Delicious   

גיליון מספר 20 שנה X - יום חמישי, 3 ביוני 2010

 
 

«-לגיליון קודם 2010 לגיליון הבא-»

צ'יף תמיד לשירותכם בנס ציונה, מאז 1986

 
  

 

"מתן שירות אינו מיומנות טכנית שניתן ליישם רק בעבודה,
אלא הוא דרך התנהלות שנותן השירות צריך לסגל לעצמו.
על הארגון מוטל לחנך ברוח זו את כל מי שנותן שירות מטעמו"

יהושע שטאובר, "שירות לקוחות", 2004

 
    
 

גרסת BOS העדכנית הינה BOS v 2.2.7  מה חדש בגרסה
 
▪ לקוחות בהסכם שירות הזכאים לעדכון הקישו כאן לקבלת העדכון.
▪ לאלו שעדיין אינם לקוחות, לבקשת גרסת הדגמה הקישו כאן.
▪ למצגת BOS עדכנית: BOS2009H.pps
גרסת Beta עדכנית 2.2.9.9 (תומכת Windows 7)
לקבלת גרסת Beta

 
    
 

שער ערך ה GB
3/06/2010
השוואת כדאיות רכישת
דיסק קשיח מסוג SATA
לפי מחיר לכל 1GB

0.97 ₪

160GB

0.66 ₪

250GB

0.55 ₪

320GB

0.40 ₪

500GB

0.34 ₪

750GB

0.31 ₪

1TB

0.29 ₪

1.5TB

0.32 ₪

2TB
מקרא

מחיר עלה

מחיר ירד

ללא שינוי

X.XX

היקר מכולם

X.XX

הזול מכולם

מחיר ה-GB
הזול ביותר לתקופה

 































 

מוכנים?


בארץ מדברים על מאגר ביומטרי. בארגנטינה רק מגיע לסיום העידן בו כדי להשיג תעודת זהות היה צריך למלא חמישה טופסי נייר ולצרף 5 תמונות פספורט, בנוסף כמובן למסמכים מחייבים נוספים.
ההמתנה לתעודת הזהות המיוחלת יכלה להגיע גם לשנתיים תמימות. עידן הטכנולוגיה יאפשר בקרוב הנפקת תעודות זהות לארגנטינאים אחרי מילוי טופס בעותק אחד בלבד, ותוך ימים. זו ארץ עם 4,906 מיליון אתרי אינטרנט (2009) - מקום 16 בעולם -  ו-11,212 מיליוני גולשים (2008) - מקום 28 בעולם, שהאווירה הכללית בה הייתה בשלה מזמן ודרשה בתוקף את השינוי.
האופרציה הציבורית הבירוקראטית סוף כך סוף התפנתה לה לשיפור השירות ללקוח.

בואו לא נתנשא, גם בישראל של לפני עשור המגזר הציבורי לא היה עדיין בשל לרמת המחשוב הקיימת בו היום. מנהלי מחלקות התייחסו אז לגישה לאינטרנט כאל מותרות מיותרת ואף חילקו את הזכות כפרס או הטבה לעובדים מצטיינים או יצרנים במיוחד.
הנושא הביא אותנו לחשוב על בשלות ואי בשלות של שווקים לטכנולוגיות, אך גם של בשלות טכנית של טכנולוגיות שונות וביניהן גם המשמשות לאחסון/גיבוי/ארכוב מידע. טכנולוגיה המקדימה את זמנה יכולה לגרור את הציביליזציה קדימה אך יכולה גם להיכשל מסיבות שיווקיות או טכניות. אורך רוח, יכולת התפתחות, והתאמה למצב קיים בשוק יוכלו להחזיק טכנולוגיית בוסר בחיים עד שיוצרו התנאים המתאימים לקראתה.
הנה לכם למשל הדיסק הקשיח, רכיב די משעמם בעיני הבריות.

הדיסק הקשיח, פלא הנדסי של העולם המודרני, יכול להראות לרבים גוש מתכות מיושן, מכאני ולעתים אף מרעיש, אך הוא מנהל כמויות אדירות של מידע באמינות ראויה להערכה. ובנוסף, עדיין לא נמצא לו יריב הולם במושגים של עלות לגיגה-בייט. הוא ניצח את גבולות הצריבה האורכית על ידי מעבר לצריבה אנכית, ומפתחיו מבשלים לנו עוד תוכניות רבות שתשמורנה על חיוניות וכדאיות הדיסקים בשנים הבאות. בין היתר, טכנולוגיית צריבה באמצעות חום (Heat Assisted Mechanical Recording או HAMR) בה קרן לייזר מחממת את המצע ומאפשרת כתיבה של יותר מידע על גבי מקום קטן יותר. או המצעים המתובנתים, בהם הצריבה נעשית על תבנית מודפסת מראש(ליטוגראפיה) על גבי המצע. הכל נשמע נהדר, אבל האמביציה הבוערת להשיג קיבולות יותר ויותר גדולות על גבי יחידת דיסק קשיח אחד יכולה לגרור אותנו לבעיות שלא קשורות כלל ליכולת המצע לשמור מידע. כך למשל, תוכניותיה של סיגייט להשיק דיסק קשיח בקיבולת 3TB באמצעות טכנולוגיה הקיימת היום וללא פיתוחים חדשנים במיוחד. השוק רעב ובשל לאותם-3TB, אבל: האם גם הטכנולוגיה?
התמיכה בנפח כה גדול של מידע תצריך שינוי במערכות אחרות של הדיסק. נחזור רגע כמה שנים אחורה: כאשר מייקרוסופט ו-IBM כתבו ביחד את המפרטים למחשבי ה-PC הראשונים, הם הציבו גבול עליון של תמיכה במידע. אותו גבול היה נראה להם אז רחוק ואפילו דמיוני: 2.1TB. (למה דווקא 2.1? - בהמשך) עד היום, זהו הנפח הנתמך על ידי מחשב פי סי סטנדרטי. וזה המפרט הרשום לו עד היום ב-master boot record - הטבלה בו רשומות גם תכונות החלוקה של הדיסק הלוגי. אז כיצד תתמוך מערכת כזו בדיסק או במערכת אחסון אחרת שקיבולתה 3GB?

כל סקטור בדיסק קשיח דורש התייחסות. במחשבים האישיים הראשונים היה צורך להגדיר את מספר הראשים, הצילינדרים והסקטורים כדי שהמחשב יכיר את הדיסק. מאוחר יותר הומצאה מערכת ה-LBA או Logical Block Addressing שפטרה אותנו מצורך ההגדרה הידנית. ה-LBA לא "רואה" את המידע ביט-ביט, אלא כסקטורים של 512 בייטים בקבוצה. בימינו, תעשיית הדיסקים דוחפת חזק כדי להחליף את השיטה לסקטורים של 4KB במקום, שיידרשו פחות כתובות בטבלה ויאפשרו קיבולות גדולות יותר. אבל, הסקטורים של 4KB לא יוטמעו -לפחות למשך השנים הקרובות- ברמת מערכת המחשב (בקרי הדיסק הקשיח, מערכת הפעלה, BIOS וכו'). ובינתיים, תעשיית הדיסקים צריכה להסתדר עם שיטת הסקטור של 512 בייט. היות ושיטת ה-LBA מציבה גבול עליון של 2.1TB, יהי למעשה צורך במערכת הפעלה חדשה.


ההמשך בשבוע הבא...

 
    
 

 

תודה


לאנשי ה-IT משירותי בריאות כללית
על השתתפותכם הפעילה בהרצאתי משבוע שעבר

אלדד גלקר

 
    
 



 

הביטוי "הארה-קירי" לא נחשב למכובד מספיק ביפן, שם מעדיפים את המונח "ספוקו"


תנומה גורלית


מכל הרכבות בטוקיו הקו המפורסם ביותר, המככב ביותר ספרים וסרטים מכל רכבת אחרת הוא היאמאנוטה, עם רכבות באורך כמאתיים מטר, המגיעות בתדירות של שתיים או ארבע דקות בכל כיוון. הרכבות החגות סביב העיר במסלול מעגלי שלוקח כשעה להשלים. על אחת מרכבות אלו ישב לפני שבועיים פרופסור מן המניין בבית הספר לבוגרי במדע וטכנולוגיה של אוניברסיטת טוקיו. עייף, הפרופסור נתן לטלטול הרכבת לערסל אותו ונרדם. כשהתעורר, מצא כי התיק שלו איננו.
לאחר שדיווח על האובדן ולמרות ים האדם הגואה בעיר, עולה, ויורד ומנמל ברכבות, תיקו נמצא למחרת. אלה שהיו חסרים בו מספר פריטים. בין היתר המזומנים שהיו לו וכמה אביזרי מחשוב, כולל דיסק קשיח חיצוני שהכיל את הנתונים האקדמיים של 1,889 סטודנטים ואנשים נוספים, כולל ציונים לבחינות הקבלה לבית הספר האוניברסיטאי במספר שנים אחרונות, ציוני המבחנים של סוף השנה ואפילו שאלה נוספת לבחינת הקבלה למחלקת ההנדסה שתתקיים בשנה הבאה...
תנומתו החטופה של הפרופסור, מסתבר, תעלה לו ביוקר. מדיניות בית הספר אוסרת על הצוות להוציא מהמוסד שאלות שנועדו למבחני קבלה.
מזל שה-הארה-קירי יצא מן האופנה ביפן. חשבו על זה בפעם הבא שתרצו לנקר בקו תל אביב-חיפה חוף הכרמל...

ואגב הארה-קירי, הכרנו תוכנה רוסית שנקראה פעם Dontouch וקיבלה מאוחר יותר את השם HaraKiri- ייתכן ותוכנה כזו הייתה יכולה לעזור לפרופסור, מלבד במקרה שהדיסק היה מגיע לסטודנט למחשבים הבקיא בהצלת נתונים.
 

 
    
 

 

קישורים


● דיון בברקלי: האם אנו, כציביליזציה טכנולוגית, לבד ביקום? - מדעי אך משעשע
(The Great Debate - Are We Alone? - Geoff Marcy and Dan Werthimer)

● צמיחה אישית, חינוך והמשבר האנושי, הרצאה של סר קן רובינזון (תודה לדור פלס)

The Humanitarian Lifeline to Gaza - הפיצו את הקישור בין מכריכם בחו"ל

● כיצד נראית היום (2010) הבלוגוספרה

● בא לכם על הגלגלים של בטמן? - הם למכירה!
 

 
    












חשופים ברשת


אם עדיין לא ניסיתם, תנו הזדמנות לאתר Spokeo.com. הוא ירכז עבורכם את כל התמונות והמידע הקיימים ברשת ומזוהים עם שם האדם שתקלידו.
רבים לא אוהבים אותו, הוא מאפשר לכל אחד לדעת הכל עליכם, כולל מידע על בני משפחה וחברים, מקומות עבודה ודברים מביכים.
האתר פופולארי מאוד. בפברואר השיק גרסה חדשה ומאז זכה למיליוני ביקורים, אבל ההתנגדות לו הגיונית. איש לא מעוניין בכך שכל אחד יוכל לרכז באחת את פרטי הזהות וההיסטוריה המקוונת שלו. יותר מ-2,500 משתמשי פייסבוק הביעו סלידה מן האתר ומעודדים את חבריהם לדרוש מ- Spokeo להסיר את הנתונים להם.
חלק מן המידע באתר מוגש חופשי, אך בתשלום צנוע -2.95 דולר בחודש- ניתן להשיג יותר פרטים ותוצאות. אך כמובן, המידע יכול להיות כוזב - זה לא בלש פרטי אלה מנוע חיפוש שניזון ממה שהגולשים הזינו.
הרבה מידע קיים באתר לגבי תושבים ארה"ב ופחות על אחרים - אך אל תתנו לזה להרגיע אתכם. האתר הוא אחד מכ-150 אתרים ברשת היודעים לאסוף מידע אישי. תחילה, בגרסאותיו המוקדמות, הוא אסף מידע מרשתות חברתיות בלבד. היום הפך ל-מעין גרסה מוגברת של ספר הטלפונים, בודק גם רשומות ציבוריות, בלוגים, אתרי עסקים, סקרים וכמובן גם רשתות חברתיות כדי להשיג מידע על האדם המבוקש. לזכותו יאמר שהוא לא חושף מספרי זהות, אשראי או רישיונות נהיגה, או דירוג אשראי אישי.
דיווחים אחדים ברשת מדברים על קושי בהסרת הפרטים של מי שמבקש להסיר, אבל הפעם מוסר ההשכל מתאים למה שהזקנים תמיד אמרו: רק אתם אחראים למה שאחרים יודעים עליכם!
 

 
    
 

S.O.S.

הספרייה נעלמה ?

לחץ בריבוע ?

לחץ בריבוע !



קניין רוחני

 

חברי הועדה המשפטית של הפרלמנט האירופי פנו לועדה האירופית (EC) להלחם בכמות הגוברת של שיתוף קבצים בלתי מורשה על ידי חקיקת חוק כלל אירופי של רישוי דיגיטאלי. בטענה שהמצב כבר פוגע בכלכלת האיחוד, הם דורשים למצוא שביל זהב בין הגישה החופשית לרשת האינטרנט והדרכים להלחם בבעיה ביעילות.
החוק הנדרש אמור להחליף את השיטה הנוכחית, על פיה יש לכל מדינה את חוקי הקניין הרוחני משלה. אחת הדרכים לקדם את הנושא יהיה לדעתם לפתוח יותר משרדים לרישום קניין רוחני בארצות כמו רוסיה והודו, מה שיסייע ליזמים האירופיים לאכוף את זכויות הקניין הרוחני באופן פעיל. והרעיון לא רע. בהתחשב במצב הקיים, גם הצרכנים וגם העסקים ירוויחו אם ניתן יהיה לקבל רישוי בכל מדינה אירופית שרק יירצו. תארו לעצמכם תחרות בין 25 מדינות או יותר, שכל אחת תציע מחיר נמוך יותר לרישוי התוכן. ובנוסף, יהיה אפשר לבחור במדינה עם התהליך הפשוט ביותר...
 

 
    
 


ניהול מידע


כמות המידע הממוחשב, ובמיוחד המידע הארגוני גדל בעולם בקצב אדיר, אך לא קטן מקצב הפרסום של כתבות המתחילות עם משפטים כגון "כמות המידע בארגונים גדל מהר מאוד". הפעם נשתמש בקלישאה המציאותית הזו כדי להמשיך בנושא של ניהול אותן כמויות אדירות של מידע.
EMC כינסה צוות מנהלי מידע ומנהיגי מערכות מידע מארגונים מובילים במשק האמריקני ועל בסיס הסקרים של IDC הם רשמו את המסקנות הבאות:
על פי EMC  ו-IDC יווצרו עד 2011 כ-1.8 zettabites של מידע דיגיטאלי.
1.8 zettabites מידע זה פי 129 החומר שמכילים כל ספרי ספריית הקונגרס בוושינגטון ביחד.
כעת שימו לב וזכרו בשביל להרשים במסיבות: "לוקח 18 חודשים להכפיל את כל כמות המידע הקיים ביקום הדיגיטאלי", כלומר בכל מערכות המחשב הקיימות ביחד.
ארגונים בארה"ב מוציאים 32.1 מיליארד דולר מדי שנה בניהול מידע ארגוני, ניהול סיכונים והתאמה לדרישות החקיקה - compliance.
כ-85% מן המידע הבלתי מובנה בתוך הארגון אינו מנוהל, ללא מדיניות לשימור, הגנה או ניהול.
38% מן הארגונים מחזיקים באסטרטגיות ניהול המידע כוללניות
68% מן הארגונים שנסקרו מאמינים כי ניהול המידע יהפוך למורכב יותר במשך שלושת השנים הקרובות
80% ממנהלי הארגונים מקבלים החלטות חשובות על בסיס מידע חסר ובלתי אמין.
בהתחשב בכל הקביעות הנ"ל, המליץ צוות החשיבה:
בארגונים דרוש מנהל ארכיטקטורת המידע לניצול הערך ולשימוש חוזר של המידע על ידי תכנון לטווח ארוך. כן דרושה מדיניות טובה יותר להגדרה וקביעת הדרכים לשימור, שיתוף ושימוש המידע ברחבי הארגון.

המלצות הצוות:
היו כוללנים, בקשו מידע ועצה מיחידות עסקיות שונות כגון המבקר, היחידה המשפטית והפיננסית.
ההצלחה תבנה על ידי תקשורת, שיתוף והִתְלַכְּדוּת.
בסדר העדיפויות תעלו את ארכיטקטורת המידע על פני ארכיטקטורה הטכנית
אל תתאימו במיוחד את המידע ליישומים ספציפיים
תיישרו את המידע עם הפתרונות כדי להגביר את ערך המידע באמצעות הגישה אליו, ועשו שימוש חוזר.
שמרו על פשטות.
על הפתרונות להעדיף את קלות השימוש  על פני עומס הפיצ'רים.

או בקיצור - BOS
 

 
    
 








השורות של עמית

מסר מרגיע


בטרם אתחיל אני רוצה לומר שבניגוד למה שתחשבו, אני דווקא מאמין שמדינת ישראל עשתה את בצעד הנכון בפשיטה על המשט לעזה. המצור על עזה הוא מדיניות של מדינת ישראל ואוי ואבוי אם נרשה לכל גוף או ארגון עצמאי יהיה טורקי, צרפתי או כורדי, מוסלמי, נוצרי או יהודי, לנסות לשבש את המדיניות הזו. היו הרוגים? לא ממש מפתיע אותי וגם לא אכפת לי שהם נשאו נשק, האנשים הללו חיפשו צרות, ידעו שהם מחפשים צרות ומי שמחפש צרות בדרך כלל גם מוצא אותן.
רצה הגורל ובזמן הפשיטה על המרמרה, הייתי בניס וסיקרתי אירוע אחר (נגיע אליו מאוחר יותר). למחרת יצאתי לרחוב לראות כמה גדול הכעס על ישראל. ולא מצאתי זכר להפגנות הספונטאניות של אתמול. העפתי מבט בתמונות ואני יכול לומר לכם בוודאות: אתם יכולים להירגע. כמה קשה לאסוף באופן "ספונטאני" כמה מאות או אלפי מפגינים מוסלמים אנטי ישראלים? לא ממש סיפור, נכון? כמובן שאליהם יצטרפו ארגוני השמאל, אבל הללו מצטרפים לכל הפגנה - זה רפלקס מותנה: הם מוחים, מהות חייהם היא "אני מוחה משמע אני קיים". השמאל הקיצוני בכל אירופה, כמו בישראל, הוא קטן וקולני (וכנראה גם מובטל אחרת אין לי הסבר איך הם נמצאים בכל הפגנה).
האמת היא שאני מאשים את העיתונות ולא מרוע או נטייה שמאלה מיוחדת, אלא בצורך בסנסציה בצורך הנואש להקצין סיטואציות. אבל גם בעצלות, שכן רוב העיתונאים ולא חשוב באיזו שפה הם כותבים לא ממש מכירים את הנושא שהם כותבים עליו. למה לטרוח? בשביל האמת? את מי מעניינת האמת אם יש סנסציה?  כצלם אני יכול לומר לכם שככה זה, וקשה להתווכח. הפגנה של 100 איש תראה הרבה יותר טוב עם נורים אדומים, הרבה יותר פוטוגנית וגורמת לקוראים להסתכל בתמונות.
אבל גם הקוראים אשמים, מכירים את המושג "כתבת צבע"? מדובר בחרא סנטימנטאלי שאנחנו מתים עליו! בינו ובין עיתונאות הקשר הוא מקרי בהחלט. אנחנו אוהבים את הזבל הזה והם מאכילים אותנו בזה. התוצאה היא שכל הטלוויזיה שלנו מלאה בריאליטי, ומה זה הריאליטי אם לא סיפורי צבע מהחיים בשידור חי, רפש ריגושי שנמס בפה מספיק מהר כדי שלא נכיר בטעמו.
אבל נחזור לענייננו. אנחנו הישראלים מוחים על צביעות. צביעות? אין דבר כזה, קוראים לזה פוליטיקה! מדובר באינטרסים מחד (כלכליים בדרך כלל) ובמאזן כוחות. נכון זה צבוע, אבל פוליטיקה בהגדרתה מלוכלכת ונגועה בצביעות, אז למה זה מפתיע אותנו?
קחו את סרקוזי, שמוחה על השימוש בכוח מופרז. בדיוק בשעה שצה"ל פשט על המשט לחץ סרקוזי ידיים לעילית שבעילית של הרוצחים הסדרתיים, מיטב הדיקטטוריים מאפריקה, כולם מושחתים וידיי כולם נוטפות דם. צביעות? לאו דווקא! סרקוזי מעוניין להמשיך לבזוז את אוצרות הטבע של אפריקה, וכדי לעשות זאת הוא זקוק לדיקטטוריים הללו. אינטרסים זה שם המשחק.
בקיצור רבותי, הגיע הזמן שנסתכל על העולם בעיניים מציאותיות יותר. לצערנו הרב קיומה של מדינת ישראל לא תואם את האינטרס הצר המידי של הפוליטיקה העולמית (הרי לפוליטיקאי אין ראייה לטווח של יותר מ-4-5 שנים) השמאל הקיצוני הוא ענן אבק טורדני אבל בלתי מזיק, רוב הציבור בעולם לא שם קצוץ על הפלשתינים או עלינו.
תמונות מההפגנה בניס 
 

שחיתות ומקורה


בטרם נסעתי לניס לקראת הועידה הפרנקו אפריקנית, קראתי קצת חומר על מדינות אפריקה שהיו מושבות צרפתיות. מסתבר שכולן נמצאות בחלקו העליון של סולם המדינות המושחתות בעולם. אל תתייחסו לרגע לעובדה שמדובר באקס-קולוניות צרפתיות, האקס-קולוניות הבריטיות אינן טובות יותר: קניה, גאנה, אוגנדה וכמובן ניגריה נמצאות עוד יותר גבוה ברשימה המפוקפקת הזו.
כיצד קרה שמדינות אפריקה הפכו להיות כל כך מושחתות?. אין הרבה הסברים, פרט למגע ידו של האדם הלבן. אנחנו לימדנו אותם מה זה כסף, מה זה מודרניזציה ומה זה דמוקרטיה. והם הבינו רק את העקרונות הכלליים: כסף צריך שיהיה והרבה, וכדי להגיע לכך יש לגנוב, לרמות, לשדוד ולשחד.
מודרניזציה זה משהו שעולה כסף וניתן רק לעשירים (אלו שגונבים יותר טוב) ודמוקרטיה? את זה הם למדו הכי מהר, לכן הם מדללים האחד את השני באופן קבוע כדי להשיג רוב בקלפי.
האדם הלבן גם נתן להם את הדת. המיסיונרים נתנו להם את הנצרות ולכן כל גנב ונוכל יקרא לעצמו God Fearing (יְרֵא ה'). גם את האסלאם הם קיבלו מאוחר יותר אבל לשחוט הם למדו די מהר. מעניין כיצד זה שבכל אפריקה העקרונות המערביים נתפסו בצורה מעוותת, ולא חשוב אם הונחלו על ידי הצרפתים, האנגלים או הספרדים. אבל מה שבטוח שהאשם הוא האדם הלבן. דבר אחד לא לימדנו אותם ואולי גם אנחנו עדיין לא למדנו אותו: “לא בכל מחיר".
למרות שהקולוניאליזם אכן אשם, הפרדוקס האמתי הוא שהפסקתו מוקדם מדי היא היא הגורם המרכזי למצב. יתכן שזו מזלה של הרשות הפלשתינית.
 

ידידי המשפחה


השבוע קראתי בדה מרקר כיצד מכרה משפחת דנקנר למדינת ישראל, בסיוע גורמים ידידותיים במינהל מקרקעי ישראל, קרקעות ששייכות היו... למדינת ישראל. מבקר המדינה התערב אבל בינתיים שום דבר לא נעשה. מעניין שמי שמוכר רכוש שלא שלו מוגדר כנוכל ומוצא את עצמו מאחורי סורג ובריח... כל עוד שם משפחתו לא "דנקנר" או "עופר". מבחן בוזגלו המפורסם הוא בעצם לא המבחן האמתי. המבחן האמתי הוא חשבון הבנק בדיוק כמו בארה"ב: אם יש לך כסף תוכל לעשות הכל, בין אם חוקי או פלילי, כדי להרוויח עוד כסף, ואם אין לך? ישר לתא מאסר! לא יכול להיות שלמישהו לא יהיה כסף !! העניין הוא שמשפחות עשירות-מאוד גונבות ממדינת ישראל, הן גונבות מאזרחיה שכן המדינה היא ישות בלבד ואנחנו, האזרחים, הם אלו שנשדדו, ואין לנו אפילו את הזכות לתבוע או להגיש תלונה.
 

סוציאליזם בלי שכל


השבוע הייתה לנו שוב שביתה כללית בצרפת והפגנה מרשימה של האיגודים המאבק הוא נוכח הרצון (והצורך החיוני) של ממשלת סרקוזי לתקן את הנזק של הממשלה הסוציאליסטית האחרונה, ממשלת פרנסואה מיטרנד.
אני בעד סוציאליזם אבל גם לסוציאליזם צריך שכל. ממשלת מיטרנד הורידה את גיל הפרישה באחת מ-65 ל-60 ואת מספר שעות העבודה השבועיות ל-35. הבעיה היא שהגיל הממוצע בצרפת עולה בהתמדה. אנשים חיים יותר, וכך קורה שפחות ופחות אנשים מממנים יותר ויותר פנסיונרים למשך יותר ויותר זמן. לא פלא שהגרעון התקציבי בצרפת הולך ותופח.
גיל פנסיה מגוחך ומספר עלוב של שעות עבודה שיחקו תפקיד בכיר בקריסתה של הכלכלה היוונית. קריסתה של הכלכלה הצרפתית היא סופו של היורו. את האיגודים זה לא ממש מעניין, דרישותיהם רק הולכות וגדלות: הם מתעקשים על 60 שעות עבודה (55 לעבודות מיוחדות) הגדלה של השירות הציבורי, הגדלת הפנסיה אל מעבר למשכורת המינימום ועוד.
זו בדיחה אבל אף אחד לא מבין אותה..
הסוציאליסטים כבר הכריזו שיבטלו כל החלטה של ממשלת סרקוזי אם יבחרו ב-2012 ואם אכן זה יקרה סביר להניח שהגרמנים לא ממש ישמחו כי נכון להיום הם נושאים על גבם את כל הכלכלה האירופאית.
לך תסביר לצרפתים שמישהו צריך לשלם על כל זה והמישהו הזה הולך להיות האזרח שבכל מצב ישלם. אם המיסוי על בעלי ההון יגדל, הרי שהם יצמצמו מקומות עבודה והאבטלה תגדל. אם הקיצוץ בתקציב לא יצא לפועל אזי הממשלה תאלץ להעלות מיסים. אם הממשלה תדפיס כסף, כוח הקניה של הציבור יקטן. לא חשוב איך יראה התסריט, השחקן הראשי בו הוא הציבור. הצרפתים לא תופסים את זה.
יומיים לפני ההפגנה הופיע בעיר האיש החזק, נשיא האיגוד הגדול ביותר בצרפת. האצתי באחד העיתונאים לשאול אותו: “מי הולך לשלם על כל זה?” אחרי חצי שעה הוא חזר מתוסכל: “הבן אדם מסתובב סחור סחור סביב השאלה ולא עונה עליה". נו טוב פוליטיקאי, אבל חזק! וזו הבעיה: ברנר טיבו, ראש איגוד ה-CGT מסוגל לשתק את צרפת, אם כי כבר בתחילת הקדנציה שלו סרקוזי התחכם לו וממשלתו העבירה את חוק "שירות המינימום", דהיינו אין יותר מצב של שיתוק מוחלט ויש מינימום שירות שהשירות הציבורי חייב לספק. החוק הנ"ל עיקר בצורה משמעותית את כוחן של השביתות, בעיקר שהן ללא תשלום. עדיין השביתות החוזרות ונשנות הסיסמאות הנבובות והדמגוגיה הזולה של האיגודים מסוכנים מאוד לכלכלה הצרפתית. אגם סיסמאות, אחד השלטים שנישא בהפגנה היה: "עובדי מס הכנסה נשדדים" (!?) לא מבריק?
תמונות ... כדאי לראות איך עושים הפגנה!
 

נשאלתי


השבוע נשאלתי על ידי אחד מקוראי הקבועים מדוע אני לא מגיב לנושא החרדים וההשתוללות שלהם. האמת היא שדעתי על המגזר ובעיקר העדה החרדית הולכת ומקצינה וכבר לא ראויה לדפוס. כעקרון, בעיניי מדובר בארגון טרור אנרכיסטי אבל באותה מידה ניתן להגדירו ככת קיצונית, ואם עוצרים את ראש כת המורים (שהתאבד מאוחר יותר) לדעתי יש לעצור גם את רבני העדה החרדית.
למה "טרור"? כי ההשתוללות שלהם נועדה לפגוע. הם אמנם טרם הרגו איש, אבל הרקורד שלהם כולל המוני פצועים במשך השנים. אבל כל עוד הם עושים כרצונם אולי כדי להזכיר שמתנהל חרם על מוצרים שקיבלו את אישור הכשרות שלהם מבד"ץ העדה החרדית. חרדים אולי ירכשו את המוצרים הללו אבל אם החילוניים לא נרכוש אותם אזי מהר מאוד יפסיקו החברות הגדולות לשלם על אישור הכשרות ולממן בזאת עדה האנטי ישראלית.

סרטים, רבותי, כרגיל: http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature

תגובה לשורות של עמית

 
    
 

 

 
   
 

הצהרת אחריות
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה,
או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין

 
  
 

נשמח לקבל הערות והארות, המלצות ובקשות או קישורים לאתרים מעניינים לדואל: magazine@chief.co.il

 
 
   
 

http://www.bos.co.il

 
 

ידיעון זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.

 
 

כל הזכויות שמורות © צ'יף יישומים ישראל בע"מ 1986-2010