לא צריך תוכנת גיבוי?

המחשבים משפיעים היום יותר מאי פעם על הדרך בה אנו חיים, מתקשרים, עובדים ונהנים. לכן, המידע האגור בהם הופך עבורנו למשמעותי מאוד. חוויית אובדן המידע מהדיסק הקשיח נעה בסקאלה שבין הבלתי נעים ליקר והטראומטי. עם זאת, מעטים המשתמשים הביתיים המקפידים לגבות בתבונה ותאונות המידע תכופות ומצערות. לעיתים נדמה כי התאונות הללו אף נפוצות יותר מהשימוש בטכניקות מנע כלשהן, וכי תוכנות הגיבוי ובעיית אובדן המידע נתפסות בדרך לא נכונה בתודעת הכלל.
יש למשל את האנשים שלא מבינים או מאמינים שאובדן המידע צריך להדאיג אותם, בעיקר מפני שהידע שלהם על תקלות חומרה הרסניות למידע, שואף לאפס. ספק שירותים מקוונים בארה"ב סקר את לקוחותיו וסיכם כי 53% מן המשיבים כבר חוו אי פעם אירוע כלשהו הכולל אובדן מידע מהמחשבים האישיים שלהם. בכ-6% מכל המחשבים האישיים תתרחש בשנה נתונה אירוע אחד של אובדן מידע. 31% ממשתמשים ה-PC איבדו את כל המידע שלהם בעקבות אירועים שמעבר לשליטתם. הסיבות לאבדן מידע, כפי שהקוראים שלנו יודעים, מגוונות מאוד וכוללות תנודות בזרם החשמל, מוות בטרם עת של החומרה, תוכנות או פעילות זדוניות ו... חשוב מכולן: טעויות אנוש.
אז אם ידוע לנו מראש שמוקדם או מאוחר אנו הולכים לאבד את כל המידע שלנו מעבר לכל יכולת שחזור, למה שלא נפעל לפני כן? פשוט, כי אנחנו לא יותר טובים או חכמים ממקצוענים, חברות וארגונים רציניים וחשובים שגם מנוהלים על ידי אנשים שרק משתכנעים להשקיע בפתרונות מניעה אחרי שהברק מכה בהם.

אינסוף משתמשים ביתיים מאמינים כי הם מוגנים מאחר והם מבצעים העתקה ידנית של הקבצים החשובים שלהם. כאן המודעות קיימת, ומה שהם עושים עדיין טוב מאשר לא לעשות דבר. אבל, יש להם הערכת יתר לעצמם (לתזמון, ליסודיות ולכושר הארגון שלהם) ואמונת יתר בטכנולוגיה ובמצעי המידע בהם הם משתמשים מדי יום. הרבה פעמים הגיעו אלינו חובבי הגיבוי הידני מפני ששכחו לכלול בגיבוי חומר שפתאום נחוץ להם, או שביצעו גיבויים על גבי מצע לא תקין. עד כמה שאין אנו מסמפתים את תוכנות הגיבוי הקונבנציונאליות, יש לאמור לזכותן שלפחות הן תורמות את האוטומציה לשגרת ההגנה על המידע וחוסכות מאיתנו את המאמץ לזכור לגבות.
כלים מיוחדים מאפשרים לבצע סנכרון בעת הצורך, או תזמון מורכב על פי שעות, ימים בשבוע או תאריכים בשנה כל עוד המערכת דלוקה ופועלת. ולא כמו אותו מושבניק שביקש מטכנאי המחשבים להתקין תוכנת גיבוי שתגבה לו את המידע פעם בלילה (בחצות), אבל בכל פעם שסיים את יום העבודה שלו התרחץ, החליף בגדים לארוחת הערב... וכיבה את המחשב! "אמרתי לך"-לעג שכנו היקה- "עדיף גיבוי ידני שאני עושה בלי לפספס כל ערב לקלטת גיבוי". אלא שיום אחד התגלה שהוא משתמש באותה קלטת ממש מאז קנה את המחשב שלו: שלוש שנים (כונן הגיבוי נמצא מלא באבק כהה והסרט בקלטת הבודדה נראה שקוף כמו זגוגיות המשקפיים שלו!)
לפעמים נדמה שתוכנות הגיבוי מעוררות אנטיפטיה מיוחדת. "היא מאיטה את פעולת המחשב!", מתלוננת גברת שמקלידה בקצב האורלוגין עם שתי האצבעות המורות שלה, כאשר מחזיקה כשבע אפליקציות פתוחות בו זמנית. תוכנת הגיבוי הטיפוסית לא דורשת הרבה משאבי מחשב אלא אם היא מופעלת לעיתים רחוקות ועל כך נאלצת לעבוד קשה, להעתיק כמויות גדולות של מידע חדש. גיבויים תכופים מצמצמים את העומס על התעבורה ולכן בצ'יף אנו חוזרים ואומרים ש"לא מספיק פעם בלילה"!
עוד סיבה נפוצה לא להשתמש בתוכנת גיבוי היא: זה יקר. אבל גם ביטוח זה דבר יחסית יקר (במיוחד אם חזרת מהטיול ללא כל תקלה) ובכל זאת אנו מבינים שהחלופה (לא לרכוש ביטוח) יכולה להיות יקרה הרבה יותר. עלות תוכנת הגיבוי מוצדקת בהתאם לערך שאנו מייחסים למידע שלנו. לעיתים קרובות תוכנת גיבוי שלא הייתה במקום נראית הרבה פחות יקרה מהחומר שאבד, או מהתשלום למעבדה בה נאלצנו לשחזר את הנתונים.
והקו האחרון של הגנה למתנגדי תוכנות הגיבוי: "זה קשה ומסובך". ובדיוק מאותה סיבה החלטנו בצ'יף לבנות תוכנה פשוטה... אבל לא הסתפקנו בגיבוי ועשינו אותה כזו ש"לא עוצרת בגיבוי". BOS מניבה מידע משוחזר וחוסכת תלות בתהליך שחזור.
התוכנה חינמית לגיבוי המידע החיוני של משתמשים ביתיים. אבל אם יש לכם בבית עסק קטן שבאמצעותו אתם יוצרים הכנסות, אל תסתפקו בתוכנה חינמית: תרכשו את הרישיון החוקי כי ב-6% מהמקרים כל שנה... זה ישתלם לכם.

ולסיום, אומדנים אחרונים של המעבדה בצ'יף, בסיכום שנת 2009:
44.5% מהמקרים של אובדן מידע נבעו מתקלות חומרה
"הגורם האנושי" (טעויות אנוש ומקרי חבלה מכוונת) גרם ל- 32.5% מכל המקרים של אובדן מידע
תקלות חומרה (כולל מסדי נתונים) גרמו ל- 15% ממקרי האובדן
רק ב- 5% מהמקרים של אובדן מידע נמצאה התערבות סיבתית של וירוסים או תוכנות זדוניות
ב-1% מהמקרים אובדן המידע נגרם כתוצאה מאסונות שונים (דלקות וכו')

שווה גם לציין כי ב-18% מהמקרים נמצא שילוב של גורמים שונים אך בנתונים לעיל צוין רק הגורם העיקרי.
 

כמה קטן

מיתוסים או אגדות, בין הפלאים של ימי הביניים נמנו אומנים שהיו מסוגלים לכתוב את עשרת הדברות על גרגר אורז, או כל התנ"ך כולו על גבי ביצה.
לחובבי המדע הבדיוני רעיון הכתיבה הזעירה באופן קיצוני ניתן בהקשר למטריקס של מולקולות בספרו של Robert Heinlein משנת 1951 ("Between Planets")
בשנת 1959 אמר בוויכוח פומבי הפיזיקאי Richard Feynman, כי לא קיים כל מחסום פיזיקאלי שימנע את ההקטנה הדרסטית של מכונות ומעגלים. הוא גם הציע פרס של 1,000 דולר למי שיהיה מסוגל לשכתב עמוד מספר רגיל באופן קטן פי 25,000 מגודלו המקובל, קנה מידה שעל פיו כל האנציקלופדיה הבריטניקה הייתה נכנסת בשטח של ראש סיכה. פיינמן שמר את כספו עד 1985 ואז שלח את הפרס בהמחאה על שם טום ניומן, בוגר סטנפורד שעבד שם עם הפרופסור להנדסת חשמל Fabian Pease. ניומן השתמש ב-electron beam lithography כדי לצרוב את עמוד הפתיחה של "בין שתי ערים" של דיקנס בכתב כה קטן שרק היה ניתן לקריאה עם מיקרוסקופ אלקטרוני.

בתחום שכל כך מתקרב לגבולות הדמיון אין מנוס מלהזכיר את סרטו של סקוט מ-1982 Blade Runner, מבוסס על הספר מ-1968 "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות". שם הוצג מיקרו-תג שנראה כקשקש של דג, אך מזוהה  כמלאכותי על ידי מומחה, כאשר מתגלה  עליו מספר סריאלי זעיר.

כפי שנאמר, בשנת 1985 רשמו מדענים מ- Stanford שיא בכתיבה הזעירה בעולם, אך איבדו את התואר ב-1990, כאשר מדעני חברת IBM רשמו את שלושת האותיות הללו על ידי סידור של 35 אטומים של קסנון. אבל, בשנה שעברה שוב חזרו עלי הדפנה לסטנפורד. בינואר 2009 פורסם ברשת באתר Nature Nanotechnology מאמר המתאר כתיבה של אותיות פי 40 יותר קטנות מאלו של שנות השמונים ופי 4 יותר קטנות מהשיא של IBM.
Manoharan & Moon עבדו במעבדת מרתף עמידת תנודות של בנין הפיזיקה על פי טכניכת STM או Scanning Tunneling Microscope (שיטה שזכתה את ממציאה בפרס נובל בפיזיקה). מיקרוסקופ זה לא רק רואה חפצים בקנה מידה מאוד קטן, אלא שניתן להשתמש בו כדי להזיז אטומים באופן פרטני. הצוות בסטנפורד השתמש בו כדי להזיז פרודות יחידות של CO - חד תחמוצת הפחמן - ולצור איתן תבנית על גבי שבב נחושת בגודל ציפורן. על גבי השטח הדו ממדי של הנחושת, האלקטרונים מתנהגים גם כחלקיקים וגם כגלים, ו"בועטים" את מולקולות ה-CO כפי שאדוות בשלולית רדודה משפיעות על אבנים שבתוך המים. הגלים בעלי התזוזה המתמדת פועלים על המולקולות וביניהם כדי לצור תבניות הִתְעָרְבוּת המשתנות בהתאם למיקום המולקולות.
שינוי מיקומן של המולקולות על פי החלטת החוקרים יכול לצור צורות שונות של גלים וקידוד המידע לאחזור מאוחר יותר. על מנת לקודד ולקרוא את המידע בצפיפות בלתי מושגת בעבר, יצרו המדענים טכנולוגיה המכונה Electronic Quantum Holography.
בהולוגרמה מסורתית, מקרינים קרן לייזר על תמונה דו ממדית ונוצר אובייקט תלת ממדי שדומה לרוח רפאים. בהולוגרמה החדשה, ההולוגרמה המולקולארית הדו-ממדית אינה מוארת על ידי קרן לייזר אלא על ידי האלקטרונים הנוכחים בשפע בנחושת. האובייקט האלקטרוני שמופיע ניתן לקריאה על ידי מיקרוסקופ STM
בהולוגרמה אחת ניתן לאחסן מספר תמונות, כאשר כל אחת מהן נוצרת באורך גל אחר. הקריאה נעשית בנפרד, כמו של עמודים של ספר הנמצאים אחד על השני. באופן כללי חוויית הקריאה דומה להולוגרמה אופטית המראה אובייקט אחד כאשר מאירים אותו באור אדום ואובייקט אחר כאשר מאירים אותו באור ירוק.
בשורה התחתונה, המשמעות האמיתית של העבודה היא לאחסן יותר מידע בפחות מקום. השאלה של "כמה צפוף ניתן לקודד מידע על גבי שבב של מחשב" נענתה עד כה בכך שהגבול האולטימטיבי הוא כאשר אטום אחד מייצג ביט אחד, וזהו. כלומר, שזה בלתי אפשרי לרדת מתחת לרמת האטומים. אך בעבודה הנ"ל אוחסנו 35 ביטים לכל אלקטרון בכדי לקודד כל אות אלפבטית. האותיות נכתבות כל כך קטן שהביטים שמרכיבים אותן הם בגודל תת-אטומי. כל ביט הוא בגודל 0.3 ננומטר, פחות או יותר שליש ממיליארדית המטר. ובחיקוי לניסוי ההיסטורי של IBM, אנשי סטנפורד קידדו את האותיות SU (ע"ש Stanford University) בתבניות ההתערבות שנוצרו על ידי גלים קוונטים על גבי שטחו של קיסם נחושת. תבניות הגלים גם מקרינות הולוגרמה זעירה, שניתן לראות באמצעות מיקרוסקופ חזק במיוחד.
גבול הביט אחד לאטום אחד נכבש ואינו עוד מגבלה להגברת צפיפות המידע. מעבר לו, נפרס עולם חדש של אחסון מידע תת-אטומי.
 

ילדים

סקר שערכו בחברת Lonergan האוסטרלית בין מעל 1,000 משפחות עם ילדים בגילאים 8 עד 15, הראה בין היתר שרק שני שליש מן הילדים הנחשפים לחומרים בעיתיים ברשת מדווחים על כך.
אבל חשוב מזה: 49% מהגולשים בגילאים בית ספר יסודי יודעים כיצד לבצע פעילות מקוונת בלתי חוקית, גם אם לא עסקו בה. הפעילויות הבלתי חוקיות הנפוצות כוללות למשל הורדת מוזיקה מבלי לשלם עליה (35%), העתקת שירים או משחקים בעבור אחרים ( 29%), הורדת תוכניות טלוויזיה (27%), ושימוש בחיבורי אלחוט של אחרים - בד"כ שכנים - ללא ידיעתם: 13%
והמורה זהבה הייתה אומרת: בשביל זה הייתם צריכים סקר?
 

דיסק משולב

בפניכם מצג פרסומי שהופק ע"י היצרן. כידוע לכולנו, מאחורי עדויות כגון זו מתבצעת מניפולציה של הנתונים (הבלטה/השמטה) במטרה לעודד את הרכישות. המבחן האמיתי מבחינתנו יהיה לאחר תקופה, בניתוח הבעיות שיובילו את הדגם למעבדה.

הקפיצה ל-3GB

המשך משבוע שעבר

כזכור, אמרנו שהבעיה במעבר לנפחי מידע בכוננים הקשיחים שמעבר ל-2GB, טמונה בהיסטוריה של הגדרות הדיסק.
בתנאים הקיימים, אפשר "לעבוד על" מערכת ההפעלה אם משתמשים בשיטת ה- Long LBA addressing להגברת מספר הבייטים בבלוק CDB (בלוק או גוש של מידע מפורמט שניתן להעביר בין דיסק קשיח למחשב אישי, ואשר מכיל את מידע ה-LBA בכדי שהדיסק הקשיח יידע לאיזה סקטור לגשת). CDB בנוי מ-עד 10 בייטים, מתוכם 4 מכילים את המידע של ה-LBA. אבל, לא כל מערכת הפעלה מכירה בשיטה זו - כמו למשל כל מערכת הפעלה של 32 ביט ( כולל כמובן Windows XP). במעבדות הפיתוח של סיגייט מצאו כי Windows XP מזהה דיסק של 3TB כאילו היה בו קיבולת של 990GB בלבד!. מאידך, מערכות וויסטה, ווינדווס 7, וכמה גרסאות של לינוקס ומקינטוש של 64 ביט, תומכות ב-Long LBA.
גם אחרי שנעבור את משוכת מערכת ההפעלה, נמצא שבמרכיבי המחשב קיימת המגבלה של 2.1TB לכל התקן אחסון פיזי או לוגי: בקר ה-BIOS, בקר הדיסק והדרייברים... מתוכם בקרי ה-BIOS יהיו האגוזים הקשים יותר לפיצוח.

אם ה-Partition Table של ה-Master Boot Record מוגבלת ל-2.1TB וה-MBR של הדיסק הקשיח (ה-Boot Sector) הוא זה שקובע ל-BIOS את המידע על הדיסק, הרי שהוא גם זה שמתחיל את תהליך האתחול. אם ה-BIOS מבוסס על MBR מסורתי הוא לא ייתן לנו לאתחל את המחשב מדיסק גדול מ-2TB. אז מה עושים?
הפתרון לכך היא Partition Table מסוג חדש שגם תאפשר גישה לקיבולות דיסק מעל 2TB והיא גם חלק מהספציפיקציה של מערכת EFI, ממשק של אינטל בשם Extensive Firmware Interface. הטבלה הזו מכונה GUID Partition Table, ראשי תיבות של Global Unique Identifier. ה-EFI של אינטל הוצע כדי להחליף את ה-BIOS המסורתי ונמצא בפיתוח על ידי ברית של חברות.
בין יצרני לוחות האם, MSI היה אחד הראשונים שהכניסו UEFI BIOS, ובין יצרניות הדיסקים, Western Digital הייתה הראשונה שחצתה את גבול 2 ה-TB.
 

שם טוב

צופי פורנו באינטרנט נפלו לאחרונה קורבן לכופרה (תוכנה זדונית הדורשת כופר) חדשה. ככל הנראה אחראית לכך קבוצת האקרים יפנית שהונתה גולשים על ידי עידוד להתקין תוכנה ובקשת תשלום בעבור אי הפצה פומבית של פרטי המתקין.
מדובר בסוס טרויאני שהוחדר לשירות שיתוף קבצים נפוץ מאוד ביפן (המגיע לכ-200 מיליון משתמשים) ומציע את שירותיו לצרכני משחקים למבוגרים מסוג ההנטיי, ענף פורנוגראפי של אנימה (מצוירים יפניים). התוכנה הזדונית שואלת סדרה של שאלות אישיות, כגון שם, תאריך לידה, מספר טלפון, כתובת דואל, שם חברה וסיסמאות למשחקים, אך גם אוספת קבצים ממחשב הגולש, כולל תמונות מסך של המועדפים בדפדפן Internet Explorer.
לאחר שגנבה מידע מהמתקין ה"תמים", הקבצים נשמרים באתר אינטרנט המשמש לסחיטת הקורבנות. אלו מקבלים לדואל מסר מחברה קיקיונית הטוענת שהם עוברים על חוק זכויות היוצרים, וכי בתמורה לסכום כסף היא תסיר את המידע ותפתור את בעיית הזכויות. כלומר, הם מוכנים למחוק את הקבצים הגנובים בתמורה לתשלום של 1,500 ין, השווים לכ-16 דולר.
עם הכסף בא התיאבון, גולשים שהסכימו לשלם את הכופר מצאו כי במחשבים שלהם הושתלו עוד מספר קובצי MP3 שהוצעו למכירה במחיר גבוה באתר אחר. הגל השני של סחיטה מראה להם כי הם הורידו קניין רוחני יקר אך באמצעות התוכנה שהם מציעים למכירה (בעלת יכולות מדומות) ניתן להסיר כל עקבה של ה"קבצים הבלתי חוקיים". וכאן הופכת ה"כופרה" לתוכנת הפחדה - Scareware.
על פי העיתונות היפנית, כ-5,500 גולשים באזור נגסקי בלבד הודו בהורדת הקובץ הזדוני וביניהם גם מנהל בית ספר, מסוג האנשים ששמם הטוב חשוב להם - קורבנות קלאסיים של הונאות "בושה".
ככל שההגנה מתחכמת, גם הפושעים משתכללים.
 

קישורים

● שהטורקים לא יבואו להטיף לנו על מצורים וחסימות אחרי שנרשמו במקום החמישי ברשימת הספאמרים הבינלאומית

● אוסף תמונות מתוק ביותר של בעלי חיים עם לשון בחוץ. לשלוח את הלינק לילדים. (זהירות, לא כשר).

● לאוהדי הכדורגל, לא תמיד הייתה האפליה נגדנו
 

השורות של עמית

לשמר את המומנטום

בטח שמתם לב שאירועי המשט הארור גררו הפגנות בכל העולם. למה שאולי לא שמתם לב הוא לכפילויות ההפגנות, כמעט בכל מקום נערכו שתיים או שלוש הפגנות בהפרש של יום או יומיים.
מדובר בניסיון נואש לשמור על מומנטום, הרי חדשות הן לא משהו שמחזיק מעמד יותר מ-24 שעות. ההפגנה האחרונה במרסיי הייתה בשבת והשתתפו בה אלפיים איש, רובם המכריע ערבים. בדיוק באותה השעה ישבו להם אותו מספר אנשים בנמל הישן עם כובעים לבנים ואכלו סרדינים במסגרת אירועי "cool globes” (קראו בהמשך).
להפגנה הזו לא ניגשתי. בכלל אני לא ממש אוהב לצלם הפגנות פרו-פלסטיניות ולא בגלל שאני יהודי, פשוט בגלל שאין כאן משהו חדש, צלמו פרצוף ערבי מפחיד וזועם בלונדון ותשנו את הכותרת, הכל אותו דבר. העיתונות הצרפתית דווקא הייתה די שקטה בנושא. שני צרפתים היו היחידים שנפלו למלכודת הפלשתינית, שניהם יהודים.
הראשון הוא ברנר אנרי לוי שכבר עשה מעצמו צחוק בשנים האחרונות עד כדי כך שהפך לבדיחה. השנה, הוא הלך וניתח ברצינות תהומית מסה פרודית פילוסופית, ועוד הגן על עצמו אחר כך ברצינות עוד יותר תהומית. במקרה הנ"ל ראשון המגיבים לאירוע היה אנרי לוי, כמו טמבל שקופץ בראש, כמובן שרק העיתונות הישראלית התעניינה בו, כי רק בישראל הוא עדיין נחשב.
השני הוא שר החוץ ברנר קושניר, פעיל שמאל ותיק, שסרקוזי עשה ממנו שר חוץ כדי לנטרל אותו (מהלך מבריק מצד סרקוזי). גם ברנר קושניר הגיב מוקדם מדי וגם אליו אף אחד לא התייחס.
לקרוא צרפתית מעייף אותי, אז עברתי לקרוא את עיתוני בריטניה, אבל במקום לגשת לגארדיין האנטישמי או לטיימס (שנחשב לעיתון רציני ואכן העילית הבריטית קוראת אותו), חיפשתי את מה חושב העמך בדיילי מייל, עיתון לא מבריק אבל מאוד מאוד נפוץ. תופתעו אבל רוב התגובות היו פרו-ישראליות מובהקות. ואז עלתה בי השאלה, כיצד קורה שהאדם הפשוט ברחוב מבין בדיוק מה שקורה באמת והעילית האינטלקטואלית לא מסוגלת לראות מעבר לכותרת הראשית? שאלתי וקיבלתי תשובה:
מדובר בחלק קטן אבל מאוד קולני שזוכה לכותרות בגלל הפרובוקציה. היות ואנחנו יודעים שרבים מהאינטלקטואלים עושים קריירה מעצם הפרובוקציה אזי התשובה עונה על הציפיות שלי.
כל האירוע והתגובות המטופשות שקראתי עליו העלה לי את הסעיף וישבתי וכתבתי מאמר באנגלית, את המאמר העליתי למגזין צרפתי שאני כותב בו לעתים (פעם או פעמיים בחודש) רק כדי לגלות שמישהו ערך לי אותו קלות, הכניס בו קצת שגיאות וביטל את כל הפסקאות כדי שיהיה בלתי קריא בעליל. היות ואני מכיר את בעלי המגזין אז ברור שמי שעשה זו הוא אחת העורכים שלהם. אני לא מאלו שמתלוננים אלא מאלו שמענישים, אז את המאמר שלי הכנסתי לבלוג שלי והפצתי את הלינק אליו. את הקליקים המגזין  הצרפתי כבר לא יקבל.
אתם מוזמנים לקרוא וגם להפיץ את הלינק: http://blog.videowebgate.com/?p=86 
אגב, ארגון שבדי רצה להכניס את אותו מאמר לאתר שלו אבל היות ואני נותן תשובות לא ממש מנומסות לסופר השבדי המפורסם מנקל (מפורסם אבל לא חכם) אזי הם נסוגו, כי זה לא פטריוטי להציג סופר שבדי מפורסם כאידיוט.
כדי להשלים את התמונה קניתי את ה-Herald Tribune וישבתי לקרוא. ההראלד הוא עיתון מאוזן כך שאם יש מאמר בעד ישראל יהיה גם אחד נגד ישראל. נחשו מאיפה לקוח הקטע האנטי ישראלי? מאמר המערכת של עיתון הארץ!
 

טיפוסים

הקומבינציה של פעילי שלום וטורקים היא קומבינציה קלאסית, שני הטיפוסים הללו מגיעים אלי לעתים קרובות לקבוצה שלי בפייסבוק, אשר להזכירכם מאתרת וחושפת נוכלים. הראשונים הם הטורקים, הם בדרך כלל מגיעים לאלבום, היינו נוכלים. כל הטורקים שנתקלתי בהם ב-25 שנה שאני משתמש באינטרנט פרט לאחד יחיד ומיוחד (וגם ממנו לא שמעתי 20 שנה) כולם נוכלים או... סוטי מין כרוניים ואפילו שני פדופילים.
הסוג השני הם פעילי השלום, שרוצים להציל את העולם בכל מחיר. אוסף של אידיוטים נאיביים, והם כמובן מגיעים לקבוצה אחרי שרימו אותם וגנבו מהם את הכספים שהם אספו לילדים מסכנים במדינה מוזנחת. הם יאמינו לכל אדם בלי לבדוק בציציות. כל כך קל להונות אותם שזה לפעמים מפתה. הם מתחברים עם כל מי שדעותיו עונות לדעותיהם, רובם מאוד ספיריטואליים ומאמינים באחווה ושלום. אבל הכי גרוע, הם מאמינים שהם יכולים לשנות את העולם. לא בודקים את חום המים לפני שהם קופצים, לא בודקים אפילו אם יש מים. הפציפיסטים מגיעים מכל העולם אבל בניסיוני הטיפשים במיוחד מקורם בסקנדינביה: שבדיה ונורווגיה. הצרפתים עושים זאת מתוך ארוגנטיות כאילו שבלעדיהם העולם לא יחיה. והבריטים... כנראה רגש אשמה על מה שהיה האימפריה הבריטית. לרובם יש כנראה רגש אשם על כך שהם עצמם לא זקוקים לכלום (כי יש להם הכל). הם לא ממש טורחים לבדוק את ההיסטוריה של אזורי העימות ויש בהם כאלו שאפילו תומכים במיליציות הקולומביאניות (שרובן שכירי חרב של ברוני הסמים) כנגד הממשלה בבוגוטה. כשמדובר במזרח התיכון, הם קוראים את אילן פפה, אמירה הס וגדעון לוי כמובן, כי הם ישראלים, ואם ישראלים יוצאים כנגד ישראל אז הם בטח צודקים. אבל השורה התחתונה היא שמדובר בקרבן קלסי למעשי הונאה. אז לא פלא שנוכל קלסי עשה שימוש בקרבן קלסי.
 

החיים זורמים

מצחיק כמה מעט מבחינים במהומת העולמים שמתרחשת במזרח התיכון. מרסיי מפוצצת תיירים ואירועים שכל אחד מהם מביא יותר קהל ב-5 דקות מכל הפגנה פרו פלשתינית. יש לי צלם מתחרה מקומי (מוסלמי כנראה) שמאמין שלהיות ראשון יותר חשוב מתמונות טובות. היות והוא כמובן רץ לצלם הפגנות, יכולתי אני בניחותא לצלם את האירועים הסימפאתיים יותר.
היה את פרויקט האריות בירושלים, הפינגווינים בתל באביב והשוורים של ניו יורק. ב-2007 הופיעו להן פרות מעוצבות ברחבי העיר וכעת הגיע למרסיי ה- ה- Cool Globes, פרויקט הגלובוסים. כמו בשד' רוטשילד בתל אביב, אמנים מעצבים ומקשטים גלובוסים כאשר הנושא הוא כמובן איכות הסביבה. אישית העדפתי את הפרות. אחרי הכל... פרות אוכלים והרעיון פתח את חוש ההומור של כמה מהמעצבים. אבל הגלובוסים שווים מבט אז הנה התמונות

למחרת נערכה בנמל סרדינאדה, מאות אנשים יושבים להנאתם ומכסחים סרדינים וצ'יפס כפי יכולתם, לא, לא מדובר בסרדינים בקופסה אלה בסרדין מסיבי וטעים שהוצא מהים זה מכבר. 2 יורו לבן אדם (תרומה למחקר רפואי) וטחון כפי יכולתך.
עד כמה שאני אוהב סרדינים הרי שאני רואה בהם מזון עוין, וניסיון של דג מת להתנקש בחיי באמצעות מיליוני עצמות נסתרות, אבל אני לא דוגמה.
בסוף אותו שבוע, ביום ראשון, הלכתי ליריד האזורי של תוצרת חקלאית. נשמע משעמם? ממש לא. מיטב תוצרת המזון של האזור הפורה ביותר בצרפת (פרובנס) ללקק את האצבעות, והתמונות תאמינו לי שיפתחו לכם את התיאבון

וסרטים כרגיל, ב-http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature

תגובה לשורות של עמית