עניין של מיתוג

בעקבות פרסום שלנו באחד האינדקסים ברשת מגיעות אלינו לעיתים תכופות פניות הנואשים. הנואשים הם אנשים שחוו אובדן (מידע) והחליטו להפוך את המצב בעצמם. הם מוכנים לרכוש כל תרופה, כל תוכנה, כל כלי שיאפשר להם לתקן את הנזק ולהשיב את המידע. בעצמם. ולכן, הם מתקשרים לבקש "תוכנת שחזור מידע". כמה גדולה אכזבתם כאשר אנו מסבירים כי שחזור מידע אבוד הוא לא תמיד תלוי בקסם של תוכנה מסחרית, אלא אם... יש מה לשחזר!
כידוע לקוראים הותיקים, BOS מצוידת במערך כלים ייחודיים המבדלת אותה מפתרונות הגיבוי הקונבנציונאליים. לכן, אין באפשרותנו לפרסמה כ- "מערכת גיבוי" - אם כי היא גם מועילה בכך. מה נשאר? "מערכת שחזור!". ואכן, בארגונים רבים שם הושקעו משאבים להצטייד באמצעי גיבוי, BOS הופכת ל"חולייה החסרה" כדי להשלים מערך שרידות מידע איתן.
אחד מבין המנגנונים העושים אותה "תוכנת שחזור" היא השיטה לשחזר קבצים (אובייקטים) שנמחקו.
השיטה הייחודית שבה תוכנת BOS מטפלת בקבצים שנמחקו, מקורה בצרכים הבסיסיים שבחיים האמיתיים. כאשר מסמך או תיקייה נמחקים משרת קבצים, קיימת אפשרות להצילם ישירות ממערכת הקבצים. אפשרות זו תלויה בדרך בה תוכננה מערכת קבצים זו, הוגדרה ונוהלה.
הצלת מסמכים אלו ממערכת הקבצים הינה תמיד מוגבלת בגודל ובזמן. בנוסף לכך, לא קיימת דרך נפוצה להגן על קבצים מחוקים במערכת הקבצים לאורך זמן.
ברוב המקרים הדרך היחידה להציל קבצים שנמחקו דורשת התקנה של תוכנות הצלה ייעודיות, פעולה שלעתים עלולה בעצמה לגרום לנזקים נוספים לקבצים המחוקים.
דרך נוספת להצלת קבצים דורשת הוצאת הדיסק מהשרת והעברתו למערכת אחרת המכילה תוכנה וחומרה ייעודית או למעבדת הצלת נתונים.

השיטה הנפוצה ביותר לטיפול בקבצים מחוקים הינה שחזורים מגיבויים קודמים.
שיטה זו איננה חסרת מגבלות: גיבויים בדרך כלל מבוצעים רק פעם ביום, ז"א ששינויים שבוצעו במהלך יום העבודה לא יופיעו בגיבוי שבוצע בערב הקודם. רוב הארגונים שומרים מספר מוגבל של גיבויים (יומי, שבועי, חודשי וכו'). אם קובץ נמחק בנקודת זמן כלשהי בעבר, איתור קובץ זה במדיית הגיבוי תהיה קשה, אם בכלל אפשרית. ברוב המקרים שמו של הקובץ המחוק לא ידוע או שנשכח. הצלת קובץ שמיקומו ושמו לא ידועים הינה אחת מהמטלות המתסכלות ביותר עבור מנהלי מערכות מידע.
למרבה הצער רוב פתרונות הגיבוי אינם עוסקים בקבצים מחוקים אלא רק מגבים קבצים קיימים. מחיקת קובץ שגויה או מוטעית תגרור את היעדר קובץ זה מגיבויים עתידיים, עובדה אשר המשתמש לא יוזהר לגביה.

השיטה הייחודית שבה מטפלת התוכנה בקבצים מחוקים מכוונת במיוחד לטפל במצבים הבאים:
כאשר תוכנת ה BOS מזהה היעדר קובץ אשר היה קיים בעבר, היא באופן אוטומטי מודיעה על כך ומפעילה תהליך טיפול מיוחד בקבצים מסוג זה. התוצאה של מערכת זו הינה הצגה של כל הקבצים שנעדרו מהגיבוי במהלך הפעולות היומיות, בנוסף ליכולת לאחזר כל קובץ או תיקייה ע"י גרירה של קובץ זה.

1.היות ומחיקה הינה פעולה נפוצה ומקובלת בסביבות מחשב, תוכנת הBOS מתייחסת לפעולת המחיקה כאל פעולה חוקית. תוכנת ה- BOS מגיבה למחיקה ע"י העברת הקובץ מתיקיית ה"Current" לתיקיית ה"History", בה הוא יישאר למשך תקופת זמן המוגדרת ע"י מפעיל המערכת.

2. קיצור דרך מיוחד הנקרא "-=Deleted-=Object.Name" יווצר ויחליף את הקובץ המקורי בתיקיית ה"Current". קובץ בלתי נראה זה נועד אך ורק בכדי לפתור את הבעיה הנוצרת כאשר שמו או מיקומו של קובץ מחוק נשכחים.

3. מאגר המידע של BOS יעודכן עם המידע הנוגע לקובץ שנמחק ולמיקום גירסאותיו הקודמות, אשר נמצאות כעת בתיקיית ה "History".

4. מספר הקבצים המחוקים שנמצאו במהלך הגיבוי מדווחים למשתמש. הדיווח כולל מידע ספציפי בנוגע לכל קובץ נעדר ודיווח כולל לגבי כלל הקבצים בגיבוי.

5. דו"ח הגיבוי המעמיק מכיל פרטים עבור כל קובץ בנפרד.

6. הדו"ח היומי מכיל תקציר של כלל דוחות הגיבוי בכדי לאפשר איתור מהיר של מחיקות אשר התרחשו במהלך היום.

7. תוכנת הניהול הגרפית של BOS, ע"י שימוש במידע המסופק ע"י מאגר המידע של BOS, מציגה כל קובץ שנמחק בצבע מיוחד. הקבצים מופיעים במיקומיהם המקוריים, עובדה המאפשרת איתור קבצים מחוקים, גרסאותיהם הקודמות ופתיחתם לצפייה.

8. חלון הדיווחים של BOS מספק רשימה מלאה של כל הפעולות שבוצעו ע"י BOS ובכך מאפשר צפייה בכל פעולות המחיקה שהתבצעו במבט קצר.

9. מערכת הטיפול בקבצים שנמחקו תעקוב אחר קבצים שנמחקו ואוחזרו לאחר מכאן, עובדה המאפשרת לך ולארגון להגן על עצמו מהחלפת קבצים לא רצויה.

10. תכונת הניטור של BOS מאפשרת לפתוח את דו"ח הגיבוי ודו"ח הגיבוי המעמיק האחרון לצפייה.

לפרטים נוספים

סיסמאות

המשותף בין האינטרקום של השכנה, הכספת של סבא, תוכנת הפקסים הארגונית ועוד כאלה, הוא כמובן סיסמא שלא משתנית או תשתנה לעולמים, עד אשר המכשיר יתקלקל או ייפרץ. בשבוע שעבר נחשפו כמיליון וחצי חשבונות של אתרים  ברשת, חצי מיליון כתובות מייל וכ-185 אלף סיסמאות.
אבל לא צריך פריצה אטומית שכזו כדי לגלות סיסמאות. תמימות, טיפשות ועצלנות בעלי חשבונות רבים, נוטות להיות אינסופיות. התמזל לנו לשבת לשולחן של בית קפה ולהאזין בחצי אוזן לקבוצת הנערות שפטפטו לצידנו: הן התפארו ממקוריות (?) הניקים והסיסמאות שלהן. למעשה, אם תבררו את תאריך הלידה של אדם, אשתו וילדיו, יש לכם כבר 60% מהסיסמאות האפשריות שהם עשויים לבחור. אם תציצו לעולם הפרנויות  של שותף לשעבר, תוכלו לנחש את הסיסמא ששוער החברה שלו מבקש מכם לשם אישור כניסה. טכניקות ההנדסה החברתית הבסיסיות לא השתנו כבר הרבה מאוד שנים. אך גילוי סיסמא לא תאפשר מטרות זדוניות לאורך זמן אם הסיסמא תשתנה לעיתים תקופות. גם שיטת "הפרד ומשול" מצוינת (סיסמא שונה לכל חשבון), ואחרון: תחכום בבניית הסיסמא - שילוב אקראי של תווים שונים ( מספרים ואותיות וכו') בצורה בלתי הגיונית מקשה על הפורץ... בדיוק כפי שהיא מקשה על הבעלים החוקיים לזכור אותו.
לעיתים קרובות אנו מתבקשים על ידי לקוחות, בעלים חוקיים של מערכות המגיעות למעבדה להצלת נתונים, לשחזר או לפרוץ סיסמאות שהם בעצמם הנדסו. בתפקיד פורצי המנעולים  אנו דורשים הוכחה לזכות המבקש להיכנס למערכת. במקרים אחרים, מנהלים מבקשים לפרוץ למחשבים של עובדים שעזבו, או מערכות נטושות שמפעיליהן מזמן כבר לא בסביבה.
 

גומי על

חומרים וויסקו-אלסטיים (Viscoelastic) מתנהגים כמו נוזלים סמיכים (כמו דבש) אך הם גמישים בצורה הפיכה (כמו גומיות משרדיות!). הקצף הפולימרי ממנו עשויים פקקי האוזניים (לצלילה ומטווחים) מתאים את עצמו לצורה כלשהי אך חוזר לצורתו המקורית כאשר משחררים אותו. תכונות אלו קיימות בחומרים רבים, כולל פולימריים אמורפיים וגבישיים למחצה, חומרים ביולוגיים מסוימים, גבישים ואף סגסוגות מסוימות.
הצוות היפני שבראשו החוקר קסו מינג הצליח ליצור גומי-על, אשר בשונה מהגומי הרגיל, לא נסדק ולא מתפרק בטמפרטורות קיצוניות. אבל, ממה בעצם עשוי ה"גומי" הזה? לא אחר מאשר מננו-צינורות פחמן. הוא מסוגל לזרום ולהתמתח באיטיות, כמו דבש סמיך, ולחזור לאחר מכן חזרה לצורתו המקורית. החומר נראה כמו ספוג מתכתי, נקבובי, עשוי מסבך של אינסוף ננו-צינורות. החומר שומר על צורתו בטמפרטורות שמעל 1,000 ומתחת למינוס 196 מעלות צלזיוס. הטווח הרחב פירושו כי ניתן יהיה להשתמש בחומר במגוון יישומים שבין בלמי זעזועים לרכב ועד חלקי חלליות.
תהליך ייצור החומר מתחיל בהפעלת קָטָלִיזָטוֹרים מתכתיים על סיליקון. הזרזים פועלים כגרעינים לגידול ננו-צינורות מתוך מקור פחמני כגון אתילן. הוספת מים מקדמת את גדילת הננו-צינורות ויוצרת צינורות ארוכים מאוד. בשיטה זו הצינורות פשוט מתארכים, אך טיפול מקדים בקטליזטור מצליח לצמצם את צפיפות הצינורות וליצור רשת סבוכה של צינורות ארוכים, כמו צמחים מטפסים בג'ונגל.
עד כה החומר החדש נמצא בשלב ניסיוני ורחוק מאוד מפיתוח מסחרי.
 

לקידמה ובחזרה

כאשר המחשב זוחל בקצב היפרדות הלוחות הטקטוניים, או מתחיל להיתקע, מסרב לפתוח אפליקציה זו או אחרת, (כולם סימנים כלליים של בעיה בדיסק, בחיבורים הפנימיים, בלוח האם, ועוד... ) אפשר להתחיל להאמין  בקיומם של גרמלינים. גרמלינים שחיים בתוך המחשב ומשתעשעים בחבלה.
הגרמלינים של שפילברג לא היו הראשונים. במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר חיל האוויר המלכותי האנגלי שירת במזרח התיכון, נוצרה אגדת הגרמלינים. היא נולדה כדי להסביר את התקלות התקופות בטיסות והתאונות הבלתי מוסברות. אבל היום, כך אומרים, יש בעולם יצרנים שדווקא מכניסים בכוונה "גרמלינים" למוצריהם, במטרה להגדיל רווחים.
כך למשל, נהוג לספר על מדפסת ה- LaserWriter E של IBM. לפני מספר שנים הסתבר שמדפסת זו, זולה ופשוטה, הכילה את אותם המרכיבים בדיוק כמו אחותה האיכותית (והיקרה) יותר, ה- LaserWriter (בלי E). ההבדל ביניהן?: שבב שהיצרן הכניס בזולה מבין השתיים, במטרה להאט את פעולתה. למה? מפני ש-אילו כל המדפסות היו נמכרות באותו מחיר כמו הגרסה הזולה, הרווחים היו קטנים יותר. ואילו כולן היו נמכרות במחיר של היקרה מביניהן, פחות יחידות היו נמכרות - עם תוצאה דומה. אך הייצור של דגם אחד ופיצולו לשני מותגים נפרדים גם מגדיל את נתח השוק וגם מאפשר שמי שיכול להרשות לעצמו, יוציא על המוצר יותר כסף.
עם תחילת השבוע גמגם המחשב שלי בצורה מדאיגה. מזה תקופה, פלוגת גרמלינים שלמה כבר התנחלה לו בקרביים, אך פתאום התדרדר מצבו בבת אחת. לו היה ייצור חי הייתי אומרת שהוא מראה סימנים של שטף דם מוחי. (בהמשך השבוע גם סושי, החתולה הקשישה של חברתנו הטובה, לקתה בשטף שכזה בזמן שעלתה במדרגות. סושי גססה כמו דיסק זקן עד שהווטרינר הזריק לה מנת חמלה לווריד. תהיינה נשמותיה צרורות בצרור היצורים הרכים)
"סוף מעשה במחשבה תחילה", אמרו הטכנאים סביבי. "ויפה שעה אחת קודם!", הסכים מנהל הרשת. "לא תהיה לך כל בעיה, הלא עיקר המידע שלך נמצא בשרת. רק נשנה לך את הממשק למשהו יותר מודרני, הגיע הזמן!"
יופי!, חשבתי לעצמי. כבר תכננתי שכל עוד התחנה שלי בטיפול, יהיה לי זמן איכות עם עצמי (קרי: מסע קניות ביגוד והנעלה, לכבוד חוק ההחזרים החדש!). אמרתי שלום לאייקונים הקפואים בשולחן העבודה והתכוננתי להתקפל.
"אאמם, רק רגע...!" אנחנו צריכים את הסיסמאות שלך אם במקרה שינית אותן (ועוד איך!). אילו סיסמאות? אתם אנשי מחשוב ותיקים יודעים אילו סיסמאות, נו... של הגישה לשרת זה ולשרת האחר, של האאוטלוק, של הסקייפ, ה-ICQ ותוכנת ה-CRM. אבל בנוסף, אחרי שהם יבצעו את זממם, אזדקק לסיסמאות של כל האתרים ברשת... שכבר מזמן לא שואלים אותי סיסמא כי אני בעיניהם תוצאת המיזוג בין משתמש למכונה.

האיש הכול יכול ביקש מספריים כדי לגזור את השקית האנטי-סטטית של דיסק חדש ועתיר קיבולת. בזמן שחיבר כבלים צבעוניים מלמל כמה מנטרות בינאריות שהעלו בי חשד שהוא כלל לא מרוצה.
-אפשר כבר ללכת?
- "אל תיעלמי, זה לא ייקח הרבה", אמר והתקין לי מערכת הפעלה חדשה דנדשה.
כדי שהזמן יעבור לי, ערכתי רישומי עט על נייר (שיטה פרהיסטורית מטרום המצאת המקלדת. בעיני דור ה-X היא בוודאי משולה לחריטת אבן באזמל).
קריעת עטיפתה של אופיס 2010 כבר הבהירה לי שלא אספיק להתפנק זמן רב. או-טו-טו חוזרים לעבודה. התרחקתי מעמדתי כדי לחוות טוב יותר את ההפתעה. מה יהיה? באילו צבעים מרהיבים ועיצובים עתידניים יברך אותי המחשב עם שובו לחיים?
בהמתנה מתוחה עברו זמני ההתקנה של האנטי וירוס והאנטי ספאם, הגדרות הרשת, אישורי קריאה ל-BOS, תוכנות עזר, תוכנות גזר, תוכנות מקל וגזר.
סוף כל סוף הגיע העת, פינו את כיסאי מולו ו-הו! המחשב אכן בירך אותי, אך לא בשפה הרגילה. כל כולו התהפך ימין-שמאל ומעלה-מטה, הכפתורים המוכרים שינו צורה, התפריטים הידועים נעלמו ואינם. כמתאושש מתרדמת בבית לוינסון, הדסקטופ הבהיר לי ששנינו נצטרך להתרגל מחדש אחד לשני, ללמוד דרכי התקשרות חדשות...
ניסיתי ללמד את המערכת קיצורי דרך אל האפליקציות הישנות. זה הרגיש כאילו אני עושה לו פיזיותרפיה (או שהוא עושה לי?). ההצלחה הייתה חלקית ומעייפת. יום אחד לא הספיק, למחרת המשכתי. כמו פעוט שעושה צעדים ראשונים, הוא התחיל לקבל מיילים. היה עלי לדלג בין ספריות PST כמו בין אבני חמם. להשיב למייל של שלשום לא משם, אלא מכאן. במהירות שלח המחשב המחודש תשובות, אך הסתכל עלי בהסתייגות. הוא חושד בי. הוא מהיר ממני, אוכל אותי בלי מלח, מסיים מטלות עוד לפני שסיימתי מחשבה. האם ראיתי יותר מדי סרטי מד"ב? האם יכולה מכונה לשדר עוינות? בואו שוב ננסה, בסבלנות. אעלף את הנמר הזה עם שרפרף ושוט, צעד צעד, בזיעת אפי. זו הקידמה, אומרים לי, לא קלה למי ששנת הייצור שלו באלף הקודם.
לקראת סוף היום השני הצלחתי לסיים כמות עבודה של שעה ביום רגיל עם מחשב רגיל. הלכתי הביתה בלב כבד ועיניים אדומות.
יום שלישי כתוב "פעמיים כי טוב", אך היום השלישי.. התחיל רע מאוד. לפקודותיי השמיע המחשב ניצוצות. כל הזריזות הפעלתנית מאמש, פתאום נעלמה ואיננה.
המחשב עוצר לחשוב כמו קשיש שנובר בזיכרונות נעורים. האם שמעתי קול קטן, מתכתי וחשוד? לא מקבוצת מנגינות האתחול והכיבוי, סיום הסריקה או מבוי סתום... זה לא מגיע מכרטיס הקול. זה מגיע מ...SOS! קראו לעזרה! זה מגיע מהלב החדש שהושתל כאן...
זהו דיסק קשיח מפרפר, כה צעיר וכבר נגמר! מה אומר? מה אסביר להגנתי? לא נגעתי! לא עשיתי! לא שיניתי בו דבר! זהו...מוות בעריסה!
אחרי כל המהומה, הסבירו לי שהדיסק החדש פגום, צולע. בהינד עפעף חיברו מחדש את הדיסק הישן והטוב שלי ושחררו אותי משבי הקידמה. חזרתי למחוזות אהבתי, למערכת ההפעלה המשומשת כמו קבקב שקיבל את צורת הרגל. כל הצלמיות קפצו משמחה לקראתי, ואני... לקראתן. איפה הייתן, קטנטנות? ישנתם מאה שנה כמו היפהפייה הנרדמת? כמה התגעגעתי לתוכנה הדוסית הקטנה שירשתי מקודמיי! לגאסי, יקירתי!אפליקציות ישנות שלי, פספסתם כמה מיילים ועוד כמה שינויים בלוח השנה? בקבצים? חזרתם לעבודה כמו אחרי הסתגרות בבית האח הגדול? לא נורא, אני כאן, אשפץ אתכן, שוב אעדכן אתכן, יחד נביא מהגיבוי את האובייקטים החדשים שיצרתי בזמן שישנתן.

מזל שור*

השורות של עמית

מי עושה כסף מהאינטרנט

האמונה שאפשר לעשות כסף מהאינטרנט היא די טיפשית. פרסום – גם בימים הטובים ביותר, אתר עם תעבורה סבירה פלוס לא הכניס למעלה ממאה דולר לחודש, ולפני שנתיים הכול צלל ל-25%. כמעט כל הצעה שיציעו לכם או שהיא "תעבוד תרוויח עבורנו ונתן לך אחוזים" או שהיא הונאה.
בעצם, היחידים שמרוויחים כסף מהאינטרנט הם... נוכלים. האינטרנט משמש כספק בלתי נגמר של קרבנות תמימים לעשרות סוגי הונאה. ואם לא לקחו לך ישירות כסף אזי ישתמשו בשמך או בתמונתך כדי לקחת כסף מאחרים, או פשוט יגנבו את זהותך כדי לבצע הונאות נוספות בלי מגבלת מחשב, היינו בחיים האמתיים ולא הוירטואליים.
כמעט כל מה שלא חוקי מכניס כסף על האינטרנט. הימורים שאינם חוקיים בישראל אך מתבצעים מחו"ל מכניסים הון מלקוחות ישראלים. מוכרי פורנוגרפיה ופדופילית מרוויחים את כספם ממכירת חומר קשה ללקוחות שנשארים אנונימיים, אמנם מדי פעם נתפס פדופיל או שניים אבל בסך הכול מדובר בטיפה בים. ספאמרים גונבים מידע בפריצות לבסיסי נתונים של שרתים ומפיצים את הסחורה שלהם לכל עבר. מופצים וירוסים לקידום מכירות תוכנות כלשהן, ואפילו סמים נמכרים דרך הרשת ועוד ועוד. אבל הנוכלים הכי גדולים הם אלו שמוכרים קורסים, ספרים, וידאו לקידום עסקים באינטרנט ומספרים לך שהם עושים מיליונים.
בחורה ישראלית שנתקלתי בה ברשת מוכרת את הסוד שלה: היא מרוויחה (לדבריה) סכום בן שש ספרות באמצעות קידום מכירות בווידיאו ואת השיטה לכך, איך לא, היא מוכרת בדרך האמריקאית. בטח נתקלתם בדף כזה. פורמט ארוך, דף יחיד (היא קנתה כנראה את הטמפלייט ממישהו אחר), הרבה טקסטים חוזרים על עצמם, צילום של ספר או קלטת או דיסק, או קופסה של תוכנה, עם המלצות חמות במיוחד של אנשים שנהיו מיליונרים אחרי שבוע.
אל תאמינו לאף אחד שמספר לכם שהוא מרוויח מיליונים, כי הוא רוצה להרוויח מכם ובטח שלא יספר לכם שאתם הלקוח הראשון שלו.
 

מחדל בוער

בפעם היחידה בהיסטוריה של מדינת ישראל שממשלה כלשהי שילמה את המחיר למחדליה הייתה אחרי מסקנות ועדת אגרנט לחקירת מחדל מלחמת יום כיפור. זה לא שמאז לא היו מחדלים. ברוך השם, כל ממשלות ישראל סוחבות על גבן מחדל זה או אחר. הממשלה הנוכחית היא האחראית הישירה למחדל כיבוי שרפת הכרמל. אין מצב שמי מקודקודי השלישייה (ראש הממשלה, שר האוצר ושר הפנים) יצליחו לחמוק מאחריותם והם יודעים זאת היטב. אז מה עושים כדי, חס וחלילה, לא לשלם עם המחדל? מונים וועדת חקירה בלתי תלויה! ישי כבר יצא בהצהרה. ביבי מתעלם מהדרישה וחמור מכך, פועל ביתר שאת לשכנע חברי כנסת להתנגד לוועדה. ושטייניץ? עושה קולות של שטיח... ליברמן נרתם גם הוא למשימה: "לא צריך ניגוח פוליטי, צריך ליישם את דו"ח המבקר" הוא אומר. אז זהו, מר ליברמן? 43 איש קיפחו את חייהם בגלל התעלמות מוחלטת מדוחו"ת קודמים, בגלל סדרי עדיפויות מעוותים, ואף אחד לא ישלם בכיסא שלו? לא יתכן מצב שבו זלזול בחיי אדם יעבור בשתיקה. זלזול של שרים בכירים וראש שממשלה בחיי אדם מחייב עריפת ראשים, ואם אי אפשר לעשות זאת באופן מסודר כי הם מנצלים את כוחם הפוליטי, אזי צריך לעשות זאת בכוח, כי שלטון שמכסה על התחת של עצמו, ומונע כל סיטואציה בה הוא אמור לשלם על מחדליו, איננו דמוקרטי: הוא דיקטטורה. כנגד דיקטטורה נבחרת שמגוננת על עצמה בכל מחיר ומסרבת לתת את הדין (במקרה שלנו אפילו להיחקר) יש רק פתרון אחד והוא כואב ומלוכלך.
את הדברים הבאים כתב טוקבקיסט, לא יודע אם בתשלום אבל בטח לא עם שכל. מדובר בתגובה לכתבה אודות החיסול הממוקד שעושה ביבי לוועדת החקירה... אם יש אנשים שחושבים כך, באמת אולי כדאי לסגור את הבסטה ? (השגיאות במקור):
"די להישתלחות די לזלזול די לביזויי !!אחד מראשי הממשלה המעולים והאידיאליסטים והפטריוטים שקמו למדינת ישראל!מצביא בעל שיעור קומה אינטלקטואל בעל ראש פתוח שממלא במלוא אונו את המשימות שמוטלות עליו!!נתניהו הוא ראש ממשלתינו וכך יש להיתיחס כלפיו!אין אדם מושלם וכל יצור אנושי טועה!!מי פחות ומי יותר!!תנן ןמר נתניהו לבצע את עבודתו הקשה מנשוא תנו לו את הכוח והעוז להמשיך במלאכתו חזקו אותו !עם כל הצער והכאב העצום והבילתי מיתפשר קולר הבעיה אינו תלויי על צוארו אלא קטגורית על השר הממונה והוא ישי שאת כול וקול אונו שם אך בליבויי הפונדמנטליזם הדתי !שמימון עצום של עשרות ומאות מיליוני שקלים למימון אברכים וכל מיני ניספחים שאינם תורמים במאומה למדינה אלא עושקים אותה באיצטלה!ואת קולר הענישה על מחדלי השריפה חייבים להטיל על השר הממונה שידע ןהחליק!!והתוצאות ההרות מדברות בעד עצמן!!ןלכל המסיתים למינהם אנא אין לנו ארץ אחרת ואין לנו אבא אחר מילבד ביבי שיהדל לחיים ארוכים !!בניחו לו !!!איני אינטרסנט אני פשוט חרד למדינתינו עקב היתנהגותם של ציבור מיזערי ובילתי אחראי שמנסה ליגרום לאנדרלמוסיה מכוונת!!"
 

Status Quo

יש לי חתולה, פתרון יעיל מאוד לבעיית העכברים. פיתה קראתי לה. הבעיה היא שיש לי כאן גם שני כלבים:
הכלב שלי לא בעיה כל כך גדולה, הוא בעצמו לא בטוח שהוא איננו חתול.
אבל הכלבה של השכנים מתקשה להסתגל לעובדה ששאר הולכים על ארבע מסתדרים היטב בלי לעבור טלטול מסיבי בין שיניה.
העניין הוא שפיתה לא מתרגשת משניהם. איכשהו יש איזון מוחלט ביניהם, מעין הסכם לא כתוב שכולל את הסעיפים הבאים:
אני יושבת איפה שבא לי ואתם יכולים לשבת בכל מקום אחר.
אני אוכלת כל מה שבא לי (כולל את האוכל שלכם) ואתם לא מתקרבים לצלחת שלי
אני ישנה על המיטה ואתם על הרצפה.
בתמורה תוכלו להריח לי את הישבן מדי פעם ואולי ללקק לי את הפרצוף.
וזה עובד... השכנים מסרבים להאמין, שכן הכלבה שלהם כמעט אכלה את החתול שלהם. אבל זו עובדה.

גם השבוע אגרתי עבורכם סרטים, כרגיל ב-videowebgate.com
 

תגובה לשורות של עמית