מה נשתנה הגיליון הזה מכל גיליונות המגזין? גיליון זה עולה לרשת במעט רגשי חרטה, גם כי איחר בשבוע וגם כי אילולי יצאו אבותינו בניסן ממצרים, לא הייתה חופשת פסח ועובדי צ'יף, בניהם ובני בניהם היו שולחים כתבותיהם בזמן -ממש כמו עמית מגולת צרפת- ומשתפים אתכם בעניינים הטכניים והטכנולוגיים שהרשימו אותם השבוע... ולא רק עושים את העבודה וממהרים לצאת לים, לשופינג ולהופעות למיניהן. על שום כך אנו מתכבדים להגיש מהדורה דלה המתאימה בהחלט לחג הא-לחמא-עניא (מתוך הגדה בתרגום לפולנית).
מענייני יהדות נעבור כעת לענייני נצרות. מסדר הישועים היה מתחילת דרכו מעין זרוע ביצועית, מקשרת בין הכנסייה הקתולית לענייני העולם. (אגב, עיון ערך "ישועים" בוויקיפדיה יחשוף את הקורא הסקרן לנושא האינ-קוויזיציה האתיופית בה נטבחו, נמכרו לעבדות או הוטבלו לנצרות חלק גדול מיהודי אתיופיה במאה ה-XVI). בימינו עוסקים אנשי המסדר בחינוך, הפצת הדת, מיזמים חברתיים, זכויות אדם ותקשורת. את תחנת רדיו הוותיקן מנהל המסדר כבר מזה 80 שנה. בין בני המסדר נמנים בלוגרים רבים. אחד הבולטים שבהם הוא האב אנתוניו ספדארו, כוכב עולה בבלוגוספרה הנוצרית הנוהג לפרסם ביקורות אקטואליות על נושאים מגוונים, מספרות ועד מוזיקת פופ. ספדארו הביע דעה שפירה ואף אוהדת כלפי ההאקרים, והשווה את מטרותיהם לא פחות מאשר לאידיאלים של הנצרות. את הדברים הוא כתב בדּוּ-שְׁבוּעוֹןהישועי, ה-Civilta Cattolica המאושר לפרסום על ידי משרד המדינה של הוותיקן. "את ההאקרים אין לבלבל עם הקראקרים (האקרים בכובעים שחורים), ציטט ספדארו את ESRהמפורסם: "מפני שהאקרים בונים וקראקרים הורסים". הפילוסופיה של ההאקרים, לדבריו, שובבה אך מחויבת, מעודדת יצירתיות ושיתוף ומתנגדת למודלים של שליטה, תחרות ורכוש פרטי.ספדארו גם הזכיר את ההאקר Tom Pittmanכמי שמחפש מזוג יצירתי בין טכנולוגיה לנצרות. פיטמן כתב על פעילותו כהאקר: "כנוצרי האמנתי שאני יכול להרגיש משהו דומה לסיפוק שהרגיש האל כאשר יצר את העולם". הישועי טוען כי ההאקרים הנוצרים ראו בעבודתם צורה של השתתפות בעבודת היצירה האלוהית. עוד כותב ספדארו שמנטאליות ההאקר דוגלת ביישום מרנין של תבונה בפתרון בעיות, ודוחה את הקונספט של עבודה כחוזרת על עצמה, מעיקה וטיפשית. האתיקה של ההאקרים דוחה גישה קפיטליסטית ומכוונת רווחים של העבודה, נמנעת מבטלה ודוגלת בגישה גמישה ויצירתית שמכבדת את המימד האנושי וקצבי הטבע. נלחמת בקונטרול, תחרות ורכוש, חזון ממקור תיאולוגי ברור. האקרים, הוא מדגיש, הביעו אי אמון בסמכות והעדפה בשיתוף המידע דרך רשתות חברתיות במודלים אופקיים.במיוחד הוא מפאר את מודל של שיתוף ידע בוויקיפדיה, דוגמא של שיתוף פעולה אינטלקטואלי ברשת, שהצליח לשנות את הרעיון עצמו של יצירה תרבותית. "מוערך כי יצירת הוויקיפדיה לקח כ-100 מיליון שעות של עבודה אינטלקטואלית, זהה לזמן שתושבי ארה"ב מבלים בצפיית פרסומות בטלוויזיה במשך סוף שבוע אחד בלבד", כתב ספדארו. אבל, אחרי כל ההשוואה היפה בין הקונספט של שיתוף של ההאקרים לבין עקרונות הנצרות, הוא מזהה בעיות של תאימות בין הארגון ההירארכי של הכנסייה הקתולית ומיקודו ב-"אמת גלויה", ודחיית ההאקרים של כל סמכות או הירארכיה של ידע. מאמרו המלומד אף הצית נצוץ של אי הסכמה בין מסדרי הכמורה - בין המגזין הישועי שלו לבין העיתון הכמעט רשמי של הוותיקן (L'Osservatore Romano) אשר פרסם תגובה תחת הכותרת "ספקות על ספקות ה-Civilta Cattolica). התגובה הביאה לשרשרת תגובות הדדיות. נראה איפה שקל יותר להזדהות עם האקרים מאשר עם עמיתים מהכנסייה... אבל הדיון משקף את תשומת הלב הגוברת של הכנסייה הקתולית להתפתחות טכנולוגיות התקשורת בימינו, אותה תקשורת שהאפיפיור בנדיקט ה-16 ביקש להגביל למען הפצת האמונה הקתולית.
המטרה של כל RAID היא להגן על הסיסטם במקרה שדיסק אחד או יותר יפסיק לעבוד באופן תקין, אבל ככל שהדיסקים גדולים יותר, גם הזמן לבנייה מחדש הולך ומתארך. כך גוברת הסבירות שבזמן שאנו בונים מחדש את המערך עקב תקלה בדיסק מסוים, גם דיסקים אחרים יתחילו להיכשל. כאשר דיסק כושל במערך מסוג RAID, ואם אבחנתם בתקלה בזמן, הדבר הראשון שעלינו לעשות הוא להחליף את הדיסק התקול באופן מיידי ולבצע rebuild, בניה מחדש של מבנה המידע כל עוד שאר הדיסקים במערך בריאים ומתפקדים. תהליך ה-rebuild כולל סדרת חישובים שנועדו לקבוע איזו חלק מהמידע נמצא בדיסק שכשל וכיצד זה נכתב אליו. במערכים פשוטים נאלץ להשבית את המערך על מנת לבצע את הבנייה מחדש. במערכים מתקדמים, המגיעים עם בקרים מהירים במיוחד, ניתן לזרז את העבודה בכדי לצמצם את הפגיעה בביצועי האפליקציות. ובכל זאת, יהיה פרק זמן מסוים במהלכו לא יהיה המידע מוגן על ידייתרון היתירות - Fault tolerance שהמערך מקנה. קיימים גם מערכים חכמים שיפצחו בטיפול מונע: בנייה מחדש ברגע שכמות השגיאות בדיסק מסוים יעברו מספר סביר מסוים. הדיסק הנ"ל מסומן, מנוטרל מהמערך, דיסק חלופי הממתין לתורו מוגדר למערך והבנייה מחדש מתחילה. יש מערכות כה חכמות שאפילו מסמנות פלטות או סקטורים מסוימים בדיסק הבעייתי. אחרות לא מנתקות את הדיסק מהמערך אך מיד מעתיקות את המידע הקריא לדיסק חדש בטרם יושבת הדיסק הבעייתי. זה חוסך בזמן, בחישובים ובעבודה שחורה. אך זכרו: RAID איננו פתרון הגנה על המידע. לשם כך קיים תהליך הנקרא גיבוי, שונה מהותית מפתרונות פיזיים שנועדו להגן על הסיסטם. וגם הגיבוי כשלעצמו איננו מגן על המידע... לייעוץ והכוונה, צרו עמנו קשר ב- info@chief.co.il
פעמים רבות מגיעים לקוחות למעבדה להצלת נתונים ומבקשים לשחזר את המידע שהם יצרו או אגרו בדיסק קשיח תקול. "מה בדיוק לשחזר?" היא בתמצית השאלה שבטופס ההזמנה. ורבים מאוד כותבים שם "הכול". הכול? כל הקבצים בדיסק? באמת? פעמים בודדות אכן התרצינו ושחזרנו את הכול: לצד קבצים חשובים וחיוניים, שחזרנו גם סרטונים שהוריד בעל הדיסק מן האינטרנט, תוכנות וקבצים זמניים, טיוטות של מסמכים שנמחקו מזמן וגרסאות שונות של מסמכים זהים שנשמרו בתקופות שונות תחת שמות שונים תמונות מביכות שנמחקו בכוונה רשימות מכולת ורשימות חפצים לאריזה לפני טיול שחזור כל המידע המיותר דורש זמן עבודה נוסף. וכמו שאומרים אנשי עסקים "טיים איז מאני". כך שחבל מאוד לא להתמקד ולציין לפחות את סוג הקבצים הנדרשים, או שמות של ספריות שזוכרים, או לפחות לציין "כל מה שנמצא תחת My Documents", למשל. "הכול" זה פעמים רבות מזבלת מידע שחירייה מתגמדת לצדה. דע את המחשב / דע את הדיסק החיצוני שלך. גם אם מדובר במחשב פרטי וגם אם מחשב ממקום העבודה, שמנהל הרשת שולח אלינו לשחזור. אומרים שידע זה כוח. במקרה הזה ידע זה גם חיסכון בזמן ובכסף.
כולכם רגישים ומתחשבים, אבל לא כולכם מוכנים להשקיע זמן ודלק כדי להגיע להפגנה צודקת. לכן, אנו פונים הפעם במיוחד לקוראים מאזור נתניה והסביבה, והם בעצם באזור חיוג 09 ודרום 04, שנמצאים יחסית קרוב לנתניה. וזאת, מפני שהשבוע התקבל אצלנו בדואל זה המסר:
"שימוש בחתולים במופעי קרקס אינו דבר משעשע, חתול הוא חיה עצמאית, שאילופה לביצוע תרגילים שונים כרוך בהכרח בהתאכזרות. ההובלה התכופה ממדינה למדינה ומעיר לעיר, כשהם מיטלטלים ללא הפסק בכלובים צרים גורמת לחתולים למצוקה מתמשכת. בואו לקבל איתנו את פניו של תיאטרון החתולים של קוקלצ'ב במופע הראשון שלו בארץ, בהפגנת ענק בחסות 'תנו לחיות לחיות', ביום שישי, 22.4.11, בשעה 10:00 מול היכל התרבות בנתניה. ברחוב רזיאל 4 בנתניה (כל אוטובוס או מונית שרות שמגיעים לתחנה מרכזית בנתניה עוצרים במרחק הליכה ממקום ההפגנה)"
ניקי, חתולה מטופחת, יפהפייה וידידותית, כלואה כרגע גם היא - במרפסת קטנה של קומה גבוהה. בעליה נאלצה להעתיק את מגוריה לבית בו מתגורר אדם אלרגי לשיער של חתולים (טיפולי הנגד לא עזרו!). בכאב רב נאלצים למסור אותה. אם יש בלבכם ובביתכם מקום לניקי, צרו בבקשה קשר עם עינת בטלפון 0522-427239
כלים טכניים על הרשת קיימים הרבה, אבל כלי יצירה טובים קשה למצוא. הנה שניים שכדי ללמוד ולשחק עימם. כלי יוצא מהכלל ליצירת מצגות אונליין www.prezi.com האתר Deviantart הוא אחת הגלריות הגדולות בעולם של צילומים ויצירות אומנות עבדכם הנאמן מחזיק עליו את מיטב הצילומים שלו. לאלו שנרשמים אליו (חינם) יש בפנים מובנית תכנה לציור שנראית Ad Muro הכתובת www.deviantart.com ולאלו שרוצים להוציא לאור ספר, תמונות או טקסט כדי לגשת ל-www.blurb.com, להירשם (לא מחייב) ללמוד מהם המחירים ולהוריד את התכנה שתאפשר לכם עריכת ספר בקלות.
הרצוי מול המצוי
השבוע קראתי יצירת מופת מעוותת שמספרת מהו סוציאליזם. המחבר עשה סלט מקומוניזם, סוציאליזם ואפילו ערבב כמה אלמנטים קפיטליסטים. למה? כי יש לו אינטרס למכור לוקשים לציבור הרחב. קפיטל פירושו הון, בעוד שסוציאל פירושו חברה. קפיטליזם הוא תיאוריה כלכלית בעוד שסוציאליזם היא תיאוריה חברתית. מסביב לסוציאליזם קמו תיאוריות שונות, אין ולא היה וגם לא יהיה סוציאליזם אחד, אבל קפיטליזם -זה בטוח- יש רק אחד. הסוציאליזם שם את האדם בראש סדר העדיפויות בעוד שהקפיטליזם שם את הכסף בראש הפירמידה. ניסיון קיצוני וכושל ליישום סוג של סוציאליזם היה הקומוניזם, שנכשל בגלל טבע האדם... וכמוהו גם הקפיטליזם בדיוק מאותה סיבה. מטבעו, אדם שואף לשלושה דברים: כוח, סקס וכסף, שני הראשונים ניתנים לרכישה על ידי השלישי. מה שהופך את הכסף לשורש כל הרע. שלטון המתפתח בקפיטליזם טהור יוצר בהכרח מעמדות שמבוססים על הון, ועוסק בהונאת הציבור רוב הזמן. קחו למשל את משבר הבנקים. מדינות אירופה וארה"ב אצו רצו לשפוך הון תועפות על הבנקים כדי שישרדו את המשבר מכיוון שמעבר למתן הקרדיט למערכת העסקית החשש היה שבנק שנופל מאבד את כספי לקוחותיו (הציבור) אבל היות וממשלה איננה גוף עם כסף ואת כספה היא גובה מהציבור בתמורה לשירותים הרי שאת ההון שנשפך על הבנקים בעצם שילם הציבור (קהל לקוחות הבנק). אם זו לא הונאה, אז מה היא הונאה? הקפיטליזם שהביאנו עד הלום הרס כל חלקה טובה. הוא יצר מעמד שאיננו מייצר, שאיננו יוצר והיצירתיות שלו מסתכמת ביכולת המניפולציה הפיננסית שלו. התוצאה היא מעמד עליון שהדבר היחיד שמאפיין אותו הוא כסף. הם שולטים בתקשורת, במערכת הבנקאית, ברשתות המזון ובאמצעי הייצור. אין שום פלא אם כן שהשלטון נוהה אחרי ההון ויחלוב את המעמדות הנמוכים - בעלי ההכנסות הנמוכות והבינוניות - בטרם יעז לפגוע במי שיכריע מאוחר יותר אם יישאר בשלטון או לא. נכון שתיאורטית בבחירות לכולם יש קול, אבל באמצעות הון ניתן לשנות את כיוונו של הקול. קחו לדוגמה את העיתון "ישראל היום", השופר של ביבי שנרכש על ידי שלדון אידלסון חברו, ומופץ חינם לכל דכפין. מדובר הרי בפלייר פוליטי ש"פרוודה" הקומוניסטי היה מתגאה בו... אבל עיתון זה לא. ישראל היום מודפס על ידי... עיתון הארץ, שפעם הייתה לו נטייה פוליטית מובהקת, אבל שלדון אידלסון איננו טיפש: ג'וב של הדפסת עיתון בתפוצה כמו ישראל היום חשובה מאוד למשפחת שוקן, והתוצאה היא התמתנות של עיתון הארץ, שוב משיקולים כלכליים. הקשר בין ההון לשלטון דומה לקשר בין פרוצה לסרסור. הסרסור גובה את הכסף מבעלי ההון (שמדי פעם גם עושים עבורו את הכביסה) והללו דופקים את הציבור באישור ובלי התערבות (בנקים, חברות סלולר וכו'). שנים מרחו את הציבור עם המושג "הפרטה", תוך הבטחה שתחרות תועיל לציבור. מעשית, הפרטת גופים כלכליים יצרה קרטלים. ולמרות שיש פיקוח, דבר לא נעשה כדי למנוע את התופעה. בכל תולדות הקפיטליזם בעולם ובישראל שום גוף שהופרט לא השתפר. נהפוך הוא, הוא השתמש במונופול שבידיו כדי להרע את השירות, לחסוך כסף על גב הציבור, וכמובן לגרוף עוד ועוד הון לכיסו. זו הסיבה שהשירות הרפואי בארה"ב התדרדר לרמה בלתי נסבלת במחיר שמעט מאוד יכולים לעמוד בו. בתי כלא שהופרטו מסדרים דיאטה כפויה לאסירים, ורשת הטלפונים המהוללת האמריקאית לא טובה בהרבה משתי קופסאות שימורים על חוט. המדינה הופכת להיות תלויה יותר ויותר בבעלי ההון וכדי לרצות את תאבונם הבלתי נדלה מעלימה לעתים קרובות עין מעבירות פליליות וכמובן, ממשיכה לתת להם מתנות: שיטת המיסוי במדינות קפיטליסטיות יוצרת מצב שרוב עול המיסוי יורד על גבו של מעמד הביניים, אבל אלו שמרוויחים מאות אלפים ואפילו מיליונים אינם משלמים מיסים בהתאם. הם אמנם גם מעסיקים, אבל מצד שני את משכורות העובדים מחזירה להם המדינה כהחזר הוצאות, כך שהם לא עושים טובה לאיש. הקפיטליזם עיוות את המערכת החברתית בצורה כל כך קיצונית עד כדי שלנכים, זקנים וסתם מוכי גורל אין זכות קיום. הקפיטליזם יצר אי שוויון בפני החוק. כך ניגש בנק עם סוללה של עורכי דין מול לקוח שבקושי יכול לממן סנדוויץ' במזנון. המשפט "לכל אחד יש מחיר" הפך להיות מוטו ומצעד המושחתים של מדינת ישראל מוכיח את זה. הסוציאליזם איננו תורה כלכלית אלא תורה חברתית וניסיונות רבים נעשו כדי להתאים מערכת כלכלית בהתאם. נכון, להיות חלקם נכשלו כישלון חרוץ חלקם שורדים בדחילו ורחימו, אבל קשה להתעלם מהעובדה שהכלכלה המצליחה והיציבה ביותר בעולם מתקיימת במדינה סוציאליסטית (גרמניה). הקפיטליזם הביא את העולם למצב בו מזון ומי שתייה אינם משהו מובן מאליו ואני כבר לא מדבר על קורת גג וחימום. רחובות ארה"ב מרוצפים באנשים מוכשרים שחלקם היה עמיד ומצליח עד ליום שחלו במחלה שספק רב אם היה כדאי להם להבריא ממנה, והם מחכים ליום בו ימותו מגל קור. העולם נשלט על ידי אנשים שלא היה להם רעיון מועיל אחד מימיהם, שלא ייצרו או המציאו או יצרו דבר, אנשים שכל כישרונם הוא להזיז כסף ולתמרן אתו. אני יכול לתת דוגמאות מכאן ועד לתחילת המאה הבאה, אבל אם אינכם מסכימים עמי אנא נסו למצוא דבר אחד חיובי שהקפיטליזם הביא לעולם. אבל חישבו יותר לעומק, כי לא נעים יהיה לסתור אתכם אחר כך. תנו לי אתגר!
קצת שמחה
שנה חדשה, אביב חדש והחגיגות בעיר מרסיי התחילו. את הקרנבל החדש שיוצא לדרך כבר צילמתי כמו עיתונאי לכל דבר. הלכתי בין הרגליים של הרקדניות, הרמקולים הניידים דפקו לי את הראש, היה שמח. שבוע מאוחר יותר חל המרתון של מרסיי. 6,000 פסיכים יוצאים ביום אביבי מדהים ביופיו מביתם כדי להתעלל בגופם במשך שעתיים עד חמש שעות, לא מבין למה. המצחיק היה שצילמתי את טקס חלוקת המדליות ועל הפודיום עמדו שלושה שחורים ואין שום ספק בכך אבל כל התקשורת טוענת שדווקא אדם לבן זכה במרתון הזה. ואיש לא ידע לומר מיהם השלושה הללו. אולי הם הזוכים בתחרות "זה שבורח מהר יותר מהמשטרה" (תמונות). שלשה שבועות קודם לכן ביקרתי בפעם המי יודע כמה בשוק של אקס-אן-פרובנס. ואם לא ראיתם את התמונות אז לא הרחתם את הריחות ולא ראיתם את הצבעים אז כדאי: הפרחים, ציורי קיר וכל השאר
העץ הוא גבוה, העץ הוא ירוק, הים הוא מלוח, הים הוא עמוק, אם הים הוא עמוק, מה אכפת לו לעץ, מה אכפת לו לים שהעץ הוא ירוק.
העץ הוא גבוה, העץ הוא ירוק, יפה הציפור, היא תעוף לה רחוק, אם תעוף הציפור, מה אכפת לו לעץ, מה אכפת לציפור שהעץ הוא ירוק.
הים הוא מלוח, הים הוא עמוק, יפה הציפור, היא תעוף לה רחוק, אם תעוף הציפור, מה אכפת לו לים, מה אכפת לציפור שהים הוא עמוק.
אדם שר שירים כי העץ הוא ירוק, אדם שר שירים כי הים הוא עמוק, אם תעוף הציפור, לא ישיר עוד שירים, מה אכפת לציפור אם ישיר או ישתוק.
*הגדה לוחמנית במיוחד שכתב צבי אלוני וערך אלי לנדאו - תשל"ב ש
+18
מה'כפת לציפור
בשולחן הסדר השנה היה סוף כל סוף לאימא שלי במה להתגאות. "הוא כותב למגזין", ומרוב התרגשות כמעט ונפלה לה קערת הגזר. ההערה הצליחה לרגע לסתום את הפה לדודתי מצד אבא, המתגאה הסדרתית בהצלחות ילדיה אשר ב-Palo Alto. פאלו אלטו הוא שם שניתן על ידי שלטון הכיבוש הספרדי של אמריקה לאתר בקליפורניה, בהשראת חורשה של עצים גבוהים (Palo Alto = מקל גבוה) ממשפחת הברושים שהטילו צילם במקום. לבני הדודה המתגוררים ביישוב היוקרתי הנ"ל זה מתאים מאוד. הם אכן מתנהגים כאילו פאלו לא קטן תקוע היכן שהשמש לא זורחת להם. במפגן סולידריות עם משפחת אמי, נמנעתי מלתאר את האופי האמיתי של כתיבתי במגזין. הסוד שמור עמכם. אבל "האישה המשמעותית ביותר בחיי" (כמו שאמר לי פסיכולוג) נאחזה ב-False equivalency המרומזת ולא הרפתה: "העבודה שלו מאוד חשובה. אנשים באים לצ'יף עם דמעות בעיניים!". (טוב, זה נכון בחלק מהמקרים...) עצים גבוהים זוכים ליותר חשיפה לקרני השמש. צמחים ביער מתחרים על מקומם בשמש כדי לזכות במספיק אנרגיה לפרוח, להעמיד זרעים וצאצאים. אני יכול כך להבין את הדחף האבולוציוני של ההורים לקדם את ילדיהם. כל קאוצ'ר יגיד לך שיצירת תדמית אישית מצליחה מקדמת את המטרות שלך בחיים, ובשטח הזה ההורים נחושים לעשות עבורך גם מה שבעצמך לא העזת, או התעצלת לעשות. אלא שעבדכם רחוק מלפרנס קאוצ'ר, ודווקא יותר קרוב להיות קאוץ' פוטייטו... הנה לכם כיצד פעלתי בחודשים האחרונים, בשעות הפנאי, כדי לקדם את תדמיתי האישית: הגעתי לניקוד גבוה במיוחד במשחק הבאבל-שוטר הארכאי, וגם באפליקציית
הקפצת התרנגולת שהורדתי ל-אייפון במחיר דולר. בעיניי, רצף ההצלחות עשוי להעלות את תפישת הערך העצמי ולכן עשוי גם לשפר את הביטחון העצמי מול דודות תחרותיות ושאר ירקות. אבל ברור שאני - כמו רבים מחבריי- משלה את עצמי. ביטחון עצמי לא מפתחים, נולדים איתו. בפסק זמן למדיטציה תחת שמש חול המועד בדקתי אצל מי לאחרונה ראיתי את רמות ביטחון העצמי הגבוה ביותר. CFO של חברת הייטק שהגיע עם לפטופ לשחזור עמד במחשבותיי בראש התור. אנא כבודו, טפס למדרגה האולימפית המרכזית, הגבוהה ביותר, של המקום הראשון. יפהפייה דקיקה עם חזה מורם שבקושי הניחה עלי מבט בפאב, הניעה את רגלה הנעולה מגף צמוד ברך כדי להעלות למדרגה השנייה. המורה מכתה ה' קצוצת הבלורית וצרודת הגרון, שפגשה אותי שלשום בסופר, עקפה בהתנשאות את הקודמים תוך כדי אומרה "זוזו ילדים, ככה לא מחברים שבר עשרוני". אך איש מהם לא זכה בסופו של דבר בתואר הנכסף. תוך כדי שהם התקרבו לבמת הדירוג בצעד בטוח ובנימוס מערבי, התפרץ מהצדדים זרם ילדי פריפריה. מי הם הילדים הללו? לא היה קשה לזהות אותם: ילדי יבנה הקטנים! לפני פסח, הכריזה חברת Ben&Jerry's בפייסבוק על ה-12 באפריל כ-Free Cone Day, יום טעימת גלידה חינם בסניפי הרשת. כל הכבוד לדודים מאמריקה, אהבנו את קידום המכירות שהם מקיימים מדי שנה, והיות ועסקינו הובילו אותנו דרומה באותו יום, החלטנו לנצל את ההזדמנות ולקפוץ לחנות המפעל בדרך חזרה. כצפוי, בכניסה הצטופפו אנשים רבים, רובם קטינים. שלא כצפוי, הם ראו בנו "זקנים שלא מגיע להם". מימין ומשמאל, מעלינו ומבין רגלינו הם הקדימו אותנו בתור. (כולי הערצה לעובדים המסורים והמותקפים, שעמדו בגבורה במשך 4 שעות וחלקו מן הכפור המתוק לכנופיות הפרא). ילדה צנומה בגובה מטר, שהחזיקה בידיים אחות קטנה במשקל 15 קילו לפחות, זקפה סנטר והחלה להתקדם עקב לפני אגודל. היא פעלה בשקט, בביטחון. במודעות מלאה לסביבה ולמעמדה של "נשים וילדים קודם". מיד העליתי אותה לקבלת הכתר. מלכת הארץ בביטחון עצמי, מהיכן את שואבת את השראתך, מה הם תחביבייך ומה תוכניותייך לשנת המלכות הקרובה? בחיוך קטן ועקום הבהירה הילדה שאין לה פנאי להתעכב איתנו והמשיכה בהתגנבות האסרטיבית לראש התור. מוסדות ממשלתיים להשכלה גבוהה, סמינארים, מכללה למנהל, מרכז בינתחומי, ים הקוצ'רים המציף את הארץ: שלחו את בוגריכם אל הילדה הזאת, שתלמד אותם פרק במדעי המרפק!. אגב מרפק, בפסח התבוננתי בדודה מקודם מעל עדי המרק. התערפלו לי המשקפיים ובלעדיהם שדה הראיה שלי הצטמצם לאמצע הדרך בינינו. שם במרכז, נחה לה קערת הסדר הסימבולית ועליה זרוע שחומה מכנף-הודו-נקבה. (והגוון אכן מצביע על אפשרות שמדובר בנקבה הודית או גם יתכן ברזילאית). תרנגול כפרות ביום הכפורים, שליו במדבר, כנף מושחמת בקערה ועוד עופות שלמים בתנור... איך זה שאנשים אכפתיים מארגנים הפגנות בעד חתולים מסכנים אבל איש לא נותן דעתו לשואת הציפורים הזו? לוחמי זכויות החתולים, לא איכפת להם מעופות. אנשי ההפגנות, לא איכפת להם מהזמן האבוד בפקקים שהם גרמים. אז למה שיהיה איכפת לבנקים הדם שמזיעים בעלי המשכנתאות? בעוד עשרים שנה נגמור להחזיר את המשכנתא ואז באמת נחגוג בפסח יציאה מעבדות לחירות... ועוד בעניין קערת הפסח: למה לפסול פרושים נוספים לסמלים שבפנינו? הלא זרוע היא חלק מהגפה העליונה שנמשך מהכתף ועד למרפק. אז למה לא להסביר "המארח בפסח נושא אחריות על הכתפיים", "בני ישראל ישתמשו במרפקים" או כפי שמשתמע מהגדה לוחמנית במיוחד* (שיצא לאור בחג הפסח 1972, עדיין באופוריה שאחרי ששת הימים): "לעם ישראל ביצים קשות". אחרי כוס רביעית... או עשירית (מי סופר?) מחשבותיי כציפורים נודדות אל הישראלים שחוגגים בארה"ב את חג ההודיה (Thanksgiving) בה נאכלת כמובן גופת הודו (זכר או נקבה כאחד). ומשם לאותו לקוח שלא מצליח לזכור את ההבדלים בין Turkey (טורקיה), turkey (תרנגול הודו) ו-TurnKey (פתרון שלם להגנה על המידע שהצענו לו בצ'יף). יאללה, עוד 4 ימים, 16 שעות ו-45 דקות בלי לחם. אבל, מי סופר?
הצהרת אחריות
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין
אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.