עקרון ההחלפה

"אני מאמין שמומחה משטרתי או חוקר מומחה לא היה מוצא שהוא מבזבז את זמנו בקריאת ספרי דויל. מכיוון שבהרפתקאות של שרלוק הולמס, החוקר מתבקש פעם אחר פעם לאבחן את המקור של כתם בוץ, שזה לא יותר מאבק. נוכחותו של כתם על נעל או על זוג מכנסיים מיד הסביר להולמס מאיזה רובע של לונדון הגיע בעליו, או איזו דרך הוא עבר בפרברים. כתם גבס וגיר הגיע מ-Horsham, כתם בוץ בגוון אדמדם יוצא דופן יכול להגיע רק מהכניסה לסניף הדואר ברחוב Wigmore.... ניתן לחזור ולקרוא שנית את הסיפורים... בהם הולמס מתעקש על העניין והקסם שאפשר למצוא באפר הטבק"
את השורות הללו כתב ב-1929 הצרפתי Dr. Edmond Locard (הנחשב לאבי המיקרוסקופיה הפורנזית) במאמרו "ניתוח שאריות האבק"

לוקאר, המכונה לפעמים "השרלוק הולמס של צרפת", נולד ב-1877. היה בן 10 בלבד כאשר יצא הספר הראשון על שרלוק הולמס, ויתכן שהרקע הצרפתי של החוקר הדמיוני גרם ליתר הזדהות אצל הקורא הצעיר.
לוקאר התעניין בתחומים רבים, בדיוק כמו הולמס, אך פעל בצורה מסורתית הרבה יותר. הוא השלים תארים פורמאליים ברפואה ובמשפטים. עבד כמתלמד תחת המומחה הפורנזי הגדול Lacassagne, וגם ביחד עם הקרימינולוג Bertillon בפריס. הוא סייר בעולם תוך כדי לימוד חקר משטרתי לפני שקיבל על עצמו את ניהול המעבדה הקטנה בליון. ובנוסף, גם היה ידען גדול במוזיקה ותיאטרון, וכתב ביקורות בעיתונים של ליון.
ב-1910 בתי המשפט הפליליים של ליון פעלו בבניין ה-Palais de Justice הישן, שבנייתו התחילה ב-1835. היה זה בניין מרשים, עם כניסה מפוארת שכללה גרם מדרגות חיצוני רחב - אשר ירד באלגנטיות לנהר הסאון. דלת הכניסה האחורית לבניין, מפוארת הרבה פחות, הובילה לתאי הכלא הצפופים "שהדיפו ריח עובש וייאוש". לצד תאי העצורים היו חדרים עמוסים בתיקי חקירה של המשטרה הצרפתית, עם מידע על כל מי שאי פעם משך את תשומת ליבה. מחוץ לחדר הארכיון, מדרגות עץ חורקות הובילו לשני חדרונים בבוידם שבקומה השלישית. אותם חדרים הוקצו באיחור למחקר הפורנזי. היה בהם מיקרוסקופ, ספקטרוסקופ, אוסף בסיסי של כימיקאלים ומבער בונזן.
לוקאר מונה למנהלה הראשון של מעבדת הפשע הראשונה בהיסטוריה. עם שני עוזרים, הוא הפיק את המיטב ופעמים רבות הפתיע את המערכת עם האמצעים הדלים הללו. הוא היה קפדן וחשב מחוץ לקופסה. התלהב, כפי שצוין קודם, מהחשיבות שהקנתה הדמות של הולמס לאבק ובדק דגימות שנאספו ממקומות בלתי שגרתיים - כולל אוזניים, גבות ונחיריים של אנשים (וגוויות). באחד הניסויים שערך, הצליח לזהות את משלחי היד של 92 מתוך 100 נבדקים, רק על פי בדיקה יסודית של האבק שנאסף מגבותיהם - קמח אצל האופה, פיח אצל מנקה הערובות, אבקת ברזל אצל הנפח... ו אפילו הצליח לזהות רואה החשבון (אולי אבק גרפיט מן העיפרון או שבבי מחק שבגבותיו?)
ב-1918 פיתח דר' לוקאר שיטה לזיהוי טביעות אצבע על פי מפתח של 12 נקודות, הישג מרשים לתקופתו, למרות שהשיטה העכשווית לדאקטילוסקופיה ממוחשבת מתבססת על מתודולוגיה של חוקרים אחרים.
לפני מאה שנה, המדע הפורנזי היה עדיין תחום כללי ולוקאר (כמו גיבורו הולמס) חקר ביסודיות וכתב בצורה נרחבת על טביעות אצבע, ראיות שאריתיות, בדיקת מסמכים, טבק, זרעים, חרקים ומִשאָרים שנמצאו בזירות פשע. אהבתו להתנסות הובילה אותו אפילו לשרוף לעצמו את קצות האצבעות, על מנת לקבוע אם ניתן להסיר לאלתר בדרך זו את תבנית טביעת אצבע או Friction ridges של העור  (הסתבר לו בדרך הקשה, שלא ניתן).
לוקאר הוביל ללכידת אינסוף פושעים - זייפנים, רוצחים, רמאים וגנבים... ואפילו קוף עם זיקה לתכשיטים. כמו שרלוק הולמס עצמו, לוקאר התעניין מאוד בקריפטולוגיה (הצפנה) ובספטמבר של 1914 סייע למפקדה הצרפתית לפצח את הקוד הגרמני ולמנוע את התבוסה הצרפתית המוקדמת.
לוקאר כתב סדרה של שבעה כרכים על המדע הפורנזי (ה- Traité de Criminalistique)
שם טבע עיקרון יסוד, שאנו מכירים היום בשם "עקרון ההחלפה של לוקאר" (Locard's exchange principle) הגורס כי במגע בין שני חפצים תמיד תהיה חלופה כלשהי. ובקיצור: כל מגע משאיר סימן.
לוקאר הבין שזה בלתי אפשרי לפושע לפעול, בהתחשבות לעוצמת הפשע, מבלי להשאיר שארית. היום כולנו אוהבים קיצורים, אך תמצות העיקרון משאיר בחוץ את המרכיב הרגשי עליו לוקאר כתב. למעשה, הפושע נבגד על ידי המתח וההתרגשות שבו. דוגמא לכך היה מקרה מפורסם של רצח ברכבת לונדונית שהתרחש לפני כמעט 150 שנה. ב-1864, אחד הנוסעים -מר פראנץ מילר- עזב את הזירה לאחר שרצח נוסע אחר, עם כובע הקורבן. בהתרגשותו בלבל אותו עם כובעו שלו, הקל לזיהוי, שנשאר מאחורה עם הגופה.
לא מזמן, במאי 2010, מחבל עזב רכב עמוס חומר נפץ בטיימס סקוור של ניו יורק. אבל הריגוש שאחז בו גרם לו לשכוח בתוך הרכב את צרור המפתחות שלו, שגם הכיל את מפתח ביתו ומפתח רכב המילוט... שחנה במרחק שמונה בלוקים. לא רק זה, הוא גם שכח אורות דולקים שמשכו את תשומת לב השוטרים. אם היו מספרים את זה ללוקאר, הוא בוודאי היה מחייך.
אדמונד לוקאר נפטר ב-1966, אך עבודתו נשארת חיה ורלוונטית גם בימינו, ימים של טכנולוגיות מתקדמות לשירות הזיהוי הפלילי. כמו בתחומים רבים אחרים, הידע מתפתח במקביל בנקודות שונות בעולם, חוקרים מפרים ומופרים הדדית על ידי מחקרים שמתפרסמים. הידע הפורנזי התחיל להתפתח בסין עוד במאה ה-8 לספירה הנוצרית. הסינים ידעו להשתמש בטביעות אצבע כדי לזהות את מקורם של מסמכים ופסלוני גבס. בתחום הרפואה הפורנזית, במאה ה-13 הם ידעו להבדיל מקרה טביעה ממקרה חניקה. אבל, בעולם המערבי רק במאה ה-19 התחילו לייחס חשיבות לראיות בזירת הפשע ולפתח תקנים לבדיקה וניתוח ראיות.
העיקרון של לוקאר שימושי בזירות פשע בהן הפושע בא במגע עם הזירה; מבצע הפשע משאיר משהו וגם לוקח עמו דבר מה מהזירה. ברבים מפשעי המחשב שיצא לנו להתערב בחקירתם הפושע היה אכן נוכח בזירה, וזה לפעמים תלוי בדרך בה מגדירים את זירת הפשע.
האם מסד נתונים של חברה נחשב לזירה? הוא מאוחסן בשרת כלשהו, גם אם מדובר בשרת וירטואלי יש בסיס פיזי - ריכוזית או מבוזרת - לנתונים שבו. הגישה למסד או למידע הנמצא במערכת קבצים, נעשית מקרוב - מהשרת עצמו, מתחנה מקומית המנהלת את השרת, או מרחוק. על ידי הקלדת פקודות או על ידי החדרת תוכנה זדונית. וכל אלה משאירים ראיות - פיזיות או לוגיות.
יש להבהיר ראשית כי "זירת פשע וירטואלית" היא לא אחרת מאשר הדמיה ממוחשבת של זירת פשע פיזית, באמצעותה יכולים חוקרים לשחזר כיווני ירי, לדמות תנוחות תקיפה, מסלולי מילוט וכו', כך שבהקשר זה עלינו להימנע מהשימוש במונח זה.
בעיה פראקטית מסוימת נובעת מהמיקום הפיזי המוגדר של "הקורבן", "הזירה" וה"פושע". כך למשל, כאשר חברה שמשרדיה בתל אביב ומאגרי המידע שלה נמצאים על גבי שרתים של ספק בחיפה, מבקשת לחקור פריצה מרוחקת שנעשתה על ידי פורץ מאילת... באיזה מחוז בוצע הפשע? אם תתקשרו למשטרה, במוקד ישאלו אתכם את השאלה: "כתובת בה התרחשה הפריצה?". אז, מה להשיב? (המלצה: כתובת הנפגע)
ועוד המלצה: "באיזה בית משפט לתבוע? מאד פשוט, בבית המשפט הנח ביותר לתובע. בדרך כלל זה איפה שהתור הכי קצר"- תודה למיכל ט.
יתכן ועלינו להגדיר את הפשעים הללו כ-"רב זירתי". כמו למשל, במקרה של עובדים שהעתיקו מידע ממעסיקיהם, שמרו אותו והשתמשו בו מתוך המחשבים הביתיים של כל אחד מהם.
במאה ה-21 יש לנו הרבה מכשולים מעשיים להתגבר עליהם. אנשים משכילים יותר, הפשע מתוחכם יותר, אם תרצו לעיתים "נקי" יותר. אבל העיקרון של לוקאר ממשיך להתקיים.
 

ביקורת

ה-ICO, Information Commissioner’s Office, או לשכת המידע, הוא גוף ציבורי בבריטניה הכפוף ישירות לפרלמנט. על פי נתוני הלשכה דווחו בשנים 2010-2011 603 פרצות אבטחה למידע ארגוני, מתוכן 186 אירועים התרחשו בעסקים פרטיים.
לאחרונה פועלת הלשכה למען צמצום פרצות ההגנה למידע על ידי כך שהוא מציע ביקורות חינמיות לעסקים פרטיים.
אבל עד כה, רק 19% ממקבלי ההצעות הסכימו לביקורת. לעומת זאת, 71% מן הארגונים הציבוריים הסכימו לקבל את השירות.
האם בעסקים פרטיים אין זמן להקדיש לתהליך? או שהם מודאגים מן האפשרות של תוצאות לא מחמיאות?
מצד אחד, אבחון מוקדם יכול לחסוך בעיות. מצד שני, המנהלים חוששים מהתגלות ממצאים לא מחמיאים. ללשכה קצת קשה לשכנע שמטרת הבדיקה איננה להאשים אותם על ההזנחה או הטעויות, אלא מתן סיוע לשיפור התנאים והנהלים הקיימים. תהליכי ניהול המידע תקינים קשורים ברוב המקרים לשירות טוב ללקוח.
תחומי ההגנה על המידע כוללים השימוש במוצרי אבטחה והצפנה, מוצרי זמינות המידע ושרידות לאורך זמן, כמו גם השמדה נאותה של מצעי מידע משומשים כדי לחסום את הגישה של זרים לנכסי המידע הארגוניים ולפרטים של לקוחות. בצ'יף אנו עוסקים היום בשני התחומים האחרונים. למרות שגם גריסת מסמכים מודפסים הוא צורך חיוני לניהול תקין, גריסה פשוטה של מצעי מידע - ללא תוספת צעדים נוספים לאיון המידע, מסוגלת לסכן מידע חסוי כגון קניין רוחני ומידע עסקי.
קל להבין את הרתיעה מעסק פרטי לקבל ביקורת מגוף ציבורי. בדרך כלל מן הביקורות הללו לא יוצאים דברים משמחים... האלטרנטיבה היא לשכור שירותים בתשלום, ואם נסתכל על השוק המקומי, יש בארץ שפע של אנשי IT ואפילו אנשי ביטחון ותיקים ומנוסים שישמחו לקבל מטלה כזו. היתרון היחסי של הצוות בצ'יף, הוא זווית ההסתכלות. כאשר רובם יציינו "מה צריך לעשות כדי להצליח", ניסיוננו במעבדה ובשטח מלמד בנוסף "ממה להימנע כדי להגן על המידע".
 

רוצים להתייעץ? צרו קשר

בעיית ה-3TB

בימינו זמינים בשוק דיסקים קשיחים בנפח 3GB, אבל אם תרצו להחליף בדיסק כזה את הדיסק הישן שבמחשב שלכם, יתכן תהיה לכם בעיה.
בשל שיטת ה-32bit במחשב שאינו חדיש ה-BIOS ומערכת ההפעלה מסוגלים לעבוד מול Volume של עד 2.2TB, כך שיהיה עליכם לחלק את ה-3TB הנחמדים הללו לשניים, אולי כרך אחד של 2.2TB ועוד אחד של 800GB.
למי שסובל מבעיה זו קיימים דרייברים כדי להכריח מערכת הפעלה חלונאית (מ-XP ואילך) להכיר בדיסק של 3TB כשטח אחסון נוסף. במקרים אלו תותחל מערכת הפעלה
מדיסק שעובד עם שיטת ה-32ביט, ורק לאחר מכן אפשר יהיה לגשת לדיסק החדיש.
למעוניינים אנו ממליצים לקרוא את המאמר "כל מה שאתה צריך לדעת על דיסקים קשיחים של 3TB"
 

טושיבה

מי שהתכונן להספיד את עסקי הדיסקים הקשיחים של טושיבה יכול לשכוח מזה בינתיים. היצרן הודיע השבוע על התוכנית להקים שני מרכזי פיתוח טכנולוגיים חדשים לדיסקים. ה"מרכז המתקדם לטכנולוגיות HDD" ישאף לזרז את הפיתוח של טכנולוגיות אחסון בצפיפות גבוהה יותר. ה-"מרכז לייצור טכנולוגיית HDD" יפתח יכולות ייצור משופרות.
שני המרכזים אמורים להיפתח בעוד יומיים, ובעבודתם ישתפו פעולה עם התאגיד TDK המייצר ראשים מגנטיים, ועם Showa Denko, יצרן מצעי מידע (צלחות).
לפני 7 שנים טושיבה הובילה את תעשיית הדיסקים בהטמעת ה-PMR, המהווה היום טכנולוגיה דומיננטית. הגבול הפיזי המקובל של השיטה ה-Perpendicular Magneto Resistive הוא של 1.6Mbit/mm², או 1Tbit לכל אינץ' רבוע. בכדי להשיג צפיפויות מעבר לגבול זה זקוקים היצרנים להמצאות שעדיין לפניהם.
בטושיבה מתכננים להשיג יתרון בפיתוח טכנולוגיות ייצור הודות לשיתוף הפעולה עם TDK. מצד שני, הם מבטיחים את מקומם בקדמת עולם האחסון עם הפיתוח של דורות חדשים של דיסקים קשיחים וקידום פתרונות אחסון שונים (דיסקים, SSD, וזיכרונות NAND  כולל כרטיסי זיכרון.
 

השורות של עמית

צעצועים

לפני 12-15 שנה מכרתי צעצועים ברשת. כן, גדג'טים קטנים, בעיקר בתחום הוידיאו. מקור רוב המוצרים היה אז טייוואן, שהייתה יצרנית מספר שתיים בעולם של מוצרי אלקטרוניקה ומחשוב אחרי ארה"ב. המוצרים היו יוצאים מהכלל. ברוב המקרים טרם הגיעו לעולם המערבי, מאוד מקוריים וכמובן שאם קנית אותם מארץ המקור, גם זולים.
בשלב מסוים החילונו למכור בכמויות גדולות דרך מערכות ממסדיות. כמובן שהאשראי (מילה גסה והרסנית לכל בית עסק) חיסל אותנו, אבל המכירה בכמויות מפתה.
הבעיה עם המוצרים שמקורם בסין וטייוואן הוא מדריך משתמש בלתי קריא בעליל. אני משוכנע שהגרסה בסינית אכן רלוונטית וקריאה, אבל הגרסה האנגלית... כל קשר בינה לבין השפה אנגלית מקרי בהחלט ומבוסס אך ורק על צורת האותיות. זה אפילו לא תרגום של הגוגל - על פי ריבוי שגיאות הכתיב. כמובן שמדריך שכזה לא יכול היה ללכת לשוק. לכן נאלצתי ללמוד איך עובדים כל המכשירים על בוריים ובעיניים עצומות (המדריך פשוט לא תרם כלום) ולכתוב מדריך למשתמש באנגלית ובעברית. הבעיה לא נגמרת בהפעלה. גם המידות והמספרים לא תמיד תאמו, כך למשך לפעמים היה כתוב גיגה בעוד שהמספר האמתי נמדד במגה, וכן הלאה.
מהר מאוד התברר לי שפיסת הנייר המצורפת (כאילו באנגלית) הופכת להיות ספר אמתי, ואז אתה מתחיל לחשוב על תמיכה עתידית ומוסיף לספר גם מדריך לטיפול בתקלות ו..אז אפשר להבין למה מצלמה של קודאק מגיעה עם מדריך בעובי של 50 עמודים ויותר.
לאחרונה רכשתי מוצר בסין לצורך בנייה של סדרת מוצרי אבטחה ומעקב. עם המוצר הגיעה פיסת נייר שמוגדרת כמדריך למשתמש: 4 עמודים בלתי קריאים לחלוטין. הנה דוגמה (כל השגיאות במקור):

"Play file
Use USB line connect compter, clik can to movd compter on the tabletop playing (when wil to use PC camera, must need install driver)"

הקטע הנ"ל איננו הגרוע מכולם, אבל הוא בהחלט דוגמה ייצוגית מאוד של מדריך סיני למשתמש. המוזר הוא שאף אחד לא טורח אפילו להעביר בתכנת תרגום את המדריך למוצר היוצא מהכלל הזה, ואפילו מתקן איות לא בשימוש. פשוט לא אכפת להם. וזה מוזר בשביל עם שחי על המכירות בזמן שתחרות עזה קורעת חברות לא מעטות. הם פשוט מאמינים שמוצר מוכן זה היעד, ולא מילימטר אחריו.
 

לפקוח את העיניים

אני יודע שכולכם חושבים שאני שמאלני חסר תקנה אבל הייתי רוצה לפנות שוב להיגיון שלכם. הייתי רוצה שתפקחו את העניים ותנסו לראות מעבר למסך העשן המסיבי בממשלת ישראל פיזרה בפני התושבים.
היום כבר כולכם מבינים שעושקים את הציבור - כולם, כל מי שיש לו קצת כסף עושק אתכם, והוא עושה זאת בחסות הממשלה. הקפיטליזם שהיה אמור להיות שוק חופשי עם תחרות הפך להיות מונופוליזם אכזרי וקרטליזם מטורף, חסר שליטה, שממשלת ישראל לא עושה דבר למנוע.
היום אתם יודעים שאנס יכול להיות נשיא המדינה כי יש לו את הקשרים המתאימים והכוח להשתיק אפילו את העיתונות, ולמרות שהוא נמצא אשם ואמור להישלח לכלא ל-8 שנים הוא עדיין יושב בבייתו וממתין לתוצאות הערעור... האם כל אנס זוכה ליחס כזה? מה הפלא שהוא עדיין מפעיל לחץ על העדים באמצעות חוקרים פרטיים ובני משפחה?
היום אתם כבר יודעים שלהיות חלק מקבוצה דתית או עדתית עם כוח פוליטי במדינת ישראל פירושו הזכות להתפרע, להרוס, להכות, לזרוע אימה ואפילו לרצוח... ואז לגלגל עיניים לשמים ולומר: "מפלים אותנו בגלל דעותינו".
היום כשאתם יודעים שאם אתם שייכים למעמד הביניים, חילונים, ילידי הארץ, שחיים במרכז הארץ, משלמים מסים, הולכים לצבא, אתם נושאים את המדינה על הגב, מחזיקים אותה שפויה... ואתכם היא מחסלת, אתכם היא חולבת, ועל גביכם חוגגים כמה עשרות טייקונים ובני משפחותיהם שקיבלו אישור מהמדינה לאנוס אתכם בלי רחמים. שקנאים מטורפים קיבלו בשמכם את הזכות להתחיל במלחמה הבאה, או סתם למנוע מכם חיים קצת יותר שקטים.
היום אתם יודעים שדופקים אתכם (תסלחו לי על הביטוי). אתם באמת חושבים שאחמדינג'אד מסוכן? שהגרעין האיראני מהווה סכנה? שמדינה פלשתינית תגרום נזק למישהו? ושכל העולם כולו נגדינו?
אתם עדיין לא חושבים, כמוני, שכל הללו שוליים? שהבעיה נמצאת בפנים? שאוכלים אותנו מבית, מפוררים אותנו. מכרסמים ברצון ובכוח שלנו, הורסים את הרוח ומתעללים בנו על בסיס יומי. ואז, מספרים לנו שאנחנו בסכנה.
אתם חושבים שחייל שמשפחתו מתחת לקו העוני בגלל שזהבית כהן או עופרה שטראוס החליטו שהן רוצות לקנות עוד וילה, יוכל להילחם עם מוטיבציה?
אתם באמת חושבים שמאן דהו מוכשר במיוחד, שלא קיבל מימון לפרויקט מדהים כי לא קוראים לאבא שלו ורדי, יישאר בישראל ויתרום לה את הכנסותיו?
אתם באמת מאמינים שעשרות, מאות ואולי אלפי המוחות שיוצאים מהצבא ונתקלים בשוקת השבורה של האוניברסיטה, יישארו בישראל כי הם ציונים? או שהקשישה בקצה מסדרון בית החולים תקבל טיפול כלשהו מהרופא, שנופל מהרגליים בעבור משכורת רעב? שהעובד הסוציאלי ישקיע מאמץ גדול כדי להרחיק אם נרקומנית מילדיה כשילידיו שלו רעבים ללחם?
אם אתם לא רואים את מה שאני רואה, אתם מסונוורים או בעלי נטיות אבדניות. מדינת ישראל היפה כבר איננה. בשלב זה תושביה חיים על זמן שאול. רק אתם יכולים לשנות את זה, אבל קודם לכן תאלצו לפקוח את העיניים.
 

אני מחרים

צוות המגזין מודה מקרב לב לעמית על שקידתו והתלהבותו בהכנת רשימה בנושא חוק החרם (ראו נוסח). היות והחוק התקבל על ידי כנסת ישראל, והיות וחברת צ'יף מכבדת את הרשות המחוקקת, נבצר מאיתנו לפרסם הפעם את דבריו של עמית. אנו מזמינים את הקוראים המעוניינים בכך, לצור עמו קשר ישיר.

וכדי להמתיק את הגלולה יש סרטים: videowebgate.com

תגובה לשורות של עמית