שיא של הורדות

אמרו על קודמו שהוא יהיה דפדפן חינמי מהיר עוד יותר, מאובטח עוד יותר ומותאם במלואו לחיים הקוונים שלנו.
בתחילת השנה הופיע גרסת ה-beta של הגרסה הנוכחית עם הזהרה: "השימוש על אחריות המשתמש בלבד" - והרבה פחדו.
היום הושק ה־Firefox 3, עם שפע של מאפיינים חדשים, כולל סרגל מיקום חכם, ביצועים מרהיבים ואפשרות סימון עמודים בקליק אחד בלבד.
בשעות שקדמו להפקת גיליון זה עסקו בעולם בספירת מספר ההורדות ההולך ועולה של ה-Firefox 3 ביום השקתו. ציפיות התעשייה עמדו על 1.6 מיליון הורדות, אך לרף הזה הגיעו רק בחמשת השעות הראשונות. לקראת השעה של סגירת המשרדים בארץ, מספר ההורדות הגיע ל 5,079,227. מהירות ההורדה: 9,000 לדקה!
המורידים בעולם מרוכזים בעיקר בארה"ב, קנדה, ברזיל, בריטניה, צרפת, איטליה, גרמניה, פולין, איראן, סין ויפן.
השקת הגרסה החדשה כנראה תשפיע על התפלגות השוק

להורדת גרסה 3, באנגלית: http://www.mozilla-europe.org/en/firefox/
להורדת גרסה 2 בעברית: http://he.www.mozilla.com/he/firefox//
 

משחקים מסוכנים

בעיתון Daily Telegraph היוצא באוסטרליה חרגו מן המקובל אצלם והחליטו לחקור נושא יוצא דופן: את התביעות מחברות הביטוח אודות נזקים ופגיעות במהלך פעילות גופנית ביתית אצל נשים.
תוצאות של סקר שערכה בממלכה הבריטית חברת Shiela’s Wheels -המכסה נשים בלבד- בין 1,000 מבוטחות, הראו כי רבות מהן גרמו נזק לבית ולציוד במהלך אימוני ספורט ביתיים נלהבים. עלות הנזק הגיע לכ-12.71 דולר בממוצע שנתי. האקסטרפולציה למימדים ארציים הגיעה לחשבון השווה לכ- 39,055,600 דולר.
מסתבר ששגרות אימונים ביתיות שכללו את ה- Eye Toy Kinetic (מצלמה מצלמת את המשתמש מתעמל והתוכנה מנתחת את תנועותיו) ל-playstation2, וה- Wii Fit קרש של Nintendo (המבוסס לוח לשיווי משקל), גרמו הרבה נזקים למכשירי טלוויזיה, חלונות, עציצים וחיות מחמד. רבים מעריכים שהמצב לא הולך להשתפר בקרוב: Wii Fit ממשיך להיות הצעקה האחרונה בקטגוריית ה"תוכנה", יחד עם משחקים "אתגריים" רגועים יותר כמו ה- Grand Theft Auto IVV, ה- Mario Kart ו- Metal Gear Solid 4
מאז יצא לשוק לפני שנה וחצי, ה-Wii עצמו גרם לפגיעות רבות -הן גופניות של המשתמש והן פגיעות בסביבה...
 

סוס ועגלה

אחד מהשירים הידועים שהשאיר לנו פרנק סינטרה אומר:

"Love and Marriage,Love and Marriage,
Goes together like a horse and carriage.
This I tell you brother: you can't have one without the other"

בכל מערכת מחשב קיימת הצורך במנגנון מניעה לאובדן מידע. רבים משתמשים לשם כך במוצרי גיבוי. אנו, בצ'יף, ממליצים על פתרונות המשכיות השירות. אבל גם באלו וגם באלו, הגיבויים הסדירים והתקופים משפרים את שרידות המידע. וכך מגיעים לשאלה: מידע, מהו?
בדיסק הקשיח נשמרים שני סוגים של מידע, האחד הוא כל אוסף התוכנות (מערכת הפעלה ויישומים) לזה אנו קוראים System.
הסוג השני, המכונה Data, כולל את כל אוסף הקבצים שהמשתמש יוצר באמצעות היישומים אשר לרשותו: מסמכים שונים, מסרי דואל, תמונות וכו'. שני הסוגים של מידע חשובים, אך זקוקים לטיפול שונה בהיבט של מניעת אובדן.

● סיסטם ודאטה, כמו סוס ועגלה.
מחשבים מגיעים בדרך כלל עם דיסק קשיח פנימי אחד, המכיל תא לוגי אחד גדול שברוב המקרים מזוהה על ידי האות :C. במצב זה קובצי התוכנה וקובצי המידע ימצאו - מחוסר ברירה- במחיצה אחת והדבר יקשה על מוצרי גיבוי קונבנציונאליים לגבות אותם בתזמון או בתדירות שונים.
ניתן לערוך מחדש את חלוקת הדיסק הקשיח וליצור מחיצות נפרדות ל-סיסטם ול-דאטה.
אבל כאשר מדובר במחשב שולחני או בשרת עם יכולת קליטה של דיסק נוסף (דיסק פנימי שני באותו מארז), רצוי להפריד את שני סוגי הקבצים ולהקנות להם דיסקים שונים.
לאחר שקובצי הסיסטם וה-דאטה הופרדו לשתי מחיצות או שני דיסקים שונים, ניתן לגבות כל אחד מהם בתדירות שונה בהתאם לסוג הקבצים.
באמצעות תוכנת BOS ניתן גם לגבות כל ספרייה (על תת הספריות שלה), כל קובץ, כל או כל תיבת דואל בתדירות הרצויה - עד לתדירות של כל. מספר דקות.

● גיבוי ללא שחזור, כמו סוס... שאיבד את העגלה בדרך.
מומלץ לבצע גיבויים תדירים של המידע (דאטה), בעיקר המידע המשתנה. תוכנת BOS מבצעת גיבוי מלא של יחידת המידע (ספריה, קובץ וכו') בגיבוי הראשון לאחר ההגדרה. לאחר מכן מגבה את השינויים (גיבויים אינקרמנטלים) ומאפשרת שמירה של עד אינסוף מספר גרסאות אחורה של אותם קבצים או ספריות. ה"אינסוף" הזה מגובל בהתאם לנפח הדיסק או הדיסקים אשר ברשותנו לשמירת הגיבויים. המידע המגובה באמצעות BOS אינו זקוק לתהליך שחזור. כלומר, גם אם תוכנת BOS אינה קיימת, ניתן לעבוד עם אותם הקבצים המגובים, דבר בלתי אפשרי עם פתרונות גיבוי קונבנציונאליים.
קובצי סיסטם והגדרות תוכנה אינם דורשים גיבוי תדיר. מומלץ לבצע גיבוי מלא שלהם בעת התקנת פתרון הגיבוי, ולהגדיר גיבויים אינקרמנטלים מעת לעת (למשל, אחת לשבוע, בשעות שהמחשב אינו כבוי אך רמת הפעילות מועטה).

● לא רק היהלומים לנצח.
את קובצי המידע החשובים אנו נאלצים לשמור למשך זמן רב יותר מאשר את קובצי התוכנות (*), ולכן רבים ממשתמשי פתרונות גיבוי אוספים גיבויים על גיבויים של אותם קבצים למשך חודשים רבים בטרם מחיקת הגיבויים הישנים ביותר. בהגדרת הגיבוי של כל קובץ או ספרייה באמצעות BOS, ניתן להגדיר אילו גרסאות של המידע לשמור, ולמשך כמה זמן ,כולל קבצים שנמחקו בטעות או בכוונה. למרות זאת, חשוב לשקול מדי פעם את העברת הקבצים הישנים, שהגיבוי יכול דווקא להזיק להם, לארכיון היסטורי.

(*) בקובצי תוכנה פחות חשוב לשמור גיבויים של חודשים אחורה. בסך הכל המטרה שלהם היא להוות רשת ביטחון במקרה של תקלת חומרה או שיבוש (corruption)התוכנה. ניתן לאפשר מחיקת הגרסאות הישנות ביותר של קבצים אלו (כ-3 חודשים אחורה) רק לאחר בדיקת התקינות של הגיבויים שיישארו.
 

כמו בירח

גם בארה"ב יש מדבר ודיונות חול. בנוף שכזה קרוב לאגם מוזס במדינת וושינגטון ניצלו מדעני NASA את תנאי מזג האוויר בתחילת חודש זה- סופות חול וטווח רחב של טמפרטורות לאורך היממה- כדי לבדוק את חליפות החלל, הציוד והרובוטים החדשים שישגרו  לירח בעשור הבא. אנשי הפרויקט ATHLETE (All-Terrain Hex-Legged Extra-Terrestrial Explorer robot) מאמינים שאלו הם התנאים שניתן להשיג על כדור הלכת שלנו  הדומים ביותר לאקלים הירח. שני כלי רכב מדבריים שנוסו ליד אגם מוזס ישמשו להובלת מסע על פני הירח. לכל אחד מהם יש שש רגליים המסוגלות ללכת או להתגלגל. יש תמונות והסברים על הניסויים ופרטי הציוד השונים בעמוד:
 http://www.nasa.gov/mission_pages/exploration/main/index.html
 

שפם

מתוך הקמפיין המקוון של "פורינה":
"מדוע לחתול יש שפם כל כך ארוך? השפם של החתול הוא למעשה שילוב של שערות מיוחדות עבות מהרגיל ובבסיסן יש קצות עצב מיוחדים. השערות הללו קרויות באנגלית Whiskers. החתול נעזר בשערות אלו על מנת לחוש בסביבתו. למשל אם חפץ יתקרב אל פניו הוא יניע את השערות הללו ויעניק לו טווח זמן אשר יאפשר רפלקס מצמוץ של העין ובכך ימנע נזק חמור יותר לקרנית העין. החתול נעזר בשערות לחוש את הסביבה ולשלב את חוש המישוש עם שאר החושים הדרוכים שלו לציד ולסקרנות. לעולם לא נגזור את השערות הללו אם כי יש התחדשות שלהן מדי פעם."

ומה עניין שמיטה להר סיני? (מה באמת?). את הקטע לעיל שלח לנו השבוע לקוח מירושלים המשוכנע ששפם מגודל עוזר באבחון תקלות בדיסקים קשיחים.
לדבריו: "עובדה, אין לי שפם ולכן לא הצלחתי"....
 

זבל

אברהם מיכאלי, אורי אריאל, אחמד טיבי, אליהו גבאי, אלכס מילר, אריאל אטיאס, בנימין אילון, ג'מאל זחאלקה, גלעד ארדן, דב חנין, דוד רותם, וסאל טאהא, יואל חסון, יולי אדלשטיין, יעקב כהן, יעקב מרגי, יצחק גלטני, יצחק וקנין, יצחק זיו, יצחק לוי, ליה שמטוב, משה גפני, משה כחלון, נסים זאב, קולט אביטל, רונית תירוש, שמואל הלפרט הם נבחרי הציבור, חברי כנסת, שהצביעו בעד חוק דואר הזבל.
ראו את הכתבה ב-Ynet בכתובת:  http://www.ynet.co.il/articles
ואת הנוסח עצמו בעמוד הנוסח : http://my.ynet.co.il//27.5.08/spam.rtf
 

הישר מהמחלקה ההמטו-אונקולוגית
סיבוב שני - פרק 23

מאת א.א.  (לפרק הקודם)
 

בעקבות ההשתלה (מח עצם) החוזרת שעברתי התפתחה אצלי מתקפת GVHD חזקה ביותר שמוקדה בפגיעה קשה בעור. לקיתי בכוויות בדרגה שנייה בחלקים ניכרים של גופי, מבהונות ועד מותניים, זרועות וכפות הידיים.
עדיפות רפואית ראשונה נתנה לשיקום נזקי הכוויות. שלושה שבועות הייתי מנוטרל ממש. מטופל שלוש פעמים ביום בטיפול אופייני לנפגעי כוויות קשות.
המחשב היה כבוי. כפות ידי רעדו והיו חסרות כל תחושה.
ממש בימים האחרונים התהליך השיקומי החל לשאת פרי. הבצקות נספגות ונפחן קטן. איני סובל כאב. אני כבר יכול לצעוד לאורך מסדרון המחלקה עם "בן זוגי לטנגו". כל גופי משיל רצועות עור יבש כנשל נחש. אל כפות ידי חוזרת התחושה.
כבר חודשיים אני כאן באשפוז הנוכחי. ולא לבד אפילו רגע אחד!
 

מניית הזהב שלי

ב-30 יוני 1971 נקטתי בצעד מרחיק לכת,
כמשקיע אסטרטגי לטווח ארוך, ניצלתי את כל הפוטנציאל שלי
ורכשתי מניית זהב יחידה שאינה מוגבלת בזמן.

את מניית הזהב שלי נצרתי מכל משמר.
לא מכרתי, לא פדיתי, לא החלפתי, לא המרתי, לא חלקתי עם אחר ולא גזרתי קופון.
רק שמרתי והשגחתי, אהובתי שלי.

בתנועות קצרות ומדודות נעים מספרי המתכת המבריקים,
חותכים את כריכות החבישה.

פיסות פיסות נתלש עורי מעל בשרי החשוף, לוהט מכאב.
נוזל השטיפה והחיטוי צורב.
משחת הריפוי הקרירה מרגיעה במעט.

אצבעות זהב ארוכות ומיומנות מותחות את הרשת העדינה המצמידה את חבישותיי לגופי הכואב.

לאל'ה, את ולא אחרת, מניית הזהב שלי,
מביאה באהבתך, כישרונך ומסירותך מזור לגופי ולרוחי.

לאט לאט מתכסה גופי ברצף כריכות עדינות,
מבהונות דרך שוק, ומירך עד מותניים, מכף יד ועד בית שחי.

הגוף נצבע לאורכו בצבע לא מוכר, סגול מזעזע.
שלפוחיות ענק דולפות נוזל צהבהב.
הימים חולפים בסבל רב, אבל הזמן כאילו עצר מלכת.

ואת לאל'ה, את ולא אחרת, מניית הזהב שלי,
מביאה באהבתך, כישרונך ומסירותך מזור לגופי ולרוחי.
אתי את כאן, ללא הפוגה. כולך שלי ובשבילי.

לאחר שנים רבות כל כך, הגורל אהובתי שלי אינו צוחק, הוא מפתיע...
כי זמן האיכות בו בורכנו שנינו, זה עתה הגיע.

לאל'ה, את ולא אחרת, מניית הזהב שלי,
מביאה באהבתך, כישרונך ומסירותך מזור לגופי ולרוחי.

את מניית הזהב שלי אמשיך לנצור מכל משמר.
לא אמכור, לא אפדה, לא אחליף, לא אמיר, לא אחלוק עם אחר ולא אגזור קופון.
רק אשמור ואשגיח, אהובתי שלי.
 

תגובה לא.א.

ברכות

● שפע ברכות (שבע לפחות) לאייל היימן, מבנק מרכנתיל דיסקונט, לרגל נישואיו.

● ברכות אושר ועושר לעמית מנדלסון - מ"השורות של עמית"- לרגל יום ההולדת!

● באיחור של חודש: מיטב האיחולים ליהודה קורן (משהב"ט) ורעייתו דורית, בשמחת החגיגות לרגל 30 שנות נישואין.

● לקואוצ'ית יהודית אסיף הצעירה, מזל טוב לנישואי הבת.

● ברכות בריאות והצלחה ביום ההולדת לגיל רוזנבלט מ-"הקו המאחד" (למען ילדים נפגעי טרור ותסמונות נדירות)
 

הכול שיווק

ב-יוטיוב קיים סרטון שצולם כיוזמה של העיתון וושינגטון פוסט. בסרט מנגן במרץ אחד הכנרים הגדולים בזמננו, Joshua Bell, יצירות מפורסמות ואיכותיות במשך שלושת רבעי שעה, בכינור Stradivarius בן 300 שנה, שערכו עולה על 3 מיליון דולר. בסרט הוא נראה מנגן בתחנת הרכבת התחתית בוושינגטון, לבוש גופייה פשוטה וללא כל אמצעי זיהוי. אותו כנר, שמספר ימים קודם נתן יחד עם התזמורת הסימפונית של בוסטון הופעה בה הכרטיסים הטובים ביותר נמכרו בלא פחות מ-1,000 דולר ליחיד. גברים ונשים שחלפו על פני הכנר בתחנת המטרו כמעט ולא הבחינו בו. ה-וושינגטון פוסט הפיק את הסרט במטרה לעורר דיון על ערך האומנות והקונטקסט שלה. מחוץ לקונטקסט, האומן הדגול הפך לאובייקט יוקרתי ללא תווית, לכן לא הוערך. Bell, בן ה-41, עזב את תחנת הרכבת התחתית כאשר בקופסת הכינור לרגליו נאספו 32 דולר. (תודה לפנינה ובן ציון).
 

סיפרתי כבר פעם שהדוד יסאק ליפשיץ, שהיה ביבליומן (אספן ספרים כפייתי) ידוע, לא וויתר מעולם על ספר שנפל לידיו. גם אם מדובר היה ברפש ספרותי אמיתי, בשפל של האות הכתובה, בסופרים שעסקו במיץ של הזבל ואפילו בספרים שיצאו לאור במימון עצמי של משרבטי שורות אלמוניים. די לו היה בלראות דפים מודפסים וכרוכים כדי שיתעוררו בו רגשות הגנה כלפיהם. הוא ידע בוודאות שמעולם לא יספיק לקרוא את האוסף הגדול ותופח שאגר בביתו. ספרים נערמו על שידות ושולחנות, על המקרר, ואפילו -שומו שמיים- על הדרגש ובארונית אשר בבית הכבוד. מדפי הספרייה מתחו גפיים מדפיות שהשתלטו במהלך השנים על סלון הבית, חדרי השינה, פינת האוכל ולבסוף גם הצרו את המעבר במסדרונות, מהתקרה ועד הפנלים. מודע לחולשתו, הדוד ז"ל היה מודה שחלק גדול מן הכרכים לא נמנו בין יצירות הפאר של האנושות, גם לא בין היצירות הבינוניות, אבל טען כי מכל ספר ניתן ללמוד משהו. אפילו דבר קטן. באותה רוח של ענווה שבה אני ובודקת את דואר הזבל שהצטבר לי. האות הכתובה מסקרנת אותי, בעיקר בעברית - שפת חולין לילידי הארץ, שנשארה שפת קודש בעיניי. סבי בחו"ל, למשל, מעולם לא הרשה לעטוף חפצים או לנקות זגוגיות בדפי ה"יידישע צאייטינג", העיתון היידי באותיות עבריות.

בדומה לספרים של הדוד יסאק ולמורת רוחו של מנהל הרשת, אוספי ה-SPAM שקיבלתי במרוצת החודשים כובשים גיגה אחר גיגה מבלי שאספיק לבחון ולמחוק בקצב ריאלי. השבוע קיבלתי אולטימאטום: "או הספאם, או אני" - רמז הדיסק.
שנסתי מותניים ונגשתי למשימה. לא כל כך קל, בעיקר שכבר המסר השני -שלישי הנדון למחיקה שלח אותי לבדוק במעבדה אם יש אמת בדבריו. המסר נכתב בזה הלשון:
"נמחק חומר חשוב מהמחשב, ווירוס פגע במערכת הפעלה או בדיסק הקשיח , גיליתם שמידע חסר במחשב וגיבוי לא עוזר, אנו נשחזר את הקבצים החשובים שלכם מדיסק קשיח ,גם ממחשבים ניידים, עד 20 ג'יגה חומר משוחזר רק 450 ש"ח; עד 20 ג'יגה - 450 ש"ח; מ20 עד 40 ג'יגה - 550 ש"ח;" וכן הלאה...
"Eureka!", שמחתי לקראת טכנאי מעבדת השחזור המסכנים, שנראים לי עסוקים, מודאגים ועייפים תמיד. הם לפעמים גם עוזבים את העבודה לפנות בוקר ועוד עליהם לשכנע את המשפחה שלא בהוללות התעסקו. "הנה לנו"- חשבתי- "אדם שמצא נוסחה נעלמת". בוודאי יהיה כדאי לחברתנו להעסיק אותו כעובד או... (מחשבה שעוררה שערורייה לא קטנה בנחיל המתוקן של צ'יף) כקבלן עבודות?.

ימים קשים עברו עלי. כל אחד בתורו הרגיש חייב להסביר לי שלא ניתן להשוות קבצים שנעלמו לגרעיני דלעת שנמכרים לפי משקל בפיצוצייה. המשלים היו רבים ומגוונים, אבל כולם די הזכירו את זה של הגרעינים. ההסברים המלומדים מבוססים -את זה אני מבינה- באלפי עבודות שחזור שנעשו במעבדה. ובכל זאת, קשה היה לי לשכוח.
על כוס קפה כוננתי בפני הבוס: "למה כולם יורדים עלי?". התעקשתי: "נניח רק לרגע שאותו מפרסם ב-ספאם יכול להיות איש טכני מחונן כמו הכנר שברכבת התחתית. נניח שרק הפרסומת הגרועה מורידה את ערכו בעינינו?"
הוא לא מאס בי, אבל הכריח אותי לחזור ולצפות עמו בסרט של הוושינגטון פוסט. "ראי כמה ריכוז מפגין הכנר. האם עושה הוא מאמץ כלשהו למשוך את תשומת לב העוברים ושבים? הוא שקוע כל כולו באומנותו, האיכות נוצרת במוחו המחונן, עוברת דרך אצבעות רגישות לכלי הנפלא. לו היה המפרסם שלך עומד במקומו, היה מציב לפניו שלט בצבעים זוהרים: "מבצע רק היום, הכנר הטוב בתבל מנגן לכם במחיר שתבחרו!". לחלופין, אם היה פונה אל בעלי המאה מחפשי הרצינות, היה מכריז על "החברה הגדולה, הותיקה והמקצועית ביותר בארץ בתחומה, פועלת ממעבדה משוכללת, עם עשרות רבות של תחנות עבודה...". הטקטיקה שיווקית לא רלוונטית לאיכות העבודה, אבל עצם הבחירה של אמצעי שיווק אלו או אחרים מגלים את הנזקקות והכמיהה, את אופי השירות הצפוי. מילים גרנדיוזיות מרמזות על מנגנון נפוח וריקני, הצעות מגוחכות - על הטעיית הציבור או על מידת הבנה מועטה בתחום.
כנר מחונן בחליפת פאר זוכה למחיאות כפיים ולהכנסות גדולות באולמות מלאים. ובתחנת המטרו, בלבוש פשוט, ל-32 דולר מאת חדי האוזן. כנר מחונן גם מפיק צלילים אלוהיים ביער ריק מאדם, בו עץ נופל מדי פעם."

פ.ג.