סמנטיקה להדיוטות

רוצים לדעת על משהו או מישהו? כמה פעמים כבר שמעתם את המשפט הבא:
"זה בוויקיפדיה אבל תיזהר/י - הוויקיפדיה ערוכה על ידי סתם אנשים, לא בטוח שזה 100% נכון".
וכמו ישראלים טובים, כמובן התעלמנו ("זה לא לתזה שלי,  זה רק כדי לדעת"). לדעת... ולפעול על פי המידע הזה. זבנג ולמדנו, אינסטנט חוכמה. אבל הפעם, זה נוגע ליקר לנו: לדיסקים הקשיחים, ולכן החלטנו להקפיד.
בוויקיפדיה נכתב:
"כונן קשיח (או: דיסק קשיח) הוא רכיב במחשב המשמש לשמירת נתונים. כונן קשיח יכול להכיל בדרך כלל כמות גדולה של נתונים לעומת זיכרונות אחרים, אך פעולתו איטית לעומת הזיכרון הפנימי של המחשב (RAM). הכונן הקשיח הוא התקן זיכרון לא נדיף המאפשר אחסנה אמינה של נתונים דיגיטאליים בנפח גדול ובזמן גישה קצר יחסית להתקני זיכרון מכאניים אחרים. בהשוואה להתקני זיכרון אחרים באותה הקיבולת, הכונן הקשיח זול משמעותית, אולם זמן הגישה לנתונים בכונן ארוך בהשוואה לזיכרון הפנימי (RAM) - כונן קשיח מכאני איטי פי 10,000 מהזיכרון הפנימי"
לכאורה, הכל נכון. אלא שיש הבדל דק בין כונן קשיח ולבין דיסק קשיח.
זוכרים את כונן הדיסקטים? אתם מכירים את הכונן האופטי? - הם רכיבים במחשב שנועדו לקבל מצעי מידע מתכלים, שעליהם צרוב המידע. ואילו הכונן הקשיח נועד לקרוא ולכתוב את המידע מתוך דיסק קשיח. אבל, בשל הצורך לאטום את מנגנון הדיסק הפנימי כדי לשמרו מפגעים (כמו אבק, לכלוך מיקרוסקופי, נגיעה וכו'), הדיסק הקשיח מגיע במארז, והופך להיות -כשלעצמו- שילוב של כונן ומצע, ולכן המונחים מקבילים.
אז מה הבעיה? - בכדי להוסיף דיסק קשיח במחשב בו אין עוד מקום לדיסק נוסף, או לצרכי ניידות, ניתן לחבר כונן קשיח חיצוני.

כפי שמציינים בוויקיפדיה:
"הכונן הקשיח מופיע בשתי תצורות: פנימית - כרכיב המוטמע בתוך המחשב, וחיצונית - כמכשיר עצמאי המתחבר למחשב באמצעות כבל מסוגים שונים. מערכת ההפעלה משתמשת במערכת קבצים על מנת לנהל את הקבצים שמאוחסנים על גבי הכונן."

אנשי מחשבים ותיקים נוהגים להבדיל בין כונן לבין דיסק. בעיקרון כונן חיצוני מורכב ממארז וחיבורים, ובתוך המארז מתקינים דיסק קשיח זהה לאלה אשר נמצאים בתוך המחשב (דיסקים קשיחים פנימיים).
בשנה-שנתיים האחרונות מנצלים יצרני המארזים את הבלבול -והחנויות אף מחמירות אותו. כאשר מגיע לקוח לרכוש דיסק קשיח, הם שמים בידיו כונן חיצוני שבתוכו דיסק קשיח. רוב אותם שילובים מסחריים כוללים תוכנה קניינית שנועדה לנהל את העניינים, ולעיתים קרובות רק מקשה על הפעולות להן נועד הדיסק.

איך תדעו להבדיל?
א. כונן חיצוני ("דיסק חיצוני" בפי המוכרים) נועד לשימוש חיצוני בלבד, לעומת דיסק קשיח שניתן להשתמש בו כפנימי או כחיצוני ללא כל בעיה.
ב. נראה יפה ומעוצב (יפה מדי) וכולל כבלים לחיבור במחשב, ולעיתים אף כבל לחיבור לחשמל. הוא בד"כ מגיע בקופסא נאה "כמו אביזר משרדי", בעוד דיסק קשיח "נראה כמו רכיב", מגיע ללא כבלים וחייב להימכר בתוך שקית או בועה אנטי-סטטית אטומה.
ג. הכונן החיצוני יקר יותר
ד. גם יצרני הדיסקים הקשיחים וגם יצרני המארזים מוכרים כוננים חיצוניים שבתוכם דיסקים, הם רואים בו שוק נפרד שנקרא: גיבוי על דיסק חיצוני. אותם כוננים לא חייבים לשאת שם של יצרן, כמו Seagate, Samsung, Maxtor, Hitachi, Toshiba, Western Digital...אלא שיכולים גם לשאת שמות אחרים.

באתרים רבים של מפיצי חומרה כבר לא תצליחו למצוא את הדיסקים הקשיחים ללא חיפוש מעמיק. מכירת השילוב בין דיסק חיצוני לכונן שלו רווחי היום יותר, אבל זכרו:
אם הרופא רשם לכם דיסק קשיח, אל תסבכו את העניינים, תעמדו על שלכם ותוכיחו למוכר שאתם יודעים מה שאתם רוצים... הלא קראתם את זה במגזין צ'יף.
 

ברזיל

בסנאט הברזילאי נדונה בימים אלה הצעת חוק להתנהלות אלקטרונית המתייחסת לזוגות נשואים ללא ילדים, שמנסה למנוע את המפגשים פנים אל פנים הבלתי רצויים במהלך תהליך הגרושים.
הגרושים דרך האינטרנט מסוגלים לפשט ולחסוך זמן, כסף וייסורים, אבל - האם יגבירו את מספר הזוגות המתגרשים? הסנאטורית Patricia Saboya מאמינה שלא, ומקווה שהאפשרות תמסד את מצבם של אותם זוגות פרודים או גרושים במציאות, שעדיין לא הצליחו להגיע להכרה רשמית של סיום הקשר.
הצעת החוק דורשת הסכמה בפירוד, לא משנה את חוק תקופות ההמתנה (שתמשיך להיות של שנתיים), אינה כוללת זוגות עם ילדים נכים או קטינים, ואפילו שומרת על הצורך בהתערבות עורך דין.
אבל היתרון הינו החיסכון בהוצאות ושל כ-40% מהזמן שנגזל בוויכוחים וכעסים בלתי נחוצים. כאשר בני הזוג מתגוררים במדינות או מחוזות נפרדים, הם יכלו למלא את התנאים הדרושים ללא צורך בנסיעה. למרות שהרכב בית הדין יישאר כפי שהוא היום, לא תהיה צורך בהופעת בני הזוג מול שופט.
קליק אחרון ולא להתראות.
 

שטנץ לדיסקים

אולי צחקתם, אולי פיהקתם, הרמתם גבה או גיחכתם מול הפינה שהגשנו בשבוע שעבר "שלושת הדברים שבלעדיהם לא היה נראה העולם אותו הדבר". גדולים וחשובים מאיתנו עוסקים בלבחור שלושה, עשרה, או מאה ההמצאות המצטיינות בשנה האחרונה, בעשור האחרון, או את אלה שבקרוב יישנו את העולם בו אנו חיים. בין עשרת הטכנולוגיות המתפתחות שישנו את העולם נבחרה לפני מספר שנים על ידי MIT הננו-ליטוגרפיה, תוצר העבודה החלוצית של דר' סטפן צ'ו, המלמד הנדסה ונמצא בראש המעבדה לננו-מבנה באוניברסיטת פרינסטון. הוא גם יסד תאגידים בתחום הננוטכנולוגיה.
לאחר שבעבודת הגמר שלו השתמש צ'ו בליטוגרפיה של קרני-X להקטנת טרנזיסטורים של מוליכים למחצה (MOSFETs) לתחום ה-60 ננומטרים, הוא חקר בתחילת שנות התשעים אלמנטים אופטיים קטנים מאורך הגל (SOEs) והביא את הננו-יצור אל תחום אחסון המידע במצעים מגנטיים. ב-93 השתמש בננו-הדפסה ליטוגרפית כדי לצור  quantized magnetic disks -QMDs ומאוחר יותר היה חלוץ ב NIL -nanoimprint lithography, שיטת תבנות מהפכנית מאפשרת יצירת תבניות קטנות מ-10 ננומטר על גבי שטחים נרחבים בהספק גבוה ובמחיר נמוך. השתתף בהמצאות נוספות כמו ה-lithographically induced self-assembly ,LISA, ה-laser-assisted direct imprint  או LADI, וביישום השיטות הללו בתחומי מחקר שונים: אלקטרוניקה, אופטיקה, מגנטיקה, ביוטכנולוגיה וחומרים. בעשור האחרון מיישם צ'ו את מומחיותו בביולוגיה, לפיתוח כלי תפעול, הפרדה, איתור וניתוח חלבונים, DNA ותאים.

כמו בחוק מור בתעשיית ה-CMOS, בתעשיית הדיסקים הקשיחים מסתמנת מגמת התפתחות בה, כל שנה, צפיפות הביטים גדלה ב-50 עד-100%. פעם, היה ניתן להגיע לאותו קצב גדילה על ידי שיפור איכות הראשים הקוראים/כותבים, כדי שינועו מהר יותר על פני פלאטות הדיסק. היום, כבר לא "פשוט" כל כך. הצפיפות הולכת ומתקרבת ל-1 Tb לאינץ' רבוע, והאלמנטים המגנטיים מתחילים להפוך בלתי יציבים - בלתי אמינים עם כל דחיסה נוספת. לשם התגברות על בעיה זו פונה התעשייה לחומר מגנטי מתובנת הישר על גבי הדיסק.
גם למצעים המתובנתים מסלול התקדמות משלהם, שעשוי להגיע בסביבות 2011 לצפיפות יציבה של 1 Tb לאינץ' רבוע, כאשר המצעים הניסיוניים יופיעו כנראה הרבה לפני כן. יצרני המצעים המתובנתים זקוקים לננו-ליטוגרפיה לאובייקטים קטנים מ-20 ננומטר, אבל היא לא תועיל להם אלא אם יצליחו ליישם אותה בעלות נמוכה.
תעשיית המוליכים למחצה עדיין לא אימצה את הננו-ליטוגרפיה, אבל בתעשיית הדיסקים היצרנים החלו כבר להצטייד לקראתה. היום, לייצר פלאטות רגילות, בלתי מתובנתות לדיסקים קשיחים, עולה בין 4 ל-6 דולר ליחידה. יצרני הדיסקים יודעים שהתבנות, כולל תהליך הננו-ליטוגראפיה ושלבים נוספים בשני צדי הפלאטה, יעלה את מחיר הייצור ב-1 עד 2 דולר לפלאטה.
חברת Molecular Imprints המפתחת טכנולוגיות תבנות, כבר מכרה מערכות תבנות המשתמשות בננו-ליטוגרפיה ליצרני דיסקים וליצרני תבניות (Masks או Templates) לפיתוח ולניסוי מצעים מתובנתים מתקדמים. המעבר לאותו סוג של מצעים מהווה שינוי משמעותי בתעשיית הדיסקים, אך יחסית לשינויי טכנולוגיות נוספים המתקיימים בו זמנית במפעלים, המורכבות והעלויות הקשורות לתבניות אינן מעמסה יוצאת דופן.
יצור תבניות מסטר באמצעות הטכנולוגיה המסורתית  של ליטוגרפיה ב- e-beam (יריית אלקטרונים) בנפח הדרוש כדי לקיים את הייצור של מצעים מתובנתים, הוא אכן אופרציה יקרה ביותר. אפילו שהטכנולוגיה של חברת מולקולאר אימפרינטס עדיין משתמשת בכתיבת e-beam סיבובית כדי לייצר את תבנית המסטר (המקןר), המוצר החדש שלה משתמש בננו ליטוגרפיה כדי לבצע 10,000 עותקים בנאמנות עילית למקור (המסטר). אותן תבניות מועתקות מסוגלות להדפיס 10,000 פלאטות לדיסקים, במהירות של 120 יחידות בשעה.
זאת, ועוד הרבה טכנולוגיות מתפתחות נועדו להביא לנו דיסקים יותר קטנים, יותר צפופים, עם יותר קיבולת ובמחיר זול יותר. ומה לגבי איכות? אם תמדדו אותה על פי Bad Sectors, דעו שאין דיסק מושלם, וכל מה שיוצא מהמכונה במפעל גם נמכר בשוק - תחת מותגים שונים ובתור דיסקים בקיבולות שונות. אם תמדדו את האיכות על פי אורך החיים, היצרנים - לא רק של דיסקים, גם של מוצרי צריכה וביגוד ואפילו כלי רכב- מעדיפים לייצר מוצרים מחזוריים, שהצרכן יצטרך להחליף אחר מספר שנים, כדי לשוב ולמכור לו דגם חדש. כולכם תסכימו שאין כמעט עוד מוצרים כמו המקרר של סבתא, חלוד ומסכן, מרעיש ומיושן, שלא הפסיק לרגע לעבוד מאז עלה ארצה בשנות החמישים...
 

3 בחירות

בשבוע שעבר הזמנו אתכם לבחור את שלושת הדברים שבלעדיהם היה העולם נראה אחרת לגמרי. להלן שלושת הבחירות של עמיתנו רם, מחיפה.
 

אתם מוזמנים לכתוב לנו ולמסור את הבחירות שלכם

M7 חדש

סמסונג, החברה שמכרה 96 מיליארד דולר סחורות ב-2008, ומעסיקה כ-164,000 עובדים ב-61 מדינות, השיקה השבוע דיסק קשיח חדש של 640GB בפורמט 2.5 אינץ'.
ה-Spinpoint M7 ממותג כ"דיסק פנימי" (אם קראתם למעלה הלא ברור לכם כעת שאפשר גם להשתמש בו כדיסק בתוך מארז חיצוני).

הדגם החדש הפך להיות שיאן הצפיפות של סדרת M הפופולארית, עם areal density של  516-Gbit לאינץ' רבוע בכל אחת משתי הפלאטות שלו. להזכירכם, השיאן הקודם של סמסונג היה דיסק בקיבולת 500GB, בו ישבו הביטים ב-28% פחות צפיפות מאשר בנוכחי.
הגברת הצפיפות מגדילה את סה"כ קיבולת הדיסק מבלי להוסיף פלאטות נוספות, מפני שהדיסק נועד ליישומי מחשוב ניידים איכותיים הדורשים יתר עמידות בפני זעזועים ( 400G / 2ms במצב של פעילות ו-900G /1ms במצב כבוי) ללא פגיעה בביצועים. כן גדלה כאן הקיבולת מבלי להוסיף רכיבים נעים, ולכן נשארת צריכת החשמל נמוכה וגדלה היציבות התפעולית בהשוואה לדיסקים עם פלאטות רבות יותר. הדיסק צפוי להגיע לחנויות החל מאמצע-סוף ספטמבר, במחיר של כ-150$
סדרת ה-M7 כוללת דגמים של 160, 250, 320, 500 ו640GB, שכולם מגיעים עם ממשק SATA של 3.0Gb לשנייה, cache של 8MB וחגים במהירות של 5,400RPM
 

התרגשנו

כתב לנו מנחם ל.: "שנה טובה גם לכם, ולא רק זה - שתעשו מיליונים - וביושר."

אלף תודות למנחם ולכל מי שעדיין מאמין שזה לא אוטופיה.

לייזר אקוסטי

רובנו יודעים מה זה LASER (להזכירכם: Light Amplification by Stimulated Emission of Radiation) - וזה כמובן קשור לאור. כעת יהיה עלינו להפגין גמישות בחשיבה המופשטת, מאחר ומדענים הצליחו ליצור את הלייזר הראשון שאינו אופטי. הוא מבוסס על פונונים, כלומר -הוא מבוסס צליל. ואז במקום LASER נאלץ לדבר על SASER (או Sound Amplification by Stimulated Emission of Radiation). הלייזר האקוסטי משתמש בקרן קוהרנטית של אולטרה-סאונד.
הפונונים חשובים בפיזיקה של המצב המוצק מפני שהם אחראים לתכונות רבות של המוצקים. הם מאפשרים, למשל, במידה רבה את המוליכות התרמית והחשמלית של החומרים המוצקים. הצלילים הנשמעים דרך חומרים מוצקים גם הם קיימים הודות לפונונים ( ובלטינית, phonos = קול).
במשך שנים חיפשו מדענים בכל העולם דרך לבנות לייזר עם פונונים, שיצור אנרגיה תנודתית (שהיחידות הבלתי ניתנות לחלוקה שלה נקראים פונונים) במקום אור. בחומרים המוצקים, בהם אורך הגל קצר מאוד, היישום של  מכשיר כזה יכול לעזור להשיג רזולוציה שלא נראה כמוה בטכניקות של הדמיית הגוף כגון טומוגרפיה (סי טי).
במאמר שפורסם באוגוסט בג'ורנל Nature Physics מתארים מדעני מכון מקס פלנק את עבודתם ומוכיחים את האפשרות לבנות לייזר אקוסטי הפועל בצורה דומה מבחינה מכאנית ללייזר אופטי, על ידי שימוש ביונים בודדים. הם השתמשו ביון בודד של מגנזיום מקורר לטמפרטורה של 1 מילי-קלווין (273- מעלות צלסיוס) בתוך כלוב אלקטרומגנטי. ניתן להשתמש ב"מכשיר" כפי שהוא כחיישן לאיתור כוחות חלשים במיוחד. הרחבת המערכת לשרשרת יונית או למערך יונים דו מימדי, אולי תגדיל את האופק ליישומים נוספים.
ראו פרטים כאן

השורות של עמית

סטטיסטיקה

אין כמו לפתוח את העיתון בבוקר ולראות סטטיסטיקה: “השכר הממוצע במשק עלה ל- 8,472 שקל. וואלה! אבל שתי שורות מתחת לזה, כתוב שהמשפחות העשירות מרוויחות פי 10 מהעניות. היחס הזו מטורף לחלוטין: 24.3% מהכנסות משקי הבית שייכות לעשירון העליון ורק-2.5% הם של העשירון התחתון. דהיינו לא רק ש-18 משפחות שולטות בכל ההון בישראל אלה ש-10% מהאוכלוסייה מרוויח כמעט רבע מכל מחזור משקי הבית בישראל.
היות וחוסר האיזון כל כך בולט הרי שברור שכל שינוי קטנטן במשכורת של העשירון העליון משנה את המשכורת הממוצעת במשק. כך שכל המושג "משכורת ממוצעת" הוא פיקציה מגוחכת שהומצאה על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כדי להאכיל את הרעבים באגדות במקום באוכל טרי שידם אינה משיגה לרכוש.
 

גראס

שוב אני בדרכים. הפעם, שעתיים ממרסיי, בעיר Grasse השוכנת 13 קילומטרים מקאן בפרובנס. לא, לא מעשנים כאן שום דבר מיוחד, אבל מסניפים ועוד איך. כי העיר גראס היא בירת הבשמים בצרפת. כאן מפיקים את מיטב הבשמים שאחר כך נותנים להם שמות מפוצצים ומשלשים את מחיריהם לצרכן בהתאם למותג.
טיול במרכז העיר הוא כמו אולם הכניסה של כל חנויות הענק בכל אירופה, דהיינו אגף הבשמים. העיר עצמה הררית, יפה שקטה ונקייה (לא להאמין, אבל כאן אנשים מנקים אחרי כלביהם... טוב, לפעמים). עיר הררית פירושה נוף מדהים והמרחק מהים אומר שהנוף עוד יותר יפה מהרגיל, אבל אליה (עליה) וקוץ בה: עיר הררית פירושה עליות וירידות מודגשות, לא תענוג גדול בכל השנה אבל בטח שבטח לא בחודשי הקיץ החמים. ספטמבר עוד סביר משהו והטמפרטורות רק מדגדגות את ה-30 מלמטה. האוכל יוצא מן הכלל כמו בכל צרפת והשירות חביב ונעים כמו בפרובנס כולה. אני מטייל כאן עם אשתי, חמי וחמותי וכישראלים עם רקע בריטי השפה הערבית -שנשמעת כאן די הרבה- גורמת להם לפחד לדבר עברית או להיכנס לאזורים מסוימים בעיר הישנה, המאוכלסים די צפוף באוכלוסיה יוצאת צפון אפריקה.
 

העלבת שוטר

קראתי סיפור על אב ובנו שנעצרו ל-24 שעות, בגלל ששוטרת חשה שפגעו בכבודה במהלך טיפול שגרתי במסמכים. האב ובנו אינם ילדים ואין להם כל עבר פלילי והם מואשמים בהעלבת שוטר (משהו כמו העלבת איש ציבור). האירוע מרתיח כשלעצמו והקלות בה מסוגל שוטר לגזול מאדם את חירותו ואפילו ל-24 שעות מרתיחה את הדם. אבל מה שמרגיז אותי עוד יותר הוא שהישראלי הממוצע חושב שבארה"ב או באירופה קשוחים יותר. אני לא יודע מה עם המשטרה האמריקאית, אבל אני יודע שבצרפת שוטר לא יכול לעצור אדם על העלבה. הוא יכול להגיש נגדו תלונה אבל לעצור אותו בשום פנים ואופן לא. חירותו של האזרח עומד הרבה לפני כבודו של השוטר. אבל למי אכפת מהאזרח בישראל?
 

ההנאה שבסיכול הונאות

לפני שבועיים סיפרתי לכם על הונאה שעברה חברתי. מאז, הקמתי בפייסבוק קבוצה שחושפת את כל הנוכלים למיניהם. האמת היא שמהר מאוד נוצרת תבנית ורבים מהמופיעים ברשימות לא הגיעו אפילו לקטע המפליל, אבל כבר יופיעו ברשימות... הנשים שבקבוצה הפכו להיות מקורבנות חסרות אונים של הונאות או ניסיונות הונאה שכאלו, לטורפות אמתיות. הרשימה גדלה מיום ליום. בשלב זה אפילו ביקשתי מהצוות של פייסבוק שלא יסירו את הללו, שכן הנוכלים חוזרים בשם אחר ותמונה אחרת ואנחנו צריכים לחפור מחדש.
קבוצת האוכלוסייה שבסיכון ל"הונאות האהבה" הללו מורכבת מנשים בגילאי 45-70 שמחפשות אהבה. רובן התאלמנו או התגרשו זה מכבר והאינטרנט הוא עבורן צעצוע חדש... אין להן שום מושג מהי רמת הסיכון וכמה נוכלים אורבים להן בכל מקום.
אפשר להאשים אותן בטיפשות או בעיוורון אבל הונאה בעיקרון עובדת בדיוק על אותה נקודה עיוורת שיש לכל אחד: הצורך שלו במשהו - אהבה, כסף או כבוד.
האמת היא שהונאות זהות לחלוטין עובדות על גברים ולעיתים מאוד קרובות, הנוכלים הם בדיוק אותם נוכלים. בכלל, במדינות כמו ניגריה או חוף השנהב מדובר בתעשייה לשמה. קמים בבוקר, מתלבשים והולכים לאינטרנט קפה הקרוב כדי לרמות מערב אירופאים או אמריקאים תמימים.
מירב המידע שמתקבל על הונאות "רומנטיות" מגיע מנשים, אבל לאט לאט גם גברים צצים. הבעיה עם גברים היא האגו שדופק אותם פעם אחר פעם. גם נשים מתביישות כשהן מגלות שפעלו בטיפשות או בתמימות אבל הן לא תהססנה לפעול או לחלוק עם אחרים. גברים ? חס וחלילה.
הקבוצה נמצאת בכתובת הבאה ואתם מוזמנים להצטרף:
http://www.facebook.com/group.php?gid=123980887398&ref=ts 
אבל אם אתם רק רוצים מידע כתובת המאגר היא: http://www.not2pay.com/scam

במהלך העבודה בדקתי שלל אתרים שמתארים הונאות. היות ויש רבים ואנוכי בין אלו שמקבלים עשרות מכתבי הונאה (מסוגים שונים ומשונים) ביום, יש גם אחד שלקח כל מכתב והחליט לענות להם. כמובן שהוא עושה זאת ביודעין והמצחיק הוא שהוא אפילו הצליח לגרד כמה דולרים מאחד מהם. מה שמוכיח שגם גנב יש לו רצון וצורך במשהו (כסף) ולכן גם אותו אפשר להונות.

סרטים רבותי לא יהיו השבוע, אבל אתם יודעים שאם אתם נתקלים ב-youtube בסרט טוב במיוחד העתיקו את הכתובת ושילחו אלי או הכניסו אותה למערכת שלי בכתובת:
http://video.videowebgate.com/submit.php?pt=submit∂=1

תגובה לשורות של עמית