוזרים. נכון, לא נדיר למצוא במחסנים פרוצים גללים זעירים של צואת מכרסמים קטנים. ואפילו כבר יצא לנו למצוא בתוך מחשב את ה"פושע" ז"ל בכבודו ובעצמו. אבל הפעם לגרגרים לא הייתה הצורה הרגילה (גם לא היו דביקים...)
המחשב קיבל את הטיפול לשמו הובא, החשבון נפרע, ורגע לפני שלקחו אותו הספקנו להמליץ בעדינות, שאולי כדאי לבדוק אפשרות של הדברה בבית... עם המחשב בזרועותיו, צחק הבחור צחוק גדול. "זה לא קקי!". יש להם, מסתבר, סבתא מרוקאית. כאשר משהו לא עובד טוב בבית היא מפזרת גרגרי פסקוטה (פסכוטה, פסכותה??), תבלין בעל תכונות מיסטיות שאמור לסדר את הכל. עדיין לא ברורה לנו זהותו הבוטנית של אותו תבלין. מה שבטוח זה שתיקון מנוע של דיסק קשיח נמצא הרבה מעבר לכוחותיו.
 

מה קרה? השבוע אין שום דבר על BOS?
צוות BOS עסוק בהתקנות קדחתניות בשוק המוסדי שחייב (חייב!)
לנצל את שאריות התקציב השנתי ברבעון האחרון.
כיוון ואין להם זמן לספר, הם הפנו אותנו לרשימת הכתבות הקודמות

אחויה

בנוסף לשפע האמצעים שהיו לרשותה, ה-CIA משתפת לאחרונה פעולה עם חברת Visible Technologies, המתמחה בריגול ברחבי ה-web 0.2. בין הלקוחות שכבר משתמשים בתוכנה של אותו יצרן נמנית מייקרוסופט עצמה, הסורקת עמה כחצי מיליון רשתות אינטרקטיביות, יותר ממיליון פוסטים וצ'טים בבלוגים, פורומים ואתרים פופולאריים כמו Flirck, YouTube ו- Twitter.
תוצאות הסריקה מעובדות ומגיעות עם "ציון" המצביע אם מה שהגולש כתב על הלקוח הינו דבר "חיובי", "שלילי", "מעורב" או "ניטראלי".השותפה החדשה של CIA גם סורקת אתרים כמו Amazon וקובע את המצעד העדכני של רבי המכר (ספרים ומוזיקה).
בתור ילד יחיד במשפחה זה די מרגש שיש אח גדול. אבל האח (ב"ה" הידיעה) הגדול די חטטן. לטובת הביטחון ומוסר המשפחה, הוא קורא כל מה שאני כותב, גם אם זה נועד רק לחבריי.
 

השורות של עמית

מומלץ

נפל לידי ספר יוצא מהכלל, "McMafia" מאת Misha Glenny, המתאר את הפשע המאורגן בכל העולם. בין היתר הוא מתאר את ההונאות המפורסמות. הוא קורא לניגריה Kleptocracy מלשון שלטון גנבים. הניגרי רואה ערך בגנבת כספו של האדם המערבי. למעשה, מעט מאוד אנשים מעזים לצאת לניגריה לעשות שם עסקים שכן על כל צעד ושעל יש לשחד מישהו, גם ללא סיבה. גם תיירים לא פוקדים את ניגריה, בדיוק מאותה סיבה. נשאלת השאלה אז איך יתכן שהם כל כך פעילים? למה הם שורצים בהמוניהם בכל אתרי הרשתות החברתיות. למה? כי כל הרשתות החברתיות מתגאות במספר המשתמשים! זה שלפחות 10% מהם פיקטיביים לא מזיז לאף אחד. לפייסבוק יש מספר משתמשים רשמי של בין 250 ל-300 מיליון, וזה מוכר פרסום (או אמור לפחות) אבל המספר הזה ילך ויתדלדל ככל שיגדל מספר האנשים שיפגע מהונאות. תסלחו לי אם בדרך יוצא שם רע לקומץ ניגרים ישרים, אבל את פייסבוק מנהל ילד והוא לא מבין שגדולים וטובים נפלו. האם אפשר למנוע ניגרים מלהיכנס לפייסבוק? בטח שאפשר, פשוט חוסמים את כל סדרת ה-IP שמקורם בניגריה. האם פייסבוק יעשו זאת? לא!
בשנת 2005 עלות סך ההונאות שרוב רובן מקורם בניגריה הגיע ל-3 מיליארד דולר והמספר עולה כל שנה ב- 40%! בגלל שמדובר בפשע בינלאומי, הרי שהמשטרה תחקור רק אם ההונאה תגיע לסדר גודל של 5 מיליון ומעלה. ורק אז.
בניגריה עצמה, כולם שותפים: גנבים, שוטרים, פקידי ממשלה, שרים וחברי פרלמנט והרשות למניעת פשעים כלכליים טובעת.
לממשלות המערב לא ממש אכפת כי זה כסף פרטי של הציבור, וממתי אי פעם היה אכפת לממשלה כלשהי מהציבור?
אפשר כמובן לדרוש מכל אתר אינטרנט שקורה לעצמו רשת חברתית סדרה של צעדים להגנת המשתמשים, אבל למה שמישהו יטרח. והאמת היא, שגם המשתמשים טיפשים חסרי תקנה ואם אני יכול במבט אחד לזהות גנב, גם הם יכולים. בעיקר אם אני מספק להם את אותם כלים שיש לי.
 

הופכים אותי לכזה

קמב"ץ העדה החרדית נעצר כשריסס בגז מדמיע (לא חוקי בישראל) ותקף אישה חרדית שסירבה לפקודתו לעבור לצד השני של הכביש. (אפרטהייד מבוסס מין?)
חנות שמוכרת בין היתר נגני MP4 הושחתה במאה שערים ואחרת עלתה באש מיד לאחר שבד"ץ העדה החרדית אסר על השימוש במכשירים שכאלו. ובאורך פלא עלתה באש גם מעבדת תיקונים שתיקנה את אותם סוגי מכשירים.
נכון, אין הוכחות לגבי מי השחית ושרף את החנויות הללו, אולי יד האלוהים. איך אומר החלאה הנ"ל "ברוך השם שיש לנו את ההלכה להילחם במפגעים כמו אפנה לא צנועה". אז אם ההלכה היהודית היא גפרורים ופח נפט, איך לא אהפוך לשונא הדת?.
 

מרד

אוי כמה שזה היה צפוי. טירונים בטקס השבעתם בכותל הניפו שלט כנגד הפינוי (של היישוב חומש, שפונה כבר מספר פעמים). רק הושבעו וכבר הפרו את שבועתם. כמו שתמיד טענתי, מדובר בגייס חמישי בתוך הצבא. הגדוד הוא גדוד שמשון והייתי מפרק אותו מידית, זורק את כל המשתתפים בפרסה המסוכנת הזו לכלא לשלוש שנים ומשחרר אותם עם אות קלון בתום התקופה. הצהרתם מהווה בגידה ומי שיבדוק את החוק הצבאי בכל העולם, 3 שנים בכלא זו מתנה. ואחרי שיחוסל המרד הזה הייתי בכלל מונע גיוסם של כל מי שנאמנותו נתונה בספק. אם חייל מחליט שלא המפקד שלו הוא זה שקובע, אז לא מגייסים. אם הוא מחליט שהוא לא משרת בשטחים, לא מגייסים. ימין ושמאל כאחד, וזה כולל בחורים חרדים. לא ייתכן שאוסף פישרים שרק התגייס, ימרוד מיד לאחר שהושבע. לפי הדיווחים, ההורים של אותם חיילים היו מודעים לתוכנית המחאה וגם הם נשאו שלטים דומים. למרות שדבר לא נאמר בפירוש, הרי ברור לי מיהם אותם חיילים, ואיזו כיפה הם חובשים על ראשם, וברור לי שאני הולך לחטוף על הראש לפחות משניים מקוראי, אם לא יותר. אבל למרות הכל אומר את המשפט הבא: יש לבדוק פעמיים לפני גיוסם של אנשי זרמים מסוימים. במקרה זה, הם אולי קוראים לעצמם ציונים אבל הם אינם משרתים את מדינתם כחוק, הם משרתים את אמונתם הפרטית, את מנהיגיהם הרוחניים, ואת האג'נדה של הוריהם. ואולי יש לגייסם אבל לא ליחידות לוחמות. לא בטוח שלוחם יהיה מוכן לסמוך על החייל שלידו, כשהוא יודע שיש לו אג'נדה פוליטית משלו.
האירוע הזה והתגובות אליו, חושפות צד מכוער של "הציונות הדתית", פגיעה ישירה בצה"ל כדי לקדם את האינטרסים הסקטוריאלים שלהם. הכרחתי את עצמי לקרוא את התגובות לאירוע... ובא לי להקיא. עוינות הימין לכל מה שאיננו ימין מוחלט, מטורפת ואין לה גבולות. ובתמצית: כל מי שתל אביבי, משתמט ויושב לשתות קפה בשינקין; כל מי שחושב שחייל צריך למלא פקודות הוא שמאלני; פעם אחר פעם, יהודי לא מגרש יהודי, וכל מי שלא מסכים הוא בטח ערבי.
שלא יגידו לי שתפקידו של הצבא אינו לפנות ישובים, כי תפקידו של הצבא הוא לבצע מה שהממשלה אומרת לו, נקודה. ושלא יבכו לי: "לא דמוקרטי" כי אין דבר יותר דמוקרטי מהחלטה של ממשלה נבחרת, למרות שהם לא מתים על ההחלטה.
לגבי אלו שמשלמים למוחים, מגיע להם עונש מקסימאלי על המרדה ושוחד לחייל. אם החיילים ייקחו את הכסף, הרי שהם עובדים על החוק פעם נוספת, שכן אסור לחיל לקבל תשלום מאף אחד ללא אישור מיוחד מצה"ל.
שלא ימכרו לי את המפגינים בנעלין, כי הם אזרחים ולוקחים על עצמם את הסיכון שיוכו ויעצרו. ואכן הם מוכים ונעצרים ואחד אפילו נורה למוות. בבקשה אל תדברו איתי על השמיניסטים השמאלנים, כי גם הם אזרחים וכשהם בפועל מגיעים לגיל הגיוס ומסרבים, הם נזרקים לכלא כמו כל סרבן אחר.
נראה לפעמים שהימין הקיצוני לא פוחד לבצע התאבדות קולקטיבית ולא אכפת לו לקחת את כל עם ישראל יחד אתו לגיהינום. כן, כמו במצדה, שאנחנו רואים בה סיפור גבורה אבל היא אולי בסך הכל הייתה התאבדות המונית של עדר פנאטים.
 

עיתונות

מבלי להיכנס לסיפור של התאבדותו של מנהל מכבי תל אביב לשעבר, הרי שכל הסיפור פותח פתח לספקולציות אדירות. אבל גם לספקולציות אני לא רוצה להיכנס. מה שכן מעצבן אותי שאוהדי מכבי תל אביב יוצאים בהתקפה על העיתונות שפינקה אותם 40 שנה, מדוע היא מעיזה לכתוב על כך. מדוע? כי זה תפקידו של עיתונאי. ואם זה מסריח כולנו רוצים וצריכים לדעת מאיפה בא הריח. בישראל מתקשים להבין שעיתונאי כותב כי זה תפקידו. לא יתכן שעיתונאי יותקף בגלל שהוא מדווח על משהו שלא מוצא חן בעיני מישהו. זה נכון גם למאבק ימין ושמאל. עיתונאי תפקידו לכתוב, על כל מה שמתרחש כדי שהציבור יקרא וידע. אז נכון, זה לא תמיד מוצא חן בעיני כולם. מצטער, אי אפשר לרצות את כולם כל פעם.
 

תסבירו לי

מישהו יכול בבקשה להסביר לי מה זה לעזאזל Windows Phone? אני לתומי חשבתי שכל מכשירי הטלפון הניידים עם מערכת ההפעלה Windows Mobile הם משהו ישן. אבל היות ולא העמקתי בנושא יתכן שאני טועה, למרות שנראה לי שמיקרוסופט מנסים להמציא את עצמם מחדש.

סרטים רבותי, כרגיל  ב: http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature

תגובה לשורות של עמית

עסל ובסל

קיבלתם את המגזין פעם ראשונה? לא הבטחנו גן של שושנים. גם לא את הדובדבנים והקצפת. זהו סלט ישראלי עם נגיעות גלותיות, דבש וגם בצל. בדיוק התערובת שאנו אוכלים בעסק מדי יום ויומו. לנו, זה טעים. מקווים שגם לכם.