חיוכים

"התפוצץ לי הראש", "שלחו אותי לעשות city", "ירד לי האנדרנלין", "חורק לי הברך"... אנחנו בוודאי נשמעים מצחיקים בבואנו לתאר לרופא מצבים שהובילו אותנו אליו. לרופאים, המחייכים לעצמם פנימה, נספר שגם בתחום של צ'יף מתעוררים חיוכים כאלה מדי פעם. כך למשל:

"רצו למכור לי דיסק קיצוני" =...דיסק קשיח חיצוני

"ארד דסק 100gr " = הארד דיסק 100GB

"לדיסק השני יש יותר סלט" = ...סל"ד, סיבובים לדקה או RPM (דיסק מהיר יותר)

"לא מצליח לעשות butt" = לא מצליח לעשות boot

"הטכנאי אמר שצריך לשפצר את הזיכרון" = ...לשדרג את הזיכרון

"התיקייה מקושקשת" = התיקייה משובשת

"ה-BOS צעק לי שנגמר הרישיון" = הופיעה על המסך הודעה בנושא גבול קיבולת הרישיון

פתחתי את המחשב וראיתי שהאיציק סתום = Heat Sink מלא אבק

ואחרון, טרי מהשבוע שחלף: "ברחו לי כל הכפתורים והמחשב גם עושה רעש של חריקת ברקסים"
 

איך לא חשבנו על זה קודם

ארגז חול, זכוכית מגדלת. האם שני האלמנטים האלו מתקופת הילדות מדברים אליכם? (אולי שרפתם פעם עלים או צרבתם מסרים על נייר באמצעות קרני השמש?)
יש מישהו ששילב את שני היסודות ויצר מדפסת 3D מרשימה, המשתמשת בקרני השמש כדי לצור אובייקטים תלת ממדיים מזכוכית.
מרקוס קייזר שילב את האנרגיה הטבעית עם חומר גלם אינרטי ומצוי בשפע, באמצעות טכנולוגיה מתקדמת, לייצור חפצים מוצקים. הסרטון צולם השנה במדבר סהרה, שם מצא קייזר חול נקי, אחיד, ובכמות בלתי מוגבלת. המכשיר נמצא כעת בתצוגה במכללה המלכותית לאומנות בבריטניה. ולמרות שקראנו לו "מדפסת", השם הנכון הוא לא printer אלא sinter. הסינטור היא שיטה להפקת אובייקטים מתוך אבקה, על ידי חימום חומר הגלם, לטמפרטורה נמוכה מנקודת ההיִתּוּךְ, עד אשר חלקיקי האבקה נדבקים אחד לשני.
השיטה נפוצה בתהליך היצור של חפצים קראמיים ובמטלורגית אבקות (רמז: הפויקה שלכם!).
לאתר והסרטון: http://www.markuskayser.com
 

רכיבים

הבוקר רק צלצל הפעמון של הבורסה בניו יורק ותיכף קפץ מעלה ערך המנייה של האטשינסון.
Hutchinson Technologies הוא יצרן רכיבים לדיסקים קשיחים שהתחיל לעבוד ב-1965, אפילו לא בגראג' של ההורים, אלא בלול תרנגולות נטוש בעיר האטצ'ינסון שבמינסוטה, ארה"ב.
שתי חטיבות יש בחברה: חטיבת ה-Biomeasurment, המייצרת מכשור למדידות רפואיות (ולא בטוח עד כמה היא רווחית), וחטיבת רכיבי הדיסקים הקשיחים, המייצרת Suspension assemblies.
בשנים האחרונות, יש לומר, נראה כי ירדו מכירות החברה עקב המיתון שגרר עמו ירידה בצריכת הרכיבים. האטצ'ינסון גם הפסידה נתח שוק חשוב למתחריה. בכדי להמריא בחזרה, הונחלה מדיניות דרסטית של הורדת מחירים, (מ- 0.8$ ליחידה מחיר ממוצע ב- 2008 ל- 0.66$ בסוף 2010). וההורדה הזו, שלא רק אצלם בוצעה, השתקפה בהמשך ירידת מחיר הדיסקים - שאחריה אנו עוקבים מדי שבוע באמצעות הטבלה שבשול.
בכדי להוריד את עלויות הייצור הקימה האטצ'ינסון מפעל בתאילנד, בצעה שינויים בתהליך הייצור ובמרץ אחרון השלימה את איחוד המפעלים שלה בארה"ב. איחוד המפעלים יחסוך לחברה מדי שנה כ-50 מיליון דולר.
אבל, אתם שואלים, מה לכל הרוחות זה Suspension assemblies? הן לא אחרות מאשר הזרועות המכאניות שנועדו להחזיק את הראשים הקוראים-כותבים של הדיסקים הקשיחים במרחק מיקרוסקופי מעל צלחות המידע. כל ראש חייב להיות ממוקם בדיוק מעל אחד מתוך 275,000 טרקים של מידע לכל אינץ' רדיאלי על גבי שטח הצלחת. והדיסק, החג במהירות של 15,000 סל"ד, יוצר מצדו תנודות ודוחף את האוויר כנגד ("רוח" חזקה, אם תרצו). ולכן, הזרוע או suspension assembly חייבת לשמור איתנה על המרחק שבין ראש לצלחת ולפצות על כל חוסר אחידות מיקרוסקופית על גבי שטח הצלחת.
יצרני הדיסקים נמצאים, כפי שאתם יודעים, במרוץ מתמיד כדי לספק את קיבולת האחסון הגדולה ביותר במחיר הנמוך ביותר. בכדי להגדיל את קיבולת האחסון ללא תוספת צלחות לדיסקים - דבר אשר היה מוביל לדיסקים יותר גדולים, כבדים ויקרים - מגבירים היצרנים את צפיפות המידע האגור בדיסק (Areal density). נכון להיום יש שתי דרכים עיקריות לעשות זאת: על ידי הוספת טרקים לדיסק, או על ידי ריבוי מספר ביטים לכל אינץ' ליניארי על גבי כל טרק.
כאשר דוחסים היצרנים יותר ביטים של מידע על גבי כל צלחת, נדרשים להם סוגים חדשים של זרועות, עם מאפיינים שונים וחדשים כדי לפתור בעיות הקשורות לצפיפות המוגברת. ולכן, יצרן זרועות שיישאר לאורך זמן בשוק, חייב לדאוג לגבהי דאייה נמוכים יותר (הזרועות חייבות להיות מדויקות יותר בפעולתן במיקום הראשים קרוב יותר לצלחות, כדי לקרוא אותות קטנים וחלשים יותר). בנוסף, כיוון שהראשים קטנים יותר, ומגיעים עד לגודל של גרגר חול, יש צורך להתאים להם זרועות מיניאטוריות. כמו כן, זרועות חדישות נדרשות לשאת עליהן רכיבים וחיישנים מיוחדים לשם העברת מידע משופרת.
ככל שגדלה צפיפות המידע, יורד המחיר של גיגה בייט אחסון. השילוב בין קיבולת אחסון שהולכת וגדלה עם ירידה במחיר לגיגה בייט, ממשיך לדרבן את הדרישה לדיסקים קשיחים למטרות אחסון.

אוניברסיטאות

מחשוב על
אוניברסיטה הפוליטכנית של מדריד הכפילה לאחרונה פי חמש את כוח החישוב שלה הודות ל- Magerit, מערכת מחשוב העל החזקה בספרד ואחת החזקות בעולם. המערכת מבוססת  ארכיטקטורת פאוור7 של IBM, ומספקת כוח חישוב של 103.4 TeraFlops בשיא , ו-72.03 TeraFlops בצורה מתמשכת.
טרה-פלופ הוא טְרִילְיוֹן חישובי floating point לשנייה. מדידה זו של יכולת מחשוב מתארת כמה הכפלות ניתן לבצע במשך שנייה אחת. יצרני מחשבים ומשאבי מחשוב בדרך כלל מציינים את ביצועי המערכות שלהם במונחים של Gigaflops (מיליארד חישובי נקודה צפה לשנייה) או במונחי טרה פלופס שהושגו באמצעות תוכנות תבחין סטנדרטיות. השיא התיאורטי של יכולת מחשוב מחושב על ידי הכפלת מספר המעבדים במהירות המעבד ובמספר חישובי הנקודה הצפה לשנייה שסוג המעבדים הספציפי מסוגל לבצע.
השדרוג שהושג במדריד ישמש את הסביבה המשותפת של שת"פ עסקי-אוניברסיטאי, בכדי לתרום למחקר ולפיתוח הרב תחומי בדיסציפלינות מדעיות שונות. נשיאלספרד, פורטוגל, יוון וישראל אומר כי הפיתוחים העיקריים בתחום המדע קשורים למודלים ולסימולציה, תחומים הדורשים כוח חישוב רב, ולכן התקדמות מדעית של כל מדינה קשור ליכולת ההשקעה במחשוב על.
רקטור הפוליטכניקה של מדריד אמר כי מחשוב העל הוא תחום אסטרטגי לפיתוח טכני ומדעי, כלי בסיסי לקידום הידע, אשר משחק תפקיד דומה לזה ששיחקו בזמנם הטלסקופ או המיקרוסקופ, והוא מרחיב את גבולות הידע והופך למרכיב מפתח לשיפור התחרותיות של המארג התעשייתי במדינה. ככה זה עם הספרדים, הם מסוגלים לומר משפט ארוך כל כך בלי לקחת אוויר פעמיים.

דופלקס
חוקרים באוניברסיטת סטנפורד הוכיחו לאחרונה כי ניתן לשכפל את שעור המידע ברשתות תקשורת ללא צורך בתדרים נוספים. ההמצאה מסוגלת לקדם רישות אלחוטי מהיר יותר באופן משמעותי.
הטכניקה החדשה נשענת על שלוש אנטנות, במקום על שתיים כפי שזה נעשה בהתקני האלחוט מסוג 801.11n. היא מאפשרת תקשורת דופלקס מלאה באותו תדר, כלומר שידור וקבלה בו זמניים - מה שעד כה נחשב לבלתי אפשרי מבחינה פיזית. כיוון שסְפֶּקְטְרוּם  הרדיו הופך ליותר ויותר גדוש, הגברת המהירות ללא צורך בתדרים נוספים הוא נושא נכסף בהנדסת החשמל.
כאשר מכשיר רדיו משדר, הוא עושה זאת בצורה חזקה מדי בכדי לקבל אותות. הדבר דומה לשני אנשים המשוחחים: כאשר אחד מדבר, הוא לא יכול גם לשמוע את מה שהשני אומר (במידה ולא מדובר במתבגרות). כלומר, על השניים לדבר כל אחד בתורו, וכך פעלו עד היום שידורי הרדיו (שכמובן תוכננו על ידי גברים).
הדרך להכפיל את המהירות היא להשתמש במשהו דומה לביטול הרעש כפי שקיים בסוגים מסוימים של אוזניות. כיוון שהמכשיר המשדר יודע בדיוק מה הוא שולח, הוא מסוגל לסנן את השידור על מנת "לשמוע" שידורים נכנסים חלשים יותר. בצורה כזו יכולה להתקיים תשדורת דו כיוונית על גבי אותו תדר (בדיוק כמו קבוצת הגברות היושבות בבית קפה).
המערכת משנה את כל ההשערות שהיו קיימות עד כה לגבי תכנון רשתות אלחוטיות. עדיין יש לטכנולוגיה זו כברת דרך לעבור עד היישום המסחרי. מכשול אחד שיש להתגבר עליו הוא זה של המרחקים הדרושים ברשתות אלחוט טיפוסיות.
הרישות האלחוטי מתבסס על תקנים שאומצו על ידי כלל היצרנים, ומאפשרים להשתמש, למשל, במחשבים כמעט מכל סוג, עם ראוטרים מכל סוג. התקנים הללו מרוכזים על ידי מכון מהנדסי החשמל והאלקטרוניקה, שיצטרך לאשר את הטכנולוגיה החדשה בטרם היא תהפוך לתקן חדש. התהליך יכול לקחת כמה שנים טובות, למרות שהאינטרסים שמאחורי היישום הפראקטי בוודאי יהיו מסוגלים לזרז אותו.
צוות המחקר מבקש כיום לרשום פטנט על השיטה בכדי לצמצם את השימוש רק ליצרנים שישלמו עבור השימוש בה.
 

עננולוגיה

חדשות לבקרים אנו מתווכחים בינינו בצ'יף על יתרונות ומגרעות שיטת הענן. והשבוע, לאור כתבתו של לונגבוטום. לא נוויל (דמות מסיפורי הארי פוטר), אלא קלייב, קלייב לונגבוטום. הברנש הנ"ל סיים לאחרונה פרויקט עבור אורקל, תשאול מנהלים במרכזי מידע לגבי דעותיהם על המחשוב הענני.
16% מכלל הנשאלים אמרו כי לענן לא יהיה חלק בעתיד ארגוניהם, או ביטלו את הפלטפורמות הענניות כאופנה חולפת, למרות שרבים מהם - כמעט באופן בלתי מורגש כבר מקבלים שירותים דרך הענן. (למשל, כאשר הם מקבלים עדכונים לאנטי וירוס או לאפליקציות אחרות, או כאשר העובדים שלהם נעזרים בשירותים כמו גוגל-מאפס)
לגבי נושא אבטחת המידע, 40% ממרואייניו אמרו ללונגבוטום שהאבטחה בענן היא עבורם המחסום החשוב ביותר ליישום המחשוב הענני, או שאם ייפתרו בעיות האבטחה הם ישקלו ביתר התלהבות את המעבר לענן. מאידך, 25% אמרו שהאבטחה בענן בעיניהם היא רק עוד נושא מרשימת הגורמים להתייחסות. עוד 25% גרסו כי קיים צורך בשינוי הגישה לאבטחת הענן, אך זה לא הווה עבורם בעיה משמעותית. 5% הצהירו כי האבטחה בענן לא שונה מן כל תחום טכני אחר שעליהם להתמודד עמו.
כאשר לונגבוטום שאל אותם על פלטפורמות ענן קיימות, התגלה כי רבים עדיין נמצאים במשחק של לחכות למה יהיה. רבע מן הנשאלים מאמינים כי במוקדם או במאוחר ישתלט ספק IT גדול על ספקי פלטפורמות ענן עכשוויים (כמו גוגל ואמזון). עוד רבע מרגיש שהיצע הפלטפורמות הקיים היום מאפשר לכל ארגון לבחור מה שנוח לו. ועוד רבע נוסף עדיין מרגיש כי מוקדם מדי כדי לבחור, הם מחכים שהענן יבשיל...

עננים פרטיים
בסקר של לונגבוטום לגבי בניית עננים פרטיים לארגון שלהם, נצפתה התאמה מרשימה למצבם הנוכחי. בארגונים בהם קיימת היום סביבה הומוגנית, חיפשו ענן שיהיה הומוגני. היכן שהסביבה מעורבת, רצו ענן מעורב שיוכל להמריא מהחומרה על מנת לספק סביבה עננית הומוגנית ברמת התוכנה.

בארצות כמו ארה"ב, גרמניה וסקנדינביה הסתכלו על הענן בצורה חיובית יותר. במזרח התיכון, איטליה וספרד היו הציפיות מן הענן ותפיסת הענן נמוכות מכולן.
בגרמניה ושווייץ מסתכלים על הענן דרך חור ארכיטקטורת המחשוב - הם רואים בו מבנה מתאים לגמישות מרבית. בארצות הסקנידנאביות, שם ההערכות לעסקים ולטכנולוגיות המידע נמצאת ברמה גבוהה, הענן מספק אפשרויות טובות לגדילה עתידית.

אבל במזרח התיכון (אל תיקחו את זה אישית, לונגבוטום הכניס אותנו לאותו סל יחד עם שכנינו) "קיים מעט רצון בשינוי המודל של אפליקציה אחת לשרת פיזי אחד. אפשר (במזה"ת) לעמוד במרחב, החומרה, והאנרגיה כדי לתחזק מרכזי מידע גדולים שפועלים ברמת שימוש נמוכה".
לאיטליה, ספרד ופורטוגל, התחזית לא טובה כל כך. במידה ויצטרכו להתחרות ביעילות עם אזורים אחרים, הם יהיו תלויים בפלטפורמות IT בתת שימוש ובלתי גמישות, שלא יעזרו להם במידה רבה.
ניתוח אנכי של הנתונים הראה כי המדיה והטלקומוניקציה היו הרבה יותר קשורות לענן, בעוד השירותים הפיננסיים והנתח הציבורי היו הפחות חיוביים לגביו.
חברות טלקום נוטות להסתכל על ה-IT כאל מתחרה שהוא חלק מרכזי מעסקיהם. נכסי ה-IT הם צרכני אנרגיה מאסיביים, וכל דבר שניתן לעשות כדי לייעל את הפלטפורמות שלו בוודאי יטיב עם השורה התחתונה של הארגון.
בסיכום, "המדיה הולכת ורואה שינויים כבירים בשוק שלה, עם הפריחה של מערכות מבוססות רשת ורשתות חברתיות, וחייבת לקבל שיש לה צורך בפלטפורמות גמישות יותר על מנת להתמודד עם לחצים אלו. השירותים הפיננסיים הם כשלעצמם שמרניים, ודאגות לגבי אבטחה והכמות הגדולה של אפליקציות פנים ארגוניות מתוצרת עצמית מקשה על הארגונים בפלח זה לתכנן מעבר קל ויעיל לפלטפורמת ענן. הסקטור הציבורי סבל בעבר מיותר מדי השפעות חיצוניות. התקציבים הממשלתיים הדלים שלאחר המיתון יקשו על הסקטור הזה לעבור לענן בקרוב".
באופן כללי, החקר מראה כי הארגונים עדיין מבולבלים לגבי המידע הזמין על מחשוב ענני. מחובת היצרנים, המדיה והאנליסטים, להעביר מידע ברור ומועיל  את משתמשי הקצה, מי שזקוקים יותר מכל לפלטפורמה עננית.
הענן באמת מסוגל לשנות ארגונים, אך אנשי הפיתוח העסקי ואנשי מערכות המידע עדיין צריכים עזרה בלהבין כיצד יכול הענן לעזור להם, וכיצד לעבור ממקומם הנוכחי למודל ענני היברידי. כן היברידי. כי המעבר החד והכוללני עם התנתקות שלמה מהציוד - הוא בהחלט לא התשובה.
 

התחממות

אף אחד לא צפה שמימי האוקיאנוס סביב גרינלנד והיבשת האנטרקטית יתחממו באופן שונה במאה הקרובה ומבעבר. עד לאחרונה, כאשר התקבלו תוצאות של עבודה שנעשתה באוניברסיטת אריזונה ופורסמה ב-Nature Geoscience של יולי.
מסקנות העבודה נובעות ממודלים ממוחשבים וניתוחי מחשב. והן מדאיגות מאוד, בעיקר כי הן מתאימות לתצפיות ומדידות תרמיות שנעשו בעומק האוקיאנוס סביב גרינלנד.
קבוצת המחקר הריצה 19 תוכנות מחשב כדי לדמות את תוצאות שינוי האקלים שיתרחשו בגופי המים הגדולים  של כדור הארץ עד שנת 2200. מסתבר שב-90 השנים הקרובות, בערך כאשר נכדינו יהיו בגילנו היום, מי האוקיאנוס סביב גרינלנד, בעומק 200 עד 500 מטר, יהיו משמעותית יותר חמים.
בסך הכל, העלייה בטמפרטורה תהיה של 2 מעלות. זה לא נשמע הרבה, אך השינוי מסוגל לכרסם בבסיס הקרחונים בפיורדים - שם הקרח יכול להגיע ל-1,000 מטר מתחת לפני האוקיאנוס. ושלא כמו שטח פני הקרחון, הנשאר קפוא בחורף, החלקים העמוקים, הטובלים בים, יוכלו לימס לאורך השנה כולה ולזרז באופן משמעותי את ההתפוררות התת ימית.
בניגוד לצפי עבור מי גרינלנד, התחממות המים העמוקים של האוקיאנוסים סביב העולם, ככל הנראה רק תהיה של מעלת צלזיוס אחת.
הקרח האנטרקטי צפוי להישאר מבודד יחסית למשך המאה הקרובה, הודות לזרם סב-קוטבי המונע מהמים החמים לחדור מעבר לקו הרוחב של 60 מעלות דרום. מודלים שונים מראים כי הזרם הנ"ל יהפוך לחזק יותר במשך המאה הנוכחית ועד לסוף המאה הבאה, וזה ממש טוב... מפני ששכבות הקרח הגרינלנדי לבדן מכילות מספיק מים בכדי להעלות את מפלס הים בכ-7 מטר... ובאנטרקטיקה יש פי 10 מזה!
זה נכון שהרזולוציה של הניתוחים הממוחשבים של תחזיות אקלימיות לא מסוגלות להעריך את השפעתן של מערבולות העשויות להחליש את הזרם המבודד את אנטרקטיקה. מערבולות מסוג זה מסוגלות לעמעם את הזרם במידה מספקת כדי לאפשר פריצת מים חמים שיתקרבו לשכבות הקרח של היבשת הדרומית.
 

השורות של עמית

התנצלות

ראשית עלי להתנצל, הקטע שנגע לדב ליאור מהשבוע שעבר עבר עריכה מסיבית והחטיא את הפואנטה. אני הייתי הרבה פחות נחמד, העריכה המדהימה של מערכת המגזין ניסתה לקצוץ את איבריו של החולה ועדיין להשאירו בחיים. התוצאה יצאה פרווה שאפילו את ידידי היקר שמואל אבן זוהר לא ממש הצליחה לעצבן.
אם כן מי שרוצה לקרוא את הקטע במלואו שרק יגיד ויקבל קישור.
 

סוף שבוע בכפר

אחרי צאתי מבית החולים ערכתי בדיקה מהירה מה מותר לי לאכול ומה אסור. נחרדתי לגלות שפשוט אסור לי. אם יש משהו שאני אוהב, אסור לי. אם יש אוכל שאני יכול לסבול, גם הוא אסור לי. בין הירקות מומלצים כל אלו שאני לא יכול לסבול. לירקות שאני יכול לסבול יש סיבה להימצא מחוץ לרשימה. פירות? בריא, חוץ מכל מה שטעים. בקיצור, צריך למצוא את עמק השווה בין מה שמותר ובין מה שאפשר. כי אף אחד לא יכול לשמור על דיאטה נטולת כולסטרול בלי לירות לעצמו בראש אחרי שבוע מרוב דיכאון.
בנוסף לאוכל, עישון ושאר הנאות החיים שצריך להימנע מהן חל איסור מוחלט על מתח וריגושים (כן אני יודע, גם נשים מחוץ לתחום). אבל איך נמנעים ממצבי לחץ? הרי הם עניין של יום יום ואי אפשר להימנע מהם. וגם אי אפשר לתכנן אותם. אז נוסעים לכפר! מתרחקים מהעולם, מתנתקים מהאינטרנט ויוצאים לשום-מקום לבילוי של שלושה, ארבעה ימים (יותר מזה אני חוזר עם טיקים עצבניים בפנים).
אנחנו מגיעים לבית הכפר עם תיק מלא אוכל ויין אבל זה לא ממש אוכל לארוחות אלא לאפריטיף (כוס יין + חטיפים בטרם ארוחת הערב, נפוץ במיוחד בדרום צרפת).
אפריטיף פירושו אורחים ואם לחברה שלי יש 7 אורחים זה אומר אוכל ל-70 איש. אז אתה שותה ומנשנש עד שאתה לא רעב יותר... וכמובן שנשנשת חצי קילו מכל מה שאסור לך יותר משלושים גרם. הטקס חוזר על עצמו מדי ערב, (איזה מזל שיש ארוחת צהריים) אבל אם אתה מנשנש בין 6 ל-7 ולא יכול לאכול כלום ממה שמוגש ב-8, אז ב-11 תהיה רעב ותחכה לך ערימת תותים עם קצפת כי לבשל בשעה הזו לא תרצה... בקיצור: קטלני.
הכפר עצמו נקרא קזדרן וממוקם 20 דקות מהעיר בזייר, בין עשרות כפרים קטנים וציוריים ובעיקר עתיקים. קזדרן עצמו הוא מקום מושבם של 500 איש, אין בו כלום... לא מכולת, לא בית קפה, לא מסעדה, לא מאפייה... כלום. הוא עתיק ומשעמם אבל מסביבו ישנם כפרים אחרים פעילים יותר, עם שווקים, בתי קפה, מסעדות, והמון תיירים. כל כך הרבה, שהיו מקומות שהשפה הצרפתית לא נשמעה בהם.
אחד האתרים המדהימים יותר הוא עיר הקטרים (Cathars) מימי הביניים בשם מינרב (Minerve) הממוקמת על גבעה שמסביבה נקיק שהיה פעם נהר גדול והיום לא ברור עם בכלל זורמים בו מים בחורף. הנקיק בעומק 50 מטר לפחות וברוחב של 30-50 מטר. אל העיר ניתן להיכנס או דרך הנקיק (מלמטה) או באמצעות גשר יחיד. הקטרים היו מאמינים נוצרים שנטבחו בהמוניהם במאות ה-13 וה-14 אם אינני טועה, על ידי שליחי האפיפיור והמלך. את עריהם הם בנו על גבעות ולא מעט מהן נשמרו בצורה מדהימה. בצד השני של הנקיק הענק, שהיה חלק ממערכת ההגנה של העיירה, אפשר לראות אפילו בליסטרא משוקמת. מעבר לעובדה שהכפר מוגדר כאחד מהיפים ביותר בצרפת (היום זה כפר, והמבנה הוא מבנה של עיירה, אבל בעבר זו הייתה עיר). מדובר במקום מדהים ביופיו, מטופח ומטופל, עם אנשים מסבירי פנים ושתי מסעדות יוצאות מהכלל (לפחות). שווה ביקור.

תמונות מהמקומות היפים שהזכרתי : חלונות ודלתות כפריים,  מינרב, קזדרן ועוד כפרים באזור

גוזרים קופונים

מחקר קטן ופשוט גילה שמחירי המזון בישראל -כן כן זו עם הכלכלה החזקה, עם השקל החזק- עלו פי 5.5 בהשוואה לאירופה המסכנה והקורסת, זו שמוסלמים משתלטים עליה וכלכלתה רעועה. פי 5.5! ומי גזר את הקופונים? התעשיינים שבוכים השכם והערב שהשחיקה בדולר מול השקל פוגעת בייצוא שלהם (ולכן רוה"מ נתן להם לחלוב את הציבור) וגם רשתות השיווק של נדבנים ידועים כמו נוחי דנקנר וחבר מרעיו.
פי 5.5, במדינה בה המשכורות מגוחכות ושכר המינימום בקושי מגרד את השכירות. מדינה בה השכר הממוצע במשק מבטיח למפרנס בודד מקום טוב במרכז העשירונים התחתונים. אתם מבינים מה פירוש קפיטליזם? זה לא שוק חופשי. זה שוק של גנבים, מי שמחזיק ביותר כוח יבזוז את השאר. אין דבר כזה שוק חופשי, והמושג כוחות שוק מתייחס לכוחות הפועלים מאחורי הקלעים כיצד לעשוק יותר ויותר מהציבור. אל תגידו לי שעלות ייצור המזון בישראל גבוהה פי 5.5 מאשר באירופה, כי אני יודע שעלות העבודה גבוהה פה הרבה יותר. גם המים -בניגוד למה שחושבים- אינם בזול כאן בצרפת, והשמרנות חוגגת על גב הטכנולוגיות המתקדמות שבישראל מיושמות.
ההבדל היחיד הוא שבישראל יש 18 משפחות שבגיבוי הממשל עושקות את הציבור, ובאירופה הסוציאליסטית זה לא יכול לקרות.
אם בין הממשל וההון לא היה קשר אזי הייתי ממליץ, בעצם דורש, להלאים את כל נכסי 18 המשפחות, כך סתם בגלל שהם קיבלו מנדט גדול מדי והשתמשו בו כדי לגנוב לעשוק ולחמוד את הציבור בו הם חיים, האדמה עליה הם חיים והמדינה שנתנה להם חסות. אבל בגלל שראש ממשלת ישראל הנוכחי קשור בחבל הטבור לטייקונים הללו, צריך לקרוע את החיבור הזה בכוח. כמובן שאין לנו כציבור כוח לשנות את שיטת הממשל כך שהצרה הזו נכפית עלינו. אבל יש בידינו אפשרות לחולל מהפיכה. היא לא חייבת להיות אלימה שימו לב כמה זה פשוט:
1. יום ראשון ה-1 בספטמבר עם ישראל לא הולך לעבודה, הוא יורד לרחוב, לא להפגנה עם שלטים. כל תושבים מדינת ישראל יורדים לרחוב עם כיסא, יושבים ומספרים אחד לשני למה הם שם, על מה הם כועסים, מה גנבו להם, איך עשקו אותם. בשלב זה תאמינו לי ממשלת ישראל תתחיל להתפרק מחרדה.
2. למחרת שוב, אין עבודה אין בית ספר, אין מפעלים אין כלום, אבל אם אין תגובה מהממשלה אז מתחילים לצעוד, איש איש לכיוון תחנת המשטרה המרכזית בעיר ולכיוון העירייה, ומתנחלים שם עד שהשוטרים מצטרפים. בערים הגדולות צועדים אל משרדי הממשלה ומבני הציבור, כל אחד אל אלו הקרובים לו. אין רישיון הפגנה אין כלום... צועדים.
3. אחרי שבוע הלחץ על הקצונה הנמוכה והבינונית בצה"ל יגבר כי הם אלו שמתמודדים עם הציבור, היינו החיילים הזוטרים. בעוד שהגנרלים הם כבר מזמן שפוטים של המערכת הפוליטית. יותר ויותר חיילים נשארים לתמוך במשפחותיהם.
4. מכאן תוכלו להמשיך לבד...
אין ברירה, אם אנחנו רוצים מדינה כדאי שנחסל את הטפילים שזוללים את היסודות שבנינו אנחנו ואבותינו בעמל רב, הם עושים זאת בחסות כוח שנותנת להם הדמוקרטיה ומונעים חוקה בכל מחיר. חוקה שהייתה מחסלת את הסיטואציות הללו. הסיכוי היחיד שלנו הוא להתקומם בלי התקוממות איש מאיתנו לא בטוח וכולנו עבדים של נוחי דנקנר והחברה.

גם סרטים יש : videowebgate.com
 

תגובה לשורות של עמית