לא להיתפס

את 10 הדברות שניתנו במעמד הר סיני כולכם מכירים. אבל יש האומרים שבקהילות ישראל קיים גם דיבר נוסף, מספר 11, המועבר מפה לאוזן ומדור לדור, והוא אומר: "אל תיתפס בהפרת עשרת הקודמות".
כמי שעוסקים לעיתים קרובות בחקירות מחשב, אין לנו דחף מיוחד להסביר לכם כיצד תמנעו מלהיתפס עם מסמכים בעייתיים במחשב שלכם. מאידך, לא כל החתולים שחורים ולעיתים אדם שומר לדיסקו דברים שהצנעה יפה להם, מבלי שהוא פוגע באף אחד או מפר כל חוק. (דוגמא? איש עסקים שהשתמש במצלמת הלפטופ, עם אשתו בחדר המיטות).
מטרת החוקרים הפורנזיים לאסוף, לשמר, לנתח ולהציג ראיות ממחשבים והתקנים דיגיטאליים שונים. הם אמורים לסייע בקביעת מי, מה, מתי והיכן בוצעו מהלכים הקשורים לפשע או עבירה באמצעות המחשב.
לאחר שהציוד נתפס, הוא מובל למעבדה בה מנסים לגלות קבצים הקשורים לנושא החקירה, הן אם הם גלויים או מוסתרים, מוצפנים או מוגנים על ידי סיסמא, ואפילו בלתי נראים למשתמש הרגיל, מחוקים.
פעולת המחיקה (delete) מעלימה את הקובץ מרשימת האיתור של מערכת ההפעלה. המקום בו הקובץ אגור במצע עובר למעמד של "פנוי", והיא מחשבת אותו כמקום אפשרי (slack space) לאחסון קבצים חדשים שיכתבו. כאשר אותו אזור מנוצל לכתיבה חוזרת, המידע החדש דורס את הקובץ הקודם והופך אותו בחלקו או במלואו לבלתי קריא גם באמצעות טכניקות מקצועיות. קריאה של קובץ דרוס דורשת ציוד מתוחכם אך כאשר המאמץ מוצדק (שירותי ביון וכו'), העבודה נעשית, גם בעלויות גבוהות מאוד.
אבל כידוע לכם, נדיר מאוד שקובץ חדש יהיה בדיוק באותו גודל כמו קובץ ישן. לעיתים קרובות נשארים ב-slack space שאריות, פרגמנטים של קבצים שנמחקו, שחוקר פורזני מנוסה יכול לנסות ולהשתמש בהם כחלקי תצרף בו חלקים אחרים חסרים.

השימוש בתוכנות "מחיקה" מסחריות גורם לכתיבת על של רצף אפסים או משתמשת בתבניות כתיבה רנדומאלית (תלוי בסוג התוכנה) הדורסים את המידע הקיים במצע. אבל, מי שמנסה להעלים ראיות באמצעותן קצת יורה לעצמו ברגל כאשר זה מגיע לחקירה. הדבר דומה להבערת מסמכי הנייר מארון או מגירה. עצם המעשה מחשיד את העושה ברצון להסתיר מידע. עקבות המעשה ברורות וניתנות בקלות לגילוי על ידי החוקרים הפורנזיים. אפשר לדעת בדיוק מתי ובדרך כלל גם על ידי מי בוצעה הפעלת התוכנה להשמדה.

עייצעס:
הכי פשוט, שמרו על ניקיון כפיים - מי שאין לו מה להסתיר, אין לו מה לדאוג

אם אתם משיגים תוכנת השמדה, נהגו בה בזהירות כי היא חרב פיפיות. מבחינתכם, פעולתה היא בלתי הפיכה. לא אחת מגיעים אלינו למעבדה אנשים שהתבלבלו קלות ודרסו בטעות חומר חיוני להם.
 

זומביים

כבר לפני מספר שנים היינו בטוחים שבעשור הנוכחי פסגת הטייפ היחידה ממנה נשמע היא פסגת הר הקלטות שמצטברת במגרשי החומרים למחזור. אבל הטייפ עדיין חי -קראו לו זומבי, אם אתם רוצים. ויצרניו נפגשים בימים אלו בועידת פסגה, אירוע סגור שיתקיים בסן פרנסיסקו.
המשוגעים לדבר משוכנעים שיגיע יום שהטייפ יחליף בחזרה את הדיסקים הקשיחים, במיוחד מפני שעקומת ההתקדמות במהירות העברת המידע של ה-LTO ממשיכה להתקדם כלפי מעלה, בעוד שבדיסקים המהירות מדשדשת במקומה כבר זמן רב.
אבל, יתרון מהירות הטייפים נחשב רק להעברה של מידע לאחר שהמידע הנדרש אותר!
ויש להוסיף לה, במקרים רבים, דקה או יותר של זמן חיפוש.
לדיסק יש יתרון שלא ניתן להתווכח איתו, בשחזור המידע מאחסון או מגיבוי.
אבל, יש מקרים בהם דווקא התקדמות בטכנולוגיית הפלאש יכולה לדרבן את השימוש בטייפים. מקרה אחד הוא השימוש ב-SSD ב cache של שרתים. עוד אחד הוא המגמה לעבור למערכות אחסון SAN המבוססות כולן פלאש. בשני המקרים מתעלמים מן הדיסקים הקשיחים, הן מסיבות של קיבולת או הן מסיבות של ביצועים. יש מי שחושב שאם ה-cache בשרתים יהפוך לגדול ולאמין במיוחד, אין צורך באמינות הבסיסית שמספקים הדיסקים. קונצפט קצת עקום, אם תשאלו אותנו.
 

השורות של עמית

מרסיי – תל אביב

את הדברים הבאים נמנעתי מלכתוב עד היום. למה עד היום? כי ידידי היקר ד"ר בר זוהר העיף מבט (ואני מודה לו על תשומת הלב) בוידיאו שהכנתי וציין: “מרסיי נראית קצת כמו תל אביב, רק יותר מפגרת". מודה ומתוודה עד היום נמנעתי מלדרוך על יבלות אבל, אין מנוס...
אז מה היה לנו שם: תושבים? יש במרסיי הכול, שחורים, לבנים, צרפתים, ויוצאי צפון אפריקה בדיוק כמו בתל אביב, יש הומואים, פרוצות (רק שכאן הקליינטים שלהם לא נחשבים עבריינים). יש כאן חיסולי חשבונות, רק שכאן לא נפגעים אזרחים תמימים.
תל אביב נכנסת בתוך מרסיי 40 פעם, וכל גוש דן פעמיים. אלא שבעיר הענקית הזו יש רק 800 אלף תושבים ובכל גוש דן חיים יותר משלושה מיליון אנשים בקופסאות סרדינים. במרסיי יש 32 קילומטרים של חוף ים, ובחוף הזה תוכלו לשזוף עינכם ביפהפיות בכל גיל מין וצבע, ואם הן חשופות חזה זה בגלל שזה לא עבירה על החוק, בעוד שבתל אביב זה סיבה לתלונה במשטרה. הנה (הזהרת ילדים) קצת צבע שחום מקסי
אל החוף תוכלו להגיע באוטובוס, רכבת תחתית או רכבת קלה, באופניים להשכרה (חינם) או כמובן ברכב שלכם. ולא, אין בעיית חניה כי יש חניונים מוסדרים בכל העיר, מספיק לכולם, בחצי מחיר מאלו של תל אביב). תזכירו לי מתי תהיה רכבת קלה בתל אביב? תחתית? אההה יש דן? הוא כבר נוסע בשבתות? כי כאן כל התחבורה הציבורית נוסעת כל ימי השבוע.
הלאה... תרבות? נו טוב, תל אביב עיר תרבותית במיוחד, רק שבמרסי יש 7 מוזיאונים ממוסדים גדולים ועוד 5 קטנים גם הם ממוסדים. בתל אביב שניים או שלושה. גלריות יש במרסיי כמה מאות. תיאטראות יש במרסיי למעלה משלושים, ואם שום דבר לא השתנה הרי שבתל אביב עדיין יש רק חמישה שארבעה וחצי מהם בקשיים כספיים. יש כאן אופרה, בלט, עם להקת בלט מקומית בינלאומית. אבל כדי לא להכביד מילים על נושא התרבות, אולי כדאי שתבדקו ותראו מי תהיה העיר שבשנת 2013 תהייה בירת התרבות של אירופה. נכון, מרסי, ואם אתם לא יודעים במה מדובר, אז תבדקו.
בואו נראה: ארכיטקטורה? נו באמת אתם משווים את הוופלים הישראלים לארכיטקטורה מהמאה ה-18 והמאה ה-19, לשכונות שלמות שבנויות בסגנון באוהאוס קלסי לא חמישה בתים בנחלת בנימין. הנה לרשותכם כאן אוסף תמונות גדול יותר
קולנוע? בעיני רבים הקולנוע הצרפתי טוב יותר מהאמריקאי אז לבטח יותר מהישראלי. בצרפת יוצאים מדי שנה מאות סרטים נהדרים, מצחיקים, עצובים, מטורפים, ורציניים. וחלק גדול מהם מופק במרסיי. ומה יש בתל אביב? סינמטק שם באים לראות סרטים צרפתיים!
ספורט? בימים אלו משחקת קבוצת הכדורגל המקומית אולימפיק מרסיי מול אינטר מילאנו בשמינית גמר ליגת האלופות (למרסיי יש זכייה רשומה בגביע האלופות) מישהו יודע איפה הפועל או מכבי תל אביב? יש במרסיי קבוצת שחיה שחלק לא קטן מחבריה שבר או ישבור שיאים עולמיים באולימפיאדה הקרובה, ורבים מהם יעמדו על הדוכן עם מדליות. כן אני יודע שיש קבוצת כדורסל בתל אביב שקוראים לה מכבי תל אביב... רק חבל שלא משחקים בה תל אביביים, או לפחות ישראלים.
מה עוד? בתי קפה? מסעדות? אתם לא רוצים שאכנס לנושא האוכל, נכון? נו טוב, אם אתם מתעקשים. תראו, במרסיי יש אוכל, נקודה. בתל אביב לא, עוד נקודה. מרסיי זה בצרפת, יש בשר טוב יותר, דגים טובים יותר, תבלינים עשירים יותר, ו..טבחים טובים יותר. מסעדה לא יכולה לחיות כאן על בסיס יחסי ציבור, היא חייבת להיות טובה אחרת היא מתה, כי הצרפתים לא קוראים ביקורות, הם נותנים לחך שלהם להחליט. אנשים שקוראים לעצמם שפים בישראל לא יקבלו אישור כניסה כשוטפי כלים למטבח הכי מוזנח במרסיי. ורק כדי להוסיף עוד קצת מלח, ארוחה נהדרת במרסי שתשאיר אתכם עם פיות פעורים תעלה לכם הרבה פחות מאשר בתל אביב. אלא אם כן כמובן נכנסתם ל"פטי ניס" שיש לה שלושה כוכבי מישלן... תגידו, יש מישהו עם שלושה כוכבי משלן בתל אביב? שני כוכבים? משהו?...
יין? כן כן אני יודע, יש אחלה יין בישראל, ראוי לציון! תהיו רציניים לרגע, בתל אביב אני אתיישב, יגישו לי יין, יעשו ממנו סיפור. יין זהה יעלה 2 יורו בסופרמרקט במרסיי.
מה עוד? מרינה, אתם רוצים? יש ארבע מרינות ענקיות במרסיי, הגדולה מכולן היא הנמל הישן של מרסי.
פארקים? כמה וכמה פרקים בסדר גודל של פארק הירקון, שמורת טבע ענקית שמשתרעת מצפות מרסי עד מערבה. וכמובן פארק הנקיקים (calanques) מאות מפרצונים מרהיבים ביופיים. וגולת הכותרת: הסורמיו. וכן, יש אנשים שחיים כאן!
יש אוניברסיטה בתל אביב? יש 5 במרסי. ביניהן הגדולה ביותר בצרפת. בתי חולים? עשרות והטובים ביותר בעולם.
נכון מרסי מלוכלכת. למה, תל אביב נקייה? יש זיהום אוויר במרסיי. ובתל אביב האוויר טהור?
רעש, המולה, הכול יש בתל אביב גם כן. פשע? וואלה לא חסר במרסי אבל איפה ניסו לחסל את רוזנשטיין בלונדון? לא, בתל אביב. איפה זה שכונת התקווה, כרם התימנים, באמריקה? לא, בתל אביב.
אבל הכי חשוב: במרסיי, כולם אומרים בוקר טוב, המשך יום טוב, ערב טוב, המשך ערב טוב, תודה, סליחה, בבקשה ואין בעד מה, וסוף שבוע טוב, וחופשה נהדרת ועוד... בתל אביב? דוחפים אותך, אנשים עצבניים... חם. כי כמה מעלות אתם חושבים שיש במרסיי בקיץ ? כן, 35 זה לא דבר נדיר. וחורף הוא לא מובן מאליו באזור.
אתם זוכרים איזה פרצוף נותן לכם פקיד ממשלתי בתל אביב? כאן הוא מחייך ועושה כמיטב יכולתו (הדלה) לסייע לכם.

לפני שאני סוגר את הדיון הזה, משפט אחד (ארוך) פטריוטיזם מקומי זה נחמד אבל מציג אתכם לפעמים באור מגוחך. אין כלום בישראל שאין בצרפת, ויש המון בצרפת שאין בישראל. אני גאה להיות ישראלי וגאה בישראל אבל בואו לא ניסחף אנחנו מדינה קטנטונת בלבנט עם תרבות ים תיכונים במקרה הטוב. זה לא חכמה לנכס את כל מה שתרם העם היהודי, שכן חלק גדול מהקרדיט לתרומת העם היהודי לעולם מגיע לארץ מוצאו ולא לדת שלו, נהפוך הוא הדת סירסה את המוחות היהודים. אבל אם עדיין לא הפנמתם, אז הנה כמה שמות צרפתיים: מרי קירי, לואי פסטר, ז'ול וורן, לה פונטיין, הונורה דה בלזק, אלכסנדר דומא, וולטייר (לא זה מהאופנה, בעצם גם זה מהאופנה), האחים מונגולפייה, ברייל, ויקטור הוגו ועוד... כמה מותגים ישראלים ברמה של מונבלאן, קרטייה, איב סן לורן, שאנל ומאות אחרים אתם מכירים.
 

תגובה לשורות של עמית

אין לנו חלון לטוקבקים, אתם מוזמנים להגיב בלחיצה על הקישור.
הפעם, אעשה שימוש בזכות התגובה המידית של חברי המערכת ואשתף אתכם בזיכרונות שלא הצלחתי להימנע מלהעלות.
1. יש בנס ציונה שכן יקר שאנו מכירים שנים ומחבבים מאוד. הבעיה איתו היא שהוא נוהג לשאול מה שלומך, או מה מעשיך לאחרונה, או מה חדש בעסק... ומשהתחלת להשיב לו, קוטע אותך מיד. אם סיפרת לו על כאב השיניים, הוא סובל ממורסות חניכיים ועובר השתלות מלוא הלסת. אם לך החייבים כסף, הרי שהוא על סף פשיטת הרגל. אם מצאת חרגול בגינה, אצלו עושה הארבה שמות בעצים. קשה להתמודד עם תחרות שכזו. אולי הדברים נכונים, אבל כבר יוצא כל הכיף מהמפגש.
2. אבי המנוח רקם בחו"ל תוכניות להעלות לישראל. בזמנו, רבים מיהודי המקום ניסו להסיט אותו מכך ותיארו בפניו את חסרונות הארץ. "תיסע לשם להזיז סלעים בידיים?", אמר לו פעם דוד נהנתן. אבי הרים יד מיובלת, מחוספסת, עם ציפורניים שחורות מגריז, אמתו נכה ומעוותת. והכריז: "ידי לא ענוגה או אסטטית, מטופחת או מוכשרת במיוחד, אבל זו ידי שלי ולא אחליף אותה בשום יד אחרת".
3. המטאפורה של אבי הייתה מרשימה, חבל שהוא חזר עליה עד לעייפה, עד שהציונות שלו כבר החלה לצאת לכולם מן האף.

פ.ג.