תחזוקת תוכנה

למה תחזוקת תוכנה היא יקרה כל כך? - כתב השנה ג'ון לוי  בבלוג שלו.
כאשר רוכשים חבילת תוכנה, אפילו בתור-SaaS, לקוח בלתי מנוסה נוטה לחשוב שעלות המוצר זהה למחירו בקנייה. אך קיימות גם הוצאות נלוות. פיתוח תוכנה הוא עסק לא פשוט. לשם קביעת המחיר הסופית חייב בית התוכנה לקחת בחשבון את מחיר כוח האדם - המפתחים - וגם עלות הכלים שהם נזקקים להם. לעיתים קרובות הפיתוח דורש זמן רב יותר מן המחושב מראש, וזה משפיע על מחיר רכישת התוכנה גם אם בית התוכנה ימכור אותה ללקוחות רבים.
וכעת, לעניין התחזוקה. תוכנה היא בטבעה מוצר מתפתח בצורה מתמשכת. לקוחות שונים מבקשים פיצ'רים חדשים או שינוי הפיצ'רים הקיימים, אך בעיקר, המערכות עליהן רצה התוכנה משתנות מעת לעת, כך שיש להתאים את התוכנה לסביבות חדשות. כתוצאה מגורמים אלו, בית התוכנה נאלץ לספק עדכונים מספר פעמים בשנה כדי לשמור על מצב מעודכן.
רכישת התוכנה אין פרושה שהלקוח או אנשי הצוות אצלו יודעים כיצד להשתמש בה היטב. כך שנדרשת העמקה של איש צוות אצל הלקוח ברזי המוצר, בכדי ללמוד אותו ואולי גם להדריך את עמיתיו כיצד להפיק ממנה את המיטב. אחרת, לא יוכל הלקוח לנצל את מכלול היתרונות שהתוכנה מציעה.
הגרוע ביותר עבור לקוח תוכנה, הוא כאשר היצרן מפסיק לתמוך או לעסוק בתוכנה שהוא רכש ממנו. כלומר, רצוי מאוד שיצרן התוכנה יעשה את כל הדרוש כדי להמשיך ולשחרר את העדכונים והשדרוגים הנדרשים. זה אומר שעל בית התוכנה להחזיק צוות קבוע המוקדש למוצר, גם אם זה כבר לא מניב הכנסה מתאימה לעסק. אנשי צוות התמיכה מודעים לדרכים בהן הלקוח משתמש בתוכנה ולסוג התמיכה שהוא זקוק. רובנו מוכנים לשלם בעבור תמיכה זו כאשר המוצר מועיל לעבודתנו.
וגם כאשר משהו משתבש, נדרשת עזרת מומחה במוצר. בארגונים גדולים, כאשר התוכנה היא חלק בלתי נפרד מן הפעילות, רצוי מומחה צמוד, אפילו כעובד של הארגון עצמו. כלומר, גם הארגון מחזיק צוות מומחים לטיפול בתוכנות ובבעיות, עם ידע לפתרון הבעיות השכיחות שבעבודה השוטפת.
בעת תקלה, לעיתים קשה לדעת בשלב ראשון אם הגורם היה באג בתוכנה, כשל מערכתי או של התשתיות - או אז, נדרש איש מערכות מידע המסוגל לאבחן את מקור התקלה ולחפש את הפתרון בלי קשר למקור שגרם לתקלה.

נהוג היום לחשוב שמחשוב הענן יחסוך לנו הוצאות כאלה. יתכן ויתאפשר לחסוך כסף על ידי שכירת תוכנה הרצה בענן, אך מי שכך נוהג חייב לקבל גרסה סטנדרטית של התוכנה, כמו שיש לכל שאר לקוחות אותו הענן. לחלופין, ניתן לבקש התאמת השירות/התוכנה לצרכים הייחודיים של העסק... מה שמחזיר את הלקוח חזרה לעלויות תחזוקה נוספות.
כמו כן, לקוח הענן חייב לקבל שינויים לא תמיד נוחים, כאשר יצרן התוכנה המבוססת ענן מחליט לשדרג את המערכת, בזמן הנוח לו וללא קשר לעדיפויות הלקוח.
אז אולי בכל זאת רצוי לקבל שירות מאנשי ה-IT המנוסים? זכרו שחסכנות הענן כלל לא חד משמעית.
 

התקשורת המקוונת עם מעגל החברים המורשים שלנו ברשתות החברתיות מקנה לעיתים אשליה של פרטיות. עמוק אל תוך האשליה, הצעירים והתמימים יותר נוטים לשתף יותר מידע מאשר מומלץ.
בדו"ח שהציג Computer Reports בועידת “State of the Net” השנה, סוכם כי 52% מכל משתמשי הרשתות החברתיות מעלים לרשת מידע מסוכן. מקאפי גם מצאו שרק 20% מכל המתבגרים משתמשים בהגדרות פרטיות המאפשרות רק לחבריהם לראות את המידע.
מתבגרים מסוגלים לפרסם מידע לא רק מסוכן להם אישית. טובים יודעים לספר על בן 17 שצילם כמות כסף גדולה בביתו, וביתו נפרץ בעקבות זאת. או על מלצרית שבניגוד למדיניות המעסיק התלוננה על לקוחות שהשאירו לה טיפ צנוע למדי, מבלי שהגדרותיה ימנעו מן הבוס שלה לראות את הפוסט.
ליין סאטון הוא יזם בן 15 המייעץ בענייני רישות, פרטיות ברשת ושיווק לצעירים. המלצותיו מתאימות לגולשים מכל גיל:
▫ לשתף רק חברים אמיתיים בענייניך האישיים, ובחיים האמיתיים בלבד - עדיף פנים אל פנים. מי שמרגיש צורך לשתף ברשת, חייב להימנע מאמירות שהוא לא היה מוכן לומר מול קהל. הוא מזכיר מקרה של מתבגרת שהצטערה מאוד על שיתוף הזמנה למסיבת יום הולדת בביתה, אחרי שההזמנה הגיעה בטעות ל-21,000 משתמשים.
▫ בטלפונים החכמים, רצוי לכבות אפליקציות המתייגות מיקום. ניתן גם לשנות הגדרות השומרות קואורדינאטות ברשתות החברתיות ובשירותי אחסון צילומים.
▫ כבר היה מי שהמציא את המושג "ניהול מוניטין". אז גם אם אנחנו לא סלבריטאים או אנשי עסקים חשובים, לא יזיק מדי פעם לעבור על המשתמע מהופעותינו ברשת. ושם, המקום להצניע מידע פרטי ומיותר. גם קיימים ברשת שירותים המציעים שירותי ניהול מוניטין, כמו Reputation.com, שיסרוק את הרשת בחיפוש אחר אזכורים של שמך. דרך נוספת היא לצור התראות באמצעות Google Alerts שיודיעו במייל על כל הופעה חדשה של שמינו ברשת. לבסוף, NutshellMail שולחת הודעות במייל עם רשימת פעילות ברשתות החברתיות  הקשורה למילות מפתח.
 

לעמיתים

"על פי סקר מכון המחקר בסטנפורד וקרן קרנגי, 85% מן ההצלחה המקצועית מיוחסת  לכישורים החברתיים, או מירוק הנימוסים, ורק 15% מיוחס לידע הטכני. כאשר משווים שני מועמדים המוכשרים בצורה זהה, מיומנויות החברה שהם קיבלו על עצמם במהלך השנים יוכיחו יתרון תחרותי בעולם האמיתי."
עם הפסקה הקודמת מתחילות בדרך קבע ההזמנות שאנו מקבלים מבית ספר זר לנימוסין והליכות. הם מזמינים אותנו להשתתף בקורסים לאנשי עסקים. חבל שתקציב החברה לא מכסה עדיין סוג זה של השתלמויות. וזאת, כי כולנו נתפסים בעיני עצמנו כאנשים די מנומסים. אומרים בוקר טוב, בבקשה, סליחה, תודה, ולא יורקים על הרצפה. בדרך הארץ החמה והמחוממת רבים יגידו שבצ'יף הממוזגת פגשו אנשים קורקטיים ואפילו נעימים.
אלא שיש ימים שמאוד קשה לשמור על הסטנדרטיים הללו.
אנו מבקשים מקרב לב שתסלחו לנו אם בשבוע האחרון נתקלתם במעידה חריגה כלשהי. זאת אומרת, אם אתם אחד משני הלקוחות אשר באחד הימים האחרונים הקפיצו לצוות את הפיוזים (לנו בצ'יף, וגם לטכנאי המחשבים שלהם).
אנו פונים בהצעה לעמיתינו בתחום הצלת הנתונים, המציצים קבע בגיליונות המגזין: הרשו לנו להמליץ ללא תשלום או תמורה, על שירותיכם לשניים הנ"ל.
כפי שתראו בגוגל, אנחנו כבר לא מונופול כפי שהיינו עד לפני כעשור שנים. מחובתנו המוסרית לעזור לכל פונה הנזקק לשירותנו, אך אין מחובתנו המוסרית לשרת את מי שמהתל בנו או מזלזל בעבודתנו.
 

אלימות

גם אם פרספקטיבת הזמן מאפשרת לנו לזכור בהומור אפיזודות מסוימות, עמוק בלב -ובמיוחד עם תחילת שנת הלימודים - מקננת השאלה: מה בכלל הופך אותנו, בני אדם, מיצורים תרבותיים למניאקים אכזריים? - הורמונים? יצר ההישרדות? תאוות כוח או בצע? אולי אקלים וגיאוגרפיה?
כאשר בחיינו הרגילים גואה יצר הקרב, מגייסים את כל הסבלנות שבעולם, את כל המחילה המלאכותית והנימוסים המתבקשים, כדי להתגבר ולסיים פרשה בפיוס. לא כולם מצליחים. כפי שראינו לאחרונה בחדשות, גם התבהמות קולקטיבית אוחזת לא אחת בחבורות רחוב, ובמדינות שלמות. לאור מרד האזרחים המתמשך בסוריה ופלגי הדם ששלטון אסד שופך ברחובות, כתבה ארכיאולוגית קטנה משכה את תשומת לבנו:
באדמת סוריה נמצא מצבור גולגולות בנות כ-10,000 שנה, עם סימני אלימות מובהקים. ארכיאולוגיים פורנזיים קבעו שהן נותקו מעמוד השדרה לאחר המוות, זמן מה (שונה מגולגולת אחת לשנייה) לאחר תחילת תהליכי ריקבון הגופות. כל הגולגולות היו שייכות לזכרים, בגילאים 18 עד 30, ואצל כולן נמעכו בכוח רב עצמות הפנים, יתכן בעזרת אבן.  בתקופת האבן כבר יצרו בני האדם כלי חיתוך (ונשק) מאבן צור ואובסידיאן, כמו גם כלי עץ, עצמות וחומרים אחרים. העדר סימני חיתוך בגולגולת פוסל מספר סיבות אפשריות לתופעה.
אוספי גולגולות ניאוליתיות נחשפו בעבר באתרי תקופת האבן באירופה והמזרח התיכון, אך מעיכת הפנים הוא מאפיין חדש המוסיף מסתורין לדרך בה קהילות אלו התייחסו למתים. במועצה הספרדית הלאומית למחקר בברצלונה אומר הארכיאולוג איבאנייז אסטבס כי הממצא מרמז על כך שבתרבויות עידן האבן האמינו כי גברים מתים מאיימים על עולמם של החיים. או שהריסת הגולגולות נעשה כנקמה. פרופסור קמפבל מאוניברסיטת מנצ'סטר, לעומת זאת, חושב שהאלימות לאחר המוות מרמזת שאותן גופות הוו איום כלשהו, וכי השחתת מבנה הפנים הייתה דרך למחוק את זהותם של אותם אנשים.