היום אתה זקן יותר מאשר אי פעם היית וצעיר יותר ממה שאי פעם תהיה
גרסתBOS העדכנית הנה BOS v2.3 ▪ לקוחות בהסכם שירות הזכאים לעדכוןהקישו כאן לקבלת העדכון. ▪ לאלו שעדיין אינם לקוחות, לבקשת גרסת הדגמההקישו כאן. ▪ למצגת BOS עדכנית: BOS 2009H.pps גרסת Beta עדכנית 2.3.1.29 לקבלת גרסת Beta
שער ערך ה GB 22/08/2012 השוואת כדאיות רכישת דיסק קשיח מסוג SATA
כבר היום נמצאות בפיתוח טכנולוגיות שתאפשרנה לאחסן ולגבות את המידע שלנו בעוד מספר עשורים. איזו תהיה השיטה המועדפת? סוג חדש של חומרה? יהלומים? חיידקים? קומפוטרוניום? או אולי מולקולות ביולוגיות מורכבות כמו זו של ה-DNA? Next-generation Information Storage in DNA הוא מאמר שהתפרסם החודש, סיכום עבודתם של דר' George Church (מחלוצי האוטומציה בקידוד הגנום האנושי), Yuan Gao ו- Sriram Kosuri (סינתזת DNA מבוססת שבבים). המאמר מוכיח את התכנות השימוש ב-DNA כמצע לאחסון מידע - מצע עם קיבולת תיאורטית של 455 אקסה-בייט נתונים לגרם. להזכירכם, אקסה בייט אחד שווה למיליון טרה בייטים. בחיידקים, למשל, רק כ-1% מהמשקל שייך ל-DNA. כלומר, יתכן ונוכל לשמור את כמות המידע שמסוגלים להכיל היום 455,000,000 דיסקים קשיחים של 1TB, בתסנין של 100 גרם מושבות חיידקים.
נכון לרגע זה, ההישגים הפרקטיים של מדעני הארוורד, צנועים יותר. הם הצליחו להמיר את הספר האחרון של צ'רץ' על גנומיקה, המכיל 53,426 מילים ומקודד ב-HTML, כולל 11 תמונות JPG. ותוכנת JavaScript אחת, לרצף ביטים של 5.27Megabit . או אז הם קדדו את הביטים ל-אוליגו-נוקלאוטידים. ספריית האוליגו-נוקלאוטידיים סונתזה באמצעות ביוצ'יפים, שהם מיקרו-שבבי DNA (טיפות DNA מיקרוסקופיות מודבקות למשטח. את הטיפות מניחים בעזרת טכנולוגיה דומה לזו של מדפסת דיו). בכדי לקרוא את הספר המקודד, שוכפלה ספריית האוליגו-נוקלאוטידיים באמצעות טכניקת ה-Limited-cycle PCR ולאחר מכן הריצו אותה בטור יחיד, בערכה למערכת HiSeq של חברת Illumina.
במונחים של מערכות קבצים, מדובר ברעיון חדשני וגאוני. זו למעשה הגדרה חדישה של תקן אינודים למערכת קבצים על גבי DNA. לכל בלוק של 96 ביט יש descriptor (מידע על מיקום הבלוק ברצף המידע) של 19 ביט. בעוד הטכנולוגיה יכולה אולי להיות פרקטית בעיקר למטרות אחסון לטווח ארוך וארכיבאות מהסוג המקבל בקשות אחזור נדירות ואינה מהירה בהפקת האחזורים, המאמר מראה התכנות חזקה. מכל המצעים הביולוגיים שהוצעו עד כה, יש כאן את רצף המידע הארוך ביותר. הוא גם נבנה על גבי קבוצת טכנולוגיות קיימות שהתבססו לאורך שנים רבות על נישנות ועל תיקון שגיאות.
למערכת "הגיבוי הביולוגית" הזו יש יכולות רפליקציה מוטמעות. אפשר אפילו לומר שלתהליך הרפליקציה שלה כבר יש מיליארדי שנה של מידע זמין. אבל, אילו יתרונות יכולות להיות לאחסון ב-DNA על פני אחסון במצעים קונבנציונאליים (טייפ, דיסקים)? ב-הרווארד אומרים שאחד מהם הוא שתכונותיו לא משתנות לאורך זמן ועלות האחסון אפסית. אורך החיים שלו עובר את זה של האחסון המגנטי, ואפשר לאחסן אותו במקום קטן מאוד. כאשר הטכנולוגיה תבשיל, יתרונות ה-DNA כמצע אחסון יתורגמו במהרה לחסכון כספי ניכר בעבור מי שחייב ארכיב של כמויות גדולות של מידע. לפחות היום, למרכז מידע שמאחסן ושומר ארכיון של אקסה-בייט אחד של מידע, יש עלויות תחזוקה גבוהות מאוד יחסית לעלות התחזוקה של מעבדת ריצוף (sequencing) ואינקובאטור עם צלחות פטרי.
בשנת 2008 השקיעה גוגל במחקר של צ'רץ על הגנום האישי (PGP) שביסודו שיתוף פעולה בין מתנדבים מהקהל הרחב לבין המדענים. גוגל גם השקיעה כספים במיזם הגנטי 23andme. אין ספק שהחברה מקדישה תשומת לב לכיוון האחסון הביולוגי. בנוסף, גם יש לגוגל זרוע מחקרית ממוקדת בחסכון באנרגיה, שנועדה לקדם את הדרך בה היא מתפעלת את מרכזי המידע.
גם פייסבוק נמצאת כרגע בשלב -פחות עתידני אך מאוד פעיל - להעביר את הגיבוי השניוני שלה למיקום תת קרקעי בשטח 5,760m² במדינת אורגון, קרוב למרכז המידע קיים. האתר, המכונה בצורה בלתי רשמית "Sub-Zero" (שם רשום השייך לחברת חדרי קירור), תאחסן עותק של הרשת החברתית למקרה הצורך של שחזור השרתים הראשיים במקרה חרום. התוכנית התגלתה בעקבות בקשה לאישור בנייה שהגישה החברה. במרכז החדש, מקום לאחסן את המידע על גבי דיסקים קשיחים פעילים הזקוקים לתחזוקה מתמשכת, פייסבוק מנסים להגיע לפתרון בו הדיסקים יופעלו רק בעת הצורך. למעשה, תפקיד האתר יהיה זהה לתפקיד שבהרבה ארגונים עדיין מוטל על ארכיון הטייפים. בפייסבוק לא מחזיקים טייפים, אבל הם שומרים שני עותקים של כל המידע: בראשון משתמשים בכל פעם שיש בעיה בשרת הפעיל. השני, למטרות חירום בלבד. בחצי השנה הקרובה, יהיה עליהם לפתח פתרון חדש, של אחסון חסכוני. כרגע הפיתוח בתחילת דרכו, ומתמקד ככל הנראה בתוכנה. היום, קבוצת שרתים בודדת של פייסבוק צורכת כ-4.5 קילו-וואט. היעד למערכות באתר התת קרקעי הוא 1.5 קילו-וואט בזמן עבודה. אם יצליח הפרויקט, יתכן ויקום אתר דומה גם קרוב למרכז המידע שלהם בצפון קרוליינה.
לא רחוק מאתר הבנייה השני של פייסבוק (30,658m² ב-Prineville), בונה Apple קומפלקס משלה למידע, המכונה "מרכז מידע טאקטי". מתוכנן בו שטח של 46,452m² ארונות אחסון שרתים. איש לא יודע עדיין למה מייעדים באפל את המבנה. אחדים ניחשו שמדובר באתר לשותפים, כדי שיוכלו להתחבר שם לרשתות של אפל מבלי שתהיה להם גישה לסודות הכמוסים של החברה. אחרים, משחקים עם הרעיון של אתר אחסון קר דומה לזה של פייסבוק.
BYOD הוא כאב ראש גדול לכל מנהל רשת. Bring Your Own Device או "הבא (למקום העבודה) את המכשיר (הפרטי) שלך" היא אופנה שנחתה עלינו לפני מספר שנים. נכון, יש מקומות עבודה המבקשים מן העובדים להשתמש בכלי הרכב שלהם, ולא מוכנים לשלם חלק מעלויות הביטוח. אבל בדרך כלל המעסיק אמור לספק את הכלים, הציוד, ואמצעי הבטיחות לעובד. הרעיון שעובד מביא את כלי העבודה שלו, לא משנה את מעמד המעסיק. החובה שלו לדאוג לתחזוקה ולאבטחת הציוד קיימת והיא מעניינו של איש המחשבים בחברה. אבל הנושא נוגע לשאלות רבות נוספות כמו למשל, למי שייך הקניין הרוחני הקיים על גבי המחשב הפרטי של העובד. כאשר העובד מסוגל למזג בשימוש את הפרטי עם הקנייני, רעיון שיכול היה לחסוך גרוש מביא בעצם לאובדן שליטה. האם העובד מקבל איזו שהיא תמורה על השימוש בציוד פרטי למטרות עבודה?, בדרך כלל הוא רק מקבל את הסיפוק להמשיך ולהשתמש במכשיר המוכר לו ואהוב עליו, במקום להתרגל לדגם אחר שמקום העבודה מספק. כאשר העובד עוזב את ארגון המעסיק, הוא בדרך כלל מתחייב להסיר את המידע הקנייני, אך קשה מאוד לאכוף את הנושא. לאחרונה עסקנו בתחום הפורנזי במספר מקרים של מקומות עבודה שסבלו מזליגות רציניות בעקבות עזיבת עובדים. במקרים אלה, תחנות הצדק בסופו של דבר פוסקות קנסות לעובדים שסרחו, אך התהליך - כמעט כמו כל דבר שמצריך התערבות החוק בישראל - ארוך, יקר ומייגע. בארצות שונות בהן נהוג לאפשר BYOD, כמעט 70% מן העובדים משתמשים בציוד פרטי למטרות עבודה, בין אם המעסיק מסכים ובין אם לא. מאידך, כחצי מן הארגונים מסכימים עם המנהג, אך לא דואגים לנהל את הנושא או להנחיל נהלים. למעשה, יותר ארגונים אוסרים על BYOD מאשר מאפשרים ומממנים אותו.
סקר סיכונים של ISACA משנת 2011 (בשם "Risk-Reward-Barometer") גילה כי בארה"ב יותר מ-58% ממקצועני האבטחה חושבים כי התקנים ניידים בבעלות העובד מהווים סכנה מוגברת לארגון המעסיק. המצב ברור במיוחד בארגונים הפועלים בתחומי הבריאות, הכספים וכו'. בכל ארגון חובה להגן על מידע רגיש של החברה ושל הלקוח, וארגונים שחייבים על פי חוק להיצמד לתקני אבטחת מידע, אף מסתכנים בעונשים חמורים אם תתגלה הפרה.
יצרני המחשבים נאלצו תמיד להתמודד עם מתחרים חזקים, ולשם כך הם ניצלו כמעט כל אסטרטגיה קיימת בעולם העסקים. בין היתר, הם מצאו להם פרזנטורים מוכרים. למשל, מיקרוסופט שכרה את הקומיקאי ג'רי סיינפלד. ולפניו היו להם רשימה ארוכה של שחקנים כמו ג'ניפר אניסטון ומת'יו פרי ("חברים"). חברת HP השתמשה באיש העסקים מארק קובאן, הטניסאית סרינה וויליאמס, והראפר Jay-Z. קומפאק בחרה בשחקן האנגלי ג'ון קליז (מונטי פייטון), שגם הופיע בפרסומות של Intel Centrino, יחד עם הכוכב הסקייטבורדינג האמריקני טוני הוק, והזמר הבריטי סיל. אפל, למי שזוכר, שכרה את השחקן קווין קוסטנר.
כעת, יש לנו אליכם שאלה: לו הייתם יכולים לבחור באיש או באישה המפורסמים לבחירתכם, מן הארץ או העולם, לקידום העסק, השירות, המוסד, החברה, המועדון או העמותה שלכם... במי הייתם בוחרים?
שלחו לנו את תשובתכם, בליווי נימוקים מתאימים, ונפרסם את מכתביכם במגזין. אולי... מי יודע, נסתרות הן דרכי האל.
● הצלחה ישראלית בהסברה בינלאומית. אם תרצו לרתום גם את ילדיכם בני ה-17עד 23 למאמץ, ובנוסף להעניק להם חופשה חלומית בקיץ 2013, צרו קשר עם הועדה לחילופי נוער במועדון ליונס נס ציונה
ממשלת אקוודור בראשות Rafael Correa הסכימה לתת מקלט למר וויקיליקס, ג'וליאן אסנג'. הנ"ל התקבל בשגרירות אקוודור בלונדון לפני שבוע. גם השוטר לשעבר Alexander Barankov, שהאשים דרך האינטרנט בשחיתות את ממשלת בלרוס, בחר באקוודור כמדינת מקלט. אלא שהוא נמצא כבר שנתיים עצור בה בטענות של הפרת תנאי הוויזה שלו, לאחר שמולדתו ("הדיקטטורה האירופית האחרונה") ביקשה את הסגרתו.
ממשלת אקוודור מרוויחה פוליטית ממתן המקלט ל-אסנג', זה מאפשר לה להסיט חלק מן הביקורת הפנימית והבינלאומית על המסע שלה כנגד המדיה הפרטית. אסנג' נתפס כעיתונאי בינלאומי מקצועי הנלחם בעד חופש הביטוי. ארגונים כמו "עיתונאים ללא גבולות" וקונפדרציית הלאומים הילידים CONAIE, תמכו בהגנה על אסנג' אך מגנים את הדו פרצופיות הממשלתית: Correa רודף ומעמיד לדין את המנהיגים הילידים ואת הפעילים החברתיים, כמחבלים. הנשיא Correa, שנמצא בשלטון כבר בשנתו השישית, דואג לבחירות של השנה הבאה. הפופולאריות שלו ניזוקה כאשר ניסה להפעיל שליטה על העיתונאות המקומית, באמצעות תביעות משפטיות, משאלי עם וסגירת תחנות רדיו. לטענתו העיתונות הלטינו-אמריקנית מושחתת... ולמה שהעיתונות תהיה דופן בדרום אמריקה, כאשר היא ממומנת על ידי תאגידי ענק, עם אג'נדות ואינטרסים וזרים.
אסנג' מבוקש ע"י שבדיה, מפחד שזו תסגיר אותו לארה"ב (שם הוא יכול אפילו לקבל עונש מוות בגין בגידה). אנגליה מצדה בודקת בשקיקה את החוקים הבינלאומיים אחר פרצה שתאפשר לה לבטל את מעמדה של שגרירות אקוודור בשטחה... למי שחי את המציאות המערבית קשה להבין שחלק ניכר מן התסבוכת הדיפלומטית שנוצרה מקורו בהבדלי מנטאליות ותפיסה... במזרח התיכון, למשל, כבר הורגלנו לפער שבגללו חצי עולם מגנה מדי בוקר את ישראל. באקוודור, כמו אצל שכנים אחדים שלנו, הפשע בגינו מבוקש אסנג' (תקיפת שתי נשים) לא נחשב לחמור במיוחד. הנשיא Correa הציע לשוודים לתשאל את אסנג' בשטח השגרירות, אך הם סירבו. הממשל השמאלני ואנטי-אמריקאי שלו משתמש בהגנה על אסנג' כדי לעקוץ את ארה"ב ואת המערב כולו. אבל האדיבות של אירוח בשגרירות אקוודור המופגנת לטובת אסנג', אינה ניתנת לתושבי אקוודור אחרים שיתכן וינסו לחקות את טקטיקות החשיפה שלו.למשל, מאז הוא אורח השגרירות, ממשלת אקוודור הזניחה את הצורך בצו לשם חקירת כתובות IP פרטיות. ב-31 ביולי אחרון (ובפעם השנייה בשנה וחצי האחרונה) משטרת אקוודור החרימה - בתירוץ של הפרת חוקי העבודה - את מחשבי שבועון החדשות Vanguardia, הידוע בביקורותיו על הנשיא. וונגוארדיה יצא לאור למרות הכול. הובא לדפוס בעזרת מחשבים שהתקבלו בתרומה.
בכל פעם שהיינו מתרצים ומפרסמים כאן שורות חריפות ומעוררות מחלוקת של עמית, היו קוראים שכעסו ועזבו בטריקת דלת את רשימת התפוצה. שטף תגובות זועמות, או לחלופין תומכות, היה אז מגיע אלינו בימים הראשונים שלאחר הפרסום וגם מטפטף במשך שבועות וחודשים לאחר מכן. אנחנו מבינים אותם, באמת, גם התגלה כי לא בריא להקשיב למתלוננים. עשרה קוראים ביקשו בחודש האחרון שלא להמשיך ולקבל את המגזין. כיורשת הזמנית של עמית במשבצת הטרוניות, קצת שמחתי. האם הצלחתי להרגיז ולו מעט? לגרות, לאתגר, לעצבן, להציק...? בדיקה שטחית הבהירה שזה לא אישי. חלק מן הקוראים החליפו מקום עבודה וכתובת מייל, אחד הודה שתיבת הדואר שלו עמוסה מדי והוא לא מספיק לקרוא. לא בגללי, למרות שבשבוע שעבר הרהבתי עוז עם "נבחרים אידיוטיים"! "את מזכירה לי את גן הילדים", אמרה בת קול משועשעת. "היה שם את הילד הזה שהבין שככל שהוא יותר ממושמע ומתרצה, פחות שמים לב אליו. לכן, היה מתחיל לצרוח מילים אסורת - קקה-פיפי-ז*ן-תחת! - ומיד היה מקבל התייחסות. שלילית, אבל תשומת לב בסופו של דבר". נדמה שאתם יודעים מה נהיה מכל הילדים האלה. הם גדלו והפכו לעיתונאים ומבקרים.
לפני חודש נרשמה הצלחה קטנה לזכות מתנגדי המאגר הביומטרי של ישראל. מה דעתכם על כך? האם אתם אישית נמנים בין הפעילים, בין התומכים, או בין ספקי הטכנולוגיות? כבר בשנת 1999 עיתונאי שאל את Scott McNealy, אחד ממייסדי חברת SUN, את דעתו על סוגיית הפרטיות. מק'נילי השיב לו: "ממילא אין לך שום פרטיות, תתגבר!". זה היה נכון כבר אז, וזה החריף במהלך השנים. פרטיות מוחלטת הוא מצרך נדיר, שרק מעטים מסוגלים להשיג - אם הם רק ירצו בכך מספיק. העלאת הנושא מזכירה לכולנו את המיליונר Howard Hughes (ויש הטוענים שהוא עדיין חיי) אשר שמר על פרטיותו בקנאות של חולה OCD, שכזה היה. חברות האינטרנט הגדולות מתייחסות בקלות דעת לזכותנו לפרטיות. זה כבר לא לגמרי נכון ש"לא ניתן לנצל יותר ממה שאתה בעצמך מזין". זה אולי תקף לגבי הרשתות החברתיות. מחברות הטלפוניה עם מדריכי הטלפונים המקוונים, עד לוועד הורים המעלה לרשת את רשימת הקשר הכיתתית, הם לא מבקשים רשות לעשות זאת. רק בעבור מי שבמיוחד ירכוש קו טלפון "חסוי" או יקים מהומה בישיבה הקרובה, הם יסכימו להסיר את פרטיו מרשת האינטרנט. מכל העולם הגיעו לגוגל בקשות להוריד מהרשת את המידע של Street View. השבוע, גוגל התבקשה לשלם את הקנס הגבוה ביותר מסוגו אי פעם: 22.5 מיליון דולר על הפרת הפרטיות של משתמשי הדפדפן Safari של אפל (הגרסה 6.0 שלו מגיעה מאז יוני אחרון בחבילה עם מערכת ההפעלה Mountain Lion וכבר לא ניתנת להורדה בנפרד). לדפדפן יש פיצ'ר בשם iCloud Tabs שבאמצעותה ניתן לסנכרן את הטאבים הפתוחים עם כל אייפון או התקן המכיל OS X ובו גרסה אחרונה של ספארי. אבל לספארי 6.0 יש גם העדפה הקשורה לפרטיות והיא "בקש מאתרים לא לעקוב אחריי". גוגל התעלם מהעדפה זו והמשיך לעקוב.
מק'נילי צודק, הפרטיות שלנו לא קיימת, גם אם מדברים על אובדנה בכל פעם שפורץ גונב מספרים של כרטיסי אשראי, מישהו שולח מייל לקבוצת חברים עם כל הכתובות גלויות, או מקופת חולים טועים במספר הפקס ושולחים לנו את תוצאות התרבית הוגינאלית של גברת רויטברג. כל החוקים, הטכנולוגיות והסכמי הסודיות בעולם לא יצליחו לנטרל את הטמטום, החמדנות והרשע האנושיים. חלק מאיתנו לא מצליח להשלים עם מציאות זאת, ומתנהג כאילו הייתה הפרטיות איזו זכות משמיים. למעשה, מדובר ביתרון יחסית חדש בהיסטוריה האנושית, פינוק לאוכלוסיות העמידות יותר בעולם המערבי. הלא, איזו פרטיות יכולה להיות לבני משפחה מורחבת המתגוררים כולם באוהל רועים אחד? מי שדואג לפרטיותו במובן הדיגיטאלי יכול לוותר על כרטיסי האשראי, על חשבונות בנק, ובכלל על כל סגנון החיים המערבי. תאמינו, אתם לא רוצים להתחיל לחשוב לכמה (ואיזה) אנשים יש גישה חוקית ולגיטימית למידע ה"פרטי" שלכם. אז תתגברו.
הצהרת אחריות למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.