דיסק מת בדם קר

נובמבר עומד להסתיים ועדיין לא קר. אבל רבים מכם טסים לארצות נורמאליות, הקמתם סניפים או מנהלים עסקים באזורים בהם קר עכשיו ממש, עם רוחות ושלג, קרח וברד. אתם טסים אנה ואנה עם דיסקים חיצוניים, או מחשבים נישאים, שנשארים לפעמים בתאי מטען או במזוודות ושאר מקומות בהם הטמפרטורות נמוכות מאוד. לפעמים מתעורר הצורך להפעיל את הדיסקים וכאן טמונה ההזדמנות לתקלה. לכן, חשובה המודעות שלכם ל"הפשרה".

דיסק קשיח שאינו במצב פעיל מסוגל לעמוד ללא כל בעיה בטמפרטורות נמוכות קיצוניות. אבל...זהירות! לפני ההדלקה חשוב לווסת את חום הדיסק, שעומד לחוג במהירויות גבוהות (כ-7,200 סל"ד).
בדיסקים הקשיחים יחסי המרחק בין החלקים השונים חשוב מאוד עד קריטי. התכווצות החומרים, אפילו בטווחים קטנים מאוד, מסוגלת להשפיע לרעה על מערכת הדיסק העדינה והמדויקת. ראשי הדיסק נמצאים במרחק כה קטן מהפלטות, שהתנעה פתאומית של דיסק קשיח קר מאוד מסוגל לגרום לתקלה הידועה כ-"disk crash" או "Head Crash", קריסת ראשים עד כדי מגע הרסני בין הראשים והפלאטות.
אם וכאשר זה יקרא, תשמעו שהדיסק משמיע קולות טיק טק. היה ושמעתם, גם אם לא בארץ קרה או בתוך מקפיא תעשייתי, עצרו! אל תנסו עוד להפעיל את הדיסק או את המחשב. מהרו לנתק, מפני שבמצב זה כל התקדמות תהווה החמרה.

מה לעשות? להפשיר, אבל...
הפשרה עצמה מביאה אותנו לסוגיה נוספת. הבאת מכשיר קר מאוד לחדר מחומם גורם ל- עִיבּוּי בחללים הפנימיים. היכול אגב, גם להתרחש באמצע הקיץ הישראלי הטיפוסי, עת שמוציאים מחשב מחדר ממוזג או חדר מחשבים, או מכבים את המזוג ופותחים חלונות במשרד. ערכי הלחות הממוצעים שמדד השירות המטאורולוגי בתל אביב (עדכון אחרון: יולי של 2007, שנה יחסית נוחה) נעו בין 64 ל-70%. בירושלים זה הגיע שלשום ל-81%, ול-86% בדרום לכנרת.
מניעת הפגיעה בדיסק היא במקרה זה רק עניין של סבלנות. יש להתאפק מהדלקת הכונן עד אשר הוא מגיע בהדרגה לטמפרטורת החדר. במעבדה אנו מודדים את הטמפרטורות בזמן העבודה. בבית או במשרד, יהיה עליכם להעריך אותן. היזהרו עם דיסקים שהגיעו אליכם זה עתה  במשלוח. אינכנם בטוחים באילו תנאים הם הוחזקו עד לפני מספר דקות. חושו בידיכם את מצב המארז המתכת ואל תסמכו על המארז החיצוני של הכוננים החיצוניים.
כאשר אתם באזור אקלים קר במיוחד, ומדובר בדיסק המותקן במחשב, לעיתים כדאי להמתין מספר שעות עד להדלקה, אפילו יממה שלמה. כאשר הדיסק מותקן, המחשב עצמו מהווה בידוד ולכן יכול לקחת לדיסק יותר זמן להפשיר.
 

אנטי וירוס

באמצע שנות השמונים קיבלה חברת Enterra Technologies Ltd הלוואה של כ- 8 או 10 מיליון דולר ממועצת המחקר המדעי של ממשלת קנדה. מטרת הכסף: בניית אתר ייצור בעיר-Burnaby, מזרחה לוונקובר, בכדי לייצר רכב ספורטיבי, ה-Enterra Vipre הדומה איכשהו ל-Fiero של פונטיאק. בסך הכול לא נבנו מעולם יותר מ- 44 יחידות, מתוכן 36 בקנדה. רובן נמכרו לשוק הבריטי וכולן דרך סוכנויות ג'נרל מוטורס, שהתחייבה לאחריות - אותה הייתה אמורה לספק באמצעות חברת אנטרה. המכוניות הגיעו רק ב-4 צבעים מקוריים: אדום, שחור, אפור מטאלי ולבן.

ב-1983 יסדו ג'ו מרציאנו (בוגר טכניון) ושותפו את חברת התוכנה Sunbelt בצרפת, וב-2006 העבירו את פיתוח המוצרים שלהם לארה"ב. ביולי השנה, נמכרה סנבלט ל-GFI האמריקנית. אחד ממוצרי סנבלט (שעבר לבעלים החדשים) הוא ה-Vipre Antivirus. כאשר מדובר במתן שמות למוצרים, התוצר הסופי לפעמים משקף מה עובר בראשם של המפתחים.
סמל תוכנת האנטי וירוס Vipre היה ונשאר ראש נחש, קוברה ככל הנראה (הסבה אטימולוגית מעניינת מ-viper, נחש באנגלית, ל-vipre, שנשמעת מאוד צרפתית), הממוסגר במצולע של שלוש צלעות קמורות העומד על קודקודו. הצורה מזכירה את סמלי המכוניות לנציה ולמבורגיני האירופיות, שיתכן והתפתחו מבחינת העיצוב, ממגנים של שלטי אצולה. אז את הסמל שאלו מכאן ואת השם משם, והקימו סדרת מוצרים, ביניהם גם תוכנה לסריקת קבצים ("תוכנת שחזור מידע") שאת קורבנותיה פגשנו לא פעם ולא פעמיים.
ולמה נזכרנו דווקא היום באנטי-וירוס Vipre? פשוט מאוד, בימים האחרונים יצא לנו לעבוד עם התוכנה החינמית הותיקה Spybot Search & Destroy, תוכנת הגנה מפני  רוגלה (ספייוור), טרויאניים ושאר ירקות. באתר של ספייבוט מציינים כי ה-Vipre ממליץ, במהלך התקנתו, להסיר את ספייבוט, למרות שאין כל בעיה של תאימות ביניהם. ניתן במקרה זה להתעלם מן ההמלצה ולעקוף את צעד ההסרה.
מדובר בהתנהגות שיווקית חדת המרפקים זהה לזו של מוצרי האנטי וירוס של McAfee ו- Kaspersky, הנוהגים כמנהג ציפור הקוקייה לצורך חיסול המתחרים.
איך כתב אוליבר גולדסמית'? "הכבוד שוקע במקום שהמסחר שורר לאורך ימים"
 

זה שלא ידע לשאול

האיש בוגר, חבר יקר, חי בימינו, באזור המרכז, קורא עיתונים... אבל הוא לא יודע מה זה ענן. זה לא בושה. בשבילו, בשבילכם, בשביל כל מי שהתבייש לשאול.
באופן כללי, מיקור החוץ של שירותי מחשוב מסוימים הניתנים על ידי ספקים דרך האינטרנט (הענן בכבודו ובעצמו) מכונה "מחשוב ענני". מדובר באותם שירותים שמשתמש הקצה יכול לקבל מהתקנת חומרה ותוכנה מתאימות על גבי מחשב בביתו או בארגונו, ברשתות מקומיות ונשלטות על ידו או על ידי ארגונו.
מקור השם ענן בא מהתיאור הכללי בתרשימי המערכת  המתאר חיבור לרשת שלא באמצעות חיבור פיזי קבוע כלשהו אלה באמצעות כל חיבור מזדמן. למעשה כל רשת האינטרנט הנה ענן אחד גדול בו כל חיבור, בכל נקודה בעולם יכול להתחבר לכל חיבור אחר ללא צורך בהגדרה ספציפית.
שירותי הענן הניתנים ע"י צד ג' יתכן וכוללים השימוש בתוכנה דרך האינטרנט או אחסון מידע שלנו (פרטי או ארגוני) בשרתים של אותו ספק. ההשקעה או התשלום בעבור קבלת אותם שירותים נבנית בצורה שונה מאשר ההשקעה בחומרה שבבעלותנו. יש הרואים בכך יתרונות פיננסיים אך לא רק.
לא מזמן קראנו על הערכה שאומרת ששוק שירותי הענן יעבור את ה-50 מיליארד דולר ב-2012. צמצום העלויות המוצג על ידי הספקים הינו פיתוי גדול עבור חברות קטנות ובינוניות למעבר למחשוב ענני, וזכותו של כל אדם או ארגון לשים את המידע שלו בידיים של כל מי שהוא סומך עליו דיו. השאלה היא כאן כפולה, לגבי כושר השיפוט של לקוחות פרטיים ועסקים קטנים בנושאי אבטחת סודיות המידע, וגם לגבי המנדט של אותם עסקים כאשר מדובר במידע השייך ללקוחותיהם, כדוגמת רואי חשבון, עורכי דין, רופאים וכו'.
ספקי שירות ענני מציעים ערבויות לגבי אבטחת המידע, אבל לעסקים קטנים חסר בד"כ כוח לשאת ולתת בעניין ערבויות אלו, ולאכוף את סעיפי הפיצוי במקרים של הפרה.
אימוץ מדיניות של שימוש בשירותי ענן דורש מאיתנו לשקול בקפידה את היתרונות מול הסכנות - הטכניות, המוסריות, והלגאליות.

וכעת, לבעלי מערכות BOS: מערכות אלו מסוגלות להתממשק בקלות רבה עם שירותי אחסון וגיבוי בענן, וכמו כן מתאימות לרוב סוגי הוירטואליזציה הנפוצים.
גם ספקים של שירותי ענן המעוניינים להשתמש בהן למתן שירותי גיבוי והתאוששות ללקוחותיהם יכולים לקבל מפרטים ותנאים בפנייה אלינו בדואל.

שמורת טבע

שמענו שבצפון כלאו את הסתיו. הוא הגיע כמעט בזמן, בתמימות של תייר יהודי זקן, כמו כל שנה. הגיע מבלי לדעת על מרד העונות בשאר חלקי הארץ. התחיל בעבודתו הנעימה, צבע עלים במקומות הגבוהים, זקף תפרחות חצב ופתח סתווניות. תושבי האזור עשו ממנו שמורת טבע, אטרקציה. הקימו סביבו מגוון הפעלות לילדים, ומכרו כרטיסים למבקרים המבקשים לצפות בו בכל תפארתו.
בחודשי הסתיו קופצות בלו"ז כמה משימות, אותן יש לבצע גם אם הסתיו כאן וגם אם איננו. ניקוי אבק מפנים מארזי המחשבים, בדיקת בלמים ואורות בכלי הרכב, ניקוי מרזבים, ביקורת ניקוז בביבים ועוד.
כחלק מהרוטינה, הגיע ביום א' האינסטלאטור (שם ארוך לאיש חביב אך קצר). השרברב שלנו, תאמינו או לא, ניהל עד לא מזמן אופרציה של חברה גדולה ורבת סניפים. עד שנמאס לו וחזר ללקוחותיו הישנים עם הברזים, הצנרת, השיברים והמפתחות. הוא חזר משודרג, מוכן להזים את מיתוס עובד הכפיים חסר ההשכלה, חשוף חריץ (מממ... סליחה), ובעל אוצר המילים המוגבל.
השנה, הוא הגיע עם עוזר חדש. המאסטרו והשוליה עטו כפפות מנתחים, נעלו בפנינו את המטבחון והשירותים, פרקו צנרת חיצונית, ובלי כל טקס מיותר פשטו את השטיח האנטי-סטטי לגילוי מכסה פתח הביוב. אחת-שתיים הרימו את המכסה הכבד, ומשפת הלוע החלו לצאת, בהמוניהם, תיקנים חומים ומבריקים.
זה קצת הזכיר לנו את "הפלישה ממאדים".
גלים גלים הם זרמו מהחושך אל האור, בתלבושת אחידה, בהיסטריה חרקית מופגנת.
הלו, חברה', קשוחי השריון, מה אתם נבהלים?! זה אתם הפולשים, מי בכלל נתן לכם רישיון אכלוס לביוב המשרד?...
אבל הפאניקה של הג'וקים התגמדה נוכח תגובת הגברים החסונים.
בעלי המקצוע המסוקסים החלו מיד בריקוד אירי-Irish dancing- נמרץ (או שזה היה אולי Zapateo ספרדי, או Malambo ארגנטינאי?), תוך קריאות עידוד הדדיות.
אם היה באותו רגע למישהו קור רוח לרשום, היה מנציח את המילים ללחן קצבי חדש, "המאלאמבו הישראלי". בצנזור הביטוי "איכס!", שהווה את עיקר הפזמון, זה נשמע לנו בערך כך:
"האלו, זאת, וזאת, שמה, שמה, שמה, שם!
הנה, הנה, תפסתי, וואלה! עוד אחד ועוד כאן!
"אוף! עופי! היא גם עפה! הם יודעים לעוף!
"קח מטאטא!, תן לה לזאת, יש לכם כאן פליט*?
נו, פליט, ספריי, תודה! הנה, תן לו, שם יש עוד אחד!
בוא נחזיר את המכסה, מהר, מהר, ודי.
זה ברח, זה לא יברח, הנה, רץ, קח, ככה, כך... זה עדיין חי!..."
(*שם גנרי, ספריי נגד חרקים)

גם אם לא תרצו להאמין, עובדי צ'יף דווקא שמרו על קור רוח והצליחו להתאפק מלפרוץ בצחוק פרוע. מומחי המגופים והצנרת התגברו איכשהו על צבא השרץ וכולנו עזבנו עד אשר ישקע ענן חומר ההדברה. אם בדיוק צלצלתם באותה שעה, מתנצלים על המענה הקולי המוקלט.
במהלך המנוסה שמענו מהשרברבים הצטדקויות נרגשות: "היי, אנחנו רואים מדי פעם ג'וקים בבניינים, אבל לא גדולים כמו שלכם. יש בנס ציונה טיטאנים, מפלצות מגודלות, אלופים של ממש!. אתם חייבים לפנות לעירייה, למשרד הבריאות, למשרד החקלאות ולמשרד לאיכות הסביבה"
לעירייה? בחיים לא! דווקא נפנה לספארי, ל-Guiness, לרשות שמורות הטבע והגנים, יתכן גם לעמותת צער בעלי חיים... נעזוב את עסקי שחזור המידע, נפסיק את הייעוץ ל-BCP, נגמור עם פיתוח הפתרונות למניעת אובדן מידע. נגדר את הבור ונייסד כאן שמורה! נמכור כרטיסי כניסה לשמורת תיקני הענק, נארגן פינת ליטוף והאכלה. נוסיף חנות ממכר מזכרות וציוד נלווה (מלונות זעירות, מעילונים לג'וקי המחמד, קעריות אוכל וצעצועים לתיקנים)..."
בעוד אנו חולמים על עסקינו העתידיים, שמנו לב שהשרברבים מורידים כפפות ומתכוננים לעזוב.
-סיימתם?, אפשר כבר להשתמש בשירותים?
-לא ולא, אי אפשר כאן לעבוד עד שלא תגמר בבור המתקפה...
-אז, תבואו מחר?
-אין מצב, יש לקוחות אחרים ורבה המלאכה...
-ומתי?
-יום חמישי! (באיזו שנה?)
עד אז בני שמורת התיקנים המופלאה שלנו, בוודאי כבר ימותו... מזקנה!

עוד נכתב: מאיפה באה הקשיחות האגדית של הנשים הישראליות? לא מהיכן שכולם חשבו: Not for the fainthearted

ואחרון... זוכרים את סדרת הראיונות של דורון עם סבתא סעדה?