בעשור האחרון מייצרת ומסלקת אוכלוסיית העולם מדי שנה יותר ציוד אלקטרוני מאשר אי פעם (ראו כאן סרטון קצר). למרות מאמצי המחזור, הגרוטאות הבלתי מתכלות מאיימות להפוך את כדור הארץ למזבלה ענקית...
חדשות טובות מג'נבה: האיגוד הבינלאומי של טלקומוניקציה הודיע על חתימת הסכם מול היצרנים המובילים בתחום כדי לייצר מַטְעֵן אחיד ותואם טאבלטים, סמארטפונים, מצלמות ונגנים. חברות כגון טלקום איטליה, טלקום צרפת, טלקום-אורנג'CATR, Research in motion, Swisscom, Belgacom, AT&T, Telefónica, TDC, Huawei, Telia Sonera ו-A1 Telekom Austria כבר התחייבו לתקן החדש. אם חושבים על הקושי שהיה ליצרנים המובילים להסכים על מטען אוניברסאלי לטלפונים ניידים, קשה לדמיין כיצד הגיעו להסכמה על מטען שישרת גם סוגי התקנים שונים, אך לפחות נראה כי קיימת הנכונות. סוכנות האומות המאוחדות (ITU) המגשרת בין ממשלות ליצרנים, החליטה להרחיב את יכולות המטען האוניברסאלי לניידים שאושר ב-2009, על מנת להתאים אותו גם למכשירים השונים. כך, אם ירצה השם, יהיה לנו יום אחד כבל עם מחברים סטנדרטיים USB ו-micro-USB הניתנים לפירוק בקצוות, כך שהמשתמשים יוכלו לחבר את הקונקטור שיידרש כדי להטעין כל מכשיר. בייצור הכבלים, כך נאמר, תינתן עדיפות לחומרים ידידותיים לסביבה. התקן החדש מתאים לדרישות כנס באזל (Basel Convention on e-waste) המגביל את המעבר הבינלאומי של חומרים מסוכנים שמקורם בשאריות מן התעשייה האלקטרונית, ונועד לצמצם את השימוש שעשו ארצות מפותחות בארצות הפחות מפותחות כ-"מזבלת חומ"ס". המדריך למשתמש שילווה את המטענים החדשים, יזכיר ללקוחות לנתק את המטענים כאשר הם לא בשימוש כדי להוסיף לחסכון באנרגיה. בנוסף, הוגבר זרם הטעינה המומלץ. המוצר המוגמר יהיה מסוגל להטעין יעדים בפחות זמן מאשר היום, בתחום ה-750mA ל- 1,500mA, גם זאת על מנת לחסוך בחשמל. המטרה העיקרית היא לחסוך בהוצאות, הן לחברות (שלא תצטרכנה לייצר מתאם לכל גדג'ט) והן למשתמש, שיוכל להחליף את עשרות הכבלים שבמגירה בכבל רב תחליטי בודד. ההסכם גם יתרום לאיכות הסביבה, כאשר ימנע ייצור של כבלים בלתי נחוצים. בנוסף לחשמל, הכבלים החדשים גם ישרתו את הצורך של מעבר נתונים.
ה-Opal Storage Specificationהיא סדרת מפרטים למערכות אחסון מידע תחת פיקוח מדיניות ה-Trusted Computing Groupלמערכות המחשב שחברי הקבוצה מיצרים, כולל יכולות התקני האחסון ומחזור החיים של כל התקן כמכשיר פריפריאלי נאמן. מערכת התקנים הנ"ל פורסמה ב-2009 ועברה תיקון במהלך 2010. מטרתה היא להגדיר וליישם את פרופיל מערכות האחסון שיגן על סודיות המידע בפני גישה בלתי מורשית ברגע שהמידע יוצא משליטת בעליו, וגם לאפשר התממשקות למוצרים שונים של יצרני מערכות אחסון. המפרט מתייחס לתהליך הטמעת מערכת האחסון וקביעת בעלות, הפעלת תכונות ההצפנה ובקרת הגישה, נעילה ופתיחה של מערכת האחסון על ידי המחשב המארח, ומחיקת המידע על פי אמות מידה לוגיות כאשר מחליטים לסלק או למחזר את המערכת ליעודים שונים. מאז פרסום התקן, היטאצ'י, סיגייט, סמסונג וטושיבה החלו למכור דיסקים קשיחים המתאימים לתקן Opal, ו-6 יצרני תוכנה השיקו או עדכנו את תוכנות ההצפנה שלהם כדי לנהל דיסקים קשיחים העונים לתקן. ההצפנה מבוססת חומרה מונעת מן המשתמשים לבטל את פונקצית ההצפנה, כפי שקורה מאז ומתמיד לעיתים קרובות כל כך עם מוצרי אבטחה אחרים. על פי סקר, מעל 60% ממשתמשי המחשב הארגוניים מכבים ללא אישור את מנגנוני אבטחת המידע ברגע שאלו מפריעים להם, למשל אם נדמה להם שמערכת האבטחה מאיטה את תגובות המחשב. את הצפנת הדיסק לא ניתן לנתק בצורה דומה, ובכלל, המשתמש גם לא מודע לכך שהיא מופעלת. מכון פונמון ניסה לבדוק את דעותיהם של 517 מומחים על טיב הטכנולוגיה, אבל חוץ מאשר היתרון הניהולי, לא הצליח להעלות מסקנה קונקרטית. בעלי ידע בפתרונות הצפנה מבוססים תוכנה וחומרה ראו יתרון בקלות ההטמעה ביחס לגישות הצפנת דיסק שלם מבוססות תוכנה, חלקית מפני שמפתחות ההצפנה מגיעות על גבי הדיסקים עצמם. 85% מן הנשאלים בסקר השיבו כי הם משתמשים בהצפנה מבוססת תוכנה להצפנת דיסק מלא על גבי מחשב אישי. עם זאת, כ-70% מהמשתתפים בסקר חושבים כי דיסקים מוצפנים יתרמו באופן חיובי להגנת המידע הארגוני אך רבים מודאגים מעלות הפתרון. כ-37% הסכימו שהיו מוכנים לשלם פרמיה כלשהי בגין שיפורי האבטחה. כשליש ממקצועני האבטחה העוסקים בהצפנה אינם מבינים דיסקים בהצפנה עצמית. במיוחד, הם אינם בטוחים אם דיסקים אלו טובים או גרועים יותר מאשר האבטחה מבוססת תוכנה כדי למנוע חדירות, לנהל מפתחות אוטנטיקציה, או לנהל את ההצפנה.
תזכורת!
לבעלי הסכם שירות בתוקף למערכת BOS בתוקף, אם ברצונכם להתקין גרסה חדשה המתאימה ל-Windows7 בבקשה פנו אלינו לקבלת גרסת התנסות.
גרסתBOS העדכנית הנה BOS v2.2.11 ▪ לקוחות בהסכם שירות הזכאים לעדכוןהקישו כאן לקבלת העדכון. ▪ לאלו שעדיין אינם לקוחות, לבקשת גרסת הדגמההקישו כאן. ▪ למצגת BOS עדכנית: BOS 2009H.pps
אחת השיטות הטובות ביותר לשפר יעילות של סוללה היא לבנות אותה עם אלקטרודות בעלי שטח פנים גדול יותר. שיפורים רבים התבססו על כך בעבר. ביניהם, הוספת אלקטרונים באמצעות ננו-צינורות פחמניות על גבי האלקטרודות המתכתיות. באוניברסיטת מרילנד עלה רעיון חדשני: להשתמש בנגיף ה-TMV, הגורם למחלת המוזאיקה בצמחי הטבק, כדי לצור תבניות של ננו-מוטות על גבי שטח פני האלקטרודות המתכתיות. בתנאי סביבה מתאימים, הנגיף ששונה באופן פשוט, מצפה את השטח בשכבה מוליכה המכפילה פי עשר את יכולת הפקת האנרגיה של סוללת lithium-ion סטנדרטית. ראו את הסרטון מגידול הווירוס ועד לניסוי הסוללה.
מי שמוכן - יותר מוגן!
מועדון ליונס נס ציונה מזמין אתכם למפגש בן שעתיים בנושא התנהגות ומתן עזרה בעת רעידת אדמה ביום א' ה-29 במאי בשעה 19:00 בנס ציונה הסדנא באדיבות מגן דוד אדום
כולנו יודעים שבעידן המקוון, כמות המידע הולך ותופח, לא רק בסביבה הארגונית אלא גם בתחום ה-SMB. כפי שנכתב ב-Information Week, העסקים הקטנים והבינוניים מתמודדים עם התפוצצות של מידע הדורש ניהול וארכיבאות וללא האמצעים הנדרשים לכך. בחמשת השנים האחרונות נהיה ברור כי ל-SMB יש כמעט אותם צרכים בסיסיים של ניהול ואחסון מידע כמו לתאגידים הגדולים, אך ללא היכולת לממן בעצמם את אותם הפתרונות. הכנסת הווירטורליזציה נראית לרבים היום הפתרון האידיאלי, אך למעשה היא טרפה עוד יותר את הקלפים מפני שהעסקים נאלצים להישען על מספר פלטפורמות שונות בהתאם לסוג הפעילות. לאחרונה נקראנו לייעץ למספר עסקים לגבי שרידות המידע העסקי שלהם ולהתייחס במיוחד לסוגיות של גיבוי וארכיבאות. כמו בתחום ההתאוששות מאסון, אין מודל או פתרון אחד שמתאים לכולם. אנו בוחנים את הפתרונות על פי הצרכים, המשאבים הזמינים, ובעיקר על פי נקודות התורפה שלהם. הלא הגענו מתחום הצלת הנתונים, הפתולוגיה של עולם המחשבים והמוצא האחרון אחרי ששאר השיטות כשלו.
כבר חודשיים פלוס שאנו מגלגלים בראש את הכתבה שלקיי חיימוביץ' בוול-סטריט ג'ורנל. תחילה, זה נראה לנו קינת רווקות מיואשות, שהאידיאל הזוגי שלהן הוא גבר אחראי שייקח את המושכות וייתן להן הרגשת ביטחון כאישה קטנה ושברירית. אבל לתופעה שנחשפת בכתבה - ושאליה התרגלנו כל כך לאט עד שקשה היה להתעורר - יש השפעה רבה על הכלכלה והדמוגרפיה של העולם המערבי. הכתבה של קיי נקראת "לאן נעלמו כל הגברים השווים?" והיא טוענת בעיקרון כי גברים בשנות העשרים לחייהם חיים היום במעין התבגרות מתמשכת או "טרום בגרות" המתסכלת נשים רבות, מקבלת לגיטימציה בחברה, בתקשורת, ומנוצלת היטב על ידי החברות המסחריות. קיום של מספרים גדולים של גברים ונשים החיים באופן עצמאי ונהנים מהכנסה נאה, בעיקר בסביבה אורבאנית, הוא דבר חדש בחוויה האנושית. בהיסטוריה של החברה המערבית אכן היו תקופות בהן חיכו הצעירים די הרבה, עד לסוף שנות ה-20 שלהם ויותר כדי להתחתן. וכבר יותר ממאה שנה שנשות קריירה ובנים בעלי מקצוע עצמאי ומכניס הקדישו תקופה ארוכה לעבודה ולבילוי בערים, אך הם היו חלק קטן ותרומתם הכספית הייתה יחסית קטנה. היום, לטרום-בוגרים יש השפעה רבה, והם הפכו לאירוע דמוגרפי ניכר.. נראה איפה שלבני ה-20 לא בוער להתבגר, הם מחזיקים אוספי צעצועים החל ממשחקי וידיאו וחוברות ייעודיות ועד למקומות בילוי סלחניים. שורשי התופעה נמצאים כנראה בשנות השמונים הדשנות. בין 1960 ו-2000 הוכפל שיעור הנרשמים למוסדות להשכלה גבוהה, ונוצרה כלכלת ידע, עבודות מתוגמלות היטב למי שהשיג תעודות. קיי כותבת כי גורם נוסף בהארכת הדרך לבגרות הוא שוק העבודה הפתלתל. המהפכה הדיגיטאלית וההתפתחות הכלכלית של העשורים האחרונים הפכו את שוק העבודות הטובות לזירה של תחרותית אכזרית על מקומות העבודה היצירתיים, המגרים והנוצצים ביותר. בכדי להגיע למקומות אשר מושכים גברים ונשים צעירים ושאפתנים, נדרשים שנים של ניתורים בין בתי ספר והִתְמַחוּיות, קידום אופקי ואנכי בין משרות ומקומות עבודה, וגם בין המולדת לארצות זרות. "כלכלת הידע מעניקה לצעיר המשכיל הזדמנות שלא הייתה בעבר לחשוב על עבודה במונחים אישיים". אנשים כבר לא מחפשים מקומות עבודה אלא "קריירות", עבודה בה יוכלו לתרגל את כישרונותיהם ולהביע את תשוקותיהם העמוקות ביותר. הם מצפים מהקריירות לעצב את זהותם, ו"מה אתה עושה" הפך כבר ל-"מי אתה". במסגרת זו, לייסד משפחה הוא לעיתים רחוקות חלק מהתמונה החשובה. קיי משווה את התקופה הזו של "טרום בגרות" ל-"התבגרות", שלדבריה הומצאה באמצע המאה ה-20 כאשר הצעירים האמריקנים נלקחו ממקומות העבודה אל ה-high school (המקביל לבית הספר התיכון, לתלמידים בגילאים 15-18). למשך תקופה ארוכה באמריקה לא היה "התבגרות" לצעירים מהמשפחות העניות, כיוון שמשפחותיהם לא יכלו לוותר על שכר עבודתם. המתבגרים הפכו מהר מאוד לתופעה שיווקית ותרבותית, עם פרופיל פסיכולוגי משל עצמם, מאופיין בבלבול, משברי זהות, וסערת רגשות. סוציולוגים משתמשים במונח "תסריט חיים" כדי לתאר את רצף האירועים והשלבים הקבועים שעובר הפרט בחברה מסוימת. תסריטים אלו משתנים מתרבות לתרבות ועם זאת, התסריט הארכטיפי מושרש עמוק בטבענו הביולוגי. "המצאת" ההתבגרות לא שינה בעיקר את התסריט האמריקאי המקובל. הבוגרים המשיכו להיות אלו הממלאים את התפקידים הראשוניים של הכלכלה והתרבות. עבור נשים, המטלה המרכזית בדרך כללה את הדאגה היום-יומית לדור הבא. עבור גברים, היא כללה להגן ולפרנס את נשותיהם וטפם. מי שקיבל על עצמו את התסריט הפך בוגר, שומר זמני של הסדר החברתי עד לגיל זקנה. בשנת 1970 רק 16% מן האמריקנים בין הגילאים 25-29 לא נישאו מעולם. היום הקבוצה הזו מגיעה ל-55%. יחד עם זאת, הגיל לחתונה הראשונה עלה ל-30, כפי שהוא גם במקומות רבים באירופה. בהתאם לקשיים הרבים של בניית קריירה בימינו, הטרום-בוגרים הנישאים ומתחילים משפחות עושים זאת מאוחר יותר מאשר אי פעם בהיסטורית האנושות. בני זוג נשואים וילדים מהווים מכשול ועכבה בחיים החופשיים הנדרשים לחלק ההתחלתי של מסלול הקריירה ולחיפוש העצמי. הטרום-בגרות גם בלבלה את החיפוש הבסיסי לבן/בת זוג לחיים. היא דחתה את רגש הזהות היציב, הרחיבה באופן דרמטי את מאגר בני/בנות הזוג האפשריים, הפכה למיסטיות את רוטינות החיזור, וסייעה בהטלת ספק במשמעות הנשואים עצמה. ב-1970כ-7 מתוך 10 בני 25 היו נשואים. בשנת 2000 רק שליש הגיע לנקודת ציון זאת. מאז המאה ה-19 הגבר האמריקני נלחם על זהות בוגרת מתקבלת על הדעת. כאשר גברים החלו לעבוד במשרדים ומפעלים נשים נדחקו להסגר הביתי. אך לא הן ולא הם אהבו זאת כנראה. גברים הפכו את פעילות הפנאי להרפתקאות (ציד ודיג, למשל). הם רכשו מכשירי טלוויזיה כדי לצפות באגרוף ומשחקי כדור. ה"פלייבוי" והתעלמותו מחיי הבית והמשפחה היה להקדמה לגבר הטרום-בוגר של ימינו. השטחיות הילדותית, על פי קיי, היא הבעה של חוסר הוודאות התרבותי לגבי התפקיד החברתי של הגבר. בנות מגיעות לבגרות גופנית וזה הופך אותן בכמעט כל תרבויות העולם ובכל הזמנים, לנשים. ואילו הבנים, הם נאלצים לעבור מבחן של כשירות כמגנים ומפרנסים. בארץ, הצבא מספק מבחן ראשוני שכזה ללוחמים. אבל היום, כאשר נשים מתקדמות בכלכלה ובעלים ואבות הפכו אופציונאליים, תכונות האופי שלהן נדרשו פעם הגברים כדי לשחק בתפקידיהם (עוז רוח, סטואיות, אומץ לב, דבקות ונאמנות) הפכו מיושנות, אפילו קצת מביכות. הגברים הרווקים מעולם לא היו השחקנים האחראיים ביותר בציביליזציה. הם ממשיכים להיות יותר מתוסבכים ופחות מוצלחים מאשר גברים שמחליטים להפוך לבעלים ולאבות. כך שאין מה להתפעל ממי שממשיך לחיות בחדרים מקושטים עם פוסטרים של מד"ב ומתייחס לנשים כצעצועים חד פעמיים. "עתיר ממון יחסית, ללא אחריות על משפחה, ונהנה ממגוון של מדיה המוקדש לתענוגו בלבד, הגבר הצעיר יכול לחיות בגן עדן של חזירים, ולעיתים קרובות אכן עושה זאת" אומרת חיימוביץ'. וממשיכה: "נשים סובלות את זה לזמן קצר, אך לאחר מכן, בפחד ובשְׁאַט נֶפֶשׁ, או שהן מוותרות על הרעיון של בעל וילדים, או שהם בוחרות בהזרעה מלאכותית - לקבל DNA ללא הגבר עם הבעיות. אך בחירות רציונאליות אלו של חלק מן הנשים, רק משרתות את הלגיטימציה של הצמדות הגברים לארגז החול. למה להם להתבגר?..."
יש אנשים שלא זורם להם דם בעורקים אלא אדרנלין טהור. הם אוהבים את הסיכון, את הפחד. תן להם משהו לקפוץ ממנו ורצוי מעל 20 מטר גובה והם כבר יעשו את השאר. הם מתים על מתקנים מפחידים כמו רכבות הרים, ומוכנים לנסוע עד קצה העולם רק כדי להרגיש את הקיבה נצמדת לריאות ושניהם ביחד מנסים למצוא את דרכם במעלה הגרון ולהישפך שם. החברה שלי היא כזו. קריירה של כתבת מלחמות בינלאומית כשברקורד ג'נין, עזה, קוסובו, וכמה מקומות נידחים באפריקה. רעידות אדמה? מפולות בוץ, שרפות ענק, הצפות... היא שם. את החופשה שלה היא עושה בימים אלו ... במדבר סהרה בטוניסיה, לא רחוק מהגבול עם לוב. 100 קילומטר משם, קדאפי מפציץ. היא כבר צנחה ממטוסים, היא צוללת, יש לה רישיון טייס ויכולת ניווט קצת בעייתית כשברקורד שלה חציית מטווח אווירי צבאי לא ממש בכוונה. היא נוחתת נהדר אם כי לא תמיד היכן שהיא תכננה. היא נהגת נהדרת אבל משוכנעת שמישהו שם לה בכוונה את כל הנהגים האטיים על המסלול שלה, אההה אתם צריכים לשמוע אותה מקללת. היא מתכננת לעשות בנג'י בקניון וורדון Gorges de Verdon. יש לנו חבר שזה עיסוקו, מדובר בגובה של 100 מטר! בקיצור, משוגעת. ואני? לא עולה על גלגל ענק, גם חסר הכרה אני לא נכנס לרכבת הרים. בטיסות אני משקשק מהתחלה ועד הסוף. חופשות במדבר? למה, מה קרה, יש לי מורשת בדואית? גמלים חול וחום אימים... יש אנשים שבשבילם הכול חוויה במובן החיובי של המילה, כמו למשל להיתקע על אי במדגסקר עם ילידים ולאכול מה שהם אוכלים (תעשו לי טובה ותחסכו ממני את הפירוט).
סכיזופרניה
לכבוד יום העצמאות אני חייב לומר מילה על הצרוף יום הזיכרון+יום העצמאות. בכל מדינה יש שניים, באף מדינה הם לא צמודים. אני מבין את הסימבוליות אבל רבאק, צריך להיום סכיזופרן רציני כדי להיות בדיכאון עמוק בשעה 7:59 ולצאת בריקודים ב- 8:00. בנוסף לכך יש משהו מבזה בעובדה שאנשים עסוקים בתכנון יום המחרת, רכישת סטייקים, פיתות, חמוצים ביום בזיכרון כי, מחר יום העצמאות. ואני כבר לא מדבר על ההורים השכולים שהמדינה פותחת להם פצע ו-24 שעות מאוחר יותר שמה שישליק על האש. זה מטורף לא נכון ולא ראוי ועם כל הכבוד לסימבוליות, צריך להפריד את האירועים הללו באופן מיידי, בתנאים הללו אי אפשר להיות שמח כמו שצריך או עצוב כמו שצריך. אני חייב להתוודות, לעשות עצוב אנחנו יודעים בגדול, יום שלם של שירים מדכאים ברוטינה ארוכה ארוכה, איך מדינה כל כך צעירה הצליחה לייצר כל כך הרבה שירים מדכאים, יפים נכון אבל מדכאים רצח, לא שירים שמישהו מעז להקשיב להם ביום רגיל. ולעשות שמח? לא ממש. טקס הדלקת המשואות הוא טקס בן מי יודע כמה שנים ולא חל בו שום שינוי, לפעמים נדמה לי שהנאומים הם בדיוק אותם נאומים מלפני שנה ושנתיים. מרגש? אותי, לא ממש. ועוד מילה על יום הזיכרון. תראו רבותי, כל איש ואישה מבינינו חווה מוות, עצב עמוק, ולא בהכרח בקשר למלחמה, את הסיפורים הללו אנחנו מדחיקים כדי שנוכל להמשיך לחיות. לא פלא שאנחנו סובלים מפרנויה קשה ומתקשים להמשיך לצעוד, יום הזיכרון שלנו מדכא עד עפר, עם כל סיפורי הגבורה שירי הדיכאון והצפירות. אז נכון שצריך לזכור, לא שמישהו יכול לשכוח. אבל אני זוכר שבילדותי שבואו של יום הזיכרון התקבל אצלי ולא רק אצלי בחרדה, מעניין אותי מה אומרים הפסיכולוגים על הצורה בה אנחנו חושפים את ילדינו לדיכאון, לחרדה, לפחד. אולי זה הסיפור שלנו על רגל אחת. גידלנו דורות של אחוזי טראומה.
יתושים
לא מספיקה לי האלרגיה-הגיעו גם היתושים. המקום שלי נראה כמו שדה תעופה, ואני המנחת. אני מכיר את כל התיאוריות לגבי אנשים אכילים כמוני וזה לא מועיל לי, הכלי היחיד שמבריח אותם ממני הוא טבליות הספירה. הנבלות שורצים באזור עד שהטמפרטורות מגיעות ל-0 וזה לא משהוא שיקרה בקרוב. מעבר לכך יש לי מחבט אלקטרוני לחיסול יתושים שהביאו לי מתנה. אני מודה שזה כיף לבשל אותם, סתם נקמה צרופה, אבל הכלב מתעב את ה"סוויש" ובורח מהבית. אם את אותה אנרגיה שהוא משקיע בצייד זבובים היה המניאק משקיע בצייד יתושים, הכול היה בסדר. גם החתולה לא מסייעת, היא עסוקה בדילול אוכלוסיית החרדונים והלטאות בחצר, אוכלוסייה שניזונה... מיתושים כמובן.
נוטלה
לפני כ-10 דקות קיבלתי דואר אלקטרוני מחברה בארה"ב: “אוי ואבוי, הרגע פתחתי צנצנת נוטלה, הראשונה בחיי. איזו טעות...” נוטלה למי שלא יודע הוא שוקולד למריחה, והוא טעים, כמי שגדל על השחר העולה אני יכול לומר לכם שזה גורם להתמכרות. באירופה, מולדת הנוטלה, ילדים גדלים עליו בדיוק כמו על השחר העולה בישראל אבל לעולם לא נגמלים ממנו. אוכלים אותו בכפית, עם האצבעות ובכל צורה שרק אפשר. ספרי אפיה שלמים על טהרת הנוטלה נמצאים בכל חנויות לספרים וברחובות מוכרים קרפים והנמכר ביותר הוא הקרפ עם נוטלה. בסופר מרקט תוכלו לקנות את אותו שוקולד בצנצנות של 250 גרם, 500 גרם ו-850 גרם. הסטטיסטיקה מראה שרוב הקונים הולכים על הקינג סייז, אבל בסופרמרקט גם תוכלו לקנות צנצנת של 3 קילו, משהו גדול שמושך תשומת לב ו...למי שיש את זה ביד לא אכפת כי הוא ינשנש נוטלה עד שתצא לו הנשמה. זה לא מוצר שקונים "שיהיה בבית" כמו שהאימא הפולנייה שלי הייתה אומרת. נוטלה קונים כדי לחסל, ואם אתם לא מחסלים תמיד יהיה מי שיאתר את הצנצנת על המדף ובלי לשאול אפילו ישלוף כפית מהמגירה ויתחיל לגרוף את החומר החום הזה לפיו. אוקי אני מסיים בזאת והולך להוריד בגט טרי עם...נוטלה
הצהרת אחריות למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.