בלו-ריי חדשים

חברת שארפ מעלה מדרגה בזירת התקליטורים ומודיעה על השקת תקליטור בלו-ריי  בקיבולת של 100GB המכונה VR-100BR.
התקליטורים החדשים מיוצרים בטכנולוגיית האחסון BDXL, אשר הספציפיקציות שלה אושרו לא מזמן על ידי איגוד יצרני תקליטורים בלו-ריי (Blu-ray Disc Association) ומסוגלת להגדיל את נפח התקליטור באמצעות הוספת שכבות לצריבה. 
BDXL תאפשר ייצור של תקליטורים לצריבה אחת או לצריבה חוזרת של 100GB עם שלוש שכבות, ותקליטורים לצריבה חד פעמית (ארבעה שכבות) של עד 128GB.

המדיה החדשה לא תואמת את נגני הבלו-ריי הרגילים, ויהיה צורך לרכוש כוננים חדשים על מנת לקרוא ולצרוב את התקליטורים. תקליטורי שארפ יהיו לקריאה בלבד ויהיו מסוגלים להכיל כ-12 שעות של תוכניות טלוויזיה קרקעית דיגיטאלית (DTT) או 8.6 שעות של תוכניות לוויין דיגיטאליות איכותיות.
כבר בשנה שעברה החלה שארפ בייצור תעשייתי של כונן עם לייזר מוליך למחצה כחול-סגול עם 320mW פלט אופטי בפולסים. השנה סיים היצרן לפתח כונן עם לייזר מוליך למחצה כחול-סגול לכונני BD (או Blu-ray Disc) שמגיע לפלט אופטי של 500mW תחת הפעלה בפולסים. אורך גל האוסצילציה הוא של 405nm ומהירות הכתיבה מגיעה ל-8x בתקליטורים בעלי 3 ו-4 שכבות
כיוון שהספציפיקציות החדשות של המדיה הן הרחבה של טכנולוגיות בלו ריי קיימות, ניתן יהיה לייצר כונני BDXL עתידיים עבור קריאת פורמטים של בלו ריי קיימים (של 25 או 50GB).
מחיר כל תקליטור יהיה כ-60 דולר, מחיר הכוננים (מסוג Aquos BD-HDW700 ו- BD-HDW70) עדיין לא פורסם, אך צפוי שהם יגיעו לאלפי דולרים אחדים.
בסוף חודש זה תשיק שארפ את הפלטפורמה ביפן ועדיין לא ידוע מתי זה יגיע לארצות אחרות.
חשוב להבהיר שלא מדובר בפורמט חדש של סרטים. יתכן ורק במזרח הרחוק, שם נפוצים התקנים ויישומים להקלטה וצפייה מחדש של שידורים, הם יועדו לצרכן. קהל היעד למוצרים החדשים הם בעיקר מקצועני וידיאו ושידור, המאחסנים ועורכים מידע ווידיאו בסביבה המסחרית. ובנוסף, חברות המציעות שירותי ארכיון של מסמכים סרוקים, וקבצים גראפיים המופקים על ידי מכשור רפואי.
סביר להניח שהשיווק לא יהיה קל, כאשר על היצרן להתמודד מול דיסקים קשיחים של 1TB המציעים גמישות הרבה יותר גדולה. תמוהות בעינינו הסיבות לפתח מערכות ארכיון אופטיות או מבוססות תקליטורים, עם המצעים השבירים והבלתי אמינים הללו בהשוואה לדיסקים הקשיחים ולזיכרונות במצב מוצק.
 

מהדיסק הביתי עד הגיבוי העסקי

בערוץ 2 שידרו סיטקום עם אבי קושניר, אחד הפחות מוצלחים -בלשון המעטה- שהופקו בישראל. לא ממש בטוח שהסדרה ראויה לפרסים שקיבלה בעבר, אבל אם כן, הרי שבעונה זו חלה הידרדרות נוספת.
כפתור השלט היה תקוע (כנראה בגלל שאריות סוכריית טופי) ולקח לי זמן לעוף לערוץ אחר. ובינתיים, אמרה אחת הדמויות: "...הדיסק שלו מקולקל, הטכנאי לא הצליח לשחזר כלום, וגיבוי אין לו!"
רגע, משהו פה לא מסתדר לי. הם מדברים על הדיסק הקשיח כאילו היה מנוע של מקרר, או הדיסטריביוטור של המכונית המשפחתית. בתפיסת הרחוב הדיסק הפסיק כבר להיות מקדש טכנולוגי כדי להפוך לרכיב בנאלי. אם כך, כל אחד היה צריך כבר להיות מסוגל לנהוג בו (אולי לא להתקין או לחלק, אבל לפחות... לגבות?). למרות שאהבתי את הדה-מיסטיפיקציה של הדיסק עד לרמה של כל מכשיר אלקטרוני ביתי, בקונסולת המשחקים או בסיר הלחץ איש לא טומן מסמכים חיוניים, מידע קריטי.
התחלתי להבין למה כל כך הרבה שיחות טלפון למעבדה מסתיימות בכך שהפונים כלל לא מגיעים לטפל באובדן הנתונים. המחשב הביתי, עבור המשתמש הביתי, הוא Nice to Have, כלבלב חביב לשעשוע. אבל אם אותו כלבלב יחלה אנושות, בעליו לא יממנו לו השתלת כליה, גם לא במחיר של קניה שבועית בסופר.
כפי שניבא מורנו ורבנו לפני עשור וחצי, השוק העסקי יפתח את תחום הצלת הנתונים, והשוק הביתי יפיל אותו. מאות ואלפי בעלי מחשבים שמכילים מידע שערכו רגשי בלבד, פונים מדי יום לספקי שירותי שחזור, מעסיקים אותם, תופסים את קווי הטלפון שלהם... אך לא מפרנסים אותם, כי גם עבור עבודה מאומצת של 10 שעות, צופי הסיטקומים הישראלים לא מוכנים להשקיע מכיסיהם 189 ש"ח - פחות משכר המינימום. מאידך, בעלי עסקים, בעלי מקצועות חופשיים וטכנאי מחשבים נוטים להזמין את שירותי השחזור ורבים אף מביעים את שביעות רצונם בעיקר מיעילות ומחיר השחזור.
אם כך, תעשיית השחזור צריכה להסתמך על המגזר העסקי/תעשייתי/ציבורי. מגזרים אלו עדיין עושים רק גיבוי. גיבוי נמשל לנשיאת גלגל רזרבי במכונית. כולם רגועים כי הוא שוכב לו בתא המטען, אבל לא אחת הוא נמצא מנוקב, חסר אוויר וחסר ערך, בדיוק כשצריכים אותו הכי הרבה.
 

SMS

יולי, כולם בחופשה. אפילו לרויטרס אין חדשות חשובות. רק בשבוע שעבר, למשל, הם החליטו לפרסם סקר על טעויות במשלוח מסרונים.
הסקר הוזמן על ידי חברת SellMyMobile הסוחרת בטלפונים ניידים משומשים, וכלל 1,097 נשאלים בריטים. מסתבר ש-20% מכל הבריטים שלחו בטעות מסרונים גזעניים לאדם הלא נכון, וכ-10% גם נתפס שולח מסרונים בעלי תוכן מיני (sexting)הזהירים פחות הם הצעירים מתחת לגיל 25, מתוכם 43% הודה ששלח מסרונים טיפשיים לאנשי קשר שגויים - אך גברים ונשים כאחד פשעו, לא נמצא הבדל בין המגדרים. עבורנו המסקנה העסיסית ביותר היא זו שאחד מכל חמישה משיבים אמרו שלא מחקו את התוכן האישי (אנשי קשר, מסרים ותמונות) לפני שהם מכרו, מסרו, מחזרו או זרקו את הטלפונים הניידים שלהם.
 

אלגנטי ומהיר

כמה פשוט וקל, כמה אלגנטי ומהיר היה שחזור המידע שהצלחנו השבוע לבצע בעבור משרד עורכי דין מאזור המרכז. משרתי המשרד "נעלמו" ספריות שהכילו את כל מסמכי חודשים אחדים של הנהלת החשבונות. כן נכון, הכול מגובה בנייר, אבל הקלדה מחדש של מאסות מסמכים חשבונאים עתיקים הוא כאב ראש, בזבוז לא קטן של זמן וכסף. בהיעדר עובדים נוספים, זה גם יוצר backlog, עיקוב משמעותי בזרימת העבודה. ועדיין לא אמרנו: גם סכנה שטעות תעמיד את המשרד במצב פלילי מול שלטונות המס.

גביו, שיתכן והכיל את הקבצים שנעלמו, בטרם יידרסו על ידי מידע חדש שמערכת ההפעלה משתוקקת למקם בכל מקום בדיסק שנדמה לה "פנוי".
כרגיל במקרים אלו, שלחנו לבחורי ה-IT קישור להורדת BOS והדרכנו אותם בהפעלתה לשם העתקת דיסק השרת תוך כדי פעולה לדיסק חיצוני ללא כל צורך בהתקנת BOS או כל קוד אחר על הדיסק הבעייתי. עבודת השחזור - כפי שאנו נוהגים בעבודה הפורנזית - נעשתה מתוך עותק דיסק השרת בזמן קצר מן הצפוי ולשביעות רצונם של הלקוחות.
 

שקיפות היסטורית

הבקשות לגילוי מסמכים דיגיטאליים (e-Discovery) על ידי בתי דין יותר נפוצות היום מאשר אי פעם בעבר. אולם האפשרות להיענות לבקשות אלו נתקלת לעיתים קרובות באילוצי עלות, יכולת טכנית, זמן ואמינות. במקרים רבים קשה מאוד להשיג את המידע הרלוונטי תוך פרק הזמן שנקבע על ידי בית המשפט, אם בכלל.
סנגורי הגיבוי והארכוב על גבי קלטות טייפ טוענים לטובתן שקלטות גיבוי מכילות עותקים מדויקים של מה שנקרא "point in time" של המידע, עותקים שה-IT בארגון "מקפיא" מדי יום (יותר נכון, מדי לילה) בצורת סנפשוטים. זאת, במטרה להרחיק את הקבצים ממערכות המקור (אחד מתנאי הגיבוי האופטימאלי).
עוד הם טוענים כי המצע מאובטח מפני שאין למשתמשים גישה אליו, אך לדעתנו כל עוד צוותי IT עצמם ימשיכו להיות אנושיים יהיה להם את אותן הרגישויות. אז נעזוב את זה לעת עתה, והבא נתמקד - לא ביכולות הגיבוי המצוינות של מגוון מצעי המידע המסורתיים, אלא ביכולות שחזור רשומות עתיקות על ידינו - אנשי IT האמונים על חיי הנצח של אותן רשומות. נצח? לא נגזים, אבל כן  שבע שנים לפחות, או 16 כפי שמתחילים לדרוש בחו"ל. בפועל נצטרך לשמור את המידע כל עוד יש למישהו - גוף משפטי או רגולאטורי- זכות או סמכות לתבוע אותה בחזרה.
ציינו בעבר את חסרונות הקלטות ישנות בשחזור באמצעות כוננים חדשים, ואפילו באמצעות אותם כוננים שיצרו אותן בזמנו. ציינו את הקושי למצוא במהירות רשומה מסוימת, וכל זה מצביע על מצעי random access כמצעים טובים יותר למטרה זו.
נכון שהיום קיימים כלים לאיתור רשומות על גבי קלטות - כלים הסורקים את הקלטות באופן אוטומטי בחיפוש אחר מילות מפתח. אבל לשם כך יש קודם כל לאתר את הקלטות הנכונות (בד"כ על פי תאריכים) ולאחר מכן להצליח להעלות אותן באופן תקין.
אבל, גם במצעים של גישה רנדומאלית קיימות נקודות תורפה הקשורות למעבר הזמן, החלפת מערכות הפעלה, אובדן דרייברים, שחיקה מכאנית ועוד, אך ובעיקר, מגבלה רבתי והיא מערכת (תוכנת) הגיבוי.
דרישת גילוי המסמכים הדיגיטאליים הינה פעולה כפויה. אבל אם חושבים על כך, למה שלא תהיה למשתמשים המורשים אפשרות לגשת בכל רגע נתון ובשקיפות היסטורית, לכל פיסת מידע רלוונטי בארגון? למה שלא נוכל לאחזר בלי מאמץ כל קובץ או מייל שזורם בצינורות ונשמר במחסני המידע?
את הסנפשוטים נשמור טוב יותר מאשר בטייפים, את הגיבויים נרחיק מהמקור, ונהנה מכל העולמות, פלוס. וזאת, רק עם יכולות BOS הבסיסיות והפשוטות ביותר.
אם זה מעניין אתכם, צרו איתנו קשר
 

קישורים

● זיכרון ממוחשב על מולקולה אחת

● פורטל הממשלה חנך אתר לשם שיתוף הציבור בנושאים משולחן הממשלה. השקעה גדולה כדי לתת אשליה שלמישהו איכפת ממך. האתר בנוי יפה ולא מאפשר הצבעה "בעד" או "נגד" בכל נושא אלא אם נכנסת לדף הדיון. כלומר, מכריח את המצביע להיחשף לרקע של כל הצעה בטרם ישמיע את קולו.
עד כמה אנחנו סומכים על הממשלה, שמנהל האתר לא יוסיף קליקים משלו?
 

השורות של עמית

גם אני רוצה נרתיק

אפל הודתה שה-iPhone 4 דפוק! לכשעצמו הישג ראוי לציון. תכנון דפוק של מוצר שהעיצוב היה יותר חשוב מהפונקציונאליות. המוצר אכן יפה, אבל מה... דפוק. אז מה עושה אפל? מחלקת נרתיקים שינפחו את המוצר האלגנטי (והדפוק) שלהם. והעולם שותק ומשתחווה.
האם יתכן שאבד לכולנו חוש הפרופורציה? לא מספיק שכל מה שמסביב למכשיר דופק את הצרכן, המכשיר עצמו דפוק והצרכנים מסתפקים בנרתיק פלסטיק כפיצוי למוגבלות של מכשיר שעלה להם הון תועפות?
המטורף הוא שאפל לא רק שלא מתקנים את הטעון תיקון, הם ממשיכים למכור אותו כמות שהוא (דפוק!) ואף גורם תקשורת כמו ה-ESTI האירופי או ה- FCC האמריקאי לא זרקו את סטיב ג'ובס והגרוטאה שלו לכל הרוחות. אבל הם מחלקים נרתיק. משהו כמו למכור קונדום עם חור בצירוף בונוס מוצץ לתינוק.
כמה זמן תימשך ההערצה העיוורת של האידיוטים של אפל? מתי הם יפקחו את העיניים ויבינו שהכאב בישבן הוא לא מטחורים?
 

גורמי ביון

"גורמי ביון טוענים שלחוסני מוברק נותרה עוד שנה לחיות”! נו, אני מקווה שלגורמי הביון הספציפיים הללו יש תואר ברפואה או לפחות קשר ישיר עם השוכן במרומים. זו לא הפעם הראשונה שגורמי ביון מדביקים מחלה קשה למנהיג זה או אחר והנ"ל מתעקש להמשיך לחיות. גם קים יונג איל הדיקטאטור הדרום קוריאני, שלפי גורמי ביון היה אמור ללכת לעולמו כמה פעמים ממחלה קשה, עדיין חי ובועט. גם פידל קאסטרו עדיין מדבר שטויות בשידור חי ואפילו מפרשן כדורגל. לפעמים נדמה לי שגורמי הביון מחפשים תירוץ לא לעבוד... “אה חבל על המאמץ הוא הולך למות".
אם הם היו מנסים גם ליישם את הנבואות שלהם הייתי מבין: "עושה רע לאנושות ולא מת ממחלה? בווום... זהו, אמרנו לכם?"
 

לפני שתאמרו גרנובל

לפני מספר ימים נורה למוות על ידי המשטרה שודד ששדד את הקזינו בגרנובל. הוא היה בחור מוסלמי פופולארי בשכונה וטקס האשכבה שלו כלל "לפידים" (20 מסוג רנו, 5 פיג'ו והשאר תוצרת יפן) וכמה יריות באוויר - כנהוג בכל אירוע שמחה מוסלמי (על ידי מישהו שכנראה שכב על הרצפה).
אבל לפני שתגידו גרנובל: בעיר אחרת ובסיטואציה דומה מאוד נורה צועני למוות על ידי השוטרים. התגובה לא אחרה לבוא: התקפה חזיתית על מפקדת המשטרה, שריפת בניין העירייה (!) ושריפת בית קפה/בר. בקיצור, תדמית המשטרה הצרפתית הפכה לאוסף של סמרטוטים חסר תועלת. כתוצאה מכך לאף אחד בצרפת אין טיפה כבוד או חשש מהחוק, ואיש הישר בעיניו יעשה.
המעניין הוא הדמיון בין מיעוטים בעולם כולו: צוענים, מוסלמים או... יהודים חרדים. יכולת ההתארגנות שלהם, במהירות ונחישות, הופכת אותם למסוכנים. ואם למשטרה אין מענה מסיבות פוליטיות או ברוב המקרים סיבות של כוח אדם, הרי שהתוצאה היא אנרכיה.
אגב, שני ההרוגים היו אשמים במאת האחוזים!
 

בורקה וכיסויי פנים

בצרפת עבר חוק חדש כמו בבלגיה השכנה, שאוסר על לבוש המכסה את כל הגוף והפנים כמו הבורקה והניקאב.
שר ההגירה הבריטי מתנגד לאיסור הזה, האידיוט חושב שמדובר בעניין תרבותי גרידא, וטוען שאיסור שכזה איננו בריטי ואינו תואם את התרבות הבריטית (לא ממש חשוב לו ש-68% אחוז מהבריטים לא רוצים לראות שקים מהלכים ברחובות). מעבר לבעיית היחס לנשים, בצרפת יש תעודות זהות, באנגליה אין. ולכן הצרפתים היו ממש מעוניינים לדעת איזה פרצוף יש מתחת לשק הזה בעוד שהאנגלים מתקשים לתפוס את העניין. לא שזה דבר חדש שהאנגלים מתקשים לתפוס משהו. אבל מי שיביט בתמונה היטב יבין שבתוך השק הזה יש מספיק מקום לקלצ'ניקוב ולא מעט רימוני יד שלא לדבר על חגורת נפץ סבירה. אבל שר ההגירה הבריטי כנראה מאמין שבריטי מת הוא בריטי טוב.
 

צרפתיות

אין אפס, הצרפתיות יפות בכל גיל, בין אם זה 18 או 88 תגלה שהן יכולות להעלות לך את לחץ הדם. לבושות היטב, מאופרות טיפ טופ, ישבנים מעוצבים היטב, לא תמיד מכוסים משהו, מדהימות עד הסוף. אבל מה... חמוצות פנים. כתבתי פעם למה: תנסו אתם לתחוב זוג תחתונים חוטיני עמוק במעלה הטוסיק ועליהם מכנסיים שהתפר שלהם גבוה במיוחד כדי להרים את הישבנים, לתחוב זוג ציצים בכל-גודל-שהוא לגרון רק כדי להעצים את המחשוף, וללכת על עקב בגובה שיגרום לסחרחורת גם לספיידרמן. אגב, 12 ס"מ זה כבר לא העקב הכי גבוה שיש. בקיצור, כואב להיות יפה. העניין הוא שנשים ממשיכות למכור לי את השטות: “אני לא עושה את זה כדי שיסתכלו עלי אני עושה את זה בשביל להרגיש יותר טוב". כן בטח,  גם כל מעוני האינקוויזיציה "קפצו על מכונות העינויים כדי להיטהר". כשהקיץ מגיע המצב מחמיר, ממש קשה להיות גבר במרסיי. הבגדים הולכים ונהיים קלים (30-35 מעלות עם לחות סבירה) כשהבגדים המסורתיים הם מכנסים לבנים דקיקים ושקופים. העניין הוא, שהצרפתייה תמות לפני שיראו לה את קו התחתונים. וזה אומר שהיא מעדיפה שיראו לה את קו התחת. יש שתי דרכים להיפטר מקו התחתונים האחד הוא חוטיני זעיר והשנייה היא בלי תחתונים בכלל, (שתיהן לגיטימיות ונעשה בהן שימוש נפוץ) ולהזכירכם כבר ציינתי לעיל שלא מדובר בישבן סתם. כך אני הולך לי ברחובות ומתפלא למה אני מזיע כמו חזיר על סף שחיטה.
הצרפתייה הטיפוסית נכנסת לחרדות כשמסתכלים עליה ועלולה להיות אגרסיבית, וצרפתייה עצבנית זה לא נעים, יש להן פה שלא כדי ליפול לתוכו (לא בנסיבות הללו לפחות). הצרפתיות יותר מכל נשות העולם האחרות משוכנעות שאם מסתכלים עליהם סימן שמשהו לא בסדר ב-outfit שלהן (מצטער אין מילה נוחה יותר בעברית). לך תסביר להן שאם גבר מסתכל עליה אז זה רק בגלל שהכול בסדר.
 

נימוס צרפתי

בצרפת הנימוסים חשובים יותר מהכול. שום דבר אחר לא נחשב, רק הנימוסים. איזה מזל שבמרסיי יש לא מעט ערבים ואפריקנים שהנימוס איננו מנת יומם. דוגמה לנימוס קטלני הוא רוכסן המכנסיים: היה והרוכסן שלך פתוח, מן הנימוס הוא לא לומר לך דבר על כך (כדי לא להביך אותך) וכך אתה מסתובב עם רוכסן פתוח יום שלם כי לא רצו להביך אותך.

אגב, מי שרוצה להעיף מבט באוסף צילומי צרפתיות מוזמן לבקר בגלריה שלי. יש שם סקציה רק של בנות, ומי שכבר ראה אותה, אל דאגה יש עדכונים: http://www.amitm.com/opener.html 

ויש גם סרטים...http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature

תגובה לשורות של עמית