השורות של עמית מחשב ערום
זה שוויסטה היא הזבל הגרוע ביותר שמיקרוסופט אי פעם הוציאה, זה לא ממש עניין חדש. המערכת הזו שהושקה בחיפזון הינה לקויה, מלאה באגים וכבדה באופן חריג. נכון שעם הזמן ייעלמו הבאגים ושאר הליקויים אבל הכובד על המקורות (resources) לא יעלם כל כך מהר. תוסיפו לזה את העובדה שכל מחשב שנמכר תקוע גם עם הגרוטאה הענקית של נורטון ותקבלו מחשב שזוחל בקצב שצב היה מתבייש בו.
מי שרוכש היום מחשב חדש תקוע עם שתי המפלצות הללו, הוא גם משלם עליהן והוא גם לא יודע כמה הוא משלם. בצרפת ניתן להשיג מחשב נייד Fugisto-Siemens עם מעבד AMD ב-500 יורו, מה שאומר 3,000 ש"ח. אם מסתכלים על מחירי הטפילים (הוויסטה + הנורטון) בשוק החופשי, ניתן להעריך שלפחות 100 יורו ניתן לחסוך בקניית מחשב ערום. 400 יורו הם 2,400 ש"ח, מחיר לא רע למחשב נייד טוב.
היות ורוב המשתמשים של וויסטה מתוסכלים, ורבים מהם חוזרים אחורה ל- XP (אלו שיודעים איך ויש להם עותק, חוקי או לא חוקי) מדובר בבזבוז כסף. גם הנורטון לא שורד על רוב המחשבים יותר מתקופת הניסיון שלו ושוב הוצאה של עוד כסף. כך שבעצם מחשב שעלה 500 יורו יצריך הוצאה נוספת (אתם יכולים להוסיף את מחיר עבודת הטכנאי אם תרצו).
האיחוד האירופי פועל לתקן את המעוות ומנסה לחייב את יצרני המחשבים למכור אלטרנטיבה של מחשב ערום, ללא מערכת ההפעלה כלל. מיקרוסופט תתנגד כמובן ותטען שמדובר בעידוד פיראטיות. מעשית מיקרוסופט תתנגד כי היא יודעת שהחלטה שכזו פירושה חיסול הוויסטה בטווח הקצר, וחיסול המונופול בטווח הארוך יותר.
עברית
לעולם לא תדע מי דובר עברית והיכן תתקל בו. מרסיי היא דוגמה נהדרת לחוסר הוודאות, לכן אל תסמוך על כך שאף אחד לא מבין אותך, הנה כמה סיפורונים משלי:
חודש לאחר הגיעי לעיר, כשאף מילה בצרפתית איננה שגורה בפי, חיפשתי רחוב מסוים במרכז העיר. האדם הראשון שראיתי הייתה אישה כבת חמישים עם זוג רגליים נהדרות (למה זוג הרגליים חשוב? סבלנות). וכך אני הולך אחריה ומנסה לבנות משפט נורמאלי שיהיה הפשוט ביותר וגם יציג את העובדה שלא כדאי לענות לי בצרפתית. האישה, שכנראה רגילה שמזדנבים אחריה כל מיני, פונה אלי אחרי כמה מטרים ומחייכת ברוב משמעות, אני מתנצל ושואל אם היא מדברת אנגלית, היא עונה: "כן, קצת". אצל הצרפתים "קצת אנגלית" פירושו yes, no ולפעמים גם fuck (במחילה..). מתפתחת שיחה והיא שואלת אותי מהיכן אני, ואני עונה: “מישראל". תגובתה, בעברית לא רעה בכלל: “אז למה אתה לא מדבר עברית ?”
לפני מספר ימים ירדתי למרכז העיר לשתות את הקפה המסורתי היומי שלי, בזמן שחציתי את אחד הרחובות הצדדיים, עברה לפני מכונית וכמעט דרסה אותי. הנהג שלקח את הסיבוב במהירות מוגזמת בלם מטר ממני. במקרים שכאלו אני לא הטיפוס הכי סובלני שבעולם, שלחתי יד לחלון הפתוח ושלפתי את הנהג כמו שהוא מתוך המכונית תוך קללה עסיסית ב... עברית. שנייה לפני שאני מוריד לו את סטירת חייו הוא אומר לי "אחי, למה אתה כל כך מתעצבן?" כך בעברית צחה. זה הוציא לי את כל האוויר מהמפרשים, ישראלי !!?? לעזאזל, עם כל הצרפתים המתאבדים פה בכבישים כל מה שאנחנו צריכים זה את הנהג הישראלי... אללה ירחמון.
לפני כמה ימים ביקר אצלי חבר, הלכנו לנו ברחוב ודיברנו בעברית, פתאום עובר על פנינו אדם, מקומי לפי לבושו, מברך בעברית צחה "חג שמח, ושנה טובה" וממשיך לדרכו.
היום כשירדתי לרכבת התחתית בדרכי למרכז העיר, התברר לי שהכרטיס הרב נסיעתי שלי לא מתפקד, ניגשתי לעמדת השירות בתחנה, ובצרפתית מגומגמת הסברתי את הבעיה. הפתרון לבעיה די פשוט אלא שממש לא הבנתי אף מילה מדבריו של איש השירות. הוא שואל אותי איזה שפה אתה מדבר. ואני עונה לו: “אנגלית". “עוד שפה?” הוא שואל. ואני עונה בסימן שאלה "עברית?”. או קי הוא עונה לי בעברית "אז דבר עברית !”
שיתוק שופטים כללי
בפעם המי יודע כמה שלחו לי בדואל את הרשימה החלקית של מערכות היחסים המשפחתיות במערכת המשפט הישראלי. זה לא חדש לאף אחד שמערכת המשפט הישראלית פועלת ונראית כחצר ביזנטית. והיות והמערכת זוכה לעצמאות מוחלטת הרי שאיש לא טורח לעשות דבר ואיש גם לא יכול לעשות דבר.
המחשבה המידית שחלפה בראשי הייתה: “איך יתכן, שמערכת שכזו, תתיימר לשפוט פוליטיקאים בנושא מינויים פוליטיים?” לא שאני בעד מינויים פוליטיים, אבל ברוב המקרים מינוי פוליטי הרבה פחות מסוכן לציבור ממינוי בן משפחה במערכת המשפט.
בואו נשחק לרגע ב"נדמה לי" וננסה להציג פתרונות למערכת המשפט:
ראשית מקור כל הצרות מתחיל בהתמחויות, יותר מדי "ילדים של" מתמחים במערכת המשפט, אצל החברים של אבא/אימא/סבא/דודה. אי לכך יש לאסור על שופטים לבחור את מתמחיהם, ולתת את התפקיד לידי מערכת כוח אדם נורמאלית (נורמטיבית). הרי בסופו של דבר יש קריטריונים בסיסיים שכל מערכת כוח אדם מסוגלת להתמודד עמה. מצב שכזה לא רק שיצמצם ניגוד אינטרסים בעתיד הוא גם יפתח אפשרויות בפני מי שאינם "בנים/בנות של" וגם זה משהו בעל ערך לא מבוטל.
שנית, יש לאסור על שני בני אותה משפחה לעבוד במערכת המשפט בו זמנית, ולא משנה שלתפקידים אין קשר היום, שכן מחר סביר להניח שיהיה קשר. בארה"ב מערכות הרבה פחות חשובות אוסרות על כך. אני יודע, יש כאן פגיעה בחופש העיסוק, הבעיה היא שזה לא מעניין אותי, לדעתי הצדק שלנו חשוב יותר מחופש העיסוק שלהם.
מינוי מנהל למערכת המשפט - כן, כן, בוס לשופטים! - מישהו שידע לנהל מערכת. הוא לא צריך להיות עורך דין ולא שופט, הוא חייב להיות מנהל יעיל וחכם, ושלא יקבל פקודות מנשיא בית המשפט העליון אלא להפך, לא מתאים לנשיא - שיתפטר! לא יתכן שבעל השכלה משפטית יתפקד כמנהל בפועל של מערכת שכזו, ולא יתכן שתהיה לו זכות דיבור בעניינים אדמיניסטרטיביים בכלל.
מינוי מבקר למערכת המשפט הוא דבר חיוני, מבקר בלתי תלוי לחלוטין ורצוי שלא יהיה שופט או עורך דין כדי שלא יהיו גם לו חברים. הוא לא אמור לבקר את החלטותיהם אבל הוא אמור לוודא שהם יעבדו כמו שצריך מחד וישלמו על שגיאותיהם מאידך. לא יתכן שבעלי תפקיד כל כך חשוב וכל כך מכריע גורלות לא ישלמו על שגיאותיהם. וכשאני אומר תשלום אני מתכוון בפיטורין. והיה ועבריין מועד יצא בעונש קל, וחזר לפשוע, השופט שהקל בעונשו ישוחרר מתפקידו לאלתר, כך בין היתר ימנע מצב בו עברייני תנועה עם 97 עבירות (ויש יותר) יסתובבו בכבישים, עם רישיון מטעם בית המשפט להרוג אזרחים תמימים.
ולסיום משהו כדי לשמור על ענוותם: מינוי שופטים לפי מכרז? ,מתאים לי, אבל הייתי דואג שבתוך הוועדה ישב אזרח נודניק אבל נודניק עם זכות וטו. למען יזכרו כל השופטים לעתיד ולהווה שמי שיכול להכריע את גורלם הוא אזרח פשוט...
איטליה
המשך מהגיליון הקודם
אחרי שפיתחנו בג'נובה את שרירי הרגלים עד כדי כאב, עלינו על הרכבת לביקור חברים במנטובה שבחבל לומברדיה. היות ולומברדיה ברובה שטוחה, הרי שהנסיעה הייתה די משעממת, אבל הרגליים הודו לנו על המנוחה...
מנטובה היא עיר קטנה ויפהפייה מרחק שעתיים נסיעה ברכבת ממילאנו ושעה וחצי מוונציה. אין זה הביקור הראשון שלנו שם וכל הלקחים כבר נלמדו. רחובות העיר מרוצפים חלוקי נחל גדולים שההליכה עליהם עם נעליים איטלקיות מרשימות פירושה כאבי תופת בכפות הרגלים. הביקור הראשון שלי בעיר לווה בפגישות עסקיות וכמו חמור ניסיתי לחסוך במטען ולקחתי רק זוג נעליים אחד. השעה הראשונה הייתה כמסג' בכפות הרגליים ושאר חמשת הימים בעיר היו עינוי. רק מאוחר יותר שמתי לב שכל תושבי העיר ולא חשוב כמה מלוקקת הופעתם, נועלים נעליים עם סוליות גומי.
במנטובה שהינו יומיים היות ואנחנו מכירים את העיר הנהדרת הזו, את המסעדות הטובות ויש לנו אפילו בית קפה קבוע, לא היינו צריכים לרוץ לשום מקום. המלון שלנו הוא מעין B&B הממוקם בבית פרטי של חברים. הבית הפרטי הנ"ל היה ונשאר ארמון מדהים ביופיו. כבר היינו בארמון הדוכס ובווילת התענוגות שלו, ביקרנו בכנסייה העתיקה וטחנו כל רחוב אפשרי בעיר.
שבוע קודם לכן היה בעיר יריד ספרות בינלאומי ( Festivaletteratura) וסופרים בעלי שם מכל העולם התכנסו בעיר לענות לשאלות הקוראים. אבל גם אנחנו זכינו לחסד לא קטן. במנטובה מסתיים כל שנה מרוץ מכוניות קלאסיות, נדירות ועתיקות שמוצגות במקום לקהל הרחב אחרי שעברו את כל איטליה (והם חייבים להוכיח זאת). 300 מכוניות יפהפיות שחלקן בנות 70 שנה ויותר, התרכזו עם גמר המרוץ בכיכר ארמון הדוכס. את השעות הללו ביליתי בצילומים.
ממנטובה המשכנו לרומא, העיר היפה ביותר בעולם, גם בביקור השביעי שלנו בעיר. גם את רומא אני מכיר היטב, וההתמצאות בעיר הופכת את הביקור להרבה יותר נעים. לצערי, כשנגנב לי המחשב על כל תכולתו נגנבו עימו גם כל התמונות מהעיר לכן הייתי צריך לצלם הכול מחדש, לכן תסלחו לי אם הגלריה הנ"ל איננה יותר ממדגם מייצג. רומא היא עיר להליכה, ואחרי ג'נובה ולמרות המנוחה היחסית במנטובה, עדיין לא היינו בנויים לזה. אבל רומא זו רומא ויש מקומות שחובה לחזור אליהם פעם אחר פעם כמו המזרקות הנהדרות של העיר והגלידריה (“סן קריספינו") שנחשבת לטובה ביותר ברומא (אשתי טוענת, בכל איטליה) שנמצאת לא רחוק מהפונטנה די טרבי. לעמוד מול הפנתיאון ולתהות איך יתכן שמבנה כלשהו נשמר 2,000 שנה ועדיין מתפקד. הכיפה הענקית שלו מושלמת ולא נולד המהנדס שיוכל לבנות כיפה שכזו למפתח שכזה מבלי לקבל אותה על הראש. איטליה, רבותי היא מדינה שאפשר לבקר בה מאות פעמים, יש בה מאות ערים ועיירות ששוות שהיה בת 4-7 ימים ועדיין תרצו לחזור אליהן, איטליה היא אוכל יוצא מהכלל, גלידות הטובות בעולם וקפה... אך איזה קפה!
כל התמונות נמצאות בבלוג שלי: ג'נובה והאקוואריום שלה, מנטובה, תערוכת המכוניות והפאלאצו היפה.
אגב: שמתם לב שגברים נוטים להיות מאוד חסכוניים במטען שהם אורזים בעוד שנשים סוחבות אחריהן מזוודת ענק? למה שלא יסחבו חצי בית? הרי את המזוודה הן תשאנה בדיוק עד לפתח הבית - ומכאן והלאה, פתאום אנחנו הגברים שוב המין החזק.
חשבתם פעם כמה אתם הולכים בטיול בחו"ל? באיטליה חישבתי שאני הולך בין 10 ל- 20 קילומטר ביום, לפעמים אפילו יותר. חישוב פשוט מורה שבמשך 10 יום אני יכול להגיע ל- 200 קילומטר, וזו פעילות שאין שום סיכוי שאבצע ביום יום.
סרטים
"Strips" – קומדיה מטומבלת עם ביל מוריי – נדמה לי שקראו לה בישראל בזמנו "שים פס על הפס"
"Magnum force" – קלינט איסטווד
''Carlitos way" – אל פאצ'ינו
"Young Frankenstein" – אחד הסרטים המצחיקים ביותר של מל ברוקס
"Time bandit" – עוד קומדיה לא רעה מבית טרי גיליאם (אקס מונטי פייטון)
"Bonnie and Clyde" – סרט קלסי אודות צמד השודדים המפורסם
הכל, כרגיל, ב- http://www.videowebgate.com לחצו על Full Movies.
תגובה לשורות של עמית |
