של מי הטכנולוגיה הזו
 

עולם הדיסקים כמרקחת. לקראת סוף השבוע שעבר הוגשה לבית משפט בטקסס תביעה על הפרת זכויות פטנטים כנגד יצרן המחשבים Dell ויצרני הדיסקים הקשיחים Western Digital ו- Hitachi. חברת Convolve מניו יורק טוענת בה כי הנ"ל השתמשו ללא רשות בשתי טכניקות נושאות הפטנטים על שמה, המאפשרות להזיז במהירות מכשיר, עם תנודות מזעריות.
הטכנולוגיה בוויכוח נמצאת בשימוש במערכת האימונים לזרוע הרובוטית אשר במעבורת החלל של NASA, במנופים להזזת חומרים גרעיניים, ובמכונות שיקוף מבוססות קרני X.
ב-Convolve טוענת כי Dell ייצרה, השתמשה, מכרה והפיצה מחשבי PC מדגם Dimension 2400, Dimension C521 ו- Optiplex 740 ודיסקים קשיחים עם טכנולוגיה המפרה את זכויותיה המוגדרות על ידי אחת הפטנטים.
המשיבה  ( * ) Hitachi Global Storage Technologies הינה חברת בת של Hitachi Ltd, ולטענת Convolve השתמשה בטכנולוגיה הרשומה שלה בדיסקים הקשיחים מדגם Deskstar HDS722580VLAT20 ובמוצרי האחסון Hitachi L020 ו- Hitachi L030.
אחרונה, Western Digital, מואשמת בתביעה בהפרת הפטנטים בדגמי הדיסקים הקשיחים WD 400BB, WD800 JB, WD 1600, WD 2000 ונוספים.

( * ) Hitachi הוא אחד היצרנים הגדולים בעולם של דיסקים קשיחים, הם רכשו ב-2002 את מפעל הדיסקים שהיה ל-IBM ומייצר היום דיסקים למחשבים שולחנים, ניידים ולשוק מוצרי הצריכה. הדיסקים הקשיחים אשר במחשבים הניידים רגישים להפעלה בסביבה בלתי מתאימה או תוך כדי תנועה (במהלך נסיעה וכו'). נפוצים המקרים בהם שומעים טקטוק כתוצאה מתקלת קריאה/כתיבה או משיבוש באחד הטרקים של הסרבו.
לעיתים קרובות גם הדיסק לא מזוהה על ידי המחשב.
לגבי בעיות תוכנה מוטמעת, יש לציין כי בדיסקים למחשבים (שולחניים או ניידים) האפליקציות ממוקמות על גבי ה- PCB, הלוח האלקטרוני של הדיסק הקשיח. אותן אפליקציות עובדות מול ה-BIOS כדי להבטיח פעולה תקינה ויעילה של הדיסק. אותן אפליקציות נכתבות ללוח במהלך תהליך הייצור והן ייחודיות לסדרות מסוימות של דיסקים. כאשר תוכנות אלו משתבשות הדיסק לא יפעל כנדרש או שלא יתקשר עם ה-BIOS. יתכן שמאותה סיבה ה-BIOS לא יזהה את הדיסק, או שהדיסק יתניע בקושי ובאיטיות תוך כדי רעשי טקטוק.
כמו כל מערכת מכאנית, גם לדיסקים הקשיחים  יש אורך חיים צפוי. אורך החיים נמדד בשעות עבודה רגילה. הרכיב הרגיש ביותר לתקלה בדיסק הם הראשים הקוראים כותבים והתקלה הנפוצה ביותר הוא ה-Crash הפוגע במרכיב הקראמי אשר בראש וגורם לרזולוציה מגנטית לקויה. כתוצאה מזאת נגרמת "נפילת" הדיסק או שנאספים יותר ויותר סקטורים תקולים או בהם המידע משובש. אותם Bad Sectors מאטים את פעולת המחשב או משהים את תגובתו בצורה בלתי סבירה, מפני שהאפליקציות חוזרות ומנסות ללא הצלחה לתקן את השגיאות.
תקלות נפוצות נוספות נובעות מפרצי חשמל, טעויות בחיבור המחשב למקור כוח, שבירת הפינים בחיבורי ממשק הדיסק (IDE, SATA, SCSI), לכלוכים המופיעים על גבי הפלאטות (נרשמו מקרים של נוזלים שחדרו למארז כתוצאה מהצפות ואפילו שפיכת משקאות).
 

ירוקים יותר

● החלק הפיננסי בהחלטה לעבור למכוניות היברידיות מתחיל להתבהר. אנליסטים פרסמו החודש מידע המראה כי למכוניות היברידיות TCO נמוכה יותר ממכוניות מונעות דלקים בלבד כאשר מחירי ליטר דלק עולה על  0.8 דולר לליטר.
סקרי דעת קהל בעולם הראו כי לקוחות מעדיפים מכוניות היברידיות על מכוניות "סולר נקיות". כנראה שהצרכן הממוצע עדיין מקשר את טכנולוגיות הדיזל הישנות עם פלטי מפלט בלתי נעימים.

● חדרי מחשב ומרכזי מידע צורכים חשמל באינטנסיביות. זה החטא העיקרי שלהם נגד איכות הסביבה. אבל, כאשר באים להפוך מרכז מידע לידידותי לסביבה, צריכת האנרגיה אינו הנושא העיקרי שעלינו לשפר.
אין לשכוח כי המטרה היא להגיע לתוצרת המרבית עם השקעה מרבית של חומרים ואנרגיה אך ללא פגיעה בביצועים, הסבילות והאבטחה.
המטרה דורשת הסתכלות כוללנית, מתכנון או התאמת המבנה, ארכיטקטורה טכנולוגית, התייעלות צריכת החשמל, ניהול נכסים ופסולת, ניהול קיבולת עבודה ואחסון, ועוד.
פעמים רבות אנו נתקלים במקרים של ארגונים המחליטים להעביר את כל מערך המחשוב שלהן לפלטפורמות חדשות, תוך אמונה כי בנייתן מ-אפס תהיה נקייה, חסכונית ויעילה מצרוף יחידות או מערכות חדשות למרכז מידע קיים.
בניסיוננו, ספקי תשתיות מעודדים דעה זו, שבמרבית המקרים אינה נכונה. השמירה על פלטפורמות מסורתיות (Legacy) ורכישה הדרגתית של ציוד ומערכות שמתממשקות עמן יכולה להוות פתרון לא פחות יעיל אך חסכוני וירוק הרבה יותר. כך ניתן גם לצמצם את שעות האדם המושקעות בהדרכה ולימוד הפעלת מערכי מחשוב חלופיים שלמים ובלתי מוכרים.
אם כבר מחליטים לשנות באופן רדיקאלי את מערך המחשוב, הציוד המשומש יכול לעבור ולשחק תפקיד חשוב כמערכות אחסון, גיבוי וארכיבאות, או כציוד חלופי ו/או תומך בעת תקלה במערכות הראשיות החדשות.
סקר של גרטנר (יוני 2008) מצא כי ניצול התשתיות נשאר נמוך במרבית פלטפורמות החומרה. שרת טיפוסי המשרת 86 משתמשים מנצל בין 5 ל-10% מקיבולתו במהלך 24 שעות. מערכות יוניקס RISC - reduced instruction set computer מתפקדות טוב יותר, עם ניצול של 10 עד 20%.
כמות האנרגיה הנדרשת להפעלה ולקירור תשתיות חומרה לטכנולוגיות מידע ותקשורת עשויה לגדול בעתיד. בעשור שלפנינו המעבדים, השרתים, מערכי אחסון והתקני רשת יזללו יותר אנרגיה. בעיקר באירופה, חוסר המקום הפיזי להצבת הציוד החדש, יחד עם המחיר הגבוה לבניית מרכזי מידע חדשים, יחמירו את כנראה את המצב. מצד שני, צפויים חידושים כגון קירור באמצעות נוזלים, שרתים ותוכנות עם טכנולוגיות ניהול חסכוני, עשויות לסייע בצמצום צריכת האנרגיה. גרטנר מנבאים עקומה משוננת בה צריכת אנרגיה עולה, מתבצע תיקון ושיפור, לאחר מכן שוב הצריכה עולה למרות התיקון והכול חוזר חלילה.
לאורך שרשרת ייצור ואספקת החשמל קיימים ליקויים רבים שתוצאתם חוסר יעילות. אך ליקויים אלו נמצאים מחוץ לתחום של אנשי המחשבים המתחיל מהמקום בו נכנס החשמל למרכז המידע או חדר המחשבים. על אחריותנו לנהל את צריכת המחשבים, הקירור, מערכות UPS ועוד, שרבים מהם אינם פרודוקטיביים או נמצאים במצב של תת שימוש.
מומלץ מאוד לערוך תוכנית לתיאום מכונות ועומסים, על מנת לנצל את היכולות העודפות ולקבל החזר הולם על ההשקעה בו. ככל שננצל טוב יותר את הקיים נוכל לדחות את ההחלטה לרכוש ציוד חדש ואת הגברת צריכת האנרגיה שהיא גוררת.
להערכת מומחים, שרתים וציוד המנוצלים ב-60 עד 70% של יכולותיהם נמצאים במצב טוב מבחינת מאזן אנרגיה והשקעה.
גם השימוש בכלי תוכנה מתאימים יכולים לסייע לנו בהשגת שיעורי ניצול טובים. כלי הוירטואליזציה שפופולארית כל כך בימינו מסוגלים להביא לתוצאות מיטביות יחד עם אפליקציות ניהול עומסים. אבל תוספת תוכנות אלו ללא התאמת בתהליכי עבודה נהוגים בארגון לא ישפרו הרבה.
לבסוף, מדיניות הסילוק של ציוד משומש חייבת להיות מושכלת ומותאמת לצרכי האבטחה של כל ארגון, לדרישות החקיקה (במדינות מתוקנות) ולאיכות הסביבה.

על מנת לקבל תמונת מצב של ניצול אנרגיה קיימים שני מדדים עיקריים לתפקוד חדר המחשבים: אפקטיביות השימוש בחשמל (PUE -power usage effectiveness), ויעילות מרכז המידע (DCE -data center efficiency). שניהם מתייחסים ליחס בין אנרגיה שנצרכת במהלך עבודה פרודוקטיבית מול אנרגיה שנצרכת בזמן פעילות בלתי פרודוקטיבית כגון קירור וכו'. שתיהן מסוגלות להצביע על נקודות טעונות שיפור במחזור האנרגיה של רוב מרכזי המידע. חשוב להבהיר כי האנרגיה הנצרכת על ידי ציוד מערכות המידע לא נחשבת כאנרגיה פרודוקטיבית (ראו דוגמא של חוות שרתים הפועלת 24 שעות במשך כל ימות השבוע, עם פעילות של 15% במהלך שעות משרד. מה כאן פרודוקטיבי, בדיוק?)
אבל הדוגמא מוביל אותנו לשאלה של כל עסק: כיצד למדוד את תוצרת מרכז המידע?. נכון להיום יש הרבה הצעות אבל שום דרך אובייקטיבית למדידת "היעילות האמיתית של מרכז המידע" שניתן להכליל על התעשייה כולה.
CHP או "combining heat and power", הינה גישת השילוב נקי (עם הפחתת הפליטה של גזים של חממה) ויעיל של יצירת חום ואנרגיה ממקור אנרגיה אחד. זו אפשרות מפתה לתעשייה השואפת לאיכות הסביבה. האסטרטגיות להטמעת העיקרון משתנות בהתאם למיקום הגיאוגרפי, הטכנולוגיה, מקורות מימון, אישורי תכנון, ספקים מקומיים ועוד. בתיאוריה, שיטת ה-CHP מציעה יעילות ואמינות גבוהות יחד עם ROI חיובי במרבית המקרים. בנוסף, גם עולה ביטחון האספקה התדירה כאשר רשת החשמל מגבה את המערכת. חברת גוגל מריצה כרגע ניסוי באזור קליפורניה עם מערך של 1.6MegaWatt בכוונה להרחיב אותו בצורה ניכרת. אבל, עדיין מוקדם לכך היות ומדובר רק בניסוי.
לגבי אנרגיית הרוח, היא זולה וניתנת להרחבה, אך לא סדירה ולא מעשית באזורים מסוימים. האנרגיה הגיאותרמית מציעה פוטנציאל אך בינתיים איננה כלכלית.
טכנולוגיית ה-"תאי דלק" (Fuel Cells) המבוססת על ריאקציה כימית בין חמצן למימן נמצאת עדיין בשלב ניסיוני. T-Systems מנהלת כרגע פיילות של 250kiloWatt במרכז מידע אשר במינכן, ונראה כי יש לשיטה פוטנציאל לעתיד.
 

אגמון (אגם קטן)

אם כבר באיכות הסביבה עסקינן, אין מקום טוב מזה להזמין את כולם ליום שישי  הקרוב, 27 ביוני, בין השעות 16:00 ו-19:00 לשפת אגמון ראשון, הצמוד לסופרלנד במערב ראשל"צ.
במקום יערך הפנינג ירוק לכל המשפחה בקריאה לשנות את תוכנית העירייה והיזמים לבנות במקום "עיר סרטים" שבנייתה תחסל את אוכלוסיית הציפורים ושאר בעלי החיים שמצאו מקלט באגמון ראשון.
ההפנינג כולל:
■ הופעה מוסיקלית,
■ פינות יצירה לילדים מחומרים ממוחזרים,
■ פינת טאבון וכיבוד,
■ תערוכת צילומי טבע,
■ סיורי טבע לקהל לאורך חופי האגמון

רקע: קצת על האגמון וציפורי המים בכתבה אשר בקישור ynet.co.il/articles
 

הכניסה חופשית - השתתפותכם חשובה
 

רכילות

המניות הגדול ביותר של מיקרוסופט, אך המעבר מסמן בכל זאת סוף תקופה.
ב-1975 גייטס יסד את מיקרו-סופט יחד עם חברו פול אלן. האגדה מספרת שגייטס שדד את מערכת ההפעלה QDOS ומכר אותה תחת השם MS-DOS ל-IBM תוך כדי אבטחת זכויותיו למכור אותה, יחד עם גרסתו לשפת התכנות "BASIC". לאורך השנים היו לגייטס, לאלן ולמייקרוסופט לא מעט תקלות במסלול המנצח שהכתיר את מיקרוסופט כיצרן של מערכת ההפעלה הנפוצה ביותר, אם כי לא תמיד הפופולארית ביותר, עם חזון להביא מחשב לכל שולחן בעולם. אחד הכישלונות  שנרשמו לזכותו הייתה רשת ה-MSN המקורית, שנועדה להתחרות עם האינטרנט. לזה אפשר גם להוסיף פתרונות מאוסים כמו ה-DOS 4.0, ה-Windows ME וה- Windows Vista. מיזמים אחרים כלל לא המריאו, כמו פלטפורמת ה- WebTV, למרות שבמיקרוסופט בילו שנים בפיתוח פתרונות טלביזיה אינטראקטיבית שהיום משגשגים אודות ל-Xbox. גם ניסיון הרכישה של Yahoo! לפני מספר חודשים לא עלה יפה.
אבל נודה, בין ה-MS-DOS ההיסטורי לוויסטה שכולם אוהבים לשנוא, השתמשנו ועוד איך ב-Windows 3.0, 3.1 ו- 95, 98, 2000, XP וחבילות ה-Office. ועוד התרחבה מיקרוסופט והביאה לנו כלי חינוך, משחקים, חומרה, את מרחב השרת, דוט נט, אקטיב X, את דפדפן האקספלורר, Windows Media, את מחשבי ה- Pocket PC, ה-DRM, ה-Tablet PC והרשימה עוד ארוכה. העכבר המקורי של מיקרוסופט כבר קיים מעל 25 שנה, וה-Flight Simulator עדיין בשימוש פעיל. דגמי ה-Xbox אולי לא רווחיים אך נמכרים.
גייטס הכין את פרישתו ההדרגתית כבר מזמן. סטיב בלמר מנכ"ל החברה לא צפוי לצאת לגמלאות עד 2017. Ray Ozzie ארכיטקט התוכנה הראשי ו-Craig Mundie מנהל הפיתוח והאסטרטגיה השתלטו על  תחומי אחריות של גייטס בעבר. גייטס בוחר לעזוב בזמן שהחברה עומדת במקום טוב מבחינה פיננסית, למרות כל האתגרים בחזיתות השונות: התחרות עם מקינטוש, עמדתה מול הקוד הפתוח, הבעיות עם גוגל...

עצרו רגע והסתכלו סביב. אם עדיין לא עשיתם זאת, מה דעתכם לתכנן ולעשות שינוי, לעבור לעבודה פילנתרופית בגיל 53?

איזון השחיקה

היום קיימים סוגים רבים של זיכרון פלאש, אך כאשר מדובר בתחרות עם דיסקים קשיחים (*) כמעט כולם מתייחסים ל- NAND flash.  הדיסקים הקשיחים מאורגנים על פי סקטורים הניתנים לקריאה וכתיבה בכל סדר ועל כך נמנים, כמו הפלאש בין המצעים אליהם יש גישה רנדומאלית (random access media). אבל ביצועי הדיסקים עולים כאשר ניגשים  למידע המאוחסן בצורה עוקבת, רציפה. בגישה רציפה לקבצים ניתן לבצע עשרות ומאות של פעולות בשנייה, בעוד החיפוש הרנדומאלי מאריך את זמן התגובה לכ-100 פעולות בשנייה "בלבד".
לעומת זאת, הפלאש מאורגן על פי עמודים ובלוקים. את אותם בלוקים ניתן לקרוא ולמחוק בכל סדר, כל עוד מוחקים בלוק בטרם כותבים עליו. את העמודים המרכיבים בלוק אחד יש לכתוב בצורה רציפה. עמודים בבלוקים שונים ניתן לכתוב בכל סדר. למשל, אפשר לכתוב עמוד לבלוק אחד, לכתוב אלפי עמודים בבלוקים שונים, ואז לכתוב את העמוד הבא בבלוק הראשון...
גם הדיסקים הקישחים וגם זיכרונות הפלאש שומרים מקום אחסון נוסף בעבור המתה-דאטה הייחודית לאותו התקן או לדרייבר שלו. היחס הנפוץ בין מידע למתה-דאטה הוא של 16 בייטים של מידע נוסף (OOB או Out-of-band Information) כל כל עמוד של 512 בייטים.
וכעת פרט שמבדיל את הפלאש מהדיסקים: ככל שמבצעים יותר פעולות מחיקה, גדלים הסיכויים לכשל הבלוקים. יצרנים שונים ערבים לבין-10,000 ו-100,000 פעולות מחיקה לכל יחידה. על מנת לא לעבור את מספר המחיקות אשר באחריות, משתמשים בטכניקה המכונה Wear Leveling.
למרות שלמערכת ההפעלה Linux יש תת מערכת מיועדת להתמודדות עם מצעי פלאש הנקראת MTD  (או Memory Technology Devices), מרבית משתמשי הפלאשים לא מכירים אותה. למרבית מוצרי הפלאש הנגישים לצרכן ניגשים בתור מכשירי בלוקים, בדיוק כמו לדיסקים הקשיחים. על אף ההבדלים בין דיסקים לפלאשים, הם מתנהגים באופן דומה הודות ל-FTL, או Flash Translation Layer. זהו רובד מעל הפלאש שמאפשר קריאה וכתיבה לסקטורים בסדר כלשהו, מבלי לדעת מה הוא בלוק, מהו עמוד, או כיצד להתייחס אליהם. בתת מערכת ה-MTL קיימות היום  כ-5 סוגים שונים של תמיכה בליבת ה-Linux. גם דרייברים למכשירי אחסון המתחברים ב-USB מכילים סוגים משלהם או של מכשירים הנתמכים על ידיהם. המכשיר הנפוץ ביותר מבין כולם הוא ה-SmartMedia, שהיה פעם התקן פלאש נפוץ לצרכן והיום מככב בשווקי יד שנייה. ככל הנראה מה שעשה אותו בזמנו כה פופולארי הייה ה-FTL שלו, פורמאט מאוד יעיל ופשוט.

בעיקרון, ה-SmartMedia ממפה כתובות לוגיות לכתובות פיזיות בחיקוי לשיטה של הדיסקים הקשיחים. הגרסאות הראשונות נהגו למפות את השבב כולו. דגמים חדשים יותר, בנפח גדול יותר, ביצעו את המיפוי באזורים (zones), קבוצות של 1024 בלוקים כל אחת. אז כל אזור מכיל 1,024 בלוקים פיזיים אותם ממפים 1,000 בלוקים לוגיים, מה שמשאיר 24 בלוקים לשימושים שונים, כגון ניהול אזורים פיזיים תקולים (Bad Blocks). כאשר קיימים פגמי ייצור קטנים אפילו אין צורך למפות את הבלוקים בהם הם מופיעים. אבל הצורך העיקרי לבלוקים הרזרביים היא צורת הכתיבה.
כאשר כותבים לסקטור, ה-SmartMedia לא יכול פשוט למחוק בלוק ולכתוב את הסקטור החדש במקומו. כאמור, כתיבה לפלאש דורשת מחיקה קודמת, ובכך מאבדים את כל המידע שהיה בו. לכן, מה שה-SM עושה הוא לכתוב לאחד הבלוקים העודפים. אם הכול מתקיים באופן תקין, הוא מוחק את הבלוק הישן כך שרק בלוק פיזי אחד יזוהה עם הכתובת הלוגית שלו.
במידה והתהליך אינו מתבצע באופן תקין, יתכן והמערכת תקרוס או תאבד את כוחה בעת הכתיבה לבלוק החדש, עם מחיקת הבלוק הישן או את המידע שבין לבין. במקרה כזה, ימופו שני בלוקים פיזיים לאותה כתובת לוגית. כאשר מגלים מקרה מסוג זה, יש להחליט באיזה משני המיקומים להשתמש, אך לא נכנס כאן לעובי קורת הכלים לקבלת ההחלטה.
עד כה תיארנו את הדרך הפשוטה והפחות מהירה לכתוב אל SmartMedia. יש לציין כי לעיתים קרובות ניתן למנוע העתקת מידע מן הבלוק הישן. כאשר ההתקן מתבקש לבצע פעולת כתיבה נרחבת, ניתן לכתוב מספר סקטורים באחת, אפילו בלוקים שלמים.
קיימות אימפלמנטציות שלאחר פקודת כתיבה שממתינות ומשאירות את הבלוק לא גמור. כך, כאשר מגיע מידע נוסף לאותו בלוק הן מוסיפות אותו. אחרת, משתמשים באותה השיטה הישנה, לאחר השהייה מסוימת או בזמן כתיבה לכתובת שונה.
להמתנה יש תופעת לוואי: הבלוק הנוכחי יכול להיחשב בלתי קביל במקרה והמערכת תקרוס. לדבר הזה יכולות להיות תוצאות מעניינות במקרה של מסדי נתונים הדורשים סנכרון שסומכות על מצעי האחסון לשמירה על המידע לאחר מכן. קשה לדעת ולהוכיח שהאימפלמנטציות בטוחות לסנכרון, רוב היצרנים שומרים על סודיות ולצרכן נשאר רק לקוות לטוב.

הסיבה לכך שהתחלנו היום לכתוב על פלאשים היא הכרזה של חברת Silicon Motion הטייוונית שמפתחת ומשווקת פתרונות מוליכים למחצה למוצרי צריכה של מולטימדיה, על השקת שלושה בקרים חדשים ל-SSD. לדברי היצרן, אותם בקרים יכולים לספק יותר ביצועים, אורך חיים ואמינות משופרת לפתרונות מבוססי פלאש המיועדים למחשבים אישיים בעלויות נמוכות, למחשבים אישיים אולטרה-ניידים, ול-PC ניידים שבזרם המרכזי. זאת, הודות לטכנולוגיית Global Wear Leveling המסוגלת לנהל את כל מרכיבי ה-NAND בתור יחידת זיכרון אחת. הבקרים מסוגלים להפוך בלוק לוגי של מידע מאוחסן במערכת המארחת לבלוק פיזי בין כל מרכיבי ה-NAND.
וכעת, חובה להסביר מה זה בכלל ה- Wear Leveling, שאין לו כל קשר ל- Preemptive Wear Leveling - PWL שבדיסקים קשיחים (שם זרועות הדיסק עוברים לעיתים תכופות מעל הדיסק המסתובב כדי לצמצם שחיקה לא אחידה של שטח פני הפלטות).

אם מתבצעות יותר מדי מחיקות לאותו בלוק, מצע הפלאש נשחק. כלומר, חשוב להשתמש במיפוי לוגי/פיזי של ה-SmartMedia בצורה כזו שכל כתובת לוגית תמופה לאורך זמן לבלוק פיזי שונה. ולזה קוראים Wear Leveling (איזון השחיקה). המטרה כמובן היא למנוע שחיקה ולא לאזן אותה. כאשר קיימים 24 בלוקים רזרביים בכל אזור, מאזנים את השחיקה על ידי שימוש בבלוק רזרבי  בכל פעם שכותבים ל-SmartMedia. אסטרטגיה זו פועלת היטב במקרים רבים אבל טומנת בה שתי בעיות: האחת קשורה למידע סטטי והשנייה קשורה לאיזון מקומי ביחס לאיזון כולל.
מידע סטטי הוא מידע שלא משתנה.(יש המבדילים בין שחיקה סטטית ושחיקה דינאמית).
איזון השחיקה הדינאמית רק תזיז מידע מבלוקים פיזיים שונים. איזון מידע סטטי גם  תזיז מידע סטטי, לפחות פעם ב-. כאשר יתרחש איזון שחיקה סטטי שכזה, פעולות הכתיבה ידרשו זמן ארוך יותר, הודות להזזה נוספת של מידע.
ה-SmartMedia רק מבצע איזון שחיקה מקומי, כאשר הכתיבות לאזור מסוים מפוזרות בצורה שווה על פני כל הבלוקים באותו אזור. הבלוקים שמחוץ ל-zone אינם משתתפים באיזון השחיקה. בטכנולוגית ה- Global wear leveling איזון השחיקה יתבצע על פני כל הבלוקים הפיזיים, ללא קשר להשתייכותם לאזור זה או אחר.
דרך פשוטה להשיג איזון שחיקה כולל היא פשוט להשתמש באזור אחד לכל הבלוקים. למעשה, זה מה שקורה בהתקנים  בנפח של עד 16MB. ככל שגודל ההתקן ומספר הבלוקים גדל, הזמן הדרוש לחישוב החלוקה גדל גם הוא, בהתאם למספר הבלוקים.
היות והמשתמשים חסרי סבלנות ודורשים פחות ופחות זמני המתנה, מרבית ההתקנים שמעל 32MB נפח בדרך כלל מכילים מספר אזורים.

* כבר הרבה שנים מאחורינו ועוד שנים לא מבוטלות לפנינו בהם הדיסקים הקשיחים היו, הינם ויהיו המצעים לאחסון מידע הזולים, האמינים, המוקשחים ביותר והמהירים מספיק (ויותר) כדי להיות מועדפים. אבל כל הזמן אנו שומעים וגם מתנסים באלטרנטיבה של הזיכרון במצב מוצק. אם המגמה של ירידת מחירים תמשיך, מוצרים מבוססים זיכרון פלאש יוכלו גם להתחרות ביתר הצלחה בדיסקים הקשיחים.
 

מה כדאי?

צ'יף, כמו ברוב החברות והארגונים, היא גם ספקית וגם לקוחה. היא מוכרת פתרונות ושירותים, אך גם רוכשת רכיבים, תוכנות, ושירותים. אבל על רכישות חד פעמיות רצינו להתייחס כאשר דנו, על כוס קפה, בניצול תקציבי ציוד עד סוף 2008.
● הדעה הרווחת בצ'יף היא שמחיר החומרה לעולם נוטה לרדת. דגמים חדשים, טכנולוגיות מתקדמות, תחרות אכזרית, כולם פועלים למעננו, כך שככל שנהיה סבלנים יותר נוכל לרכוש את אותו מוצר במחיר נמוך יותר.
● מנגד, עומד הצורך לספק צרכים בוערים ועכשוויים. ככל שנמתין יותר גם נסבול יותר, נשקיע זמן ומאמץ עודפים בעבודה עם כלים מיושנים, בזבזניים או מקרטעים. רכישה מידית תחסוך את ההוצאות הנלוות לעבודה במצב הנוכחי, גם אם מחיר הרכישה יהיה גבוה יותר.
● סוף השנה התקציבית היא העונה החמה לשוק המוסדי. פעמים רבות נאלצנו בעבר, כספקים, לספוג הפסדים על מנת להרוויח לקוחות בעונה הבעייתית של אוקטובר-דצמבר. גם כלקוחות מפתה אותנו להמתין ולנצל את מגמת סוף השנה לרכישות מוזלות.
● מאידך, מסתבר שבאוקטובר-דצמבר מאמצי הספקים ממוקדים בארגונים הגדולים. ומי שצרכיו לא מגיעים לרף של 100 מחשבים או יותר זוכה להרבה פחות חיזורים, תשומת לב, פינוקים והוזלות.
● אם כך, בואו נבחן את עונות הבצורת לעסקים: עונת החופש הגדול, עונת חגי ישראל. העניין ברכישות יורד, הספקים להוטים להעלות את ההכנסות, אולי יסכימו אנשי המכירות להוזלה נוספת על מנת לרשום עוד הזמנה לזכותם?
● טעות גמורה!, אומר הריאליסט שבינינו. ירידת המכירות דווקא מלחיצה את הספקים והם מעלים מחירים כדי לשמור על מפלס הכנסות יציב.
● "אשתי"-אומר מישהו בפינה- "מוכנה לקנות כל דבר עליו כתוב מבצע. בסופרמרקט ובחנויות מותגים עובדים עליה בגדול. אבל, אם עושים חישוב מבוסס, לפעמים יוצאים מאוד מורווחים."

בעקבות ההערה האחרונה החלטנו:
1. לערוך חיפוש ובדיקה דקדקנים של מבצעים.
2. לדרג את דחיפות הרכישות ולא לעבור את הזמן שנקבע על פי דירוג ביותר משבועיים.
3. לחשוף את המבצע המאוד דיסקרטי שערכנו החודש: 9% או 11% הנחה (בהתאם לנפח ההזמנה) ברכישה ישירה של שדרוגים או הרחבות מוצרי משפחת BOS, עד ה-30 ביוני 2008 גם בפני מי שלא פנה לצ'יף במהלך חודש יוני.
לבקשת הלקוחות נדחה סוף תקופת המבצע עד ל-10 ביולי 2008.
 

לפרטים והזמנות

השורות של עמית

טרואה

מזרח צרפת, חם (נדיר מאוד באזור), רעש (נדיר הרבה פחות). המקום: העיר Troyes,
-מבטים "טרואה"- אחת הערים העתיקות ביותר בצרפת. רוב בתי העיר מהמאה ה-16 וה-17 משומרים ומתוחזקים היטב ע"י מיטב בעלי המקצוע בתחום. האוכל מעולה והאווירה פסטורלית. אלא מה? נחתנו על סוף שבוע של פסטיבל מוסיקה. שמע נחמד, אני יודע, אלא שהמוסיקה הזו לא מיועדת לבני דורי ונשמעת כמו אוסף מעבדי מזון כשלפחות אחד מהם מנסה לטחון טלפון סלולארי. בדרך כלל עם הגיענו לעיר חדשה אנחנו ניגשים לסופרמרקט המקומי לבצע את הרכישות המיידיות הנחוצות. בצרפת נכנסים ל"מונופרי", ספק סופרמרקט ספק חנות ענק. וכמו בכל חנות גדולה בצרפת אגף תחתוני הנשים נמצא ממש בכניסה. שלא כמו בכל צרפת, בטרואה לא מוכרים חזיות אלא אוהלים בזוגות... היות ועדיין לא העפנו מבט על העיר ותושביה, קצת קשה היה לתפוס את השוני המוזר הזה. למחרת כבר הבנו שלא מדובר באהבה יתרה למחנאות אלא בעיר בה הנשים ענקיות, בניגוד גמור ל"צרפתיות הקטנות" אשר בפאריס, מרסיי, בורדו ושאר ערי צרפת. אחרי ארוחה אחת במסעדה כבר היה לנו ברור למה: האוכל יוצא מהכלל, בעיקר המאכל המקומי ה"Andouillettes". מדובר במעיין קישקע ממולא באיברים פנימיים. נשמע נורא, מריח לא משהו, אבל טעים בצורה יוצאת דופן. העיר קטנטונת ו-4 שעות יספיקו לטחון אותה מקצה עד קצה. עם זאת, מומלץ להשקיע כמה ימים כי הבניינים העתיקים מדהימים ויש בה אוסף לא רע של כנסיות יפהפיות ואפילו בית כנסת קטנטן מול מוסד רש"י. רש"י נולד בעיר וחי באזור הזה (שמפן), בעיקר בעיר Sens הסמוכה. תמונות מהעיר ניתן לראות בכתובת:
http://www.amitm.com/photo/thumbnails.php?album=49
 

רכבת כבדה

רכבת קלה בירושלים עדיין אין אבל הפסדים יש גם יש. 750 מיליון שקלים כבר נזרקו לים ועדין לא תמו עבודות התשתית. וכמו בכל ברוך ישראלי טיפוסי, כולם מאשימים את כולם והציבור משלם. בכל עיר שמכבדת את עצמה של מעל 500 אלף תושבים, ובעיקר עם תפזורת רחבה כמו בירושלים, יש לא רק רכבת קלה אלא גם רכבת תחתית. אבל עזבו תחתית, לא רוצה אפילו לחשוב כמה תעלה רכבת תחתית בירושלים, רכבת שאפילו אם יתחילו אותה היום תשרת את בני ניני. בכל מה שקשור בתשתיות, מדינת ישראל היא העולם השלישי בהתגלמותו... בעיקר כשלכולם כדאי לעכב את העבודות שכן רק הציבור משלם וכל המעורב מרוויח. עומס התנועה בירושלים הוא בלתי נסבל, עבודות התשתית זוחלות וגורמות לפקקים נוספים. הויכוח על התוואי לא מסתיים אף פעם, וזאת בהנחה שכבר הוחלט מי בעצם יהיה הזכיין. בינתיים, הקרונות כבר נמצאים במקום ומאוחסנים, איך לא, בתנאים קשים שבסופו של דבר יגרמו להם נזק. לא יתכן שאנחנו כל כך מפגרים. תראו את הצרפתים הבטלנים, בשלוש שנים הרימו קווי רכבת קלה בכל אחת מהערים הגדולות והבינוניות במדינה, ותמיד בזמן - למרות שמדובר במדינה שהמציאה את השביתה. ואנחנו? קו וחצי לא מצליחים להרים ב-10 שנים ועוד היד נטויה.
 

אוכל קדימה אוכל

הצרפתים חולים על אוכל טוב, מובן, יש להם את זה. הבעיה היא שהם לא רק אוכלים, הם לא מפסיקים לדבר על זה, כל מנה עוברת ביקורת וכל כוס יין (במחילה מכם) זיון שכל של חצי שעה. "זה ככה וזה אחרת...", אפשר להשתגע. מצד אחד הם ייקחו אותך באמת למסעדה הכי טובה בסביבה כי הם גאים באוכל שלהם. מצד שני, הם יעשו מזה כזה סיפור שמק'דונלדס יראה כאופציה נהדרת ושפויה. ואחר כך, שתקבלו את החשבון והם יתעקשו לשלם, אל תתווכחו: מגיע לכם תשלום מלא על הערב המשעמם.
 

פאריס

את השורות הללו אני כותב מפאריס. מודה ומתוודה: אני לא אוהב את העיר במיוחד, היא לא ידידותית. ויפה ככל שתהיה, היא עדיין מאוכלסת עד זרה ב... פריסאים, אנשים המתעקשים להראות אנטיפטים וגסי רוח. נכון פה ושם יש גם אנשים נחמדים אבל לא תמצאו אותם ברחובות העיר כי גם הם נגעלים מהפריסאי הממוצע. כמה נהדר היה לצפות במשחק כדורגל בין צרפת לאיטליה בין עשרות פריסאים זועמים ואחר כך מדוכאים, מעיין נקמה קטנה על קבלת הפנים הנוראית שהם עורכים לתייר. העצוב הוא שהצרפתים לא ממש מבינים שכיום צרפת כולה חיה בעיקר על תיירות והתנהגות מסוג המקובל על הפריסאי הממוצע, בתוספת דולר שחוק דק דק, לא ממש מעודדת תיירות. אבל מה אני מדבר, אנחנו הישראלים אולי מסבירים פנים אבל תראו איך נראים אתרי התיירות שלנו וכמה משקיעה הממשלה, זו וקודמותיה, בתיירות. סוג אחר של התעלמות, משהו גורם לנו לחשוב שהמושג "ארץ הקודש" מספיק כדי להביא תיירים.
 

עסקאות

אנחנו הישראלים תמיד עושים עסקאות גרועות, בעיקר כשמדובר בחיים ומוות, ואני מדבר על העסקאות עם החיזבאללה והחמאס. אני לא מצליח להבין איך אנחנו לא רואים שכל עסקת רגיעה שלא נרקח פשוט לא תחזיק יותר ממספר קטן של שבועות. הרי החמאס כבר הודיע שהברחת הנשק תימשך, והרי לישראל יש אינטרס מובהק למנוע אותה, פעולה שלא נוכל לעשות ללא שימוש בכוח - מה שיגרום אוטומטית להתחלה של גל הפגזות והופ... חזרנו להתחלה. אנחנו גם, משום מה, לא מסוגלים לשחרר את החיילים החטופים. ממש לא אכפת לי לשחרר מחבלים, גם לא כאלו עם דם על הידיים, בעיקר בגלל שיש להם כל כך הרבה שזה ממש לא משנה. אבל, איזה צורה יש לנו אם אנחנו לא מסוגלים לדאוג לחיילים שלנו, מלחמה שמנוהלת רע ועסקה שמנוהלת גרוע. הראש היהודי במיטבו. אני כמו רבים אחרים מת להיפטר מאולמרט, אבל (כמו גם רבים אחרים) יודע שזה שיחליף אותו יהיה לא פחות מסריח, ואם לא יהיה חלש כמותו הרי סביר להניח שיהיה טיפש הרבה יותר.
 

סרטים

גם השבוע כמו כל שבוע יהיו סרטים אלא שהפעם הם יופיעו רק ביום שישי (26 ביוני) בעמוד http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature
ולכל אלו שביקשו לראות את פרספוליס, אפתח בפניכם את הספרייה לקראת סוף השבוע (27 ביוני) כשהגישה שלי לאינטרנט לא תהיה עוד תלויה בכוס קפה ברחוב הראשי במזג אוויר חורפי, קיצי, אביבי, סתווי עם שמש, גשם ועננים בסדר שגם לחזאים עושה כאב ראש.
 

תגובה לשורות של עמית

צא לנוף

הגענו ללפלנד, הגענו לסין, בארצות הקריביים החתמנו דרכונים. נפשנו במזרח אירופה, נדדנו מחוף אל חוף של אמריקה וחיפשנו שירותים על שפת הגראנד קניון של נהר הקולוראדו. לא קיפחנו את טורקיה עתירות הדילים, גם לא את צפון הים התיכון הסלעי. קפריסין ורודוס, קורסיקה ואיביזה, גם מדגסקר וקבוצת הסיישל הם כולם איים שם כבר הטלנו צל. בתימן ובמרוקו הצטלמנו עם השורשים. בלונדון עם שומרי ארמונות, עם דמויות שעווה, בוונציה עם כובעים טיפשיים. בארגנטינה ראינו את הקרחונים מתפוררים, בגרמניה התמוגגנו על תפריטים אסורים. אבל הכי אהבנו את אמסטרדם, "כל כך דומה לישראל"(?).  למרות שכמעט סימנו את כל הגלובוס בסיכות, יש ממש כאן לידינו מקומות שלא דומים לשום חו"ל, אתרי נופש חובה שבלעדיהם המשפחה הבורגנית (מלשון "בורגר-ראנצ'") פשוט לא יכולה. במקומות הללו, שבדחיפות דורשים מיפוי ושלטי הזהרה ("זהירות, תיירות פנים!") מתבלט זכר האלפה של החברה הישראלית. מלווים אותו זכרים נוספים, לרבות השרויים במיני מצבים משפחתיים נתונים במחלוקת.
אחת מגומחות אלו שוכנת בצפון הכנרת ובימי הקיץ הלוהטים מושכת אליה במיוחד אנשי מחשבים. יש להזהיר כי בעת שהייתם שם, העמיתים הנכבדים פושטים את צלמם הטכני ולובשים בגדי פולחן אחידים: גו חשוף, מכנסי שלושת-רבעי ואביזרי הנעלה הנעים כל הדרך מן הקבקב לסנדל. ה'תעודות המזהות' שלהם חונות בזויות שונות ובצפיפות גדולה תחת צל דל של עצי איקליפטוס. כתוב עליהן "HP" או "Pelephone", או "Comverse","Alvarion" ,"AudioCodes"...ואם חושבים על זה, יש באותה רצועת חוף קוצנית ייצוג הולם של מרכיבי ה-טלטק בעבר, בהווה ובעתיד.
מחשבה סקרנית: איך לכל הרוחות הצליחו הפרייווטים הנמוכים הללו לקפוץ את המדרגה מן הכביש אל החניון מבלי לחרוט שריטה מכוערת בגחון?. ("לא הצליחו", יאשר מוסכניק החברה ביום ראשון . אבל, למי בכלל אכפת?).
צבא ומילואים, חדר כושר וסנפלינג, טיפוס קירות אתגרי, מדיטציה לילית על הדשא במודיעין, הכול תרם לאשליה. והשתכנענו שאיש המחשבים שלנו  ערוך ומוכן לחוויה האמיתית. אבל אותה חוויה התחילה מזמן, כאשר רק עלה רעיון הקמפינג. היא כללה מסע התחמשות בחנויות ציוד וספורט, דרך הסופרמרקט, חנות הירקות וקצביית הבוטיק. בדרך צפונה נדמה היה שהמים לא יספיקו, עוד שישייה הצטרפה לציוד בתחנת הדלק. תתברך העיר עפולה אשר בדרך: יש שם סופרפארם פתוח גם בחג, אפשר עוד לרכוש  את הסבון שנשכח, לשטיפת ידיים כמצוות אמא וחיל הרפואה.
אספן פרפרים לא יכול להימלט מקטלוג הגוונים. בחורינו המצוינים מצויים במגוון רחב: מן הלובן הניאוני לאדום הקברנה, בהתאם לזמן שעבר מאז הגיעו לשפת הכנרת. את בני המזל, בעלי הגנים השחמחמים, מקטלגים/מתזמנים על פי מספר שקיות הפחמים שכבר כילו באתר. ואם בפחמים נגענו, ה-Homo technicus מביא עמו לטבע מעין קוביות סוכר רעילות העונות על השם "מדליק פחמים". במקום גפרורים מיושנים, נושא הוא שלל מציתים מעוצבים, גם אחרי שהפסיק לעשן בפעם העשירית. לקביעה אחת בטוחה לפחות אפשר להגיע: כמה שיותר מוכשר המתכנת, יותר זמן לוקח לו להדליק את האש... אם בכלל. אבל משהצליח, איזו שמחה וכמה נחת! באהבה יצלה את האומצות, ירחיק מליבו כל זיכרון של טופו. בדאגה ישמור על המדורה עד בוא הערב, כאשר יאיר את תווי פניו... האור הכחלחל של המסכים הקטנים. כמה נינוח המשחק ב-Blackberry בחיק הטבע!...
הנוף הקדום והכוכבים לא משאירים הרבה זמן למנוחה: קול קורא בפנים... בתא הכפפות השופע תקליטורים. במרחב המוחשך נוצרים איי אור ומוסיקה. כל הדרך אל השירותים הכימיים עוברת על פני האוזן תהלוכת סגנונות: מי מנגן היפ-הופ ברוסית, מי מזרחית מסתלסלת, ומי טרנסים אכזריים עד אור הבוקר...
עם שחר מתרוקנים בקבוקי השתייה וצונחות העפעפיים. האוויר יוצא מן המזרונים ומשקל הגוף מדביק את הפלסטיק לקרקע. טעמו וריחו של הקפה לא מתקרבים אפילו למה שמציעה המכונה החביבה שנשארה בעיר. השמש עולה למרום ויוקדת, זבובים טורדניים וצרעות מאיימות, נמלים אוויליות ועכבישים זריזים מתגלים. הם כולם תובעים בחזרה את שטחי המחייה שלהם. רומזים ללא כל צביעות: "חזרו ל-habitat שלכם".
המסר ברור. מזכיר את ליל הגאלה של אותו כנס תעשייה מפואר בווינה, כאשר מחרוזת הוואלסים ליוותה את הבועות העולות בגביעי השמפניה וגברים בסמוקינג נעצו עיניים תכולות עוינות. גם לא כאשר אפיהם האדימו והשד האנטישמי יצא (תרתי משמע) מהבקבוק, היה המסר ברור כל כך: "יהודים, הביתה!". רק שהפעם אין צורך לשמור על פסון ולהחזיר הערות פייסניות מתוחכמות. הפעם שמחים מאוד לארוז את ים החפצים -שמשמיות שהתעקמו, מגבות עדיין לחות, כסאות מתקפלים בדרך להחליד וכלי בישול שמנוניים...- שמחים לדחוף את מכסה הבגאג' כדי שייסגר כבר.
כפי שטיפות הגשם נאספות ליובלים, ואלה לנחלים, והנחלים מזינים את הכנרת היפה (כל כך יפה מן המצפה הגבוה, ממרחק!), כך מובילים שבילי עפר שבורים, בלתי ברורים, לכביש אספלט. וזה, לדרך עם שילוט, וזו לכביש 6 הנפלא, כדי להביאנו בשלום הביתה, למרכז האורבאני המוכר והבטוח, למקלחת הקסומה, למזרון הרך, לסדיני הסאטן-כותנה, למזגן המבורך. ולפליי-סטיישן, החבר הטוב ביותר לבילוי בימי מועד וחופשה!.