גרסת BOS העדכנית הנה BOS v2.2.7מה חדש בגרסה ▪ לקוחות בהסכם שירות הזכאים לעדכוןהקישו כאן לקבלת העדכון. ▪ לאלו שעדיין אינם לקוחות, לבקשת גרסת הדגמההקישו כאן. ▪ למצגת BOS עדכנית: BOS 2009H.pps גרסת Beta עדכנית 2.2.9.9 (תומכת Windows 7) לקבלת גרסת Beta
שער ערך ה GB 27/09/2010 השוואת כדאיות רכישת דיסק קשיח מסוג SATA לפי מחיר לכל 1GB
כמה דרכים אתם מכירים לשחזור מידע מגיבויים? 1. להרים טלפון למנהל הרשת, ולבקש שיעשה זאת עבורכם. 2. לנסות לתפוס את מנהל הרשת, שהטלפון שלו לעולם תפוס, להתחרות בעשרות הפניות האחרות שהוא קיבל בחמשת הדקות האחרונות, ולבקש שישחזר את הספרייה שאבדה לכם. 3. להתעצבן על מנהל הרשת, לארוב לו במסדרון ולצעוק שאם לא ישחזר לכם את הספרייה המ...ת עוד היום, הוא לא יסתובב עוד בבניין הזה! 4. לשלוח מייל עם חתימת המנכ"ל - שזה במקרה אתה, עם פקודה לשחזר את הספרייה הנ"ל, עם דד-ליין ללפני חצי שעה. 5. לשחזר בעצמך את המידע המבוקש מדיסק חיצוני שהיה כל הזמן מחובר למחשב שלך, ואולי עדיין מכיל את גרסת הקובץ/הספרייה החשובים. או שלא. בעצם, אם הצלחת לשחזר באמצעות הדיסק החיצוני, אין כל בעיה... לפחות בחלק גדול מהמקרים. בתקווה שאכן זהו מקרה שנופל "בחלק הגדול" הזה. 6. למצוא את התקליטור אליו צרבת, במקרה, את המידע הנחפץ.
7. למצוא בדיסק-און-קי גרסה עדכנית יחסית של המידע, במידה וההתקן תקין ולא נשחק ולא הגיע בדיוק כאשר אתה הכי זקוק לו, לסוף חייו הפעילים. 8. לכבוש כובע של אינדיאנה ג'ונס, לאחוז בשוט העור שלכם ולצאת להרפתקה מיוזעת בין פקקי תנועה ואין כניסות, לפגוש את שודדי הזמן האבוד: משחזרי המידע המקצועיים (התיאור לא כולל, חלילה, את המעבדה של ציף).
אפשר להציע לכם דרך נוספת? לא, הדרך שאנו עומדים להציע אינה כרוכה -בינתיים - בהוצאה
נוספת עבור ארגון שכבר מחזיק ברישיוןBOS. הדרך הבאה אינה מסכנת את מעמדו של מנהל הרשת או צוות ה-IT, היא רק מפנה לו יותר זמן לדברים החשובים. הדרך הבאה מאפשרת לכם לשחזר את המידע המגובה, כל גרסה היסטורית שלה, בכל שעת היממה ובכל יום בשבוע, גם אם המשרד לא פעיל וצוות ה-IT לא זמין. הדרך מתאימה גם במידה ועבדתם על מחשב נישא, שגיבוייו התעדכנו ברשת הארגונית כפי שצוין בתיאור שלושת הדרכים הראשונות להתאוששות מאובדן מידע ממחשב נייד. הדרך שאנו רוצים להציע היום נקראת התאוששות בממשק רשתי שירות ה- Web Interface Recovery בתוכנת ה-BOS מאפשר למשתמשים בתחנות הקצה גישה מרוחקת לנתונים הנמצאים מוכנים לשחזור והתאוששות על שרת ה-BOS מכל נקודה ברשת ובהתאם להרשאות שניתנו להם. חשוב לציין כי דרך אחזור מידע זו אינה מאפשרת למשתמש הקצה לשנות או למחוק בשגגה את הקבצים האגורים בשרת, אחד הסיוטים הגרועים ביותר של כל מנהל גיבויים.
השירות דרך ממשק הרשת מבוסס על שירות IIS בסיסי שניתן להוסיף לו ולהרחיב אותו בהתאם לצרכי הארגון - לדוגמה באמצעות הפעלת שירות SSL.
כל הנדרש ממשתמש הקצה לעשות בכדי לאחזר מסמך משרת הגיבוי, הנו להפעיל את הקישור לספרית הגיבוי המכילה את המידע שגובה מהמחשב שלו או מהספרייה שלו בשרת הקבצים ולהוריד, לפתוח או לשמור את המסמך. בצורה בסיסית זו אין צורך בכל ידע מקצועי בכדי לאחזר כל מסמך בודד בזמן קצר וללא כל מעורבות מקצועית. יתרון גדול במיוחד לממשק זה באחזור מידע שגובה לאתר מרוחק ובאחזור מידע שגובה ממערכות הפעלה שונות כדוגמת Linux או Macintosh. בכדי שתראו כיצד זה עובד, הכנו לכם הדגמה קטנה. אבל בכל מקרה, נשמח להשיב לכל שאלותיכם בנושא.
בעבר הבאנו מידע על שני הכיוונים האפשריים לשדרוג קיבולת בדור הבא של הדיסקים הקשיחים. כעת, סיגייט משלבת את שניהם - הצריבה המגנטית נתמכת טמפרטורה או HAMR ותיבנות המצע או BPM - בפטנט שנרשם בימים האחרונים (הוגש לרישום כבר ב-2004). הפטנט מתאר מצע מגנטי לצריבה, לשימוש בצריבה נתמכת חום, אשר מכיל שכבת heat sink המוליכה חשמל ומספר אלמנטים לצריבה מגנטית הסמוכים לה, וכולל כונני דיסק עם מדיה מתובנת ושיטת צריבה לאותה מדיה. כל ביט מתובנת על גבי המצע לצריבה נמצא מעל בסיס שטח שכבת heat sink. האלמנט המבודד סביב כל ביט מסופק באמצעות האוויר. המצע המתובנת מספק אזורים קטנים ביותר אותם יש לחמם כאשר כותבים מידע למצע. הביטים המבודדים יחסית, רגישים יותר לחימום המהיר הנדרש. שתי המתודולוגיות ידרשו עדיין כמויות אדירות של פיתוח ציוד, בדיקה והטמעה בתהליכי היצור אך הבעלות על הפטנט היא מפתח לרעיון השימוש המשולב בשתי הדרכים שנחשבו עד כה בחירות בלעדיות. בנוסף, הוא מתאים להצהרות היצרן ברוח וכחלק מן ה-Storage Technology Alliance. באופק נצפית גם טכנולוגיה שלישית להגברת קיבולת הדיסקים, ה-MAMR (Microwave-Assisted Magnetic Recording), אליה נתייחס בעתיד.
עד כה יש לכתיבה נתמכת טמפרטורה בעיה אחת: הכתיבה איטית יותר מאשר בדיסקים שלנו היום. בעיה זו חמורה ומסוגלת לטרפד את השימוש הארגוני של הדיסקים שישתמשו בשיטה זו. הבעיה נובעת מטרקים קרובים ביותר ומכיוון הכתיבות ב-SWR (או Shingled Write Recording). הטרקים מסודרים כרעפים החופפים חלקית אחד על השני (מהחלק הפנימי של הפלטה החוצה). מכל טרק נשאר רק כשליש מרוחבו שאינו מכוסה על ידי הטרק השכן. וכך הטרקים צרים הרבה יותר. מעשית, אין בעיה בקריאה, אבל מסתבר שלא ניתן לשכתב את המידע בטרק אחד מבלי לשכתב גם את המידע על הטרק השכן - מה שכמובן דורש זמן גישה נוסף. דיסק קשיח עם SWR חייב קודם כל להעתיק את מידע שהוא עומד לדרוס אל באפר כלשהו, לכתוב את המידע החדש אל המיקום הנבחר, ולאחר מכן להחזיר את המידע אל כל הטרקים השכנים. כך שעל כל פעולה, יש למעשה 3 גישות לפחות של ראשי הדיסק לאזור המסוים. בכדי לטפל בבעיה זו, הוצע להוסיף טכנולוגיה דו ממדית לקריאה רטרואקטיבית וטכנולוגיית עיבוד אותות, עם טכניקות של תוכנה מוטמעת דומות לאלו הקיימות בזיכרונות במצב מוצק כדי להתגבר על עיכובי המחזור של מחיקה-כתיבה בבלוקים של מצעים אלו.
מרכז האומות המאוחדות הפך קרקס. שם דיקטטורים אכזריים פולטים על במתו נאומים צדקנים כאילו היו נזירות רחמניות, שם האמת אלף פנים לה ואלף קולות, שם אינסוף עוזרים ופקידים רצים אנה ואנה, ושם הפוליטיקה הבינלאומית צובעת בוורוד את השחור משחור שהכלכלה הבינלאומית יוצרת. אבל כעת, אנחנו לפחות רגועים: האו"מ מצאו להם זמן לעסוק במשהו רציני ולמנות שגריר רשמי של כדור הארץ שיתפקד כאיש קשר ראשון עם חוצנים. ראשונה בתפקיד תהיה הפרופסור Mazlan Othman, אסטרופיזיקאית ממלזיה. השגרירה לא חדשה לתחום. ב-1999 מזכ"ל האו"מ קופי אנן מינה אותה מנהלת המשרד לענייני חלל חיצון - Office for Outer Space Affairs או UNOOSA בווינה. שלוש שנים לאחר מכן היא עזבה כדי לחזור למולדתה, לייסד את סוכנות החלל המלזית ולעזור בהכנות לשיגור האסטרונאוט המלזי הראשון (השייח Muszaphar Shukor*).
ב-2007 חזרה אות'מן לתפקידה הקודם ב-UNOOSA, לבקשת המזכ"ל באן קי-מון. שם היא עסקה בענייני שת"פ בין האומות בחלל החיצון - מעין משרד התחבורה כדי למנוע התנגשויות בין חלליות ועם אסטרואידים, וגם בפיתוח פלטפורמות מרוחקות, פינוי זבל ואכיפת חוק החלל. למשרד סניפים בווינה,
בון ובגייג'ין, והסניפים מאוכלסים בצוותים המוכשרים במיוחד לניהול היחסים עם תרבויות "זרות". כעת, מונתה אות'מן כאמור גם שגרירתנו מול תרבויות חוצניות שעשויות להופיע, אם לא עשו זאת זה מכבר (ראו ערך X-Files , סרטי "גברים בשחור" וכו')
אנו עדיין תוהים אם תזמון המינוי מקרי או שחשיפתו כוונה לשבוע זה של ספטמבר, שבוע פסטיבל Icon (החל משנה זו: Icon TLV) המתקיים כבר 15 שנים רצופות בסוכות. בכל מקרה, מקווים שהחדשות הבין-גלקטיות תהינה לנחמה עבור כל המאוכזבים מפיצול האירוע התל-אביבי לשניים (פסטיבל סרטים בינלאומיים מחד, וכנס האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטזיה). דיווח אחרון מהשטח - הבוקר- טוען כי רבים התאכזבו קשות מהפיצול ובחרו במחאה פסיבית של הימנעות מדאודורנט למשך ימי הפסטיבל. מקווים שהחייזרים לא יצטיינו בחוש הריח שלהם...
בשבוע שעבר התגלגל במדיה הסיפור הבא: סטודנטית באוניברסיטת לונג איילנד בת 22 בשם צ'לסי קייט אייזאקס התבקשה להגיש עבודה על כך שבית הספר מגיש בזמן האחרון iPad לכל סטודנט. התלמידה החרוצה ביקשה לקבל תגובה מאת היצרן לגבי שימוש אקדמי במוצר, אבל כל צלצוליה למחלקת יחסי ציבור לא נענו. אז היא כתבה מייל למנכ"ל אפל עם בקשה מנומסת של מידע החיוני לביצועיה בבית הספר. סטיב ג'ובס השיב כי מטרות החברה אינן כוללות סיוע בקבלת ציונים טובים. צ'לסי התעקשה, החזירה לסטיב מייל: "האם זה לא מתפקידה של החברה להשיב לפניות הלקוחות?. סטיב ענה לכך שיש לאפל 300,000 לקוחות והם לא יכולים להשיב לכולם אלא אם מדובר בבעיה כלשהי. "אבל אני אחת מ- 300,000 לקוחות אלה, ויש לי בעיה!" החזירה הבחורה... תאמינו או לא, מר ג'ובס החזיר מייל לאקוני: "בבקשה תעזבי אותנו בשקט". צ'לסי, שגם פעילה מאוד ברשת, הפיצה את חילופי המיילים. לא נשארה כמעט פינה בבלוגוספרה שלא התייחסה לנושא. הדעה הנפוצה היא, שאם היה למנכ"ל זמן להשיב כמה פעמים, הוא כבר היה יכול לתת לה את המידע הנכסף וחוסך לעצמו כתם יחצ"ני. אחרים, מצודדים באפל. מה הייתם עושים במקומה? ובמקומו?
משרד הפטנטים וסימני המסחר של ארה"ב (USPTO) מתכנן פרסום הנחיות חדשות לגבי אילו בקשות לרישום פטנטים יתקבלו ואילו לא. כחלק מן התכנון, התבקש הציבור להגיב לגבי בניית ההנחיות. התהליך יבוקר על ידי מנהל המשרד, דויד קאפוס, שהיה עורך דין שהשיג עבור חברת IBM רישום של כמות גדולה של פטנטים. בד"כ, כאשר משרד הפטנטים מבקש תגובות מסוג זה, הם מקבלים אותן אך ורק מעורכי דין ועורכי פטנטים המעוניינים להבטיח שהפטנטים שהם מייצגים תתקבלנה בהרחבה האפשרית. אבל לא רק עורכי דין רשאים להגיב הפעם. בודקי הפטנטים הם עובדי ציבור ומשרתים את הציבור כולו. הקרן לתוכנה חופשית עודדה את ציבור המשתמשים והמפתחים (תושבי ארה"ב) שבעצם הם מי שמרגישים בעיקר את משקל הפטנטים המגבילים את מה שהם מסוגלים לעשות עם המחשבים ותוכנה חופשית. בנוסף, הקרן ביקשה לשלוח עותק הפניות למשרד הפטנטים לכתובתה, על מנת שיוכלו לעקוב אחר מספר המכתבים שנשלחו, ושמשרד הפטנטים ידע זאת. לדעת הקרן, הפטנטים על תוכנה פוגעים באנשים על ידי קטיעת היכולת לנהל את המכשירים השולטים בחופש שלנו, כולל החופש לאינטראקציה עם אחרים, והיום כאשר המחשבים נמצאים כבר בכל מקום, קל יותר לאדם לצור או לשנות תוכנה בכדי לבצע את המטלות אשר ברצונו לבצע. אך פטנט תוכנה רשום יכול לסרבל עבורו את הכול. בית הדין הגבוה של ארה"ב מעולם לא פסק לטובת היכולת לרשום פטנט על תוכנה. לדעתם של סנגורי התוכנה החופשית ההחלטה במקרה של Bilski נגד Kappos הוכיחה כי הם מצפים שגבולות ההתאמה לרישום יהיו צרים מן המקובל עד כה. המשרד לרישום פטנטים יכול למשל, להחליט כי תוכנה לא ניתנת לרישום במקרה והיא מורכבת אך ורק מנוסחאות מתמטיות (כי המתמטיקה כמדע אינו ניתן לרישום), והשילוב של תוכנה כזה עם מחשב למטרות כלליות הוא מובן מאליו. בכל מקרה, היום תמה תקופת התגובות של הציבור להזמנתו של משרד הפטנטים, בואו נראה מה ייצא מכל זה...
אוי, כמה שאנחנו שונאים את הדיווחים על אנשים שאבד להם מידע מאוחסן על מצעים ניידים! לא שאף פעם לא שכחנו דיסקונים תקועים במחשבי לקוחות. (ולא שאף פעם לא אבדו לנו תיקים, ארנקים, משקפיים או מפתחות). אבל המזל שלנו הוא שאיש לא עוקב אחרינו כמו שבארצות המתוקנות עוקבים אחרי עובדי ציבור... השבוע, רופא זוטר בשירותי הבריאות של בריטניה שכח ברכבת, בדרכו הביתה, דיסקון בלתי מוצפן. אותו רופא, מסתבר, לא קיבל תדרוך על מדיניות השמירה על סודיות המידע או גישה למייל, לקבלת עדכונים בנושא. הבוסים שלו קיבלו על הראש, אך הארגון, השייך לסקטור הציבורי, שוב פעם התחמק מתשלום קנס.
יהודים מסוכר
יושבים תחת הסכך המקושט וצופים קדימה לרבעון האחרון של שנת העסקים. לפעמים נדמה כי הלוח האזרחי מושל בחיי העשייה ואילו הלוח העברי, על הבטלנות. כאשר המשפחה שוב פעם מסבה על שולחן של יום-טוב, עולים סיפורים גם על בניה שכבר אינם. סבא מוישה הוא אחד הפייבוריטים. סבא ז"ל מעולם לא הזיק לאיש, חוץ מאשר לשיכור אלים שהתנפל עליו. למרות שהיה אז כבן 70 ומצומק, סבא השיב בוקס שהפיל את הגוי המגודל והמתנדנד, והציל את באי המאפייה הצנועה שלו. בבגדי האופה עמל מלפני הזריחה ועד השקיעה ופרנס משפחה ענפה, סבי גם הרבה במתן הלוואות -גם לזרים גמורים- ומעולם לא דרש כל הטבה או חלילה ריבית. מה עוד כי לעיתים קרובות הפכו "הלוואותיו" לתרומות מכוח המציאות: התעלמות או היעלמות הלווים. עד כדי כך טוב ותמים היה. מי שהכיר אותו משוכנע שגם אם לא קיים תרי"ג מצוות - בעיקר כי לא ידע את כולן- על עניין ההלוואות בלבד, כבר נשמרה עבורו כורסת וי איי פי ביציע של גן עדן. סבא שלי חי כל חייו בגולה, מהם כשבע עשורים בין אותם קווי רוחב כמו של ישראל - רק דרום. היה אמנם אדם פשוט, אבל יהודי מאמין. אולי סיפרתי לכם פעם שהוא לא היה מוכן שאיש יעשה שימוש בזוי (עטיפת דגים או ניקוי חלונות) בדפי עיתון ה"יידישע צייטונג" שלו, מפני שהתנוססו עליהם אותיות עבריות. כאשר היו מצטברים לו יותר מדי גיליונות, היה עורך להם בצער רב מעין טקס גניזה מכובד, על אף פרסומותיהם הכלל לא קדושות. עד כדי כך אדוק היה. כיוון שהוא גם נפטר ביום הכיפורים, הסכימו כולם שהיה צדיק אמיתי. בית הכנסת היחידי בעיר מגוריו נמצא במרחק עשר דקות נסיעה מביתו, אבל בערבי חג, שבתות וחגים הוא נהג לחזור ממנו ברגל. משהזדקן נהיה לו קשה יותר ויותר לעשות את כברת הדרך בהליכה. אבל, במיוחד ביום הכיפורים, התעקש. הלך בראש מורכן, אדיש לסביבה, שר לעצמו שירים חסידיים ומשמר בליבו את קדושת היום. במרוצת השנים התחיל לקחת לו יותר ויותר זמן לגמוא את המרחק הביתה, ובשנים האחרונות שלו נדרשה לו כשעה וחצי לערך. מוישה ליפשיץ הלך ברגל, באור או בחושך, לפעמים גם בגשם זלעפות, עוד שעה וחצי אחרי תום התפילות. עוד שעה וחצי של צום. לא ביקש לשנות סדרי עולם או לרמות את הבורא כדי להקדים את חזרתו הביתה (ובבוקר, ממילא כל ימיו הקדים את השמש...) כך לימדו אותו בהיותו נער, כך קיבל על עצמו את המצווה עד יום מותו. כלומר, הוא לא היה בעד שינוי, כפי שגם הפלגים הדתיים במדינתנו היום מתנגדים לשינוי - בתלבושת, ביחס לנשים, להשכלה ועוד. יהודי קטן קומה, זקן וכמעת אלמוני יכול היה לעמוד במה שגדולים מרבני ישראל אינם יכולים היום. רבנים שחצרם כמעט צמוד לבית התפילה, אבדקנים דגולים שלא נדרשים לאמץ את גבם לפרנסה, צדיקות ואברכים בריאים, ציידי מצוות רבות ומגוונות... למה שיוותרו על הזכות הגדולה של יום הכיפור באורך מלא? השאלה הציקה לי מאז ומתמיד, רציתי להביא אותה בפניכם לפני שעמית מציע לה תשובה נפוצה, בהמשך.
2004, צרפת: עבר חוק האוסר על תלמידים בבתי ספר ממשלתיים ללבוש סממנים דתיים בולטים
תורכיה, בה 99% מן האוכלוסייה מוסלמית, צעיף הראש של הנשים נאסר למשך עשורים תחת הממשל החילוני. ביוני 2008 בית הדין החוקתי ביטל ניסיונות הממשלה לבטל את האיסור.
בבריטניה הנחיות שוללות על לבישת הצעיף בבתי דין אך ההחלטה הסופית תלויה בשופט. בתי ספר רשאים לקבוע את קודים הלבוש שלהם. ב-2006 בית דין ביטל את השהיית עוזרת הוראה מוסלמית שסירבה להסיר את רעלתה בכתה.
בגרמניה קיימת אפשרות לאסור על מורים ועובדי ציבור את לבישת צעיפי הראש המוסלמים. האיסור נאכף בארבע מדינות.
ביולי 2005 אישר הפרלמנט האיטלקי חוקים נגד טרור הקובעים כי כיסוי תווי פנים בציבור -כולל לבישת הבורלה- הינה פגיעה בציבור
בטוניסיה, ארץ מוסלמית, נאסרה לבישת צעיפי הראש במקומות ציבוריים מאז 1981. ב-2006 הרשויות החלו בקמפיין נגד הכיסוי ובאכיפה חמורה של האיסור.
הממשל ההולנדי תכנן ב-2007 לאסור את הבורקה, אך נוצח בבחירות בחודש נובמבר, ולקואליציית המרכז החדשה אין תוכניות להנחיל איסור.
צרפת היא המדינה העצלה ביותר באירופה, הצרפתים הם עם בטלן בצורה קיצונית, את כל האנרגיות שלהם הם מרכזים בימי החופשה שניתנים להם כחוק או באלו שהם לוקחים בכוח (כחוק) אף אחד בצרפת לא טורח לחשוב. זה התחיל באוסף האידיוטים שכתב את החוקה הצרפתית שנראית כמו גבינה שוויצרית ומגדיר בעיקר את הזכויות שיש לאזרח בלי להגיר במפורש את חובותיו. הביורוקרטיה הבלתי נלאית גם היא תולדה של עצלות. ל-2/3 מעובדי המדינה בצרפת יש תפקיד שדורש מהם להעביר ניירת משולחן לשולחן ותו לא. אלו שניצבים מול הציבור בדלפקים השונים של המפלצת הביורוקרטית הזו לא יודעים לתת שירות או בכלל מה תפקידם. לפעמים נדמה שההכשרה היחידה שקיבלו היא להיות מנומסים, לא דבר מבוטל אבל גם לא ממש מסייע. המאבק המרכזי היום בצרפת הוא העלאת גיל הפרישה ל-62, שגם כך יהיה הנמוך ביותר באירופה. לצורך המאבק הזה יוצאים הבטלנים לרחוב פעם בחודש 2 מיליון איש לפי האיגודים המקצועיים או 300 אלף אם תשאלו את המשטרה. צרפת היא מדינה בת 67 מיליון איש שעומדת באופן קבוע על סף פשיטת רגל בעיקר בגלל עניין הפנסיה. אבל אף צרפתי לא ממש מבין שאם הוא ימשיך לצאת לפנסיה בגיל 60 הרי שאז הוא יהיה סתם מובטל ללא הכנסה כי המערכת הפנסיונית הממשלתית תקרוס. הצרפתים רוצים לקחת את הכול מבעלי ההון ולא מבינים שלא רק שזה לא מספיק כדי לגרד את השטח זה גם יצמצם באופן ניכר את מקומות העבודה שלהם, אבל היות והאיגודים והשמאל הצרפתי מייצגים אך ורק את עובדי המדינה, אלו שמשרתם מובטחת לכל החיים, לא ממש אכפת להם. הם עדיין לא הפנימו שאף משקיע זר לא ידרוך בצרפת בתנאים הקיימים, ועדיין לא ירד להם האסימון מדוע כל כך הרבה מפעלים זרים נסגרו וזרקו את עובדיהם לכלבים. הצרפתים הם עם עצלן. כל כך עצלן, שהתאים האפורים נמצאים במצב ניוון מוחלט זה עשרות בשנים, הם פספסו את כל התהליכים שאירעו בעולם במאה השנה האחרונות, כי הם היו בחופשה. הם דורכים במקום, ולא מבינים שמה שזז זה העולם ולא הם והוא זז מהר ומתרחק, אבל בשביל הצרפתי מהר זו לא אופציה, בעיקר לא בלי ארוחת צהריים מכובדת.
עלילות מס הכנסה
בבית המשפט בירושלים התבררה לאחרונה תביעה של בעלי בית דפוס שקרס עקב היטפלות מסיבית של מס הכנסה ותביעות שווא. בית המשפט פסק, הפלא ופלא, לטובת בעלי בית הדפוס אם כי לא ברור לי עדיין כיצד הם ישקמו את הנזק. אל דאגה, פקיד השומה שהתעלל בהם לא יפגע, הוא רק לא יקבל את הבונוס שמובטח לו על גבייה במקרה זה (שלא כמו במקרה שלי, לצערי). במדינת ישראל, למרות כל הזעקות עדיין מקבלים עובדי מס הכנסה בונוסים על גבייה, מה שמעודד אותם לזייף, לרמות, לשקר, בסך הכול ובלי לחשוב פעמיים להרוס חייהם של אזרחים תמימים. הזעקה על הנושא עולה ויורדת ללא הרף ואף אחד לא מעז לשנות את המצב, לא ממשלת ישראל, לא מבקר המדינה ולא בית המשפט. כמה אזרחים יעזו לגשת לבית המשפט ולהיאבק במס הכנסה? בעיקר, אחרי שמוסד זה השאיר אותם עירום ועריה בלי היכולת לשלם לעורך דין? למה אזרחים תמימים? כי פקידי מס הכנסה בחיים לא יטפלו לכריש, אחד שיתייצב יום יום במשרדיהם ויאמלל את חייהם עם סוללת עורכי דין ורואי חשבון. הם תמיד יעדיפו לשלוק את אשכיו של האזרח הפשוט בעבור עוד שקל בונוס.
בשביל כבוד צריך לעבוד
יום כיפור עבר ועימו נמוג גם המאבק על שעון הקיץ המוקדם באופן מגוחך וללא סיבה רלוונטית פרט להתעקשות הדתיים לכופף את החילוניים ולדפוק אותם פעם נוספת לפני שהם מבקשים סליחה. החילוניים זעקו, אבל עם תום הצום המאבק נגמר ויתחדש בעוד שנה בדיוק באותה צורה ויסתיים גם הוא עם אותו הכאב שמזכיר טחורים. למה? כי החילוני הישראלי אידיוט "הוא נותן כבוד לדת", "הוא מתחשב ברגשות הדתיים" (כן אני בכוונה אומר דתיים ולא רק חרדים, כי אם הדתיים היו רוצים, כל זה לא היה קיים). היום אני חי בצרפת אבל אחזור, ואני לא מתכוון להתחשב ברגשותיהם של אלו שלא שמים עלי ז. (תסלחו לי על הביטוי). אני מתכנן לעשות הכול בפרהסיה, לאכול טרפות יום יום, לעשן בשבת, לנסוע ביום כיפור ולאכול לחם כמו גדול באמצע ירושלים בפסח. למה? כי נשבר לי, 62 שנה אנחנו מתחשבים בפלח הזה ומוותרים על חופש הבחירה. זהו אני לא נותן כבוד יותר לכפיית הדתיים, בטח ובטח לא לחרדים ואם מדובר בספרדים שומרי מסורת ומצביעי ש"ס אז גם הם נכנסים לרשימה השחורה שלי. אני מכריז על מרד. כבוד והתחשבות, רבותי, הם כביש דו סטרי; אם אתה לא נותן, לא תקבל. סובלנות? 62 שנה של סובלנות, לא מספיק? עד מעל לאוזניים! אם היה לי את הכוח ואת הגיבוי הפיננסי הייתי מקים מפלגה חילונית שתאבק לבטל את הממסד הדתי בישראל: רבנות, מקוואות, כשרות, תוציא מהחוק את הממסד החרדי, תבטל כל הקצבה שניתנת באופן חריג, תאסור על הקמת מפלגות מבוססות גזע או מוצא (או חצר רב), תבטל תקצוב של כל מערכת חינוך שאיננה עומדת בקריטריונים של המדינה, תפתח את רחובות הערים, כולן, בשבתות וחגים. תלחם כדי שברירת המחדל של שירותי הקבורה יהיו חילוניים (אפשר יהיה לקבל קבורה דתית בתשלום עבורה). תבטל את חוקי הדת שפוגעים בחופש הפרט בכל צורה שהיא. בקיצור, תוציא את הכפייה מהחיים שלנו. מי שרוצה שיישאר מי שלא מוזמן ללכת, הרי בדיוק כך חיים יהודי ניו יורק, פאריס או לונדון. תתחילו לשלם מכיסכם על שירותי הדת שלכם. רוצים מערך כשרות? על הכייפק אבל לא כתנאי גורף בחנויות. רוצים ללכת למקווה? אין בעיה, מופרט, לא ממומן. לא כחובה לכלות חילוניות. רוצים לא ללכת לצבא? אין בעיה, גם לא תקבלו אזרחות. אתם יהודים? יופי!. שוויון זכויות לכולם זה מה שמעניין אותי. רוצים מערך חינוך עצמאי? לא מכספי הציבור החילוני, תקימו קופת צדקה. רוצים שיתחשבו ברגשותיכם? שיתנו לכם כבוד? תתחילו לתת כבוד גם אתם, כבדו את החוקים, כבדו אותנו החילוניים, אנחנו עדיין הרוב כאן. רוצים זכויות ייצוג? אין דבר כזה! מי שמגיע לכנסת מייצג את כולם! ואם רוב הציבור רוצה עוד שעה אור אחרי יום העבודה אין סיבה שמיעוט יקבל שעה אור לפני התפילה על חשבון הרוב. וחוץ מזה ממילא אנחנו לא סולחים לכם וגם סביר שהאל לא יסלח על העוולות שלכם, אז בשביל מה לטרוח ?
בורקה, סוף הסיפור?
בצרפת הועבר (סוף סוף) החוק האוסר לבישת הבגדים המסורתיים המוסלמיים הבורקה והניקאב. הרעיון המרכזי הוא הדיון בין זכותה של קהילה -במקרה זה המוסלמית- אל מול זכות הפרט (האישה המוסלמית). הקנס לאישה שתיתפס לובשת את הבורקה יהיה 150 יורו. החוק כמובן עורר את חמתה של הקהילה המוסלמית בצרפת ובעולם, אבל עבר בפרלמנט הצרפתי ברוב מוחלט. כמובן שכבר עלו כל מיני התרעות על פיגועי טרור כתוצאה מכך, וסביר להניח שיהיו עוד. אבל החוק עבר. ביציאה האחרונה שלי לצייד אחר סיפור מצולם הסתבר לי שהמוסלמיות במרסיי לפחות לא ממש מתרגשות. אבל למען האמת, עד שהמשטרה הצרפתית מתחילה לאכוף חוק כלשהו לוקח הרבה מאוד זמן. התמונות כאן
ביום ראשון נשבר במרסיי שיא גינס, בנמל הישן יצרו החוואים את שורת החמורים הארוכה ביותר בעולם. לא כל כך פשוט לגרום ל-64 חמורים ללכת בשורה. כשהעשן התפזר, השיא נקבע ונרשם לא נשאר אלא להעמיס את החמורים על המשאיות. ואם אתם חושבים שזה פשוט, אז טעות בידיכם. בעיקר לא כשיש קהל משועשע של תיירים מסביב והחמורים נהנים מתשומת לב. המאבק עלה לשני חוואים ביוקר: אחד קיבל בעיטה באף, השני במערכת ההפקה. את הסרט הזה צילמתי במקום, שימו לב שהם מוותרים על החמור האפור ועוברים ללבן. 20 דקות הם ניסו עד שקיבלו שכל והחליטו להתחיל בלבן.
הצהרת אחריות למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין
ידיעון זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.
