לפני כמה שבועות הופיע המנכ"ל במשרד כאשר לפרק ידו גוש מתכת נוצץ ומרשים- מעין אקווריום לדגי נירוסטה- שעון אנלוגי שקוף אשר מאחורי מחוגיו ראו את סבך גלגלי השיניים. אחרי שנהנה מהתפעלותנו, הכריז: "זהו. נמאס לי מסוללות, מלהציץ לשעה במכשירים הדיגיטאליים הסובבים אותנו. חזרתי לטכנולוגיה העתיקה והאמינה: זהו שעון שנטען על ידי התנועות של היד". שמחים וטובי לב חזרנו לעבודתנו, סבורים שאת המחוגים שלו הוא יכול לראות רק במאמץ רב, על רקע שאר החלקים הנעים בשעונו. כעבור שבועיים, הוא חזר לשעון קונבנציונאלי. מסתבר שהעבודה מול מקלדת לא מספיקה במונחים של טעינת שעון שכזה כדי להחזיק אותו פעיל דיו. החיפוש אחר השעון האולטימטיבי לא מוגבל למשרד שלנו. וזה התחיל מזמן. האדם הקדמון למד על ההקבלה בין מעבר הזמן ושינוי מיקומם של הכוכבים, חלופת העונות, היום והלילה. מעבר הזמן היה חשוב לו כדי לתכנן את הנדידות ומאוחר יותר את הפעילות החקלאית והפולחן הדתי. תחילה נעשה שימוש במודלים פשוטים של שעוני שמש, שכללו את השימוש בעמודים או מבנים גבוהים. מאוחר יותר נכנס לשימוש שעון השמש שאנו מכירים: דיסק שסומן כמו שעון אנלוגי ונציב זקוף שצילו מסמן את השעה על גבי שטח הדיסק.
השימוש בכלי זכוכית הביא להמצאת שעון החול, שעדין שומר היום על צורתו הראשונית. את שעון המים או clepsydra, לעומת זאת, תוכלו רק לפגוש במוזיאונים. זה היה מיכל מסומן בסימני שעות, ממנו דלפו המים. קצב מעבר הזמן תאם לקצב התרוקנות המיכל. שעונים עם קפיצים ומשקולות החלו להופיע במאה העשירית לספירה הנוצרית. שעוני המטוטלת, במאה ה-17. השעונים היו תוצרת של עבודת יד האמנים. שעוני הכיס ולאחר מכן שעוני היד הופיעו החל משנת 1,500. החל מן המאה ה-19 נוצרו השעונים בשיטות תעשייתיות.
הגיע הזמן שתצוד איזו ממותה ! הרגיעי, אשה. זה רק השעון הביולוגי שלך מתקתק
ב-1850 נולדו שעונים המונעים על ידי מנוע חשמלי, שהפכו נפוצים במאה ה-20. מתחריהם המודרניים הם שעוני ה-LCD או "שעונים דיגיטאליים", המציגים את השעה בצורת ספרות במקום באמצעות מחוגים. המושג "דיגיטאלי" מתייחס לתצוגה בלבד ולא למנגנון המניע את השעון, למרות שזה נדיר מאוד למצוא שעון בעל תצוגה דיגיטאלית המונע על ידי מנגנון מכאני. בשעוני קוורץ, תנודותיו של גביש קוורץ מניעות את השעון, ואילו השעון האטומי מבוסס על יסוד מיונן, שהמועדף בהם הוא צזיום ולכן שימש להגדרת אורך השנייה במערכת הזמן של 24 שעות. בשנת 1967 הוגדרה יחידת השנייה הבינלאומית כ-9,192,631,770 מחזורי מעבר בין שתי רמות אנרגיה של אטום האיזוטופ צזיום-133 (מחזורי מעבר הם תדירות הרטט של האיזוטופ). השעון האטומי הוא עד היום התקן העיקרי למדידות זמן ותדירות. יחידות פיזיקאליות אחרות, כמו וולט ומטר, מסתמכות על ההגדרה של שנייה כחלק מהגדרתן. דיוקו כה גדול, עד שהוא רק מפספס שנייה, אחת ל 100 מיליון שנים. ב-2008 תואר שעון על פי הלוגיקה הקוונטית, המבוסס יונים של בריליום ואלומיניום. שעון זה היה מפסיד שנייה במיליארד שנים. לפני שנה הוצגה גרסה משופרת של השעון הקוונטי, מבוסס יונים של מגנזיום ואלומיניום. דיוקו של שעון קוונטי זה סובל שגיאה של שנייה אחת ל-3.7 מיליארד שנה. הפיתוח של השעונים האטומים הוביל לפיתוח ה-GPS ואפליקציות אינטרנטיות התלויות באופן הדוק מתקני הזמן והתדר. השעונים האטומיים מותקנים במקומות בהם משדרי רדיו המשדרים אותות זמן, ותחנות שידור של גל ארוך ובינוני משדרות תדר מדויק מאוד, כמו משדרי ה-GPS. מכשיר GPS עובד על ידי מדידת העיכוב היחסי של אותות המשודרים ממספר לוויינים (3 לפחות). כל אחד מלווייני החלל נושא 3 או 4 שעונים אטומיים של צזיום או רובידיום. הזמנים היחסיים הופכים לשלוש קואורדינאטות אבסולוטיות של מיקום, וקואורדינטה אחת של זמן. הזמן מדויק בסטייה של כ-50 ננו-שניות. זהו דיוק מספק לשימוש ברשתות מחשבים, מעבדות ותקשורת סלולארית.
שעונים אופטיים, הדבר הבא, כבר הצליחו להשיג תוצאות טובות יותר מאלו של השעונים האטומיים במדדים של יציבות ושל אי וודאות סיסטמתית. תקני התדר מייצרים או מודדים תדרים. מבין כל יחידות המדידה הפיזיקאליות, התדירות או זמן, היא זו שניתנת למדידה בדיוק הרב ביותר. לשעונים אופטיים, אבל, כמו גם לתקשורת באמצעות סיבים אופטיים, נדרשים תקני תדר אופטיים. תדר אופטי פעיל מורכב ממקור הפולט קרן לייזר בתדר אופטי ידוע ומוגדר היטב, או קשת תדרים כאלה. בשילוב עם מכשיר אופטי למדידת הזמן, תקן תדירות שכזה יוצר בסיס לשעון אופטי. שימושים נוספים לתקני תדרים בעלי דיוק-על הם בספקטרוסקופיה, במערכות GPS, בבדיקות תיאוריית היחסות, ובאיתור גלי גרביטציה. תדר אופטי סביל הינו מכשיר פסיבי בעל תגובה לתדר מוגדר היטב, הניתן לשימוש בבניית תקן אקטיבי.
מעניין אם רק משל ספרותי או מעשה אמת היה הסיפור על אותו שען יהודי שסדנתו שכנה בסמוך לכנסייה נוצרית. הכומר בכנסייה, האחראי לצלצל בפעמונים בכל שעה עגולה, נשאל כיצד הוא יודע מתי השעה לצלצל הגיעה. השיב הנ"ל שהוא ניגש לחנות השען, בודק ומתאם, חוזר למגדל ומצלצל. בתורו, נשאל השען כיצד הוא יודע לאיזו שעה לכוון את שעוניו, וזה השיב שהוא מכוון אותם, כמובן, על פי צלצול פעמוני הכנסייה!
BusinessWeek מדווחים על סקר שמצא כי 42% מהעסקים הקטנים חוו אובדן מידע ממערכות המחשבים.עבור כשליש מעסקים אלו, הקבצים אבדו לעד. בעבר, כתבה שהייתה מתחילה כך, הייתה ברוב המקרים ממשיכה בתיאור מוצר גיבוי או Fault Tolerance המומלץ כדי למניעת אובדן מידע. לא היום. בימנו כתבות אלה כמעט כולן מכוונות להלל ולרומם שירותי מחשוב ענני. ראו לכך דוגמה בכתבה של BW: "עסקים קטנים רבים מסכנים את המידע שלהם על ידי שימוש בהתקנים פיזיים לגיבוי המחשבים שלהם, 86% מן העסקים הקטנים מדווחים על השענות אבסולוטית על מכונה פיזית לשם סיפוק רוב צרכי הגיבוי שלהם". ההתקנים פיזיים, עבור מחבר המאמר כוללים דיסקים קשיחים חיצוניים (42%), דיסקונים (38%), ותקליטורים אופטיים ב-25% מן המקרים. מי שמימן את הסקר, מיותר לציין, היה ספק שירותי הגיבוי מרחוק, קרבונייט. לדברי כל הספקים של שירותי גיבוי מקוון, בעלי עסקים קטנים מבזבזים משאבים במטלות ניהול הגיבויים (בסקר הנ"ל, 65% מבעלי העסק היו אמונים על גיבוי המידע). נתון זה לא תמיד קיים מתוך חוסר ברירה. בעלי העסקים הקטנים מרגישים אחריות רבה למידע המזין ומניע את העסק. לעיתים קרובות הם לא מוכנים להאציל את השליטה עליו, אפילו לאנשי מחשבים חיצוניים. אך שתיים מתוך הסכנות העורבות להם: אובדן המידע וה-Downtime יכריעו בסופו של דבר. יש הסבורים כי הן הסכנות היחידות. אנו, בעבודתנו רואים שתיים נוספות: זליגת מידע ו"מלכודת מידע". כאשר מגיעה העת לבחור פתרון לשרידות וזמינות המידע חשוב לתת לארבעתן את המשקל היחסי המתאים לעסק המסוים. רבים כלל לא מודעים למשמעויות של כל אחת מהן, עד אשר הם סובלים מהן.
אנו מציעים ייעוץ וליווי במציאת פתרונות לשרידות המידע הארגוני, לעסקים וארגונים בכל הגדלים. הידע שלנו מגיע משניים וחצי עשורים של פגישות אישיות עם תקלות, אסונות, טעויות, ובחירות בלתי מתאימות של לקוחותינו המגיעים למעבדה להצלת נתונים. ועוד עשור של מתן שירות ללקוחות BOS. צרו עמנו קשר
הזמנתם רכיב אלקטרוני, רכשתם דיסק קשיח חדש? לפעמים זה מגיע בקופסת קרטון, לפעמים מרופדת, שבתוכה שקית. לפעמים רק השקית החתומה עוטפת את המוצר. אתם קורעים את השקית ומשליכים אותה לזבל. חבל. לא רק מפני הדרישה להפריד את השקית יחד עם כל הזבל הפלסטי למען איכות הסביבה. טוב, גם בגלל זה. אך בעיקר מפני שזו שקית מיוחדת, אל תזלזלו. השקית האנטי-סטטית מגנה על המכשיר האלקטרוני מפני פריקת מתח אלקטרוסטאטית. השקיות מיוצרות בד"כ מ Polyethylene terephthalate או PET, פלסטיק המשמש לאריזת מוצרי מזון, שתייה, קוסמטיקה, חומרי ניקוי ואחרים. מדובר בצורה של פולייסטר, שרף פלסטי, פולימר שנוצר כתוצאה משילוב של שני חומרים: אתילן גליקול וחומצה טרפתאלית. החומר חביב על היצרנים מפני שהוא חזק, עמיד לטמפרטורה, ושקוף. הוא גם כדאי מפני מחירו ומשקלו הנמוכים, ותכונות המאפשרות הדבקה חוזרת, עמידות להתנפצות. והוא כמובן ניתן למחזור. החומר הממוחזר - RPET אוRecycled polyethylene terephthalate משמש לייצור סיבים לשטיחים סינטטיים, בד לחולצות וגטקס, נעלי ספורט, מזוודות וכו'. ניתן למלא איתו פוכים, מעילי חורף, שק"שים, חלקי מכוניות, קופסאות פיוזים, ואריזות PET חדשות למוצרים בלתי אכילים.
נא להירגע, לא נתחיל למכור לכם שקיות.אבל רצינו לבקש שתקפידו לשמור כמה בצד, למקרה ואתם שולחים אלינו דיסקים תקולים. עטפו את הדיסקים בשקיות הנ"ל, שכבה ראשונה לפני שאר הריפוד.
סימני זיהוי: שקית כסופה, ורודה או שחורה, או שקופה עם רשת של פסים שחורים. האיכותיות מביניהן מגיעות מרופדות בקצף או פצפצים - מגנות מפני נזק אלקטרוסטטי ופני מכות גם יחד. על מנת ליצור פעילות אנטי-סטטית, השקיות השחורות או הכסופות הן מוליכות בצורה קלה ויוצרות כלוב פארדיי סביב הרכיב האלקטרוני, או הדיסק. השקיות הורודות או הירקרקות עשויות מחומר נמוך טעינה, הן לא יגנו על הרכיבים מפני שדות חשמליים אך גם לא ייצרו מטען בעצמן. עם קבלת הדיסקים שלכם, אנו פותחים את השקיות הנ"ל על גבי שולחנות של תחנות עבודה מצופים בחומר אנטי סטטי.
השימוש במוסיקה כדי להעיר אסטרונאוטים במסעות לחלל החלה בתקופת אפולו, כאשר צוות הקרקע היה שר לעמיתיהם השבים מן הירח שירים פופולאריים שנראו להם מתאימים לאירוע. מאז, נבחרו מנגינות ההשקמה על ידי צוות הקרקע, וגם על ידי חברים ובני משפחה של האסטורנאוטים. לעיתים, זה כולל גם מילים מתוך סרטים או תוכניות טלוויזיה. הפלייליסט מגוון, כולל סגנונות שונים ושירים מארצות שונות כאשר בצוות החלל בינלאומי. אבל המכנה המשותף בין כל מבחרי השירים הוא שהם מקדמים רגש של שותפות וגאוות יחידה בין האסטרונאוטים וצוות הקרקע. ב-19 באפריל הקרוב תשוגר מעבורת החלל Endeavour למסעה האחרון לתחנת החלל הבינלאומית, תחת פיקודו של המפקד מארק קלי. צוות ה- STS-134 ייקח לתחנה ספקטרומטר אלפא-מגנטי 2 ( או AMS2), גלאי חלקיקים המכיל מגנט גדול מאוד המתוכנן לחיפוש אחר סוגים שונים של חומר על ידי מדידת הקרניים הקוסמיים, כמו גם פלטפורמה הנושאת חלקי חילוף ומכונה Express Logistics Carrier-3 או ELC3. הפעם, NASA החליטו לבקש את עזרת הציבור בבחירת שיר ההשכמה לצוות. אתר ה-Space Rock של סוכנות החלל האמריקנית קיבלה כ-1,500 שירים מועמדים, שהגיעו מארה"ב ועוד 62 מדינות. מתוכם נבחרו 10 פיינליסטים, ואפשר עדיין להצביע, עד ליום השיגור, באתר https://songcontest.nasa.gov שני השירים המנצחים ינונגו כשירי השכמה לצוות מעבורת ה-STS-134
חברת "Live" המפיצה מוצרי לינוקס מציעה אפשרות לאתחל מערכת הפעלת לינוקס מתקליטור. זאת, למי שעדיין לא מוכן לוותר על נוחות הדברים המוכרים וחפץ בניסוי בטרם יתקין את מערכת ההפעלה בדיסק הקשיח הראשי.אך הקריאה מתקליטור בד"כ איטית. התקליטור גם ניתן לקריאה בלבד ולא מאפשר קנפוג על פי רצון המשתמש. ובנוסף, רבים מהמחשבים הקטנים החדשים מגיעים ללא כונן לתקליטורים. על כן, מי שמוכן להשלים עם התקליטור יצרוב על גביו את קובץ ההורדה מאתר לייב (קובץ .iso ), יכניס לכונן ויאתחל. מי ששיטה זו לא מתאימה עבורו, יוריד גם את ה-Universal USB Installer, המאפשר לו יצירה של דיסקון אתחול. הפלאש מהיר יותר מאשר המצע האופטי, ניתן לכתיבה ושינוי פרמטרים, ונגיש לכל המחשבים האישיים, הוא לא נשרט ולא מתכלה בשמש, למרות שיש לו מספר חסרונות עליהם כתבנו בעבר. התוכנה תומכת במספר גדול של סוגי לינוקס, כולל Ubuntu, Debian, Puppy ועוד. לאחר שבוחרים בסוג הלינוקס הנדרש, ה-Universal USB Installer יחפש את קובץ ה-.iso המתאים בספריה. במידה ולא יימצא אותו, יציע להוריד את הקובץ בעצמו או לחפש אותו באחת מספריות המחשב. הסכנה העיקרית בשימוש בכלי זה היא שעל המשתמש לבחור את המיקום אליו התוכנה תכתוב. כברירת מחדל היא רק מצביעה על כוננים חיצוניים שהיו מחוברים בעת פתיחת התוכנה. כיוון שקיימת בו פקודת "הראה לי את כל הכוננים" (פנימיים וחיצוניים כאחד), אנו מסתכנים בבחירה שגויה, שמסוגלת לסרס לנו את המערכת החלונאית ולהפוך אותה לבלתי אתחילה - unbootable.
בשבוע האחרון נפלו לידי 4 מחשבים ניידים, כולם HP, כולם היו בבעלות מנהלת המחוז (Bouch du Rhone) שידוע כנגוע בשחיתות. המוזר הוא שלאף אחד מהמחשבים הללו לא היה מטען תקין, כל ספקי הכוח מתו. היות וכניסת החשמל לדגם הספציפי הזה איננה סטנדרטית אי אפשר להתאים לאף אחד מהם מטען לא מקורי. בעל חנות מחשבים בעיר שעוסק בחומרה מחודשת ולעיתים קרובות במחשבים שנזרקים לפח, טען שהשמועה אומרת שמנהלת המחוז זרקה לאחרונה 2000 מחשבים ניידים. כאן נשאלת השאלה: האם מישהו דפק את המנהלה ומכר להם בזול מוצר מסריח, או שמישהו סייע למפיץ, על ידי שימוש בקשרים, להיפטר מהרבה מחשבים שאיש לא רצה לקנות. שתי האפשרויות לגיטימיות. הראשונה אפשרית, כי עוד לא נתקלתי בעם כל כך מוגבל טכנולוגית. האפשרות השנייה לא פחות סבירה. אחיו של נשיא המחוז (סוציאליסט) יושב במעצר על פרשיות שחיתות מפה ועד להודעה חדשה וברור לכל העולם ואשתו שגם האח מעורב. לא רק שכל עיתון כבר עשה כתבת תחקיר על הצמד (שמעורב בין היתר גם עם המפיה המקומית) אלא שהמשטרה הקליטה את האח הגדול הפוליטיקאי מבטיח סיוע לאחיו בשיבוש החקירה. באשר ל-HP, עצוב לראות חברה כל כך מהוללת מתדרדרת לייצור זבל. פעם השם HP היה שם דבר, היום הוא רק שם נוסף לזבל.
גם אצלנו מסריח
כמו רבים וטובים ראיתי גם אני את כתבת התחקיר של רביב דרוקר ומיקי רוזנטל על הון ושלטון, חיי הזוג נתניהו, או כפי שדרוקר קורא להם: "פרות הבשן". אותי זה זעזע, בעיקר כי אני יודע שהכול נכון. אף אחד במדינת ישראל לא היה מעז לשדר כתבה כזו בפריים טיים, אלמלא הייתה מבוססת. ראש ממשלת ישראל מצטייר רע. מעבר לעובדה שהוא ואשתו רודפים כבוד, כיבודים וחיים על חשבון אחרים, הרי שרוב מעלליו הם בפירוש ניגוד אינטרסים וכולם כולם בניגוד לכל כללי האתיקה. מאז התברר גם כי מר נתניהו טס למסע קיבוץ נדבות למסע הבחירות שלו על חשבון האגודה למען החייל, למה לא? הרי כספי הציבור שייכים לו, אם לא היום אז מחר, אם לא אתמול אז היום. יתכן שהכול חוקי (למרות שהייתי מת שמישהו יחפור עמוק יותר) אבל אין ספק שהכול מסריח. זה נכון גם אולמרט, הירשנזון, בלומנטל, קצב, הנגבי ועוד.. שכולם בלי יוצא מהכלל מגיעים במקרה מהליכוד. מה לעשות, זו תרבות שלטונית הנלמדת שם. לא שכחתי את אריק שרון ופרשיותיו וגם הוא מהליכוד. לזה אני קורא הדר בית"רי. אבל מה שמטריד אותי זה הטיפשות, נראה כי 40% מעם ישראל סובל מחוסר זרימת חמצן למוח. כל המידע חשוף, והם עדיין בעד ביבי. אחרי הפיגועים באיתמר ובירושלים, נפילת הגראד בבאר שבע ורקטות בשאר יישובי הדרום נתקלתי במישהי שאמרה: “איזה מזל שביבי וברק בשלטון". איזה מזל? על מה קיבינימט את מדברת, האיש סיים במו אזלת ידו למעלה מ-5 שנים של שקט בירושלים. חוסר המעש של ממשלה זו הביא את באר שבע לטווח הטילים. ממש גאוני האסטרטגיה הביטחונית. אבל בואו נחזור לרגע לכסף, האם מישהו מכם מאמין שמהרצאות וספרים אפשר להרוויח מספיק כסף כדי לקנות דירת יוקרה בירושלים ווילה בקיסריה? מצטער, לא מאמין. "ישראל היום", עמו קנה שלדון אידלסון לביבי את קידום בחירתו מחדש, הוא לא עיתון אלא בולטין של ביבי. הוא מקדם את ענייניו ומחולק חינם. יש כאלו שיקראו לזה שוחד בחירות. אני קורא לזה עבירה מתוחכמת במיוחד על כל חוקי מימון המפלגות. רבים יספרו לי כמה שביבי כלכלן גדול, בלי להסתכל ימינה ושמאלה ולראות איך הכול קורס, מחיר תהילת העולם ומחירו של מטבע חזק מלאכותית. אבל יש כאן גם אנקדוטה, במהלך אחד הוויכוחים מישהו כתב לי "שהפוליטיקאים בישראל מקריבים את חייהם האישיים למען הציבור". כמה שאני צחקתי! עד דמעות! בעיני הכול עניין של זרימת חמצן למוח.
חיים קשים
החיים שלי קשים מעבר לעובדה שאסור לי בתכלית האיסור לעבוד מעל ל-26 שעות בחודש ואם חס וחלילה חרגתי ומישהו יודע על זה מחזירים לי מיד את השעות הללו. אבל אני קוסם (לפחות כך נדמה לי לפעמים). מיליון תקלות צצות ומשום מה כשאני מתקרב למחשב עם הבעיה היא נעלמת והמשתמש מסמיק באי נוחות. אין ספק שמדובר שנוכחות המגנטית שלי. אבל לפעמים זה קוץ בתחת. בשבוע שעבר ביליתי את היום יחד עם הצוות בלה סיוטה (la ciotat), עיירה ציורית על החוף 30 קילומטרים ממרסי, כאשר הטלפון צלצל: "תקלה בשרת". זה תמיד תקלה בשרת, לא שמישהו חוץ ממני יודע מה זה שרת והיכן הוא נמצא, אבל זה תמיד השרת. טסנו למשרד, מסתבר ששום דבר לא קשור לשרת. אחת הבנות פשוט לא הצליחה לגלוש באינטרנט, הפלא ופלא לי לא הייתה בעיה. אבל השיא היה ביום שישי בבוקר. הגיעו לי שעתיים בחזרה והייתי אמור להתחיל רק ב-12:00. תכננתי לי כוס קפה נעימה בשמש הנמל, כשהגיע הטלפון הלא מיוחל: תקלה בשרת. להלן השיחה שהתקיימה תוך כדי תנועה לכיוון המשרד... זה השרת? או שאתם לא מצליחים להיכנס לקבצים המשותפים? הקבצים המשותפים! או קי, זה לא השרת. את בטוחה שהוא בחשמל? חכה, בודקת... מאה אחוז בחשמל. הנורות דולקות? המאוורר הגב המחשב עובד? לא זה, ולא זה! תבדקי שוב את החשמל אולי המפסק של מפצל הזרם כבוי. אין בעיה, יש חשמל. בגב המחשב יש מפסק, כבי והדליקי אותו. חוזרת אחרי דקה... עדיין לא עובד... או.קי אני תוך שתי דקות במשרד... כמו שאני מצלצל בפעמון הכניסה נכנסת הודעה "זה עובד!” "כוסאמו" אני מסנן לעצמי. נכנס, מנשק את כולן (כמה טוב להיות צרפתי) ושואל את המזכירה, נו ומה הייתה הבעיה? היא מרכינה את הראש ועונה לי "כבל החשמל לא היה מחובר למחשב";
ובנימה אופטימית זו נסיים לשבוע זה. אה! ויש סרטים ב-videowebgate.com
את 10 מכות מצרים כולם מכירים. לפחות חושבים שמכירים אותן, מי שלא למד תורה, אז מתוך ציורי ההגדה של פסח ומתוך סרטי הוליווד תנ"כיים משנות החמישים. אך בלוגים בני ימינו יפליגו בתיאור מכות פסח שונות לחלוטין. ביניהן אציין הבאות:
▪ מכת מצות, על תסבוכות העיכול המסורתיות הכרוכות בה, אין בקבוקון של חיידקים טובים שיכול להן. אך יש לי הצעה: למה לא להחליף את המצות במנה עם השם שאין קשור לפסח ממנו: "משה בתיבה"! ▪ מכת מחבואים. איפה החביא סבא את האפיקומן, איפה החבאתם את הפיתות לשבוע, איפה החבאתן את הגדג'טים המפורקים שלי באטרף הניקיון? ▪ מכת פקקים בליל הסדר, אכזרית במיוחד בדרך מרמסס-אביב לכל כיוון בשושנת הרוחות. (פעם: עם סירים על הברכיים. היום: עם הצלופנים המרשרשים)תאונה קטנה בצומת גושן ולא מגיעים עד לקינוח. מחשבה ירוקה: מי שבא לסדר פסח על אופנוע, פטור מהסעת חבילות! ▪ מכת התחרויות. מי הביא את המנה הכי מושקעת. למי הילד המוצלח ביותר. מי לבש הבגד האופנתי ביותר. על מי רואים יותר שהוא מת לברוח משם.
חותכים רצועות מבצק עלים קנוי. מורחים צד אחד במעט חרדל, ומגלגלים סביב נקניקייה. עוטפים רק את החלק האמצעי של הנקניקייה ומאפשרים לשני קצותיה לבצבץ (זה אמור להראות כמו ראש ורגליו של תינוק, אך זה נראה בעצם... כיד הדמיון הטובה). מניחים על תבנית משומנת ואופים כ-20 דקות בחום בינוני או עד להזהבת הבצק.
▪ מכת מאכלי העדות - שכל עדה המבקרת אצל העדות האחרות מגיבה בסולם הנע בין מבט נחרד להקאות. ▪ מכת יתר המוטיבציה - של בעלות הבית לניקיונות ושל זה המנהל את הסדר, להקראת כל הפסיקים, כולל הקרדיטים של מו"ל ההגדה. ▪ מכת מכות - אין דרך אלגנטית להתיז יין עם הזרת. רק חתול שדרך בשלולית מצליח לנער מעצמו נוזל בחן. ▪ מכת הרווקים שהכול מציקים להם. את מכת יוצאי הארון אפשר לכלול גם כאן וברור שיציאה קולקטיבית של ישראל ממצרים אטרקטיבית עבורם הרבה יותר מיציאתם האישית. עדיף אפילו לעמוד מול פרעו -ולצאת מסרקופאג- מאשר מול משפחה נורמטיבית. עוד מכה שאפשר להעביר באותה קטגוריה: זוגות הצעירים ללא ילדים ("נו מתי כבר?"). בכל דור ודור. ▪ מכת ה-Inbreeding. די, אני לא מדבר חלילה על גילוי עריות. אינברידינג הוא מושג של מגדלי בעח"י ופירושו זיווג של זכר ונקבה בעלי קרבה משפחתית (אפילו אבי התחתן עם אמי). בתנ"ך לא בחלו בשיטה, אבות ישראל הקדושים נשאו את גיסותיהם, האמהות הקדושות. הבעיה היא שגיסותיי כבר נשואות, לאחיי. סליחה, זאת לא הבעיה. הבעיה היא שהן, כמו שאר הדודניות השופעות, מתעקשות להתלבש בליל הסדר בחצאיות קצרצרות (או שזה שמלות, תזכירו לי בבקשה מה בדיוק ההבדל?). הדלת נפתחת, מולך עומדות נערות אמצע שבמקרה נושאות חתיכת DNA משותפת לך. הן מחייכות, מחבקות ומנשקות אותך, מקרבות אליך מחשוף עמוק דיו כדי להכיל את פירורי המצות משולחן הסדר ל-40 איש. הן מבושמות, מעפעפות ורוקמות תוכנית לצאת לרקוד כאשר הזקנים יתחילו לנקר. אתה מקבל מידיהן את הבונבוניירה הצבעונית ומחזיק אותה קרוב לגוף כדי להצניע תגובה פיזיולוגית בלתי הולמת במכנסיים החדשים. לא טוב, השוקולד יימס. אתה בעיניהן פריק המחשבים של המשפחה, לכן הן מתקרבות אליך יותר מדי כדי להראות את האפליקציות החדשות שהורידו לאייפון עם הסקין המעוצב. יותר מדי מעוצב, יותר מדי skin... הדודים מזכירים לכם שזחלתם איתן על אותו שטיח. סליחה רבותי, אבל את היצורים החושניים, הפְּרוֹבוֹקָטִיבִיים, שהבאתם היום לכאן הייתי מוביל לשטיח במטרה אחרת לגמרי. אל תספרו לי עכשיו שנישואי קרובים מקפיץ גנים בלתי רצויים, מי בכלל חושב על נישואין. נישואין זה מוסד, מוסד זה למשוגעים. להבדיל, הפרומונים בחג האביב זה פיזיולוגיה המעוררת מן הפרימיטיביים שבדחפים. אני כותב מחשבות אלו בידיעה שגם מבוגרים יקראו את זה. אז בבקשה, בסיטואציות אלו נא להימנע מזיכרונות כגון: "את זוכרת ג'ניה, שהילדים היו קטנים והיינו מקלחים אותם ביחד באמבטיה". עוד מעט נהיה זקוקים כאן... לא לאמבטיה, אלא למקלחת קרה.
הצהרתתתת אחריות
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין
אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.