מטיפול למניעה

● פרופסור דוד וייסבורד מן האוניברסיטה העברית בירושלים יקבל ביוני 2010 את פרס שטוקהולם בקרימינולוגיה לשנת 2010 על עבודתו במניעה של פשיעת רחוב. פורפ' וייסבורד מציע למקד את מאמצי המיגור של המשטרה למוקדים אורבאניים מזוהים כ"hot spots" (גם אם אין שם חיבור אלחוטי :-), נקודות בעלות פעילות עבריינית מוגברת המרכזות כ-50% מכל הפשיעה העירונית. וייסבורד הוכיח שעבודה במתכונת זו מצמצמת את הפשיעה בצורה משמעותית מבלי לגרום להופעת מוקדים חדשים אחרים.

● 95% מתקציב הבריאות של ארה"ב מושקע בטיפולים, מספר הסנטור הארקין  בכתבתו "להעביר את אמריקה מהטיפול במחלה לבריאות אמיתית".הוא מצדד במדיניות אובמה להשקיע יותר מאי פעם ברפואה מונעת. בין היתר, בהקשר של מניעת מחלות לב וריאות, חושב כי לוקח בממוצע 28 יום לשנות הרגל מזיק לבריאות. הבעיה, כמו תמיד, זה להתמיד.

● כהן ורוזנצוויג משווים, במדריך למידע הדיגיטאלי להיסטוריונים, את אחסון המידע הדיגיטאלי לספרייה או לארכיונים קונבנציונאליים, שם עולות שאלות שימור כגון "מה לעשות במקרה של הצפה או שריפה?" או "כיצד למנוע שמישהו יעלים את המידע או ישנה אותו?". לא משנה כמה זמן ותשומת לב נשקיע בתיעוד ובתקינה, אחסון וגיבוי לקויים מסוגלים למחוק, פשוטו כמשמעו, מאמץ של שנים. התפקיד הבסיסי של האחסון הדיגיטאלי הוא לצור עותקים ("גיבויים" בלשוננו) של הקבצים והמידע היוצרים אתרי אינטרנט, ארכיונים, מסדי נתונים, ועוד. אבל, ההיסטוריה של יחסי הגומלין בין היסטוריונים והמחשבים שלהם מלאה בסיפורים טראגיים של אובדן מאמרים, מחקרים, רשומות, מידע, הרצאות וכתבי יד באינסוף דרכים. מי שמעולם לא חווה אובדן עבודה מבוססת מחשב הוא למעשה קורבן פוטנציאלי המחכה לגורלו הבלתי נמנע. מאיזושהי  סיבה, למרות שאינסוף אנשים מדברים על גיבוי, פחות אנשים ממה שניתן לדמיין באמת מבצעים גיבוי. יש המקללים את מורכבות הטכנולוגיה הממוחשבת ומתמרדים על כי מדעני המחשב לא פתרו עדיין רבות מן הבעיות המטרידות אותם. אבל במקרה של הגיבוי, האויב זה פשוט אנחנו.
הגיבוי לא חייב להיות מורכב. נתחילה בלשמור עותקים של המסמכים ביותר מאשר מקום אחד (למשל, במשרד ובבית, או בכספת בבנק ובמגירת השולחן)... שנית, ניתן לרענן את העותקים מדי תקופה (שאורכה תתאים לרמת הפרנויה שלנו), ושלישית, נבדוק מעת לעת את תוכן המסמכים כדי לוודא שהם קריאים ותקינים. כהן ורוזנצוויג מפליגים בפרוצדורות נפוצות, הגיוניות וחכמות לקהל ההיסטוריונים שמעצם עיסוקם בחקר העבר טומנים יד במידה מועטה בטכנולוגיות ההווה והעתיד... ועם זאת, כל ההמלצות מדברות אך ורק על מניעה. יישום הסיסמא "לדעת את העבר כדי לשפר את העתיד".
על פי "אולם הזוועות של מצעים מיושנים ובסיכון" של הספרייה באוניברסיטת קורנל, מאז הופעתו של המחשוב המודרני, צמחו לא פחות משלושים ושתיים פורמטים שונים לגיבוי דיגיטאלי. גם פורמטים שנראים שיישארו עמנו לנצח (כמו הפלופי של 3^1/2 אינץ') נמצאים בדרכם למדפים המאובקים של ההיסטוריה. אגירת מידע והגיבוי בפורמטים שונים מחייבים העברת הקבצים לפורמטים מודרניים יותר ברגע שמסתמנת התיישנות.
המעוניינים בשימור המידע לטווח ארוך חייבים להתמודד לא רק עם העדכניות והעלות המצעים אלא גם עם אורך החיים הצפוי להם ולאמצעים לאחזור המידע מתוכם. אין ספק שאם המידע נועד לחיות מעבר לשנות חייו של האדם שיצר אותו, חשוב להחליט על אסטרטגיה מתאימה להגן עליו מפני סכנות טריוויאליות ופחות טריוויאליות.
צריכים עזרה? - צרו קשר
 

מעבד קוונטי ראשון

תשאלו כל גיק מצוי מהו החלום האולטימטיבי הנפוץ ביותר בין חבריו הבוגרים. סיכוי טוב שבין התשובות הראשונות יופיע המחשב הקוונטי. זהו מחשב המעבד נתונים על qubits או ביטים קוונטים - והיות והוא מבוסס על מכאניקת הקוונטים, הוא מסוגל לבצע משימות עיבוד מקבילות ביתר יעילות. מחשב קוונטי יפתור בעיות מורכבות מסוגים מסוימים הרבה יותר מהר ובצורה הרבה יותר יעילה מאשר המחשבים הרגילים עמם אנו עובדים היום. אבל, עד כה לא ניתן היה לבנות מחשבים קוונטיים עם הטכנולוגיות הקיימות.
בסוף יוני פורסם כי קבוצת מחקר באוניברסיטת ייל יצרה מעבד קוונטי ראשון בעולם. הוא בסיסי וראשוני, אבל הצוות כבר הצליח להריץ עליו מספר אלגוריתמים של חיפוש, מספיק כדי להיחשב כמכשיר במצב מוצק הראשון שמבצע עיבוד קוונטי של מידע.
הצוות בנה למעשה שני אטומים מלאכותיים, או קיו-ביטים (ביטים קוונטיים), שכל אחד מהם מורכב ממיליארד אטומים של אלומיניום שמגיבים כאילו היו אטום אחד המסוגל לתפוס שני מצבי אנרגיה שונים אשר מקבילים ל-1 ו-0 ול-ON ו-OFF של המחשבים הקונבנציונאליים. אבל, את הקיו-ביטים ניתן לטעון בו זמנית במספר מצבים חופפים, וכך מקבלים הרבה יותר קיבולת אחסון וכוח עיבוד.
עד כה, הניסיונות לבנות מעבדים קוונטים במצב מוצק לא צלחו בגלל הקושי להחזיק את יציבות הקיו-ביטים, שעד לפני כמה שנים היו מתפרקים בננו-שניות. הצוות בייל הצליחה לשמור על היציבות פי אלף יותר זמן - במשך מיקרו-שנייה, מספיק כדי לפתור כמה בעיות פשוטות.
הקיו-ביטים מבצעים את החישובים כאשר הם מתקשרים אחד עם השני באמצעות פוטונים ("quantum bus") שמעבירים את המידע דרך כבלים שפותחו במיוחד ומקשרים בין הקיוביטים.
בתוכנית של הצוות בייל, לנסות ולהאריך את היציבות של הקיו-ביטים, כדי שיוכלו להריץ אלגוריתמים מורכבים יותר, וגם לחבר יותר קיו-ביטים ל-bus הקוונטי. כוח העיבוד עולה בצורה מעריכית עם כל קיו-ביט נוסף וזה מרמז על הפוטנציאל האדיר של מחשוב קוונטי מתקדם. נו, כן, יכול להיות שיעבור לא מעט זמן עד שאפשר יהיה לפתור בעיות מורכבות. מחשב קוונטי פרקטי, אמיתי, עדיין רחוק מאוד אבל זו לפחות התחלה.
 

למוקירי זכרו

במלוא שנה לפטירת אהוד אבנר ז"ל, מבכירי המחשוב ואבטחת המידע בישראל, תיערך אזכרה ביום ג', ז' באב, 28 ביולי 2009, בשעה 18:30, בבית העלמין גורדון בראשל"צ - שער מספר 3, רחוב המהר"ל מפראג, שיכון המזרח. לאחר האזכרה יתקיים מפגש בבית משפחת אבנר, רחוב דוד ילין 4, ראשל"צ, עם הקרנת הסרט שאהוד צילם במהלך מחלתו. לפרטים נוספים: לאה אבנר, טלפון 052-8328183

עוד מקרה

המקרה של סרגיי אלייניקוב הוא לא מקרה ראשון, ואולי לא אחרון.
סרגיי, מתכנת שסיים עבודתו אחרי שנתיים בחברת גולדמן-זקס, נעצר בארה"ב לפני מספר ימים בהאשמה שגנב תוכנה, שבעצמו היה מעורב בפיתוחה. (ושוחרר בינתיים, בערבות של 750,000 דולר). הנ"ל היה מעורב בפיתוח תוכנה פיננסית, אלגוריתם מורכב המנתח את מגמות המסחר הבורסאי ומסייע לקבלת החלטות מהירות להצלחה בשוק ההון. לאחר שהתגלתה גניבת התוכנה, בוצעו שינויים בשיטת הדיווח של הבורסה הניו יורקית, ורבים מקשרים בין שתי החדשות.
עיתונאים סרקו את הרשת במטרה לצייר פרופיל לאדם שהעלה תוכנה קניינית וסודית של מעבידו לאתר גרמני, רשום על שם תושב לונדון. אלייניקוב משתתף בתחרויות ריקודים סלוניים יחד עם אשתו. ברקע המקצועי שלו ניסיון ב-VoIP, תחום התקשר להעברה מהירה של מידע ממקום למקום, אבל רחוק יותר מפיתוח נוסחאות. עם זאת, הוא כנראה השתלב היטב, אלייניקוב לא פוטר. הוא העדיף משכורת פי שלוש יותר גבוהה שהציעו לו בחברת Teza בתמורה לעבודתו ("בתחום המסחר הממוכן בנפחים גדולים"), על ה-400,000 דולר בשנה שהרוויח אצל מעבידו הקודם
בעת מעצרו, אמר המתכנת ל-FBI שהוא רק התכוון לאסוף כמה קובצי קוד פתוח עליהם עבד, ורק מאוחר יותר הבין שהוריד יותר קבצים מן המתוכנן. לעומת זאת, גורסים החוקרים כי לפני מספר שבועות הוא העלה את הקבצים לרשת, הצפין אותם, ומחק את התוכנה אשר שמשה להצפנתם.

ומן הפרט, אל הכלל. לאורך השנים שאנו עוסקים בעבודה פורנזית (מחשוב משפטי), רבים היו המקרים בהם מרשה לעצמו עובד לעשות שימוש שלא כדין במוצר תוכנה או ממידע שהוא עצמו יצר או עזר ליצור. נראה כי ממניעים שונים, אנשים מגיעים לתחושה שהנכס הווירטואלי שייך ביתר צדק להם עצמם מאשר למעביד ששילם בעבור העבודה.
מגוון המקרים גדול, הוא כולל החל מ-שותפים שחברו יחד לגוף עסקי (ישות חדשה), ועד לשכירים ברמות שונות של אחריות ומעורבות.
להוציא מקרים בודדים של שאפתנות יתר, ברוב המקרים שהיינו עדים להם אנשים מחפשים הערכה, הכרת תודה ותגמול שבעיניהם הולם. בסופו של דבר אותם מצבים שנעים מ-אי נעימויות ועד לעבירות פליליות הם תוצאה של תהליך שמבוסס על יחסי אנוש, תקשורת, תשומת לב ורגישות. זה יכול לקרות עם הגופים הנדיבים ביותר ומול האנשים הטובים ביותר. הן החמדנות והן רגשות הקיפוח מסוגלים לכרסם בנאמנות, ביושרה, ובערכים הנעלים ביותר. קשה להאמין שלא נחשפתם לדוגמאות, בקני מידה שונים, אף פעם.

ועוד: חדשות על בדיקת פוליגרף

שחזר לי את הטופס

לטובת דפדפן הפיירפוקס יש לציין שמפתחיו מתחשבים בצרכי הגולשים. מי לא ניסה אי פעם להקליד טקסט בטופס מקוון באינטרנט, עבד על זה, הזין נתונים בהכנעה, ערך יפה וכאשר לחץ על ה"שלח" מסתבר שהשרת עשה timeout, או ששגיאה כלשהי מחקה את הטקסט... כאשר העמוד שוב עולה, חלונות הטופס חוזרים להיות ריקים, והגולש מתמלא עצבים. ואין ברירה, אלה למלא את הכל מחדש.
לפיירפוקס יש הרחבה (השם המלא הוא "Lazarus Form Data RecoveryExtension") השומרת מיד את המידע שהקלדנו בטופס, במסד נתונים SQLite מה שמאפשר שחזור של המידע כאשר מתגברים על השגיאה.
נכון שהשימוש בכלי זה יכול לעורר מספר סוגיות של פרטיות, אבל התוכנה לוקחת את זה בחשבון ומאפשרת להגדיר את תקופת הזמן (דקה, שעה, יום, שבוע) ולמשך אותה תקופה תשמור על המידע. לאחר תפוגת התקופה, המידע נמחק.
כן קיימת אפשרות ליצור סיסמא שיש להזין אחת לכל גלישה, לפני שניתן יהיה לשחזר את המלל בטופס. במסד הנתונים, המידע שהקלדנו נמצא במצב מוצפן כדי למנוע קריאתו על ידי משתמשים אחרים באותו מחשב.
 

ארבעה כיווני אוויר

מעניין.Google Maps מציע אפשרות חדשה של חיפוש נכסים למכירה או להשכרה על גבי מפות הרחובות של גוגל. היות ומצד אחד רבים מאיתנו משתמשים במדיה האלקטרונית בחיפוש אחר קונים, מוכרים, שוכרים או משכירים, ומצד שני רבים נוספים משתמשים במפות מקוונות לניווט בין רחובות הערים, הפתרון נראה אידיאלי.
נכון לארצות אחדות ניתן לחדד את החיפוש באמצעות ציון פרמטרים כגון טווח מחירים, שטח הנכס, מספר חדרים ומקומות חניה.
אבל, היות והאפליקציה שואבת את המידע מרשימות של סוכנויות נדל"ן, כל שגיאה ברשימה יכולה לגרום לבעיה, כמו למשל סימון של נכס למכירה באותו מספר ורחוב, אבל בעיר אחרת.
 

מצייצים

ה-Twitter, רשת הבלוגים הקצרצרים הפכה מזמן מעוד רשת חברתית לסביבה אופנתית שמי שלא מצוי בה, ספק אם בכלל קיים. עסקים, ארגונים ואפילו סלבריטאים מעדכנים את הקהל שלהם באמצעות האתר. ואם לא בעצמם, הרי שהדוברים, היח"צנים שלהם או אנשים מטעמם הם הם שמצייצים בשמם. עכשיו בואו נראה, כיצד יכול הארגון להעריך את עבודתו של סופר הצללים המייצג אותו מאחורי פרופיל של טוויטר? בין שאר אפליקציות העזר הרבות שטוויטר מטיל בקן, (בדומה יותר למטילה חרוצה מאשר לציפור שיר), קיימת אחת להערכה עצמית לשירות בעלי הפרופילים. היא כוללת מספר פרמטרים, וביניהם אחד שמדאיג יותר את מנתחי הפעילות הטויטרית הוא אחוז של מה שנקרה "Retweet", חזרה על הודעה שקראתם אצל מישהו אחר. (משהו שאולי מקביל להעברה של מסר דואר אלקטרוני?). כבר נכתבו על הנושא ספרים, ממקומות שונים ניתן להוריד מדריכים והנחיות, היבטים שונים נחקרים על ידי סוציולוגיים, כלכלנים, פסיכולוגיים, מומחים בשיווק. נכתבות אפליקציות כדי לאתר רה-טוויטים, ואף נוסד אתר לחתימה על עצומה שדורשת מטוויטר להוסיף כפתור שלחיצתו תצור ללא מאמץ רה-טוויט של מסר קודם. כבר לא משנה כמה אנשים בעצם עוקבים אחר ההודעות שלכם ברשת, מה שחשוב זה עד כמה פופולארי הפך מה שכתבתם, כמה פעמים חזרו על הודעתך בעלי פרופילים שונים. זה ה-"מפה לאוזן" של הכפר הגלובאלי בעשור הזה.
המלצה חינוכית לאנשים עסוקים: פתחו -אם  עדיין אין לכם- פרופיל בטוויטר ובקשו מכל החברים שאוהבים להאריך בדברים ולהעמיס אתכם בפרטים, לפנות אליכם בפוסטים (140 סימנים לקטע). גם החברים יאלצו לקצר, וגם אתם תקבלו את כל התורה על רגל אחת :-)
 

השורות של עמית

איך טכנולוגיה מתקדמת אחורה

אחד מקוראינו כתב לנו על עלילותיו עם הדיבורית. הפרטים בגדול הם: הוא רכש טלפון מסוג נוקיה E71 (אחד המתוחכמים בשוק כיום) וכמובן נאלץ לרכוש דיבורית. הבעיה היא שהדיבורית היחידה (!) בשוק היא של מוטורולה והיא -תסלחו לי על הביטוי- חרא ולא עונה על דרישותיו הבסיסיות, ולמעשה עדיף היה לו להישאר עם הציוד הישן שלו מהדורות הקודמים. המוזר הוא שמוטורולה היא היחידה שמייצרת דיבוריות וגם המוצר שלה מבוסס בלו-טות' ולא חיבור פיזי. האבסורד הוא שישראל היא אחת הצרכניות הכבדות של דיבוריות וחברות הסלולארי עושות מכך הון תועפות (ותודה לחברי הכנסת שחוקקו את החוק שמחייב דיבוריות). ברוב העולם או שיש או שאין חוק שאוסר על שימוש בטלפון בזמן נהיגה, אבל בשום מקום לא נאסר השימוש באזניות שמגיעות עם כל מכשיר טלפון כברירת מחדל. הדיבורית היא עסק בפני עצמו, דיבוריות בלו-טות' מסובכות, יקרות ומסורבלות, אבל...מישהו מרוויח מכך כסף והרבה. האם החוק הקטין את מספר תאונות הדרכים? בוודאי שלא! אני בטוח שאי שם ברחבי המזרח הרחוק יושבת חברה עם מוצר יוצא מהכלל, אבל מה... סלקום, פלאפון ואורנג' ירוויחו עליו הרבה פחות, אז למה לטרוח ולאתר אותו.
 

עשו לי את השבוע

אני כותב שורות אלה ביום שני וכבר עשו לי את השבוע.
לפני כמה שעות קיבלתי הזמנה למבחני מסך לתפקיד ראשי (נשבע לכם) בסרט פרסום, לא פחות ולא יותר, עבור בנק. כמובן שסקפטי שכמוני שואל: למה אני? וממתי בנקים חוסכים כסף על חובבנים? אבל... אני??? לפרסם בנק ???!
 

עוד כישלון ידוע מראש

לפני מספר שנים יצא בקול תרועה רמה שירות הווידיאו לאינטרנט שנקרא JOOST היות ומשיקו/בעליו הם "מצליחנים לשעבר" (סקייפ וקאזה), הרי שמיליונים נזרקו באוויר ויחסי הציבור פרחו. כבר אז כתבתי שאין סיכוי שהשירות הנ"ל יחזיק מעמד. כמובן שתמיד היה איזה חמור שאמר לי "אבל זה הבעלים לשעבר של סקייפ וקאזה”, אז מה? לא רבים הם אלו שמצליחים פעמיים, גם אם יש להם הרבה כסף. בעיקר כשמדובר בשירות נחות, תכנים עלובים ומשעממים (ערוץ הדייג, למשל). כמו רבים אחרים הם בנו על הפרסום -שנכשל קשות. ונכון להיום הם סוגרים את השירות ומתמקדים ב... שימו לב להגדרה: ניהול שידורי ווידאו ברשת עבור גופי שידור. בקיצור, עוד ספק שירותים פשוט שאמור להתחרות במשבצת עמוסה עם בעלי ניסיון רבים וטובים. לדעתי תוך חצי שנה הם סוגרים לחלוטין את הבאסטה ומפטרים את שאר העובדים.
 

סלקטיבי ומגוחך

השבוע העליתי לאינטרנט תמונות שצילמתי בחוף הים הציבורי במרסיי. מה לעשות והצרפתים לא מתרגשים מזוג ציצים שתופס לו בשלווה שמש. אז בין היתר, היו לי שתי תמונות של אותה תופעת טבע: האחת של בחורונת צעירה והשנייה של אחת יותר מבוגרת, העליתי את התמונות בין היתר לאתר Photobucket והללו העיפו את הבחורה הצעירה ("תמונה בניגוד לכללים") אבל השאירו את המבוגרת. כנראה שהכללים הם "לא תשים זוג ציצים יפה, אבל עם משהו פחות מרשים אנחנו יכולים לחיות"
 

ואם כבר בתמונות

יש אנשים שטוענים שהם מרוויחים כסף ממכירת התמונות שלהם על הרשת באתרי במיועדים לכך. המספרים שעליהם קראתי הם יפים למדי. היות ואצלי צילום הוא קצת יותר מתחביב, אני מנסה. כמובן שהתהליך ייקח זמן כי כל תמונה חייבת לעבור אישור, ויש לי המון. מה שמצחיק הוא שבתקנון של אחד האתרים כתוב שכל תמונה של אדם בין אם הוא ניתן לזיהוי או לא בין אם מדובר בצילום גב או פנים מחייבת מסמך שמאשר שהוא/היא דוגמן/דוגמנים. למה זה עקום? כי רוב הצילומים הטובים הם של בני אדם, במצבים שונים בחיי היום יום (קחו למשל את הקבצן הבוכה – מקצוען אמתי שבוכה 8 שעות ביום 7 ימים בשבוע וגורם לכל מי שרואה אותו לרוץ לסופרמרקט לקנות לו ולכלב אוכל -http://twitpic.com/9ffgh. עכשיו לך תעצור ותחתים כל אחד על מסמך. מה שמעניין הוא שאם צילמת סלבריטי הרי שאין שום בעיה, כאן אתה בסך הכל פפראצ'י ותוכל לעשות הרבה כסף, והרי ברור שאיש מאותם ידוענים לא יחתום לך על מסמך המאשר שהוא דוגמן.
אל תבנו על האתרים הללו. מבחר התמונות שיש להם מאפשר להם להיות סלקטיביים במיוחד ולתת לתכנת מחשב לבדוק את התמונות על בסיס קונספט מתמטי ולא בדיוק אומנותי.
 

עברית שפה יפה

לא פלא שרבים זורקים את מדור הכלכלה בעיתון, רק אתמול קראתי שכלכלנים מזהירים "מעליה בשיעור הצמיחה השלילית". מה היה לנו כאן? עליה, צמיחה ושלילית – כל כך הרבה מילים כדי לומר דבר כל כך פשוט. למי שלא קלט מדובר בהחמרת המיתון אבל כלכלנים כנראה רואים בעיני רוחם רק גרפים ואם הגרף לא צומח לכיוון הנכון מסובבים את כל התרשים והרי לכם עליה בשיעור הצמיחה השלילית !
 

מי סופג

אז לא יעלו את המסים, נו טוב רק קצת, קצת פה וקצת שם... למדינה יהיה כסף לציבור הרבה פחות, טוב, מישהו צריך להאכיל 30 שרים וסגני שרים ושאר אוכלי חינם. כמובן שהייתה מחאה ואפילו התחילו לדבר על מע"מ רק על פירות וירקות, אבל המחאה דעכה והכניסו לנו את כל המע"מ עד הסוף. מי שזוכר כשהמע"מ הורד בפעם האחרונה ל-15.5% אף בעל חנות לא טרח לשנות את מחיריו, אבל למרות שבעלי החנויות טוענים שעדכון המחירים הוא עבודה קשה, אל דאגה הם יגבו מכם את האחוז הנוסף הזה. הכי עצוב הוא שכל מי שבחר בביבי מסיבות ביטחוניות, הולך עכשיו לראות את כל התפיסה הביטחונית שלו משתנה. אלמלא חייתי רוב שנותיי במדינת ישראל הייתי אומר שביבי אשף במכירות. אבל היות ואני מכיר את הישראלי מבפנים, הוא קונה כל זבל שמוכרים לו ובמיוחד איש מכירות מלוקק ונכלולי בעליל ימכור לו הכל. וכעת הוא רק מתחיל לשלם. אגב בצרפת בה מס הערך המוסף הוא בלגן אחד גדול, הורידו החל מה-1 ביולי את המע"מ על מסעדות, בתי קפה ובארים מ-19.6% ל- 5.5% כדי להציל את הענף המוביל במדינה (עד היום רק למסעדות אוכל מהיר היה מע"מ של 5.5%). וחשוב לא פחות: המדינה יצאה במסע פרסום לוודא שהלקוחות יהיו ערניים וישימו לב שהמחירים אכן יורדים!
 

דיבורים שעולים כסף

במדינת ישראל יש גוף שנקרא "הרשות לנהיגה ספורטיבית". אז נכון שרוב נהגי ישראל נוהגים כאילו הם נהגי מרוצים, אבל בעצם בישראל אין נהיגה ספורטיבית. נכון שמדברים על זה כבר הרבה זמן, ודיבורים לא עולים כסף... באמת? לא עולים כסף? תבדקו שוב. כי התקציב של הרשות הנ"ל, שמעסיקה 3 פקידים ויועץ חיצוני הוא 11.8 מיליון שקלים לשנתיים. אני מכיר לא מעט עמותות עבור מעוטי יכולת שעושות ולא מדברות, שקיימות בשטח ולא בתיאוריה, ושיכלו לעשות נפלאות עם עשירית מהסכום הנ"ל.
 

רנטגן - לראות מבחוץ

אין לי מושג כמה כוחות יש "לרנטגן" ומי שמכיר אותי יודע שאין לי הרבה אמונה בכוחות של אנשים. מה שבטוח שיש לו כוח מיוחד לאסוף אנשי שם סביבו. מי שראה את הכתבה על ההילולה שערך הנ"ל לא יכול היה שלא להקיא את נשמתו למראה רוני מילוא חובש כיפה ונושא נאום הלל למי שמצא לבת שלו חתן (מסכנה), מעניין כמה נואש היה מר מילוא להיפתר מבתו. ההילולה הזו גרמה לי לבחילה עזה, לראות את כל אותם פוליטיקאים, ואנשי עסקים, רובם ידועים כהֶדוֹנִיסטים לא קטנים, מצטופפים סביב שולחנו של "הרנטגן". ההון עם השלטון. לא, אין לי כל טענה כנגד "הרנטגן" - מה המעורר קבס היא תהלוכת אורחיו הצבועים. על זה נאמר "תאמר לי מי אתה ואומר לך מה הוא חברך"
 

ווידוי

למרות מה שרבים מכם חושבים, אני לא שונא דתיים. אני שונא אלימות, אנשים שלא מקבלים את החוק, קבוצות שמפעילות אלימות כאמצעי לחץ על אלו שאינם אלימים, ואני שונא פורעי חוק וסדר. רצה הגורל ולאחרונה בחדשות כל הללו חובשי כיפות. הסרוגים, אלה שרבים יקראו להם "מלח הארץ", מכים חיילים שמבצעים את הוראות הממשלה, שנבחרה כחוק. מפזרים מסמרים בכבישים כדי להעביר לשאר העולם את המסר שלהם. אחד מנציגיהם היה רוצח של ראש ממשלה בישראל, ואחר טבח בעשרות ערבים שרצו להתפלל, והפך לגיבור לאומי. אליהם מצטרפים השחורים והזברות שחיתולים מלוכלכים כבר לא הספיקו להם ועברו כעת לאבנים. נכון שלא כדאי לעשות הכללה, אבל היות וכל הקוזקים הללו חובשי כיפות, הרי שלו הייתי חובש כיפה, הייתי מורידה מראשי מהבושה.

וכדי לסיים ברוח טובה, יש גם סרטונים כרגיל בכתובת:
http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature

תגובה לשורות של עמית

רכילויות

לחברים ומקושרים של Jeff Pulver: הוא עומד כנראה להיות אורח בפרק אחד (יולי 2009) של "מסודרים". לא לפספס.

השבוע חוגג יום הולדת תומר קידר. מזל טוב!
ולפני שבועיים (מזל טוב רטרואקטיבי!) שראל, מנמ"ר ב-ICQ

ואם כבר ימי הולדת, השבוע חגגה 6 שנים לקיומה הויקיפדיה העברית

לצעירי ראשל"צ: ברייק-דנסר טום אורפז (שבעבר נשא על קודקודו מוהוק ירוק) נישא לבח"ל נטלי ואימץ את השם האמצעי "ג'ון". למה? השד יודע.