בתהליך ההתפתחות של החולייתנים, בעלי עמוד השדרה המורכב משרשת חוליות, חלו בעצמות השדרה שינוייםמורפולוגיים (של צורה) שענו לצרכים פונקציונאליים. אם תסתכלו על נחש, אחד מבעלי החוליות עם השלד הפשוט ביותר, תראו שכל חוליה לאורך הגוף (להוציא את הזנב) מאוד דומה לאחרות. אצלנו -קופי העל- כמו אצל יונקים אחרים, כל אזור בעמוד השדרה (ויש לנו 5 כאלה) מאופיין בחוליות שונות. אבל המפתיע מכל בעיניי הוא מה שקרה לחמש החוליות שבאזור אגן הירכיים שלנו, הבוגרים. הן פשוט התאחדו. נצמדו אחת לשנייה ויצרו עצם אחת גדולה ומגושמת. הטבע החליט שאין להן עוד צורך בתזוזה ועשה מהן גוש מוצק שלא ניתן להפרדה בלי טראומה. כיוון שכך קיבל אותן האדם המודרני, לא התווכחנו ולא התמרדנו, לא ניסינו לשנות את המצב. גם לא בדיוק ברור לכל הדיוט מה הם היתרונות או לחלופין החסרונות של מצב נתון זה. אם זה עובד אצל הסוסים והפרות, החתולים והכלבים, בואו נשמח בחלקנו ונמשיך הלאה עם מה שיש. להבדיל מיצירות הטבע, יש לנו שליטה על היצירות הטכנולוגיות. כקהל צרכנים יש לנו השפעה על המוצרים הטכנולוגיים. וגם זכות והזדמנות להתמרד כאשר שינויים מסוימים נעשים לרעתנו. מה העניין, אתם שואלים?. אפל. שוב פעם אפל. אפל הולכת בדרך של שינוי אבולוציוני דומה לזה של עצם העצה (סקרום). המוצרים שלה הולכים והופכים יותר ויותר מסוידים - עשויים חטיבה אחת שרק מכבש המזבלה יפריד בין חלקיה . ב-iPod לא ניתן להחליף בקלות את הסוללות. בלפטופים מסוג Air לא ניתן לשדרג את ה-RAM. וכעת, גם לא נוכל להחליף את הדיסק הקשיח במחשב השולחני, ה-iMac. יכול להיות שמשתמש מקינטוש ממוצע לא רואה בכך כל בעיה. אבל, מה ייקרה כאשר הדיסק ימות?. לא המשתמש ולא טכנאי המחשבים יצליחו להחליף אותו מבלי לשבור את המארז בפטיש ואזמל. זה יחייב אותנו לנסוע לחנות של אפל לקנות מערכת חדשה. אנשי אפל לא אוהבים להתעסק עם בעיות. הדיסק מת? תעזוב תקופת אחריות ושטויות, אל תחליף, אל תשדרג. קנה מחשב חדש! אם נסתכל בעיניי דרווין, זהו צעד דה-וולוציוני.חוזרים אחורה לפרה-היסטוריה, למפלצות בלתי מודולאריות שאכלסו את הארץ בשנות השישים והשבעים.
כמה נפלא המפעל הקטן הזה שנמצא בכל תא של כל עלה ירוק. מפעל של הטבע שאין סוף מעבדות ניסו לחקות זמן רב. במרץ השנה, במהלך המפגש הארצי ה-241 במספרו של החברה הכימית האמריקנית, תיאר דר' דניאל נוסרה מ-MIT פיתוח מעניין. תא שמש אשר למעשה מחקה את תהליך הפוטוסינתזה: הפקת אנרגיה ממים ואור שמש. קבוצת המחקר של נוסרה משוכנעת שהם הצליחו להגיע לעלה מלאכותי, מוצר מבטיח כמקור לא יקר של חשמל ביתי, במיוחד עבור הארצות העניות. המודל לפיתוח היו אכן עלי עצים, והמוצר דומה אך דק יותר מקלף פוקר. הוא עשוי סיליקון, אלקטרוניקה וזרזים.כאשר שמים את התא בגלון מים (כ-3.785 ליטר)תחת אור שמש מלא, הוא מסוגל לייצר מספיק חשמל ליום עבור בית בארץ מתפתחת. התא מייצר חשמל על ידי פיצול המים למרכיביהם: מימן וחמצן.שני החומרים נאגרים בתא דלק, הנמצא מעל או לצד הבית, ואשר משתמש בהם לייצור חשמל.
העלה המלאכותי איננו קונספט חדש. לפני כעשור המציא טרנרבקולוראדו עלה מלאכותי שנמצא יעיל לפוטוסינתזה אך בלתי ישים בקנה מידה נרחב - הוא נבנה ממתכות יקרות ולא היה יציב דיו. אורך חייה של המערכת עמד על יממה בלבד.
העלה מלאכותי החדש עשוי מחומרים זולים וזמינים, עובד תחת תנאים פשוטים והינו יציב מאוד. אב הטיפוס עבד בניסוי במעבדה במשך 45 שעות רצופות ללא נפילה בתפוקה. (אם כך, אולי הפיתוח יתאים להפקת אנרגיה בקטבים, הנהנים מאור שמש רצוף למשך 6 חודשים?).
המפתח לפרצה זו היה הגילוי של מספר זרזים חדשים, חזקים ולא יקרים העשויים ניקל וקובלט, הגורמים לפיצול המים למרכיביהם ביעילות.במצב הפיתוח הנוכחי, ההתקן יעיל פי עשר מעלה אמיתי מהטבע. והחוקרים מאמינים שהוא עוד ישתפר.
את הצ'יזבט הבא תוכלו לספר סביב המדורה בל"ג בעומר. רויטרס מדווחים על ילד בשם Ivan Stoiljkovic, בן שש, מהעיר קופריווניקה בקרואטיה, שחפצים מתכתיים כמו כלי מטבח ועבודה נדבקים לו לגוף. הילד השמנמן מסוגל לסחוב עד 25 קילו מתכת מוצמדת לגופו ללא חומרי דבק. לתכונה המגנטית של איוואן הקטן גם חסרונות. עליו להתרחק משעונים, מקררים (תרתי משמע), מכשור באופן כללי ובעיקר... ממחשבים, "פן יפריע לתפקודם של אלה". הוריו מספרים כי פצעיו מתרפים במהירות חריגה, וכי הוא מסוגל להקל על כאבים שונים של אנשים רק בעזרת קירוב ידיו לאזור הדואב. הילד הזה מצטרף בארכיוני העיתונות ל-Ivkovic Bogdan בן השמונה מסרביה, שהתפרסם בשנה שעברה על אותן התכונות בדיוק.
מועדון ליונס נס ציונה מזמין אתכם למפגש בן שעתיים בנושא התנהגות נכונה ומתן עזרה בעת רעידת אדמה. מדריכים מוסמכים ומיומנים של מד"א יאירו את עינינו בנושאים הבאים:
● מה היא רעידת אדמה וכיצד מתרחשת ● כיצד להתכונן לרעידת אדמה במסגרת המשפחה, בבית, במקום העבודה וברחוב ● כיצד להתגונן בעת הרעש ● כיצד לנהוג מיד לאחר הרעש
המפגש יתקיים ביום א' ה-29 במאי בשעה 19:00 בבית יפעת, רחוב ישראל שמיד 1, נס ציונה
כבר כמה חודשים אנו שומעים על תוכנות כוזבות לניקוי ודה-פרגמנטציה של הדיסק הקשיח. בסימנטק אומרים שמדובר בסוסים טרויאנים, החודרים למחשב הקורבן, גורמות לשינויים חיוניים וכך מדמות סימני כשל של הדיסק הקשיח.
אחת הדוגמאות לכך הוא ה-Trojan.Fakefrag, שבדרך כלל חודר למחשבים באמצעות הורדות מהרשת. הוא פוגע במחשבים אישיים עם מערכות הפעלה חלונאיות, מסוגל להזיז קבצים למיקומים זמניים, או להחביא קבצים מספריות בשימוש שוטף, לבטל את מנהל המשימות ולמחוק שורות ברג'יסטרי. בקיצור, עושה עבודה משכנעת כדי להציג תמונת כשל אמינה, כולל הודעות כשל שנראות בדיוק כפי שווינדווס היה מקפיץ אותן. כמו תוכנות כופרה אחרות, הוא גם מציע למשתמש המבוהל לרכוש תוכנה מתקנת (UltraDefragger) במחיר מבצע של 80 דולר.
מי שלא נופל בפח יכול להיות בטוח שכל הקבצים עדיין חיים ובועטים במחשב - אולי במיקום אחר, אבל הם שם. הפתרון: תוכנת אנטי וירוס אמינה וסבלנות למצוא את הקבצים בחזרה..
אביב גפן שר ש-"כמו בטבע גם ללב ארבע עונות". מסתבר שגם במעבדה יש עונות, ולא מן הקשורות למצבי המזגן. השבוע שררה בצ'יף אווירה סוערת
, כיאות לעונה של "אחרי החגים". ברצף ימי החופשה והגשרים טיילו ותיירו תושבי ישראל. צילמו להנאתם תמונות דיגיטאליות וסרטונים. הם הורידו אותם למחשביהם או העלו אותם לענניהם... וקטסטרופות פרטיות לא מעטות פקדו איש איש בתהליך ההעברה והשמירה. המפתיע בעונות אלו, הוא שגם אנשי מקצועות ה-IT נופלים בסטטיסטיקה הטראגית. אלו שמקצועם עלי אדמות לנהל קבצים ומידע, מוצאים עצמם פתאום בידיים ריקות ובבעיה אמיתית... מול משפחה מאוכזבת. לשמחתנו, הצלחנו לעזור לרוב הפונים למעבדה ולהחזיר את התמונות שלהם - מכרטיסי המצלמות, מהתקנים חיצוניים או מהמחשבים עצמם. כמו בשנים קודמות השמועה התפשטה, הגיעו אלינו פונים מחבלי ארץ רחוקים וגם משתמשים שמעולם לא נזקקו קודם לכן לשירותי מעבדה לשחזור מידע. ולזה נחזור בהמשך.
לפני חודשיים נהנינו מהרצאה של פרופסור אדיר כהן במכללת אפקה. כהן הוא ממפתחי הביבליותרפיה - טיפול באמצעות טקסטים ספרותיים. כהן טוען שכל אדם הוא סיפור חייו ועל כן כולנו סיפורים מהלכים. הביבליותרפיה מבקשת להחזיר לאדם את הסיפור של עצמו.
דרך הקריאה וההזדהות עם דמויות בספרות, יצליח האדם לנתח את הסיפור של עצמו, היות ויעשה השלכה בלתי מודעת על גיבורי הספרות. כשהוא מנסה להתכתב איתם, האדם למעשה יתכתב או ייעץ לעצמו. לצד הביבליותרפיה, כהן פיתח את הכתיבה-תרפיה, טיפול בעזרת כתיבה אישית של המטופל (יומן אישי) והתוודעות שלו לעצמו דרך כתיבתו. בנוסף עסק פרופסור כהן בחקר הבדידות. הוא קיים ראיונות אישיים עם עשרות אנשים המספרים על התמודדותם עם הבדידות. כהן ניסה לאפשר להם לבחון
פרופ. אדיר כהן
את הבדידות שלהם גם בשיח וגם במטפורות שהעלו.
אנו מוצאים בכתיבה-תרפיה כלי מועיל מאוד להרגעה. קודם כל, הרגעתו של אדם שסבל מאבדן מידע בלתי צפוי. כבר בכתיבת סיפור התקלה בטופס המעבדתי הקודם לבדיקה, עושה הפונה לעצמו סדר באירועים. הוא (או היא) מתחיל להבין היכן טעה והיכן הפך לקורבנו של גורל. הוא מתאר את נסיבות הבעיה: המעשים וההתרחשויות שהובילו לתקלה - גם אם אלו לא תמיד הסיבה האמיתית לאובדן המידע. יתרון שני, הכתיבה-תרפיה עוזרת לנציגי שירות לקוחות. באמת, אם פעם תהיתם כיצד יכול איש תמיכה משכיל או פקידת קבלה בקופת חולים להתמודד עם עומסי הנפש הנגרמים להם במהלך יומם, אין תשובה אחידה. יש את המבורכים הבנויים מטפלון רגשי, ויש את הפורקים מתחים במקום אחר, בזמן אחר. איש תמיכת לקוחות המתעד במילותיו את הליווי שלו את הלקוח, את ההתנגשויות עמו, כרב חובל הכותב יומן מסע, מסוגל להבין טוב יותר את המציאות האובייקטיבית. הכתיבה מעניקה פרספקטיבה. עיצוב המשפטים על הדף (או המסך) מעדן את הטונים. ואפילו יאמרו המומחים בפיזיולוגיה, שהריכוז הדרוש לכתיבה מסיט את המיקוד מאירוע חרדתי. שלישי - קריאה וכתיבה-תרפיה מוכיחים את עצמם כתרופה נגד בדידות. רק כנסו לפורום אינטרנטי וספרו על התקלה שלכם, ותוך זמן קצר תקבלו תגובות מעשרות אחים לצרה.
הרופאים השובתים בימנו נאבקים בדילמה של הרפואה הציבורית. הם שם כדי לטפל במצוקה של אחרים, אך מצוקתם שקופה לממסד. קושי דומה לשלנו, בעיקר מול המקרים הדחופים, במעבדה של צ'יף. קשה לאנשים במצוקה - ולעיתים גם לנו - לקבל ששירות חיוני הינו עסקי.
גם אחרי כל כך הרבה שנים, באמרנו "המטרה של כל עסק היא להרוויח כסף" קשה שלא להסמיק. במדינה שקמה על אידיאלים, חונכנו על ערכי היהדות של העזרה לזולת, גמ"חים, ובגרנו באנטגוניזם למסחור של כל חלקה טובה. בכלל, רבים מאיתנו לא הצליחו מעולם להבין למה בין הגויים "יהודי" היא מילה נרדפת ל"רודף בצע". גם על מוסדות המעניקים שירותים בסיסיים - כמו תאגידי המים הידועים לשמצה, להיות רווחיים כדי לקיים את עובדיהם, תשתיותיהם וציודם, ולהפעיל את מערכיהם ומערכותיהם בהווה ובעתיד. בקיצור, מקטן ועד גדול, מהסנדלר השכונתי ועד לתאגיד הנסחר בבורסות העולם, כולם שואפים לגמול. כמה גמול? כמה שיותר. השאיפה היא למכור כמה שיותר לכמה שיותר. הסנדלר שואף לקבל לתיקון כמה שיותר נעליים. התאגיד הגדול שואף לחבוק את כל תושבי כדור הארץ. כל אחד מכם יעשה את מיטבו -אני בטוחה- כדי להביא את מירב ההכנסות למעסיק או לעסק שלכם. אבל, האם תעשו הכול? בוודאי שלא תעברו על החוק, על אמונתכם הדתית, או תסכימו להטרדה מינית (בדיחות אחר כך, בחורים!). ואם אתם בדילמה, נסו מעט כתיבה-תרפיה...
השאיפה, אמרנו, היא לשרת כמה שיותר לקוחות. על פניו אין אפשרות לבחור אותם. (למרות שהסנדלר השכונתי שלנו, כבר מזמן דוחה תיקונים מסובכים). יש לקוחות העונים על פרופיל בעייתי, אתם יודעים. לא כל לקוחותינו יהיו נעימי הליכות, מביני עניין, משכילים, או אפילו הוגנים. לא כל לקוחותינו יהיו ישרים, אמינים ויעמדו בהתחייבויותיהם בזמן או בכלל. לא כולם יהיו מוסריים, שומרי חוק, מלאכים. שאלו את אנשי שירות הלקוחות שלכם. שאלנו אנשי שירות לקוחות רבים וטובים מה הסוד שלהם. התשובה הנפוצה ביותר הייתה: "העיקר לא לקחת ללב". המלצה קשה לעיכול. מי שמשרת "מכל הלב" לא יכול ש"לא לקחת ללב". אז מה אפשר לעשות? לוותר. לוותר על לקוח, על עבודה, על הכנסה. אם לקוח ספציפי מוציא אתכם משלוותכם, התייחסו לשלווה כמו אל משאב אחר בעסק. נגמר לכם פריט במלאי? מוותרים על המכירות עד אשר יגיע סטוק חדש. מישהו גומר לכם את הנינוחות? וותרו עליו. שלחו אותו לדרכו. בעלי המניות שלכם יגידו שזה לא טוב לעסקים? תאמינו, זה מצוין לעסקים! כל לקוח שיבוא אחריו ימצא אתכם רגועים ומחויכים. והלקוח המכעיס, ילך לו כנראה לעצבן את המתחרים!
תורה לחוד, מציאות לחוד. בתרגיל כתיבה-תרפויטי זה ניסינו להסביר לעצמנו את הרצוי. הלכה למעשה, כל מי שהגיע לצ'יף קיבל שירות. על אפינו ועל חמתו.
בימים אלו בעיצומו של הפלייאוף בליגת ה-NBA יש ללא מעט אנשים ספיקות אם הליגה, שמכונה בישראל "הליגה הטובה בעולם" תשרוד עוד שנה. ה-NBA, מנוהלת כעסק לכל דבר וסופגת הפסדים. קבוצות פושטות את הרגל ואחרות מנסות את מזלן בערים אחרות. שכר השחקנים, למרות קיומה של תקרת שכר, מטורף. הניסיון להעביר קבוצה מעיר לעיר הוא דבר מגוחך. כך למשל ה"קינגס" מסקרמנטו עומדים לעבור ללוס אנג'לס -עיר שיש בה כבר שתי קבוצות. להעביר קבוצה זה לא סיפור אבל, מי יבוא לצפות בה? הרי את האוהדים השארתם בסקרמנטו, מיותמים. כל קבוצות הכדורגל של הצמרת העולמית סובלות מגירעונות ענק, וגם שם פשיטות רגל הן אלטרנטיבה. כדורגל הוא עניין טריטוריאלי ולכן קבוצות לא עוברות ערים. אבל מצד שני, מחיר השחקנים מרקיע שחקים. ההנחה ששחקן טוב זה או אחר יביא לקבוצה תארים כבר הוכחה כהנחה כושלת ויש לכך דוגמאות אין ספור. כל זה לא מונע קבוצות להשקיע סכומי עתק בשחקנים, סכומים שבוודאות יוכחו כהשקעה כושלת אם או בלי תארים. כדורגל הוא עדיין ענף הספורט מספר אחד בעולם אבל אוהדיו היותר אינטליגנטים מתרחקים ממנו כמו מאש. אוהדי ספורט בכל העולם מציינים את העובדה שלשחקנים אין יותר נאמנות לכלום, חוץ מאשר לכסף. כיוון שלקבוצות מסוימות בארה"ב כבר אין אפילו זיקה לעיר בהן הן משחקות, גם פטריוטיזם מקומי כבר לא קיים. בקיצור, הכסף הרס גם את הספורט, איש לא מתעניין במרוצי אופניים כי הכסף הפך אותם לתחרות בין כימאים. לאתלטיקה (מלכת הספורט כפי שנהוג היה לקרוא לה פעם) אין כמעט צופים וכל בדיקת שתן מצמצמת עוד את מספר הצופים. להיות שחיין זה פרויקט: אמנם חליפות חלל שצריך ללבוש אותן עם כפפות מיוחדות שוברות שיאים, אבל זה כבר לא ממש תחרות שחיה אלה תחרות בין יצרנים של בגדי ים (הרבה-הרבה כסף). לאירועי כדורגל מיוחדים מיצרים כדורים שיטעו את השוערים רק כדי שיובקעו יותר שערים (לא פיפ"א ולא אופ"א לא סומכות על השחקנים שייעשו זאת). בקיצור, הספורט בתהליך מיתה מהיר והכסף הורג אותו. אם תיקחו כדורגל כדוגמה, הרי שמאמנים כבר לא מעוניינים להבקיע שערים יותר מהיריב. כדורגל טקטי הוא שם המשחק ולכן מאמנים כמו מוריניו הפורטוגזי זוכים בתארים אבל בו זמנית גם כורתים את הענף עליו הם יושבים... משלמים להם הון תועפות כדי לעשות זאת. הכסף הוא שורש כל הרע גם בספורט.
אוי דומיניק
"נשיא ה-IMF נעצר בניו יורק באשמת תקיפה מינית של עובדת מלון בניו-יורק". הידיעה מזעזעת את צרפת. כי דומיניק שטראוס קאהן (יהודי כשר) הוא המועמד המועדף על כל הצרפתים לבחירות לנשיאות ב-2012 ובגדול. הידיעה זעזעה לחלוטין את הפוליטיקה הצרפתית וכיסחה קשות את המפלגה הסוציאליסטית שלראשונה מאד מיטראן רואה סיכוי באופק לשלוט בצרפת. שטראוס קאהן הוא השמאלני הכי ימני שיש ובניגוד לכל עמיתיו האימבצילים הוא מבין גם בכלכלה (לא לחינם הוא יו"ר קרן המטבע הבינלאומית). אבל כולם יודעים שהוא חרמן, ומאחוריו כבר פרשיה אחת שכמעט חיסלה את נישואיו. נכון שהאיש זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו אבל נראה לי שמעטים מאמינים בחפותו. יש כמובן את אלו שאינם מבינים מדוע איש שכל העולם נראה מונח לרגליו הולך ומבצע מעשה שכזה. התשובה היא כמעט אותה תשובה כמו לשאלה המפורסמת: "מדוע כלב מלקק לעצמו את הביצים" במקרה של הכלב התשובה היא: "כי הוא יכול", במקרה של שטראוס קהאן התשובה היא: “כי הוא חושב שהוא יכול". בדיוק כמו נשיא מדינת ישראל לשעבר משה האנס. אני מוכן להתערב כי גם במקרה של שטראוס קהאן יתחילו לצוץ סיפורים מכל עבר, ולמי שלא מבין איך עובד המכניזם אז זה פשוט: השפעה, כוח וכסף מושכים קהל מעריצים הרבה יותר מכישרון, יכולת או נחמדות ואותם מעריצים באים בדרך כלל מאותם חוגים בהם מותר לרמוס בני אדם כדי לקדש מטרה. קצת לחץ, קצת כסף, איום קטן פה איום קטן שם ועוד פרשיה הושתקה. עבודה של המקורבים. ואז יום אחד מתפוצץ הבלון, המקורבים נעלמים האיומים כבר לא נראים נורא כל כך לעומת החיים ההרוסים. שלא לדבר על כך שהתקשורת מתחילה לנבור בזבל והכול יוצא לאור. אגב גם העיתונות היא קרבן אונס, היא נשלטת על ידי בעלי הון שמקורבים לפוליטיקאים והיא לא תצייץ עד אשר המחסום ייפרץ. כלב השמירה של הדמוקרטיה? הוא קשור בשרשרת של כסף ולא יכול לצאת מהמלונה. ענף התקשורת לא במצב מזהיר. האינטרנט נגסה בו קשות, העיתונים מפסידים כסף והכנסות חשובות יותר מתמיד, לבעלי ההון אין שום בעיה עם המצפון, ויתרחקו מכל אירוע שעלול לפגוע בהם פיננסית. הציבור יודע זאת וקונה פחות עיתונים כי כך או כך החדשות האמתיות ימצאו באינטרנט. העיתונאים לעומת זאת פוחדים על התחת שלהם, אין להם שום רצון לעמוד בתור בלשכת העבודה בעבור עקרון. כשמסתכלים על זה מהצד באמת קשה להבין מדוע דווקא את הזנות הוציאו מחוץ לחוק.
כולם נגדינו
קראתי וראיתי על אירועי יום הנכבה. האמת היא שכל העולם ראה, אבל לאף אחד בעולם כולו אין ספק שאסד הקטן מאחורי האירועים הללו. לאף אחד בעולם אין ספק שזה ניסיון נואש להסב את תשומת הלב לבעיות מבית אל ישראל. למען האמת, כל האירוע היה די סהרורי וכאילו לקוח מספר ההדרכה של הדיקטאטורים. חיילי צה"ל עשו בדיוק מה שאמור חייל ששומר על הגבול לעשות. לירות כדי להרוג כל מי שמנסה לחצות אותו בכוח. אז לפני שאתם נכנסים לקריזה על העולם הצבוע, קחו אוויר כי אף אחד לא התבלבל. למען האמת בצרפת ראינו 5 שניות מהאירוע בלבד, אז חברה', בלי לחץ.
טיפ טיפ טיפים
לאחרונה נהייתי עצלן, מה לעשות, וחיפשתי תכנה לתרשימים... אז נתקלתי ב- EDRAW. הורדתי את גרסת הניסוי והתכנה יוצאת מהכלל. עכשיו השאלה היא אם היא שווה את הכסף. אם יש לכם את הכסף כן, אבל אם אין לכם אז... תורידו את ה-EDRAW ותשתמשו בה. הורידו תכנה ללכידת מסך ויש מלא כאלו זמינות וחינם. אחרי שתסיימו את התרשים ליכדו את המסך של היישום ותשמרו כקובץ גרפי ... וזהו... יש לכם גרסת חינם. למי שמצלם וצריך להעלות בו זמנית נגיד 50 תמונות או אפילו 500 לעתים קרובות חובה ראשית כל להקטין את כולן אחרת זה ייקח נצח הפתרון זה כלי שנראה תמים אבל מסתבר שלא כל כך תכנה להקטנת קבצים בכמות גדולה: http://www.rw-designer.com/picture-resize קובץ ההפעלה הוא פשוט PhotoResize400.exe כל מה שצריך הוא לשנות את המספר בקובץ מ-400 ל-1024 למשל כדי שההקטנה תתבצע ל1027 על 768 במקום 400 על 300 למשל. אין צורך בממשק פשוט מסמנים את כל הקבצים ו..גוררים אותם לקובץ ו...זהו.
אחרון חביב: לכל מי שהתגעגע ל"פינת השפם"... (תודה לטל, נופר וג'וני).
הצהרת אחריות
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין
אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.