על האנטומיה של הטעות

הכותרת שלי קיבלה השבוע את מקום הכבוד בראש הגיליון, הלא אנו אלופים בנושא, כמעט כל שבוע פונה אלינו אחד הקוראים עם תיקון שגיאת כתיב!

שאלתי תלמידים אחרי צבא, שנרשמו השנה לקורס מסוים הקשור למערכות מידע (לא נגלה איזה, מפאת מבוכה), מה ידוע להם על הטיטאניק. התגובות נעו בין ביקורת קולנועית נוקבת לבין דעות חיוביות על נתוניה הפיזיים של הדוגמנית בר רפאלי, אשר באמתחתה עבר רומנטי הקשור לשחקן הוליוודי ששיחק בסרט אמריקאי (שני) על אסון אניית הטיטאניק. בכך מסתכם הידע של התלמידים על אותה תאונה טראגית מתחילת המאה שעברה. ואני התכוונתי להעביר להם באותו יום שיעור על התכוננות למצבי אסון, בו הייתה דוגמת הטיטאניק הדובדבן שבקצפת. או יותר נכון, הצלוחית שעליה אגיש את הקצפת.

בשנת 2000, עוד לפני שכולם ניסו ללמוד מהפיגוע בתאומים, הגיש דר' ג'יימס ב. באטלס מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת ביילור, הרצאה בכנס רפואי, בנושא מניעת אסונות. הוא ניתח בה את סדרת הטעויות שנעשו בניהול סיכוני הטיטאניק. מאז קראתי את העבודה אני מתהלך ברחובות וכל ארגון נראה לי אונייה, כל רשת מחשבים - טיטאניק בפוטנציה... וכל מנמ"ר שני, קפטן סמית.
באטלס התיישב לחקור את הנושא בעקבות דו"ח השגיאות הרפואיות של 1999 שהנפיק המכון לרפואה. באותו דו"ח הצטיירו מוסדות הבריאות כמסוכנים להפליא. מספר המקרי המוות בעקבות שגיאות רפואיות עלו על מספר ההרוגים בתאונות דרכים, תאונות מקום העבודה ומספר המיתות בתאונות תעופה.
במאי של שנת 2000 גם בבריטניה פורסם דו"ח בנושא טעויות במערכת הבריאות הממלכתית. כבר חמש שנים לפני כן גם באוסטרליה הופיע סקר דומה, שמסקנותיו ברורות: יותר מדי שגיאות הניתנות למניעה מתרחשות אצל מטופלי מערכות ומוסדות הבריאות.

סוגי טעויות
לא כל טעות נגרמת מאותו סוג של סיבה. אפשר לומר שקיימות שגיאות פעילות ושגיאות חבויות. השגיאות הפעילות ברפואה הן אלה הנעשות על ידי האחראים לביצוע פעולות בקשר ישיר עם המטופלים (ממשק מטפל-מטופל) ובמערכות המידע על ידי האחראים הישירים לתפעול מערכות מסוימות. הם האנשים שיש לפעולותיהם בד"כ תוצאה מידית. ואילו השגיאות ה"רדומות" הן תוצאה מושהית של החלטות ופעולות ניהוליות טכניות וארגוניות, כגון שינוי יעוד של משאבים, שינויים בכוח אדם או שינוי היקף של תפקיד מסוים. מי שמבצע את אותן טעויות הם בעלי הסמכות שאינם מבצעים את העבודה הטכנית הישירה.
בחברות תעופה, הטייס הוא הראשון לסבול את תוצאות השגגה. ברפואה, לא הטועים  משלמים בגופם את המחיר. בעולם המידע נמצאים שני הסוגים.

הפסיכולוג הדני Jens Rasmussen מחלק את השגיאות הפעילות על פי התנהגות השוגים:
התנהגות מבוססת מיומנות, התנהגות מבוססת תקנות, והתנהגות מבוססת ידע. פעילויות שגרתיות, כמו נהיגה ברכב או ביצוע גיבוי ידני שגרתי, הן דוגמאות של התנהגות מבוססת מיומנות. אנו פועלים היטב באופן מבוסס מיומנות ברוב הזמן כשאנחנו בעבודה. מעשינו כמעט אוטומטיים.
אופן הפעולה המבוססת תקנות גם היא כוללת ביצוע מטלות מוכרות אבל דורשת מאיתנו לרגע גישה למקומות במוח שלנו בהם שמור מידע. ולגבי אופן הפעולה המבוסס ידע, הוא זה בו אנו מונעים כאשר מגיעים למקום עבודה חדש, או לומדים דבר מה חדש. בזה האחרון, הסיכוי לשגות הוא הגבוה מכולם. ולמעשה כל שינוי - אפילו שינוי ספק ציוד, או שינוי שעות עבודה - מסוגל להגביר את סיכויי השגיאה.

שיטת מיון הסיבות לכשל של איינדהובן מציינת ארבע גורמים עיקריים, והם גורמים טכניים (כמו חומרה, תוכנה, תכנון מערכת), גורמים ארגוניים (כמו קדימויות ניהול, נהלים, תקציב, תרבות...), הגורם האנושי וגורמים שונים נוספים. אל שני הסוגים הראשונים אנו מתייחסים בהרחבה בכל תוכנית של המשכיות עסקית, והתייחסות זאת מתקבלת יחסית בקלות ובהרבה פחות התנגדויות על ידי צוותים ארגוניים ותיקים. אבל, הגורם האנושי הופך בד"כ לתחום בעייתי.

הטיטאניק הייתה בשלהי 1912 אוניית הנוסעים  החדשה, הגדולה והמתקדמת ביותר בעולם כולו. ולמרות זאת, היא טבעה בהפלגת הבכורה שלה ו- 1,500 אנשים אבדו איתה את חייהם.
הטעות האנושית הראשונה אליה התייחס באטלס בניתוחו הייתה זו של הקברניט. הקפטן סמית לא הסכים להאט את מהירות השייט כאשר נודע לו כי בפניו שדה קרח. סמית סמך על הראות הטובה שהייתה להם בליל ירח בהיר- העיניים שלהם אמרו להם שאין בפניהם שום שדה קרח. עוד סיבה להמשיך להפליג במהירות גבוהה הייתה ככל הנראה לחץ מצד בעל האנייה שהפציר בצוות לקבוע שיא חדש - אם הטיטאניק הייתה מצליחה לצמצם ביום או יומיים את המשך המקובל של כמעט שבוע לחציית האוקיינוס מלונדון לניו-יורק בסוג זה של הפלגות, הייתה מקבלת יתרון שיווקי ניכר.
הקצין האחראי על האלחוט, בשם פיליפס, תפעל את ערוץ הרדיו המקובל בימים אלו, אך נתן קדימות לשיגור מסרים אל ומ-נוסעים עשירים ומפורסמים. כאשר הוא קיבל והעביר מספר התראות על קרחונים, הוא ביקש את השולחים להפסיק על מנת לפנות לו את הערוץ. אבל, נשאר נאמן לתפקידו, וטבע יחד עם הטיטאניק תוך כדי שיגור אותות SOS.
תצפיתן הטיטאניק היה ימאי מיומן וגילה ראשון את הקרחון במרחק חצי קילומטר. במצב הראות של אותו לילה, הוא היה צריך להיות מסוגל לראות אותו ממרחק כפול בעזרת משקפתו. אלא שהוא לא הצליח למצוא את המשקפת, אשר מסופר שנמצאה 80 שנה מאוחר יותר, במעמקי הים. איש לא הנחה את התצפיתן בדבר מיקום שמירת המשקפת, מפני שמעולם לא התקיימה הפלגת ניסיון.
קצין הסיפון היה גם הוא ימאי בעל ניסיון. מיד כאשר שמע את הקריאה "קרחון מלפנים", עשה את מה שהוא למד לעשות והפך את כיוון המנועים לאחור. ניתוח התאונה מלמד כי בעצם, לו היה מגביר את מהירות המנועים ומפליג סביב הקרחון, יתכן והיה נחסך האסון.  בנסיעה לאחור הוא חשף את צדה של הטיטאניק לקרחון..
אבל, לא סדרת השגיאות הפעילות הללו אלא המספר הבלתי מתאים של סירות הצלה הוא שהוביל את נוסעי הטיטאניק למותם. היו 16 סירות, בעוד מספר הנוסעים היה כזה שדרש 32. למה? מפני שהדרישות של רשות הסחר הבריטית חושבו על פי משקל האוניות ולא על פי מספר האנשים שעליהן. באותה עת שקלה הרשות לשנות את התקנות לשיטה מבוססת מספר נוסעים, אבל בעלי האוניה התנגדו בטענה שהדבר יקר מדי. מתכנני הטיטאניק חששו שהשינוי בתקנות יחול לפני הפלגת הבכורה, ותכננו מנופים (כננות) כפולים להתקנת מספר כפול של סירות הצלה. (השרטוטים לאותן כננות נמצאו אחרי אסון הטיטאניק). עם זאת, הבעלים Bruce Ismay פסל את תוספת הסירות כדי לא לתפוס מקום בסיפון הטיילת. היה לו חשוב יותר לפנק את הנוסעים במחלקה הראשונה, אשר שילמו כל אחד -במונחים עכשוויים- חצי מיליון דולר לכרטיס, מאשר להתכונן לאסון שמעולם לא יתרחש באוניה עם ה"טכנולוגיה המתקדמת" של הטיטאניק. ומה הייתה אותה טכנולוגיה מתקדמת? דלתות עמידות למים שהפרידו בין המחיצות אשר מתחת לקו המים. במקרה של פגיעה, הצוות על הסיפון יכול היה לסגור את הדלתות בצורה אלקטרונית כדי שהמים שחדרו ישמרו בתא שנפגע בלבד. הבעיה שלאותם תאים היה חסר גיבוי רוחבי. Thomas Andrews, האדריכל הימי שעיצב את הטכנולוגיה, הבין שטעה מיד אחרי שבדק את הנזק שהקרחון גרם, יחד עם הקברניט. הוא ניבא שהאונייה תטבע תוך שעה וחצי והפעם לא טעה. הוא הלך למצולות יחד איתה, וחבל. אולי אם היה שורד, היה מוצא דרך לתקן את העיוות באחותה התאומה של הטיטאניק - אוניית ה-Gigantic (שאת שמה שינו ל-Brittanic). אצלה תיקנו את המצב בהגבהת התאים. אך היא טבעה ב-1915 כאשר טיל נפץ פגע בה. ובדיוק כמו לטיטאניק, זה לקח לה שעה וחצי. אבל, הודות לשינוי התקנות היו בה מקום לכל נוסע בסירות ההצלה ורק 26 אנשים מתו - בהשוואה ל-1,500 שמתו בטיטאניק.
עם השנים יש יותר סביבות בהן הלקח נלמד, אולי זו הסיבה שיש לנו כל כך הרבה יועצים בארץ. הכנתי לתלמידים ניתוח של מקרה בתחום מערכות המידע שקרה בארץ ובו יכולנו לזהות -אחד אחד- את אותם שגגות של בעלי התפקידים בטיטאניק. אבל, אני מנוע מלהציג אותו כאן מפני שרבים מכם תזהו את ה"אשמים" מידית. וכידוע, אנו קשורים בהסכמי סודיות ספק-לקוח...

מאז אירועים מסוימים בתנ"ך, דרך המגפה השחורה בימי הביניים, ועד לקריסה של מבנים מודרניים - בכל אסון, דעת הקהל זקוקה לאשמים. קברניט הטיטאניק לא טבע עם אנייתו אך חייו נהרסו. כמו גם במקרים רבים של עובדי מערכת הבריאות שנמצאו אשמים בשגיאות חמורות, וכמו אנשי מחשבים רבים ששמם הטוב נפגע אחרי מקרים מצערים.
נראה כי במקום לשפר את הבטיחות, ענישת האשמים מקשה על צמצום השגיאות, בכך שהיא מהווה ממריץ חזק להסתרת הטעויות. ואם כולם מסתירים, קשה מאוד לזהות, לחזות, לנתח ולתקן את סיבותיהן. יתכן והקברניט הטיטאניק היה הופך - אם היו נותנים לו-  לחוקר מצטיין של טעונות ימיות או למדריך נהלי איתור קרחונים מעולה.

חוקרי תרבות ארגונית ראו שלושה סוגים של תרבויות בנוגע לטעויות.
התרבות הפתולוגית אינה סובלת שגיאות או שוגים, ומוכנה אף לערוף את ראשיהם של המתריעים על טעויות
התרבות הבירוקרטית גורסת שאם תחול תקלה מיד תכתב תקנה חדשה שתתייחס אליה. בקצה השני של אותה סקאלה נמצא הארגון הלומד בצורה מתמדת - הארגון היוצר, המבקש להבין את ההשתמעות הרחבה יותר של הטעות.
עדיין, למרות שארגונים שואפים לעידוד זרימת המידע, הם גם מבינים שחייבים לקשר אחריות מקצועית למשמעת. חייבים לעודד דיווח על מצבים חריגים ועדיין להעניש את העובדים המסוכנים.
שגיאות יכולות להיות בכוונה, ביודעין, בשל פזיזות או רשלנות. כל סוג דורש טיפול ו/או ענישה שונים.
הצעד הראשון בניהול ומניעת טעויות הוא איתור. טעויות שלא אותרו מסוגלות לשאת תוצאות הרות אסון. אם אחרי שהטעויות אותרו וסומנו, הן ממשיכות להתרחש מבלי שאפשר יהיה לזהות שגיאה מערכתית, לעיתים כדאי להביא יועץ או צוות חיצוני, מפני שמי שמעורב במערכת נמצא קרוב מדי כדי לזהות את בעיותיה.

הפתרון לבעיית השגיאות אינו חד פעמי אלא מתמשך. התהליך כולל מספר צעדים כמו: זיהוי נקודות תורפה מערכתיות לפני שיתרחש אסון, דיווח של מקרים של כמעט-אסון למרות שלא נגרם נזק, עידוד הדיווח, חיפוש אחר שורש הבעיות, להימנע ממלכודת ההאשמה, תיקון השגיאות הרדומות המדרדרות את האנשים לכשל.
 

מטה הקסם

רבים מכם הגבתם לדברינו משבוע שעבר לגבי עקרונות הגיבוי המומלצים על ידינו. הורדתם תוכנה, קצת שיחקתם איתה, ואולי הרגשתם כמו הרי פוטר הצעיר, עם מטה קסמים ביד אבל בלי לדעת את העוצמה שלו, וכיצד לנצל אותו במקסימום הפוטנציאל.

אנו מזמינים אתכם לפנות אלינו בשאלות, נשמח להיות לכם לעזר כדי לנצח את כוחות האופל טורפי הקבצים.
 

קישורים

● נופפו לשלום לפרטיות השיחות בטלפונים הסלולאריים. פרויקט חדש לפיצוח ההצפנה באמצעות מחשבי על (מחשוב מבוזר).

●תרגילי זריזות ידיים של... רובוט! -בבלוג של חיזוק

● רץ במיילים כל השבוע- שיר הגוגל של עידן אלטרמן
 

נא לגלות

המיתון לוחץ, יצרני חומרה יעשו כל דבר להראות בכל זאת רווחים לבעלי המניות. חלקם מנסים להגדיל את רווחיהם בהתרחבות לכיוון פתרונות ייעודיים, גם אם רחוקים מתחום המומחיות שלהם. חברת EMC הודיעה שהיא עומדת לרכוש חברה שמפתחת מוצרי איסוף וניתוח מידע לגילוי משפטי. במקרה זה, החברה שעומדת על הפרק היא Kazeon Systems, המייצרת מוצר משולב חומרה-תוכנה שהלקוחות העיקריים שלהם הם משרדי עו"ד ומחלקות משפטיות. המכשיר תואם EDRM, מזהה ומעבד מידע דיגיטאלי האגור במחשבים (שולחניים או נישאים), מערכות ניהול תוכן, וארכיוני דואל, כמו גם תוכנות דוגמת Lotus Domino ו-Sharepoint
גילוי המידע האלקטרוני, e-discovery שייך לתחום ניהול המידע, שהוא התהליך והטכנולוגיה הדרושים בארגונים על מנת לרכוש, לתחזק, לשמר ולבסוף להשמיד מידע מאוחסן באופן אלקטרוני. רבים יכנו זאת גיבוי, אחרים-ארכיבאות. אבל יש הבדל ביניהם.
לבתי משפט הדורשים ראיות והוכחות, לא ממש איכפת אם המידע נשמר לצרכי גיבוי או לצרכי ארכיון, אבל היות ותהליכי הגיבוי קונבנציונאליים (בעיקר טייפים) לא נועדו לגילוי מידע, חיפוש ההוכחות במידע מגובה יכול להיות מסורבל ויקר ביותר.
במערכות רבות (גם סוג מסוים של גיבוי ע"ג דיסקים קשיחים) הגיבוי הינו סנפשוט של מערכת מחשב בנקודת זמן מסוימת, על מנת לאפשר שחזור המערכת לאותה נקודה במקרה של תקלה או אסון. במשך שנים עמלו יצרנים של מוצרי גיבוי כדי לשפר את תפקוד מוצריהם סביב רעיון זה, וזה כל מה שעניין אותם. מאידך, גילוי המידע קשור למציאת מסמכים מסוימים בתחום של תקופה מסוימת.
לדוגמא: להחזיר את כל המסמכים של כל 100 עורכי דין העובדים במשרד למצבם בו היו ביום רביעי בשעת הסגירה -אם לא חלו תקלות בגיבוי, זו משימה יחסית קלה (לא אמרנו "פשוטה" כאשר מדובר בטייפים). להחזיר את המסמכים שנוצרו על ידי קבוצת עבודה בתוך המשרד סביב מטלה מסוימת במהלך שבוע, זה כבר מורכב הרבה יותר..
שלא נדבר על כך שאם הגיבויים נעשו מזמן, יתכן וניתקל בקשיים כאשר ננסה לקרוא את המידע שנוצר בקונפיגורציית מערכת מסוימת, מבלי שתהיה לנו את החומרה המתאימה.
Mathew Lodge איש סימנטק עשה שיעורי בית ומצא שרוב הסקרים מציינים כי כ-70% מכל השחזורים שנעשים מגיבוי לא נועדו להתאוששות מאסון, אלא לשחזור מידע שנמחק. במקרים רבים של בקשה לגילוי מידע ארגונים טענו שהגיבויים אינם נגישים, אבל למרות שזה עשוי להיות אמת, מבחינת שופטים שמבינים עניין התירוץ כבר מזמן לא קביל.
המושג "ארכיון" עדיין מתפרש אצל רבים כמקום בו נערמות קלטות הנשלחות לשם על בסיס חודשי, שבועי או יומי. הארכיונים המודרניים הם למעשה דרך לנהל את האחסון, ולשמר את הגישה למידע ואת החיוניות של מצעי האחסון. הארכיונים הפעילים גם עוברים אינדקסציה או משתמשים במילות מפתח על מנת לגלות במהירות את הקבצים הרלוונטיים למטרות עסקיות, של רגולציה או של גילוי משפטי.
בארכיון פעיל חשוב לקבוע ולהיות מסוגל גם לשנות מדיניות שימור ומחיקת מידע .
כאמור, בתי משפט הולכים והופכים לפחות סבלניים לתירוצים ותקלות טכניות במדיה וגילוי מסמכים. חקרנו ומצאנו מספר דרכים להבטיח את מציאת המסמכים המבוקשים באחסון או בארכיון בארגונים מסוגים ובהיקפים שונים. נשמח לסייע בתכנון מערכות חדשות או במיטוב תהליכים ומערכות קיימות.
רוצים להתייעץ? צרו קשר
 

כל הדרכים מובילות...

כביש 431 מתחיל להוכיח את יתרונותיו, למרות שכבר שמענו מהרבה לקוחות שהגיעו (כן, בסוף הגיעו!) לנס ציונה דרכו, אומרים שאת מתכנניו ובעיקר את מתכנני השילוט שבו, היה צריך לשים על הברכיים ולהרביץ להם בישבן עם מחבט שטיחים.

המגיעים לנס ציונה ממזרח (ירושלים, מודיעין, רמלה, לוד, וכו') , יפנו ימינה במחלף נס ציונה / באר יעקב ראשונים, לכביש 412, אבל שימו לב: זו יציאה מסוכנת שמייד מתפצלת ימינה לבאר יעקב ושמאלה לכיוון 412 ומחלף ראשונים. אתם נשארים מהססים אלפיות השנייה... סעו לאט והיכונו בעוד מועד לפנות ימינה בירידה מהכביש אך תיכף ומיד שמאלה בפיצול, לכיוון נס ציונה. הכביש ממשיך במקביל לדרך המהירה מספר קילומטרים עד למחלף ראשונים בו פונים דרומה לכיוון 412 ונס ציונה.

גם המגיעים מכיוון צפון מדרך איילון צריכים להיזהר ולרדת מהכביש המהיר  מספר קילומטרים לפני מחלף ראשונים ולהמשיך על הכביש המקביל עד לירידה לכביש 412. השילוט ל 412 ברור אך נעלם מרוב פרטים בשילוט הכללי.

בצד שמאל של התמונה הבאה תראו, בניצב ל-431, את כביש 20 המכונה "איילון דרום"..

(להגדלה, הקישו על התמונה)

שילוב הנסיעה בין נתיבי איילון לכביש 431 בשעות של עומסי תנועה בינוניים מקצרת היום את הדרך ברכב לכ-18 דקות ממגדלי עזריאלי למשרדי צ'יף בנס ציונה.

לחובבי הרכבות, נס ציונה התברכה ב-3 תחנות רכבת המקיפות אותה: תחנת באר יעקב, תחנת ראשון לציון הראשונים ותחנת רחובות (ע"ש הדר). ללוחות הרכבות

למי שבוחר לשלוח אלינו את מצעיו לשחזור מידע באמצעות דואר שליחים, ראו מידע ואפשרות מעקב אחר החבילות בעמוד http://www.israelpost.co.il/shlihim

וכמובן, לשירותכם מגוון חברות בלדריות ומוניות העושות עבודה טובה במחיר סביר. רק זכרו את הפרט החשוב: דיסקים קשיחים לא מסיעים ברכב דו-גלגלי!
 

3 בחירות

בימים הקרובים עדיין תהיו עסוקים באיתור ורכישת ציוד לבית הספר וחוגים. מהר מאוד תשכח מנוחת הקיץ. בעילפון חלקי נפרדנו מהחופש הגדול. בזמן שחצי מעם ישראל גדש את אילת, החצי השני את המעברים במטוסים בחו"ל, והחצי השלישי אבד נוזלי גוף באזורים של מיסוי מלא, היה מאוד קשה לחשוב על דברים שברומו של עולם. בפניכם דוגמאות.

באחד הימים נכנס לקוח עם כלב באוזניים חתוכות. בשקט אמר אחד הטכנאים שהוא מאוד לא אוהב את Backup 2.0.  מה זה Backup 2.0? - לא "מה" אלא "מי זה". מסתבר שזה הכלב של הדמות הראשית בסדרה ורוניקה מרס (2004-2007). ומסתבר שיוצרי הסדרה מחליפים את הכלבים שבתפקיד הכלב "בקאפ" ללא כל גיבוי בעלילת התסריט. ממש לא יפה.

ביום של התרמת הדם הגדולה של מד"א בנס ציונה, ניגש אל המתרימים אדם גבוה וחסון וחשף ללא עקבות שהוא מפחד לתרום. לא ממחטים הוא חושש, לא מחוסר נוזל חיוני הוא חרד. הבחור מפחד שב-מד"א יבדקו את דמו וחלילה יגלו שהוא מאוד חולה, ממחלה אנושה, או מדבקת, או מבחילה, ואז... יודיעו לו!. הוא לא מוכן להסתכן בבשורה רעה. אבל, כיוון שמדובר באיש נדיב שכן מוכן לעזור לזולת, אזי הוא הציע לתרום דם... בתנאי שלא יצטרך למסור פרטים: תרומה בעילום שם!
"חביבי"-אמר אחד הממתינים בתור- "טעית בבנק. בבנק הדם לא תורמים אנונימית".

בעוד ערב של שיא של הקיץ השתעשענו על לימונענע קפואה לדמיין איך היו נראים החיים שלנו ללא הקרח, המקרר, הוויטמין סי וכסאות הנוח מפלסטיק. ואז, נולד הרעיון לבחירה השבועית על שלושת הדברים שבלעדיהם היה  העולם נראה אחרת לגמרי.
להלן שלושת הדברים שבחרנו השבוע. אתם מוזמנים לכתוב לנו ולמסור את הבחירות שלכם

http://www.freeimages.co.uk		www.bos.co.il
הגלגל	הגלידה	ה-BOS

גיבוי DVD צרוב

ש.א. מסביר: "בגלל שלא אכפת לו, הוא לא חוקי"

ניסיתי לנצל את היחסים הטובים שלי עם טכנאי המעבדה בצ'יף כדי ללמוד מהם כמה טריקים. בסוף לא יוצא לי מזה כלום, אמרו לי: "השתגעת? אתה תבקש מחבר שהוא מנעולן-פורץ שילמד אותך לפרוץ דלתות?". אז בסדר, אני לא חתום על שום חוזה סודיות, וזה גם לא הפרנסה שלי לגלות סודות ממחשבים. אבל תדעו שיש אנשים ואפילו חברות תוכנה עם הרבה פחות מצפון ממני. הנה למשל ה-AnyDVD, שהיא תוכנה שעוזרת לפענח כל DVD תוך כדי קריאה ומבטלת את כל החסימות להעתקת קבצים מה-DVD, HD DVD וגם Blu-ray.
באחת הגרסאות של AnyDVD יש גם כלי שמבטל את החסימות של Sony ו-Macrovision  וגם -שימו לב- מתקנת שגיאות שנעשו בטעות או ב-כ-וו-נה כדי להפריע להעתקה!
בכל DVD שנמכר מוקלט, צורבות חברות התקליטים פקודות שמפזרות שגיאות ומלכודות (כמו תפריטים שלא מובילים לשום מקום, למשל) כדי להגן על זכויות האומנים. נגני DVD רגילים מתעלמים מן ההפרעות, אבל תוכנות העתקה לוקחות אותן ואפילו משפרות אותן כדי לצור עותק טוב. כל כך משפרות אותן, שכאשר מריצים את העותקים, הנגן לא יכול לדלג עליהן והקריאה לא מצליחה.
הגרמנים הוציאו את התוכנה מחוץ לחוק ותעשיית המוזיקה המקומית אפילו תבעה פורטל שנתן לינק לאתר התוכנה. הפורטל הגן על עצמו בתירוץ של חופש העיתונות, אבל בינתיים הסכסוך לא נסגר (אני לא נותן לכם לינק. אם אתם רוצים, תסתדרו לבד).

גם בחברת RealNetworks עבדו כדי לעקוף את ההגנות - לא כדי להעתיק, מה פתאום. מה שהם רצו זה רק לגבות. כדי שמי שקונה חוקית סרט על DVD יוכל לגבות אותו לדיסק הקשיח של המחשב שלו ושם זה לא יתקלקל כמו בתקליטור מפלסטיק אחרי כמה השאלות ושריטות. אבל לפני כמה שבועות גם בארצות הברית החליט בית המשפט שתוכנת RealDVD ותוכנות מבוססות על הכלים שלה עוברות על חוק זכויות היוצרים.
מה ההבדל, אני שואל, בין שריטה רגילה לבין שגיאה שהכניסו בכוונה ל-DVD מסחרי?
הפעם אני לא יכול להגיד שיש לי חבר שמבין והסביר לי, אבל כל אחד ידע קצת ובסוף אני חושב שהבנתי: השגיאות המתוכננות במבנה הקבצים והסקטורים שתוכנות המגן מוסיפות שונות משריטות פיזיות. בשריטה או מריחה אמיתית, אין אותה כמות של תקלות בשורה כמו במלאכותיות (שהתוכנה יוצרת) בגלל שרוב השריטות ניצבות למסלול הלולייני (יעני ספיראלה) שבו כתובה המידע סביב החור של ה-DVD. ו...תוכנות שמעתיקות תוכן ב-DVD מסוגלות להבחין בהבדל!
ריאל-נטוורקס הודו שהם חיפשו דרכים להתגבר על השגיאות שנוצרו בכוונה על ידי תוכנת הגנה, כדי לבנות מערכת ארכיון ל-DVD. בהתחלה בנו תוכנה מבוססת ווינדווס למחשבים ביתיים, אחר כך נכנסו לפרויקט יותר מורכב, עם דיסק קשיח משלו, והשקיעו מעל שנה כדי לשים בו תוכנה שלא תתקע בשגיאות שמשתילים מנגנוני ההגנה מהעתקה.
השיטה לתיקון שגיאות של הניסיון השני היה הרבה יותר טוב מהראשון, יצר מכונה וירטואלית בזיכרון המחשב שהיה מנגן DVD בדיוק כמו נגן רגיל אבל עם שעון פנימי זריז יותר. המכונה הוירטואלית כאילו מנגנת את ה-DVD במהירות רגילה, אבל באמת היא בעצם מעתיקה את ה-DVD בצורה מהירה יותר. הם קראו לזה DVD Walk, והצליחו להעתיק כל דבר שהוא ניגן - על פי מהירות משלו, בלי צורך להחליט אם השגיאות שמצא היו במקרה או בכוונה מפני שהוא בכלל לא מצא אותן. אבל, כאשר כן מצא סקטורים עם שגיאות, הוא טיפל בהם שונה מכל נגן DVD אחר: הוא בסך הכל רצה להעתיק ולא היה אכפת לו לנגן. אז ברור שהוא תיקן את השגיאות הרבה יותר טוב ממה שנגן רגיל יכול לתקן, והוא תיקן כמובן בלי להבחין אם זו שגיאת הגנה או לא. ובדיוק בגלל העיקרון הזה, בגלל שלא אכפת לו,  הוא לא חוקי.
תחשבו על אחד שנכנס בדלת פתוחה ולוקח משהו מהבית. בא אחר וקופץ על שער נעול ולקוח אותו דבר מהבית. הראשון בחור טוב, השני גנב.
לתוכנת RealDVD של ריאל-נטוורקס יש פיצ'ר של "נגן ושמור", שנותן לראות את הסרט ב-DVD בזמן שהוא מעתיק אותו לדיסק קשיח. יש לו גם פיצ'ר של "שמור", שסתם מעתיק את ה-DVD לדיסק קשיח כדי שאפשר יהיה לראות אותו אחר כך. שני הפיצ'רים מדלגים על ההגנות כמו נעילת כונן, ולכן עוברות על החוק.

 תוכנת RealDVD מעתיקה DVD ואז היא לא עושה אותנטיקציה של כונן ה-DVD ולא מקבל מפתחות מוצפנים כמו שדורשת  להצפנת ה-bus וגם לא נועלת .
יש גם את עניין האותנטיקציה (אימות): הטכנולוגיה CSS להגנה על התוכן ב-DVD דורשת נעילת הכונן מיד כאשר מכניסים DVD מוגן, כדי שהתוכן שלו לא יהיה נגיש על ידי כל דבר שהוא לא נגן מורשה. נגן מורשה עושה תהליך של אותנטיקציה. אבל ה-RealDVD לא עושה אותו, גם לא כאשר קורא מהדיסק הקשיח בחזרה את התוכן שהעתיק לשם מה-DVD. לא מראה תעודת זהות בשביל להיכנס בשער, מעביר סחורה וגם לא מראה תעודה מזהה כאשר לוקח בחזרה את הסחורה מהמחסן...

בשבוע שעבר גם Kaleidescape הפסידה בבית משפט לאגודה למניעת העתקת DVD של אמריקה. החברה היא סטארטאפ שמייצר שרת מיוחד, שפורץ סרטים על DVD ומאחסן אותם בדיסק הקשיח שלו. החברה תערער ככל הנראה, ונראה כי יש לה סיכוי להשיג את שלה, כי כאשר אומרים לך "מותר לך לנגן ישר מהתקליטור אבל לא מהדיסק הקשיח" אבל זה לא מופיע ברור מאוד בהסכם הרישיון שמגיע עם כל DVD קנוי, נשאר לעורכי הדין פתח לשחק עם המילים ולהשיג יתרון לכאן או לשם.

אגב, בשבוע שעבר סיפרתי לכם שזו עונת החתונות, אבל נראה לי שבינתיים כבר התחילה ההפוכה, עונת הגירושים. החום בארץ מטריף לאנשים את המוח, הם מתווכחים עד חירפון ומתגרשים. למה נזכרתי? בגלל עניין עורכי הדין. אצל חבר שלי שבדיוק מתגרש, עורכי הדין גם הלכו על זה -לשחק עם המילים כדי להשיג יתרון לכאן או לשם...

ש.א.

השורות של עמית

טובת הצרכן?

בישראל יש הפרדה מוחלטת בין ספק תשתית החיבור לאינטרנט ובין ספק האינטרנט עצמו. תיאורטית מדובר בהגברת התחרות. מעשית, לך תסביר לאדם מן היישוב מה ההבדל בין הוט ונטויזיון או בין בזק ובזק בינלאומי. 10 שנים אני מנסה להסביר את ההבדל לחמי וחמותי, אנשים מן היישוב, והם עדיין לא תפסו.
בצרפת רוב המשתמשים עושים זאת בחיבור ADSL אבל אין תשלום לשני ספקים וספק אחד מספק את הכל: אינטרנט, טלפוניה, טלפוניה בינלאומית, וטלוויזיה. לכאורה אמור הצרכן להידפק, אבל יש בשוק 5 שחקנים והמחירים אטרקטיביים המהירות גבוהה, השירות אמנם חרא אבל גם כאן מדובר בתופעה אחידה, דהיינו מסריח אצל כולם באותה מידה. בישראל כל אחד מספק חתיכה. ולכל חתיכה, מחיר משלה... שבסופו של דבר המחיר גבוה יותר בצרפת, והשירות גרוע יותר הן בטלפוניה והן בטלפוניה הבינלאומית, האינטרנט אטי להחריד והם עוד מעזים לקרוא לו "אינטרנט מהיר". והטלוויזיה? הס מלהזכיר!
בימים אלו עורך משרד התקשורת שלנו שימוע כדי לבצע הפרדת תשתית-שירות גם באינטרנט הסלולארי. טכנית זה מסורבל ופרקטית זה מגוחך. אבל זה מצחיק עוד יותר כי בישראל כמעט כולם נאלצים לגלוש באינטרנט דרך הדור השלישי ולשלם מהאף בעוד שבצרפת אני יכול לגלוש באינטרנט האלחוטי ב-GPRS בלי לשלם אגורה.
בקיצור, כמו שזה נראה יש למשרד התקשורת אינטרס לחלק את הכסף בין כמה שיותר אנשים עשירים, אבל לא טובת הצרכן מובילה אותו. הרי ברור שככל שהמערכת תפוצל יותר, לצרכן יהיו פחות כלים לשלוט בשירות אותו הוא מקבל או בהוצאות שלו.
שלא לדבר על העובדה שלא יהיה לו שום מושג בפני מי להתלונן על מה.

אני משלם 30 יורו לחודש על: אינטרנט מהיר (28 מגה במורד הזרם ו-4 במעלה הזרם) טלפוניה לכל מכשיר קווי בעולם חינם, טלוויזיה מרובת ערוצים (בתוספת קופסא אלחוטית עם דיסק קשיח להקליט עליה). אם אחד מהללו נדפק אני יודע בדיוק על מי לצעוק. בישראל הוט/בזק מספקים תשתית לאינטרנט, עשרה ספקים אחרים מספקים חיבור לרשת, טלפוניה מקומית מספקות שתי חברות (הוט/בזק), טלפוניה בינלאומית מספקות 4 חברות, טלוויזיה מספקות שתי חברות.
ברמה הסלולארית אני משלם 28 יורו לחודש לשעתיים שיחה, SMS בתוך צרפת בעלות 1 סנט להודעה. אינטרנט על GPRS בחינם ואת הטלפון החכם שלי קיבלתי מתנה.
דהיינו, כל עלויות התקשורת שלי מסתכמות ב-58 יורו בחודש (בערך 300 ש"ח) ומרוכזות בידיהם של שני ספקים בלבד.
עכשיו תעשו חשבון כמה עולה לכם ההפרדה שאמורה להיטיב עם הצרכן!
אגב, בישראל קוראים לבלגן הזה "רגולציה"
 

עוד כמה דברים על הצרפתים

אל תגידו לי שהצרפתים לא עצלנים, חזרתי לפני כשעתיים ממסעדה, בה לא טרחו לתרגם את התפריט לשום שפה אחרת. במקום זה הציעו לתיירים מילון צרפתי-אנגלי (יעני "תשברו את הראש לבד").
אל תטרחו לטעון שבזכות הביורוקרטיה המטורפת שלהם הצרפתים לפחות מתואמים, כי כבר חמישה ימים שכל הבעיות הטכניות שלי עם הסלולארי נפתרו, אבל אני ממשיך לקבל הודעות משירות הלקוחות שהם מצטערים אבל הצוות הטכני שלהם עדיין לא הצליח להתגבר על התקלה.
ועל שפעת החזירים שמעתם, אז בצרפת כל ארגון מ-4 אנשים ומעלה דואג לבצע ישיבה ולקבוע מיליון כללי זהירות והמלצות איך להימנע שיעלו לאזרח הון תועפות, רק כדי שבסופו של דבר יוכלו לומר "אנחנו עשינו את הכל", הכל, חוץ מלוודא שאכן האדם הסביר יוכל לרכוש את אמצעי הזהירות הללו.
ועל משמעת המים בצרפת, לא שמעתם? כן, גם בצרפת יש חוסר במים. מוזר, כי החורף האחרון היא הקר והגשום ביותר ב-30 השנה האחרונות. נו אז יש משמעת מים אבל משום מה רק ברחוב הקטנטן שאני חי בו יש 10 בתים ו-3 משכניו בנו בריכה בחצר. והיות ואני מכיר לפחות עוד שלושה בעלי בריכות חדשים, הרי שברור שהצרפתים לא ממש מודאגים ממשבר מים.

המשבר והבנקים

בכל העולם נלחמים ראשי מדינות במדיניות הבונוסים שמעניקות חברות שרק לפני שנה עמדו על סף פשיטת רגל. האמריקאים חנקו את הבונוסים עם מיסים, הצרפתים בתקנות, האנגלים כרגיל לא עושים כלום. מרתיח לראות את הטפילים הללו ניזונים מבשרו של הציבור שאת דמו מצצו עד היום, אותו ציבור שמיטב מיסיו הלכו להציל את המערכת האולטרה קפיטליסטית כמו שבלאס ווגאס תמצאו מקבילות לה. והמערכת לא לומדת, היא ממשיכה לשלם בונוסים מטורפים לברוקרים שמשקיעים בסיכון גבוה. אפשר לחשוב שהם עושים זאת מכספם או שמישהו מהם ישלם את המחיר של ההפסדים בעתיד. גם בונוסי "הישארות", דהיינו בונוסים שמשולמים לעובד על מנת שיישאר בבנק, גם הם מגוחכים בעיקר בימים בהם אין משרות פנויות ואלפי בנקאים עפו לרחובות.
אבל מה שמרתיח עוד יותר הוא שהבנקים מפרסמים בימים אלו את דו"חותיהם הרבעוניים ו...הם כולם רווחיים! נכון, הרווחים קטנו, אבל שרי אריסון מחייכת בעוד שמאות אלפי ישראלים מחפשים עבודה בנרות כי היא והבנק שלה לא משקיעים בכלום, הם אוגרים. המשכורת החודשית של גליה מאור יכולה הייתה לקיים הרבה משפחות שכמעט רעבות ללחם. הבנקים, בין היתר הרוויחו את כספם מהפרשי הריבית, אותה ריבית שבנק ישראל הוריד עד לאפס כמעט והבנקים לא ממש הורידו. בקיצור, המדינה סידרה להם מנוף, כך שלמעשה כל הלוואה שניתנה במהלך השנה האחרונה ניתנה על ידי הבנקים בתנאים של השוק האפור (אם לא השוק השחור) לפחות מבחינת הפרשי הריבית. לא פלא שהבנקים התאוששו, היה להם סולם ואת הסולם הניחו על גב העסקים הקטנים והציבור.
 

חינוך שחור

אי קבלת תלמידים אתיופיים למערכת החינוך היא גזענות לשמה. כמובן שיהיו אלפי תירוצים "מעשיים" מאותם בתי ספר מורדים, אבל בפועל המערכת סרבה לקבל 109 תלמידים, שכולם אתיופיים. היות ואנחנו יודעים מה היחס של החוגים החרדים האשכנזים ללבנים קצת פחות חרדיים ולחרדים קצת פחות לבנים, אז למה שנתפלא כשמדובר בשחורים לחלוטין. נכון שקיצוץ תקציביהם הוא פתרון לא רע, אבל חיסול מוחלט של בתי הספר הסרבנים הוא פתרון עוד יותר טוב. נכון יהיו יותר תלמידים ללא בית ספר לזמן מה, אבל הם והוריהם שתומכים בהחלטת ההנהלה ילמדו את השיעור המשמעותי ביותר בחייהם בדמוקרטיה ושוויון זכויות, ואת המנהלים הסוררים יש להעיף ולוודא שמי שיקבל מי מהם לעבודה מסכן את בית ספרו. שכן מנהלים שכאלו לא ראויים חלק מחינוך כלשהו במדינת ישראל.

סרטים רבותי כרגיל ....

תגובה לשורות של עמית

מקומי

כיכר וחצי

ראש עיריית ב"ש, רובי דנילוביץ' חנך אתמול כיכר ע"ש LIONS בעירו. בטקס, שלווה במוזיקה, דגלים והרוח המדברית הנעימה ביותר בעולם, הביע הנ"ל הערכה על הפעילות ההתנדבותית של הארגון באזור. באר שבע היא עיר קולטת עלייה בחום, הוא הדגיש, ולא במערכת החינוך שלה אין אפליה כמו במקומות "אחרים". רק שלא יתקלקל, גור הפוליטיקאים הרענן...

למכירה בנס ציונה

מחשב נייד Compaq Mini 700e - נרכש רק לפני שבועיים, נאלצים לוותר עליו. כל הפרטים אצל חזי - 08-9396795

מזל טוב
לעו"ד חן ורשביאק, עו"ד ומגשר , מזל טוב בפתיחת סניף חדש בראשל"צ  של המשרד נתן-זהבי ורשביאק