גרסתBOS העדכנית הנה BOS v2.3 ▪ לקוחות בהסכם שירות הזכאים לעדכוןהקישו כאן לקבלת העדכון. ▪ לאלו שעדיין אינם לקוחות, לבקשת גרסת הדגמההקישו כאן. ▪ למצגת BOS עדכנית: BOS 2009H.pps גרסת Beta עדכנית 2.3.1.8 לקבלת גרסת Beta
שער ערך ה GB 30/05/2012 השוואת כדאיות רכישת דיסק קשיח מסוג SATA לפי מחיר לכל 1GB
כבר בסוף שנות השבעים החלו להתרבות התגליות בתחום האלקטרוניקה הפלסטית, שהביא לנו אלפי מוצרים המטמיעים מעגלים אלקטרונים גמישים ושקופים, בהם החומרים מודפסים על גבי מצעים פולימריים באמצעות טכנולוגיות הדפסה שונות. במקום להישען על השבבים הקונבנציונאליים לעיבוד מידע, הטכנולוגיות הפלסטיות מבוססות על חומרים אורגניים חדישים איתם אפשר לעבוד כמעט כמו עם דיו על נייר. עבודת החקר בתחום אפשרית אפילו במעבדות צנועות עם שתי מדפסות בקושי, שלא לדבר על מפעלי ענק בהם ציוד מורכב ומודרני. אבל הפוטנציאל המסחרי הגדול של המעגלים הפלסטיים מוגבל בשל מהירותם הנמוכה יותר והדרישה לכוח אלקטרו-מניע גבוה (סביבות ה-100וולט). זה אומר שהם מפסידים בתחרות עם מוצרי האלקטרוניקה הקונבנציונאליים, מבוססי סיליקון, במיוחד ביישומים שלא מחוברים לרשת החשמל שהם המעניינים ביותר בעבור הטכנולוגיות הפלסטיות. השנה פורסם מידע על פריצת דרך בתחום זה על ידי חוקרים ממעבדת קבנדיש של אוניברסיטת קיימברידג'. הם הכריזו על מעגלים אלקטרוניים פלסטיים מהירים וגמישים שצורכים מעט אנרגיה חשמלית, ויחד עם זאת הם זולים ופשוטים לייצור. הטכנולוגיה מבוססת על מוליכים למחצה אורגניים מעובדים באמצעות תמיסות, שנועדו למגוון יישומים בחיי היום יום, החל מתגי RFID ועד לתצוגות שקופות (של מהירות הרכב, או ניווט GPS) המוטמעות בשמשות כלי הרכב. בתמצית, הטכנולוגיה החדשה מספקת דרך קלה יותר לייצר מעגלים אלקטרונים פלסטיים עם ביצועים יחסית גבוהים. ההישג הטכנולוגי נעשה באמצעות חומרים אורגנים דו קוטביים המפשטים רבות את תהליך הייצור בהשוואה לחומרים המסורתיים. בכדי לייצר מעגלים אלקטרונים פלסטיים בעלי ביצועים גבוהים, נדרשים שני חומרים פעילים שונים. הטכנולוגיה שהציגו האנגלים דורשת חומר אחד בלבד כדי להגיע לאותן תוצאות. החומר הוא בצורת דיו שניתן להדפסה ודורש טמפרטורה שרק במעט מעל טמפרטורת החדר כדי להגיע לשיא פעילותו. ייצור שבבי סיליקון רגילים, מצד שני, דורש באופן כללי יותר מ- 1,000 מעלות צלסיוס. החוסן והגמישות של החומר החדש פותחים אפשרות לפיתוח סוגים שונים של מוצרים חכמים, כגון פרטי לבוש המתממשקים עם הלובש.
סיפרו לנו פעם על עתיד ובו מסכים רכים למחשב ולטלוויזיה, שניתן לגלגל כדי לאחסן. אבל במציאות המוצרים הנ"ל היו בלתי אפשריים בשל הדרישה המוגזמת של אנרגיה על ידי הפתרונות המבוססים אלקטרוניקה פלסטית. מעגלים כאלו עובדים במהירות של מספר מאות Hz ולשם כך דורשים עשרות וולטים, בעוד הצרכן מצפה שהמוצרים יגיעו עם בטריות מוטמעות, שתספקנה את כל החשמל הדרוש. המעגלים החדשים שפותחו בקיימברידג' עובדים הכי מהר בקטגוריה עד כה (כמה מאות KHz) וניתנים להפעלה עם סוללה סטנדרטית של תשעה וולט.
אבל, שימו לב. האנגלים מאמינים כי ניתן יהיה לצמצם עוד את דרישות האנרגיה כדי להתאים את הטכנולוגיה להתקנים אלקטרוניים שימצאו בכל מקום אפשרי, על ידי הטמעת סוללות מודפסות. הדבר כבר נעשה על ידי הכנסת חומרים אורגניים דו קוטביים חדשים (שפותחו גם הם בלונדון). החומרים הללו מסוגלים להוליך הן אלקטרונים והן חורים, ומבטלים את הצורך בשימוש בשני חומרים נפרדים כפי שנדרש במעגלים לוגים משולבים (CMOS). פוטנציאל השימוש בטכנולוגיה החדשה פותחת מגוון אפשרויות לייצור מוצרים חדשים כמו גם שיפור ופישוט של מוצרים ישנים. הנה למשל, המחשבון הסולארי המוכר והנדוש, עד כמה שהוא נפוץ, זעיר וזול, לבנייתו נדרשים מרכיבים כמו תא סולארי, סוללת גיבוי, שבב סיליקון, ומסך LCD. את כל זה אפשר יהיה להחליף יום אחד במצע פלסטי אחד שעליו ובתוכו יודפסו הרכיבים באמצעות "דיו" שונה לכל אחד מהם. התוצאה תהיה חתיכת פלסטיק גמישה שתדע לבצע את כל הפעולות של המחשבון ואף יותר.
תחום אחר לו מבטיחה טכנולוגיה זו תרומה ניכרת הוא זה של יצירת עור אדם מלאכותית, עם יכולת עיבוד של מידע של מישוש, כגון טקסטורה וטמפרטורה. וזה מתקשר לנו עם נושא הכתבה משבוע שעבר. ובנוסף: 2005 - אלקטרוניקה פלסטית זיכרון עף ועור 2012 - באוקטובר, כנס עולמי של אלקטרוניקה פלסטית בגרמניה.
מאגרי הצילומים המסחריים מלאים בהן. גם פייסבוק, המייל של סבתא והמסגרות במשרדים שלכם. הכוונה הפעם לא לצילומי חתולים, אלא לצילומי ילדים רכים שמתעסקים במכשירים אלקטרוניים. אצבעות קטנטנות לוחצות על מקשים, מחליקות על מסכי מגע, מצביעות בידענות... והבוגרים מתמוגגים! ממש תחרות "מי מזיל יותר ריר" - ההורים בצפייה, או התינוק על המקלדת. אנחנו לא פדופובים, נהפוך הוא. חלקנו מכורים למשוגעים הקטנים, חלקנו כמהים לזאטוטים בבעלות פרטית. אבל כולנו, ללא יוצא מן הכלל, חרדים מתוצאות המפגש הבלתי מבוקר בין תינוקות וטכנולוגיה. לא אחת קיבלנו בקשות לשחזר מידע מדיסקים חיצונים ומחשבים ניידים ששמשו כצעצוע, שעשוע או משענת לילדים קטנים. עד כמה שאיברי גופם עדינים, עדינות זה הדבר האחרון שיש בהפעלת גפיהם המאותגרות מוטורית. חייבים לאפשר להם להתעלל בשלט, באיי-פד, בטלפון החכם. גם אם "זה לא צעצוע" ו-"זה כלי עבודה", זה גם התקן אימונים עבור יורשינו, הנמוכים בינתיים. הטכנולוגיה הוא העתיד ומחקרים הוכיחו כי חשיפה מוקדמת מקדמת את הסיכויים שלהם לשלוט בה כבעוד איבר מגופם. הדו"ח של Deloitte המסכם את State of the Media Democracy Surveyלשנה זו מדגיש את הפער הבין דורי. מעטים מתוך בני ה-65 ומעלה - 1 מתוך 5 באוסטרליה- מחזיקים בטלפון חכם, לעומת 3 מתוך 5 בני ה-28 ומטה. אך נחזור לעניין דאגה לשלום המידע. מצפייה בדיסק קשיח חבול, אומרים בצ'יף, אפשר לנחש אם הוא היה בחזקתו של פעוט, כלב, מתבגר, צנחן או חובבן. השבוע שברנו את הראש בניסיון לשקם ממשק של דיסק קשיח שחובר על ידי חובבן למתאם שלא תאם. טכנאי מחשבים, בדומה לרופא המשפחה של ימינו, חייב לעמוד בהתחייבות ש"אם לא לתקן, אז לפחות לא לקלקל". במקרה מורכב, שזה כמעט כל דבר שחורג משפעת ושפשפת, עליו להפנות את הפציינט ל"רופא יועץ" (למי שמזמן לא היה חולה, רופא יועץ זה בעצם רופא מומחה רק בלי אחריות סמנטית לפתור את הבעיה). היועץ מתמחה בתחום צר יותר (ומכיר ערוצי הפניה נוספים). טכנאי מחשבים אחדים, לצערנו, מעיזים לעיתים מעבר לתחומי הכשרתם. תעוזתם מסוגלת גם לפעול לרעת הלקוח. ואז הנזק שעשו פעוט, מתבגר, צנחן או טכנאי חובבן מסתכם באותן תוצאות לגבי שרידות המידע. השפה מתפתחת ומתגוונת. קופות החולים שינו את המונח של "רופא מומחה" ל-"רופא יועץ" בעקבות השימוש במילה Consultantבאנגלית. וגם אנחנו שוקלים לשנות את מעמד ההתמחות של צ'יף (להזכירכם, 25 שנות הכשרה וניסיון) בעקבות ה"מומחים" הרבים המופיעים מכל עבר. אם "מומחה" מסוגל להביא יותר נזק מאשר תועלת, אולי כבר לא כדאי לנו להיקרא מומחים.
הבוס שלנו תמיד אומר שקל יותר להרוג פיל מאשר קן של נמלים: פיל אפשר להרוג ביריית כדור אחד,ואילו קן נמלים צריך להרוג עם הקבקב, אחת אחת, ותמיד יהיו אלה שיברחו לך. באיזה הקשר הוא אומר זאת?בהקשר של גיבוי, אלא מה. מסד נתונים שלם, הוא אומר, שביר ופגיע. כנ"ל גם גיבוי שהוא חטיבה אחת - כמו אימג' של שרת או של דיסק. מספיק שנקודה אחת תיכשל כדי לשבש מערכת שלמה. לעומת זאת, הגיבוי האידיאלי פורט את המכלול ליחידות מידע בודדות - כמו נמלים- ומאפשר התאוששות של כל אחד מהחלקים ללא תלות בחלקים האחרים או במכלול כולו. מערכת ה BOSמבוססת בין היתר גם על גישה זו כך שבקרות נזק מקומי גדול יהיה כלל המידע זמין מיידית כמו גם כל אחת מיחידות המידע הנפרדות במקרה של מחיקת קובץ בודד לדוגמה.
האנלוגיה של הפיל והנמלים, מסתבר, תופסת גם בתחום האסטרונומי. חוקרים בריטים מאמינים כי הסיכוי למות בהתנגשות של אסטרואיד עם כדור הארץ הוא פי 750 גדול יותר מהסיכוי לזכות בלוטו האנגלי. למרות הנבואות החשוכות לשנת 2012, כדור הארץ עדיין מחזיק מעמד. אבל, מה באמת אם יום אחד נעמוד במסלול ההתנגשות של אסטרואיד אקראי? האם נפעיל טכניקות לניהול התרחיש בסגנון סרטי הוליווד? למעשה, לא נדרש כוח רב כדי להסיט אסטרואיד ממסלולו, בתנאי שעושים זאת מספיק זמן לפני מועד ההתנגשות הצפוי. כמה זמן? מספר שנים. רעיונות שנשמעו כדי להסיט אסטרואידים כללו הנחתת מנוע על גוף הסלע, כדי לשנות את כיוונו, או שימוש במראות או לייזרים כדי לאדות את פני השטח שלו ולספק דחיפה לשינוי כיוון. מהנדסי החלל והתעופה Alison Gibbings ו- Massimiliano Vasile מאוניברסיטה הסקוטית Strathclyde, מציעים פתרון אחר. על פי חישוביהם נחיל חלליות, תחמושת חלל זעירה (בגודל ציפורניים!) במשקל כולל של 500 קילו, יוכל להסיט אסטרואיד מהיר, בקוטר 250 מטר, למרחק 35,000 קילומטר מכדור הארץ - מספיק כדי למנוע התנגשות. לשם כך, על הנחיל להתנגש עם האסטרואיד כ-8 שנים, או כ-3 סיבובי אסטרואיד סביב השמש, לפני ההתנגשות הצפויה. את הנחיל ניתן יהיה לשגר מכדור הארץ בתוך טיל אחד. לאחר שחרור, הנחיל יהיה מסוגל לנצל את הדחיפה שמקורה השתקפות אור שמש כדי לכוון את עצמו ליצירת ענן צפוף שמכוון לאסטרואיד. כמובן שכל חלוק נחל שכזה, קטן מדי כדי לשבור את המטרה לחלקים שעדיין מסוכנים, כפי שאמרו החוקרים בכנס למדע אסטרוביולוגית שהתקיים באטלנטה בחודש שעבר.
יום חמישי לפני שבוע. בצ'יף כולנו התכוננו לסופ"ש הארוך ורובנו כיבינו כבר מסכים ופינינו שולחנות. אבל היא נשארה רוכנת על המקלדת הארגומטריה שלה, מנסה לפענח דיסק קשיח אומלל שנפל מגבוה. -יאללה, הביתה, גברת הופר! -סליחה! איך קראתם לי? גברת מה? היא חשבה שהעלבנו אותה, אז הבטחנו לשלוח מייל עם הקישור לערך "גרייס הופר" בוויקיפדיה. גרייס הופר נחשבת להאקרית הראשונה, והיא זכתה לכינוי "גרייס המדהימה" - amazing Grace. שתדעו, היא המציאה את שתי המילים הנפוצות ביותר בפיתוח תוכנה אחרי "אופציות", והן: באג ודה-באג. הופר נולדה בניו יורק ב-1906, התחנכה במוסדות נחשבים, סיימה דוקטוראט במתמטיקה ב-1934 והצטרפה לכוח המילואים של הצי האמריקני. שם היא צורפה לפרויקט מחשוב שהתנהל בהארוורד, מהלך שהעביר אותה לאקדמיה, ומשם לתעשייה. אבל היא המשיכה לייעץ ולהדריך בעבור הצי. מאוחר יותר, הופר עברה לשירות פעיל במטה לאוטומציית המידע של חיל הים. ב-1986, כאשר רק התחלנו את דרכינו, הופר כבר השתחררה בדרגת תת-אדמירלכדי להפוך ליועצת בכירה בדיגיטל. בחברה זו היא פעלה נמרצות גם אל תוך שנות השמונים לחייה.תראו לנו היום חברת מחשבים המעוניינת להעסיק בת שמונים, ולא משנה מהם כישוריה... אומרים על הופר כי היו לה כישורים טכניים בולטים, הייתה שדה בשיווק, בעסקים ובפוליטיקה, וכי מעולם לא וויתרה על רעיונותיה הטובים.התמדתה הייתה זו שעשתה ממנה מנהיגה דגולה.כאשר הגיעה למעבדת קרופט בהארוורד ומצאה שם את המחשב Mark I, זה היה בשבילה הגדג'ט המדליק ביותר, לא יכלה לחכות עד שתוכל לפרק אותו ולהבין אותו כמו את השעונים המכאניים של צעירותה. היא הייתה לבן אדם השלישי שתכנת אותו. בחייה קיבלה אות הצי על הצלחותיה בתכנות חלוצי של המארק I, מארק II, ומארק III. ב-1949 הופר הצטרפה לתאגיד המחשבים Eckert-Mauchly כדי להתמודד עם ה-UNIVAC I, המחשב הדיגיטאלי הראשון בקנה מידה גדול, ועודדה מתכנתים לאסוף ולשתף חלקי תוכניות. גם אם ספריות הקוד הללו דרשו העתקה ידנית, זה חסך זמן ומאמץ.באותם זמנים התוכנות הכילו טכניקות זיכרון שנהפכו לפקודות בקוד בינארי אותן מחשב יכול לבצע. הופר וצוותה פיתחו את הקומפיילר הראשון, שנקרא A-O. קומפיילרים בסדרה זו תרגמו קוד מתמטי סימבולי לקוד מכונה, ואפשרו ספציפיקציה של מספרי האינדקס של רוטינות התכנות שאוחסנו בסרטים מגנטיים.פעולת הקומפיילר הראשון הייתה למצוא את רוטינות התכנות בטייפ על פי מספרי האינדקס, להביא אותם ולהוסיף להן את המידע החדש.הופר האמינה כי הבעיה הגדולה ביותר של המחשבים המפעילים יישומים בלתי מדעיים או עסקיים, הייתה המחסור במתכנתים למכונות הבלתי ידידותיות למשתמש הללו. היא חשבה שהמפתחלפתיחת עולמות מחשוב חדשים היא הפיתוח של שפות קלות להבנה, עבור אנשים שאינם מתמטיקאים או מומחי מחשבים. גרייס הופר השתתפה בפגישות הראשונות להגדרת שפת מחשוב עסקית, ה-FLOW MATIC, בסיסו של ה-COBOL. הספציפיקציות של האחרון נכתבו ב-1959.
תנחומינו לרו"ח צביקה פרידמן ובני משפחתו
עם פטירת אביו ז"ל
הפשיזם משתלט על החצר האחורית שלנו ואנחנו עוצמים עיניים. לא בדיוק עוצמים, יותר נוח לרבים להסתכל לחלונות השכנים מאשר לחצר האחורית שלהם. השבוע יצאה לדרך הפגנת השכונות כנגד המסתננים/מהגרים מאפריקה. בין המפגינות הסתובבה בחורה עם חולצה שעליה כתוב "מוות לסודאנים". בין הנואמים היו חברי כנסת מהקואליציה מקיר אל קיר, כמו מירי רגב, שיצאו במסע הסתה שלא היה מבייש את מנהיג הניאו נאצים ביוון. למעשה, הם השתמשו באותם מינוחים, אותן הגדרות ורק בשפות שונות. אכן ממשלת ישראל אשמה במצב, היא לא עשתה דבר וחצי דבר להציג ולו פתרון קלוש לבעיה ורק נתנה לה להתנפח. היום השד יוצא מהבקבוק והשד הזה מפחיד. לא אכפת לי מה קורא במדינות אחרות. לא מקובל עלי לחזות במראות שמזכירות לי את קדם השואה. לא מקובל עלי שאדם יותקף בגלל צבע עורו ולא בגלל דתו, לא מקובל עלי שאפילו אישה אחת תקרא "מוות לסודאנים" והשאר יעמדו וימחאו כפיים במקום להתנער. אבל זה לא מפתיע אותי ולא אמור להפתיע אתכם גם כן, כי מכל הללו הזהרתי. הקריאות "מוות לערבים" היו רק הקדמה, ואיש לא הקשיב. נמאס לי לשמוע על ה"קומץ", כן, אישה טיפשה אחת מתוך... כי מי שכך אומר לא מבין, שעל הרוב השפוי להתערב. הרי כך מאפשרים מרחב פעולה למיעוט הגזעני, מיעוט שלא יהסס לנקוט בשום אמצעי. אם לא מבינים שזה תמיד מתחיל בקומץ, שאי עשייה פירושו תמיכה בשתיקה, שהרצון להימנע מעימות פנימי יביא לעימות חריף ואכזרי יותר מאוחר, אז כדאי שוב לפתוח ספרי היסטוריה.
מנהיגי ישראל אשמים באזלת יד, אבל אני לא מאמין שזו אזלת יד בלתי מכוונת. האנטגוניזם שנגד הפליטים משמש את ביבי ליירוט המחאה החברתית בדיוק כמו האיום האיראני לפני שנה. אלא שהשד הנוכחי הוא בסך הכול עוד שלב בתהליך התפשטות הפשיזם הישראלי. תהליך שרק מי שעיוור לא מצליח לראות אותו. תחילת סופה של מדינת ישראל. רבים מתנגדים להשוואה לנאציזם אבל כבר אין להם בעיה עם המילה "אפרטהייד". אתמול זה היו הערבים היום זה המהגרים. חלקם מסתננים וחלקם פליטים. אלא שמדינת ישראל גם כאן עושה כמיטב יכולתה להכניס את כולם לקטגוריה אחת. המדינה לא מאפשרת הגשת בקשות שהייה כפליטים, תהליך שקיים בכל מדינה דמוקרטית הומאנית. אבל כנראה ששתי המילים הללו נפלו מהלקסיקון של הישראלי.
על חברת הכנסת מירי רגב אני לא רוצה להרחיב יתר על המידה. היא הוכיחה בפעם המי יודע כמה שמשקל הדרגות על הכתפיים משפיע לא תמיד לטובה על תפקוד המוח. רגב, כמו פוליטיקאים רבים אחרים, משוכנעת שהון פוליטי מותר לעשות מכל דבר ובכל דרך, גם בבהמיות. למגיפה הזו קוראים גזענות. למגיפה הזו אין מרפא ולאלו המלבים אותה אין סליחה
והרי לכם התמונה והראיון עם הצלם*. ברור לי שמישהו יצוץ בין הקוראים ויכסח אותי כשמאלני פרובוקטור ששם את התמונה הספציפית הזו כמייצגת, למרות שהיא לא. אז תשובתי בטרם עת היא כזו: “תמונה זו היא תמרור אזהרה, היא תחילתו של מורד חלקלק שאנחנו כבר מחליקים בו. היא מייצגת את שוויון הנפש של הציבור כנגד הגזענות. את האטימות של הציבור כנגד הסכנה שאנחנו, העם שנרדף לאורך כל ההיסטוריה, הופכים להיות כל מה שמפחיד אותנו. שהחרדה שלנו משואה נוספת, ממצדה נוספת, מערבים, נוצרים ומוסלמים הביאה אותנו לכך שאיבדנו את זכות הקיום שלנו כעם ייחודי. התמונה הזו היא התמונה החשובה ביותר שצולמה בעשור האחרון במדינת ישראל. וגם אותה ישכחו".
עיתונות ומגמות פוליטיות
הימין הישראלי נוטה להאשים בשמאלניות כל דבר מודפס או כתוב, פרט אולי לתנ”ך ול"ישראל היום". זה מוכיח את חוסר ההבנה של הימין בדינאמיקה העיתונאית. "ישראל היום" הוא העיתון שמסקר, מצודד, חי, נושם ובעיקר מהלל את רוה"מ נתניהו. בדיוק כמו ה"פראבדה" של המפלגה הקומוניסטית בימי ברית המועצות העליזים. נדמה לי שאפילו במדינות ערב לא הייתה תופעה כל כך קיצונית כמו "ישראל היום" (בפי עמית "הביביטון", ובפי נוספים "ישראל איום"). אבל לא בכתב העת ההוא עסקינן. מה שמעניין אותי הוא מגפון, ועליו אדבר. *מגפון קם כדי לאפשר במה לכל מי שיודע לכתוב, בין אם הוא ימני או שמאלני, נקודה. בין עובדי, עורכי וכתבי מגפון תמצאו גם בעלי דעות ימניות, והם יודעים שהם יכולים לכתוב את דעותיהם האישית לחתום בשמם שלהם, ושהעורך שמאלני בן שמאלנים יפרסם את מה שכתבו כמו שהוא ואפילו יקדם אותו לדף הראשי. למרות שלא יסכים עם מילה שכתובה בו. ימין ושמאל זה יותר מאוריינטציה ביטחונית בניגוד למה שישראלים רבים חושבים. זו אוריינטציה חברתית, סוציאלית, הומאנית. כך למשל לא תמצאו שמאלני קפיטליסט, או שמאלני שצועק מוות לערבים/סודאנים. מרק לוינסקי המפורסם הוקם על ידי שמאלנים מטעמים הומאניטאריים. אסור שעיתון יהיה ימני או שמאלני. עיתון לא צריך להיות סך כל חלקיו, אלא כמו מגפון פאזל אנושי מורכב. במקרה זה, הסבר המאחד את כל עובדיו הוא האוריינטציה החברתית והמחויבות לעיתונות חופשית, אמינה וחסרת אינטרסים. ולא רבותי, דעה פוליטית איננה אינטרס. נורא פשוט לתייג עיתון או אדם לשמאל ולימין, אבל לתייג עיתון זה כמו לשרוף ספר, או להטיל גזר דין מוות על סופר שאתם לא מסכימים עימו. עיתון כמו מגפון הוא האינטרס של כולם, ימניים ושמאלניים כאחד, כל עוד מה שמעניין אותם הוא טובת המדינה והדמוקרטיה. לצערי רבים מתושבי מדינת ישראל מוכנים לוותר על הכול בעבור דת, בטחון, או ערך הדירה שרכשו. אבל כשיהיה להם מה לומר, כשיהיה להם מה לספר ואף עיתון לא יתקרב אליהם, מגפון יהיה שם עבורם, שמאלני בן שמאלנים אבל משרת את הציבור, לא את הפוליטיקאים או את אנשי העסקים.
תגובת המערכת: עמית הצליח להתנגד נמרצות לתיוג עיתונים וגם לתייג עיתון בעצמו, עמית גם הצליח להתנגד בלהט לקריאות נאצה ובאותה נשימה גם לנאץ ראש ממשלה וחברי כנסת. היכן עוד ניתן למצוא כזה פלורליזם?
הצהרת אחריות למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.