גיליון מספר 8 שנה XII יום חמישי, 1 במרס 2012

 
 

► לגיליון קודם 2012 לגיליון הבא ◄

צ'יף תמיד לשירותכם בנס ציונה, מאז 1986

 
    
 

כדי לשמור פרספקטיבה אמיתית של חשיבותנו,
לכל אחד היה צריך להיות כלב שיעריץ אותו
וחתול שיתעלם ממנו

Derek Bruce

 
    

גרסת BOS העדכנית הנה BOS v2.3
 
▪ לקוחות בהסכם שירות הזכאים לעדכון הקישו כאן לקבלת העדכון.
▪ לאלו שעדיין אינם לקוחות, לבקשת גרסת הדגמה הקישו כאן.
▪ למצגת BOS עדכנית: BOS 2009H.pps
גרסת Beta עדכנית 2.3.1.7 לקבלת גרסת Beta

 
  
 

שער ערך ה GB
01/03/2012
השוואת כדאיות רכישת
דיסק קשיח מסוג SATA
לפי מחיר לכל 1GB

0.78

500GB

0.43 ₪

1TB

0.31 ₪

2TB

0.34 ₪

3TB

מחירי SSD ל 1GB

6.47 ₪

60GB

4.56 ₪

120GB

5.89 ₪

240GB

7.16 ₪

300GB

4.84

512GB
מקרא

מחיר עלה

מחיר ירד

ללא שינוי

X.XX

היקר מכולם

X.XX

הזול מכולם

מחיר ה- GB

הזול ביותר לתקופה

השמדת מידע


גם בארגונים שצברו ידע רב בתחומי ה-IT מתקשים לפעמים להתמודד עם השלב האחרון של מעגל חיי המצעים למידע. כאשר מגיע הרגע לבחור דרך להשמיד את המצעים, יש לרשותם היום מעט בחירות אפשריות. הם מחליטים על אחת מתוך שלוש:  דריסת המידע, דה-גאוס, או השמדה פיזית. המרבה לשלב בין השיטות (ויש לו תקציב לכך), הרי זה משובח. אבל הבעיה היא לא בארגונים הגדולים, אלא בקטנים ובבינוניים - שרבים מהם אפילו לא חשבו עדיין על הנושא.
שירותי הענן וה-SaaS באו להחמיר את בעיות השמדת המידע. מרכז מידע שמתנהל אצל ספק חיצוני מוכרח להתחייב בכתב על השמדת המידע בסוף חוזה ולאשר את ההשמדה בכתב. אצל ספקי "תוכנה-כשירות" סוג זה של התחייבות נדיר מאוד.
כיום, כאשר ההמונים פונים כעדר אל הענן, שאריות המודעות להשמדת המידע/המצעים הולכות ונעלמות. אבל עדיין, בכל הנוגע למידע המאוחסן או מגובה באתר העסק, חיוני להקדיש מחשבה להנחלת תהליכי השמדת המצעים, עם תשומת לב לשיטות, לזמן הנדרש, לעלות הביצוע ולבקרת איכות ההשמדה.
מראש נציין כי שלושת השיטות תלויות במידה רבה במיומנות המפעילים, ורגישות -כמו כל דבר אחר- לשגיאות אנוש.

כתבנו בעבר על שיטות דריסת המידע, על מנת להעלים שאריות מידע הנשארות לאחר ניסיונות המחיקה. הדריסה נעשית אל ידי תוכנה מסחרית או בצורה ידנית, היא נראית קלה לביצוע, ידידותית לסביבה, ויוצרת אשליה של הצלחה במחיר זול. עם זאת, בדיסקים בעלי נפח גדול שנפוצים היום, תהליך הדריסה ארוך במיוחד, ויתכן לא יצליח לחדור לאזורים מוגנים בדיסק. כיוון שבקלות ניתן לשנות את הגדרות התוכנה, נדרש צעד נוסף ויסודי של בקרת איכות ההשמדה - לעיתים אף ארוך יותר מאשר הדריסה עצמה. בתוכנות דריסה מסוימות, גם נדרש רישיון נפרד לכל דיסק קשיח.
אבל החשוב מכל: הדריסה היא בלתי אפשרית לביצוע כאשר אין אפשרות לכתוב למצע, כלומר שהוא לא נגיש למשתמש עקב תקלה. עוד מצב בו הדריסה לא יעילה היא כאשר הדיסק היה חלק ממערך (RAID). שאריות המידע יישארו פזורות על גבי הדיסקים הנוספים במערך אלא אם נטפל יסודית בכולם. אחרון חביב: כפי שנכתב לעיל גם להפעלת כלי דריסה נדרשת מיומנות ואחריות. כלי כזה בידיים הלא נכונות, לא ישיג את המטרה, ועדיין ניתן יהיה לשחזר מידע מהדיסקים שעברו את התהליך.

גם על הדה-גאוסינג כתבנו בעבר, וכעת רק נרשום הזהרה לאלו אשר ברצונם למחוק מידע מדיסק כדי לחזור ולהשתמש במצע למטרה אחרת. הדה-גאוס יוצר שדות אלקטרומגנטיות חזקים שלעיתים כלל לא משפיעים על המידע המוגן במארזים איתנים, אך יכולים מאידך לפגוע בתוכנת היצרן המפעילה את מנגנון הדיסק (servo control) והיא משולבת ברכיבים האלקטרוניים. ללא הסרבו, הדיסק הקשיח חסר ערך לשימוש חוזר.
ועוד משהו: לאחר תהליך דה-גאוס, היצרנים לא מתחייבים לעמוד בתנאי האחריות.
בספרות צוין כי יעילות הדה-גאוסינג יכולה להיות תלויה בצפיפות הדיסקים, וככל שהצפיפות גדולה יותר, תהליך הדה-גאוס מוצלח פחות.

אם מבצעים השמדה הפיזית בצורה נכונה, אין חזרה ממנה. היא השיטה הבטוחה ביותר להעלמת המידע, אך יכולה להוות מעמסה כלכלית על הארגון. בנוסף למאמץ ההשמדה היסודית, יש לתת את הדעת על היבטים של פסולת מחשבים ואיכות הסביבה.
 

 
    
 

ירוק ירוק


פעם המלחמה הייתה ירוקה - בחילות היבשה.
היום, כאשר מכונת המלחמה נחשבת ליצרנית הראשית של גזי חממה, כל חיסכון צבאי משפיע משמעותית על המאזן האקולוגי. ההשפעה הייתה אף גדולה מזה אם הסקטור הצבאי היה נותן עדיפות לטכנולוגיות בעלות ערך מעבר למטרות אזרחיות. (לא, באן-קי, הכוונה לא ל"מטרות אזרחיות", אלא למטרות אזרחיות). זה היה עוזר לצמצם את פליטות גזים אלו בכל תחומי הכלכלה. בחוגים הביטחוניים עצמם נחשב שינוי האקלים כאחד האיומים הגדולים ביותר לביטחון.
כך שהיום מדברים על מלחמה ירוקה ומתייחסים, למשל, לטנקים ידידותיים לסביבה. חברת BAE Systems הציגה השבוע טנק היברידי, עם מנוע דיזל היוצר חשמל, אשר נמצא בבדיקה בצבא ארה"ב. הוא מהיר יותר מאשר הטנקים הקונבנציונאליים, מונעים דיזל בלבד, ויעילות צריכת האנרגיה אצלם גדולה בין 10 ל-20%. ה-GCV, רכב ללוחמה קרקעית, נועד להחליף את רכבי מתוצרת Stryker ו-Bradley אשר בשימוש כיום בצבא ארה"ב, ויהווה בנוסף גם גנראטור עבור המחנות הצבאיים. הם יהיו שקטים יותר מאשר הטנקים מונעים דלק, יתרון מבצעי גדול. על פי היצרן, חייהם הפעילים יגיעו ל-30 עד 40 שנה והטכנולוגיה עליה מבוססים תתאים לפיתוחי התייעלות עתידיים.
אנליסטים מחשבים את מחירו של טנק זה בין 12 ל-17 מיליון דולר ליחידה, פי 2 עד 4 המחיר של רכב קונבנציונלי מאותו סוג.
 

 
    
 

צלחת אחת


Hitachi GST כבר הוציאה לשוק יותר מ-25 מיליון דיסקים בסדרת ה-Travelstar Z, דיסקים בפורמט 2.5", בעובי 7 מילימטר המוטמעים ביחידות Ultrabook ובמחשבים נישאים אחרים, התקנים ניידים ומערכות תעשייתיות. השילוב בין דגם מסדרת Z לבין SSD ל-cache מספק את דרישת הביצועים וזמן אתחול של האולטרה-בוקס. הדיסקים של 7 מילימטר גם יכולים להחליף ללא כל בעיה את הדגמים של 9 מילימטר הקודמים.
היטאצ'י הודיעה כי בקרוב תתחיל למכור את הדגם של 500GB שלה, ה- Travelstar Z7K500, שאמור להיות הדיסק המהיר ביותר בתעשייה באותה קיבולת, עם צלחת אחת המסוגלת לחוג במהירות 7200 סל"ד.
 

 
    
 

 על יתרונות גומז פיר

 
    
 

הוציאו את העוקץ


אחרי רעידת האדמה של 2011 ביפן, הועדה האירופית לאנרגיה אטומית החליטה שכל אתרי הגרעין באירופה יצטרכו לעבור בדיקת עמידות ( * stress test ) כדי לאשר שהן עומדות בתנאי הבטיחות הגבוהים ביותר. זאת, מפני שאחרי ש-WENRA (אגודת הרגולטורים לאנרגיה אטומית של מזרח אירופה) הציעה את הצעתה הראשונה לבדיקת עמידות, עלה חשד כי בדיקה זו אינה חמורה דיה. גם בממלכה המאוחדת התכוננו לבדיקות הנ"ל.
עובד של משרד הרגולציה הגרעינית (ONR) הבריטי, שהשתתף בבדיקת העמידות של אתר תחנת הכוח ב-Hartlepool, העתיק נתונים הקשורים לבדיקה בדיסקון שלו. ואז, איבד את הדיסקון.
מכיוון שהמצע לא הכיל מידע  אישי, לא הופרו תנאי חוק ההגנה על המידע בתוקף בבריטניה. לכן, ה-ICO, משרד ההגנה על המידע, לא ינקוט צעדים כנגד ה-ONR.
בנוסף, פרסם ה-ONR כי המידע שהדיסקון האבוד הכיל איננו סודי בשלב זה של ביצוע הבדיקה. עוד הוסיפו כי הוא פורסם ברבים ממילא-אמנם בפורמט הרבה פחות טכני, על מנת שיהיה קל יותר להבנה.
בכך הם הוציאו את העוקץ למקרה והדיסקון נפל לידיים עוינות, אך המקרה בכל זאת חשף את התרשלות ה-ONR בקיום מדיניותה של אבטחת המידע, הקובעת שאין לשאת כונני USB בלתי מוצפנים ועליהם מידע מסווג.
 

 
    
 

עדיין לא SSD


אשת קשר אצל אחת מספקיות צ'יף התייעצה עמנו לגבי רכישת מחשב נישא. במקום מחשב עם דיסק קשיח הוצע לה לפטופ עם זיכרון במצב מוצק. מה שהיא ראתה בהבעות פנים של הטכנאי שלנו לא מצא חן בעיניה. "מה לכל הרוחות יש לכם נגד הפלאש? פעם אמרתם לי שזה יקר יותר, אבל עכשיו המחירים מתחילים להתייצב, אז למה לא?

ראשית, לכונני פלאש יש הגבלה במספר מחזורי כתיבה כפי שכבר ציינו בעבר. אבל זה לא רק זה, לאחר תקלה מכאנית הנתונים נעלמים מפני שהתא המכיל אותם מושמד. בדיסק קשיח הסובל מנזק מכאני פעמים רבות ניתן לשחזר את המידע.
ה-SSD רגישים לתופעות כמו אובדן מתח פתאומי, במיוחד המבוססים DRAM. שדות מגנטיים ומטענים סטאטיים משפיעים עליהם הרבה יותר מאשר על הדיסקים הקשיחים הרגילים, השמורים בתוך כלובי פאראדיי.
 

 
    
 

השמדת מידע

השמדה יסודית
של מצעי מידע
עבור מוסדות, ארגונים ועסקים

קישורים

● סידר ובר אבא אולי לא הביאו לנו פרס של הוליווד, אבל סרטון אודות פרויקט החברה להגנת הטבע ואוניברסיטת ת"א זכה במקום הראשון בקטגורית סרטים מקצועיים וסרטי הדרכה, בפסטיבל הסרטים הבינ"ל "Agrofilm" לטבע, חקלאות ואקולוגיה בסלובקיה. על בפרויקט ההדברה הביולוגית בעזרת תנשמות ובזים. תודה לגיורא.I

●  מתוך גלובס: ממשיכים לייצא טכנולוגיה.
 

 
    
 

דה-לגיטימיזציה


ברור שככל שנעשים מאמצים גדולים יותר כנגד מוצר או מטרה, כך גדול יותר ובעל ערך רב יותר אינטרס העושה אותם. את זה למדים אנו מגיל צעיר. הורינו היו נחושים שנלמד לאכול בכלי השולחן כבריות המנוסות בתרבות המערבית הגבוהה והמודרנית. ושניזהר מסכנות העורבות לנו בכביש. ושנשיג בבוא העת תואר אקדמי או מקצוע מכניס. האינטרס שלהם היה חזק, ברור וכפול, קיומי ונעלה. לשמו הם עשו בפנינו דה-לגיטימיזציה תקיפה לאכילה בידיים, לחציית כביש בגפינו, ולהזנחת שיעורי הבית.
מי לא זוכר את מלכת הכתה מקדמת דה-לגיטימיזציה נחרצת של ילדה אחרת לשם שמירה קנאית על המקום המועדף שלה עצמה במדרג החברתי של המיקרו-קוסמוס הבית ספרי. הבוסית הצדקנית שהייתה לי, הטילה בפסקנות ספק בכשרותו של כל עובד שהרשה לעצמו לטפח דעות עצמאיות. ככל שהחיים עוברים, בעיניי הניסיונות הסקטוריאליים להוציא משהו או מישהו מגבולות הזרם המרכזי, הנורמטיביות או מתפיסת הכדאיות, נראים לי כל פעם יותר ויותר חשודים. עד כדי כך, שאפילו אעדיף היום פוליטיקאים המרעיפים על עצמם שבחים (מעשה פסול בספר המוסר המשפחתי), על פני אלה המשמיצים את יריביהם.
לכן ורק בשל כך, ריח רע וחשדות עולים באפי נוכח המאמצים הפרסומיים לבטל את מוסד סוכן הביטוח. לא אתווכח עם עניין החיסכון, אפילו שממרום פימותיו ייעלב הסוכן שלנו לשעבר, ויתרחק במכוניתו המפוארת אל האופק הפנסיוני.
אבל, שימו לב לאבסורד: אחרי שנים שחברת ביטוח "טלפונית" מנסה לגמול אותנו מן הסוכנים המסורתיים, היא משיקה קמפיין שאומר לנו: מאחורי מספר הטלפון הקליט שלה יש סוללה שלמה של אנשים לשירותינו. אנשי בשר ודם, נושמים, אולי מחייכים, ולפעמים גם מקשיבים. מוקדנים במקום סוכנים. הם עובדים בתמורה צנועה וקוראים מן הכתב, מעבירים אותך יד ביד במסלול דיכוטומי מורכב... שכל משיבון מסוגל לו.

קחו למשל את רואי החשבון. תפקידם ביקורת על דוחות כספיים ומתן חוות דעת עליהם. מצד אחד הם חייבים נאמנות לרשות שהסמיכה אותם. מצד שני הם מוכרים שירות ללקוח המשלם להם. סוכנים כפולים, שגם מרוויחים לא רע בכלל אם הם טובים. והם טובים אם הם מצליחים שהלקוחות ישלמו כמה שפחות מס לאורך זמן, אך לא פחות מן הנדרש על פי חוק. 
בדומה לכך, סוכן ביטוח טוב מנסה למכור לך כמה שיותר מוצרים ביטוחיים אך גם נלחם לצדך ובשבילך לשיפוי מרבי במימוש. קשה לראות הבדל בין סוכן ביטוח פחות טוב מזה, לבין סוכן הימורים.

לו היינו כולנו חכמים מארץ אוטופית, כולנו מלומדים, כולנו מנוסים בפירוש החוק וכולנו בעלי זמן פנוי לניהול החשבונות, היו מקצועות החשבונאות קצת מיותרים. או שאלגוריתמים של תוכנות מסחריות היו מתעדכנים עם כל שינוי בתקנות, ואת התוכנות היינו מפעילים ומסנכרנים עם מערכות רשותיות ממוחשבות. בשלב ביניים בין מצבינו הנוכחי והמצב האידיאלי העתידי, היו צצים גופים עסקיים המנסים למכור לנו תוכנה או שירותים אוטומטיים... ואולי עושים דה-לגיטימיזציה למנהלי החשבונות ורואי החשבון. כן, בדומה לזה של חברות הביטוח ללא סוכן*.


*בצ'יף מבקשים לציין לטובה תוכנת גיבוי ללא סוכן (Agentless data survivability system). אפשר איתה לגבות כמה מחשבים שרק תרצו מבלי להתקין עליהם תוכנה נוספת.

פ.ג.

 
    
 

חשמל יקר


אולי אתם כמונו קיבלתם בזמן האחרון מחבר כלשהו מייל בזה הלשון:
"אתמול זה היה מים, היום חשמל: דברים שחברת החשמל לא מספרת לנו.
ניתן לחסוך עשרות אחוזים בחשבון החשמל בשיחת טלפון אחת. לא ייאמן, אך זה נכון:
חברת החשמל לישראל אינה מפרסמת את האפשרות הזאת, כי אין זה משרת את האינטרסים שלה. כל מה שצריך לעשות, הוא להתקשר למוקד 103 ולבקש לעבור למונה תעו"ז (= תעריף עומס וזמן).
מה זה מונה תעו"ז, ואיך חוסכים איתו?
מחיר החשמל נקבע על ידי גוף ממשלתי המפקח על משק החשמל ונקרא "הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל". גוף זה קבע את מחיר החשמל (כ-43 אגורות לכל קילוואט שעה) על ידי ממוצע כלל-ארצי של כל הצרכנים ושעות השימוש בחשמל. יש שעות שבהן ייצור החשמל יקר מאוד (בקיץ בימי חול בין השעות 11:00-17:00 ובחורף בימי חול בין השעות 17:00-22:00) וכל שאר השעות בהן הוא הרבה יותר זול (כל שישי ושבת, כל האביב והסתיו, בקיץ בשעות 0:00-11:00 ו-17:00-24:00 ובחורף בשעות 0:00-17:00 ו-22:00-24:00). ההבדלים מגיעים לפי 4 מהמחיר הזול! אם עוברים למונה תעו"ז משלמים לפי המחיר האמיתי באותו זמן ולא לפי ממוצע.
אם אתם מחממים את הבית בחורף בסולר, נפט או גז (ולא בחשמל), ואינכם משתמשים הרבה במזגן בקיץ, תשלמו הרבה פחות לחברת החשמל כשתשתמשו במונה תעו"ז. הסיבה היא בגלל שכבר לא עושים לכם ממוצע עם כל האנשים והחברות שמחממים כל החורף בחשמל ומקררים כל הקיץ במזגן. החיסכון יכול להגיע למעל 20%!
חיסכון נוסף ניתן להשיג אם משתמשים במכשירים "זוללי" חשמל (כגון מייבש כביסה) בשעות הזולות יותר ולא בשעות הכי יקרות (השעות היקרות הם בקיץ בימי חול בין השעות 11:00-17:00 בלבד ובחורף בימי חול בין השעות 17:00-22:00 בלבד, לא כולל ימי שישי). כאן החיסכון יכול להגיע לעוד 10%.
חיסכון שלישי יבוא מתוך כך שכאשר מספיק אנשים יעברו לתעו"ז, חברת החשמל לא תצטרך לבנות עוד תחנות כוח מיותרות. זאת הסיבה (כנראה) שחברת החשמל לא מפרסמת את אפשרות המעבר למוני תעו"ז, כי היא צריכה למצוא תעסוקה לכל עובדיה. כאשר צריכת החשמל מתפזרת על פני כל שעות היום ולא בעיקר בשעות היקרות, אין צורך לבנות תחנות כוח נוספות במחיר של מיליארדים כדי לספק את הביקוש. כולנו נרוויח מכך שמחיר החשמל לא יעלה, וגם האוויר שלנו יהיה נקי ובריא יותר.
אז עשו לעצמכם טובה, התקשרו למוקד 103 ובקשו לעבור למונה תעו"ז. כל עלויות המעבר נופלות על חברת החשמל ולא עליכם, ואתם תראו חיסכון מיידי.
במקרה שחברת החשמל עושה לכם בעיות, ניתן להתלונן עליהם ברשות הממשלתית המפקחת עליהם (הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל www.pua.gov.il"

הייתכן? יאללה לברר!
אמצנו את הסגנון של גדעון רייכר ו"אצנו רצנו" לחפש את חשבון החשמל שלנו ולחייג 103. בסופו של דבר הגענו למוקדנית אדיבה. מוקדנית שדי הופתעה מבקשתנו למידע בגין תוכנית התעו"ז. לאחר שביררה אם אנחנו עסק או בית פרטי, שמה אותנו בהמתנה ועכשיו היא בעצמה אצה-רצה למפקח שלה, לקבל הנחיות. שייפנו ציפורניים, עברנו על הדואל, הצצנו בפייסבוק, צייצנו את השעמום בטוויטר...
"תודה על ההמתנה", וללא דיחוי התחילה לתאר באוזנינו את נפלאות התעו"ז. "בחורף תשלמו אחד שקל ושבעים אגורות לכל קילו-וואט שתצרכו בשעות השיא, ורק 0.39 ש"ח בשפל. בחורף, כ-1.16 ש"ח בשיא ו-0.35 בשפל. בעונות מעבר ובשעות ביניים יהיה המחיר 0.3867 ש"ח לקילו-וואט.
-סליחה, רק שאלה השוואתית: כמה אנחנו משלמים היום?
-0.5444 ש"ח ללא הבדל שעה, עונה, חג או מועד.
-יופי, אז אנחנו מזמינים בבקשה את התעו"ז בפיתה.
-מצטערת מאוד. שעוני התעו"ז עדיין לא משווקים על ידינו. אבל נרשום את כתובתכם ונציע לכם אותם ברגע שהם יתחילו להיות משווקים על ידינו. (המשפט האחרון באינטונציה של פינאלה. שיחתנו מתקרבת במהירות גדולה לסיומה)
-רגע, רגע, אל תנתקי! גברתי, נודע לנו (מהמייל הנ"ל) שכבר היום אפשר להירשם לתעו"ז!
-... אה, מממ, אז לתעו"ז הרגיל.
- רגיל? שיהיה רגיל! כמה הרגיל יעלה לנו?
- חפשו באתר האינטרנט של חברת החשמל (ולא אמרה "חתיכות קמצנים פרימיטיביים, אם אתם בכלל יודעים מה זה אינטרנט").
חיפשנו ומצאנו שם משהו שנקרא "תעוז ברירתי"
-איך מצטרפים לתעו"ז הרגיל?
-מתקשרים ל-103 ומבקשים להצטרף.
-איזה צרוף מקרים! הנה בדיוק התקשרנו 103 ואת השבת לנו, אז בואי צרפי אותנו.
-אבל צריך למלא טופס ולהתחייב לשנה.
-וכיצד אפשר לקבל את הטופס?
-מתקשרים ל-103 ומבקשים אותו.
(רוחו של אפרים קישון קרץ לנו מן העולם הבא)
-או. קיי, הנה התקשרנו אליך ל-103. תשלחי לנו אותו בפקס, במייל...?
-אי אפשר. בדואר. (ולא אמרה: אם היינו יכולים, לנודניקים כמוכם היינו שולחים את שקע ותקע להביא לכם את הטופס, רכובים ע"ג חמור שייצא בסוף משמרת ערב מאורות רבין דרך השבילים אשר לאורך קווי המתח הגבוה...)
אנחנו כבר שבועיים ממתינים לטופס, נעדכן בהמשך.
 

 
    
 


השורות של עמית

מדריך למשתמש חוסך זיעה


תסמונת מדריך המשתמש היא מחלה חשוכת מרפא, גם אנשים טכניים שמבינים בדיוק איך עובד כל מכשיר (או לפחות חושבים שיודעים) משלמים את מחיר המחלה הזו. וגם אני לא יותר טוב מאף אחד אחר.
לפני כחודש וחצי השגתי מצלמת וידאו במחיר מצחיק, כזו שנקראת Camscope. למה היא נקראת כך? אל תשאלו אותי, מדובר בסך הכול במצלמה דיגיטלית רגילה עם קצת יותר יכולת וידאו מהבסיסית וזה כולל שימוש בזום מוגבל אבל אופטי תוך כדי צילום בלי אבדן איכות. הצעצוע הוא בגודל של טלפון סלולארי עם מייצב לא רע, איכות וידאו סבירה, סוללה מובנית ועוד. היות ובעקרון לא בצילום וידאו אני מעוניין, המצלמה הזו עושה את העבודה. מדובר במוצר של קודאק שנמכר בזול, בעיקר כי קודאק היא זומבי, גופה מהלכת. אבל מוצרי קודאק עדיין מספקים איכות גבוהה של צילום.
ונחזור למדריך. מעשה שהיה, כך היה.
לקח לי שתי דקות ללמוד כיצד להפעיל את המצלמה, גם צילמתי אתה והכול היה טוב ויפה, עד לתערוכת השוקולד. אחרי שצילמתי מאות תמונות סטילס ניגשתי לקחת כמה צילומי וידאו. באמצע הסט הראשון, המצלמה נתקעת: לא לבלוע לא להקיא. לא שומרת את הסרט, אי אפשר לכבות אותה, אין גישה לסוללה המובנית כדי לבצע אתחול ואני לא מוצא כפתור או חור ללחוץ עליו כדי לבצע אתחול.
מעשית, אחד הפתרונות הוא לתת למצלמה לחסל את הסוללה ולכבות לבד, אבל כאן יש שתי בעיות: האחת היא שריקון הסוללה עד לאפס לא בריא לה, השני הוא שהיא מתחממת באופן לא טבעי. התחלתי להזיע. חיפשתי פתרון באופן נואש. אין ברירה אלא לפתוח אותה ולנתק את הסוללה. אבל... הברגים! מצד אחד מדובר בברגים שאני לא יכול לראות בלי משקפיים, ואני לא סוחב איתי משקפיים (עוד משהו שאני צריך ללמוד). מצד שני, מאיפה אשיג מברג בגן העדן של הממתקים. בצר לי פניתי לטכנאי הקול של התערוכה, אבל הוא ממשתמשי ה-Mac והללו לא יודעים מאיזה צד מחזיקים מברג. למזלי היה לו אולר מספיק חד. כמו עיוור בחשכה פירקתי את המצלמה מ-7 ברגים מחורבנים, ניתקתי את הסוללה, חיברתי מחדש. עכשיו צריך לסגור. לשחרר ברגים בלי לראות אותם הרבה יותר פשוט מלהבריג אותם חזרה. למרות כל זאת ובמצח מטפטף למרות מזג האוויר הקריר, זה הצליח לי. ואז, ממש אחרי הבורג האחרון, אני מגלה שחסר לי בורג! כן, יש עוד חור ולי אין בורג בשבילו. מבט נוסף מבהיר לי שתחת לחור הנ"ל כתוב משהו. כן מתחת לחור כתוב... RESET.
מסקנות:
1. אם אתה זקוק למשקפיים, קח אותם אתך
2. אם אתה מתעסק באביזרים טכניים קח מברגון לדרך
3. אם אתה לא רוצה לקחת את שניהם, קרא את המדריך עד הסוף
 

פוליטיקה?


אתם בטח שואלים את עצמכם מדוע הפסקתי לכתוב על פוליטיקה. התשובה פשוטה. אמרתי כבר הכול ואף אחד לא הקשיב. חזרתי ואמרתי, אבל מי שבעצם קורא ומבין את מה שאני אומר הם אלו שחושבים כמוני. אז למה לטרוח?
בכל זאת שנת בחירות קופצת על חצי עולם, ואני רוצה לגעת קלות בנושא - לאו דווקא בהקשר של ישראל:
בשבוע שעבר ראיתי את הסרט "Inside Job”, על איך שדדו הבנקים את העולם, איך פוליטיקאים ואינטרסנטים הביאו לקריסת המערכת הכלכלית הגלובלית, ואיך אף אחד מהם לא שילם אגורה - שלא לדבר על זה שאיש מהם לא הואשם פלילית על הונאה. יתרה מזאת, ממשל אובאמה, שחרט על דגלו את השינוי, מינה לתפקידים בכירים עשרות מאלו שאחראים ישירות למשבר. מי שמעוניין לראות את הסרט יכול להוריד אותו ולהתעצבן לבד.
כדאי מאוד לצפות בו בעיון כי סממנים רבים שהביאו להתמוטטות המערכת בכללותה קיימים בישראל של שנת 2012. בועת נדל"ן מטורפת, אנשים שממונפים בלי אגורה, שקיבלו הלוואות עתק והיום, כאשר הם בקשיים, הבנקים יסכנו את ישבנם כדי להציל אותם למרות שכך או כך ישבנם בסיכון גבוה.
גם באירופה בחירות ממשמשות ובאות. צרפת היא הראשונה ובעוד חודשיים ייגשו הצרפתים לבחור בין סרקוזי הגוליסט לבין פרנסואה הולנד הסוציאליסט, ואולי תצליח מרין לה פן הימנית הקיצונית להשתחל.
בצרפת הנושא המרכזי לבחירות הוא כלכלה: תעסוקה, תחרותיות, בקרה תקציבית והגדלת הכנסות המדינה. שני המועמדים עם הלשון בחוץ לא מתעייפים, פוליטיקאי טוב מעולם לא מתעייף מעבודת לשון - הם מלקקים לכל עבר. אבל אף אחת מהתכניות הכלכליות שהם מציגים לציבור לא נשמעת הגיונית. ברקע, יושבים נושאים בעייתיים כמו עתידם של הכורים הגרעיניים שמספקים 75% מהחשמל בצרפת.
גם מפלגת הירוקים קיימת בצרפת בראשות אווה ג'ולי שאף אחד לא טרח לשאול אותה ולו פעם אחת מה היא מתכוונת לעשות כדי לחסל את התופעה המטורפת של בזבוז ניירת בירוקרטית, שעלותה לפי חשבון גס מגיעה ל-2 מיליארד יורו בשנה, וזה אומר הרבה עצים.
השמאל הקיצוני מכסח את כולם אבל לא הציג אפילו רעיון קונסטרוקטיבי אחד - חוץ מלחלק כסף לכל עבר. הימין הקיצוני בכלל רוצה לפרוש מהיורו (גם השמאל, אבל מי בכלל סופר אותם), רעיון דמיוני ומיותר של אנשים בעלי מוח פורה במיוחד סביר להניח על מעוררי הזיות.  בקיצור, נשמע כמו קרב פיות וטרולים בלה-לה-לנד.
 

מזג האוויר


כבר אמרתי שלצרפתים אובססיה בנוגע למזג האוויר, אבל השנה הם צודקים לחלוטין. עד תחילת פברואר היה פחות או יותר סתיו בצרפת, הצמחים התבלבלו והתחילו לפרוח, לא משהו שמישהו מצטער עליו. ואז בא החורף: שבועיים של קור סיבירי (במונחים של דרום צרפת) וכל מה שפרח, וגם מה שלא, קפא למוות. הקקטוסים המסכנים בחצר שלי התקפלו ולא יכולים להרים את עצמם יותר. על בריכות השחייה שכבת קרח של 5 ס"מ, אפילו המזרקה הענקית מול בניין הפרפקטור יכלה לשמש כמשטח החלקה אם מישהו במרסיי היה מחזיק מחליקים. ואז, זה נגמר: לפני שבוע וחצי התחיל האביב. הטמפרטורות עולות, שכבות הבגדים יורדות ובתי הקפה בנמל מלאים אנשים זוללים מכל טוב בשמש. החזאי לא משוכנע בדיוק מתי אם בכלל הטמפרטורות ירדו שוב. אבל מה שיותר מוזר הוא שגשם כמעט שלא ירד כאן.
מזג האוויר השתגע לגמרי. והתיירים מתים על זה וממלאים את הרחובות בסופי השבוע. אולי זה ההתחממות הגלובלית, לתושבי מרסיי זה לא ממש אכפת, כמו כל צמח הם גם פורחים בשמש.
 

יחצ"נים


אחת הרעות החולות של להיות עיתונאי, או עורך, או סתם בעל תפקיד חשוב בעיתון הוא היחצ"נים. הם שולחים לך הודעות לעיתונות בלי הפסקה. מילא אם מדובר היה שמשהו שראוי לקריאה. אבל הרוב לא ראוי לקריאה ובטח לא לפרסום. אבל יחצ"נים תפקידם להעביר לעיתונות את כל הזבל שהלקוחות רוצים, וליחצנים אין בושה. חלקם אפילו כותב את ההודעות בתחומים שאין להם עצמם מושג ירוק בו. הגדיל ועשה יחצן אחד שהתעלמתי מהודעתו ויצר איתי קשר "חברותי" בפייסבוק ואומר לי כך: “יש לך ד"ש מהעורך הראשי של מגפון – הרגע דיברתי איתו".
לא ידעתי עם לצחוק או לבכות, כן למגפון יש עורך ראשי, אבל אני והוא עובדים יש ביד כי ביחד אנחנו אחראים על הוצאת עיתון. והיחצן הטמבל הזה חשב שהוא מפעיל עלי לחץ...
אני לא אוהב שאומרים לי על מה לכתוב, ובתחום הטכני לעתים קרובות במיוחד אין שום קשר בין מה שמוצר כלשהו אמור לעשות (על פי ההודעה לעיתונות) לבין הגיון כלשהו. אבל זה כלום לעומת הודעה לעיתונות בתחום האוכל שמספרת על שף שגילה ששורשי משפחתו יהודיים מימי בר כוכבא. או הודעה בתחום החקלאות על עץ מולטי פרי הדר דהיינו לימון, אשכולית, תפוז וקלמנטינה על אותו עץ. מה שעצוב הוא שיש עיתונים שמפרסמים את הכול ויש ציבור שמאמין לכל מה שכתוב בעיתון.
 

ילדים עם מסכות


ביום שבת יצאו אלפים לרחובות הערים השונות בעולם, בתגובה לקריאת "אנונימוס" כדי למחות כנגד אמנת אקטא. אמנה שתיפול עלינו כך או כך, ותשפיע על חיינו ויש כאלו שיושפעו ממנה עד מוות. צילמתי וחשבתי לעצמי כמה עצוב שהילדים הללו נלחמים את המלחמה של כולם וכמה עצוב שאנחנו אשמים בכל. אנחנו, הוריהם, בני הדור שלפניהם והדור שקדם לנו. את התמונות והטקסט שלי תוכלו למצוא באתר מגפון.
במרסי היו ברחוב 200 איש, בפריס 650, אבל בקופנהגן 15,000. זה לא ממש משנה, האוליגרכיה לא תוותר על כוחה בלי קרב, וכל עוד הילדים הללו מאמינים בהפיכה לא אלימה, הרי שאין לקונגלומרטים הגדולים ולממשלות שום סיבה לבצע שינוי במדיניות שלהם. מה שהם כן עושים זה להשתמש במדיה אשר ברשותם כדי להפוך את אנונימוס למפלצת בדעת הקהל. זה עובד, ואני שומע סיפורים מסמרי שיער שאנשים קראו בעיתונים כביכול מכובדים, על פריצות לחשבונות אל אזרחים תמימים וכו'... כל ניסיון להסביר את מבנה האינטרסים של המדיה הקיימת נתקל בקיבעון של "היה כתוב בעיתון". לרשותכם וידאו קצר מההפגנה
 

האינדיאנים


ראיתי אותם בכמה ערים בצרפת, ראיתי אותם גם בישראל וגם בלונדון ולפעמים נדמה לי שזו תפוצה. האינדיאנים מדרום אמריקה חתמו קבע באזור הנמל של במרסיי. הם פותחים דוכן קטן לממכר מזכרות, שולפים שני רמקולים ומחברים אותם, מוציאים את החליליות, החלילים וכל השאר ומתחילים לנגן. והצלילים ערבים גם לאוזן חסרת השימוש שלי. אז צילמתי סרטון. ותוך כדי שאני מצלם שמתי לב לילדים, בעוברים עם הוריהם בנמל ומנדנדים להם לשים מטבע בכובע.
ההורים לא מתנגדים ומסתכלים בחיוך על הילד רץ אל הכובע מניח בו מטבע וחוזר עם חיוך רחב כדי להקשיב לשיר. ואני תוהה, האם אלו ה"פירטים" לעתיד? הרי אנשים יודעים להעריך, אין סיבה שלא ישלמו על מה שהם אוהבים, הרי הם עושים זאת מגיל שלוש בחיוך של אושר. אולי זה בגלל שאינדיאני על החוף הוא לא קונגלומרט חונק, הוא לא מבקש כלום. הוא מציע את מרכולתו - תרצה, תשלם. ואם תרצה לשלם, תשלם כמה שתרצה. איך יתכן שקבוצה של קונצרנים גדולים ועשירים אמנם לא מצליחה לתפוס שהם מותחים את החבל עד דק. וכשהם יקרעו אותו כל הכסף שבעולם לא יציל אותם מהנפילה האינסופית. העולם משתנה, לאט לאט אמנם אבל הוא משתנה. רבים ניסו לשמר את כוחם וכספם בכל מחיר אבל תמיד ההמון ניצח, זה כוחו של הטבע. מתי יבינו את זה ממשלות ועורכי דין ?
הנה השיר היפהפה
 

תגובה לשורות של עמית

 
    
 

הומור - HUMOR


השכלת יתר

גם מילוי טפסים דורש כושר

אפליקציה של פעם
 

 
   
 

הצהרת אחריות
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה,
או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין

 
 
 

נשמח לקבל הערות והארות,  המלצות ובקשות או קישורים לאתרים מעניינים לדואל:magazine@chief.co.il

 
 
   
 

http://www.bos.co.il

 
 

מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.

 
 

כל הזכויות שמורות © צ'יף יישומים ישראל בע"מ 1986-2012