השמדת מידע

גם בארגונים שצברו ידע רב בתחומי ה-IT מתקשים לפעמים להתמודד עם השלב האחרון של מעגל חיי המצעים למידע. כאשר מגיע הרגע לבחור דרך להשמיד את המצעים, יש לרשותם היום מעט בחירות אפשריות. הם מחליטים על אחת מתוך שלוש:  דריסת המידע, דה-גאוס, או השמדה פיזית. המרבה לשלב בין השיטות (ויש לו תקציב לכך), הרי זה משובח. אבל הבעיה היא לא בארגונים הגדולים, אלא בקטנים ובבינוניים - שרבים מהם אפילו לא חשבו עדיין על הנושא.
שירותי הענן וה-SaaS באו להחמיר את בעיות השמדת המידע. מרכז מידע שמתנהל אצל ספק חיצוני מוכרח להתחייב בכתב על השמדת המידע בסוף חוזה ולאשר את ההשמדה בכתב. אצל ספקי "תוכנה-כשירות" סוג זה של התחייבות נדיר מאוד.
כיום, כאשר ההמונים פונים כעדר אל הענן, שאריות המודעות להשמדת המידע/המצעים הולכות ונעלמות. אבל עדיין, בכל הנוגע למידע המאוחסן או מגובה באתר העסק, חיוני להקדיש מחשבה להנחלת תהליכי השמדת המצעים, עם תשומת לב לשיטות, לזמן הנדרש, לעלות הביצוע ולבקרת איכות ההשמדה.
מראש נציין כי שלושת השיטות תלויות במידה רבה במיומנות המפעילים, ורגישות -כמו כל דבר אחר- לשגיאות אנוש.

כתבנו בעבר על שיטות דריסת המידע, על מנת להעלים שאריות מידע הנשארות לאחר ניסיונות המחיקה. הדריסה נעשית אל ידי תוכנה מסחרית או בצורה ידנית, היא נראית קלה לביצוע, ידידותית לסביבה, ויוצרת אשליה של הצלחה במחיר זול. עם זאת, בדיסקים בעלי נפח גדול שנפוצים היום, תהליך הדריסה ארוך במיוחד, ויתכן לא יצליח לחדור לאזורים מוגנים בדיסק. כיוון שבקלות ניתן לשנות את הגדרות התוכנה, נדרש צעד נוסף ויסודי של בקרת איכות ההשמדה - לעיתים אף ארוך יותר מאשר הדריסה עצמה. בתוכנות דריסה מסוימות, גם נדרש רישיון נפרד לכל דיסק קשיח.
אבל החשוב מכל: הדריסה היא בלתי אפשרית לביצוע כאשר אין אפשרות לכתוב למצע, כלומר שהוא לא נגיש למשתמש עקב תקלה. עוד מצב בו הדריסה לא יעילה היא כאשר הדיסק היה חלק ממערך (RAID). שאריות המידע יישארו פזורות על גבי הדיסקים הנוספים במערך אלא אם נטפל יסודית בכולם. אחרון חביב: כפי שנכתב לעיל גם להפעלת כלי דריסה נדרשת מיומנות ואחריות. כלי כזה בידיים הלא נכונות, לא ישיג את המטרה, ועדיין ניתן יהיה לשחזר מידע מהדיסקים שעברו את התהליך.

גם על הדה-גאוסינג כתבנו בעבר, וכעת רק נרשום הזהרה לאלו אשר ברצונם למחוק מידע מדיסק כדי לחזור ולהשתמש במצע למטרה אחרת. הדה-גאוס יוצר שדות אלקטרומגנטיות חזקים שלעיתים כלל לא משפיעים על המידע המוגן במארזים איתנים, אך יכולים מאידך לפגוע בתוכנת היצרן המפעילה את מנגנון הדיסק (servo control) והיא משולבת ברכיבים האלקטרוניים. ללא הסרבו, הדיסק הקשיח חסר ערך לשימוש חוזר.
ועוד משהו: לאחר תהליך דה-גאוס, היצרנים לא מתחייבים לעמוד בתנאי האחריות.
בספרות צוין כי יעילות הדה-גאוסינג יכולה להיות תלויה בצפיפות הדיסקים, וככל שהצפיפות גדולה יותר, תהליך הדה-גאוס מוצלח פחות.

אם מבצעים השמדה הפיזית בצורה נכונה, אין חזרה ממנה. היא השיטה הבטוחה ביותר להעלמת המידע, אך יכולה להוות מעמסה כלכלית על הארגון. בנוסף למאמץ ההשמדה היסודית, יש לתת את הדעת על היבטים של פסולת מחשבים ואיכות הסביבה.
 

צלחת אחת

Hitachi GST כבר הוציאה לשוק יותר מ-25 מיליון דיסקים בסדרת ה-Travelstar Z, דיסקים בפורמט 2.5", בעובי 7 מילימטר המוטמעים ביחידות Ultrabook ובמחשבים נישאים אחרים, התקנים ניידים ומערכות תעשייתיות. השילוב בין דגם מסדרת Z לבין SSD ל-cache מספק את דרישת הביצועים וזמן אתחול של האולטרה-בוקס. הדיסקים של 7 מילימטר גם יכולים להחליף ללא כל בעיה את הדגמים של 9 מילימטר הקודמים.
היטאצ'י הודיעה כי בקרוב תתחיל למכור את הדגם של 500GB שלה, ה- Travelstar Z7K500, שאמור להיות הדיסק המהיר ביותר בתעשייה באותה קיבולת, עם צלחת אחת המסוגלת לחוג במהירות 7200 סל"ד.
 

השורות של עמית

מדריך למשתמש חוסך זיעה

תסמונת מדריך המשתמש היא מחלה חשוכת מרפא, גם אנשים טכניים שמבינים בדיוק איך עובד כל מכשיר (או לפחות חושבים שיודעים) משלמים את מחיר המחלה הזו. וגם אני לא יותר טוב מאף אחד אחר.
לפני כחודש וחצי השגתי מצלמת וידאו במחיר מצחיק, כזו שנקראת Camscope. למה היא נקראת כך? אל תשאלו אותי, מדובר בסך הכול במצלמה דיגיטלית רגילה עם קצת יותר יכולת וידאו מהבסיסית וזה כולל שימוש בזום מוגבל אבל אופטי תוך כדי צילום בלי אבדן איכות. הצעצוע הוא בגודל של טלפון סלולארי עם מייצב לא רע, איכות וידאו סבירה, סוללה מובנית ועוד. היות ובעקרון לא בצילום וידאו אני מעוניין, המצלמה הזו עושה את העבודה. מדובר במוצר של קודאק שנמכר בזול, בעיקר כי קודאק היא זומבי, גופה מהלכת. אבל מוצרי קודאק עדיין מספקים איכות גבוהה של צילום.
ונחזור למדריך. מעשה שהיה, כך היה.
לקח לי שתי דקות ללמוד כיצד להפעיל את המצלמה, גם צילמתי אתה והכול היה טוב ויפה, עד לתערוכת השוקולד. אחרי שצילמתי מאות תמונות סטילס ניגשתי לקחת כמה צילומי וידאו. באמצע הסט הראשון, המצלמה נתקעת: לא לבלוע לא להקיא. לא שומרת את הסרט, אי אפשר לכבות אותה, אין גישה לסוללה המובנית כדי לבצע אתחול ואני לא מוצא כפתור או חור ללחוץ עליו כדי לבצע אתחול.
מעשית, אחד הפתרונות הוא לתת למצלמה לחסל את הסוללה ולכבות לבד, אבל כאן יש שתי בעיות: האחת היא שריקון הסוללה עד לאפס לא בריא לה, השני הוא שהיא מתחממת באופן לא טבעי. התחלתי להזיע. חיפשתי פתרון באופן נואש. אין ברירה אלא לפתוח אותה ולנתק את הסוללה. אבל... הברגים! מצד אחד מדובר בברגים שאני לא יכול לראות בלי משקפיים, ואני לא סוחב איתי משקפיים (עוד משהו שאני צריך ללמוד). מצד שני, מאיפה אשיג מברג בגן העדן של הממתקים. בצר לי פניתי לטכנאי הקול של התערוכה, אבל הוא ממשתמשי ה-Mac והללו לא יודעים מאיזה צד מחזיקים מברג. למזלי היה לו אולר מספיק חד. כמו עיוור בחשכה פירקתי את המצלמה מ-7 ברגים מחורבנים, ניתקתי את הסוללה, חיברתי מחדש. עכשיו צריך לסגור. לשחרר ברגים בלי לראות אותם הרבה יותר פשוט מלהבריג אותם חזרה. למרות כל זאת ובמצח מטפטף למרות מזג האוויר הקריר, זה הצליח לי. ואז, ממש אחרי הבורג האחרון, אני מגלה שחסר לי בורג! כן, יש עוד חור ולי אין בורג בשבילו. מבט נוסף מבהיר לי שתחת לחור הנ"ל כתוב משהו. כן מתחת לחור כתוב... RESET.
מסקנות:
1. אם אתה זקוק למשקפיים, קח אותם אתך
2. אם אתה מתעסק באביזרים טכניים קח מברגון לדרך
3. אם אתה לא רוצה לקחת את שניהם, קרא את המדריך עד הסוף
 

פוליטיקה?

אתם בטח שואלים את עצמכם מדוע הפסקתי לכתוב על פוליטיקה. התשובה פשוטה. אמרתי כבר הכול ואף אחד לא הקשיב. חזרתי ואמרתי, אבל מי שבעצם קורא ומבין את מה שאני אומר הם אלו שחושבים כמוני. אז למה לטרוח?
בכל זאת שנת בחירות קופצת על חצי עולם, ואני רוצה לגעת קלות בנושא - לאו דווקא בהקשר של ישראל:
בשבוע שעבר ראיתי את הסרט "Inside Job”, על איך שדדו הבנקים את העולם, איך פוליטיקאים ואינטרסנטים הביאו לקריסת המערכת הכלכלית הגלובלית, ואיך אף אחד מהם לא שילם אגורה - שלא לדבר על זה שאיש מהם לא הואשם פלילית על הונאה. יתרה מזאת, ממשל אובאמה, שחרט על דגלו את השינוי, מינה לתפקידים בכירים עשרות מאלו שאחראים ישירות למשבר. מי שמעוניין לראות את הסרט יכול להוריד אותו ולהתעצבן לבד.
כדאי מאוד לצפות בו בעיון כי סממנים רבים שהביאו להתמוטטות המערכת בכללותה קיימים בישראל של שנת 2012. בועת נדל"ן מטורפת, אנשים שממונפים בלי אגורה, שקיבלו הלוואות עתק והיום, כאשר הם בקשיים, הבנקים יסכנו את ישבנם כדי להציל אותם למרות שכך או כך ישבנם בסיכון גבוה.
גם באירופה בחירות ממשמשות ובאות. צרפת היא הראשונה ובעוד חודשיים ייגשו הצרפתים לבחור בין סרקוזי הגוליסט לבין פרנסואה הולנד הסוציאליסט, ואולי תצליח מרין לה פן הימנית הקיצונית להשתחל.
בצרפת הנושא המרכזי לבחירות הוא כלכלה: תעסוקה, תחרותיות, בקרה תקציבית והגדלת הכנסות המדינה. שני המועמדים עם הלשון בחוץ לא מתעייפים, פוליטיקאי טוב מעולם לא מתעייף מעבודת לשון - הם מלקקים לכל עבר. אבל אף אחת מהתכניות הכלכליות שהם מציגים לציבור לא נשמעת הגיונית. ברקע, יושבים נושאים בעייתיים כמו עתידם של הכורים הגרעיניים שמספקים 75% מהחשמל בצרפת.
גם מפלגת הירוקים קיימת בצרפת בראשות אווה ג'ולי שאף אחד לא טרח לשאול אותה ולו פעם אחת מה היא מתכוונת לעשות כדי לחסל את התופעה המטורפת של בזבוז ניירת בירוקרטית, שעלותה לפי חשבון גס מגיעה ל-2 מיליארד יורו בשנה, וזה אומר הרבה עצים.
השמאל הקיצוני מכסח את כולם אבל לא הציג אפילו רעיון קונסטרוקטיבי אחד - חוץ מלחלק כסף לכל עבר. הימין הקיצוני בכלל רוצה לפרוש מהיורו (גם השמאל, אבל מי בכלל סופר אותם), רעיון דמיוני ומיותר של אנשים בעלי מוח פורה במיוחד סביר להניח על מעוררי הזיות.  בקיצור, נשמע כמו קרב פיות וטרולים בלה-לה-לנד.
 

מזג האוויר

כבר אמרתי שלצרפתים אובססיה בנוגע למזג האוויר, אבל השנה הם צודקים לחלוטין. עד תחילת פברואר היה פחות או יותר סתיו בצרפת, הצמחים התבלבלו והתחילו לפרוח, לא משהו שמישהו מצטער עליו. ואז בא החורף: שבועיים של קור סיבירי (במונחים של דרום צרפת) וכל מה שפרח, וגם מה שלא, קפא למוות. הקקטוסים המסכנים בחצר שלי התקפלו ולא יכולים להרים את עצמם יותר. על בריכות השחייה שכבת קרח של 5 ס"מ, אפילו המזרקה הענקית מול בניין הפרפקטור יכלה לשמש כמשטח החלקה אם מישהו במרסיי היה מחזיק מחליקים. ואז, זה נגמר: לפני שבוע וחצי התחיל האביב. הטמפרטורות עולות, שכבות הבגדים יורדות ובתי הקפה בנמל מלאים אנשים זוללים מכל טוב בשמש. החזאי לא משוכנע בדיוק מתי אם בכלל הטמפרטורות ירדו שוב. אבל מה שיותר מוזר הוא שגשם כמעט שלא ירד כאן.
מזג האוויר השתגע לגמרי. והתיירים מתים על זה וממלאים את הרחובות בסופי השבוע. אולי זה ההתחממות הגלובלית, לתושבי מרסיי זה לא ממש אכפת, כמו כל צמח הם גם פורחים בשמש.
 

יחצ"נים

אחת הרעות החולות של להיות עיתונאי, או עורך, או סתם בעל תפקיד חשוב בעיתון הוא היחצ"נים. הם שולחים לך הודעות לעיתונות בלי הפסקה. מילא אם מדובר היה שמשהו שראוי לקריאה. אבל הרוב לא ראוי לקריאה ובטח לא לפרסום. אבל יחצ"נים תפקידם להעביר לעיתונות את כל הזבל שהלקוחות רוצים, וליחצנים אין בושה. חלקם אפילו כותב את ההודעות בתחומים שאין להם עצמם מושג ירוק בו. הגדיל ועשה יחצן אחד שהתעלמתי מהודעתו ויצר איתי קשר "חברותי" בפייסבוק ואומר לי כך: “יש לך ד"ש מהעורך הראשי של מגפון – הרגע דיברתי איתו".
לא ידעתי עם לצחוק או לבכות, כן למגפון יש עורך ראשי, אבל אני והוא עובדים יש ביד כי ביחד אנחנו אחראים על הוצאת עיתון. והיחצן הטמבל הזה חשב שהוא מפעיל עלי לחץ...
אני לא אוהב שאומרים לי על מה לכתוב, ובתחום הטכני לעתים קרובות במיוחד אין שום קשר בין מה שמוצר כלשהו אמור לעשות (על פי ההודעה לעיתונות) לבין הגיון כלשהו. אבל זה כלום לעומת הודעה לעיתונות בתחום האוכל שמספרת על שף שגילה ששורשי משפחתו יהודיים מימי בר כוכבא. או הודעה בתחום החקלאות על עץ מולטי פרי הדר דהיינו לימון, אשכולית, תפוז וקלמנטינה על אותו עץ. מה שעצוב הוא שיש עיתונים שמפרסמים את הכול ויש ציבור שמאמין לכל מה שכתוב בעיתון.
 

ילדים עם מסכות

ביום שבת יצאו אלפים לרחובות הערים השונות בעולם, בתגובה לקריאת "אנונימוס" כדי למחות כנגד אמנת אקטא. אמנה שתיפול עלינו כך או כך, ותשפיע על חיינו ויש כאלו שיושפעו ממנה עד מוות. צילמתי וחשבתי לעצמי כמה עצוב שהילדים הללו נלחמים את המלחמה של כולם וכמה עצוב שאנחנו אשמים בכל. אנחנו, הוריהם, בני הדור שלפניהם והדור שקדם לנו. את התמונות והטקסט שלי תוכלו למצוא באתר מגפון.
במרסי היו ברחוב 200 איש, בפריס 650, אבל בקופנהגן 15,000. זה לא ממש משנה, האוליגרכיה לא תוותר על כוחה בלי קרב, וכל עוד הילדים הללו מאמינים בהפיכה לא אלימה, הרי שאין לקונגלומרטים הגדולים ולממשלות שום סיבה לבצע שינוי במדיניות שלהם. מה שהם כן עושים זה להשתמש במדיה אשר ברשותם כדי להפוך את אנונימוס למפלצת בדעת הקהל. זה עובד, ואני שומע סיפורים מסמרי שיער שאנשים קראו בעיתונים כביכול מכובדים, על פריצות לחשבונות אל אזרחים תמימים וכו'... כל ניסיון להסביר את מבנה האינטרסים של המדיה הקיימת נתקל בקיבעון של "היה כתוב בעיתון". לרשותכם וידאו קצר מההפגנה
 

האינדיאנים

ראיתי אותם בכמה ערים בצרפת, ראיתי אותם גם בישראל וגם בלונדון ולפעמים נדמה לי שזו תפוצה. האינדיאנים מדרום אמריקה חתמו קבע באזור הנמל של במרסיי. הם פותחים דוכן קטן לממכר מזכרות, שולפים שני רמקולים ומחברים אותם, מוציאים את החליליות, החלילים וכל השאר ומתחילים לנגן. והצלילים ערבים גם לאוזן חסרת השימוש שלי. אז צילמתי סרטון. ותוך כדי שאני מצלם שמתי לב לילדים, בעוברים עם הוריהם בנמל ומנדנדים להם לשים מטבע בכובע.
ההורים לא מתנגדים ומסתכלים בחיוך על הילד רץ אל הכובע מניח בו מטבע וחוזר עם חיוך רחב כדי להקשיב לשיר. ואני תוהה, האם אלו ה"פירטים" לעתיד? הרי אנשים יודעים להעריך, אין סיבה שלא ישלמו על מה שהם אוהבים, הרי הם עושים זאת מגיל שלוש בחיוך של אושר. אולי זה בגלל שאינדיאני על החוף הוא לא קונגלומרט חונק, הוא לא מבקש כלום. הוא מציע את מרכולתו - תרצה, תשלם. ואם תרצה לשלם, תשלם כמה שתרצה. איך יתכן שקבוצה של קונצרנים גדולים ועשירים אמנם לא מצליחה לתפוס שהם מותחים את החבל עד דק. וכשהם יקרעו אותו כל הכסף שבעולם לא יציל אותם מהנפילה האינסופית. העולם משתנה, לאט לאט אמנם אבל הוא משתנה. רבים ניסו לשמר את כוחם וכספם בכל מחיר אבל תמיד ההמון ניצח, זה כוחו של הטבע. מתי יבינו את זה ממשלות ועורכי דין ?
הנה השיר היפהפה
 

תגובה לשורות של עמית