גרסת BOS העדכנית הינה BOSv 2.2.1.9
▪ לקוחות בהסכם שירות הזכאים לעדכון הקישו כאן לקבלת העדכון.
▪ לאלו שעדיין אינם לקוחות, לבקשת גרסת הדגמה הקישו כאן.

▪ ל- Beta-Testers : פרטים על גרסת BOS 2007 כאן.

טיול שנתי

מבחינת שרידות המידע המצב לא רע בכלל: הכפילות מספקת פן נוסף של גיבוי. אלא שמבחינת מטלות, מדובר בגיהינום תפעולי, של עבודה מיותרת ובזבוז משאבים (שעות אדם, מקום אחסון פיזי, ותוצרי כליית יערות הגשם...)
מהר מאוד מסתבר למשתמשים כי חיפוש במדיה אלקטרונית מהיר, יעיל ופשוט הרבה יותר מאשר בתיקי ניירת. אלא שגם נפח האחסון המקומי (תחנות ו/או שרתים), יחסית מוגבל. שלא לדבר על ארכיונים רב שנתיים המוחזקים מחוץ לאתר העבודה לצרכי שרידות המידע.
אירכוב, ארכיבאות, ארכיונאות,... לא הצלחנו עדיין לגלות מה נכון לשפה העברית ... בכל מקרה, לא חדש כי קיימות חברות שכל הכנסותיהן הם דמי אחסון של קופסאות מסמכים במחסנים או מכולות אשר בבעלותן. וגם בעבור מסמכים ממוחשבים קיימים לא מעט ספקי אחסון חיצוניים. אלא שלא כל ארגון מגיע לנפחי אחסון אלקטרוניים המצדיקים זאת. המשותף בין החומר הארכיוני של כל הארגונים הוא בכך שהוא ישן, שיש להקפיאו בזמן, שחייבים לאפשר את בדיקתו (קריאה, צפייה) אך חל איסור חמור לבצע בו כל שינוי, תוספת או גריעה.
כאשר בארגון מתחילים להבין את חסרונות הכפילות, ואת נטל המהווה ארכיון אלקטרוני על גבי מצעים אופטיים, קלטות סרט, או שרתים במצבי צמידות שונים למערכות הפעילות בשגרה, מתחילה השעה היפה של יועצים ויצרני תוכנות ארכיבאות. יתרון הגישה הפטרונית של "בואו, אנחנו נעשה לכם סדר", היא שרבים בכל ארגון באמת ישמחו להפטר מן האחריות על אותו "סדר".... נוחות בצד, הסיבות העיקריות לבנות ארכיון הן:
- מוכנות לגילוי משפטי
- צמצום נפחי אחסון של הדואר האלקטרוני
- גישה לתכתובות ישנות (זמינות)
- שליטה ארגונית
- התאמה לדרישות החקיקה (תקנים, SOX, SEC, NASD, IDA, וכו')
- התאוששות מאסון והמשכיות עסקית.

נתח לא מבוטל מעבודתנו במעבדה לשחזור מידע -אתם יודעים!- קשור לשחזור מסמכים ארכיוניים, חומר אותו חשבו כולם לשמור ולבטוח... אבל ביום בו זקוקים לו, מסתבר שהוא לא נגיש או משובש. מתוך צורך זה התחלנו בפיתוח ה-BOS, אך עברו לא מעט שנים עד אשר החלו לקוחותינו לנצל את היכולת הארכיונית שבפתרון.
תחילה נהנו כולם מהשימוש ביכולות BOS בניהול המידע הפעיל, הן קבצים וספריות רגילים, והן דואר אלקטרוני. לאחרונה, יותר מנהלי רשתות מדווחים על מעבר קל ופשוט של ספריות שלמות ומסודרות לארכיון באמצעות BOS. ללא מהפכות, סחיבת ארגזים, נסיעות למרחק או טיולים שנתיים. וגם במוסדות בהם כל אלו עדיין חובה, הם כבר לא העיקר.  
עצם העובדה ששחזור המסמכים ב-BOS אינו תלוי בתוכנה שיצרה את הגיבוי, הופך את הפתרון ליחיד המתאים לדרישות זמינות מסמכים אלקטרוניים למשך 7 שנים לפחות. כי אם אין לכם במעמקי הארכיון כדור בדולח, יהיה לכם ממש קשה לנחש באיזו מערכת הפעלה ובאילו יישומים יעבדו במשרד בעוד 7 שנים מהיום. להתראות ב-2014!

למידע נוסף ושאלות

איכות הסביבה

חברת VIA הכריזה ברבעון האחרון של 2006 על רכיב המחשבים הראשון הידידותי לסביבה, והוא המעבד C7-D. איך זה עובד? על כל יחידת המעבד הנמכרת, מחשבת חברת VIA את החשמל שהוא יצרך למשך תקופה של כ- 3 שנים. במקביל, הם מחשבים את כמות דו-תחמוצת הפחמן המשתחררת לאטמוספרה משריפת דלקים שמקורם במאובנים על מנת ליצור את אותו החשמל. ואז, משתפת VIA פעולה עם סוכנויות מקומיות על מנת לאזן את אותה כמות C0₂ על ידי נטיעת מספיק עצים שיספגו כמות זו, וקידום מקורות אנרגיה אלטרנטיביים או שיטות שימור האנרגיה על מנת לצמצם את ה-C0₂ המשתחרר.

http://www.mini-itx.com/news/images/story0450.jpg

על פי המדד האנרגטי ה"ירוק", כל C7-D CPU שווה כ-4 עלי עץ רחבים, בהשוואה למתחרים (26 עלים!). מה שמקנה לרכיב C7-D "ערך עץ" של 4. A 1.8GHz. המעבד C7-D צורך כ-20W כוח. עדיין לא ברור במה שונה מעבד ה-C7-D מכל C7 אחר, אך במידה וחברות אחרות יחקו את היוזמה הידידותית לסביבה, יכול מזה לצאת רק טוב...
 

למעוניינים להצטרף ל- Web of Trust של Thawte לשם הנפקת חתימה אלקטרונית, מהיום יש לנו בצ'יף נוטריון טרי לרשותכם.

Start Ups

להיות יזם זה אתגר לא קטן. במיוחד אם אתה לא "יזם סדרתי", עליך להתמודד עם שאלות והתלבטויות רבות. תוך כדי תהליך העבודה על המיזם האינטרנטי שלהם הרגישו גיל רודה ורון מרטנס (MetalGrass-וידאו) את הצורך הרב במידע, וחוו את הקושי להשיגו. במהלך הלימוד ואיסוף חומר זה, הבינו השניים שניתן גם לשתף יזמים אחרים במידע שאספו, ולכן החליטו להקים פורטל לקהילת הסטארט-אפים האינטרנטיים בארץ. גיל ורון מקווים לשרת יזמים, משקיעים, נותני שירותים, עובדים / מועמדים לעבודה בתחום.
האתר נכתב על בסיס DRUPAL (מערכת ניהול תוכן בקוד פתוח). הוא נבנה באנגלית, בניסיון לעזור לחברות ולאנשים להיפתח גם לאפשרויות מחו"ל.
עיקרי השירותים באתר:
• מאמרים בתחומים רלוונטיים.
• לינקים לאתרים, מאמרים ובלוגים.
• פורומים- שאלות למומחים ולחברי הקהילה.
• לוח מודעות- יזמים, משקיעים, עובדים.
• סקירת חברות בתחום וספקי שירותים נלווים.
• הפנייה לספרות מקצועית.
אז בהצלחה רבה לפורטל http://www.StartupIsrael.com  הטרי (החל מדצמבר 2006) ולקהל היעד שלו.
 

ברכות חמות
לכל החברים הותיקים, וגם לאלה
שלא הספקנו לשוחח עמם, כאשר נפגשנו השבוע בכנס Linux !

להציל חבר

ואם על חברים מדברים:
חברים מגיעים לפעמים אלינו להתייעצות בענייני שחזור נתונים אבודים / משובשים לאחר שכבר ניסו לעשות את כל אשר שידעו, או יכלו, בכדי להחזירם. או לאחר שישות כלשהי בדקה והכריזה כי פתרון הבעיה אפשרי רק בתמורה לסכום כסף שלא עושה אותם מאושרים.
לכל החברים שהגיעו אלינו השבוע במצב דומה, חשוב לנו להדגיש פעם נוספת:

● חיי מידע הם לא חיי אדם. אם שחזור המידע עשוי לעלות יותר מערך המידע, פשוט תוותרו, תשכתבו, תצלמו מחדש, תשלימו עם האובדן, וגם תשמרו את הדיסק במקום יבש ובטוח כי אולי יום אחד -לא בהכרח רחוק- תזכו בפיס, או שנמצא טכנולוגיה שמסוגלת לפתור את אותה בעיה ספציפית במחיר נמוך הרבה יותר.

● למי שניגש ראשון יש לפעמים יתרון. גם אם סירבנו להשוות את חיי המידע לחיי אדם, הכלל הזה מתקיים בשני המקרים. אין זה כלל גורף, אך לעיתים יש פעולות או תהליכים מידיים שבאמצעותם ניתן להציל חיי מידע. כאשר המטפל הראשון בתקלה אינו מבצע אבחון מדויק או נכשל בביצוע אותה פעולה קריטית, תהליך השחזור יכול להסתבך (וכתוצאה מכך גם להתייקר עשרות מונים!) או להפוך לבלתי אפשרי. זו בדיוק הסיבה שאין אנו ששים לטפל במקרים שכבר עברו דרך ידיים נוספות. אך קיימת סיבה נוספת: לצערנו, עמיתים מסוימים וידועים בענף, מצאו להם דרכים בלתי מוסריות לאלץ לקוחות להישאר עמם בכל מחיר. כבר כתבנו על הנושא בעבר, ולא נרחיב על כך כעת.

● חכם יודע לצאת מצרות שפיקח לא נכנס אליהן. תהיו פקחים, תגבו בצורה אופטימאלית: כל הזמן למצע אחר, למחשב אחר, לאתר אחר, ועם כלים שלא יכבלו אתכם בעת האחזור.
 

רובוטים וכוכבים

לפעמים כבר נמאס מן החדשות המקומיות, ואפילו מן הבינלאומיות... בעיתים אלו יש מפלט אחד חביב עלינו, והוא אתר חדשות החלל Universetoday. השבוע העשיר את האתר פוסטינג (קטע שהתפרסם באתר) של R. Jay GaBany המלווה צילומים של רוברט גנדלר. הרגשנו שכדאי לשתף אתכם וכרגיל, התרגום חופשי.

"אנו חיים בעידן מלא רובוטים, גם אלה המגיבים להוראות הניתנות על ידי אדם  וגם אלה אשר מגיבים בצורה אוטונומית לתוכנה הקיימת במערכת ההפעלה שלהם. בלי קשר לדרך בה הם עובדים, הרובוטים הם כלים המיועדים לבצע מטלות החוזרות על עצמן, או מסוכנות, או כאלה הדורשות רמה גבוהה של דיוק,  או כדי לשמש כפרוקסי אנושי.
הרובוטים גם כיכבו בסיפורים בדיוניים מאז העת העתיקה. אחת הדוגמאות הראשונות היה Talos, הענק מארד מן האיליאדה של הומרוס. הרובוטים גם שימשו למטאפורה ליחסים המורכבים שבין האנושות לטכנולוגיה. גם אם המונח "רובוט" מזכיר דמות כמו זו של פרקנשטיין או מפלצת אחרת, היום הם כבר לא בדיות פרי דמיונות פוריים, והישענותה של האנושות עליהם גדלה בצורה מעריכית (logartimic). למשל, רובוטים משחקים תפקיד משמעותי באסטרונומיה חובבנית.
במילה רובוט השתמש לראשונה כותב המחזות הצ'כי Karel Capek במחזה מדע הבדיוני שלו משנת 1921 ("R.U.R - Rossum’s Universal Robots"). אחיו של קאפק המציא את המילה, שמקורה במילה הצ'כית והסלובקית "robota"- משרת או עובד כפייה, והמילה robotovat - לשרת כעבד. מילים אלו היו בשימוש מאז המאה ה-X לספירה. בעלילת המחזה, מפעלו של רוסום מייצר עבדים מכאניים בעלי בבואה אנושית. המכונות נוצלו על ידי האנשים, עד אשר  ניתנות להן רגשות והן מתחילות לשתף פעולה כדי למרוד במעניהן. לבסוף, הרובוטים כובשים את העולם ומשמידים את האנושות, אך במהרה מבינים את ריקנות ניצחונם, מפני שרובוטים אינם מסוגלים להתרבות ולהנציח את מינם. ואז, האדם האחרון שנשאר, שהוא במקרה גם מדען, פותר את הבעיה בכך שלפני מותו יוצר רובוט זכר ורובוטית נקבה...
נושא הרובוטים כמֻשָּׂא של חוסר אמינות ופחד השתרש בספרות עוד לפני מחזו של קאפק, כאשר Mary Wollstonecraft Shelley פרסמה בשנת 1818 את מה שניתן להחשיב כעבודה ראשונה של מדע בדיוני - Frankenstein, או "הפרומטאוס המודרני".
בסיפור של שלי, יצור על-אנושי, אינטליגנטי, שנוצר בדרך לגמרי מלאכותית, קם על יוצרו ומשמיד אותו בכדי להציל את עצמו מרדיפה. מפלצתו של פרנקנשטיין נחשבת לרובוט הראשון בספרות המודרנית, והשאיר תבנית למאות דמויות רובוטיות שבאו מאוחר יותר.
אבל גם דוגמאות אחרות, טובות לב הרבה יותר, הופיעו בסיפורים דימיוניים. למשל, איש הפח מספרו של L. Frank Baum משנת 1900: "הקוסם המופלא מארץ עוץ".
רובי הרובוט הפך לאחד הרובוטים המפורסמים ביותר בקולנוע, כאשר הופיע בתפקיד בולט בסרט Forbidden Planet משנת 1957. ועוד יש את K-9 -בן הלוויה שלDr. Who- מסדרת הטלוויזיה של ה-BBC, וגם מרווין, הרובוט הפרנואיד והדכאוני ב"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" של דגלאס אדמס... ויש עוד רבים.
המציג המוביל של רובוטים פאסיביים ושימושיים היה איזאק אסימוב, דוקטור בביוכימיה וגם סופר המדע הבדיוני הפורה ביותר, שנפטר ב-1992. אסימוב יצר מחדש את דמות הרובוט ככלי מדעי, יותר מאשר כמפלצת טורפת. הוא תיאר את הרובוטים כיצירות הנדסיות לוגיות עם אמצעי ביטחון חכמים כנגד השימוש לרעה. קוֹנְפְלִיקְטים נוצרו מיחסי הגומלין בין תכנות הרובוטים -הידוע כ-"שלושת החוקים של הרובוטיקה"- במצבים בלתי צפויים, או עם חוסר ההבנה האנושית של הכלים דמויי האדם. אסימוב החל בסדרת סיפורי הרובוטים שלו לפני שהמחשבים או תכנות המחשבים נעשו ידועים בהרחבה, אך ניבא נכון רבות מן הבעיות של משתמשים וכותבי התוכנות האמיתיים.
את הקונספט של יצור מעשה אדם במקום יוצרו ניתן למצוא הרבה לפני כן בהיסטוריה. למשל, אחד מתכנוני הרובוט הראשונים שנרשמו נעשה על ידי לאונרדו דה וינצ'י בסביבות 1495, והתגלה בין מסמכיו בשנות ה-1950'. ציוריו המפורטים הראו אביר מכאני שיכל להתיישב, להזיז את פרקי זרועו ולסובב את ראשו. לרוע המזל, לא ידוע אם האיש המכאני של דה וינצ'י נבנה אי פעם, אך ציוריו נפלאים.
Nikola Tesla בנה את אחת המכונות המונעות בצורה רובוטית הראשונות, כאשר הצליח להפעיל סירה באמצעות רדיו, לעיניי הקהל ב-Madison Square Garden בשנת-1898. הוא חזה טורפדואים בעבור הצי, מופעלים בשלט רחוק ועל ידי השימוש ברדיו כדי לחבר את המפעיל לנשק. הרעיון היה מבוסס על מספר פטנטים תחת מטריית הקונספט של הטלאוטומציה. הוא גם הציע את השימוש בטלאוטומציה עם מטוסים ורכבי קרקע נשלטים מרחוק, וניבא נכונה כי למכונות תהיה בינה משלהן מתישהו בעתיד.
אנו מלמדים היסטוריה את ילדינו כהתקדמות ליניארית בה אירוע אחד מוביל לשני אחריו, פחות או יותר קו ישר שמסלולו הופך מובן מאליו לאורך זמן. זוהי גם הדרך בה רוב המבוגרים מקבלים את העבר כאשר הם מהרהרים. אך ההיסטוריה של האנושות - התרבות וההמצאות שלנו - הרבה יותר מורכבת מכך. העבר של האנושות הינו יותר דומה לאזור מוצף מים, בו זרמים קטנים רבים מטפטפים בו זמנית, נפגשים בצורה בלתי צפויה, ויוצרים זרמים גדולים יותר, שבסוף משתלבים כדי ליצור את הנהר האיתן שאנו מכנים היסטוריה. במקום להחשיב את ההיסטוריה כתוכן העניינים של ספר, נכון יותר לחשוב על עבר האנושות כעל אינדקס של ספר בו לאייטם אחד יש הפניות לאחרים באמצעות סיבה ותוצאה. ההיסטוריה היא בעצם רשת ממש כמו האינטרנט. למשל, החידוש שדחף את הישענותנו הגוברת על רובוטים מקורו בהמצאה ייחודית וראויה לציון המשפיעה על חיינו ועליה מבוססת החברה המודרנית - המחשב.
כאשר המחשב אומץ על ידי העסקים והתעשייה, בשנות ה-1950', הרגשת אימה חילחלה באיטיות בין העובדים, שפחדו שעבודתם הקשה, הקדשתם, נאמנותם ומחייתם עמדו להיגנב על ידי מכונה. פחד זה לא נעלם לגמרי לאורך זמן, אולי רק הפך למציאות כלכלית ומובנת נוספת יחד עם המושג בן זמננו של ה-out-sourcing. היה סרט בעל תובנה (Desk Set, 1957) שעסק ברשת שידורים בדויה שרכשה מחשבים על מנת לפתור את עומס העבודה הצפוי בעקבות מיזוג שעמד להתרחש. באותה תקופה המחשבים כבר החלו להחליף משרדים שלמים של כוח אדם פקידותי, ורוב האמריקנים לא ידעו הרבה על מכונות אלו. הסרט סייע בהכנת האנשים לשינויים שהמחשב עמד לגרום בחברה באופן כללי. בעיקרה קומדיה רומנטית, מוסר ההשכל של הסיפור נאמר על ידי אחת הדמויות: "מחשב אינו מפלצת שתיקח מן האנשים את משרותיהם, אלא כלי שיעשה את עבודתם קלה ומהנה יותר". בוודאי שהסבר פשטני זה פוסח על העובדה שהעבודה הקלה יותר יכולה להיות משהו לגמרי שונה.
ללא קשר, כאשר טכנולוגית המחשב פגשה את המחקר הרובוטי שנמשך בעשורים האחרונים, החלה התפוצצות הרובוטים של היום יום ושימושיהם כמשרתים מכאניים.
היום, הרובוטים פוריים בייצור ההמוני של מוצרים בהם הדיוק החוזר הוא דרישה. יצרני מכוניות, למשל, נשענים יותר ויותר על רובוטים לצביעה, רִיתּוּךְ והרכבת המכוניות, והתוצאות הגבירו משמעותית את האמינות והאיכות של מוצריהם. הרכבים מסוג AGV (או Automated Guided Vehicles)  נמצאים בשימוש במחסנים על מנת להזיז חומרים. הם נעים על כבלים מוטמעים או באמצעות הניווט מבוסס הלייזר בתוך המבנה. בבתי חולים ה-AGV מובילים תרופות או מזון לחולים עד לתחנות האחיות, ולאחר סיום המשימה חוזרים לתחנות הטעינה להמתנה עד למשימה הבאה. הכול ללא התערבות.
אנו מכניסים רובוטים לביתנו בצורת שואבי אבק, מכסחות דשא, וביפן כבני לוויה. אין צורך להרחיק לכת מעבר לצעצועים שאנו נותנים לילדינו.
ברובוטים משתמשים גם למטלות משעממות, מלוכלכות, או יותר מדי מסוכנות בכדי לשאת חיי אדם, כגון סילוק פצצות או חקר החלל החיצון. כל אמצעי בדיקה שנשלח על ידי NASA, ESA, רוסיה, יפן או כל מדינה חוקרת חלל אחרת הינו במהותו רובוט חצי אוטונומי.
הרובוטיקה מצאה את דרכה אל תוך האסטרונומיה החובבנית - מאות אלפים של טלסקופים ניידים במחיר נגיש מצוידים היום במחשבים מתוחכמים המסוגלים להבין בצורה אוטומטית את מיקומן על גבי כדור הארץ, את שעת היממה והתאריך, ולאתר אובייקטים בשמיים לאחר מספר לחיצות כפתורים פשוטות של הצופה. עדיין, מכשירים אלו דורשים שהמפעיל יהיה קרוב, קשור בכבל שבין המכשיר לשלט ידני.
במשך השנים האחרונות, והחל מתחילת המילניום החדש, החלו להופיע מוצרים ותוכנות שאפשרו שימוש באינטרנט על מנת להפעיל מרחוק מצפי חלל וטלסקופים. תחילה הייתה ההפעלה הרובוטית של טלסקופים תחום מוגבל למתקנים מקצועיים בעלי תקציבים כבירים לציוד ולתקשורת. היום, היא הפכה לנגישה בעבור צלמי חלל נלהבים ברמה גבוהה כמו למשל רוברט גנדלר. זה הוא אחד מ- אם לא ה-מפורסם והכישרוני  ביותר מבין צלמי החלל העמוק. הוא גם רופא במשרה מלאה המתגורר עם אשתו וילדיו התאומים ב-Connecticut. למשך עשור הוא צילם מזכרות משביל החניה שליד ביתו, והיה נשאר למשך כל הלילה צמוד לטלסקופ ולמצלמה שלו, בזמן שאלו ספגו את אור הכוכבים. לפני כשנה וחצי הוא עשה צעד גדול במאבקו המתמיד לשפר את תמונותיו, על ידי כך שפתח מצפה רובוטי, בשלט רחוק, בהרי דרום מרכז ניו מקסיקו.
הרובוט שלו מצופה מבנה מסחרי של פיברגלס. כאשר הוא בפעולה, המצפה נראה כקיקלופ עגול הרוכן ומסתכל על שמי הלילה מעליו. הצפייה נעשית באמצעות מצלמה אסטרונומית של 11 מגה פיקסל, המחוברת לטלסקופ 20 אינץ'. המוח של אתר מרוחק זה מורכב מתזמורת יישומים, הרצה על גבי מחשב שולחני אליו ניתן לגשת במהירות גבוהה דרך האינטרנט מכל מקום בעולם. במקרה של תקלה בלתי צפויה או מצב חירום,  קיימת אפשרות לתמיכה טכנית סביב השעון קרובה לאתר.
בכל לילה בהיר וללא ירח ימצא רוב בביתו, בקשר עם המצפה הדרום מערבי שלו. לאחר קבלת המידע לצורך כוונונו, מסתובב הטלסקופ וננעל בכדי להציג מבט בלתי חסום של השמיים. אז, נפתח תריס המצלמה ומתחיל סשן הצילום של לילה שלם. חיישנים מעבירים מידע על טמפרטורה, לחות, כיסוי עננים ומהירות הרוח באתר הצילום. כל אחד מגורמים אלו יכול להשפיע על תוכנית הצילום, אך המערך הרובוטי מיועד לשמור כל הזמן ומתוכנת לסגור את המצפה במקרה ותנאי מזג האוויר מתדרדרים מעבר לפָּרָמֶטֶרים שנקבעו מראש. במקום להישאר ער ולדאוג לציוד באופן אישי, כפי שעשה בעבר, רוברט הולך לישון. המצפה שלו פועל ללא צורך בהתערבות נוספת.
המערכת שלו אינה יחידה. אסטרונומים חובבים רבים פתחו או מתכננים לבנות תחנות דומות. חלקן ממוקמות בחצרות בתים, אחרות בצד השני של כדור הארץ, הודות לחדירת האינטרנט. כל פעם יותר אסטרונומים, מקצועיים וחובבנים כאחד, להם אין את התקציב להציב מצפה רובוטי אישי, מנצלים מערכים זמינים להשכרה על פי שעות או לילות. האתר Global-rent-a-scope מציע טלסקופים בגדלים שונים ממוקמים בארה"ב, אוסטרליה ואפריקה. באירופה מציע The Virtual Telescope שני טלסקופים שונים. המצפה ב-Stonehenge והמצפה שלי (R. Jay GaBany) מציעים, כל אחד בנפרד, טלסקופ של 20 אינץ' להשכרה על פי שעות."
 

דברים טובים
 

תרומה שלא עולה כסף וגם מחזירה את ההשקעה

מדי פעם יוצא להיתקל במיזמים בעלי חזון שונה- על שכבות סוציו אקונומיות נמוכות אפשר להמשיך ולדבר עוד מליון שנים, אבל מיזם שיגרום לנו להרים את עכוזינו ולעשות מעשה – זה צריך להיות משהו מיוחד.

● פרויקט שכזה לדוגמא (שאף זכה להרים את עכוזיהם של כמה מבני צ'יף) הוא בנק הזמן. הרעיון שמאחורי בנק הזמן נוצר באמצע שנות השמונים בארה"ב במטרה לסייע לקשישים לשמור על עצמאותם. מאז התפתח והשתכלל הרעיון וגם עשה עלייה.
הרעיון פשוט מאוד – לא לכולנו יש כסף אבל לכולנו יש יכולות, אם מדובר בבישול, ידיעת שפות או הבנת מכשירים מסובכים. הרעיון בבנק הזמן הוא ליצור מטבע שווה ערך לכל אחד מלקוחותיו- הזמן שהוא משקיע. לדוגמא, אדם יתרום שעה בצביעת גדר בבית קשישים, ושעת זכות תתווסף לחשבונו. אז, יוכל אותו אדם לממש את שעת הזכות שלו בכך שסטודנט ילמד את בנו שיעור פרטי.
לאחרונה קיבלנו מייל שסיפר על פתיחה קרובה של סניף חדש ברמת גן – גבעתיים אבל סניפי הבנק כבר קיימים ומוכרים בכל הארץ: פתח תקווה, קריית אונו, יוקנעם, רגבה, ראשון לציון, חולון, אשקלון, באר שבע, בירושלים ועוד.

● מיזם חדש נוסף שנתגלה בשיטוטנו ברשת הוא האתר של פרויקט 'אגורה'. האתר יוצר פלטפורמה של מסירת ומציאת חפצים. אנשים שלא זקוקים יותר לחפצים שלהם רושמים את פרטיהם לאתר, ואנשים שזקוקים לאותו חפץ יוצרים איתם קשר. החזון מאחורי המיזם דומה מאוד לחזון שמאחורי בנק הזמן. מדובר לא רק בחזון אישי (למסור דברים בחינם) אלא גם חברתי וכלכלי, כשבפרויקט אגורה מתווסף גם ערך השמירה על הסביבה כצמצום כמויות הזבל ועידוד המחזור.
האתר עלה באפריל 2006 וכיום מונה 1340 חברים רק בעיר תל אביב (ניתן לראות כמה אנשים רשומים בכל עיר).

● מיזם מעט דומה וגם חדש יחסית הוא אתר Swap שעלה באמצע 2006. דרך האתר ניתן להציג חפצים שאיננו מעוניינים בהם יותר אך לא לשם תרומה אלא לשם החלפה – שווה ערך בשווה ערך. באתר מפרסמים בחינם פריט כלשהו ומפרטים מה נרצה תמורתו. באתר גם פועלת מערכת משובים המאפשרת לעמוד על אמינותו של כל חבר. יכול להיות מעניין לשלב בין Swap לבין בנק הזמן (אולי יזמים מתנדבים קוראים את הידיעון שלנו?)

י.ג.

אנו מתכבדים להביא בפניכם מאמר מאת דוד ברקן מחברת Visionary, עבודה השוואתית מעמיקה בתחום האחסון. ול"מחפשי השראה" בין שורות ידיעון זה: אישור הפרסום כלל סעיף איסור נגיעה חמור אף בשערה משערות ראשו של הקטע...
 

בדיקת יחידות Storage בעלי קיבולת של 2 TeraByte,
יחידת Storage של Intel מול יחידת Storage של חברת Promise

במהלך עבודתי נתקלתי בשתי בעיות עיקריות:
1. עבודה מול או על קבצים גדולים יחסית (מאות מגה בייט קובץ בודד ולעיתים אף על קבצים בגודל של גיגה בייט ויותר).
2. מאגר חומר, מידע ועבודות שהצטברו אצלי מכל מיני פעילויות קודמות, בנפח העולה על טרה בייט סה"כ.
כדי לפתור את בעיית האחסון ושימור החומר הרב שהצטבר אצלי, בשלב הראשון שמרתי את החומר בכוננים קשיחים נפרדים בנפחים של 120GB כל אחד (כ-10 כוננים, בשיטה של מגירות נשלפות), וכן בדיסקים חיצוניים המחוברים למחשב בשיטת FW או USB בנפחים של 250GB ושל 300GB ביחידת כונן קשיח בודד.
את כל החומר שהצטבר אצלי שמרתי, ליתר ביטחון וכדי לא לאבד חומר במקרה של הפסקת עבודת דיסקים, בדיסקים כפולים. כל נושא, כל מדור נשמר פעמיים ובשני דיסקים שונים.
כמובן ששיטת ניהול זו הקשתה עלי מאוד, ונושא העדכונים וסנכרון המידע על הדיסקים הקשיחים הייתה אופרציה קשה, כבדה ומורכבת מבחינתי, שלא לדבר על האי נוחיות באיתור וגישה לחומרים שונים אשר נשמרו באופן זה בדיסקים הרבים בשימוש שלי.
הצלחתי לשמור לאורך השנים על כל החומר מבלי לאבדו ואפילו לא חלקים ממנו, גם במקרה והתגלה כי דיסק מסוים ממחסן הדיסקים הרבים שלי הפסיק לתפקד, ואכן במהלך השנים היו כוננים קשיחים שהפסיקו לתפקד ונאלצתי להחליפם, אבל בשיטת העבודה הקפדנית שלי הצלחתי בכל זאת לשמר את החומרים שלי מבלי לאבדם.
כדי לנסות ולהתארגן בצורה הגיונית ונוחה יותר התחלתי להתעניין בפתרונות אחסון מידע מתקדמים ומתאימים יותר.

היו לי מראש מספר דרישות בסיסיות אשר עליהם יחידת האחסון לחומר הרב שהצטבר אצלי הייתה צריכה לענות:
1. יכולת אחסון של חומר בנפח הקרוב לאחד וחצי טרה בייט נטו.
2. יכולת גישה מהירה לצורך כתיבה, הוספת חומר חדש, שינויים בחומרים הקיימים, כמו גם קריאה והעברת חומר מיחידת האחסון למאגרי מידע אחרים שלי המותקנים במחשב, כגון כוננים קשיחים אחרים או זיכרון ה-RAM המותקן במחשב.
3. יכולת ביצוע עבודה והפעלת אלגוריתמים שונים ישירות על הקבצים השמורים ביחידת האחסון המרכזית מבלי שיהיה הצורך לנייד את הקבצים עליהם אני עובד.
4. ומעל הכול, יחידת הזיכרון, ה-STORAGE צריכה להיות בנויה באופן כזה שגם במקרה ואחד מהכוננים הקשיחים התקלקל, או לא מתפקד, הרי שהחומר חייב להישמר מבלי שיווצר נזק ואו אובדן חומר, ויכולת החלפת הכונן הפגוע בחדש, מבלי לאבד מידע ואו חומר אשר נאגר ביחידת ה-STORAGE בטרם קרות התקלה.
אחרי חקירה ולימוד עצמי הבנתי מהר מאוד כי בגלל הנפח הגדול של הזיכרון לו אני נדרש אני זקוק ליחידת אחסון הבנויה מריבוי כוננים קשיחים, כדי להגיע לנפח הנדרש, העובדים על בסיס RAID 5 לפחות, כדי להבטיח את שרידות החומרים האגורים ביחידת האחסון.
אחרי התייעצות עם "מומחים" בנושא, הוצעה לי יחידת ה-NASS של אינטל אשר על פניה נראתה לי כעונה על צרכי.
היחידה אשר הוצעה לי על ידי המומחה שאיתו התייעצתי וממנו גם רכשתי את הציוד, נקראת באינטל:-
Intel® Entry Storage System SS4000-E, בעלת מקומות ל-4 כוננים קשיחים, בשיטת חיבור Sata II דבר שנראה לי כי מבטיח לא רק נפח אחסון גדול אלא גם יכולת גישה מהירה לחומרים השמורים ביחידת ה-Storage.
יחידת האחסון של אינטל יכולה להכיל עד 4 כוננים בנפח של 500 GByte בחיבור SATA II, המספק נפח אחסון של 1.36GByte בשיטת Raid 5, ומתחברת למחשב באמצעות רשת התקשורת (יחידת ה-Storage מקבלת כתובת IP).
רכשתי את יחידת האחסון של אינטל יחד עם 4 כוננים בנפח של 500 GB כל אחד תוצרת Seagate בשיטת חיבור SATA II אשר הותקנו בתוך יחידת ה-Storage של אינטל בשיטת עבודה של Raid-5, וקבלתי בסוף התהליך יחידת אחסון זיכרון בנפח כולל נטו של 1.36 TByte
יחידת האחסון של אינטל עובדת על בסיס חיבור רשת בקצב של 1GBit, ולכן גם נרכש על ידי סוויצר מתוצרת 3COM לחיבור 8 אביזרים העובד בקצב של 1 GBit בהתאם.
יחידת האחסון של אינטל נבדקה, והורכבה אצלי על ידי המומחים עם ביצוע כל הכיוונים והבדיקות הנדרשות כדי לוודא את עבודתה התקינה על גבי המחשב שלי.
בשלב זה ביצעתי את העתקה, העברת כל החומר שלי מתוך כל הכוננים הקשיחים שברשותי אל תוך יחידת האחסון של אינטל, סה"כ חומר בהיקף של קרוב ל- 1.2 TByte, תהליך שלקח לי נטו קרוב לשבוע עבודה.
לאחר שכל החומרים, המידע והקבצים שלי אוחסנו בבטחה ביחידת האחסון החדשה של אינטל, התחלתי בהתחלה בגישושים ובזהירות רבה ולאחר מכן ביתר ביטחון בניסיונות העבודה שלי מול יחידת האחסון של אינטל.
בשלב הראשון מאד נהניתי לראות את כל החומר שלי, המידע והקבצים מסודרים ומפולגים על פי הנושאים השונים, כאשר כולם זמינים לפני ובלחיצת עכבר. מה עוד שכל החומר היה זמין וללא קשר למחשב עליו עבדתי וזאת כתוצאת חיבור הרשת של המחשבים השונים בהם אני עושה שימוש.
אבל ההנאה הרבה שלי התפוגגה מהר מאוד כאשר התחלתי להרגיש את זמני התגובה וכאשר ניסיתי לעבוד מול או על הקבצים אשר אוחסנו קודם לכן ביחידת האחסון, כפי שהייתי רגיל קודם לכן.
אם ביצעתי את העבודות שלי על קבצים קטנים בגודל של כמה MByte בודדים, היה קשה להרגיש בהבדל. אבל אם ניסיתי לעבוד על קבצים שגודלם גדול מכמה עשרות מגה בייט, הרגשתי מעצורים בהתנהלות העבודה על המחשב, שלא לדבר על קבצים בגודל של כמה מאות מגה בייט, אז המחשב תקוע לחלוטין וזאת למספר רב של דקות, כתלות בגודל, סוג הקובץ וסוג האלגוריתמים ואו הפעולות המופעלות על הקובץ.
התלוננתי בפני המומחים, אלו שהמליצו לי על הפתרון של יחידת האחסון של אינטל, אשר מכרו לי ואף הרכיבו אותה על המחשב שלי, אבל בתשובה קבלתי הסברים מגומגמים ובעצם נשארתי ללא תשובה הולמת.
במצב זה חזרתי להתייעצות עם מומחים שונים אחרים. ואז הסתבר לי כי הבעיה ידועה. מומחה אינטל עצמו, העובד בחברה המייצגת ומוכרת את סוגי ציוד זה בארץ, מסר לי כי הוא אינו ממליץ לי לעבוד עם יחידת אחסון זו של אינטל וכי קרוב לוודאי שאני, אחרי התנסות אחזיר אותה אליו (מה שבאתו השלב כבר ידעתי). יתרה מזאת, מומחה אינטל הציע לי להעביר אלי יחידת אחסון כזו בהשאלה ולצורך התנסות, אבל היה מספיק הגון כדי להודות בפני שלדעתו לא אהיה שבע רצון מסוג זה של פתרון, הסברים והצעות אותם לא שמעתי מפי המומחה הפרטי אשר הציע לי את ההצעה המקורית ואף שמח למכור לי את יחידת אחסון זו של אינטל.
במהלך המשך ההתייעצויות אותם ביצעתי הוצעו לי אומנם פתרונות אחסון מתקדמים יותר, ואף עם ביצועים טובים מאלו שהגדרתי לעצמי, כאלה אשר בהחלט מתאימים לי ועונים על הצרכים שלי, אבל בעלויות כספיות אשר היו הרבה מעל ומעבר לתקציב שלי.
בין יתר הפתרונות הוצע לי, על ידי מומחה טכני ואיש תמיכה מחברת CRG מכרמיאל יחידת אחסון של חברת Promise הנמכרת על ידם וזאת במחיר סביר העומד בתקציב שלי.
יחידת האחסון של חברת Promise די דומה במבנה שלה ובתכונותיה ליחידת ה-Storage של אינטל.
אחרי התייעצויות וביצוע מספר בדיקות השוואה ראשוניות החלטתי לרכוש את יחידת האחסון של PROMISE מחברת CRG.

יחידת האחסון של חברת PROMISE כפי שסופק לי על ידי חברת CRG כללה את המרכיבים הבאים:
1. זיווד, יחידה לקליטת עד 4 כוננים קשיחים, המאפשרים שילוב דיסקים בנפח מכסימלי של עד 750GB המאפשרים נפח נטו על בסיס RAID 5 של קרוב ל- 2 TByte נטו. דגם יחידת האחסון הינו SuperSwap 4100.
2. החלטתי, בגלל הפרש גדול במחיר לרכוש יחד עם יחידת האחסון 4 דיסקים קשיחים של סיגייט בנפח של 500GB.
3. יחידת האחסון סופקה לי עם כרטיס מתאם מסוג FastTrak TX4310 אותו יש לשלב במחשב לחריץ PCI.
יחידת האחסון של PROMISE בשונה מיחידת האחסון של אינטל, אינה מחוברת כיחידת רשת עם כתובת IP, אלא מיועדת להשתלב "כדיסק-אחסון" גדול בתוך המחשב עצמו ומוזנת מספק פנימי של המחשב עצמו. עובדה שלכשעצמה מהווה חיסרון מסוים בהשוואה ליחידת האחסון של אינטל, אבל עם חיבורי רשת מתאימים בין המחשבים עצמם ניתן להגיע ליחידת האחסון וזאת מכל מחשב חיצוני אחר. ולכן במסגרת משרד קטן של פחות מ-6 מחשבים, אין הדבר מהווה חיסרון מהותי.
מאחר והחלטתי להוסיף את יחידת האחסון של PROMISE כיחידה חיצונית למחשב, ולא כיחידה פנימית למחשב (במחשב שלי לא היה מקום לשילוב יחידת האחסון של PROMISE ), ולכן את הכרטיס המתאם נעצתי במחשב, בחריץ PCI פנוי, בעוד שאת יחידת האחסון של PROMISE התקנתי מחוץ למחשב, כאשר את חיבורי יחידת האחסון לבין הכרטיס המתאם שלה העברתי דרך מרווח ריק בחזית האחורית של המחשב, ואת יחידת האחסון של PROMISE הפעלתי באמצעות ספק ניפרד.
את יחידת האחסון של חברת PROMISE חיברתי למחשב שלי כאשר אליו הייתה מחוברת עדין גם יחידת האחסון של אינטל (באמצעות כרטיס רשת וסוויצר של 3COM אשר אותה, בינתיים לא ניתקתי). דבר שאפשר לי להגיע למצב נדיר של יכולת ביצוע בדיקות השוואה בין מהיריות עבודה של התקני המחשב השונים והשוואה בין ההתקנים השונים המחוברים אליו. ואת פרטי ההשוואות בין יחידות האחסון השונות כמו גם תוצאת מדידת מהירויות ביצוע ניתן ללמוד מהפרוט כמופיע להלן.
את קונפיגורציות חיבור המחשב שלי על שלל האביזרים ויחידות האחסון ניתן לראות באיור המצורף:

המחשב שלי, כמתואר באיור המצורף מבוסס על המרכיבים הבאים:
1. במחשב מותקן MB מסוג D865PERLL של חברת אינטל. ה-CPU הינו גם תוצרת אינטל מסוג פנטיום 4 העובד בקצב שעון של 3GHz, והמחשב מצויד בזיכרונות מהיריםRAM בנפח של 2GB.
2. כדיסק ראשי שעליו גם הותקנה מערכת ההפעלה משמש אותי דיסק קשיח בנפח של 40GB מתוצרת WD עם חיבור PATA למחשב.
3. מערכת ההפעלה אשר מותקנת במחשב הינה:- Windows XP Pro, Ver 2002, 32 Bit, Service Pack 2, עם כל עדכוני מערכת ההפעלה האפשריים.
4. במחשב, פנימית מחוברים שני כוננים קשיחים נוספים מתוצרת סיגייט 250 GB כל אחד מהם, עם חיבור מסוג SATA II.
5. כרטיס מתאם מסוג FastTrak TX4310 של חברת PROMISE ננעץ בתוך אחד מחריצי PCI הפנויים במחשב.
6. המחשב מצויד בכרטיס רשת המאפשר עבודה בקצב של 1GBit
7. יחידת האחסון של אינטל מחוברת באמצעות רשת התקשורת.
8. יחידת אחסון של פרומיס חוברה ישירות לכרטיס המתאם שסופק עם היחידה.
במצב חיבורים זה בחרתי קובץ די גדול בנפח של 3.303 GByte לא גדול מדי כדי למנוע תקופות המתנה ארוכות מדי ובלתי נסבלות, ומאידך מספיק גדול כדי שיאפשר ביצוע מדידות עם סטופר ידני בו עשיתי שימוש. הקובץ הנבחר היה בעצם קבוצת מסמכים שהכילו טקסטים שונים, קטעי ווידיאו באורכים משתנים, ומספר קבצי תמונות שמורות בפורמט TIF ובפורמט JPG. כל חבילת המידע הייתה "ארוזה" בקובץ שמור בפורמט ISO.
באמצעות קובץ נבחר זה של 3.303 GByte ביצעתי שתי סוגי פעולות שונות והם:
1. העתקת הקובץ מכונן מקורי בו הוא נשמר לראשונה, בכל פעם לכונן אחר המותקן במחשב שלי ואו למדיית זיכרון (Storage) שונה המחובר למחשב שלי.
2. לאחר ביצוע העתקת הקובץ, ולאחר שאותו הקובץ אוחסן בכוננים ואו מדיית הזיכרון השונות המחוברים למחשב שלי, ביצעתי על הקבצים שהועתקו פעולת פריסה (פעולה הפוכה לפעולת כיווץ).
כל ביצוע פעולה כמפורט לעיל בוצעה על ידי תוך כדי מדידת הזמן הנדרש לביצועה וזאת באמצעות סטופר ידני.
את תוצאות המדידות לביצוע שני התהליכים ביחידות הזיכרון ואו ה-Storage-ים השונים ניתן לראות בשתי הטבלאות המצורפות בהמשך.
את קובץ המקור בנפח של 3.303 GByte שמרתי בהתחלה על אחד משני הכוננים בנפח של 250 GByte אשר הותקנו בתוך המחשב ובחיבור SATTA II, (ראה איור מצורף) וממנו ביצעתי העתקת הקובץ כמות שהוא, כאשר בכל פעם העתקתי אותו למדיית זיכרון אחרת, תוך כדי מדידת זמן העתקה שלו למדייה השונה.
הקובץ הועתק בזה אחר זה לכוננים הקשיחים ואו למדיות הזיכרון השונות, כאשר בכל העתקת הקובץ למדיית זיכרון בוצעה מדידת זמן, הזמן הנדרש למחשב לבצע העתק הקובץ ממדית זיכרון אחת למדיית זיכרון שנייה.
לראשונה הועתק הקובץ לכונן השני בנפח של 250 GByte המותקן במחשב המחובר גם הוא בחיבור SATTA II קבוע, לאחר מכן הועתק הקובץ לכונן הפנימי הראשי המותקן במחשב והמחובר בחיבור קבוע מסוגPATTA (הכונן של WD ובנפח של 40GB). ולאחר מכן הקובץ הועתק פעם ליחידת האחסון של אינטל, יחידת ה-NASS, ולבסוף הועתק הקובץ בנפח של 3.303 GB ליחידת האחסון של PROMISE.

זמני העתקת הקבצים לכל אחד מהמדיות כמפורט לעיל מופיע בטבלה מספר 1 להלן:
 

לאחר גמר ביצוע העתקת הקובץ כמפורט לעיל ואותו הקובץ אוחסן בבטחה בכל אחד מאמצעי ה-Storage המחוברים למחשב, ביצעתי על אותו הקובץ את פעולת פריסת הקובץ המועתק וזאת באמצעות תוכנת WinRAR.
את ביצוע תהליך הפריסה של אותו הקובץ (לאחר גמר העתקתו ואחסונו למדיית זיכרון שונה) ביצעתי בכל פעם במדיית זיכרון שונה, בכל אחד ממדיות הזיכרון המחוברות למחשב, כאשר הפריסה בוצעה מהקובץ המועתק לתוך פולדר שנפתח אוטומאטית ובאותה מדיית הזיכרון.

תוצאות זמן הפריסה בכל אחד מאמצעי ה-Storage מפורט בטבלה מספר 2 להלן:
 

תגובות לדוד

השורות של עמית.

בטח כבר הבנתם מדוע אני באופן עקבי מפספס את האירועים הגדולים ב"שידור חי", ואם לא אז זה פשוט מאוד: הדד ליין שלי הוא יום שני בערב, ובמדינת ישראל הכול קורא בשלישי רביעי. אבל אני לא כתב חדשות, ובזמן הזה התאפשר לי קצת לבחון את המידע (לא שזה עשה לי יותר טוב) ולקבל קצת יותר מבחוץ.

אוי לאותה בושה

זהו, באופן רשמי ירדנו לרמה של רפובליקת בננות. כולם אומרים "חכו תראו שלא ייצא מזה כלום". מבחינתי כבר יצא, אני לא מאמין שמשטרת ישראל תעצור 22 איש ללא תיק עב כרך. נכון זה גם לא אומר שיצא מזה משהו, אחרי הכול המערכת כולה מושחתת. קחו למשל את הלבנת ההון בבנק הבועלים, פרשייה שהתפוצצה בקול רעם חזק והסתיימה בהעמדה לדין של שני פקידים בסניף מקומי. הייתה הלבנה, אחרת לא היו עומדים הללו לדין. ברור שכדי לבצע הלבנה מישהו גדול מהם צריך היה לדעת על כך, אבל איש לא עמד לדין על כך שאפשר את ההלבנה. ואם יש כסף מולבן, הוא שייך למישהו... וגם האחרון, שהוא כמובן איש עסקים כלשהו, היה אמור לעמוד לדין. אז הייתה הלבנה של כסף ורק שני פקידים זוטרים עשו זאת. היה כסף שהולבן אבל הוא לא שייך לאף אחד, נו באמת, מישהו מאמין לזה?
כנ"ל בפרשיית הסוס הטרויאני, היה סוס טרויאני, יש מי שכתב אותו והיה מי שעשה בו שימוש ושוב אף איש עסקים לא הועמד לדין.
באופן רשמי ומובהק, מדינת ישראל מעדיפה את אנשי העסקים הגדולים על פני הציבור. על היושר הציבורי אני בכלל לא רוצה לדבר כי הנ"ל ירד מהארץ מזמן (כנראה עם המנדט הבריטי).
בנינו רפובליקת בננות מפוארת, המבוססת על כוח פוליטי או כסף או שניהם. ואנחנו האזרחים מביטים ולא מאמינים: אין ביכולתנו לעשות דבר, אנחנו לא בוטחים יותר באיש מכיוון שבדרך יש מערכת משטרתית שאיננה צחה כשלג (ראה סיפור חיים רמון), שלא לדבר על שלומיאלית (ראה סיפור בני סלע). אחריה ניצבת המערכת המשפטית המלאה אינטרסנטים מכל המינים והסוגים, מערכת משפחתית המזינה את החמולה הקרובה בתפקידים, התמחויות ותיקים, וכמובן גם לקוחות עשירים.

אמרתי לכם! אמרתי לכם שאין פיקוח על מס הכנסה. עד כדי כך אין פיקוח שאיש לא ידע מה קורה שם במשך לפחות שתי קדנציות של יו"רים. אמרתי לכם שהם דופקים אותנו כדי להקל על חבריהם. אבל לא אמרתי לכם שלמרות שהבני אלף דפקו אותי עד העצם, אני לא שמח לאיד (אם כי אני עדיין מקווה לראות כמה שמות ספציפיים ברשימת העצורים, מה לעשות... אני בן אדם). אני כועס, אבל יותר מכל אני מיואש. אני יודע שאף איש עסקים לא ישלם על כך, אני יודע שהרשות לא תשתנה, היא רק תכביד עוד יותר על הנישומים הקטנים. אני יודע שהכרישים יצאו לחופשי ושאנחנו הסרדינים נמשיך לשחות במים עכורים כשעסקנים מפלגתיים מושחתים משתינים בתוכם ללא הפסקה את שאריות הוויסקי המשובח שהם רוכשים בכספינו.

מה שמרתיח אותי הוא שאיש כביכול לא ידע על כך! איך יתכן שמשרד מבקר המדינה לא שם לב שראש ראשות המיסים הוא ילד? במערכת ממשלתית כל כך הירארכית מצב כזה כמעט בלתי אפשרי ללא מינויים פוליטיים מכוונים. אומר לכם איך יתכן, ואני מצטט את דברי נציב קבילות הציבור בתשובה לתלונה שהגשתי כנגד מס הכנסה: "משרד המבקר איננו מתערב בשיקולי מס הכנסה".
עצוב לי, אולי לא שמתם לב אבל כל הנוגעים בדבר הם ירושלמים. את יורם קראשי הייתי רואה קורא עיתונים בארומה כל בוקר (בין מעצר למעצר, שכן אין זו הפרשה הראשונה בה הוא מעורב, בקודמת נסגר התיק לפני מספר שבועות). שולה זקן אחותו, קובי בן גור ירושלמי מבטן ומלידה.
מעצבן אותי שראש הממשלה יושב על כיסאו עדיין: המזכירה הבכירה שלו מעורבת עד הצוואר באירוע, והוא תומך בה. אני נורא רוצה להאמין שאהוד אולמרט איננו מעורב -בין אם פאסיבית ובין אם אקטיבית- אבל יותר מדי פרשיות וחשדות מסתובבות סביבו.
כפי שאומרת אשתי "לא הפנמנו את עובדת היותנו מדינה, אנחנו לא מסוגלים לנהל מנגנונים תקינים עם ביקורת סבירה, אסור היה לנו לוותר על המנדט הבריטי, אולי לא היינו עצמאיים אבל בטח שבטח לא היינו אוסף של גנבים ונגנבים כל כך פטאתי".

אל תגידו לי שלא ייצא מזה דבר, אני יודע! אבל אני גם יודע שזה לא אומר שאין כלום, יש ועוד איך. משטרת ישראל עצרה 22 איש! אם זה יסתיים בכלום, אזי כדאי לבדוק את חשבונות הבנק של בכירי משטרת ישראל.
זהו...
 

זהירות מזומנים

לגבי ההמלצה שלי לא להפקיד כסף בבנק, בדיוק היום קראתי שאדם נעצר כי החזיק מיליון שקלים במזומן. לא הייתה שום עילה למעצרו, חוץ מהעובדה שהחזיק סכום במזומן. לא ממש אכפת לי איך השיג את הסכום, את זה גם המשטרה לא יודעת, אבל העילה למעצר לא ממש נראית לי סבירה ולא חשוב גודל הסכום. טענת האיש הוא פשוט לא מפקיד את כספו בבנק. אי לכך, כשתמשכו את כספכם מהבנק אל תסתובבו עימו ברחובות: ישר מתחת לבלטות! המשטרה לא תאמין לכם שמשכתם את כספכם מהבנק, היא הרי רגילה שהאזרח הישראלי הוא פראייר.
 

העיקר הבריאות

וכדאי שגם לא תגיעו לחדר המיון. לפני שבועיים קראתי על אישה שאושפזה ביחידה לטיפול נמרץ באיכילוב, והטיפול היה כל כך נמרץ שאף אחד לא שמע את המכשירים מצפצפים ולא הגיע לטפל בה בשעת מצוקה, מה שגרם לפגיעה מוחית קשה.

וכדאי גם שלא תצטרכו תרומת דם, שכן מד"א לא מקבלת דם מהומוסקסואלים (אלוהים יודע כיצד הם מזהים אותם) ואתיופים, ורק 12 מתוך 120 חברי כנסת מוכנים לתרום דם לאזרחיהם.
 

חזרתי

חזרתי הבוקר למרסיי. אני בינתיים כבר לא חשוף לקרינת השחיתות הישראלית, כל הבלאגנים הקטנים כאן נראים כמו בדיחה ליד המציאות הישראלית. מה שכן, נפל דבר בצרפת: ממשלת צרפת העבירה חוק -לא בלי לחץ מסיבי- האומר שהזכות לדיור הנה זכות בסיסית של אזרח. לא ממש ברור לי איך מיישמים חוק שכזה, אבל הוא בהחלט נכון. קחו למשל את מדינת ישראל, המדינה מוציאה הון לאיתור כל מטייל טמבל שמסתבך ברחבי העולם האקזוטי, אבל אנשים מתים מקור ברחובות כי אין להם דיור. הטענה בכל העולם המערבי היא שחיי אדם הם מעל לכל. אפילו היהדות מוכנה לוותר על שמירת השבת למען פיקוח נפש. אבל מצד שני, אנשים באותם מדינות קופאים מקור ברחובות או רעבים ללחם. זה נכון שצרפת היא לא ישראל והמדיניות הסוציאלית הצרפתית מוגזמת, אבל מצד שני אדם נורמאלי זקוק למגורים, מזון, וטיפול רפואי כבסיס למחיה כאדם, ואף מדינה בעולם -בטח שבטח לא ישראל- לא מסוגלת להבטיח לו את הללו בלי חשבון בנק. עצוב...
 

ולא רק בישראל

חבר יקר שלי יצר איתי קשר לאחר שנה של נתק. החבר בעל חברת מצלמות מצליחה בטייוואן נעלם לפני מספר חודשים ועימו אתרי האינטרנט של החברה. מדובר באחד מ- 25 יצרנים שמצלמותיהם הן הנמכרות ביותר בעולם. השבוע, באורח פלא, שלח לי ידידי דוא"ל עם ברכת שנה טובה. ווילי (זה שמו ובלי בדיחות, שכן הוא לא ממש יודע מה פירוש המילה באנגלית, ואני לא מתכוון לספר לו) הקים את החברה שלו בשתי ידיו, וצמח להיות חברה גדולה בסטנדרטים טיוואנים ששולטת בשוק המקומי ובשווקי המזרח. בשלב מסוים החל העסק להכביד עליו והוא עבד כמעט אך ורק על מנת לשלם משכורות לעובדיו. לפני כשנה גילה שלא רק שחלק מהם גנב סחורה ומכר אותה ללקוחותיו, אלא שבעקבות זאת גם הקימו הללו חברה מתחרה. עשה ווילי את המעשה, סגר את החברה, לקח את הרגליים והתנחל לו בשנחאי (סין). הקים חברה חדשה והתחיל מאפס כשמשפחתו נמצאת מאחור בטייוואן .

מוסר השכל: גנבים קטנים יש בכל מקום, גנבים גדולים מצויים בשפע רק בישראל.
 

תגובה לשורות של עמית