הלוגנים

נתקלתם פעם בביטוי "halogen free" (נטול הָלוֹגנים)?
אם אתם זוכרים את הטבלה המחזורית מהתיכון, פלואור וכלור (גזים בטבע), ברום (נוזל) יוד ואסטאטין (מוצקים), הם כולם הלוגנים, יסודות אל-מתכתיים (פרט לאסטאטין - שהיא מתכתית למחצה) שיוצרים מלחים כאשר באים במגע עם מתכות.
מכולם, הכלור הוא ההלוגן היחידי שגוף האדם זקוק לו בכמויות יחסית גדולות. למשל, הוא הכרחי ליצירת חומצות קיבה (או חומצת מימן כלורי, HCl). כמויות קטנות של פלואור נחוצות לגוף כדי ליצור בשיניים את שכבת האמייל, ואילו היוד נצרך בכמויות קורט ומשמש ליצירת הורמוני התירואיד. מחסור ביוד יכול לגרום לתופעות שונות, כולל פיגור שכלי.
תרכובות אורגניות סינתטיות רבות, כמו פלסטיק, מכילות הלוגנים וידועות בשם תרכובות הלוגניות. האסטטין לא נוכח כמרכיב ברכיבים אלקטרוניים, אבל הועדה האלקטרו-טכנית הבינלאומית קבעה תקני תכולה מרבית לכלור ולברום. לגבי הפלואור, ידוע כי הוא נוכח בטפלון לייצור מעגלים אלקטרונים מסוימים, ולמרות כל זאת, בתעשיית האלקטרוניקה מדברים הרבה על מוצרים "נטולי הלוגנים".
הברום הוא מרכיב מרכזי במספר סוגים של BFR (מעכבי בעירה על בסיס מלחי ברום). ידוע כי השימוש באותם חומרים בציוד אלקטרוני, מאפשר לצמצם את נזקי ההתלקחות  ב-30 עד 90%, למרות שעבודות רבות מזהירות מפני הנזקים לבריאות שנגרמים על ידי חלק מאותה קבוצה של כ-75 חומרים כימיים. אבל לא רק מעכבי הבעירה מכילים הלוגנים במעגלים המודפסים (PCBs) - המיוצרים משרפים ודבקי אפוקסי שמכילים כמויות מדידות של כלור. כן מיני חומרים לעיבוד לוחות השרף של ה-PCB מכילים הלוגנים נוספים.
פשוטו כמשמעו, "נטול הלוגן" אומר מוצרים שלא מכילים הלוגנים. אבל, על פי הגדרת ה-IPC, איגוד התעשיות האלקטרוניקה, מדובר ב"מוצרי חשמל ואלקטרוניקה שמיוצרים ללא כוונה להשתמש בהלוגנים בחומרי הגלם, ושההלוגנים לא הוכנסו בכוונה במוצרים המוגמרים". כלומר, קיימת אפשרות פוטנציאלית של הכנסה לא מכוונת של הלוגנים בצורת מזהמים לחומרי הגלם או כתוצרי לוואי של תהליך הייצור.
פעמים רבות יש רושם שהציון "נטול הלוגן" קשור לאיכות הסביבה, אך אותו ציון אינו מראה שמוצר מסוים משפר את הבטיחות, את הבריאות או שהוא שפיר סביבתי לשימוש כלשהו. ה"נטול הלוגן" היא לא יותר מהגדרה שיווקית.

השימוש בהלוגנים בתעשיית הפלסטיק משפר תכונות רצויות בחומרים לשימוש מיוחד, כמו למשל השימוש בפלואור ב- Fluorinated Ethylene Propylene (טפלון), מקנה עמידות טובה לטמפרטורות גבוהות באופן קיצוני, לשימוש כמבודדים לכבלים שמגבילים את בעירתם בעת שריפה, תכונה בטיחותית מצוינת.
דוגמא נוספת יש בכלור כמרכיב ה-PVC  או Polyvinyl Chloride, סוג הפלסטיק השני בנפיצותו, והרב גוני ביותר. הוא חומר שנבחר הודות למחירו הזול, תכונותיו וורסטיליות בתעשיות רבות כגון תקשורת, חלל, רכב, בנייה, טקסטיל ובריאות. הכלור שב-PVC מופק מסתם מלח (מלח ים - NaCl) ומים, משאב זול וקל להשגה שמאפשר את מכירת ה-PVC במחיר נמוך יותר מאלטרנטיבות אחרות. אלו בדרך כלל גם הסיבות להעדפת השימוש בחומרים מבוססי הלוגנים במגוון אפליקציות על פני חומרים נטולי הלוגן.

אז למה בלי הלוגנים?
בעבור שימושים מסוימים, קיימת דאגה שחומר פלסטי שמכיל הלוגן ישחרר גזים רעילים וגורמי קורוזיה במקרה של שריפה. המרכיב באותם גזים הגורם הקורוזיה מסוגל לכרסם באלקטרוניקה שתבוא במגע עם העשן, ואילו הגורם הרעיל יכול לפגוע באנשים.
הפוטנציאל לקורוזיה מסוכן במיוחד למרכזי מידע ומרכזיות טלפוניות. פוטנציאל זה התממש כבר פעם, כאשר המקרה כונה "האסון הגדול ביותר בהיסטוריה של הטלקומוניקציה". זה ארע בשיקאגו, ב-1988, שם התפשטה אש שגרמה לניתוק של 35,000 לקוחות חברת הטלפוניה בפרברים. ההתאוששות מאותו אסון עלתה הרבה מיליוני דולרים. בין תופעות הלוואי של השריפה, היה צורך בהחלפת המעבד המרכזי של המרכזייה הטלפונית -אל אף שלא היה מעורב באופן ישיר בשריפה, הוא ניזוק מקורוזיה חומצית.
רעילות העשן הינו סיכון גבוה במבנים סגורים עם פתחי מילוט מעטים כמו רכבות, אוניות, ופלטפורמות ימיות לקידוח גז ונפט. בעשור האחרון נרשמו מקרי שריפה חמורים שהדגישו את אותה סכנה. בשנת 2003 פרצה דלקה בתחנת הרכבת התחתית של דרום קוריאה, העשן הסמיך מנעו ממכבי האש להציל את הלכודים, ו-120 איבדו את חייהם.

על מנת למנוע את ההתפתחות של עשן רעיל ומאכל חשוב לבחור היטב את חומרי הגלם. למשל, לבחור מוצרים המכילים הלוגנים שלא נדלקים בקלות או שנדלקים בטמפרטורות גבוהות במיוחד. או שאפשר לבחור במוצרים נטולי הלוגנים, דליקים אך שלא ישחררו גזים רעילים/גורמי קורוזיה בעת שריפה.
בנוסף לעניין הבטיחות, גם הטמפרטורה הסביבתית, מגמת השימוש בחומרים ידידותיים לסביבה  יכולה להוות סיבה לחיפוש אלטרנטיבות לחיווט מ- PVC. כך הגענו לזה שאפילו יצרנים של דיסקים קשיחים טורחים לציין שמוצריהם נטולי הלוגנים. היטאצ'י למשל, כותבים שכל הדיסקים החדשים מסדרת ה-Deskstar (ואל תחשבו עוד DeathStar) ידידותיים לסביבה ונטולי הלוגנים.
 

לייט-בוק

חָבֵר (ז') - ידיד, רע, עמית, בן-זוג, ידוע בציבור, שותף לחיים, אח, שוחר, תומך, אוהד ; שותף, שותף למקצוע, בן אותו מעמד, קולגה, בן אותו מקום." (מילון בבילון).

אתמול דיברנו, אחד מחבריי ואני, על מושג החברות, ועל ההידרדרות במשמעות שמייחסים לו מאז תופעת הרשתות החברתיות. מי הוא חבר? התשובה תשתנה מאדם לאדם, כי כל אחד מציב במקום אחר את הגבול (הדק) שלו בין חבר לכל מכר אחר. ועדיין, האם כל 643 האנשים שאני מחשיבה לחברים ברשת ה-Facebook  הם באמת חברים שלי? עם חלק מהם מעולם לא החלפתי יותר מכמה מילים ואני בספק אם החיבור שלנו לאותה רשת חברתית ישנה את המצב.
אז הנה בדיקה פשוטה, שתעזור לכם לברר מי מהחברים שלכם באמת ראוי לתואר. סמנו V ליד כל סעיף כאשר התשובה לו היא חיובית:
□ האם אתם מקבלים מהחבר שלכם אינספור בקשות להוספת אפליקציות טיפשיות, שבהן הייתם עשויים להתעניין לולא עברתם את גיל 10?
□ האם החבר שולח לכם הזמנות לאירועים - שאליהם הייתם הולכים לולא עבדתם בימי השבוע, לולא עברתם את גיל 20, ובתנאי שאתם לא פוחדים להפוך לחירשים?
□ האם אתם מקבלים מהחבר המוני עדכונים מרתקים בנוגע לחייו, שגורמים לכם לפתח שנאה למפתחים של פייסבוק שלא הגבילו את כמות העדכונים המותרת לאדם?
אם סימנתם V על כל סעיף שהוא, אני ממליצה בחום שתתחילו לסנן את בקשות החברות שנשלחות אליכם. כל "חבר" נוסף רק יגדיל את מסת המידע חסר הערך שתקבלו.

לא כולם זוכרים, או היו שם, אבל האתר שימש פעם מפלט ליוצאי MySpace שהיגרו בעקבות העומס הקשה. פייסבוק היה מינימליסטי בהרבה בתחילת דרכו, ועם הזמן התמלא בעוד ועוד תוספות ואפליקציות מכבידות, עד שהפך למפלצת שטורפת CPU וזיכרון בהתלהבות של ארטיק ביום חם. והתוצאה זהה: כאב ראש אחד גדול.
ומה רובנו בסך הכל רוצים? רק לחטוף הצצה קטנה, להתעדכן עם אלה שבאמת קרובים אלינו, ולראות כמה תמונות של קולגות במצב שיכרות, חובשים על הראש תחתונים.
במצב הנוכחי שלו האתר זוחל, והבעיה חמורה יותר במדינות שבהן התשתית לא מאפשרת חיבור מהיר. רוחב הפס משתנה ועלול להיות יקר, באופן שלא כולם יכולים להרשות לעצמם. בנוסף, כל מרכזי המידע של פייסבוק ממוקמים בארה"ב, וכדי שהאתר יעלה הוא צריך לטייל סביב העולם - מה שכמובן לוקח יותר זמן.
לכן הודו היא המדינה הראשונה שעליה נבדק השירות החדש: פייסבוק לייט.
לא איחרו להגיע צילומי מסך מגולשים הודים, שדיברו בשבחה של גרסת הדייאט, על המהירות שבה עולות התמונות ועל הדפים הנקיים והקלים. מצד שני, מדובר עדיין בגרסת בטא, מלאה בקישורים שבורים ובפיצ'רים שעוד לא מוכנים לשימוש.
מה השירות הזה נותן לנו? היו שמיהרו כבר להשוות אותו לרשתות החברתיות twitter / ו-FriendFeed. והסיבה לכך עשויה להיות התחרות הקשה בין פייסבוק לטוויטר, או העובדה שפייסבוק ממש עכשיו קנו את פרינדפיד ב-50 מיליון דולר. גם צילומי המסך מגלים דמיון רב מאוד לשירות של פרינדפיד.
מפייסבוק, לעומת זאת, נטען שכל מטרתו של הלייט היא להגיע לאותם אזורים בעולם שמתקשים לגשת לגרסה הכבדה, ולכן המדינות הבאות בתכנון הן רוסיה וסין.
אמנם לא נאמרה מילה בדבר שאר העולם, שעשוי להתעניין במהירות כתחליף לעומס ויזואלי; אך במידה והשירות יתפוס פופולאריות – אין סיבה שלא לקוות ללייט ישראלי.

ס.ג.

תרומתנו

במשך העשור האחרון שקדנו על הטמעת פתרונות BOS להמשכיות עסקית ולשחזור מידע אצל לקוחות שהגיעו אלינו מאחר ואבדו מידע והחליטו "לא עוד". זאת, מפני שמצאנו כי צרוף הטכנולוגיות העומד מאחורי BOS מסוגל לספק להם שרידות מיטבית ומרבית למידע, והמשכיות השירות ללא השפעת הגיבויים על מהלך העבודה הרגיל. אבל דווקא עם יכולת אחזור מידע אמינה ביותר, חוסר תלות בחומרה, וגמישות במעבר לווירטואליזציה.
BOS הינו פתרון להגנה על המידע ולשחזור מידע, שמשלב עדכון מתמשך בהיקפי תעבורה זניחים, עם כלי עזר למנהל הרשת, תוך שמירה על הכוח והפשטות של יישומים ממוקדים. הפתרון מסוגל הן להחזיר אותנו לרגע מסוים בזמן עבר, כמו גם להציע לנו לבחירה גרסאות קודמות של קבצים, ספריות וישויות ברשת, כולל קבצים שנמחקו. כל זאת, ללא התקנת אייג'נטים בתחנות.
אם זה מסקרן אתכם, נשמח להרחיב. צרו עמנו קשר -08-9400070
 

מנוחתם עדן

מנמ"ר של חברה פיננסית באוסטרליה מצא את עצמו בנובמבר אחרון ללא מקום עבודה, כאשר רבות מהפירמות בענף סגרו דלתותיהן. כעת הוא חוזר לפעילות, כיזם פרויקט Web 2.0: אתר מודעות אבל מתקדם. על אותו אתר הוא התחיל לעבוד לפני שנתיים, כאשר נפטר אביו. הוא מאמין שיצר את הרשת החברתית הראשונה לברי מינן.
באתר Heavenaddress.com אפשר להציב מודעות אבל ועמודי הנצחה, כולל תמונות, סרטי וידיאו וכו'. המבקרים יכולים לכתוב מחוות, להדליק נרות זיכרון וירטואליים ואף לשלוח זרי פרחים וירטואליים.
למרות שלא הייתה זו הכוונה ההתחלתית, האתר החל לקבל פופולאריות בין חברות יוקרתיות בענף הקבורה, המבקשות לפרסם בו את שירותיהם.
האוריינטציה הכללית של האתר, רווחית. מחוות אינטרנטיות של עד 25MB מתאפשרות ללא תשלום, אבל בתמורה לתרומה של 100$ אפשר לקבל 50MB. באתר מעודדים את הגולשים לתרום לאתר באמצעות PayPal.
 

בדרך לחופה

עונת החתונות. שני מאוהבים רכים קבעו פגישה עם הדי. ג'יי. שלהם לשעה 19:00.
ב-16:45 הם מגיעים למעבדה של צ'יף, כולל אב ומחשב החתן.
אנחנו מכירים עקרות בית שמנקות לפני שהעוזרת מגיעה, אבל יותר מוזר זה זוגות בדרך לחופה שגם עושים את העבודה וגם משלמים תמורתה: מורידים את השירים שהם רוצים שהדי. ג'יי ישמיע! אבל, במקרה זה שירים כבר אין - הם נמחקו. אח החתן בדרך לנישול על חלקו במקרה.
מה יהיה? כל לו"ז ההכנות לאירוע הפסגה - בסכנת קריסה. אושר מושלם של זוג בישראל תלוי בשחזור מחרוזת שירים. מה נאמר? מי יעיז לרמוז שב-17:00 סוגרים?.
אז מתרצים, מדליקים שוב את המכשור, קצת מתלוננים על ענני האבק והמוך הנשפכים מהמארז עם פתיחתו, ומתיישבים לחפש את האבדות.
סוף טוב: השירים נמצאו בזמן, יחד עם כמות גדולה של קבצים מחוקים, ועוד נשארה שעה קלה לפטפוט לפני הדי. גיי. ... זה לא זמן אבוד, אלא הזדמנות לבירור, לשיח רב משתתפים (חתן, כלה, חותן לעתיד ואיש מעבדה). והנושא: "מאיפה נולדו הקבצים המחוקים שנמצאו על הדרך, מי יצר אותם, מתי, מי מחק אותם ולמה?
למשפחה בהתהוות מסתבר שמחשב משפחתי יכול להתגלות כתיבת פנדורה המסגירה את הסודות הכמוסים ביותר, את התמונות המביכות ביותר, ומפתחות לשערוריות לאין שיעור. ועוד, אותם הקבצים המביכים יכולים להמשיך לחיות למשך שנים... במיוחד עם טכנולוגיות אחסון מידע שיכנסו בשנים הקרובות.
לפני זמן מה כתבנו על טכנולוגיה מבוססת ננו-צינורות פחמן המבטיחה לשמר ביטים אינדיבידואליים של מידע, כפי שהם מוכרים לנו היום בדיסק הקשיח או בתקליטורים האופטיים. לאותה טכנולוגיה, פוטנציאל לקיים את כל מחשבת האנושות והתקשורת לנצח.
ככל שהחברה הטכנולוגית שלנו מתקדמת, האחסון והשחזור של מידע הופכים למעשה לבעייתיים יותר. תחשבו על הדוגמא הנפוצה מכולן: עד היום שורד מסמך משנת 1085 (ה-Domesday Book, מפקד היישובים האנגליים שנערך על ידי וויליאם הכובש), בעוד שהעותק הדיגיטאלי שלו שנעשה ב-1986 החזיק מעמד רק 20 שנה, כי התבניות המגנטיים בדיסקט המחשב התכלו במשך הזמן. באותה צורה, סרטים ביתיים שצולמו על גבי סרט Kodachrome נשמרים כבר 60 שנה, בעוד טייפים של וידיאו יכולים להשתבש תוך עשור. שלא לדבר על תקליטורי DVD שהראו אפילו בזמן קצר יותר סימני אובדן תמונה מפני ששכבות הפלסטיק והדבק עדינות ופגיעות על ידי אור השמש וטיפול לא זהיר (תופעה הידועה כ"ריקבון תקליטורים" - Disc Rot
אם כך , אפשר כרגע להגדיר את מצבה של חלק גדול מהאנושות הממוחשבת כ-"פרדוקס דיגיטאלי", כאשר לא מצליחים לשמור (מה שרוצים לשמור) ומצד שני לא מצליחים למחוק (מה שרוצים שיעלם). אבל לזוג היונים שלנו, העיקר הוא לשבור את הכוס כמתוכנן, ואם אפשר ללא תקלות נוספות בדרך.
 

מהנדסים

● "רגע... את האיש הזה אני מכיר... מאיפה?" מלמל איש מחשבים שבקהל, השבוע, באירוע של ליונס ישראל. הוא התכוון לאומן האשליות (שם עכשווי לקוסם) שעמד להופיע באפודה צבעונית ומיקרופון אלחוטי. היות ובעוד מועד עשיתי שיעורי בית ברשת, יכולתי לספר לו שזה מהנדס אלקטרוניקה בוגר טכניון שהתחיל לפני כ-30 שנה קריירה קלאסית בתעשייה הצבאית, התקדם בתפקידי ניהול בכירים, עבר אחר כך לחברות היי-טק גדולות, ויום אחד עשה שינוי כיוון.
בימים עברו התחלת סנדלר, מתת סנדלר. התחלת חשבונאי, יצאת לפנסיה עם הספרים ביד. העידן שלנו מתאפיין בניעות בין תחומית. התחלת מהנדס, לא משנה כמה מוצלח, השמיים הם הגבול. ואפילו נהג מונית עם PhD מן האוניברסיטה העברית כבר הסיע אותי לשדה התעופה...

● בלוג מומלץ (מהנדס דרום-אמריקאי/ישראלי, באנגלית)

● במחלות לב כליליות, נסתם כלי דם אחד או יותר המספק חמצן לשריר הלב. במצב זה, השריר מאבד את יכולתו לדחוף את זרימת הדם בגוף, מצב שללא טיפול פירושו מוות בטוח. היום, הטיפול נעשה באמצעות טכניקה ידועה -bypass- ניתוח לקיצור דרך הזרימה דרך כלי דם שנלקחים ממקום אחר בגוף, או עשויים מחומר סינטטי (פלאסטי). אבל, בכ-שליש מכל המטופלים, כלי הדם במקומות אחרים בגוף לא מתאימים להחלפה, והצינורות הפלסטיים שניתן להשיג אינם מתאימים להחלפת כלי דם צרים יותר בלב. כתוצאה מכך, מנתחים רבים לא ישתמשו בהם ולאותם מטופלים מצפה, במקרה הטוב, איכות חיים ירודה.
מלגה בתחום הביו-הנדסה בסך 500,000 פאונד ניתנה לאחרונה לקבוצת מחקר של UCL לניסויים תרום-קליניים בפיתוח עורק סינטטי לטיפול במחלת לב כְּלִילִית. קבוצת המהנדסים מפתחת ננו-חומר בעל תכונות דומות לאלו של עורקי האדם. שטח הפנים הפנימי של החומר תוכנן כדי למשוך אליו תאי גזע מהדם הזורם בגוף, שמאוחר יותר הופך אותם לתאי אנדוטל - תאים המרפדים מבפנים את כלי הדם שלנו ומגן עליהם מפני סתימות.
בהתאם לתוצאות הניסויים הבאים, יתכן והניסויים הקליניים עם ננו-חומר זה יתחילו כבר ב-2011.
 

השורות של עמית

בו אלי אתר נחמד

עם כל הוויכוחים אודות חוקיותן של ההורדות מהאינטרנט אי אפשר למנוע הורדות וההוכחה המשמעותית ביותר הוא האתר www.4shared.com
מדובר באתר לשיתוף קבצים ועליו מיליוני שירים, קל לאיתור ונוח להורדות. אם אתם משתמשי חינם תאלצו להמתין מספר שניות עד שהשיר יהיה זמין (10 שניות לשיר ו-30 שניות לאלבום).

אם אתם כמוני אז סביר להניח שאתם לא משתמשים במדריך למשתמש שבא עם הציוד שלכם. אבל איכשהו תמיד באיזה שלב צריך אותו, בין אם בעצמכם או בין אם זה מי שנתתם לו את המוצר אחרי שרכשתם חדש. הנה אתר שימושי במיוחד שמחזיק 300,000 מדריכים למשתמש של מוצרים שונים. http://www.manualsonline.com 
 

מציאה

לפני מספר חודשים החליט חמי כי הוא רוצה מצלמה דיגיטאלית. חמי הוא מאלו שעונדים עד היום שעוני יד אנלוגיים עתיקים ומתקשה לענות לטלפון הסלולארי שלי ("איזה כפתור, איזה כפתור?!"), אבל מתעקש על מיטב הטכנולוגיה כי יש-לו-חבר-שיש-לו. ואם מצלמה דיגיטאלית אז פונים לחתן.
למצוא לחמי מצלמה דיגיטאלית משמעותו המון עבודה עבורי אחר כך, וכל אחד מכם בטח מכיר את זה - מעבר לעובדה שיש סיכוי סביר שהוא ישכח איפה שם את המצלמה או שסתם יגנבו לו אותה- ועדיין לא אמרתי מילה על קלות התפעול. אי לכך, תנאי ראשון במעלה, משהו לא יקר כדי שלא יכאב הלב אחר כך. תנאי שני: מותג, שם ידוע ומוכר לכל אחד (וגם לחמי).
לפני שלושה שבועות החלטתי שצריך למצוא לו מצלמה סוף סוף. הלכתי ל-Fnac והתחלתי לברור באוסף הענקי שיש להם. שם בעצם עלה הקריטריון השלישי: מצלמה שהסימונים עליה או גדולים מספיק או בולטים מספיק כדי שלא נזדקק למשקפיים כשמשתמשים בה.
מצאתי על המדף התחתון באריזת מבצע קצת מוצנעת את האולימפוס X-20. מחירה 80 יורו, 10 מגה פיקסלים, זום X3, מייצב תמונה, עדשה רחבה, מסך 2.7 אינץ' בגב. הסימנים קריאים, הכפתורים לא רגישים מדי. והשימוש? ובכן, כאן יש בעיה קטנה. כל המצלמות עובדות בדיוק על אותו עקרון, כך שאין פשוט יותר או מסובך יותר. והיות ולצעצוע יש את כל הפונקציות הנדרשות, הרי שהוא לא הכי פשוט לשימוש. למצלמה יש אמנם מדריך למשתמש בעובי של 1 ס"מ אבל רק 4 דפים מתוכו בכל שפה (יש משהו קצת מוגזם בבינלאומיות הזו אבל מצד שני יש לא מעט בתי דפוס שחיים יפה מהעסק). האמת היא שקניתי שתי יחידות כי גם אשתי פתאום רוצה.
כמו כל מוצרי אולימפוס, למצלמה יש חריץ לכרטיסי XD שלא רק שאינן סטנדרטים הם גם יקרים. אבל חברת אולימפוס למדה את הלקח ומצרפת לחבילה מתאם שמאפשר להכניס אליה כרטיס מיקרו SD. לא, אני לא רואה את חמי או אשתי מוציאים את הכרטיס מהתושבת שלו, אני גם צופה המון בעיות בהורדת התמונות למחשב, יש לי מספיק ניסיון עם חמותי (5 שנים עם אותה מצלמה ועדיין לא תפסה שחיבור המצלמה למחשב והקיבולת שלה הופכת להיות עוד דיסק במחשב שלה).
האולימפוס X-20 איננה מצלמה למקצוענים, היא מצלמה לכל אדם, היא קומפקטית ומספקת תמונות איכותיות למדי. במחיר הזה לא תמצאו מוצרים דומים. שלושה שבועות מאוחר יותר חזרתי ל-Fnac והמצלמה הנ"ל כבר לא עמדה יותר על המדפים, אבל ברחובות העיר ראיתי לא מעט כמוה. עכשיו כל מה שנשאר זה למסור להם את המצלמות במפגש הבא ולפתוח מערך תמיכה תכנית בינלאומית למאותגרי טכנולוגיה.
 

זרים

ניסיון גירוש ילדיהם של העובדים הזרים מזעזע אותי. מדובר בילדים שנולדו, גדלו, למדו ומכירים רק את ישראל. ילדים שחולמים ללכת לצבא כמו כל אחד אחר. אבל אלי ישי בין תמיכה בגנב מצד אחד וניסיון להטיית משפטו של דורס מצד שני החליט שמדינת ישראל מוצפת בזרים, ממש מדינת מהגרים לא יהודיים, וצריך לנקות אותה. אם זו משמעות מדינת היהודים (להזכירכם אין חיה כזו מדינה יהודית) אזי אוי ואבוי לנו. אבל שלטונות ההגירה מצאו להם קרבן חדש. בחורה מפרו שבאה לבקר חבר ישראלי שהכירה בפייסבוק (כמו רבים וטובים אחרים) עצורה כבר 4 ימים בנמל התעופה כי משרד הפנים החליט שהיא עומדת להשתקע. יש כאלו שאפילו העלו על דעתם שהבחור הביא אותה כדי שתעבוד בשבילו או בשביל אימו. הבחור שמימן את טיסתה, מממן לה הגנה משפטית והעסק כבר עלה לו 15 אלף שקלים (לספקנים שביינכם, 15,000 שקלים זה מה שמעביד מצפה היה לשלם בשנה לעובד זר, אז תוציאו לכם מהראש את הרעיון). הבחורה המסכנה עצורה וממתינה להחלטת בית המשפט, שכמובן מורח את העסק בלי להתחשב באדם העצור. כמה מסובך היה לפתור את הדילמה הזו ב-5 דקות של שיחה על בני הזוג ? כן היא הגיע לישראל עם סכום כסף לא גדול כ-300 דולר אבל עם כרטיס אשראי, (לפי ההיגיון הזה אסור היה להכניס אותי לאף מדינה, אף פעם אין לי מזומנים) וההסבר שהיא לא צריכה כל כך הרבה כסף שכן יש לה היכן להתאכסן ומה לאכול נפל על אוזניים ערלות. פרסת ההגירה הישראלית היא פרסה מטורפת, אבל הבעיה היא הרבה יותר עמוקה, במדינת ישראל אין כבוד לבני אדם באשר הם בני אדם. יחס הוגן תקבל אם תהיה בעל גנום יהודי טהור, עם הרבה כסף, בריא, הטרוסקסואל, ורק אז תהיה זכאי להיכנס למקום הארור הזה כדי שהמדינה תשחט אותך עם מסים מוזרים, הבנקים ישדדו ממך את מה שיישאר מכספיך, הפלשתינים יפציצו אותך והדוסים יאיימו על החופש שלך. וכמובן, שר הפנים שלך יפקח ביד רמה על גירוש השדים, כשביד השנייה ינסה לשחרר חברים ששדדו את הקופה הציבורית. אחרי כל זאת, אם מישהו רוצה להישאר בישראל... שיבושם לו, הוא עומד בקריטריון העיקרי: מזוכיסט.
 

בושה

אני לא שונא דתיים, אבל מתבייש מכמה מהם.
אין יותר בושה. חשוף מבושים ולמרות ריח הבאושים שהפרשה מדיפה, פונה אלי ישי אל שמעון פרס בבקשה לחון את בניזרי, חוליה בשרשרת היסטורית ארוכה של גנבים שנחשפו. הוא מבקש “כאיש ציבור, כבן עדות המזרח, וכסגן ראש הממשלה". אין גבול לחוצפה. כאיש ציבור הוא מכשיר את השרץ, אבל היות והציבור זה אנחנו, כולנו (!), אזי הוא מתכוון לציבור שלו. כבן לעדות המזרח הוא כביכול פונה בשם המסכנות. ואחר כך הוא מוסיף "וכסגן ראש הממשלה". לי זה נשמע כמו איום: הציבור שלי חזק, הציבור שלי מזרחי ואני בעל עצמה. והוא מוסיף: “אין מוצדקת מכל מבקשת חנינה זו". ממתי אסור למזרחי חבר ש"ס לגנוב? ברור שמוצדק לשחרר אותו. ועוד הוא מוסיף שהבקשה "מתחייבת ומוצדקת לפי כל מבחן". עזבו לרגע את העברית הבעייתית, אלי ישי חושב שלבניזרי מותר לגנוב, וחס וחלילה שיושיבו אותו בכלא. הוא חושב ששחרור בניזרי מוצדק לפי כל אמת מידה למרות שהורשה בדין וערעוריו נדחו, דהיינו כל ערכאה שהיא מצאה את בניזרי גנב ונוכל ואשם בדין, חוץ מאלי ישי שעושה כנראה את מצוותו של אדוניו הרב עובדיה יוסף (מגנה ה"עיזות") . ששר בישראל ידרוש שחרור של גנב מורשע בדין שטרם ריצה דקה מעונשו, לא בטענה שהנ"ל לא אשם, אלא בגלל שצריך לשחרר אותו סתם כך שחרור שלדברי ישי "אף ישא בכנפיו מזור לידידנו בניזרי ומשפחתו וגם ובעיקר למעגל רחב מאוד של אזרחים“ - דהינו קיבינימט בית המשפט, לנו חברי ההתאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה, מותר לגנוב וחס וחלילה לפגוע לנו בבריאות בגלל איזה בית משפט עלוב, אל תשכחו שיש לנו כוח פוליטי וחוג אזרחים שתומך בנו. ואז באה שורת המחץ: אנחנו דפוקים ומגיע לנו, בשנת 2009 שר במדינת ישראל סגן ראש הממשלה מגן על גנגסטר אחר, גם הוא שר לשעבר, בטיעון הנאלח מכולם... בגלל שדפקו אותנו: "איני חפץ להזכיר את רגשות האיפה ואיפה, את ישראל השנייה, את תחושת הרדיפה ואת הפצע החברתי המדמם”. הוא שכח לציין שדפוק נוסף בשם הירשנזון, הולך לבלות בתא סמוך לבניזרי בגלל עבירות דומות. להירשנזון אין לובי מאיים, או טיעוני מסכנות, כי הוא חילוני, ומשום מה חילוניים לא מגנים על גנבים מורשעים. למה מגנים חברי קבוצות דתיות איש על רעהו למרות שהם עוברים על ימין ועל שמאל על איסורי מוסר, כמו למשל עשרת הדיברות - הבסיס של הדת היהודית שהם כה חרדים לה.
על ניסיון התערבות בוטה בפעולת המערכת המשפטית היה צריך לפטר לאלתר את אלי ישי ואני חושב שביבי צריך היה לעשות זאת גם במחיר הקואליציה העלובה שלו שבמילה לא תשרוד הרבה זמן, אבל קצת אמינות ציבורית היא אולי תוסף לו. מפלגה שחורטת על דגלה בדלנות עדתית, הומופוביה גלויה ברמת הסתה ו-היהלום שבכתר, ובכיריה נוהגים באופן קבוע לתחוב ידיים לקופה הציבורית היה מגיע לה בכל מדינה דמוקרטית להיות מוצאת מחוץ לחוק. יש גבול לכל תעלול וישי עבר את הגבול.
זה עושה לי כל לך רע כי זה קורה דווקא אצלנו, שהיינו אמורים להיות אור לגויים. יתכן שידידי היקר שמואל צודק, אולי פסיכואנליזה תגלה שאני שונא דתיים (אני משוכנע שלא), אבל מעניין למה! בואו תעשו איתי ספירת מלאי קטנה. כל סוף שבוע יש לנו התפרעויות אלימות בירושלים עקב פתיחת חניון באזור חילוני לחלוטין. התפרעויות מטורפות בגלל אם שנחקרת על ניסיון להרעיב את בנה, הפעלת לחץ על הפסיכולוגים מטעם בית המשפט, על המשטרה ועל השופטים עד כדי כיפוף החוק. הייתה לנו קבוצה של סוחרי איברים חרדים בניו יורק (כן, הייתה גם כנופיית הביציות החילונית ברומניה) ועוד כנופיה חרדית שנעצרה על הונאה והלבנת כספם. תקיפה אלימה של ראש העיר ירושלים ברכבו. נוסעים תקועים במטוס ללא מיזוג אויר בגלל הלכות טומאה מגוחכות שנכפו על רשות שדות התעופה על ידי חרדים. לא שכחתי את אנשי הגבעות, שמקימים מאחזים בניגוד לחוק, נאבקים בחיילים ושורפים עצי זית לפלסטינים, וגם זה למען קידוש השם. גם לא שכחתי שהיחיד שנעצר באיום על הומואים לקראת העצרת (והודה באשמה) הוא חייל... מהנח"ל החרדי. איך אני לעזאזל אמור להתייחס לעובדה שכל כך הרבה פורעי החוק הללו חובשים כיפות? לא רבותי לא מדובר בגשם, אני יודע מתי משתינים עלי. אל תבלבלו לי את השכל עם שנאת החינם, אין פה שום שנאת חינם, שילמנו על השנאה הזו תבין וטקילין, ושתקנו.
חילוניים הם לא תלית שכולה תכלת. אבל מה, הם גם לא מסתובבים עם דגל היושרה, אנחנו לא כת, אנחנו לא הומוגניים אנחנו בדיוק הפוך מדתיים. אנחנו אוסף של אינדיבידואלים שרוצה ליהנות מחיים שקטים במדינת חוק. נכון המתפרעים בבלעין ונעלין אינם טובים יותר, אבל הם לא מיצגים את החילונים הם מייצגים את עצמם, ושירותי הביטחון מכסחים אותם בלי חשבון בעוד שנראה כי לובשי שחורים מקבלים משום מה יחס מיוחד. יש דתיים טובים ויש דתיים רעים אבל עד כה לא ראיתי איש דתי אחד שיוצא כנגד התופעות הללו, ולכן כולם נכנסים אצלי לאותה קטגוריה.

ובשביל לסיים עם משהו נחמד, בואו תראו סרטונים, כרגיל בקישור:

http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature

תגובה לשורות של עמית

כרטיסי ברכה לארץ ולחו"ל

בבית יפעת, נס ציונה, סניף של אנוש-העמותה הישראלית לבריאות הנפש, חברות, בתי עסק ועצמאים יוכלו לרכוש כרטיסי ברכה לראש השנה עם דבש איקליפטוס ודבש הדרים

גם קידום מכירות, גם מחווה ליקרים לנו, גם עזרה לעמותה.
פרטים בטלפון: 052-2451756, זיוה סיגל

אחת, שתים, ניסיון

אפליה מתקנת
אני האשכנזי האחרון שאין לו בלוג משלו, אוטו לשטוף (עדיין האוטו של העבודה) או כלב להוציא  - מאז שוונצי בן ה-15 מת לי מבצקת בריאות.
בשבוע שעבר הזמנתי את החברים שלי מצ'יף לבירה על חוף הים. "רק לא ברביעי", הם אמרו. מה קרה, יום רביעי אתם בעונש? מתכוננים לקרוא בתורה למחרת?
"יום רביעי, אחרי סוף העבודה, עורכים את המגזין".
משום מה נראה לי שהם לא סובלים מזה. וזה גם תירוץ טוב לנער נודניקים כמוני. אז ביקשתי שיתנו גם לי לנסות. והנה אני חונך טור, שיהיה כנראה חד פעמי אם לא יימצא חן בעיניכם. אבל תהיו רחמנים, יש לי הקלות כי אני מתחיל מלמטה (תרתי משמע) וסוחב חסרונות ברורים: לא מסתדר עם טוויטר, ה-Plaxo לא מועיל לי, ויש לי רק 5 חברים ב-LinkedIn. אבל, יש לי גם יתרונות: אני אשכנזי אופטימי, מתחיל כל בוקר מלא אנרגיות, לא נכנס בקלות לדיכאון, במציאות ובניגוד ל-פייסבוקים למיניהם, יש לי הרבה חברים שמעדכנים אותי ואני אותם.

זייפנים
השבוע אני רוצה לספר לכם על זייפני האנטי וירוס. אחרי שהעולם-הקיברנטי-התחתון הביא לנו את הוירוסים, את הפריצות, את הסוסים הטרויאניים ועוד שורה ארוכה של עוולות, ואחרי שכל זה הביא לפריחה של ענף אבטחת מידע יפהפה ועשיר גם בכסף וגם במגוון, מה נשאר לפושעים לעשות? חלקם מצאו להם שיטה לחלוב את התמימים בלי להתאמץ, בלי לכתוב אפילו שורת קוד אחת. הם רק בנו אשליה שהסכנה קיימת, עם פופ-אפים וחלונות אזהרה מפחידים: "אם לא תתקין את האנטי ווירוס -נניח- מפוניבז', ייקרא לך.. שקר כלשהו" (נכון, מודה, זה מ"ארץ נהדרת"). ובעצם, אותן תוכנות אנטי-וירוס שמוכרות את עצמן בהפחדות ואמורות למחוק מפלצות שכבר חיות לך ב-PC, הן בעצמן וירוסים.
החברה הספרדית פנדה סקיוריטי, שרואה בהם מתחרים, ספרה בינתיים 200 סוגים שונים של אנטי וירוסים מזויפים, שלא עושים כלום כדי להגן בפני וירוסים שלא קיימים. הם כולה רק גראפיקה על המסך. על פי פנדה, כל חודש מותקנים הזיופים על 35 מיליון מחשבים חדשים, וזה מכניס לכיסי הזייפנים משהו כמו 23,620,000 יורו לחודש.
אולי בזמן החופש הגדול יש לרעים יותר זמן פנוי (סימן שאין להם ילדים בבית), אבל התחזית של פנדה אומרת שברבעון השלישי של השנה צפויים להופיע יותר אנטי וירוסים מזויפים מאשר בכל השנה וחצי שלפני כן.
גם לי לא בא לשלם כל שנה על רישיון האנטי וירוס. למען האמת, אפילו שאני טיפוס שליו, די מעצבנות אותי הוצאות שנתיות כמו למשל ארנונה, שבמחיר שלה הייתי הולך לבד לשפוך את הפח במזבלה ועוד היה נשאר לי עודף לארבע חליפות בשנה. אבל ככה זה, האנטי וירוס מוציא לנו את הזבל מהדואר, כמו שהאוטו-זבל מפנה לנו את האשפה. אל תדאגו, חברים, גם לרשות המקומית יש "וירוסים מזויפים" שכולנו משלמים על כביכול הפינוי שלהם.

כפר גלובאלי
אתמול נזכר חבר שלי שפעם בשנות ה-90 קנה Winfax והסתבך עם התוכנה. צלצל לתמיכה, במספר 1-800 וענה לו בעברית תומך עם מבטא ערבי כבד. כיוון שלא זיהה את האקצנט, שאל את בן השיח איפה נמצא מרכז התמיכה. מסתבר שהתומך בעברית לישראלים ישב לו בדירתו בבירות. גייסו אותו לתפקיד מאחר ולמד את השפה בכלא כחול לבן, אחרי שחדר לארץ ונתפס מבלי שהשלים את השליחות הקטלנית. מאחורי הסורגים למד מחשבים ומתמטיקה, השתחרר בחילופי שבויים, התקדם בחיים אבל את הבעיה של הווינפקס לא הצליח לפתור. אז הוא הבטיח ללקוח שיגיע אליו איש טכני למשרד.  הייתה התנגדות לא קלה, החבר שלי לא רצה שיכניס אצלו ידיים שום טכנאי חשוד, עם סמרטוט בכיס שהוא עוטה אחרי שעות העבודה, למשרה הנוספת שלו כמחבל רעול פנים...
אבל בכל זאת, האיש הטכני מסימנטק הגיע בטיסת לילה מצרפת, עם עיניים אדומות ונפוחות. לא ידע עברית אבל הסתדר באנגלית בסיסית. הטיסו אותו בשביל 11 קריאות שירות דומות, שהתכוון להגיע אליהן במוניות. החבר שלי הציע לו ארוחת בוקר, ואת הטלפון שלו למקרה ויקלע לבעיה כלשהי.
היום, כשיש לנו בחברה בעיה טכנית שאני לא יכול לפתור בעצמי, התמיכה של היישומים המיוחדים שלנו, גם החברים בצ'יף, משתלטים לי מרחוק על השרת, או התחנה, ועושים את העבודה בשעות עבודה, בלי נסיעה, בלי חניה, בלי להידבק בשפעת החזירים ואפילו בלי הבירה של אחרי. זה מה שעושה אותנו "כפר גלובאלי"? כשהיינו קטנים בכפר כולם הכירו את כולם, היו מבלים זמן יחד. הכפר הגלובאלי הזה מאוד נוח, אבל הרבה פחות מעניין.

תגובה ל-ש.א.