חזרתם מחופשה? עדיין לא יצאתם? אפשר לשבת עם יד על העכבר,
יד שנייה אוחזת במרגריטה קפואה ורגליים יחפות בגיגית של מים
ומלחי אמבטיה... או לחלופין, אפשר לשבת בחדר השרתים הקריר,
בין נורות מהבהבות ולהירגע. לקחת נשימה עמוקה ולהקדיש מחשבה
לצרכים של השנה הבאה. קראו לה תשע"א, או 2011, היא בכל מקרה
תהיה פרק חדש, עם תקציב לא מרווח דיו, עם דרישות ובעיות חדשות.
עלינו לנבא עתידות ולנסות לצמצם את יכולת הפגיעה של מרפי בממלכה
הקטנה-גדולה שלנו: מערכת המחשוב הארגונית.
מצד אחד, הצרכים נקבעים על ידי המציאות הארגונית: כמות משתמשים,
מערכות קיימות, פתרונות קיימים (Legacy ונוספים) הירארכיית
המשתמשים שמשפיעה גם על דירוג חשיבות המידע, סבילות לחסימת
הגישה למידע (RTO,
RPO), צפי גדילת הארגון ו/או קצב גדילת נפח המידע...
מצד שני, התקציב מכניס אותנו למחוך ברזל שמשאיר מקום לנשום
אבל רק בקושי מקום להשמין... (הניעו את הבהונות בגיגית, רק
שם מרגישים כרגע את החופש).
על האיזון העדין בין מציאת פתרונות אמינים למגבלות תקציב ניתן
לגשר באמצעות הגיון בריא וחשיבה עצמאית. ההיגיון הבריא יסייע
לנו במציאת חלופות פשוטות יותר אך שוות ערך לפתרונות מדף מתוקשרים
ויקרים. לא אחת, החלופה תהיה אף טובה ומועילה יותר למטרותינו
מאשר מותגים בעלי שם.
החשיבה העצמאית נחוצה לנו כדי להשתחרר מתופעת העדר העוטפת
ומשתקת אותנו. שימו לב לכותרות של חדשות המחשוב: אין שם הרבה
מאוד רעיונות חדשים, אבל כן הרבה ידיעות על מי קנה את מי ומי
מכר/הטמיע מה או זכה במכרז של מי.
לקוח צ'יף אמר לנו השבוע: "קרה לי שאני הולך לקנות כבל בחנות
המחשבים ובסוף יוצא עם מחשב חדש ואביזרים בשבילו. מה שאני
אוהב בצ'יף זה שאני מגיע עם בעיה, יוצא עם פתרון, אבל גם עם
ראש מלא רעיונות אלתור, חיסכון,
חלופות ואלטרנטיבות בחינם."
תודה אלון, למרות שלקוחות פרטיים ועמיתים אכן מרוויחים כל
זה אצלנו, כפי שאתה יודע, עדיין נשאר העניין הקטן הזה שנקרא
להתפרנס. (ובכל זאת, חשוב מכל: ליהנות מהדרך). ארגונים מכובדים
גם משלמים על הייעוץ ומקבלים חליפות תפורות למידותיהם: סט
דרכים לאזן בין המצוי לרצוי. כלומר, בין התקציב... לחלומות
סמנכ"ל ה-IT.
בשבוע שעבר נשאלנו על השוואת כדאיות רכישת דיסקים קשיחים.
באתרים מסחריים שונים מתפרסמים מחירים גבוהים מהמחיר היוצא
בטבלה השבועית שאנו מגישים במגזין צ'יף. בד"כ באתרים אלו המחיר
כולל מע"מ, לעיתים גם דמי משלוח.
המחירים שאנו מציגים הנם הזולים ביותר שניתן למצוא בארץ בעת
הפרסום, המחירים אינם כוללים מע"מ ומתייחסים לדיסקים קשיחים
ללא מארז נוסף, ואשר מכונים בחנויות "דיסקים פנימיים".
אנחנו לא מציגים מחיר כדאי לרכישה וכן לא את שמות היצרנים,
היבואנים או המפיצים מכיוון ומטרת ההשוואה הנה ההשוואה עצמה
בין נפחי הדיסקים השונים לאורך זמן.
טכנולוגית הגיבוי האינקרמנטלי ברמת הבלוקים מאפשרת לגבות (קרי
להעתיק ולעדכן) רק את הבלוקים שהשתנו בקבצים המגובים במחשבים/בשרתים.
כלומר, לאחר גיבוי ראשון של קובץ, כאשר הוא משתנה, ראשית מתקיימת
השוואה בין גרסתו הנוכחית לגרסתו הקודמת השמורה בשרת הגיבויים.
במידה והשינויים מעטים, רק יעודכנו הבלוקים שהשתנו בו.
יתרונות השיטה הם חיסכון בתעבורה בין מערכת המקור למערכת הגיבוי,
קיצור זמן פעולות הגיבוי, צמצום נפח הגיבוי של ספריות מהן
נשמרות גרסאות היסטוריות, וכל זה עוזר לעמוד בקווטה של כל
משתמש בשרת הגיבויים - היכן שעובדים במדיניות של קווטות.
הגיבוי האינקרמנטאלי המסורתי מוודה אם הקבצים השתנו, אך מגבה
את הקובץ כולו. זו השיטה הנהוגה בטייפים לגיבוי ובשירותי גיבוי
מקוון. הגיבוי האינקרמנטאלי ברמת הבלוקים לא רק מוודה אם הקבצים
השתנו, אלא מרחיק לכת ורק מעתיק את הבלוקים שהשתנו.
על פי בקשת התובע המחוזי של מחוז סנטה קלארה בארה"ב, צוות
של מדענים ומהנדסים הפעיל רובוט מדגם MAX 5.0A של חברת Senseta,
ספין אוף של אוניברסיטת Carnegie Mellon שמייצרת רובוטים.
המכונה הכילה טכנולוגיות בפיתוח וביצעה מיפוי הסביבה המגנטית
של אזור גיאוגראפי שהוגדר לה מראש. לאחר ניתוח המידע שנאסף,
הוגשה לתובע רשימת מיקומים אפשריים לחפירה. על פי המידע, המחוז
ביצע חפירות באתר ומצא חלקי מכונית שתאמו את תאור הרכב של
חשוד ברצח.
החשוד הנ"ל הואשם בזמנו ברצח חברתו, אישה בת 32 שנעלמה בשנת
2001. היא נראתה בפעם האחרונה עוזבת עם בן זוגה מוטל באזור
לוס-אלטוס, הקרוב לעמק הסיליקון. עד ראיה אף העיד אז שהבחור
ירה בחברתו במגרש ריק אחרי ששניהם התקוטטו. על אף העדות, לא
נמצא כל ראייה לפשע: לא נשק, לא גופה וגם לא רכב. למרות שהמשטרה
עצרה את החבר החשוד, היא נאלצה לשחרר אותו מפאת חוסר ראיות.
שנים לאחר מכן, התיק נפתח מחדש אחרי שמודיע אמר למשטרה שיתכן
ורכב החשוד נלקח, פורק ונקבר באזור אלוויסו, הקרוב למפרץ סן
פרנסיסקו. המגרש בו מדובר נמצא מלא שאריות מתכת, כך שהדרך
היחידה לחיפוש שפוי הייתה לבצע סריקה מדעית. התביעה פנתה לשירות
הגיאולוגי הלאומי (USGS),
שבתורו פנה למעבדת החידושים של אוניברסיטת קרנגי-מלון ולקבוצת
המחקר התעופתי ב-NASA, אשר יחדיו היו כבר שותפים לפיתוח אלגוריתמים
לעיבוד בזמן אמת ופלטפורמות לחיישני רדאר מגנטיים וחודרי קרקע
מוטסים על ידי מזל"טים ורכבי קרקע אוטונומיים קטנים (כמו הרובוט
בו השתמשו במקרה זה). הקבוצות גם היו בשיתוף פעולה מתקדם עם
חב' Senseta.
פרויקט המיפוי יצא לדרך. זמן מה לאחר מכן, מספר תחנות טלוויזיה
מקומיות דיווחו על חפירות מסתוריות באזור אלוויסו ועל פי מקורות
אנונימיים אמרו שכל זה קשור למקרה רצח בלתי מפוענח.
באוגוסט 2009 הוגשו בבית המשפט הראיות שנמצאו קבורות. הנאשם
ברצח בחר לא להשיב להאשמות, נידון על הריגה ונשלח ל-6 שנים
בכלא.
למעוניינים
● הדומיין marketing.co.il נמכר השבוע, אבל נשארו עדיין עוד
כמה שמות מעניינים למכירה. ראו רשימה בכתובת
www.tech.co.il
● למדתם פעם תרמודינאמיקה? אם אהבתם, חתול קטן ושמו
בולצמן, חיוני ומצחיק, מוצע כרגע לאימוץ ללא כל תשלום
ועם תעודת אחריות ממרפאת חיות הבית בבאר שבע.
לבעלי פרופיל בפייסבוק, ראו:
www.facebook.com/video ואם התאהבתם,
צרו קשר
"Construct Data is perhaps
the first company of its kind to target a niche market... You
will only encounter The Fairguide if you exhibit in large trade
fairs. They send a mailshot to exhibitors many of whom mistakenly
consider it to be a communication from the fair organiser. People
who have returned the form expecting a free listing are then
hounded for money as the small print in fact 'commits' you to
paying several hundred Euros per annum, the contract is self-perpetuating".
"סטארט אפ" הפך לביטוי נרדף לכל רעיון מקורי ומשוגע שיכול
להכניס הרבה כסף בלי מאמץ יותר מדי גדול. אז הנה לכם סטארט
אפ שכבר ישן ולא מקורי (בארץ קראו לזה עסק השנה) אבל
מצליח להפיל דור אחר דור של תמימים: שני חברים בארץ כלשהי
לובשים חליפות, פותחים משרד, מדפיסים תעודות, מארגנים
אירוע נוצץ ושולחים לכל רשימת החברות בעולם (השלישי?)
שהם מצליחים לאתר את פרטיהן, מכתב מהודר בנייר יוקרתי ובסגנון
הבא:
וואלה, פתחתם את המעטפה וגיליתם
שהעניקו לכם את כוכב הזהב הבינלאומי, האוסקר של הניהול, פרס
הנובל של האיכות. אתם מוזמנים להגיע לפריז, בירת הזוהר, לכנס
רווי קוקטיילים, לקבל פסל מפואר מכוער לוויטרינה
- שעוצב ברגע של חולשה על ידי אמן ספרדי (מכר של היזמים) שירד
מנכסיו. חדורי גאווה, אתם רצים לגוגל לבדוק מי הגוף הנבון
שהשכיל להבין עד כמה אתם משקיענים, קפדנים ומקצוענים, והחליט
לתגמל אתכם על כך כראוי.
מתוך האתר הסתום אי אפשר לגלות הרבה, אז אתם מסתקרנים ומחפשים
מי עוד קיבל בעבר את הפרס. לאכזבתכם תגלו שאתם באותה ליגה
עם פירמת
עורכי דין מזרח אפריקאית, עסק
משפחתי דרום אפריקאי,
חברה פיליפינית קטנה שמנסה למכור תכשיר מבוסס עשבים להצמחת
שיער, ועוד כאלה. המשותף ביניהם? כולם מארצות נידחות, עם אתרי
אינטרנט לא ממש מדהימים. העלבון משתלט עליכם. אולי שותף חולמני
או עובד נאמן יגידו לך: "אבל זו אולי באמת הפואנטה, לקדם חברות
לא מפורסמות (העלבון נועץ תופרים משוננים) שהם בכל זאת דוגמא
ומופת בניהול ובעסקים?"
תשכחו מזה. עסקים צנועים גם לא מקבלים פרסים שלא מיוזמת נוכלים,
מתחזים, מומחי דמה או יזמים יצירתיים כמו במקרה הזה. כדי להוכיח,
חיפשנו את ה"קריטריונים למתן הפרס". הקריטריונים פשוטים מאוד:
זוכה מי שמוכן להפקיד "דמי השתתפות" באירוע חלוקת הפרסים,
בסך 3,700 יורו. שלא לדבר על הפיצ'פקס הנוספים, כמו למשל:
כדי להעביר נאום או פרזנטציה בטקס, יש להקליט אותם אצלם בפריז,
בפורמט ייחודי של הארגון, ביומים אשר לפני הטקס. לא ברור אם
השירות חינמי או מה עלותו. על מה אתם מהמרים?
רוצים עוד "סטארט אפ" ותיק? חברת Construct
Data האוסטרית, שמתעלקת
כבר שנים על רשימות המציגים בכל תערוכה ירוקה באירופה
(כולל ישראל), לעיתים מצליחה להציג את עצמה כגוף שקשור לארגון
התערוכה ומחתימה תמימים על פרסום באינטרנט, שבאותיות הפצפוניות
מסתבר שהוא בתשלום יקר ורב שנתי. הפרסום אכן נעשה, אבל באתר
כה חשוך עד שאפילו מנועי החיפוש מפהקים בפניו. עד שהמציגים
מבינים זאת, כבר עברה שנה וקונסטראקט דאטה דורשת את התשלום
עבור השנה השנייה, או שתסבך אתכם במשפט בינלאומי על הריבית
וההצמדה. שימו לב לנרשמים לתערוכות של
Stier, למשל, כי בטפסי ההרשמה מופיעה הזהרה מפני טפילים
אופורטוניסטיים אלו.
רק השבוע קיבלנו בדואר שוברי הזמנה ל-Fairguide
של Construct Data Publishers,
הפעם הכתובת להחזרת ההזמנה, בסלובקיה.
זוכרים את שרי אריסון והספר הפתטי שלה? לא ידוע כמה הוא נמכר
אבל ברור שהוא הולך להיות רב מכר. איך?
13,000 עותקים מהספר יחולקו כשי לחג לעובדי בנק הפועלים. ואחר
כך שואלים איך הגברת אריסון עושה את הכסף שלה. וזה הולך כך:
כותבים ספר אידיוטי, מוכרים אותו לעסק בו אתה בעל מניות, שמחלק
את הספר האידיוטי לעובדיו, העובדים לא יכולים לומר דבר כיוון
וזו מתנה, העסק בטח קיבל את ה"מתנה" במחיר טוב, ושרי... עושה
קופה יפה על ספר שדפיו לא היו מפארים אפילו תא שירותים באצטדיון
כדורגל בליגה שלישית.
תעסוקה
השבוע קראתי כתבה שעסקה באפלייתם של עובדים פוטנציאליים בגילאים
מבוגרים. מעבר לעובדה שזה נושא כואב ומעצבן וכל החוקים הקיימים
לא משנים את המצב, קראתי את הטוקבקים שרובם היו אמנם אוהדים,
אבל מוזר היה לקרוא את ההתייחסות לעובדים מבוגרים. נראה היה
שהציבור רואה בהם מוגבלים משהו ואפילו מופתע מיכולתם.
חברה, אנחנו לא מפגרים, וגיל מתקדם הוא לא מחלה. יש לנו יותר
ניסיון, יותר יכולת, יותר ידע, יותר סבלנות, יותר רצון, יותר
התמדה ויותר גמישות. כל דבר שפישר בן 22 יכול לעשות אנחנו
יכולים לעשות עם יד אחת קשורה מאחורי הגב. אז אנא, בלי התנשאות.
בעיה נוספת היא תעסוקה של מוגבלים, כאן מדובר במצב הרבה יותר
מסובך מכיוון שעצם כלילת כל המוגבלים בחבילה אחת עושה נזק.
לדוגמה, חרשים כמוני. אנחנו לא בוגרי יחידות צבאיות לכן אנחנו
לא יכולים לעסק באבטחה, אבל מצד שני אנחנו רואים ומבחינים
בהרבה יותר מכל מה שמסוגל לוחם מנוסה. פשוט עבורנו זה טבע
וחובה, ולא מקצוע. אז למה לא מעסיקים אותנו? כי הכניסו אותנו
לקטגוריה של נכים. האם מישהו חושב שכדי למנוע גנבות בחנות
כלבו צריך להיות לוחם? או לבדוק עוברים ושבים בכניסה לקניון?
בצרפת יש חוק שמחייב כל בית עסק בהעסקה של נכים ומוגבלים בסדר
גודל של 6% מסך עובדי החברה, בתמורה יקבל בית העסק, קטן או
גדול, הקלות לא מבוטלות במסים, ואם לאו קנסות לא מבוטלים.
ולמרות הכול, חברות עדיין מעדיפות לשלם קנסות.
מה יש במוגבלים שגורם לאנשים בריאים לפחד מהם? חירשות למשל,
כמו גם עיוורון, צליעה או הרבה מגבלות אחרות, אינם מידבקות.
אז ממה אתם פוחדים? שנעשה את עבודתכם טוב יותר? שמוגבל יתפוס
את מקומכם? עכשיו צאו וחשבו אתם המפלים, למיניהם. היום אתם
צעירים אבל לא לעולם חוסן, כולנו מתבגרים ולפני שהספקתם להגיד
"אתה מפוטר" גם אתם בני 40 פלוס.
והאם מתאונות אתם מחוסנים? תבדקו סטטיסטיקה, תאמינו לי לא
תאהבו את זה, תאונות, מחלות אל תשאלו, אבל מחר גם אתם עלולים
חס וחלילה להיות מוגבלים האם זה יגרע מיכולתכם? אז למה אתם
מפלים אותנו? ולמה קיבינימט אף אחד לא דופק אתכם בגלל זה כמו
שכתוב בחוק עד שיצא לכם עשן מהמקום שלא דולקת בו אש.
מסמך גלנט
עלילות מסמך גלנט מדאיגות אותי יותר מכל מדינה ערבית או פוליטיקאי
מושחת, יותר מכל משט או חרדי מופרע. יותר מכל מתנחל פסיכי
על הגבעות או שמאלן סהרורי במחסומים. המסמך הנ"ל לא נוצר על
ידי חייל פשוט, הוא נוצר על ידי קצין בכיר כדי להפליל קצין
אחר ולמנוע ממנו, אולי, תפקיד שהוא זכאי לו בזכות. המסמך הנ"ל
נועד לסייע למי שאיננו זכאי. ולא מדובר בניהול חנות מכולת,
מדובר בניהול צבא הגנה לישראל.
כמה נמוך עוד תוכל החברה הישראלית להגיע? מתי נלמד שמינוי
על בסיס פוליטי גורר לכלוך ברמה של פוליטיקה? עצוב להיווכח
שגם מינוי של רמטכ"ל צריך לעבוד בתחנת המשטרה ו/או בית משפט.
רציתם צימר?
אשתי שתחייה בדקה מחירים של צימרים בגליל והופתעה לגלות שבמחיר
הנדרש היא תוכל להשיג מלון יוקרתי במיטב הערים באירופה. אני
לא מבין את הרעיון. המלונות וכל שאר בתי האכסון בישראל יקרים
כל כך שממש לא כדאי לבקר בישראל, בעיקר אם תיקחו בחשבון שמחירי
הטיסות לישראל יקרים להחריד. למה שמישהו יבקר בישראל? קראתי
ששיא חדש של תיירים נכנסו לישראל: 280 אלף איש, זו כמות מגוחכת,
בעיקר למדינה שהיא ערש הנצרות. קפיטליזם זה נחמד אבל שכל לא
מזיק.
לא ממש מפתיע אותי שישראלים רצים לחו"ל ושתיירים זרים מטפטפים
לישראל. יש לנו עיניים גדולות וחייבים להרוויח הרבה ומהר.
אבל כשלא באים, כולם בוכים בדמעות שליש. נכון שבעולם חושבים
שבישראל אין מיתון, אבל הישראלי הממוצע מרוויח הרבה פחות מאשר
בכל מקום באירופה ואין לו את הכסף לשפוך על צימר בגליל. ואם
כבר הוא רוצה לשפוך את כספו, אז מבחינת התועלת רומא או פריז
עדיפות.
גרמניה וארה"ב
בגרמניה נסגר מסגד ששימש כמקום מפגש למחבלי ה-11 בספטמבר ובכלל
כמרכז "סצנת הג'יהאד" בגרמניה. בארה"ב לעומת זו, הועברה החלטה
במוצעת עיריית ניו יורק לאפשר הקמת
מסגד במתחם ה-Ground zero, החלטה שבאופן טבעי העלתה את
חמתם של האמריקאים בכלל והניו יורקים בפרט. כמה טיפש צריך
להיות כדי לאפשר מצב שכזה, או כמה חסר רגישות?. נכון, יש מוסלמים
בניו יורק והם כולם אמריקאים אבל החלטה שכזו באחד הקברים הגדולים
בעולם שנוצר על ידי מוסלמים בגלל שהם מוסלמים...? ולחשוב שראש
עירית ניו יורק וסגנו הם בכלל יהודים...
עוקץ
לפני יומיים עקצה אותי
דבורה, עקצה וברחה. כן, אני יודע שהיא אמורה למות אחרי
כן, אבל אני לא אזכה לחזות בתענוג. היד מתנפחת ומגרדת בצורה
קטלנית. אכן זו הפעם הראשונה בחיי שדבורה עוקצת אותי ובלי
שום התגרות מצידי. סתם דבורה עירונית, בטח מהשכונות. ראתה
מישהו לבן והחליטה להתעמר בו. מה לא המליצו לי שים על היד.
מסודה לאפיה (מי אופה?) חומץ (איזה, בלסמי או בן יין?) דרך
שום, ואפילו משחת שיניים. את הקקטוס בחצר שנראה כמו אלו-וורה
קצצתי ומרחתי על היד. והיד ממשיכה לגדול תוך התעלמות מוחלטת
מכל התרופות המומלצות הללו. את הקרח כבר לא שמים בכוס אלה
ממסים על היד. בלילות אני הולך לישון עם תחתונים רטובים על
היד. ואת הציפורניים גזרתי אל מתחת לקו האצבע. כל קיץ אני
מודאג מהיתושים ואז באה דבורה מחורבנת ומסבירה לי לא ממש בעדינות
שנחיל יתושים לא מתקרב לנזק שהיא מסוגלת לעשות. ואנשים עוד
מתפלאים למה אני לא אוהב טבע... אז בשורה אחת קצרה אני אסביר:
כי הוא אוכל אותי!
הצהרת אחריות
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף
אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה,
או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית
לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין
ידיעון
זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות
הסביבה וחסכון באנרגיה.