אבטחה ותדמית

במרץ נאם שר התקשורת Ed Vaizey בפני פורום העוסק בפרטיות הוירטואלית וכלכלה דיגיטלית, במסגרת התאחדות התעשיינים הבריטיים. הוא טען שהבורות סביב אבטחת המידע מפתיעה, וכי מעטים יודעים כיצד לאבטח את עצמם ברשת. התרחבות האינטרנט יוצרת דילמות לא מעטות בתחום אבטחת המידע, אשר לדבריו עדיף להשאיר תחת פיקוח בלתי חודרני, ועם זאת חובה לטפל בתקני הפרטיות.
לדברי השר התייחס מאוחר יותר דן נדיר, מנהל מוצרי צרכן של נורטון. נדיר אמר כי משתמשי האינטרנט, פרטיים ועסקיים, לא נוטים לחשוב על הפשע הקיברנטי עד שהם עצמם נפגעים. עוד הוסיף השר שהסטטיסטיקות על פשיעה ברשת לא משקפות היטב את המציאות, רבים מן האירועים לא מדווחים אלא אם הם נוגעים לפרטי זיהוי אישיים.
זה מעניין, בעולם אבטחת שרידות המידע (וזמינות הנתונים) קיימת תופעה דומה. אירועי אובדן מידע רבים אינם מדווחים ולא נכנסים לסטטיסטיקה. להבדיל מעסקים אחרים בתחום, בצ'יף אין מפרסמים פרטים של לקוחות שאבד להם מידע. זו אמונתנו כי הצגה ברבים של לוגו של לקוחות יוקרתיים אותם שרתנו בתחום שחזור המידע אינו מוסיף למוניטין הלקוח. מומלץ לכל הנותנים אישור לכך לספקים למיניהם, לבחון את הנושא בזהירות. זה לא בושה לאבד מידע, או להודות שפרצו למערכות שלך, אך זה גם לא גאווה גדולה. באותה מידה זה לא בושה להיפגע חלילה בתאונת דרכים (ובאנגלית - Shit Happens ) אבל זה גם לא עוזר לתדמית של נהג אמין ואחראי.
 

תחרות העתיקות

המנצח בתחרות של סיגייט למציאת הדיסק הקשיח מתוצרתה הישן ביותר בבריטניה היה בשבוע שעבר בחור מן העיירה רויסליפ, שהציג דיסק קשיח ST-412 בן 28. הוא מצא את הדיסק במחשב IBM העתיק שבלופט שלו.
הדיסק הקשיח בפורמט 5.25" שוקל 2.1 קילוגרמים, מכיל 8 ראשים לקריאה מ-4 פלטות המסוגלות לחוג במהירות של 3,600rpm. בשנת 1983, הדיסק בקיבולת 10MB נמכר במחיר של 263 פאונד.
על פי סיגייט, אם היו מצמידים למחיר זה את האינפלציה שחלה בשנים שעברו עד היום, מחיר הדיסק היה מגיע לכ - 700 פאונד, כך שהמחיר לגיגה-בייט היה 70,000 פאונד!.
אבל היום, דיסק הדגל של סיגייט - ה Barracuda XT בנפח 3TB נמכר בכ-0.4 פאונד לגיגה.
הפרס לזוכה בתחרות היה כונן נייד GoFlex Ultra עם דיסק קשיח 1.5TB, עם פי -150,000 הקיבולת של הדיסק הווינטאג' ST-412
 

סודות הכיפה

 בזיליקת פטרוס הקדוש בוותיקן היא כנסייה מהתקופה הרנסאנטית המאוחרת. חללה הפנימי הוא הגדול ביותר בין כל הכנסיות הקתוליות בעולם. כיפתה היא פאר יצירתו של מיכאלאנג'לו, והיא מתוחזקת -כמו גם מבנים היסטוריים נוספים במדינה הקטנטונת- על ידי "מפעל פטרוס הקדוש". שתי חוקרות מן הארכיון ההיסטורי הכללי של המפעל - Marta Carusi ו- Bárbara Baldrati גילו לאחרונה מערכת חיזוקים דומה לבטון המזוין, המחזיקה את הכיפה במקומה מזה כחמש מאות שנה. מדובר בקשתות, מוטות ושרשראות שאת המיקום המדויק שלהן הצליחו לגלות רק באמצעות מכ"ם חודר קרקע.
המ"כם חודר קרקע -GPR או GeoPenetrating Radar משמש בשיטה גיאו-פיזית אשר באמצעות פולסים של מכ"ם יוצרת הדמיה של תת השטח. שיטה בלתי הרסנית זו מפעילה קרינה אלקטרומגנטית בתדרי מיקרוגל - תדרי UHF/VHF - וקולטת את האותות המוחזרים על ידי הסְטְרוּקְטוּרָות התת קרקעיות. השימוש בשיטה אפשרי במגוון מצעים, כגון סלע, קרקע, קרח, מים, בטון ועוד, על מנת לאתר חפצים, שינויים בחומר או סדקים. הטכנולוגיה הקיימת היום מועילה גם בשיקוף הקרקע לאיתור תשתיות אל-מתכתיות כמו אסבסט, בטון ופלסטיק אשר מידע לגביהן לא קיים כלל. למשל, כאשר מערות או חללים החבויים מתחת ליסודות מסכנים את היציבות של מבנים קיימים או מתוכננים. בנייה על גבי חללים תת-קרקעיים מסוכנת מפני שהלחצים המתפתחים על תקרת המערות בעת רעידות אדמה עלולים למוטט אותן. שיטת מכ"ם חודר קרקע היא זו עם הרזולוציה הגבוהה ביותר מבין השיטות הגיאו-פיזיות של היום.
ה-GPR פולט גלי רדיו (מקוטבים) ומעביר אותם אל הקרקע. כאשר הגל מגיע לחפץ קבור או לגבול בין חומרים בעלי תכונות מוליכות שונות, האנטנה הקולטת רושמת שינויים באות המוחזר. עקרונות השיטה דומים לאלה של הסיסמולוגיה, פרט לכך שמשתמשים כאן באנרגיה האלקטרומגנטית במקום באנרגיה אקוסטית.
טווח ה-GPR מוגבל על ידי המוליכות החשמלית של הקרקע. ככל שהמוליכות גדולה יותר, הטווח קטן יותר, מפני שהאנרגיה האלקטרומגנטית מתפזרת מהר יותר וגורמת לאובדן עוצמת האות במעמקים. תדרים גבוהים יותר לא חודרים רחוק כמו תדרים נמוכים יותר, אך מספקים רזולוציה טובה יותר.

מיכאלאנג'לו בואונרוטי (1475-1564) בנה בעיתו, בטרם נפטר, דגם מפורט של הכיפה. הדגם היפהפה היה מעץ תִרְזָה. אבל, כאשר הקבלן האדריכל Giacomo Della Porta קיבל על עצמו את המשך הפרויקט, הבין כי יש בו בעיה בקֶמֶר המסכנת את יציבות הכיפה. לכן, הוא הגביה ב-7 מטר את הגובה ובכך צמצם את המשקל שהיה על קשתות המבנה לשאת. התיקון הבטיח יותר גמישות ועמידות למבנה הכיפה. אך עבודתו של Della Porta מעולם לא הוערכה דיה. מבלי להיות מומחה, בעבודה אינטואיטיבית, הוא הקים מערכת חיזוקים, הדומה מאוד לבטון המזוין של ימינו. לקח לקבלן 22 חודשים לסיים את הכיפה. הוא השתמש בחומרים איכותיים ביותר ומבוקרים בקפידה. הלבנים לבנייה נאפו בשני תנורים שהוקמו מאחורי האכסדרה המקושתת של הבזיליקה. השיש הובא ממכרות שב-Tívoli וב-Fiano Romano, ועץ הערמונים (סוג העץ העיקרי ששימש לבנייה, בשל חוזקו וגמישותו) הובא מיערות Camaldoli הצפוניים.
למרות שקיימים יותר מ-500 ספרים על הקמת הכיפה המפורסמת, איש לא חקר קודם לכן את חומרי החיזוק והדרך בה השתמשו בהם. כאשר Carusi ו- Baldrati  הפעילו את מכ"מ חודר קרקע, התגלתה בפניהן מערכת מתכתית מורכבת משבע טבעות ברזל גדולות, מספר רב של מוטות ושלשלאות מסודרים בצורה מחושבת ואסטרטגית. עוד התגלה כי האבנים השטוחות מטרוורטין נקלעו אחת בשנייה באמצעות עופרת מותכת. כיוון שהם טמונים וחבויים בקירות, מעולם לא הוכח קודם לכן קיום אביזרי בנייה אלו.
 

לא לשכוח

מנהלי גיבויים יקרים:
כאשר אתם באים להתקין גרסה חדשה של BOS, במערכת הפעלה Windows 7 יש לוודא שההתקנה מבוצעת במצב Run As Administrator, גם אם מחוברים כמנהל בקונסול.
יש לוודא לאחר ההתקנה מצב תאימות הרצה כ-Administrator עבור כל קובצי ה EXE. שינוי Registry יכול ליעל ולהבטיח פעולה נכונה - עבור 32Bit או 64Bit. יש להעתיק את תוכן הדף המתאים לקובץ טקסטואלי רגיל עם הסיומת REG ולהפעיל אותו.
ניתן פשוט לשנות לו את הסיומת ולהפעיל אותו.
 

זכויות יוצרים

פעמים רבות בעלי זכויות יוצרים מייחסים את הפעילות הפיראטית הענפה לכשל במערכת המשפטית. לדעת רבים, חוקים קשוחים יותר ואכיפה יעילה יותר היו פותרים את הבעיה. אבל מחקר חדש נוגד רעיון זה. מייקל גייסט כתב ב"סטאר" על תוצאות של מחקר בינלאומי שעסק בהפרת זכויות יוצרים (ונעשה בתמיכת המרכז הבינלאומי לפיתוח המחקר בקנדה). המחקר, שעקב באופן עצמאי מאז 2006 אחר המתרחש בשש ארצות עם כלכלה מתפתחת, מראה כי הפעילות הפיראטית היא תוצר של פגם בשיווק ולא בחקיקה.
המדינות שנבדקו בעבודה זו היו הודו, בוליביה, מקסיקו, ברזיל, רוסיה ודרום אפריקה. המעקב לא מצא קשר בין פעילות פיראטית לפשע המאורגן. הקשר הזה נוצר בתודעת הצבור ככל הנראה כתוצאה ממחזור של אנקדוטות ישנות. אחוז המינורי של מקרים בהם ניתן להוכיח בניתוח מדוקדק את הקשר, לא משמעותי כדי להכריז עליו כמרכיב בתופעה. כמו כן, אין הוכחה שלתוכניות החינוכיות נגד הפרת זכויות יוצרים יש השפעה על התנהגות הצרכנים. בשנת 2009 נבדקו מעך 300 תוכניות כאלה, אך לא ניתן היה למצוא מדדים או ניסיונות לקבוע אם הם באמת נשאו תוצאות.
דו"ח הסיכום למעשה דוחה את החכמה הקונבנציונאלית המייחסת כוח הרתעה רב יותר לעונשים חמורים יותר. שופטים נחשפים בתדירות גבוהה לכמות מדהימה של מקרי פשע אלים - תקיפות ורצח. כך בעוד שהחוק אולי מצביע על מאסרים ארוכים למי שמוכר תקליטורים מזויפים, הרבה שופטים מקומיים נאלצים למיין את התיקים בצורה כזו שהפרת זכויות הגורמת נזק כלכלי ליוצרים זרים תופסת מקום אחרון בין תיקים של פשיעה מקומית המאיימת על ביטחון ובריאות הציבור.
תרומתו החשובה ביותר של עבודה זו היא הדרך למסקנה שפיראטיות היא בעיקרון תוצר של פגם שיווקי. בארצות מתפתחות רבות קיימים מעט דרכי הפצה חוקיים למוצרי מדיה. השוק הפיראטי לא בדיוק מתחרה שם עם המכירות החוקיות או יוצר הפסדים לתעשייה. בקצה הנמוך של הסולם הסוציו-אקונומי, שם נפוץ המחסור בערוצי הפצה, הפיראטיות עצמה היא פשוט השוק. וגם באזורים בהם קיימים ערוצי הפצה חוקיים, התמחור הגבוה של מוצרים מסוימים הופך אותם בלתי נגישים למרבית האוכלוסייה. בעלי זכויות יוצרים זרים לעיתים קרובות דואגים יותר לשמור על התמחור הגבוה בארצות מתפתחות, במקום לנסות ולגייס את האוכלוסייה המקומית במתן גישה במחיר הגיוני למוצר החוקי. אסטרטגיה של שמירת מחירים גבוהים בארצות עניות אולי מגדילה את הרווחים באופן גלובאלי, אך גם מקלה על השווקים הפיראטיים בהרבה ארצות מתפתחות.
על פי עבודה זו ניתן לראות שכאשר הבעלות על זכויות יוצרים הינה מקומית, זה עושה הבדל משמעותי בארצות מתפתחות. החברות המקומיות נוטות לספוג את הוצאות הייצור וההפצה על מנת להגדיל את השוק מעבר למקטעים בעלי ההכנסה הגבוהה באוכלוסייה. ראו זאת בשוק המוזיקה המזרחית כאן בארץ. כן, למרות שהעבודה נעשתה בארצות מתפתחות - לשון שגיא נאור כדי לכנות ארצות לא מפותחות - המוסר ההשכל יכול לשמש גם את הארצות המפותחות.
 

טיפים

במהלך העבודה אני נתקל בכל מיני דברים קטנים שמקלים לי על החיים. אז הנה משהו שאני בטוח שתעריכו:

נתקלתם במשחק פלאש ואתם רוצים אותו על המחשב שלכם בלי תלות ברשת?. פלאש כידוע הוא אובייקט שמוטמע בדף HTML. ראשית צריך להוריד אותו.
פתחו את הדף עם המשחק במוזילה פיירפוקס. פתחו את תפריט הכלים (TOOLS) בחרו PAGE INFO. בחלון שיפתח בחרו MEDIA
חפשו ברשימה את הקבצים מסוג EMBEDD וזה עם הסיומת SWF הוא הקובץ שאתם מחפשים. סמנו אותו והקישו על הכפתור SAVE AS.
עכשיו שהקובץ בידיכם יהיה נחמד עם הוא יהיה בפורמט של קובץ הפעלה (EXE).
גשו לכתובת הבאה: http://www.swf-to-exe.com והמירו את הפורמט.

לפני כמה ימים חיפשתי eBook לקריאה אבל מצאתי אותו רק בפורמט LIT. שהוא הפורמט של Microsoft Reader ואני לא ממש מת עליהם. אז חיפשתי כיצד להמיר אותו ל-PDF ומצאתי אוצר בלום, אתר שלם שמיועד להמרות של פורמטים מכל הסוגים הצבעים והמינים http://www.convertfiles.com  
 

המשרד

אני רוצה להקדיש כמה מילים למשרד בו אני עובד. מדובר בארגון שלא ברור לי כל כך מה הוא עושה ולשאר העובדים יש מושג קלוש לגבי מה הוא מנסה לעשות. אבל בעוד שעבורם זה מהות העבודה, אני צריך רק לדאוג שמערכת המחשוב תעבוד. לכן, אני פטור וחף מכל מושג. למשרד יש 30 עובדים, מהם 3 מזכירות רשמיות, 5 אנשי מחשוב ומולטימדיה, 5 מנהלים ועוד 17 מזכירות לא רשמיות. המשרד ממוקם באחד האזורים המחורבנים ביותר בעיר אם כי מבחינת גישה הוא דווקא מעולה (4 תחנות מטרו במרחק 7 דקות הליכה). המשרד ממוקם בקומה ראשונה של בניין מט לפול וכדי להיכנס אליו לוקחים דלת צדדית (אם מוצאים אותה). מצלצלים בפעמון וממתינים שמישהו ישמע ויפתח מלמעלה. דלת המשרד היא כבר סיפור אחר: דלת פח כבדה עם ארבעה מנעולים, ללא ידית ועם פעמון שלא עובד, מה שמחייב טיפוף מסיבי עליה.
עם הכניסה למשרד תתכבדו בחיוך הענק של עפף המזכירה הראשית, מכונת עבודה משומנת. רק היא יודעת בוודאות איך עובד המשרד. עפף היא ממוצא טוניסאי ודוברת ערבית אם כי נולדה במרסיי, היא שמנמונת (נו טוב קצת יותר מזה) מלאת שמחת חיים ונשואה למה שאנחנו קוראים קונדיטור (אופה עוגות) מה שמבטל כל תכנית לדיאטה בזמן הקרוב ומבטיח שתמשיך להסתובב עם חיוך על השפתיים. עפף מכורה לממתקים ויש לה מגירה מלאה בהם, היא מחלקת אותם בנדיבות וחלק לא קטן מהם מסיים בקיבתו של עבדכם הנאמן.
סברינה היא המזכירה השנייה, ערביה במוצאה גם כן, ליצנית שרוב הזמן עסוקה במעשי קונדס. קניות היא עושה אך ורק עם בעלה כדי שחס וחלילה לא תסתכל על גבר אחר. מישל הוא מנהל כוח האדם, יש לו שן אחת עליונה ושתיים תחתונות, משקפיים עם ידית אחת בלבד ושפם. הוא כל הזמן מתבדח, אבל עם מבנה השיניים שלו והשפם אני רק צריך לדעת מתי לצחוק כי להבין אותו אין לי סיכוי.
קלוד הוא איש הוידיאו. בן 52, גידל לבדו שלושה ילדים לתפארת שבגרו ועושים חייל. ב-12 בצהריים, לא דקה לפני ולא דקה אחרי, קלוד ניגש לאכול. יש לו קופסת מזון מסודרת, כלים, ומצידו שהעולם יתהפך הוא בהפסקת אוכל.
אנדרה הוא דווקא אמריקאי, בינינו אנחנו מדברים אנגלית כי שנינו יורקים שיניים אחרי שיחה בצרפתית. איזבל היא חומד של בחורה אבל כשהיא מחייכת נדמה לך שזו תוצאה של עצירת מעיים. ויש עוד... המשרד הוא מוטציה אמתית: 12 שולחנות עבודה, כולם שונים האחד מהשני. 25 מחשבים, רובם ככולם ראו ימים טובים יותר (לפני 5 ואפילו 7 שנים). כשכל העובדים במקום, המשרד נראה כאילו מנוהל בו פרויקט רציני, אבל אם תביטו היטב על המסכים שלהם תגלו שרובם מנסים לשנות את גודל הפונט של מסמך וורד זה או אחר, ללא הצלחה רבה.
 

הקיץ מגיע

את השורות הללו אני כותב מבית קפה. עדיין לא חם מדי אבל חם מספיק לבחורות כדי לפשוט את המעילים, לחשוף את הרגליים כמו שצריך ולהדגיש את המחשופים. בקיצור, לא קל לי לכתוב ככה אבל אני לא לבד. אפשר לראות שכמעט כל הגברים מפנים את מבטם לישבנה של החתיכה התורנית ונאנחים, הולך להיות קיץ חם. לפעמים נדמה לי שתושבי דרום צרפת בכלל לא הפנימו שיש דבר כזה שנקרא חורף והם מבלים את חודשי העונה הזו בקיטורים - למה כל כך קר, ולמה יורד גשם. וכשיוצאת השמש תמצא אותם מוכנים עם בגדי קיץ, רוטינת בגדי חורף וקיץ לא קיימת כאן. הם מתייחסים לבגדים כבגדי קיץ (קיץ חם וקיץ קר).
האמת היא שביקור במרסיי הוא חובה. מחירי בתי המלון נמוכים משמעותית, הגישה לכל דרום צרפת, צפון צרפת ואירופה בכלל קלה, זולה ומהירה (רכבת, טיסות זולות וכו') אבל מעבר לכך מדובר באחת הערים המעניינות ביותר באירופה, עם מסורת ואופי מובהק. ואם אתם בכלל בקטע של להתבטל, אז אין מצב שתחמיצו את חוויית הישיבה בקפה בנמל על כוס בירה וצפייה המצעד החתיכות המהממות, מכל הגילאים הצבעים והדתות. רוצים טבע? יש את הנקיקים המפורסמים של מרסי, רוצים אומנות? מרסי ידוע בגלריות והמוזיאונים שלה. רוצים היסטוריה? אין בעיה, הרי מרסי הוקמה על ידי הפניקים. אין דבר שמרסי לא יכולה לתת ואם יתמזל מזלכם (50/50 סיכויים) תחזו בהפגנה ואולי אפילו תתקעו בשביתה.
 

משימה בלתי אפשרית?

הצרפתים הם חובבי נייר. הם יגנו על בעלי חיים, הם ימחו על פגיעה באיכות הסביבה, אך בו זמנית יחסלו יערות גשם בקצב רצחני. חייו של הצרפתי עטופים בניירת, כמויות מטורפות של מסמכים, טפסים שאת רובם צריך לעדכן כל שלושה חודשים. גם בארגון בו אני עובד זורמים ניירות בקצב רצחני, כל כך הרבה ניר שממש קשה לי אם זה. אז פניתי לבוס והסברתי לה שאני רוצה להפוך את הארגון ל..."משרד ללא נייר". כשחזרה אליה הכרתה הסברתי לה לאט שמדובר בחיסכון כספי, מדובר בפרסום רב (אחרי הכול זה יהיה הארגון הראשון בצרפת שיעז) ולבסוף תהיה לארגון ביד טכנולוגיה למכור, והוא יוכל לצאת סוף סוף מהגירעון הקבוע שלו. והיא נתנה לי OK להתחיל במשימה (תוך כדי שהיא מנסה להחביא את היומן הענקי שלה, זה שהיא מאבדת פעם בשבוע). כמובן שהבהרתי לה שהיומן הזה חייו ספורים. הבעיה איננה טכנולוגית, אם כי צפויים לא מעט קשיים טכניים, הבעיה היא לגרום לאידיוטים להימנע מללחוץ על הפקודה "הדפס". אחת הדרכים להשיג זאת זה לחבר רק מחשב אחד למדפסת ולשים כלב פיטבול שישמור עליו. בינתיים יש קולות של אי נוחות אבל אני מאמין שהם יתגברו ככל שיתקדם הזמן. ושתגיע העת להשליך את כל היומנים לפח ובמקומם יגיעו דיסקים USB עם מערכת תכנות ניידת, אללה ירחמו. העניין הוא שמדובר בחינוך מחדש, ולך תלמד כלב זקן טריקים חדשים. אבל אתם מכירים אותי, בלי להיכנס לצרות אני לא יכול.

סרטים כרגיל, ב-videowebgate.com
 

תגובה לשורות של עמית