הגדולים מכולם

היום 5,400 סיבובים לדקה נחשב לאיטי, זה לא!. במיוחד מפני שהצפיפות הגדולה של הביטים במדיה המגנטי דורשת זמן חיפוש ארוך יותר לקריאה. זמן החיפוש הממוצע נמדד על פי הקיבולת המלאה של הדיסק הקשיח, אבל רק חלק קטן מאותה קיבולת נמצאת בשימוש בזמן נתון. אם המידע על גבי הדיסק לא במצב פרגמנטציה מורכב מדי, המידע שקשור לאפליקציה מסוימת יימצא בתוך אותם צילינדרים בודדים. שימו לב כי רוחבו של צילינדר קטן יותר בדיסקים עם צפיפות גבוהה יותר. זהו המצב בפלטות של 500GB בהשוואה לפלטות של פעם (333GB  לפלטה). כך שאם נבוא להשוות דיסק 1TB עם 3 פלטות מול דיסק 1.5TB עם 3 פלטות, בשני נקבל -הודות לצפיפות הגדולה יותר- שרוחב של צילינדר פיזי הוא רק שני שליש מרוחב הצילינדר בדיסק הראשון. עכשיו, מערכת ההפעלה והיישומים שלנו תופסים כ-20-25GB מהדיסק. אותו אזור בדיסק של 1.5TB יהיה -פיזית- צר יותר (כ-שני שליש) מאשר בדיסק של 1TB. זאת אומרת שגם אם הראשים זזים  בדיוק באותה מהירות מצילינדר אחד לשני, בכל זאת הגישה למידע מהירה יותר בפלטות של 500GB.
עם כניסתם לשוק של דיסקים בעלי פלטות של 500GB קיבולת לאחת, רוב היצרנים כבר השיקו דגמים בקיבולת 1.5 ו-2TB. כולם, דגמים חסכניים בחשמל, עם מהירות סיבוב נמוכה יחסית (פרט ל- Barracuda 7200.12  של סיגייט). הגדולה למרות המהירות הנמוכה, עושה את אותם דיסקים למצוינים לאחסון בשרתי קבצים בעלי עומס צנוע ובמוצרי אלקטרוניקה ביתיים. למי שזקוק לנפח אחסון גדול יחד עם מהירות גבוהה, מומלץ להמתין עד אשר ייצאו דיסקים 2TB (כמו ה-Digital Caviar Black של WD או התואם שלו מבית היטאצ'י).
מעבדות xbit השוו מספר דגמי דיסקים קשיחים של 1.5TB ו- 2TB. מכולם, הביצועים הטובים ביותר מבין הנבדקים היו של הדגם Western Digital RE4-GP, המומלץ לשימוש במערכי RAID.
תוצאות העבודה של ה-Barracuda LP של סיגייט מצביעות עליו כאל דיסק בעל יעילות אנרגטית, ובכלל דיסק לא רע מבחינת ביצועים ורעש.
בתחום עיבוד הקבצים, ה-EcoGreen2 של סמסונג נמצא כטוב מאחרים, למרות שהוא לא הצטיין כדיסק ראשי בתחנת עבודה או תחת עומסים של שרת. הוא מומלץ לאחסון נפחי מידע גדולים על גבי PC ביתי. עוד מוצר שנועד לשימוש ביתי הוא ה-AV-GP של WD, אבל הוא לא מראה סימנים מבדילים פרט אולי לראשים מעט איטיים. ל-WD יש שני דגמים בסדרה "ירוקה" - זה של 1.5TB הוגדר על ידי xbit כ-"עצל משהו", בעוד הדגם של 2TB נמצא גם הוא איטי בהשוואה לאחיו התאום לא-זהה, המיוצר לשימוש בשרתים, עם cache גדול יותר, וראשים מהירים יותר.
לסיכום, הדיסקים הגדולים של ימינו לא הפכו ליותר מהירים אחרי המעבר לפלטות צפופות יותר. הם דיסקים בעלי קיבולת אחסון גדולה, בשילוב עם יעילות אנרגטית ומהירות מספקת. מי שציפה ליותר, מוזמן להישאר ולחכות לדור הבא.
 

שאלות ותשובות

לפני קצת יותר משנה נשאלנו שתי שאלות שחוזרות על עצמן:
1. האם תוכנת BOS יודעת לקטלג מסמכים על מנת לבצע ארכוב?
2. האם ניתן להוציא עם BOS את כל המסמכים המצורפים למסרים בשרתי דואל לפי הגדרה מסוימת ולאחסן אותם במערכת אחסון?

והתשובות:
1. מערכת BOS מגנה על המסמכים באמצעות שמירתם מוכנים לשימוש במערכת נפרדת.
לשם קטלוג וארכוב ניתן להוסיף למערכת את תוכנת Google Desktop Enterprise החופשית.
ניתן להגדיר במערכת BOS אובייקטים להקפאה כך ששינויים שיתרחשו במקור המידע לא יועתקו לגיבוי ובכך הוא ישמש כמעין ארכיון.
2. לגבי הפרדת קבצים מצורפים מהודעות דוא"ל, ניתן לעשות זאת בקלות רבה באמצעות תוכנת Mozilla Thunderbird - תוכנה חינמית גם היא.
 

פטנטים

משרד הפטנטים וסימני המסחר של ארה"ב נהג להתמודד עם בקשות לפטנטים תוך 18 חודש. בתום אותה תקופה, ועל פי אישור הקונגרס, המשרד מפרסם באתר האינטרנט שלו את פרטי החידושים, גם בלי קשר לאישור או דחיית הבקשה, אבל הפרסום מעודד מתחרים לגנוב רעיונות. אבל העומס גדול, בפעם האחרונה שהמשרד עמד בלו"ז של 18 חודש היה ב-1991, כאשר נפילתה של חומת ברלין פתחה את העולם לעידן תחרותי חדש. למשרד לקח בממוצע 3 וחצי שנה להנפיק פטנט, כאשר אותו ערך ממוצע חושב בין כל הפטנטים שהונפקו בשנת 2008.
למרות שבמשרד המשפטים הישראלי קיים משרד לרישום פטנטים, תחום הטכנולוגיה כבר מזמן מתנהל בזירה הבינלאומית ולכן מרבית הממציאים המקומיים בוחרים לרשום פטנטים בחו"ל, במיוחד בארה"ב. פטנט אמריקני מבטיח הגנה על הקניין הרוחני למשך 20 שנה.
ב-2008 הוגשו בארה"ב יותר ממיליון מאתיים בקשות, פי שלוש מאשר ב-1998. אבל המשרד במצב קשה, ללא תקציבים או יכולת להכשיר בודקי בקשות חדשים. סך כל מצבת כוח האדם ביחידה: כ-6,300 איש. מ-2006 ועד 2008 התקבלו לעבודה והוכשרו 1,200 בודקים בשנה. ב-2006 גם נפתחה במשרד אקדמיה לבודקי פטנטים, עם תוכנית לימודים של 8 חודשים. אבל, לוקח כ-3 שנים להכשיר בודק בקשות ברמה, אמנם בשנים האחרונות אחד מתוך שלושה עובדים חדשים מתפטר. ואז בא גם המיתון, ולמשרד לא נשאר כסף להכשיר ולשכור עוד בודקים. התור של בקשות שלא טופלו הלך וגדל מאז 1997. נכון להיום, מגיע המצבור ל-1.2 מיליון.
הבעיה נוגעת לפוליטיקה ונדונה בסנאט. במשך הזמן נעשו ניסיונות זירוז תהליך האישור כמו תוכנית הבדיקה המואצת (לפני 3 שנים) שנועדה להחזיר תשובה לפונים בתוך 12 חודש בלבד. עם זאת, מעט ממציאים בחרו במסלול זה, גם יקר יותר וגם פחות עמיד לביטול מאוחר בבית משפט.
כתוצאה מן העומס, המשרד החל לדחות בקשות בקצב מהיר. לפני עשור 70% מהבקשות נענו בחיוב והונפקו עבורן פטנטים. אך בימינו, פחות מ-50%. התופעה הגיעה לבית משפט פדראלי ושם התייחסו אליה כ"חשודה", כאשר הערה על המשרד עצמו הייתה: "למעשה לא מתפקד".
הפעילות של רישום פטנטים היא מדד מהימן לחדשנות, היא רק הולכת וגוברת בשווקים תחרותיים ומתפתחים כמו הודו, סין ודרום קוריאה. כאשר כולם מנסים להגן על טכנולוגיות הקנייניות שלהם, הם מעמיסים עוד על משרד הפטנטים האמריקני. יש מקרים בהם הבקשות נגררות כל כך הרבה זמן עד שהטכנולוגיה שהן באות להגן, הופכות למיושנות, או שהממציאים מאבדים עניין במוצר שיכל לתת להם יתרון שיווקי בנקודת זמן מסוימת. ולפעמים, בקשה לפטנט היא הנכס היחידי של חברות סטארט-אפ, שזקוקות לאישור על מנת לקבל מימון, אבל ללא מימון לא יכולות לעמוד בהוצאות המשפטיות ובאגרות לשמירה על חיוניות הבקשה או להגנה מפני מפרים.

 ה-Journal Sentinel ממילווקי, ארה"ב, מספר על חברת ביוטק מקומית שנוסדה על מנת לשווק ג'ל לאיחוי פצעים המבוסס על טכנולוגיה שהומצאה באוניברסיטת ויסקונסין וזכתה בפרס בתחרות התוכניות העסקיות של המושל ב-2006. ראשית מומנה החברה על ידי קרנות סטודנטים, אבל שנה לאחר מכן, עם בקשה לאישור פטנט מזדקנת בת 5, עדיין לא הצליחה לגייס משקיעים נוספים וגוועה. סוף כל סוף, השנה אושרה הפטנט, אבל כיוון שחברת הסטארט אפ -שדחפה את הבקשה- נשארה ללא אמצעים, הפטנט חזר לקרן האוניברסיטאית.
לצד הדוגמא של הג'ל, מספרים בבתי ספר האמריקנים למשפט את המקרה של Merc-Exchange LLC, שהביאה ב-2003 לערכאות מקרה של גניבת הטכנולוגיה שלה (ובעלת פטנט רשום). הגנבת הייתה לא פחות מ...eBay!. בית המשפט פסק נגד eBay, אשר מיד ביקשה ממשרד הפטנטים לבדוק מחדש את פרטי שני הפטנטים בנושא סוג מסוים של מכירה פומבית מקוונת, בכוונה לבטל אותן. ב-2004 פתח המשרד את הבדיקה מחדש. ארבע שנים לאחר מכן, עדיין ללא כל תוצאה, נכנע מיסד חברת מרק  ומכר את הפטנטים ל-eBay. החברה נסגרה, כל הפוטנציאל הטכנולוגי שלה נקבר ו40 המתכנתים שלה הלכו הביתה.
העיתון מוויסקונסין מצא כי מ-1,349 ממציאים מאותה מדינה שקיבלו בשנה שעברה אישור לבקשות הפטנט שלהם, 123 נסחבו 5 שנים לפחות , כאשר בחלקן  זה לקח כ-9 שנים.

לנושא אישור הפטנטים היה תפקיד חשוב בהיסטוריה. תומס אדיסון רשם את הפטנט הראשון שלו לפני 140 שנה. סביב הנורה החשמלית שלו נוסדה General Electric, שמאוחר יותר השתמשה בחוטי הלהט של אדיסון לרישום פטנט צינורות הריק לציוד קרני רנטגן.
לפני 120 שנה בדיוק, הרמן הולרית רשם פטנט למכונת הכרטיסים המנוקבים, שלמען ייצורה יסד את חברת Tabulating Machine Co שהפכה מאוחר יותר IBM.
למרות שמשרד הפטנטים הניע חלק כה נכבד של ההצלחה הכלכלית האמריקנית, לאורך השנים הממשל לא התייחס בצורה ראויה לחשיבותו: משרד המדינה העביר אותו למשרד הפנים וזה למשרד המסחר..
רבים טוענים להשפעה מועטה של הפטנטים על הכלכלה. ירחון העסקים Research-Technology Management העריך ב-1997 כי רק 5% עד 10% מכל הפטנטים שנרשמים, רלוונטיים מבחינה שיווקית . חקר שפרסם ב-2005 בנק הרזרבה הפדראלית האמריקני, מצא כי הגורם החשוב ביותר בגדילת ההכנסות למדינה הינו כמות הפטנטים שאותה מדינה יוצרת. ה-WIPO, ארגון הקניין הרוחני העולמי דירג ב-2001 את המדינות על פי מספר פטנטים רשומים למספר תושביםם. ישראל הופיעה בו במקום ה-16, סין במקום ה-60.
ב-2008 כ-49% מהבקשות לרישום פטנטים בארה"ב הגיעו מממציאים זרים, אירופיים, יפניים ומדרום קוריאה. באותה שנה, ובפעם הראשונה בהיסטוריה, נרשמו יותר פטנטים לפונים זרים מאשר לפונים אמריקנים (80,271 לעומת 77,501). פחות מ-1% מהבקשות לרישום מגיעות מסין, אבל ב-2004 סין אמצה את משרד הפטנטים האירופי, שאיחד 35 מדינות, כדי להפכו למשרד השלישי בגודלו בעולם - אחרי ארה"ב ויפן. גם הפניות למשרד הפטנטים הסיני שולשו בין 2003 ל-2008 והגיעו ל-289,838 בקשות - שחצי מהן הוגשו על ידי מממציאים זרים. רבים מאמינים שסין רוצה לשנות את התג הידוע  'Made in China' ל- 'Invented in China'. לנחמת האמריקנים יומר שההמתנה הממוצעת במשרד הפטנטים האירופי ארוכה אף יותר מזו שבארה"ב. ביפן ממתינים בערך כמו בארה"ב, אבל בשום מקום האגרות לא יקרות כמו בארה"ב.
 

מעקב סלולארי

מעניין כמה שיחות סלולאריות נעשות בישראל מדי יום. ב-2007 היו בישראל 8,902,000 טלפונים ניידים. אבל, זה היה לפני שנתיים, ובינתיים הספיקו לעלות לכיתה א' עוד מספר נכבד של בעלי ניידים. אם 5 שיחות/SMS וכו' ביום למכשיר נשמע לכם ממוצע הגיוני (חשבו גם את שומרי השבת, ואת סרבני הקרינה שמחזיקים מכשיר רק לעתות חרום) נגיע קרוב ל-45,000,000 טרנסקציות ביממה או יותר. אבל לא ספרנו אותות נוספות, ה-Blackberry שולחים כל מספר דקות "פעימת איתור", היוצרות טרנסקציות גם אם הטלפון בשימוש, וגם אם לא.
בארה"ב (255,000,000 מכשירים ב-2007) נוצרים היום ביממה כ-600 מיליארד טרנסקציות. שימו לב שכל שיחה, SMS, מעבר אי-מייל או קובץ אחר, יוצר טרנסקציה שמכילה קוֹאוֹרְדִּינָטָה של זמן ושל מקום (נ.צ.) בדיוק משוער של 60 מטר לכאן או לשם, במקומות שנמצאים בטווח של שלוש אנטנות סלולאריות, גם אם יש וגם אם אין לך GPS במכשיר. "פעימות" המכשירים כמו Blackberries שמוגדרים להם GPS לקבלת שירותי איתור (כמו ה-"איתורן" לרכב), מאפשרות דיוק של בין 10 ל-30 מטר. ועם Wi-Fi, הדיוק מתחדד ל-מתחת ל-10 מטר. זה כבר לא רק בסרטים. המכשיר הנייד שלנו הוא חיישן דיגיטאלי שיוצר רשומות על המצאנו ועל תנועותינו הרבה יותר ממה שכולנו מודעים.
השימוש במידע שנובע מאיתור בזמן נתון מסוגל לסייע באיתור פקקי תנועה, לחיסכון בזמן נסיעה, ובפליטה פחמנית.
מצד שני ובלי להיכנס בכלל לתיאוריות קונספירטיביות, בידיים הלא נכונות השימוש במידע יכול לאיים על חופש הפרט, על חופש ההבעה ולהוביל לשימוש לרעה בידי גורמים פוליטיים או עסקיים. לכן, מעטים היו מסכימים שהשלטון יעשה שימוש באותו מידע, או לשמש תורמים לכלכלת המידע, אך כציבור אין אנו מסוגלים להגן על עצמנו ממה שלא ידוע לנו. לאחרונה, קמו קולות המבקשים ממחזיקי המידע על זמן ועל מקום, לשתף את הציבור שיוצר אותו. למשל, באמצעות האפשרות לצפייה במידע עלינו דרך הטלפונים הסלולאריים שלנו. לבקשתנו, אולי היינו יכולים לדעת מהם המקומות בהם אנו מבלים הכי הרבה זמן (בית, עבודה, מקום עבודה נוסף, בית ספר של הילדים, מכון הכושר...) וכך, באמצעות תוכנה משוכללת בה עושה שימוש "האח הגדול", גם אנחנו נוכל להעריך היכן נהיה למשך יותר משעה בחודש הבא (חוץ מאשר הבית או העבודה)...
המוצרים של גוגל - Android  ו-Latitude צפויים להיות חלוצים בתחום זה. עד כה גוגל הראתה הבנה למושגים של פרטיות ופתיחות, ויש לה את הזריזות הנדרשת לצאת עם שירותים כאלו. אם כן, גם ספקי ניידות נוספים יתחילו לספק שירותים חדשנים מאותו סוג.
ובינתיים, חשוב שנשים לב לכל מילה באותיות קטנות בחוזה - האם חתמנו לספק השירות שמותר לו להשתמש במידע המעקב אחרינו? האם אנו מסוגלים "להעלם" לספק העוקב אחרינו? להחליף טלפונים עם אנשים אחרים כדי "לבלבל את האויב"?
רשתות של טלפוניה סלולאריות מסמנות את המיקום של לקוחותיהם במשך היממה בהתאם לתנועת המכשירים. ספקי אינטרנט שומרים עותקים של כמויות אדירות של מידע החוצה את רשתותיהם עם אפשרות לזהות את השולח ואת המקבל. מנועי חיפוש שומרים לוגים של חיפושים שניתן להשוות עם מחשבים מסוימים ובד"כ גם עם האדם שמאחורי אותו מחשב. מערכות תשלום מקוון רושמות כל פעולת מסחרית שבוצעה, את המקום ואת הזמן בהם היא בוצעה. סך כל אותן רשומות שופכות אור חושפני ביותר על חייהם של האנשים -הן משקפות את טבעם האינטלקטואלי והרגשי, ולכן חייבות הגנה והצנעה מרביות.
 

מחזור חיים

הטבע הרגיש והנפח הגדול של המידע המאחסן במאות ובאלפי דיסקים קשיחים בארגונים גדולים, דורש ניהול קפדני של מחזור חיי הדיסקים. במיוחד, לאור הסביבה הרגולטורית המתפתחת, ולוירטואליזציה שהגיעה כדי להישאר. הניהול נועד להגן על הדיסקים הפיזיים מגניבה או מאובדן. עלות הכישלון בהגנה על המידע יכולה להגיע לעשרות אלפי דולרים למקרה, יכולה להוביל לקנסות, לחשיפה תקשורתית שלילית ולפגיעה במוניטין.
אחד המוצרים הנפוצים בארגונים גדולים לניהול מחזור חיי הדיסקים הוא ה-ITAM HDD  של Clarity, מבית Xterprise, כאשר ITAM זה ראשי תיבות של IT Asset Management.
האפליקציה נוסתה כבר אצל לקוחות עסקיים וממשלתיים בחו"ל ונמצאה מתאימה. במיוחד בעקבות יכולותיה בתחום ה-RFID או ברקוד לסימון וזיהוי הדיסקים. כך יכול צוות ה-IT לנטר ולתעד את המיקום, התנועה, שרשרת האבטחה ותהליכי ההשמדה של הדיסקים לרוחב הארגון.
יצרן היישום מדווח על צמצום דליפות נכסי IT ב-50%, וגם על חיסכון בשיעור נכבד בעבודת ה-IT להתאמה רגולטורית.
 

סוף החופש

● לא הספיק לכם? נראה לכם מטופש להתחיל שנת לימודים כדי לקטוע אותה תיכף, עם בואם של החגים? חתמו על עצומה למען הארכת החופש הגדול.
אם חתמתם, סיכוי קלוש שאתם מעל גיל 17.

● תודה למיכל טורצקי (אשת נחום) ששלחה לנו קישור לעמוד מעניין המציג רשימת ספרי ילדי מומלצים והפעלות הקשורות להם- http://kaye7.school.org.il/books.htm  ובכלל, כדאי לגלוש לאתר מכללת קיי (מוסד המגבה את עצמו עם BOS אמרנו?), הגדוש הפתעות.

● המו"לים של ה-Webster’s New World Dictionary בשפה האנגלית (אמריקנית) מקיימים כל שנה תחרות לבחירת מילה חדשה או ביטוי חדש שיתווסף למהדורה של השנה הבאה. ב-2008 הוצגו חמישה ביטויים להצבעת הקהל. המונח הזוכה הייה: "Overshare" - לספר לאנשים יותר ממה שהתכוונת או רצית, במיוחד אונליין (כמו בפייסבוק וכו'). אבל גם הביטויים הנוספים מעניינים:
Leisure Sicknes -או מחלת הבטלנות, מבוססת על הרעיון שיש אנשים שמרגישים טוב יותר בזמן שהם עובדים ורע יותר בזמן שהם בחופשה.
Cyberchondriac - (התפתחות של היפוכונדריה), אדם שקורא ברשת על מחלה ומדמיין שהוא סובל ממנה.
Selective ignorance  או בורות סלקטיבית, זה כאשר בכוונה מתעלמים ממידע מסוים, כמו למשל ממיילים שנשלחים על ידי נמענים מסוימים.
ואחרון חביב: Youthanasia, התפתחות של euthanasia או המתת חסד. יות'נזיה מתייחסת למאמצים מוגזמים להישאר צעירים על ידי טיפולים קוסמטיים וכירורגיים.
 

השורות של עמית

מכה או מכה לאגו?

לפני חודשיים נתקלתי בשני אתרים שאמורים היו לאפשר לצלמים למכור את עבודותיהם על האינטרנט, לא בהרבה כסף אבל גם זה משהו. כעקרון מדובר באנשים שהתקנאו בחברות כמו Stock Photo שעושות זאת מזה שנים, אבל במקום להשקיע בקשרים עם צלמים וסוכנויות החליטו הללו לאפשר לגולשים להעלות את תמונותיהם. אני בדרך כלל לא שש להיכנס לעניינים שכאלו אבל מצד שני יש לי תמונות ויהיה נחמד לנסות לעשות מהם קצת כסף, בעיקר כי הן מקבלות הרבה תגובות טובות וחלקן הוצב בכל מיני מקומות מכובדים כבר, דהיינו יש הערכה מקצועית.
אז נרשמתי והתהליך פשוט, אחרי שאושרתי אני יכול להעלות תמונות, ובעלי האתר מעסיקים "מומחים" שבודקים את התמונות ומאשרים, או לא מאשרים אותן. תמונה שאושרה מוצגת למכירה.
האתר הראשון הוא Shutterstock אליו העליתי 10 תמונות ותוך חצי שעה קיבלתי הודעה כי כל התמונות נפסלו. במצב נורמאלי זה היה מכה לאגו, אבל את האגו שלי לא כל כך קל להביס. הבעיה היא שעכשיו צריך לחכות חודש כדי להעלות עוד סיבוב. האתר השני Stock photography אפשר לי להעלות 50 תמונות ומאז לא שמעתי מהם. עבר חודש ושוב העליתי 10 תמונות לאתר הראשון, אבל הפעם השחלתי שלוש תמונות של מיטב הצלמים בעולם. תוך חצי שעה כולן נפסלו שוב, כולן!
או קיי, כתבתי למנהלי האתר שהשיבו לי בלשון מאוד מליצית כמה מקצועיים הם העורכים שלהם שכולם צלמים מקצועיים ואנשי מקצוע. הבעיה היא שבינתיים יצרתי קשר עם כמה מה"עורכים המקצועיים הללו", רובם ילדים בלי כל קשר לצילום. נו טוב, לא רציניים. בינתיים קיבלתי דואר מהאתר השני: "נו מדוע אתה לא מעלה תמונות?” אז בלי לחשוב יותר מדי העליתי עוד 50, ושוב לא נודע כי בא אל קרבו.
יצרתי קשר עם התמיכה, כל התמונות נעלמו, אין להם מושג היכן הם ולמה, “תעלה עוד חמישים". בטח! יש לי עודף זמן, קודם תמצאו את אלו שאיבדתם.
בקיצור, לא רציני וחבל על הזמן.
 

כמו בכל העולם

בתום סדרת ניסיונות קבלת הטבה שהבטיחה חברת וירג'ין, חודש וחצי מאוחר יותר,  חשבון הטלפון הסלולארי שלי סוף סוף מסודר, ואני יכול לעשות שימוש חופשי באינטרנט. אבל איך?
אז תשכחו ממחלקת שירות לקוחות ואל תחשבו אפילו על התמיכה, מעשה שהיה כך היה. כשנמאס לי פניתי לחברה טובה שלי, כתבת רדיו מאוד מכובדת בצרפת. והיא יצרה קשר עם מחלקת התמיכה ואחר כך שירות הלקוחות עד שיצא לה עשן מהאוזניים, ואז היא התקשר למחלקת "קשרי העיתונות", וסיפרה להם את הסיפור ואמרה שהיא עושה כתבה על המקרה הספציפי הזה (לא הזיקה העובדה שאני חרש ותקשורת נתונים חשובה לי יותר מתקשורת קול). כמובן ששאלות נשאלו ואי אמון בנתונים שביד חברתי הובע לא פעם, אבל היא אמרה "הכל מוקלט". הבחורה במחלקת קשרי העיתונות ביקשה מחברתי עוד כמה ימים לפתור את הבעיה, שכן זה לא מה שהייתה רוצה חברת ווירג'ין לשמוע בחדשות (בעיקר כששום דבר אחר לא קורה).
מה אומר לכם.... שעתיים! שעתיים לקח למחלקת "קשרי העיתונות" לוודא שהבעיה תיפתר, בעיה שהתמיכה, מחלקת שירות הלקוחות ומערכת החיוב לא פתרו במשך חודש וחצי! וכמובן הם מחזירים לי את מחיר התקשורת של חודש וחצי ונותנים לי חודשיים נוספים חינם (דמי שתיקה, אני מניח).
לא חשוב באיזה צד של הגבול אתה, חברות הסלולארי ושירות הולך רק בכוח והרבה כוח.

מרסיי, אוגוסט

חודש אוגוסט, חם במרסיי, חם ולח, לא תל אביב אמנם אבל מספיק לח כדי שהטיול היומי שלי יעלה לי בליטרים של נוזלים שיזרמו מטה ויגרמו לשפשפת. ה-15 באוגוסט בצרפת הוא יום קדוש. לא רואים צרפתים אפילו אם מדובר ביום שבת. יום בו החנויות עושות את מיטב כספן, ב-15 באוגוסט הצרפתים לא מורגשים ברחוב. אבל יש תחלופת אוכלוסין, העיר מפוצצת בתיירים, וכולם שמחים וטובי לב. הקבצן הבוכה הפסיק לבכות, איש הפח עושה יופי של כסף, וזמרת הרחוב יצאה לחופשה. וכולם כולם זורמים לחופים הקטנטנים. חוף במרסיי הוא גם אוסף של סלעים, אין חוק שאוסר עליך להיכנס למים במקום שאין מציל. להפך, במקום שאפשר להיכנס למים שמים מציל אך לא בונים לו מגדל, אלא שמים אותו על סירה והוא מפטרל.
הנמל הישן עמוס במסעדות שעמוסות בסועדים. אלו שיש להם שכל נכנסים לעומק הנמל ומגלים שהאוכל זול יותר וטוב יותר, העצלנים משלמים. אתם בטח מכירים את תופעת השוק: הדוכן החיצוני יותר תמיד מוכר יקר יותר, תתאמץ תכנס פנימה ותמצא את אותו מוצר בזול. כך גם אם המסעדות על הנמל הישן במרסיי. בפינת הנמל הקרובה יותר למרכז העיר יושב בית הקפה La Samaritine בו מחיר הקפה 2.8 יורו. חמישה בתי קפה פנימה המחיר כבר 2 יורו בקצה הנמל הוא 1.6. בשאר העיר המחיר נע בין 1.2 ל-1.5, אבל הנמל הוא השיק.
בכניסה לנמל נמצאים שני מבצרים: ה- Fort Saint Jean בצד אחד  ו-Fort Saint Nicolas בשני. הנוף הנשקף משניהם הוא מרהיב אבל אף אחד לא חשב על לשתול איזה עץ או להקים סככה, כך מכת שמש היא אפשרות די סבירה. 
עודף התיירים שנפל על העיר הוא די חריג בעיקר בהתחשב בעובדה שהאנגלים נשארו בבית, הלירה שטרלינג נראית מאוד מסכנה ליד היורו והבריטים -שרק לפני שנה וחצי קנו כל מה שהיה לו תגית מחיר בצרפת- בורחים הביתה. אבל עודף תיירים זה טוב לשוק של התוצרת המקומיים, אומנות, אוכל, מסורת והרבה דברים יפים לעיין ומיותרים.
אבל לצערי, כל זה לא אומר שאין בכלל מרסיאנים בעיר. השבוע עליתי על אוטובוס, הוא נתקע באמצע הדרך ואחריו שיירה ארוכה של אוטובוסים ומכוניות בגלל טיפוס שהחנה את הרכב שלו באמצע הכביש. וכשאני אומר אמצע הכביש אני מתכוון אמצע הכביש. ואיך אני יודע שהוא מרסיאני? על החלון שלו מתנוסס סמל של אולימפיק מרסיי (אופס, כמעט אמרתי בית"ר ירושלים), קבוצת הכדורגל המקומית. אחרי 15 דקות של צפצופים והמתנה ירדתי מהאוטובוס, צילמתי את התמונה הבאה:
 http://www.twitpic.com/e4vi9 והמשכתי ברגל.
חם באוגוסט במרסיי. ההומלסים עולים על העצבים של בעלי בתי הקפה והתוצאה: מכות ומשטרה. בכלל, הומלסים יש לא מעט בעיר ואכן אני מתעד אותם, אבל יש כאלו שראויים לתיעוד מיוחד. שימו לב לכלב של אחד מהם.
חם במרסיי ונגני המסעדות לא הופכים את הקיץ לקל יותר. נכון שיש כאלו שעובדים יחד עם הילדים (לך תגיד לא לילד שאוסף כסף) אבל יש גם כאלו שמביאים את כל המשפחה.
חם לאללה ואני האידיוט מסתובב ברחובות בשיא החום, מזיע ומתעד.
 

נחמד, אבל לא, תודה

לפני כשעה קיבלתי לינק לבסיס הנתונים החי של ה-Pirate Bay. בדיוק, מאגר ענק של טורנטים להורדה. אם יש לך 22 גיגה פנויים בדיסק הקשיח. אני מוותר! נכון שאני יכול לפנות 22 גיגה היכן שהוא, אבל כבר הפסקתי להשתמש באתר הנ"ל לפני זמן רב.
ה-Pirate Bay היה ונשאר בלגן לא קטן ורבים מקבצי הטורנט המאכלסים את בסיס הנתונים שלו יושבים על טראקרים (אין לי מושג ירוק מה המילה העברית) פרטיים. אבל את זאת תגלו רק לאחר ההורדה, זאת אומרת שימוש בבסיס נתונים בסדר גודל של כמעט מיליון קבצי טורנט בלי סינון מתאים זה כאב ראש לא קטן, אבל אם תרצו ב-minibova.com כאשר מדובר בטראקר פרטי, אז כתוב שזה טראקר פרטי.

נו טוב חלאס לשבוע זה. סרטים אתם כבר יודעים איפה ואיך:
http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature

תגובה לשורות של עמית

ניסיון שני

עיגול פינות / מוסר כפול

לגיסי יש עסק קטן שמקבל אינטרנט מהיר דרך נטוזיון. בשבת נתן לי לראות את החשבון שלו, ושאלתי את עצמי כמה פריירים יכולים לקוחות להיות, ולמשך כמה זמן. ביום הפקת החשבון שראיתי (26 ביולי) היה שער הדולר בבנק ישראל 3.8670 ש"ח. אבל הוקוס-פוקוס- סטנלי-פישר-אוהב-לוקוס, בחשבונית של נטויזיון הדולר היה שווה 4.1 שקל. אפילו שהממוצע לאותו חודש (עד ה-26) בקושי הגיע ל-39.1
מסכים שזה לא תוספת גדולה, בכיף הייתי תורם בקופה של הסופר שקל אחד לילדים הרעבים של ריצ'רד הנטר. אבל את ההתרמות ההומניטאריות מארגנת מחלקת יחסי הציבור של נטוויזיון בנפרד מהחשבון החודשי.
שימו לב שהגיס המסכן שלי לא משלם רק דולר אחד לחודש, אלא סביבות ה-60. כך הוא מכניס לספק 14 ש"ח טיפ בכל חשבונית - כמעט 6%. נניח שיש לחברת התקשורת הזו, בלי קשר לפלחים אחרים, 20,000 לקוחות מאותו סדר גודל, כולם פאסיביים כמו במשפחה שלי... זה כבר 280,000 ש"ח אקסטרה בחודש, שלושה מיליון ושלוש-מאות אלף שקל בשנה, בנוסף למעל-20,000,000 דולר הכנסות מדווחות... טיפ יפה!
שיהיה ברור, אין לי שום דבר אישי נגד נטויזיון, דווקא הייתי מרחיב את המעגל ומציע לבדוק אחד אחד את כל ספקי התקשורת בארץ, בואו נראה מי יוצא צדיק. מצד שני, לחברה שבה עבדתי לפני שנה, מחלקת הרכש של חברת תקשורת גדולה החזירה חשבונית שלא חושבה על האגורה על פי השער היציג.

יומן
ניסיתי פעם לכתוב יומן, כדי שיום אחד אזכור איזה דברים מגניבים הייתי עושה כשהייתי יותר צעיר. אלא שדי מהר הבנתי שמה שאני עושה, רואה, קורא או אפילו לומד לא כל כך מגניב, אפילו עבורי עצמי בראייה אחורה. באותו יומן רשמתי הרבה מאוד דוגמאות כמו זו של עיגול פינות בחשבון וכללים שנכפים עלינו, לרעתנו, עם או בלי רשות. הפסקתי ברגע שהתחלתי להבין ולהזדהות עם העולים החדשים מרוסיה, אלא שהיו מוכנים לכל, העיקר לדפוק את הממסד.

קייטנת עבודה
יש מישהו בין הקוראים שבילדותו היו שולחים אותו/אותה לעזור בקיבוץ? או לדוד במכולת? לאסוף ביצים בלול של המושב? אני מכיר הרבה אנשים שעבורם עבודה הייתה חלק מהזיכרונות היפים ביותר של הילדות. את הילדים שלנו אנחנו שולחים לקייטנת ספורט, קייטנת מחשבים, קייטנת אנגלית ואפילו קייטנת חלל. גם בארצות הברית אנשים עושים שמיניות לפנק את הילדים בחופש הגדול, כי הם כל כך מסכנים וסובלים בשאר השנה. אבל לפחות בטקסס יש מקום אחד שם מנצלים את הקייטנה כדי להכין את הדור לעבודה. פייר, ההצלחה של קייטנה כזו בא מזה שמכינים אותם למקצועות שהטלוויזיה והסרטים הציגו כמגניבים: כבאי, חוקר, שוטר...  (כאן הכתבה ששלחו לי אתמול)
אתם מדמיינים קייטנה במתנ"ס שתלמד את הילדים להיות רואה חשבון, פקיד, קצב, סבל?
גם אני רציתי ללמד את האחיין שלי משהו. קודם כל, בכל פעם שלמישהו נתקע המחשב בבית, שלחתי אותו לעזור, במקום ללכת בעצמי. אבל הוא היה לוקח פיקוד, פותר, ואז נשאר לשחק בעצמו. על זה הוא חטף הרבה צרחות ותלונות, ממש כמו מנהל רשת אמיתי. יש לילד עתיד...

ש.א.

(לקורא שהתעניין: אני מעדיף בשלב זה את ראשי התיבות מתוך מבוכה. אולי כשאגדל זה יהיה מתוך צניעות...)

נהניתם?
 שלחו את הגיליון לעוד 3 חברים!