גיליון מספר 25 שנה IX - יום חמישי, 2 ביולי 2009

 

«-לגיליון קודם 2009 לגיליון הבא-»

צ'יף תמיד לשירותכם בנס ציונה, מאז 1986

   

"Once you make a decision,
 the universe conspires to make it happen"

Ralph Waldo Emerson

ברגע שקיבלת החלטה, היקום חותר לממש אותה

   
 

גרסת BOS העדכנית - המכונה גם  BOS09 - הינה BOS v 2.2.5  מה חדש בגרסה
 
▪ לקוחות בהסכם שירות הזכאים לעדכון הקישו כאן לקבלת העדכון.
▪ לאלו שעדיין אינם לקוחות, לבקשת גרסת הדגמה הקישו כאן.
▪ למצגת BOS עדכנית: BOS2008.PPS
גרסת Beta עדכנית 2.2.5.8

   
 

שער ערך ה GB
2/07/2009
השוואת כדאיות רכישת
דיסק קשיח מסוג SATA
לפי מחיר לכל 1GB

1.03 ₪

160GB

1.25 ₪

250GB

0.62 ₪

320GB

0.48 ₪

500GB

0.47 ₪

750GB

0.48 ₪

1TB

0.39 ₪ ▼

1.5TB

מקרא

מחיר עלה

מחיר ירד

ללא שינוי

X.XX

היקר מכולם

X.XX

הזול מכולם

מחיר ה-GB
הזול ביותר לתקופה

 





 

אל פחד


הפחד, אינסטינקט ראשוני שאינו קשור לפעילות הרציונאלית של קליפת המוח, נועד -אמרו כולם- להגן עלינו. חשיבה לוגית עוזרת לנו להתגבר עליו, אך לשם כך צריך שיהיו לנו את כלים לתהליך, או בקיצור, הידע והשכל הישר להשתמש בו.
אנו בעיקר מפחדים מן הלא נודע, אם מדובר בתופעות חשוכות בעינינו או אם בתוצאות שלא בשליטתנו. קבוצת התוכנות המכונות Scareware מתבססות על שתי האפשרויות הללו. הן מנצלות את חוסר הידע של המשתמש וגם הפחד מתוצאות ביצוע או אי ביצוע הוראות כלשהן.
בעיקרון תוכנות סקארוור מתוכננות לגרום לאנשים להוריד אותן או לרכוש אותן. הן ממחישות סריקת דמה, אשר כביכול עוברת על תוכן מחשב הגולש ו"מגלה" רשימה מפוברקת של וירוסים או איומים אחרים אותם חשוב מאוד להסיר. על מנת להסיר את הנגעים דורשת התוכנה תשלום בעבור רכישת גרסה מלאה או גרסת הדגמה. כל התהליך מתוכנן להבהיל את הגולשים, לעורר בהם חרדות או תפיסת סיכון. ברוב המקרים אותם וירוסים בדויים בלבד, והתוכנה המוצעת להורדה או למכירה היא היא התוכנה הזדונית באמת. או שהיא תוכנה סתמית, לעיתים קרובות חסרת יתרונות, או בעלת יתרונות מוגבלים.
כיצד נוכל להבדיל בין הודעה של תוכנת הפחדה לתוכנה לגיטימית?
ראשית, מודעות. עלינו לדעת אילו תוכנות מותקנות במחשבים שלנו, לבקש מאנשי המחשבים שלנו לראות את הסמלים המייצגים אותן ולהכיר את הצורה האופיינית להם להקפיץ הודעות.
שנית, ערנות. מוצרי Microsoft יבקשו מאיתנו אישור להתקנת תוכנה חדשה, או להתריע  מפני תוכנה המנסה להתקין את עצמה ללא רשות או שמנסה לשנות או להסיר את ההגדרות הקיימות. הם גם מודיעים כאשר מופיע עדכון תוכנה שיש להתקין, ותוכנות זדוניות רבות, לאחר שחדרו למחשבים, מחקות את ההודעות הללו על מנת לגרור אותנו לבצע את פקודותיהן במקום. במקרה כזה יהיה צורך בהתערבות על מנת להסיר את הסקארוור מן המערכת.
כאשר תוכנת האנטי וירוס נתקלת בקוד החשוד למזיק, היא בד"כ מציגה מספר אפשרויות להסרה או לבידוד התוכנות המסוכנות ללא כל הזמנה להוריד או לרכוש דבר.
כלומר, אם התבקשנו להוריד או לרכוש, יש חשד סביר שמדובר בסקארוור.
הדבר הנכון לעשות במקרה זה הוא לסגור את חלונות ההזהרה ולהתעלם. במידה והם ממשיכים להופיע, רצוי לסיים אותם מתוך חלון ה-task manager, אליו נגיע בהקשה בו זמנית על ctrl + alt + del
ובכל מקרה מומלץ להתייעץ באיש מקצוע.
 

לקריאה נוספת

   
 

D.R.P.  /  B.C.P.

בצ'יף אגף נפרד
המתמחה במיוחד
בפרויקטים בהיבט כוללני
לכל הסקטור המוסדי,
גם לארגון הבינוני
מסורתי או חדשני...
ואף לקטן בארגונים
הדואג לנכסים,
כי המשכיות עסקית, עיקרה
"סוף מעשה במחשבה תחילה!"


עקרונות


בשבוע שעבר כתבנו על מערכי מחשוב הכוללים Single Point of Failure, מעין מכוניות ללא גלגל רזרבי. (נזרום עם המטאפורה) מסתבר שרבים מבעלי "מכוניות" כאלה כן מחזיקים בגלגל רזרבי, אבל אם הם בכלל זוכרים כיצד להחליף גלגל, אין להם מפתח מתאים או שההחלפה לוקחת להם זמן רב והם נתקעים לצד הכביש.
על מנת לזהות במערכי מחשוב את נקודת הכשל הבודדת, חשוב לבדוק את המרכיבים החיוניים שבמכלול.
על מנת למנוע קריסה כוללת של המערך, חשוב לדבוק במספר עקרונות:
צמצום המורכבות
סבילות (Redundancy)
Diversity - גּיִוּוּן - זהו עיקרון הישרדותי מעניין, המכתיב הכפלת הפונקציות במבני רכיבים לגמרי שונים ביניהם, על מנת לצמצם את האפשרות ש-קומפוננטות כפולות יכשלו (שתיהן) בו זמנית תחת תנאים זהים
שקיפות, כולל דוקומנטציה ברורה וזמינה, מבטיחה כשלעצמה אמינות לאורך זמן ולמשך דורות מפעילים.
עלינו להנחיל עקרונות אלו גם כאשר אנו נקראים לארגונים בהם מערכות מסורתיות (Legacy) עומדות לצד ציוד ואימפלמנטציות חדישות. אולי קל יותר לבנות מן ההתחלה את המערך המושלם, אך עיקר עבודתנו דווקא מתמודדת במציאות הקיימת בארגונים.
לא נעים, אבל בארגונים עם תחלופת כוח אדם אחת למספר שנים, המציאות הינה אוסף של "חותמות", קונספטים ואמונות שהובילו מנהלי IT שונים.


לסיוע בהקמת מערכי התאוששות והמשכיות השירות, צרו קשר עם צוות הפרויקטים

   
 

כסף תמולת נקודות


אין אהבה גדולה בין השלטון בסין לאינטרנט. הממשל הסיני הכריז מלחמת חורמה נגד הפורנו ברשת, ומחייב להתקין תוכנת Green Dam לסינון תוכן בכל מחשב חדש שנמכר. אבל לא רק הפורנו מפריע להם, היעד החדש לכיבוש קשור בכסף.
במשחקים מקוונים, זוכים המצליחים ב"נקודות", "כוכביות", "כסף", "נשק" וכו', בהם ניתן להשתמש בעולם הווירטואלי כדי להגיע לשיאים חדשים. באו מוחות יצירתיים ומצאו שוק בעולם האמיתי, למכירת ה"כסף הווירטואלי" של משחקי האינטרנט בעולם הממשי, בתמורה לכסף טבין ותקלין. לתופעה יש כבר שם והיא נקראת Gold Farming ( חקלאות זהב?) וכ-80% מסוחרי הכסף הווירטואלי מרוכזים בסין.
הכסף הוירטואלי שנרכש בכסף אמיתי משמש לרוכשים להשגת סטטוס או נשק במשחקים הוירטואליים. נשמע אידיוטי? לא למכורים, המוכנים לעשות כל דבר, כולל תשלום מכיסיהם בתמורה לניצחון במשחקים.
משרד התרבות ומשרד המסחר הסיניים יצאו יחד בהצהרה הקובעת שאסור לסחור במטבע וירטואלי בעולם האמיתי, ומדגישה :"המטבע הווירטואלי, המומר בכסף אמיתי בשער חליפין מסוים, רק יאושר למסחר בטובין ובשירותים וירטואליים ולא בטובין או בשירותים אמיתיים". החוק יאפשר מסחר בטובין וירטואליים בתחום הסביבה הוירטואלית  בלבד. מיעוט שנהג לרכוש כסף וירטואלי חש אכזבה קשה, מפני שיישאר ללא אמצעי תחרות מול הגיימרים המקצועיים ומיני מובטלים הנוהגים לתרגל את המשחקים סביב השעון.
הערכת ממשלת סין אומדת את שוק הכסף הווירטואלי בכ-146 מיליון דולר בשנה...
 

   












נצטרך את זה?


מדי פעם נודע לנו על קפיצה נוספת בערכי צפיפות האחסון (Areal Density) על גבי דיסקים קשיחים. הערכה מושכלת אומרת כי בסופו של דבר תצליח התעשייה להגיע לצפיפות אולטימטיבית בתחום העשרות טרה-בייט לאינץ' רבוע. כלומר, יש לנו בדרך עוד הרבה דורות אפשריים של דיסקים בטרם נגיע לגבול היכולת. במהלך עשר השנים הבאות נגיע ככל הנראה לראות דיסקים בפורמט 3.5 אינץ' שיוכלו לאחסן עד 100TB, ותהיה לנו טכנולוגיה זמינה לאחסון מאסות גדולות של מידע על גבי HDD. השאלה הנשאלת היום לא שונה מזו של מתנגדי יישום טכנולוגיות הטלגרף או הטלפון לטובת ההמונים: "האם בכלל נצטרך את זה?"
כן, רבים יצטרכו את אותן קיבולות: סרטי הוידיאו נעשים פופולאריים יותר - לא רק בתעשיית הבידור- גם ברפואה, בהדרכה, בשיווק, בתכנון ובעיצוב, ובאיכויות הגבוהות נדרשת קיבולת אחסון הולכת ועולה. סביר להניח שבעוד 10שנים תוכן בעל איכות גבוהה להקרנה במהלך שעתיים יתפוס טרה-בייט במצב מכווץ. זמן הגישה ל-TB רבים הוא פרט שיש להתגבר עליו, יתכן באמצעות טכנולוגיות תומכות כגון זיכרונות cache גדולים יותר וכו' כדי לשפר את הביצועים הנראים לעין. מבחינת הגיבוי אנו מכינים כבר היום את התשתיות לכך, על מנת לצמצם את התלות בנתונים הפיזיים של המערכות.
הדיסקים הקשיחים, אם כך, ימשיכו לספק לנו אחסון דיגיטאלי בעל יחס טוב מאוד של עלות:תועלת.
במשך השנים האחרונות גדלו קיבולות הדיסקים הקשיחים בכ-40 או 50% בשנה. ב-2007 היו כבר דיסקים 3.5 אינץ' של 1TB, וב-2009 כבר אפשר להשיג דיסקים באותו פורמט שמסוגלים להכיל 2TB. בהיטאצ'י מעריכים כי ב-2014 כבר יתחילו לשווק מוצרים בצפיפות 2.4 Tb לאינץ' רבוע, שיביאו לנו 12TB על גבי דיסק קשיח בודד של 3.5אינץ'. (מתוך דברי האנליסטים).
רבים מאמינים כי גם טכנולוגיית הטייפים תמשיך להתקיים ותגיע לשיפורים שתעמיד אותה מחדש לצד הדיסקים הקשיחים בין המרכיבים הנפוצים של האחסון ההירארכי, ואם הזמן ימשיכו שתי הטכנולוגיות המתחרות לדרבן האחת את ההתפתחות של השנייה, כל עוד תוכלנה שתיהן להתחרות באחד הפרמטרים החשובים: העלות (של גיגה-בייט לדולר, או של IO לשנייה מול דולר).
 

   
 

S.O.S.

הקובץ נעלם ?

לחץ בריבוע ?

לחץ בריבוע !



 

קישורים


לאילו מימדים הגיעה כבר הוויקיפדיה ומה היה עוביו של ספר המכיל את הערכים המקובלים ביותר בה?
http://www.rob-matthews.com/index.php?/project/wikipedia/

חבל על ה-BBC -אנלוגיה של מוציא לאור תיאורטי

● על חוק הדואל המאובטח

● הגולם קם על יוצרו :-)

מתקפת AES חדשה
 

   
 


הקצב הבלתי פוסק של ההתיישנות
 

מתוקף עבודתנו בשחזור נתונים, לעיתים קרובות אנו זקוקים לאביזרי העבר, דיסקים מתקופה רחוקה, כוננים מיושנים, למחשבים אישיים, למקינטושים, למערכות טייפ, ואפילו כונני דיסקטים בפורמטים שלא יעלו על הדעת של בן המאה העשרים ואחת. הקצב הבלתי פוסק של ההתיישנות מפשיט את המשמעות מרכיבים שפעם נחשבו חיוניים. רכיב חיוני הפך לתואר בלתי יציב. היום רוכשים בהתרגשות מחשבים נישאים שאפילו כונן אופטי אין להם, כאשר לפני זמן לא רב עוד שילמנו תוספות בעבור צורבים.
בינתיים, הדיסקים הקשיחים עדיין במקום בטוח, כאשר הם מסוגלים לפנק אותנו בטרהבייט וחצי במחיר הזניח של 130 דולר, בעוד כונן SSD שבקושי מקנה לנו 128GB קיבולת, עולה בסביבות ה-330 דולר. נכון כבר קיימים מחשבים נישאים ללא דיסק קשיח, רק עם זיכרון במצב מוצק אבל זה עדיין לא הזרם המרכזי.
לעומת זאת, הכוננים האופטיים, הנוחים עדיין, מתחילים להעלם. את מרבית התוכנות והסרטים ניתן להוריד ישירות מהרשת, כדי להעביר קבצים מכאן לשם אין יותר נוח מהדיסקונים, וכמעט כל אחד כבר התעצבן לפחות פעם אחת מאובדן מידע או איכות בעקבות שריטות בפלסטיק. עד כמה שה-Blu-Ray הוא להיט, נראה כי לרוב בעוד שנתיים ההתלהבות כבר תעבור.
כל האביזרים והפורטים USB דורכים בינתיים על קרקע בטוחה, ולמרות שטכנולוגיות ה-wireless איימו לגמור בהדרגה עם הכבלים, כבלים עם חיבורי USB מוכיחים את עצמם היכן שנביט.
ה-FireWire, לעומת זאת, היא חייה כמעט נכחדת בין המשתמשים הביתיים. לטכנולוגיה יש יתרונות מקצועיים אדירים, אבל לא כל אחד מצוי בעומק הטכני כדי להעריך זאת.
עתיד ה- Wi-Fi לא מובטח. למרות שאין בינתיים חלופה, השמועות מדברות על מעין אלחוט מבוסס תאים מסוג 4G או אפילו 5G שישאירו אותו מאחורה.
ב-2008 יצא ה MacBook Air ללא חיבור ל-Ethernet שנראה לנו נכס צאן ברזל, למרות שנראה שגם זו לא אופנה שהולכת להשתלט על כולם בקרוב.
גם מי שעסקיו כוללים  Bluetooth יישן בשקט עוד כמה שנים. טכנולוגיות שנועדו לתת מענה לאותם צרכים כמוהו (USB אלחוטי, למשל) לא תפסו עדיין חזק.
המודמים (Dial-Up) מתחילים להיות כסא הנדנדה שיש בכל בית אבל מתחיל לאסוף אבק ונדחק לפינה.
החרכים ל-ExpressCards מתיישנים במהירות, בעוד החרכים ל-Memory Cards הולכים להישאר איתנו לזמן מה (אולי לא כל הפורמטים). יום אחד, לא רחוק, נעביר תמונות באלחוט, כמו שכבר היום ניתן לעשות בין הטלפונים הניידים.
כל לילה, אני נושא תפילת הודיה קטנה כי המקלדת הישנה, הרחבה והטובה תהיה שם בבוקר למחרת בשבילי, למרות מפלצות שונות עם מקשים זעירים שאין ביניהם ובין שיטת ה-QWERTY אפילו דמיון מקרי. וגם העכברים וטאצ'פדים ימשיכו ללוות אותנו למרות נפלאות מסכי המגע
מצלמות האינטרנט, שכבשו כבר חצי עולם, יישארו איתנו זמן רב וגם איכותן כנראה תשתפר, בעוד הן כובשות את החצי השני גם.
 

   
 

רעש במקומות עבודה



סרט:
נזקי רעש במקום העבודה



PDF על צמצום חשיפת תקליטנים
לסיכוני רעש ולנזקי שמיעה



















































חופש גדול


חור באוזן
בראשית יוני פרסמה האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים בירחון Pediatrics עבודת מחקר שנעשתה ע"י צוות הולנדי, בנושא  אובדן שמיעה אצל נערים המשתמשים תכופות במכשירי MP3. העבודה בדקה במהלך 2007, 1,687 תלמידי תיכון מבתי ספר שונים, בין הגילאים  12 ו-19. הנערים והנערות התבקשו למלא שאלונים לגבי הרגלי ההאזנה למוזיקה באמצעות מכשירי MP3.
הסתבר כי 90% מן הנשאלים הקשיבו למוזיקה באמצעות אוזניות, וכמעט 33% מכלל הנשאלים קוטלגו כ"משתמשים תדירים". כחצי מכל התלמידים הקשיבו למוזיקה בעוצמה גבוהה, ורק 6.8% הועיל להשתמש במגבילי-רעש, אביזרים המכילים מעגל חשמלי הקוטם את שיאי הצליל שעוברים עוצמה מוגדרת מסוימת.
החוקרים מצאו במשתמשים התדירים סיכוי פי 4 יותר גדול להקשיב למוזיקה בעוצמה גבוהה מאשר למשתמשים הלא תדירים. עוד התגלה כי בין התלמידים בבתי הספר הטכניים ולמסחר נמצא מספר כפול של מאזינים למוזיקה בעוצמה גבוהה מאשר בבתי ספר טרום אוניברסיטאיים.
העבודה מגדירה את אי-השימוש במגבילי רעש כ"התנהגות האזנה מסוכנת". מסוכנת למה? לאובדן שמיעה.
היות ודרגת הנזק שעוצמות רעש גבוהות גורמות מערכות השמע בגוף נקבעת על ידי משך הרעש, האזנה מתמשכת לנגנים, גם ברמה שיכולה להיחשב כ-לא-קיצונית, מסוגלת להזיק לתאי שיער העדינים, הנמצאים בשבלול של האוזן הפנימית ואשר תפקידם להמיר את הצליל מתנודות מכאניות לאותות חשמליים ולהעבירם לעצב השמיעה.
על פי סוכנות המחקר הרפואי האמריקנית (NIH), לכל סוג של אוזנייה יש את הפוטנציאל לגרום אובדן שמיעה -שנגרם על ידי רעש- אם משתמשים בו בצורה לא מתאימה במונחים של רמת צליל אבסולוטית, זמן חשיפה לצליל, והתאמת האוזנייה.

בתחום עוצמת הרעש התגלה כי ככל שמעלים רמת צליל ב-3 דציבלים, נדרש מחצית זמן החשיפה כדי לגרום לאותו נזק.
נגני המוזיקה של תלמידים שנבדקו הפיקו עוצמת צליל של כ-85 דציבלים. מחקרים קודמים קבעו שחשיפה ל-85 דציבלים למשך 8 שעות נוטה לפתח אובדן שמיעה.


מפחיד
"רעש, זאת הבעיה שלך?", אמרו לי במערכת, ושלחו לי קישור לכתבה מפחידה לא פחות, על סכנות הפירסינג...
באמת, זה עולם מבהיל מאוד, בעיקר להורים.


הזהרות והפחדות לחופש הגדול (לא ברצינות)

לכל אוהבי שרה זילברמן (כבלים) המוכרת לנו מסרטון הבחירות של אובמה...
אם לא תקומו מהספה לעזור קצת בבית, החופש הזה נפגיז אתכם בסרטוני אובייד קרקי ("האוטומט")!

לכל מי שמשאיר בוץ של קפה שחור בכיור: לאחרונה נודע בעולם שאותו בוץ הוא מצע לגידול ספונטאני של "ויטמינים" למשחקי פקמן איראניים. כל מנה (אפילו בלי הל) מחזקת את אחמדינג'אד ב-10 קילובוץ.

ובהמשך לקודמת: אדי כלור מבגדי ים (שלא נשטפו+נתלו לייבוש אחרי שחזרתם מהבריכה), יוצרים עננים רעילים בחדרי מגורים שתוצאתם התגברות של פצעוני בגרות!

כמו כן, העיריות תגברנה השנה את הפיקוח (והקנסות) על גנבי חול מהחופים. חול שיגיע לבתים הפרטיים בתוך בגדי הים, מגבות, תיקים ונעליים, יש להחזיר לרשויות המוניציפאליות בהקדם, עד לגרגר האחרון.

גם רשויות הבריאות מזהירות: רביצה מעל 3 שעות רצופות מול הטלוויזיה גורמת ל- אימפטיגו בישבנים, תופעה הניתנת לזיהוי -וסינון- על ידי סלקטורים במועדונים!

עקבו אחר (ChiefLtd (Chief in Israel ב-Twitter, או שהדוד הרווק הקשיש מחו"ל יגיע הקיץ להתארח בחדרכם הממוזג בעוד אתם תשלחו לישון בחדר העבודה של אמא.
 

   
 







































































































































































השורות של עמית

פרופורציונאליות


שוטרת הפלילה שרלטנית מאזור המרכז שטענה שיש לה קו פתוח לאלוהים ולמלאך גבריאל. המסכנה לא זכתה לכתוב ספר ועמנואל רוזן לא ראיין אותה. היא מואשמת במרמה ואחד מהסעיפים מדבר על מכירת שיקוי שבסופו של דבר התגלה כחומץ. אכן הונאה, אבל מה בעצם ציפו לקוחותיה? לשיקוי קסם אמיתי (אוקסימורון)? האם השופט בדק, אולי החומץ הנ"ל בעל סגולות פלאיות? ולמה אף אחד לא מעמיד לדין את הרב רנטגן? האם הוא לא שרלטן? אז מה אם מאמינים בו הרבה אנשים, אם מודדים אותו באותן אמות מידה, הוא נוכל לא פחות מהגברת הנ"ל, אלא בעוד שהנוכלת הקטנה ניצודה על ידי בלש משטרה, בשירותיו של הרנטגן ודומיו המהוללים משתמשים חברי כנסת ומנכ"לים. זה הופך אותם לפחות נוכלים? האם השיקוי שלהם עובד?
מצחיק, כולם קוראים לשרי אריסון מטורללת, אבל למתקשרת מאזור המרכז קוראים "נוכלת" ולרב רנטגן ..."רב". ההבדל רבותי הוא בסכום שיש לך בכיס ובסכום שאתה מגלגל.
 

לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה


חברות הסלולארי בישראל מוכרות אינטרנט ביוקר רב. אין בישראל דילים כנהוג באירופה או ארה"ב, והמחירים שהצרכן הישראלי משלם הם אסטרונומים, שלא לדבר על המחיר של המכשירים שאותם מסבסד הצרכן ביותר מ-100%.
אבל לחברות הסלולארי הישראליות זה לא מספיק, כי אינטרנט פירושו בין היתר גם סקייפ, וסקייפ פירושו נגיסה בהכנסות משיחות ווקליות. אז חלק מהן חוסמות את הסקייפ.
בקיצור, אתם משלמים ביוקר על מכשיר שיכול להריץ סקייפ או להתחבר לרשת אלחוטית, משלמים הון על החיבור לאינטרנט... והם חוסמים לכם את הסיבה היחידה להוצאה הכספית הפסיכית הזו.
זה לא חוקי בשום מקום בעולם, אבל בישראל עד שמישהו לא מקים קול צעקה שום דבר לא זז, וגם אז הוא מתחיל לזוז מלמעלה כלפי מטה ולאט לאט. איגוד האינטרנט הישראלי יצא בקריאה למשרד התקשורת והמנכ"ל העביר הוראה לסמנכ"ל להנחות את חברות הסלולארי. מישהו מאמין שזה נגמר כאן?
 

תהייה גבר


הישראלי הממוצע לפעמים מתנהג כאידיוט גמור עם עולם של מושגים מעוותים וחסרי הגיון, אבל מה שבאמת מוביל אותו הוא המושג "תהיה גבר". מספיק לקרוא את עמך ישראל מתבטא באינטרנט כדי להבין עד כמה נפוץ המונח המטופש הזה. אבל זה לא מתחיל כאן. אז קחו למשל אותי אישית כדוגמא:
אני חי בצרפת כי אין לי ברירה. חזרה ארצה פירושה ישיבה בתא המעצר רק בגלל ש... אין לי כסף. על מקרה כמו שלי יאמר הישראלי הממוצע "עושה מיליונים בחו"ל". זה שהמשבר הכלכלי דופק כל חלקה טובה בכל העולם ואיננו נעצר להסתכל על הדרכון של איש, לא מעניין אותו. הישראלי מקשר את חו"ל להרבה כסף. נכון, אני נע ברחבי אירופה לעתים קרובות (כדי להיפגש עם אשתי, שחיה בישראל). עבור גרושתי מצב זה פירושו שיש לי "המון כסף". זה לא ממש יעזור להסביר לה שלהגיע ממרסיי לכל פינה באירופה זול בערך כמו נסיעה בין ירושלים לתל אביב.
אבל הכי מעצבן אותי זה המושג "תהיה גבר". וזה הולך ככה: יש לך חובות ואין לך עבודה אבל הישראלי יצרח לך באוזן "תהיה גבר תחזיר את החובות!"
איך בדיוק? מה זה קשור? אז נניח שחזרתי ארצה, התייצבתי בהוצאה לפועל, ומה עכשיו? יקבעו לי סכום שעדיין לא אוכל להחזיר בלי עבודה. יפגיזו אותי ואת בני משפחתי בצווים ובסופו של דבר יזרקו אותי לתא מעצר, ואיך זה בדיוק "יעשה אותי גבר"?
אלו רק הצרות שלי לדוגמא, אבל אני בטוח שרבים מכם יוכלו לשלוף מהכובע במהירות עוד כמה דוגמאות משלכם.
מה גורם לישראלי לחשוב שללכת עם הראש בקיר פירושו להיות גבר? האם צריך לשדוד בנק כדי להחזיר חובות? האם בית סוהר יסדר אותי בחיים? אבל אם כל הנ"ל הם משמעות ה"גבר", אז תודה רבה אני מעדיף לא להיות גבר.
 

חושך לגרש


בשבת היה במרסיי חם, אך בירושלים... עוד יותר. ברברים השתוללו ברחובות העיר וזרקו מכל הבא ליד על שוטרים. יתכן שאני הדיוט, עד כמה שאני מבין הפגנה מהסוג הזה היא חילול שבת, אבל כנראה שרק לחילוניים אסור לחלל את השבת.
משטרת ישראל די מאופקת למרות שהפגנת "שומרי השבת" התקיימה ללא רישיון, הקב"ה לא נחשב מורשה חתימה על רישיונות הפגנה, שלא לדבר שהנ"ל לא עובד בשבת.
ניר ברקת ראש העיר הטרי של ירושלים זוכה בימים אלו לטבילת האש שלו, הוא מנסה לזגזג בין הצדדים אבל לא מבין שאין כאן מקום לזיגזג. רק מכת סמכות חדה וחזקה תפתור את בעיה. הפגנה לא חוקית? התפרעות? אני מציע עונש מיידי: עוד חניון נפתח בשבת! עוד הפגנה?: מתן אישור לתחבורה ציבורית בשבת! האלימות תגבר? אין בעיה, מכבים את האורות במאה שערים. מבטלים הנחות בארנונה, פותחים את כל נתיבי התעבורה העוברים בשכונות החרדיות לתנועה בשבת (הם סגורים כיום). הגיע לדעתי הזמן ללמד את תושבי ירושלים מה פירוש המושג גול עצמי. ואולי אולי אפילו לנתב את מסלול מצעד הגאווה הבא דרך כיכר השבת בליווי משטרתי כבד ועשרות אלפי חילונים מסביב. ואם במאה שערים ישרפו פחים, אז מפסיקים את פינוי האשפה מהשכונה, וכן הלאה.
אין מקום לפשרה-חד-צדדית בירושלים והטיעון הגרוע ביותר שיכול חילוני טיפש למצוא כדי להצדיק את האוליגרכיה (שלטון של מיעוט) הוא ש: “ירושלים היא עיר הקודש" כי הטיעון המטומטם הזה לא לוקח בחשבון שארץ ישראל היא "ארץ הקודש". תוותר בירושלים, תוותר בכל מקום אחר. ואני עדיין בעד להרחיק כל מתפרע מהעיר לכל ימי חייו בצו בית משפט, כמו שמרחיקים בעל אלים מאשתו.
מאז שאנחנו ילדים מנסים למכור לנו את זה ש-"כל ישראל אחים". אני לא רוצה להיות אח של זורקי הפסולת הללו ואת אחיי אני בוחר בקפידה. הדבר היחיד שמשותף לי ולגדודים השחורים הוא ברית המילה שנערכה לכולנו. מעבר לזה הם בחרו בדרך האלימה תוך השענות על התירוץ הדתי ובשם הקודש (כמו כל דת אחרת) הם מבצעים פוגרומים ומנסים לכפות את עצמם על אחרים.
 

אוכל, קדימה אוכל


אי אפשר לכתוב על צרפת מבלי לאזכר נכבדות את המטבח הצרפתי, אבל אם אתה חי בצרפת מהר מאוד מתברר לך שלא מדובר באזכור אלא בכפייתיות.
או קי, טוב חלאס אני מודה האוכל הצרפתי הוא יוצא מהכלל. כל עיר, עיירה, כפר ולפעמים סתם שלושה בתים מתמחים במשהו, ירק, פרי, גבינה, בשר, תבשיל, יין ועוד... ותחת כל גבעה רמה עומדת לה מסעדה, רובן מעולות והיתר טובות, מה שלא ממש מספק את הצרפתי.
הצרפתים אוכלים הכל, כל מה שיוצא מהים לבטח, ומי שראה פעם פנים של קיפוד ים, שאת אכילתו חוגגים הצרפתים בפסטיבל שבועי, יבין שלא חשוב מה זה, אוכלים. נכון קיפוד ים הוא לא בדיוק כוס התה שלי ואני חושד שגם רבים אחרים יסכימו איתי. והצדפות (אויסטרס) טעמן כמי ים ומרקמן מזכיר יותר את תכולת הסינוסים של חולה שפעת מאשר מזון האלים, אבל אוכלים...
את הבשר אוכלים הצרפתים כמעט חי ולמען האמת הם צודקים, הבשר טעים כך בהרבה, אבל יש גבול: סטייק טרטר הוא כבר בעיה ויזואלית. מדובר בבשר טחון חי, וכל מה שעליך לעשות הוא להוסיף לו תבלינים, לערבב וזהו.
כבד האווז הצרפתי הוא מעדן אבל לא ממש מסתדר עם מניעת צער לבעלי חיים, ליתר דיוק לצורך הכנתו נדרש פיתום אווזים מאולץ. כפיית הבליעה הזו נאסרה במקומות רבים בעולם מטעמים אלו בדיוק. לא בצרפת, חס וחלילה, הומאניות לחוד ואוכל לחוד. הצפרדעים לא זוכות לטיפול טוב יותר: רגליהן, שנאכלות כמעדן, נתלשות מעליהן בעודן בחיים, ועבורי זה מספיק כדי לסלוד מהתוצרת, תהיה טעימה ככל שתהיה.
ללחם הצרפתי אין מתחרים בשום מקום אחר בעולם והמאפיות הן אחד משני סוגי העסקים היחידים שמותר לפתוח בימי ראשון (פיקוח לחם דוחה איגודים).
בניגוד למה שנהוג לחשוב, קרואסונים טובים דווקא יותר מסובך למצוא. רוב הצרפתים קונים את לחמם במאפיות, ולעתים קרובות הוא חם, הישר מהתנור, מה שמחייב רכישה של באגט אחד "אקסטרה", שיחוסל בדרך מהבולנג'רי ועד לבית.
העוגות בצרפת הן יצירת אומנות לא רק ויזואלית, שבהחלט מושכת אנשים לחלונות הראווה. הן גם טעימות בצורה יוצאת מהכלל ויכולות להיות עסק מאוד מאוד ממכר.
היין, השמפניה, הפסטיס המסורתי של דרום צרפת... כולם מעולים. ועוד לא אמרתי מילה על מעל ל-500 סוגי הגבינות המדהימות, שמעבר ליד מקרר שמכיל יותר משני סוגים מריח כמו ביוב ציבורי, אבל הטעם... טעם גן עדן!
מה שמדהים הוא שהצרפתים, שאוכלים היטב, לא מעט אוכל עשיר בקלוריות (פחמימות ושומן) לא שמנים במיוחד. והצרפתיות, שלא בוחלות גם הן בהנאות הללו, נראות נהדר, מה שמעורר תהיות לגבי הקונספציה של אוכל = שמן.
לצאת עם חבורת צרפתים חובבי אוכל ויין למסעדה זה כבר סיפור אחר. אם האכילה היא טקס ממלכתי, הרי שהדיבור על האוכל שווה לנאומים וזה לא מסתיים לעולם. הצרפתי לא מפסיק לדבר על אוכל לפני הארוחה, אחריה ובין נגיסה לנגיסה. הוא מתאר את נפלאות המאכל, משווה אותו ומפליג לעבר ולמקומות אחרים בהם אכל. את כתובתם ושם הבעלים של אותם מקומות, הוא זוכר עד היום.
הצרפתי מסוגל לנסוע מרחקים לא קטנים עבור ארוחה טובה. הוא לא חוטף משהו, הוא לא מרביץ ארוחה, הוא לא מאלתר. הצרפתי אוכל כמו שצריך:
אפריטיף (אמור להיות משקה קטן) לא קטן לפני הארוחה, שלרוב כולל מספיק אוכל להרוס תאבון לאדם הממוצע (וזה כולל גם אכלן כבד כמוני), שתי מנות וקינוח ראוי להתכבד בסופן... בתוספת כוס קפה וכוסית אלכוהול קטנה לעידוד העיכול. בקיצור, טקס שאורך לפחות שעתיים ושבמהלכו ירד גם לפחות בקבוק יין אחד במקרה הטוב.
בכלל, צרפת היא לא המקום להיגמל מאלכוהול. מי שלא שותה יין, יזכה למבטי תמיהה במקרה הטוב או רחמים במקרה הפחות טוב. גם סירוב נחרץ עדיין לא ימנע מחבריך לשולחן להשחיל לכוסך יין למרות הכל.
אין הרבה תענוגות בחיים, אחד מהם הוא אוכל בצרפת והצרפתי גאה במטבח שלו, למרות שמקורו דווקא במטבח האיטלקי, פרט שיושמט ודי בצדק, שהרי אחרי מאות שנים שני המטבחים המצוינים הללו כבר באמת לא דומים.
הצרפתי המסורתי במיוחד, בדרך כלל הכפרי השורשי (זה שלא יצא מגבולות כפרו ליותר מרכישת ציוד לחווה) מנהל קרב מאסף במודיפיקציה גנטית של המזון, לא כל כך ברור לו למה ואיך בכלל זה עובד, אבל הוא נלחם. הפגנות מגוחכות בצירוף שלטים המוכיחים בעליל את אי ההבנה הבסיסית במטרות של המודיפיקציה הגנטית.
כעקרון, הצרפתי לא לומד דברים חדשים גם אם מוכח שאפשר לעשות זאת יותר טוב, הוא ממשיך לעשות הכל כמו שעשו אבות אבותיו באותן שיטות ובאותם כלים כאילו עמד העולם מלכת, עובדה זה עובד. חוות רבות בצרפת נראות כמו יצאו מציור מימי הביניים, וכל עוד לא יוכיחו לו שהוא עושה זאת לא נכון (וגם אז אולי) הוא ימשיך להעביר את שיטות העבודה המיושנות הלאה, לדורות הבאים. אבל לזכותו יאמר שזה טעים, וכל עוד זה כך... אז לעזאזל המודרניזציה.


עוד מקבץ פרסומות מצחיקות, כמו כל שבוע בכתובת:
http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature
 

תגובה לשורות של עמית

   
 

 

  
 

הצהרת אחריות
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה,
או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין

 
 

נשמח לקבל הערות והארות, המלצות ובקשות או קישורים לאתרים מעניינים לדואל: magazine@chief.co.il

 
 

http://www.bos.co.il

 

P ידיעון זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.

 

כל הזכויות שמורות © צ'יף יישומים ישראל בע"מ 1986-2009