נסיכים ומדינות ייעלמו ללא אלימות מפני האדמה. המין האנושי יהפוך למשפחה אחת והעולם יהיה משכנו של האדם הסביר. המוסריות לבדה תביא באופן בלתי מורגש לשינוי הזה.
"Princes and nations will disappear without violence from the earth, the human race will become one family and the world the abode of reasonable men. Morality alone will bring about this change imperceptibly."
גרסתBOS העדכנית הנה BOS v2.2.11 ▪ לקוחות בהסכם שירות הזכאים לעדכוןהקישו כאן לקבלת העדכון. ▪ לאלו שעדיין אינם לקוחות, לבקשת גרסת הדגמההקישו כאן. ▪ למצגת BOS עדכנית: BOS 2009H.pps גרסת Beta עדכנית 2.2.11.245 לקבלת גרסת Beta
שער ערך ה GB 24/08/2011 השוואת כדאיות רכישת דיסק קשיח מסוג SATA לפי מחיר לכל 1GB
הקדמה קצרה לקוראים הפחות טכניים שהצטרפו אלינו לאחרונה: מעבד הוא רכיב חומרה שמבצע את הפקודות המאוחסנות בזיכרון המחשב. אבל כאשר אומרים "מעבד המחשב" או פשוט "המעבד" מתכוונים ליחידת עיבוד מרכזית - CPU או Central Processing Unit. המעבד מקבל פקודות הבנויות מרצף של ביטים או "שפת מכונה". כתגובה לפקודות אלו, מבצע המעבד קריאת מידע מהזיכרון או מהתקני אחסון שונים, מבצע פעולות חישוב או פעולות לוגיות על המידע וכותב את תוצאותיהן בזיכרון או בהתקנים השונים המחוברים למחשב.
סינפסה (מצמד או מִסְנָף) הוא המפגש בין שני תאי עצב- או תא עצב עם תא המטרה שלו (ברקמה כלשהי). במפגש הזה מועברים מסרים המקודדים על ידי תהליכים כימיים.
כאשר אנו מקלידים בתיבת החיפוש של גוגל כמה תווים והתוכנה משלימה לנו את מילת החיפוש, או כאשר הטלפון החכם מציע מילים לשימוש בהקלדה שלנו, מדובר בפעולות בסיסיות ופרימיטיביות של חיקוי התנהגותם של יצורים חושבים חברת IBM מפתחת מזה זמן רב שבבים שנועדו לחקות את פעולת תאי העצב, הם קוראים לזה "מחשוב קוגניטיבי". האתגר האמיתי בתכנון מחשב שיתנהג כמו מוח אנושי, הוא גם טכנולוגי וגם פיזיולוגי - בבדיקת הגבולות שבין מדעי המחשב ומדעי המוח. חוקרים ב-IBM טוענים שהצליחו בצעד ראשון של שילוב בין שני העולמות. IBM הודיעה לפני שבועיים, כי בנתה שני אבות טיפוס של שבבים אשר שלדבריה מעבדים מידע בצורה יותר דומה לזו בה אנשים מעכלים מידעמאשר לזו שהשבבים שאנו מכירים במחשבי הפי סי וממחשבי העל.השבבים מהווים אבן דרך משמעותית במחקר שהתחיל לפני שש שנים, העסיק כ-100 חוקרים ועלה עד כה כ-41 מיליון דולר. במימון הפרויקט השתתפה סוכנות הפרויקטים לפיתוח המתקדמים של משרד ההגנה של ארה"ב (DARPA). פרויקט השבבים הוא חלק מאותו מחקר שהוביל את IBM להודיע ב-2006 שהצליחה לדמות 40% ממוח של עכבר, ב-2007 כבר 100% ממוח של עכבר, וב-2009 כ-1% ממוח אנושי. אבות הטיפוס מדגישים את החשיבות הגוברת של ה"עיבוד המקביל", הבא לידי ביטוי כאשר מחשבים המבצעים בו זמנית מטלות מרובות, כנדרש בעיבוד כמויות מידע גדולות במיוחד. בשלב זה השבבים מבצעים מטלות פשוטות לשם הדמיה, כמו לנווט רכב מדומה דרך מבוך, או לשחק משחק. אבל הם נועדו לסייע לעיבוד אותות אנלוגיים מהסביבה של העולם האמיתי (כמו חום, צליל או תנועה) ולהפוך אותם לפקודות דיגיטאליות עבור מחשבים.יתכן ורק בעוד עשור המעבדים ייצאו מן המעבדה בדרך למוצרים אמיתיים.המעניין כאן הוא לא מה בדיוק השבבים עושים, אלה כיצד עושים זאת. למעבדים הללו יש אזורים המתנהגים כמו תאי עצב וסינפסות דיגיטאליים.לכל ליבה או מנוע עיבוד יש פונקציות של מחשוב, תקשורת וזיכרון. ההבדל המשמעותי ביותר בינם לבין המעבדים שאנו מכירים, הוא שהזיכרון ומנוע העיבוד מאוד קרובים ומגיעים לרמה מאסיבית של הקבלה. השבבים נבנו בתהליך ה-45 ננומטר של IBM, מטרנזיסטורים מסודרים בדרך חדשה המחקה את תאי העצב והסינפסות שבמוח של בעלי חיים. לכל מעבד יש 256 נוֹיְרונים דיגיטאליות הפועלות בתדירות של 10 מגה הרץ. לכל שבב יש פיצ'רים של זיכרון, בקרי תקשורת וכו'. אחד השבבים מכיל 262,144 סינפסות הניתנות לתכנות ועל כך מהווה מעין מערך-על (FPGA) לתכנות באמצעות שפת חומרה. לעומת זאת, בשבב השני קיימות 65,356 סינפסות, כל אחד מ-"תאי העצב" המקושרים בדרך ייחודית, יכול להתחבר עם עוד 255 תאים לפחות, ובסך הכול אפשריות כמעט 17 מיליון קומבינציות שונות. תאים אלו מסוגלים "ללמוד". כלומר, הנוירונים הדיגיטאליים זוכרים את הפעילות הקודמת שלהם - שנגרמה על ידי גירויים שהגיעו דרך הסינפסות. נראה כי בשילוב עם המחשבים הקוונטיים שהוכרזו לאחרונה ייתכן ועוד נזכה בימי חיינו למערכות מחשב חושבות. כל ההשלכות כבר טופלו בעשרות סרטי אימה מד"ביים כמו מטריקס או טרמינייטור. לא זכור לנו טיפול חיובי בעניין מלבד בספרי אסימוב העתיקים, אך כולנו תקווה שהאנושות תשכיל לעשות שימוש חיובי בטכנולוגיות החדשות לבינה המלאכותית.
רבים מלקוחות BOS משתמשים במערכת להגנה על קבצים שונים הנמצאים בסביבות מחשוב מגוונות.
בהרבה מאוד ארגונים אנו מוצאים בנוסף על מערכות חלונאיות לתחנות ושרתים גם מערכות מקינטוש ויוניקס. חלק ממערכות אלו, ובמיוחד המיושנות שבהן אינן מאפשרות התחברות טבעית לסביבת Windows אך גם הקבצים הנמצאים בהן נדרשים להגנה.
בכדי לתת מענה לצרכים אלו פיתחנו באחרונה מערכת שער-גשר מיוחדת וקלה המאפשרת גישור בין סביבת הרשת החלונאית לסביבות אחרות.
המערכת מבוססת Linux ומתחברת מצד אחד למערכות המקור על תצורותיהן השונות ומאפשרת למערכת ה BOS הארגונית לגבות את המידע באופן שוטף ככל מידע רגיל.
בשלב הראשון שולבו במערכת פרוטוקולי התקשורת מסוג FTP ו- SFTP/SSH ומתוכנן להוסיף פרוטוקולים נוספים בהתאם לדרישות המקומיות.
המערכת מאפשרת ניהול מרוחק וכן כניסה מרוחקת באמצעות ממשק הדפדפן.
בכדי לפשט את תהליך ההתקנה וההטמעה של הגשר נבנתה המערכת כולה בסביבה וירטואלית המאפשרת הפעלה קלה ומיידית.
לקוחות BOS בשירות יכולים להזמין את המערכת באמצעות פנייה אלינו בדואל: info@bos.co.il
Daniel Domscheit-Berg, חבר צוות WikiLeaks לשעבר בגרמניה, טען השבוע כי השמיד יותר מ-3,500 מסמכים יקרי ערך לפני שעזב את חברתו של ג'וליאן אסנג'. לעיתונאי ה-Spiegelהגרמני,הוא אמר ש"מחק קבצים לצמיתות כדי להבטיח שהמקורות לא יפגעו". הקבצים הללו כללו ככל הנראה חומר מתוך הרשימה "שלא לפרסום" של ממשלת ארה"ב, מ-Bank of America, וממפלגת הלאומית דמוקראטיתהגרמנית (NPD). דובר וויקי-ליקס מסר לעיתונות כי דומשייט-ברג פוטר לפני כשנה ומאז ניסה לסחוט פעמים חוזרות ונשנות את וויקי-ליקס באיומי חשיפת מידע למתנגדי הקבוצה. הוא הוסיף כי את החומר לקח הנ"ל עמו ללא רשות יחד עם המערכת הבטוחה למשלוח מידע מקוון, כספים ומסמכים פנים ארגוניים. "הוא חיבל בשנים של עבודה שלא הייתה שייכת לו. נאלצנו ליצור מחדש את העבודה תחת נסיבות קשות. הבנייה מחדש עולה מחיר משמעותי לוויקי-ליקס, הנמצאת תחת חסימה פיננסית בעידוד ממשלת ארה"ב ונאכפת על ידי החברות הפיננסיות הגדולות של אמריקה". ככל הנראה, המידע שנמחק לא היה חלק מקובץ ה"ביטוח" המוצפן* אשר שוחרר על ידי וויקי-ליקסוהורד על ידי אלפי גולשים. אחרת, לא הייתה בעיה לשחזר אותם - אלא אם דומשייט-ברג גם השמיד את העותק היחיד של מפתח ההצפנה, דבר שנראה רחוק מלהיות הגיוני - אך לא בלתי אפשרי.
*ב-2010, לאור חשיפת 77,000 מסמכים הקשורים למלחמת אפגניסטן, גינתה ממשלת ארה"ב את וויקי-ליקסבעוצמה מאיימת. כחלק ממגננה, פרסם האתר קובץ מוצפן מסתורי בשם Insurance (ביטוח). הקובץ המוצפן באמצעות AES256 הוא בנפח בנפח 1.4GB, ענק בהשוואה לכל שאר הקבצים באתר ביחד. ליתר ביטחון, הקובץ פורסם גם באתר של הורדות. בינתיים, אין דרך לדעת אם הקובץ אכן מכיל סודות מביכים ביותר, או שהוא סתם בלוף. משהו פיקנטי: בעקבות פרסום אודות הקובץ המוצפן, כתב בזמנו "מומחה מערכות מידע איראני" שמדבור כנראה ב-רוגלה (תוכנת ריגול) שתזהה את האויבים של מרכזי המידע של ארה"ב ותשלח לאמריקנים מידע אודותיהם.
מה עושים
מה ניתן לעשות במקרה שעובד כעוס משמיד מידע ארגוני? 1. הכנות מוקדמות ההכנות המוקדמות טובות וחשובות לכל סוג של ארגון ולכל חברי הארגון. מפני שלעיתים, המחיקה נעשית בשוגג ולאו דווקא במכוון, וזה יכול לקרות לכל אחד מן העובדים, ואפילו למנהלים הבכירים, לבעלי החברה או לאנשי המחשבים. העיקרון אומר שיש לשמור כמה שיותר עותקים של המידע החשוב- עותקים עדכניים והיסטוריים, במקומות שונים ובפורמטים מגוונים. במובן זה, עיקרון הדה-דופליקציה, שנועד לחסוך מקום אחסון, היא מכשול גדול לשחזור המידע. מגבלה משמעותית היא שיש להחזיק גם עותק של המידע במנותק מכל מערכת מחשב, כך שנזק למערכות המחשוב לא ישפיע עליו. מצד שני על עותק זה להיות עדכני ככל הניתן. הפתרון הפשוט ביותר הנו להגדיר למערכת ה BOS גיבוי לכונן חיצוני חלופי ולאחסן את הכונן במיקום מרוחק ומאובטח. בדיקת דיווחי הגיבוי היומיים של BOS מאפשרת זיהוי מיידי של אירוע מחיקה חריג.
2. לאחר המעשה יש לטפל באירוע זה במהירות מרבית, כל שיהוי מאפשר כתיבת מידע נוסף על גבי המידע המחוק ומקטין בכך את סיכויי השחזור. אפשרות הראשונה והפשוטה ביותר הנה להעביר מיידית את מערכות המידע לחברת הצלת נתונים לשם שחזור המידע המחוק. ברוב הארגונים אפשרות זו אינה ישימה מכיוון ומשמעותה השבתת מערכות המידע. האפשרות הנוחה יותר, גם למערכות פיזיות וגם למערכות וירטואליות או הנמצאות באחסון ארגוני גדול, הנו לעשות שימוש במערכת שכפול הדיסקים של BOS. מערכת זו יוצרת עותק מלא ונאמן למקור של התקן האחסון, גם תוך כדי עבודה. עותק זה לכשיועבר להצלת נתונים יאפשר שחזור מלא לכל המידע המחוק.
השבוע שוב קיבלנו שאלה מקורא המתלבט אם לעבור או לא לכונני SSD במכונות מרכז המידע שלו. במשך השנים האחרונות הכוננים מבוססים זיכרון במצב מוצק היו בכל הכותרות, הודות לביצועים הטובים שהציגו בבדיקות בהשוואה לטכנולוגיה הישנה יותר של הדיסקים הקשיחים. יתכן מאוד ששמור להם תפקיד מרכזי במערכי אחסון בהם מהירות התגובה היא מאפיין קריטי.עם זאת, נושאים שבתחום אורך החיים וקיבולת האחסון מצביעים על כך שיעבור עוד זמן עד אשר נרצה להחליף את הדיסקים הקשיחים הישנים והטובים שלנו. הדיסקים הקשיחים נמנים בין הרכיבים הזולים ביותר במחשבים שלנו. דיסק SATA בקיבולת 2TB מידע יכול לעלות היום פחות מ-350 ש"ח ומסוגל לספק בכבוד את צרכי האחסון של כל בית או משרד ממוצע. במשך השנים ראינו סוגים שונים של דיסקים קשיחים. היום רובם משתמשים בתקני SATA או SAS. טכנולוגיות אלו קלות להטמעה בלוחות האם של המחשבים, ואפילו לוחות האם הזולים ביותר מגיעים עם 4 פורטים ל-SATA. למרות שהיום גם מפתחים תקנים חדשים ומהירים יותר עבור ממשקי SATA, כולם ישתמשו באותם חיבורים ויתאימו לגרסאות הקודמות (דיסקים SATA I מתאימים גם לפורטים SATA II; דיסקים SATA II מתאימים גם לפורטים SATA III, וכו'). בקרי SAS יכולים להשתמש לעיתים קרובות בדיסקים SATA. זה מאפשר המשך שימוש של החומרה שלנו תוך כדי שדרוג רכיבים אחדים. אנו מודים כי מעולם לא אהבנו את הגישה של "לזרוק הכול קומפלט ולקנות חדש-חדיש". דברים טובים יש לשמר ולנצל עד תום - גם לשם חיסכון בעלויות וגם לשם שמירה על איכות הסביבה. הדיסקים הקשיחים נשארים רלוונטיים גם היום מפני שהם מצליחים לספק את צרכי הלקוחות. בשוק תמצאו דיסקים 3TB שאפשר גם לחבר למערכים איכותיים שמקבלים עד 7 דיסקים, שיספיקו -למה לא- גם למשרד ממשלתי. למעשה, אפשר לספק עם דיסקים קשיחים מגוון צרכים. למשל, לאפשר נפח אחסון גדול בדיסק קשיח אחד גדול, או לחלק את המידע בין מספר דיסקים יותר קטנים, או במספר partitions של דיסק גדול.מי שמעוניין בהגברת הביצועים יכול לקבל מערך בקונפיגורציה של RAID 0, ומי שסבילות הסיסטם חשובה לו יכול לסדר לעצמו RAID 1, 5, 6, או 10 ובשורה התחתונה: SSD או לא? לדעתנו, עדיין לא.
(לעומת SOHO - משרד עם פחות מ-10 עובדים) SMB - Small & Medium Business הוא פלח שוק המבוסס על את גודל העסק. עסק מוגדר כקטן כאשר הוא מעסיק פחות מ-100 עובדים (במידה ומדובר בעסק המייצר טובין) או פחות מ-50 עובדים (כאשר מדובר בעסק המספק שירותים. עסק בינוני הוא זה בו עובדים פחות מ-500 איש. כאשר מדובר באחסון מידע אנשי מחשבים נוטים להמליץ לארגוני SMB על הקמת מערכי RAID, המציעים דרגת סבילות (כפי שתואר במאמר ותיק זה) כאשר אחד מהדיסקים במערך סובל מתקלה.הסבילות מושגת על ידי טכניקות שונות (חלקן מוצלחות יותר וחלקן פחות)ורמות RAID שונות - שנקבעות בעת הקמת המערך. למרות פשטות העיקרון, טכנולוגיית ה-RAID עשויה להיות מורכבת למדי בעבור בעל העסק הקטן הממוצע. רמת ה-RAID קובעת את סך כל הקיבולת של המערך. שדרוג RAID על ידי החלפת הדיסקים ביחידות עם קיבולת גדולה יותר כוללת יצירה מחדש של ה-RAID עם הדיסקים החדשים, גיבוי ידני של המידע ושחזורו למערך החדש. התהליך יכול להיות ארוך ולא פשוט, ובמקרים רבים קיים צורך בניתוק המערך והפסקת השימוש בו בעת השלמת התהליך. שדרוג RAID על ידי הוספת דיסקים קשיחים למערךדורש גם הוא תכנון מראש. המהלכים של גיבוי המידע למכשיר אחסון שניוני לצורך המעבר טומן סכנות שגיאה מרובות - עם תוצאות גורליות. נקודת תורפה נוספת של מערכי ה-RAID היא כשל של יותר מדיסק קשיח אחד. המלצה גורפת למקימי מערכי אחסון מסוג RAID היא להשתמש בדיסקים בעלי דגם ונפח זהה. עסק המכבד את עצמו מבחינת תחזוקה מונעת, היה רוכש מספר נוסף של דיסקים חלופיים למקרה של תקלה זו ("גלגלים רזרביים") - אך אם נהיה כנים, מעטים ששים להוצאה שנראית מיותרת בשלב ההקמה.כך שכאשר מגיע היום בו צריכים להחליף דיסק קשיח, יתכן וקשה יהיה למצוא דיסק זהה. בהתאם לסוג ה-RAID, דחייה בהחלפת דיסק בודד יכול לבטל את ההגנה הקיימת. בצ'יף, אנו ממליצים להקים מערכים עם דיסקים מדגמים דומים ואפילו מיצרנים שונים. לדעתנו יש להתקין את המערך מדיסקים שאינם מאותה סדרת ייצור שסביר להניח שיכשלו באותה התקופה ו/או מאותן הסיבות.
למרות שהארנו כאן את החסרונות של מערכי RAID, הטכנולוגיה טובה ועם ניהול נכון ומעקב תדיר אחר תקינות המערכת ובריאות הדיסקים, היא מצליחה לשרת את הארגון במשך שנים בצורה טובה מוצרי BOSמותקנים על גבי מערכי RAID וגם מגבים מערכי RAID בארגונים רבים, גם ב-SMBs, וכן סביבות הטרוגניות, וירטואליות ומשולבות.
איזה רעש עושה עץ נופל ביער כאשר איש לא בסביבה? ומה עושים החתולים כאשר הם יוצאים מהבית? הרבה רצו לדעת. לכן, הם סייעו לג'ף הורן, בעבודת הדוקטוראט שלו: סקר שארך שנתיים, במסגרת המחלקה למשאבי טבע ומדעי הסביבה באוניברסיטת אילינוי בארה"ב. בעבודה השתמש הורן במשדרי רדיו-טלמטריה לאיתור ומעקב אחר הפעילות של 42 חתולי בית וחתולים לא מבויתים בוגרים מדרום הערים השכנות אורבאנה ו-צ'מפיין, בשטח של כ-25,440 דונם. ל-23 מתוך משדרי הרדיו בהם השתמשו, היו חיישני תנודה ואוריינטציה שעקבו אחר כל תנועה של החתולים. כל חיישן עשה, לדעת החוקרים, עבודה של כ-10-12 תצפיתנים בשטח. כצפוי, נמצא כי החתולים הבלתי מבויתים חלשו על טריטוריות גדולות בהרבה מאלו של החתולים הביתיים. הם גם היו יותר פעילים מהם לאורך השנה. ועם זאת, טווח הפעילות של חלק מן חתולים הפְּרָאִיים, היה באמת מפתיע. השטח שלהם כלל אזורים אורבאניים, פרברים, שטחים חקלאיים, יערות, ועוד. שיאן הנעקבים היה זכר פראי מעורב שחלש על 5,470 דונם. הוא לא קיבל מזון מבני אדם, אך שרד בכבוד בין שועלים וזְאֵבי העֲרָבוֹת. חצה רחובות, מגרשי חניה ואף נמצא במאורה מתחת למגרש סופטבול במהלך משחק. בהשוואה אליו, החתולים המבויתים נשארו מאוד קרובים לבתיהם. הטריטוריות שלהם היו קטנות בצורה משמעותית, פחות מ-20 דונם בממוצע. רבים מבעלי החתולים הופתעו לדעת עד כמה רחוק הם מגיעים. 20 דונם זה בכל זאת הרבה מאוד חצרות. חתולי הבית הגיעו להישגים אלו למרות שהם ישנו או עסקו בפעילות נמוכה ב-97% מן הזמן - 3% זמן פעיל בהשוואה לחתולים הבלתי מבויתים, שהיו פעילים מאוד בכ-14% מזמנם. רוב החתולים בסקר נשארו בטווח של 300 מטר ממבני מעשה יד אדם, אפילו חתולי הפרא, שחיפשו להתקרב לעיר בעיקר בחורף. סיבות המוות המובילות של חתולים בסקר היו חתולים אחרים ומחלות. חתולים נדבקים ממחלות של חתולים אחרים ושל חיות בר. הם יכולים להביא אותן הביתה ולהדביק חיות בית אחרות ולעיתים גם את בעליהם. בהשוואה למינים אחרים ממשפחת החתוליים, חתולים משפיעים בצורה חסרת פרופורציה על אוכלוסיית חיות הבר - הן על ידי טרף והן באמצעות מחלות.
אותות רדיו מהווים דרך מצוינת לעקוב אחר בעלי חיים. הן מפני שגלי הרדיו יכולים להעביר מידע באוויר בצורה מהירה ולאורך מרחקים גדולים (ניתן גם להעביר גלי רדיו במים מתוקים - אך לא במים מלוחים). אל בעל החיים מצמידים משדר עם סוללה, במקרה של החתולים המשדר הוחזק בקולר סביב צווארם. את האותות קולט מקלט. הן למשדר והן למקלט יש אנטנות. כדי לעקוב אחר יותר מפריט אחד בו זמנית, חשוב לייחס לכל משדר סוג מיוחד של אות שניתן לזהות. בביו-טלמטריה המסורתית, השוני בין אותות מפריטים שונים הוא תדירות ה"ביפ". קיימים מוצרי טלמטריה בהם כל משדר מכיל תג רדיו מקודד באופן דיגיטאלי, המשדר קוד מספרי ייחודי המבדל אותו משאר התגים - גם אם הם ישדרו באותו תדר. כך יכול חוקר לעקוב אחר מאות פריטים באותו תדר. לעומת הימים הראשונים של הרדיו טלמטריה, היום קיימים משדרי רדיו קטנים מאוד וקלים מספיק כדי להצמיד אותם לבעלי חיים מאוד קטנים, ואפילו דגים באורך כ-10 סנטימטר.
מי מכם שמעוניין במכשיר איתור לחתול הפרטי שלו, בוודאי שמע על מכשירי איתור מבוססים GPS. אבל, אומרים רבים שרכשו מכשירים כאלו, צרכי האנרגיה הנדרשת להפעלת משדר GPS גורמים לו להיותכבד מדי בכדי שרוב החתולים יוכלו לשאת אותו בנוחיות בקולר. בבריטניה קיימים שני סוגים של מכשירי איתור חתולים מבוססי GPS. האחד שוקל רק 50 גרם אך גודלו מוגזם ("כאילו החתול נושא חפיסת קלפים תלויה מצווארו") עם סוללה שמחזיקה מעמד למשך 3 ימים. המוצר השני קטן (40mm x 50mm x 15mm) אך הסוללה בקושי מחזיקה מעמד 15 שעות. לכן, עד אשר יפותחו סוללות יעילות יותר למכשירי ה-GPS הצורכים פחות אנרגיה, הבחירה הטובה ביותר לאיתור חתולים היא של התקני הרדיו-טלמטריה (התקני RF). התדרים שהם משדרים דומים לווקי-טוקיז, הרחק מתדרי הרדיו הציבוריים - כך שאין חובת תשלום דמי שימוש חודשיים כמו במקרה של מכשירי ה-GPS שמשדרים את מיקום החתול באמצעות הרשתות הסלולאריות. משדרי RF המסחריים הקיימים לחתולים מסוגלים להגיע לטווח של יותר מקילומטר וחצי בשטח פתוח או כ-שני בלוקים בשטח בנוי. המחירים בשוק מגיעים לכ-250 דולר למקלט וכ-50 דולר לכל קולר עם משדר.
אוגוסט בצרפת הוא חודש מת, הוא יותר קדוש מיום כיפור, אין עם מי לדבר (אלא אם כן אתה מחפש תיירים). איתרע מזלי ונתקפתי בכאבי תופת בכתף, כמובן שכמעט ברור היה לי שמדובר בשריר (קרוע) אבל כל הסובבים אותי החליטו שזה הלב. 4 ימים סחבתי עם הכאבים ובאמת היו שלבים שחשבתי שזה יותר משריר. מסטול לחלוטין ממשככי כאבים גררתי את עצמי לקליניקה של הרופא שלי. כדי לגלות שהיא נטושה. ניסיתי למחרת, וקיבלה אותי בחיוך הפקידה. שנייה לפני שאני נשפך לה על הדלפק, נתנה לי כרטיס עם מפה לחפש רופא במרכז רפואי שבקצה השני של העיר. "רחוק מדי" אמרתי, וסחבתי עוד יום. בלית ברירה גררתי את עצמי בסוף לחדר המיון, אחוז חרדה, כי כמעט ברור היה לי שהם הולכים לאשפז אותי רק בגלל העובדה שעברתי ניתוח לב. יש יתרון בהיותך סיכון לבבי. מיד יש מיטה עבורך, רופא, רנטגן, א.ק.ג. ותוך שעה וחצי הייתי בחוץ עם מרשם למשכך כאבים עוד יותר חזק. הפקידה בחדר המיון בירכה אותי בנימוס ואמרה לי שהיא אישית מחסנת את כל המשפחה ביוני כי ביולי-אוגוסט אפילו למות לא כדאי וממש לא בטוח שיהיה מי שיקבור אותך.
אופנה?
החיים מוזרים ואופנה זה דבר עוד יותר מוזר. במשך שנים, גבר עם תיק נחשב... נשי. גברים תוחבים את כל רכושם לכיסים וממשיכים הלאה, נשים לעומת זאת מסתובבות עם תיק מלא שטויות. עם השנים החלו הומוסקסואלים לסגל את מנהגי הנשים, אלה שהללו מצד אחד מסודרים הרבה יותר ברוב המקרים ומצד שני ידעו לבחור את התיקים הנכונים להשבחת המראה הזכרי הכללי. בשנה האחרונה אני רואה תופעה מוזרה בקרב הערסים של מרסיי. הם אימצו את חצי האופנה. הם יוצאים מהבית עם תיק מוצלב על הגוף (ריק לחלוטין) מספיק גדול לשאת בו מחשב נייד. התיקים לרוב עלובים כמו בעליהם, שהפריט האפנתי היחיד על גופם הוא התיק המסכן. הם לבושים כמו קריקטורה של גבר מזרח תיכוני קלאסי (כך אני מניח שהסגרתי את חזותו של הערס המרסייאני, אבל עם כל הניסיון להיות ליברלי, זו עובדה). מכנס התעמלות או מכנסי טרנינג (בקרב הצרפתים לבוש שכזה נחשב בזוי), חולצת טריקו עלובה ותיק מכוער וריק. באבולוציה של האופנה נסגר מעגל מגוחך, דווקא אלו שסובלים מהומופוביה קשה אימצו להם בצורה די מבזה, אופנה שהייתה נחלתם של הגייז בלבד.
המשברים הביטחוניים
הייתה מחאה במדינת ישראל? מוזר, היא נעלמה מהמדיה לחלוטין, אלפי אנשים צעדו השבוע בדממה בתל אביב כדי להסביר לממשלה שהמחאה לא תיעלם. המדיה לגמרי התעלמה מהם. שנים שאנשי הימין סבורים שהמדיה בידיים של השמאל. לא רבותי, המדיה בידיים של הממשלה. כך שהמדיה ניצלה את ההזדמנות למחוק את המחאה, ולא נודע כי בא אל קרבו. המדיה שייכת לבעלי ההון (שכמו שאנחנו יודעים, לא מתים על המחאה הזו). אירוע בטחוני אחד זה כל מה שהיה צריך כדי למחוק את המחאה הזו. רוב העם עדיין לא מבין, אבל אולי לאט לאט תחדור לנו ההכרה שהפיכה קורקטית לא תשיג בישראל דבר. נראה כי ממשלתנו הנוכחית היא שיאנית הצינית בהיסטוריה הקצרה של המדינה. אין לה כוונה לשנות כלום, היא מרחה את הזמן וחיכתה לפיצוץ הראשון. כעת חבריה נושמים לרווחה, כי הם יודעים שהישראלי המצוי יתייצב לדגל בדום מתוח. עם ישראל הוא עם של עבדים, 40 שנים שהוא עובר תהליך של "הפרד ומשול" בו הוא פורק לסקטורים על ידי הממשלות השונות, כדי שאם תקום התנגדות ניתן יהיה לבטל אותה על ידי שיוכה לסקטור ספציפי (ימין, שמאל, חרדים, נשים, גברים, הומואים וכו'). אבל כשעולה האש ועם ישראל מריח עשן, הוא משלב ידיים, משנס מותנים ויוצא לקרב. אז זה בדיוק הזמן רבותי להחזיק ידיים ולשבור את המערכת השלטונית הקיימת. לא פלא שמאז ימי בגין לא נמצא ולו פתרון קל לסכסוך עם הפלשתינים (וגם פתרון כוחני הוא פתרון). ממשלות ישראל היו זקוקות מאז ומתמיד למשברים הביטחוניים כדי לרסק את הרוח האזרחית של הציבור. אנחנו בשבילם ברווזים במטווח ופרות ברפת. להיחלב ולמות. אבל אנחנו גאים במחאה המנומסת שלנו, אבל עוד לא הבנו מי האויב האמתי שלנו זה ששילח אותנו אחד בשני, שקידם אינטרסים של האחד על חשבון לחץ הדם של השני. שסוחט אותנו עד תום. לכן אנחנו ביחד ימין ושמאל צריכים לבנות בריקאדות, להתחיל להחזיר מלחמה למשרדי ממשלה. כי רק בתנאי מלחמה אנחנו עם, בכל מצב אחר אנחנו (תסלחו לי על הביטוי) אימפוטנטים.
אם אתם חושבים שרק לכם אני מבלבל את השכל אז הרי לכם מה שהשתחרר לי מהמקלדת השבוע, כאשר מישהו דיבר איתי על מרד אזרחי. "מרד אזרחי? איך במדינה שבום אחד מעמיד לכולם תוכל לייצר מרד אזרחי? איך במדינה של עבדים תוכל לייצר אנשים חופשיים, אם חצי מהם לא מחזיק בבעלותו מוח והחצי השני מפחד להשתמש בו?. אתה יודע למה מדינת ישראל תמיד דופקת את הציבור כי היא אלימה והציבור לא מבין את זה. מתח בטחוני גבוה בלי מתן פתרונות הוא אלימות מסוכנת יותר מכל בריקאדה. אם זה, אתה יכול לחיות? נורא קל לצעוק אנרכיסט על האחד, ובולשביסט על השני, מתנחל על השלישי ונאצי על הרביעי. מדינת ישראל הצליחה לפורר את האוכלוסייה שלה פיסית ומנטאלית. רק על הבריקאדות תאחד אותם בדיוק כמו שהמדינה משתמשת בהם כברווזי מטווח במלחמותיה אין דבר כזה ארגונים חברתיים, מהיום הראשון של המחאה הם נלחמים על הבעלות, האמת היא שאני מאשים את השמאל בזה, ראיתי מיליון סוסים קשורים למרכבה רעועה אחת. וכל אחד מושך לכיוון שלו. ראיתי פמיניסטיות שמתעקשות שכל מניפסט מחורבן יקרה בלשון זכר ונקבה, ראיתי שמאלנים שמתעקשים שהם ורק הם "חברתיים". ראיתי את השמאל הלאומי. אפילו פנתרים שחורים שמזמן דהו צצו ועלו באוב, אבל לאף אחד אין אומץ לדפוק על השולחן, כי כולם יפי נפש. עכשיו הם עומדים וממתינים לצו 8 עם זקפה לאומית בגודל של מחסום ארז. רק תנו להם להיכנס בערבים אף אחד לא מקשיב, כולם לא-אלימים, זה פתטי. עם שחי על חרבו ופתאום כולם לא- אלימים. עם ששכח את התרבות, אבל מתייצב לשירות מילואים כמו אהבל כי הוא מאמין למדינה שלו (ל-מדינה ולא ב-מדינה) ומוכן למות על קידוש השלטון."
עוד פרה שחוטה
העצוב הוא שכבר לא צריך לשחוט פרות קדושות, הן שוחטות את עצמן. המיתוס שביבי-ברק-ליברמן ידאגו לביטחון הוכח כטיפשי במיוחד אבל הפרה שנקראת צ.ה.ל, קפצה על הסכין והתאבדה. צבא הגנה לישראל קיבל התראות אבל: "חשב שההתקפה לא תגיע מהמוצב הזה" ואחר כך "חשב שההתקפה תגיע בלילה". זה לא אני המצאתי את זה. זה צ.ה.ל שאמר את זה בפומבי. הם סגרו את כביש הגישה בלילה ופתחו אותו לקול תרועות השמחה של המחבלים, בבוקר. ראיתי בטלוויזיה את כל הגנרלים ממורקים ומלוקקים ביחד מול המיקרופונים בעוד שלא רחוק משם בדיוק באותה עת נורה עוד קרבן. העליבות בה טופל האירוע הביאה את מדינת ישראל אל סף מלחמה עם מצריים. פשוט, טעינו, טועים... 6 הרוגים מצריים, בדיוק מה שהיה חסר לנו כרגע.
ומשהו קטן על אהוד ברק. כחייל הוא היה יוצא מהכלל, כרמטכ"ל ושר ביטחון הוא מוכיח את עצמו ככישלון קולוסאלי וכל יום שהוא נמצא בתפקיד מביא עלינו אסון. נסו לרגע לחשוב איזה טובה הוא ניפק לנו, מה הוא עשה טוב ואיך מועיל הכישרון האנליטי המפורסם שלו? האיש הביא את צהל לבור עמוק שממנו קשה לצאת. והוא ממשיך ושואב כסף עבור המערכת, כסף שיורד
לטמיון ויכול היה לסייע לציבור הרחב. אני חושב שאהוד ברק הוא אפס, אבל אם אתם חושבים אחרת כדאי שתחפשו משהו טוב שהוא עשה... אה כן משום מה הוא עשה מיליונים ויש לו דירת פאר שהוא מוציא למכירה ב-43 מיליון שקלים. מאיפה הכסף? לא יודע, אולי אתם יודעים.
הצהרת אחריות למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.