מחשב יצירתי

המעגלים המעבדים את המידע במחשבים הדיגיטאליים הם סטטיים. לעומת זאת עיבוד המידע המתרחש במוחותינו נעשה על ידי "מעבדי מידע" (תאי המוח) המתפתחים כל הזמן במטרה לפתור בעיות מורכבות.
לעיתים קרובות אנשים מוצאים קשר בין המחשוב המולקולארי למחשוב של DNA, בו משולבים רצפי DNA שנוצרו באופן מלאכותי ועל פי הזמנה, באמצעות אנזימים שונים כדי לצור פלט של רצפים שונים. מחשוב ה-DNA מוגבל ביכולתו להפיק תגובות של כן או לא, או של אפס ואחד בהשוואה למחשב בינארי.
שיתוף פעולה בין צוות יפני וצוות מאוניברסיטת מישיגן הצליח ליצור תהליך של התפתחות מעגלים בשכבה של מולקולות אורגניות המסוגל לפתור בעיות מורכבות. זה למעשה המעגל ההתפתחותי המלאכותי הראשון שדומה לצורת העבודה של המוח.
בעוד המחשבים הקונבנציונאליים שאנו מכירים בנויים מטרנזיסטורים של שני מצבים (כאמור  אפס ואחד), השכבה המולקולארית בנויה ממולקולות משושות (DDQ)המורכבות מחנקן, חמצן, כלור ופחמן, אשר מתארגנות בשתי שכבות על גבי מצע זהב ומסוגלת להשתנות בין ארבע מצבי מוליכות (0, 1, 2 ו-3)
מרכיבי המערכת עובדים סימולטאנית בהקבלה והמעגל שהם יוצרים מאפשר שינויים מידיים של כ-300 ביטים, בדומה ל-300 תאי מוח ש"מדברים ביניהם" בו זמנית (בעוד מחשבי העל המהירים ביותר בעולם יכולים רק לעבד בצורה עוקבת ביט אחר ביט בכל אחד מערוציהם).
בכדי לבנות מעגל של DDQ המסוגל לחשב, נוצרים קשרים אלקטרוניים בין המולקולות, אך הקשרים יכולים להשתנות במהלך הזמן מפני שהמולקולות מסתובבות על גבי השטח, קשרים ניתקים ונוצרים קשרים חדשים.
צוות החוקרים קידד את קלט המידע למערכת בצורת תבנית של מצבי מוליכות בשכבות ה-DDQ. התבנית בלתי יציבה, מתפרקת תוך כדי שהיא יוצרת באופן ספונטאני מעגלים חדשים. התבנית מתפתחת לאורך זמן כדי לצור את תבנית הפלט.
המעבד המולקולארי מסוגל להפיק פתרונות לבעיות שמחשבים נדרשים לאלגוריתמים שעדיין לא נכתבו, כגון חיזוי של אסונות טבע והתפרצויות מחלה. בכדי להוכיח מאפיין ייחודי זה, היה צורך לחקות שתי תופעות טבע בשכבה המולקולארית:  דיפוזיה של חום והתפתחות תאים סרטניים. וכך הסתבר שלשכבה החד-מולקולארית יש "תבונה", יכולת לפתור בעיות על גבי אותו grid. כלומר, ברגע שמערכת המעבד המולקולארי מזהה פגם, הוא מסוגל "לרפא" את עצמו בזכות יכולת ארגון עצמי של שכבת המולקולות. כמובן שאין מחשב קונבנציונאלי מעשה יד אדם שמסוגל לתקן את עצמו, אך מוח היונקים יכול: אם תא אחד מת, תא אחר משתלט על התפקיד שלו.

למקור:"Massively parallel computing on an organic molecular layer."
 

היה דיסק?

עבור חלקנו זה דבר בלתי נתפס. כמו חלילה, בלבול בין איברים להשתלה. יושב לו טכנאי מחשבים, מוציא ממחשב -או משרת- דיסק תקול ומחליף בדיסק חדש. אבל הדיסק התקול מתערבב לו בזירת העבודה, או בתיק, או במשרד, או במחסן, עם דיסקים אחרים. או שהדיסק עם הבעיה הולך לו לאיבוד. או שבטעות מפרמטים אותו ומתקינים אצל לקוח אחר. או שהכלב אוכל אותו ומתביישים לספר על כך למורה...אה... ללקוח.

כאשר במוסך ממליצים לגברים במשפחה שלנו להחליף חלק כלשהו ברכב, הם חוזרים אחרי התיקון הביתה עם החלקים הישנים. או שעומדים על כך שמי שאוסף את הרכב יבקש לקבל לידיו את הרכיב השרוף, הקרוע, השבור או העקום. אותו חלק שחור ושומני מתגלגל בתא המטען במקרה הטוב, או לרגלי היושב במושב המלווה במקרה הפחות טוב, במשך כמה שבועות. הוא מלכלך את גרבי המלווה, מסתבך בשקיות הקניות וקופץ בבלימות הפתאומיות. אם יש לו זיזים מזדקרים או כבלים חתוכים, הוא נתפס בשולי הבגדים. פרורים נדבקים אליו. כאשר הרכב נלקח לשטיפה, האיש עם שואב האבק אוחז בו בגועל עם שתי אצבעות ושולח מבט של בוז לעבר הנהג. אך גברינו העקשנים לא זורקים... השאלה "למה זה טוב?" נתקלת בקיר של אטימות כי ככה זה היה תמיד במשפחה. או שהחומה האנושית מחזירה הד: "שיהיה!...יה...יה...". את הרכיב הישן שומרים "למקרה ש-", נקודה.

היה מנוע? או יותר נכון: היה מידע (בדיסק)?
קורה שמדי פעם אנו משקיעים עבודה רבה כדי לאתר מידע לשחזור בדיסק קשיח ובסופן של שעות ארוכות מתגלה כי המידע הנדרש מעולם לא היה שם, מפני שמדובר בדיסק אחר, הדיסק הלא נכון.
בזמן האחרון התופעה חוזרת בתדירות מדאיגה. לקוחות מגיעים לצ'יף על פי המלצת אנשי המחשבים שלהם כאשר בידיהם דיסק או דיסקים שהתחלפו או התבלבלו או סומנו בצורה מוטעית.
לקוח אחד ביקש להחזיר תמונות משפחתיות שנשמרו ונאגרו החל מ-2003, מדיסק שקיבל מידי איש המחשבים שלו. נאמר לו שזה הדיסק התקול. אבל הדיסק שהביא עזב את קו הייצור לפני חודשיים בלבד, ועל פי בדיקה ראשונית לא הופעל בחייו יותר פעמים אחדות. כלומר, דיסק צעיר שכמעט ולא היה בשימוש. זו העובדה הטכנית. אבל סביבה מארג אנושי מורכב. התמונות משפחתיות שייכות לזוג מסוכסך. האישה שלחה את הדיסק, הבעל הביא אותו למעבדה. רק האישה בקשר עם הטכנאי, אך הטכנאי - שמזמן הבין את הטעות - לא עונה בטלפון. הגבר נסע לחו"ל ושכח מכל העניין, האישה כועסת על בעלה ועל הטכנאי וגם עלינו שמתקשרים מדי שבועיים לבקש שתבוא לאסוף את הדיסק כי אין לנו מה לחפש בו.

לקוח אחר -דווקא בעלים של מוסך מכוניות - גילה כי בעת החלפת הדיסק הקשיח במחשב של העסק, הועבר רק חלק מהמידע שהדיסק המקורי הכיל. הנהלת החשבונות מסורסת וחסרות בה כל התנועות של החודשים האחרונים. ראשית התייעץ הלקוח עם התמיכה של תוכנת הנהלת החשבונות. על פי עצתם, ביקש לקבל לידיו את דיסק המקור שאובחן כתקול על ידי הטכנאי. שוב מסתבכת התקלה הטכנית עם הבעיה האנושית: הטכנאי לא נענה במשך יום שלם, עד שבשעת לילה מאוחרת נמאס למוסכניק ושוב צלצל אל הבחור. הם סיכמו שהדיסק יחכה -אל תשאלו אותי למה- חבוי במקלט בניין המגורים של הטכנאי. המוסכניק נכנס לשם לבד ובחשש. בחושך נפלו עליו שני קרשים שנשענו על הקיר באלכסון. לבסוף אחזה ידו המגששת בדיסק, והוא הביא אותו אלינו בערב החג.
עוד במשרד הקבלה ראו כי לדיסק יש שבב שרוף. איך הצליחו להעתיק ווליום שלם (לא כל כך שלם, מסתבר) מדיסק שרוף לדיסק חלופי במשרד של המוסך ובלי הערכות מיוחדת? המוסכניק שלנו, איש תמים יראה שמיים, מתקשה להבין אותנו כאשר מסבירים לו שזה דיסק 4GB משנת 2000, ואין סיכוי שהוא הגיע עם מחשב שנרכש חדש בחנות לפני שנה וחצי. אולי היו עוד דיסקים במקלט? לא ולא. הטכנאי, שלא התלהב מלקום בשעת בוקר מוקדמת כדי למסור אישית את הדיסק, החביא אותו שם במיוחד עבורו. עסק ביש...
 

ה"פייסבוק" החדש

אם למדתם בוטניקה המושג diaspora ישמע לכם מוכר. ביוונית (διασπορά) פירושה פיזור או הפצה. צמחים רבים מפיצים את הזרעים למרחק לצרכי המשכיות. כאשר מדובר בעמים או בקבוצות בעלות זהות לאומית או אתנית משותפת המעבר ל-Diaspora - הפזורה, הגולה, התפוצה - הוא בד"כ במטרה הישרדותית. הדיאספורה הוא יעד לרילוקציה בו מתיישב קוֹלֶקְטִיב. אז רק טבעי שארבע סטודנטים אמריקנים ששלושה מתוכם נושאים שמות משפחה יהודיים, יבחרו בשם Diaspora למיזם החדש שלהם שנועד לאכלוס מקוון ומזמין את תושבי פייסבוק ורשתות דומות, לעבור רילוקציה מרדנית.
לפני חודשים אחרים גייסו ארבעת המוסקטרים 10,000 דולר ראשונים תוך 12 יום באמצעות אתר גיוס כספים. הגיוס מוצלח ונמשך, לא היה קשה במיוחד לשכנע משקיעים, שפתחו ארנקים כאשר רק שמעו על תוכניות המיזם: להקים רשת חברתית שלא תאלץ את המשתמשים לחשוף את זהותם.
הכספים נדרשו לפיתוח הקוד, שיחולק חינם ויהיה פתוח על מנת שגם מפתחים אחרים יוכלו להמשיך בבנייתו. התוכנה תאפשר למשתמשים לעבוד על השרתים העצמאים שלהם, להבדיל מפייסבוק המרכזת את כל המידע בשרתי החברה. היום, למעשה, הרשתות החברתיות מציעות לנו גישה לצעצועים שלהן בתמורה למידע האישי שלנו. למידע הזה יש ערך רב וניתן למכור אותו למשווקים. או כפי שאמר הפרופסור למשפטים אבן מוגלן באותה הרצאה שספקה השראה ליזמים הצעירים: "הרשתות החברתיות הממורכזות הם מרגלים ללא תמורה".
זהו לא הניסיון הראשון להקים רשתות חבריות בלתי ריכוזיות (ראו מצגת decentralized-social-networks)  אך ההצלחה הגדולה בהשגת מימון מוכיחה עד כמה הקהל הרחב -ולא רק גיקים- לא מרוצה מהמציאות הקיימת ומוכן להשקיע באלטרנטיבה. ואילו הגיקים עצמם הם בעלי מודעות חזקה לסכנות של מחסני מידע ענקיים ברשתות חברתיות ריכוזיות.
למען האמת, המיזם לא קיבל ציון גבוה מצד אנליסטים. אלו שקלו והחליטו כי גורמים רבים מדי עומדים נגדו ושעדיף היה קודם כל לראות גרסה עובדת לפני שמתחילים לחגוג.
 

זמינות ושרידות בסביבה וירטואלית

השבוע פרסם ס.ג'.ביגלו מחשבותיו על שמונה צעדים שהֶכְרֵחִיים לגיבוי ושחזור מידע במערכות וירטואליות על מנת לגשר בין הרצוי במערכות גיבוי ובעיות הגיבוי במכונות וירטואליות. הבה ונראה:
● יש לקחת בחשבון, אומר ביגלו, את משמעות פעולות הגיבוי לגבי צרכי אחסון ב-SAN. במכונות וירטואליות הנמצאות ע"ג רשתות SAN המידע המגובה נדחף על ידי מערכות גיבוי לאזור אחסון במטרה להשיג גיבוי ושחזור מהירים יותר. האחסון המשותף גם מאפשר מעבר של תוכן המידע שבמכונות וירטואליות לשרתים אחרים.

● המלצה שנייה היא לבחור במוצרי גיבוי עם מודעות לסביבה וירטואלית, כיוון שכל כלי גיבוי מסוגל לגשת לקובץ VM, אך רבים מהם מבצעים שינויים למידע הווירטואלי במהלך תהליך הגיבוי. השימוש בכלי גיבוי המסוגלים לעבוד עם קבצים פתוחים שומר על זמינות המידע ומצמצם את ההפרעות למשתמשים.

● אין לשכוח שמתחת לכל מכונה וירטואלית פועלת מערכת חומרה. גיבויים של מערכות וירטואליות יכולים להוות גיבוי יחיד אך לא מדובר כאן בגיבוי מסוג "bare metal". חשוב לגבות את מערכת ההפעלה וה-hypervisor של כל שרת וגם לדאוג לאפשרות של שחזור מרכיבי שרת אלו מן המקור (CD היצרן וכו'?)

● ביגלו, כמו רבים בימינו, ממליץ על דה-דופליקציה כדי לצמצם את דרישות האחסון, אך מכיר במגבלות המאפיין שיכולות להשפיע על ביצועי הגיבוי.

● ידוע לכולנו כי הגיבויים הם עוד נקודת תורפה מנקודת המבט האבטחתית. הצפנת הגיבויים נועדה להגן על תוכן המידע במיוחד כאשר הם מתבצעים או המידע מועתק לרוחב WAN ומאוחסנים מחוץ לאתר.

● כמו שתמיד המלצנו, גם ביגלו רואה חשיבות רבה בבדיקות תקינות של הגיבויים ואף ממליץ שימוש בשרת עזר לבדיקת שלמות הגיבויים של המכונה הוירטואלית.

● גם אם הגיבויים תקינים וכולם מרוצים, הגיבוי אינו מרכיב יחיד בתַּסְרִיטי התאוששות מאסון. עצם העובדה שארגון עבר מגיבוי על טייפים או שרתי דיסקים לסנפשוטים של המכונות הוירטואליות לא אומר שבוטל הצורך בהכנה להתאוששות מאסון. אם הייתה בארגון תוכנית אפשר לעדכן אותה, אם לא הייתה יש להכין אותה בהקדם האפשרי. יחד עם אמצעי זהירות נוספים, גם את המכונות הוירטואליות כדאי להעתיק את המידע בקביעות לאתר חלופי.
 
● התכנון של המעבר האוטומטי, סמי-אוטומטי או ידני לשרת או רשת חלופיים בעת תקלה או קריסה, חשובים גם במכונות וירטואליות (switchover או failover) על מנת לשפר את זמינות המידע. המכונות הוירטואליות דורשות משאבי מחשוב מתאימים שיתמכו בשרתי VM נוספים לשם כך, ולכן חיוני לצפות מראש את עומסי העבודה במקרים אלו.
 

וכמו שאנחנו חוזרים ומזכירים כאן את רוב התהליכים הללו ניתן לבצע בקלות ובפשטות עם BOS. היתרון הגדול ביותר הוא שהתוכנה מאפשרת לשמור את הקבצים או ההעתקים הפיזיים על כל מדיה זמינה וזולה כך שבעת אסון לא נהיה תלויים בגורמי התאוששות מורכבים.
 

קישורים

● הרצאה מאלפת של סטיב בלנק בכנס Web 2.0 השנה וכיצד קם עמק הסיליקון

● רגע לפני שמוחקים את הדואר מ-2004, שלפנו משם הזמנה מקורית של מייקרוסופט. היו ימים.

● עוד משהו שהסתובב במיילים אי אז ב-2004

● צילום מדהים מן החלל של פלאנקטון צמחי המתפתח בצפון האוקיאנוס האטלנטי

● שעון אנלוגי העשוי מדיסק ממוחזר
 

הטייפ עדיין כאן

גם השבוע פנה אלינו קורא שבארגונו (SMB) שלושה שרתים, וסיפר כי "הגיבוי (אם נעשה) נעשה בקלטות שצריכים להחליף על בסיס יומיומי (וכמובן ששוכחים)". מה נציע לו? אין ספק שבארגון קטן מומלץ ביותר לעבור לדיסקים קשיחים כמצעי בחירה לאחסון וגיבוי. אבל בארגונים הגדולים בעולם עדיין מתקשים להיפרד מן הטייפים.
למי שלא עוקב אחר הבלוג של ג'ורג' קראמפ, גם הוא כתב השבוע על השילוב בין טייפים ודיסקים קשיחים במרכז המידע. זאת, נוכח העובדה שכ-85% של מרכזי המידע בעולם עדיין מחזיקים במערכות הטייפים שלהם. נראה כי רוב מנהלי המערכות עדיין רואים את הגיבוי ע"ג דיסקים כתהליך להרחבה או השלמה לעבודת הטייפ.
כל דור של טכנולוגיית הטייפים נעשה מהיר יותר. המכשול העיקרי לביצועי המערכות הללו הוא זמן שמתבזבז בתהליך של האטה של הכונן אחרי שנגמר לו המידע שעליו להקליט וההמתנה למידע חדש שזמין לגיבוי.
שחיקת מחירי הדיסקים ושיפור הטכנולוגיה שלהם הפכו אותם ליעדים מתאימים לגיבוי לטווח קצר ולארכוב לטווח בינוני (כ-7 שנים). הדיסקים - כותב קראמפ - "סלחניים" יותר בהקשר של ביצועי גיבוי משתנים, ובעלי יתרון בולט של נגישות הודות לטבעם של מערכות קבצים.
אם כך אז כיצד משפר השימוש המשולב של דיסקים וטייפים את מערך הגיבויים? וכאן מגיע הבלוגר לאותה המלצה העתיקה שלנו: הדיסק הקשיח ישמש כ-cache (או כפי שאנו אוהבים: כ- Proxy) למערכת הטייפ.
ריכוז הגיבויים על הדיסק תחילה מקל על הטייפ את העבודה, ומאפשר לו לעבוד במהירות מלאה וללא האטות והמתנות. כמו כן, אין צורך בהשקעה בדיסקים בעלי קיבולת גדולה. במקרים בהם מרבית השחזורים נעשים מהדיסק, ניתן לבחור בדיסק גדול יותר, אך זהו המקרה בו מנהלי הגיבויים רואים במערכת הדיסקים הקשיחים כיעד לגיבוי, שדורש גם אפשרות הרחבה או צמצום בהתאם לצורך.
עוד נקודה בה מסכימים אנו עם קראמפ היא הצורך בהפרדה בין תוכנת הגיבוי ומצע המטרה לגיבוי. במצב אידיאלי התוכנה מספקת את המימד הזה כאשר היא מתווכת בין מקורות מידע שונים ומטרות גיבוי שונות על תשתיות הניתנות לניהול מרכזי.
ברוב מרכזי המידע אין אפשרות להשתמש בפתרון גיבוי יחיד, ההטרוגניות של המערכות הארגוניות גוררת לצורך בשימוש בפתרונות ייעודיים לכל אחת או לקבוצה מתוכן. לצד אלו, יש מרכזי מידע המחזיקים אפליקציות גיבוי שונות על גבי מכונה אחת, appliance המשמשת להם אמצעי לצפייה במערכות השונות ולבחירת מטרה לשמירת הגיבויים על פי צורך ולא על פי תמיכה באפליקציה זו או אחרת.
ונעצור כאן ולא נגלוש למערכות הווירטואליות כי השבוע התערבו עורכי המגזין עם אחד הקוראים והבטיחו שבגיליון זה לא תכתב אפילו פעם אחת המילה המתארת "ריכוז באטמוספרה של טיפות מים או גבישי קרח מיקרוסקופיים, אשר התהוו כתוצאה מתהליך התעבותם של אדי מים הנמצאים במצב רוויתי בנוכחות גרעיני התעבות."
נו, נו...

רפואה

..."I was fascinated by the idea that the computer might provide a powerful diagnostic tool, but diagnostic computer systems have found little acceptance in medicine. Doctors don't trust them and patients don't like them; they would rather give case histories to a paramedic or aide. On the other hand, everyone accepts automated lab tests, which are quick, accurate, and inexpensive.
But overall, the effects of automation in medicine has been mixed; for example, even the mundane use of computers for hospital record-keeping has proven unexpectedly problematic, as our society struggles with issues of accuracy and privacy in the era of electronic data.
What was not foreseen by me, or by anyone else in the late 1960's was that computers would soon become almost unimaginably cheap. A computer that cost ten million dollars in 1970, cost only a few thousand dollars in 1980, and only a few hundred dollars in 1990.
Ubiquitous, cheap computer power has made possible a variety of non-invasive imaging procedures - computer assisted tomography, magnetic resonance imaging, and sonography - which have transformed the daily practice of medicine, and which seem, to someone from that era, almost magical in their results."

Five Patients, by Michael Crichton (1960), Author's note 1994 :מתוך
 

עיצוב?

Wenlock ו-Mandeville הן דמויות המחמד הנבחרות לייצג את המשחקים האולימפיים של 2012 שיתקיימו בלונדון. עוד נתרגל אליהן, ליצורים המתכתיים הקיקלופיים, האנטופומורפים בקושי, שנועדו לככב במפגן העל של יכולת הגוף האנושי. מזמן לא היו כל כך הרבה דעות בעד ובעיקר נגד פריט עיצובי ברשת. אולי מאז שנחשף הלוגו של אולימפיאדת 2012.
עיתונאים וגולשים סביב העולם כינו את הקמעות האולימפיים, בין היתר: דּוֹחות, מַבְחִילות, "זרעוני טרור", "חייזרים נאציים קטנים וחמודים", "מלחיה ופלפלייה של IKEA", "מפלצות פין מחרידות" ולעגו לכתם הכחול שנושאת אחת מהן במפשעה. הסיפור אומר שהן נוצרו משתי טיפות הפלדה האחרונות בבניית האצטדיון האולימפי, אך הסיפור מתמוסס לנוכח המבט החודרני של עיני המצלמה שלהן. אולי המעצבים התכוונו למצלמות שיביאו את המשחקים האולימפיים לכל בית בתבל, אבל הצרוף של "לונדון" ו"מצלמות" יותר מתקשר לנו למצלמות האבטחה האורבאניות שהעיר הייתה בין החלוצות שהתקינה אותן בכל פינה.
מקור השמות של הקמעות הם שם העיירה האנגלית Much Wenlock בה התקיימו במאה ה-19 משחקי ספורט שקדמו לאולימפיאדות המודרניות, ושם בית החולים Stoke Mandeville, שם נולדו אולימפיאדות הנכים. על הראש נושאת כל אחת מן דמויות פנס צהוב לזכר כובעי המוניות הלונדוניות. במתבונן מתעורר חשד שברגע האחרון הכריחו את המעצבים להוסיף את חמשת הטבעות האולימפיות, ומשם יצאו הצמידים של וונלוק. ובכל זאת, זה אולי עדיף על קובי, הכלב המוזר של אולימפיאדות ברצלונה 1992, שאת הסמל האולימפי קעקעו לו על החזה!...
לוגו ראוי לציון מתוך אולימפיאדת בייג'ין הוא זה של הרכיבה על סוסים. הלוגו נמנה באוסף לוגואים יפים הקשורים לסוסים, שאפשר לראות באתר זה. ואם כבר נגענו בנושא, להלן מספר לוגואים ראויים לציון שראינו לאחרונה:

לוגו השבוע הוא כמובן הלוגו של מיזם דארמה מהסדרה הטלוויזיונית "אבודים" שהסתיימה לנו בפנים. באמת מקווים שארכיאולוגיים בעתיד לא יסתמכו על ה-לוסט פדיה כמקור היסטורי.
בית ספר למוזיקה. להזכיר שגם בתנ"ך דיברו על לוגואים: "וְהִתְוִיתָ תָּו" (יחזקאל ט, ד)
יצרנית תוכנות לבקרת דואל, פרחים במקום עוקץ.
וונדרשר הפצת תוכנות, Wondershare (לנו זה נראה כמו שטרודל עם שפם)
מפעל הפיס ההולנדי: הרבה דגים קטנים עושים דג אחד גדול, העיקרון שמאחורי ההגרלות  http://pages.staatsloterij.nl
לוגו הארגון למען זכויות השוטרים  ההומוסקסואליים והלסביות בממלכה המאוחדת - www.gay.police.uk :

אתרים המאפשרים עיצוב עצמי של סמלים מסחריים:
www.logomaker.com
www.logoyes.com
http://cooltext.com (חינמי)
הורדת תוכנות ייעודיות לבניית לוגואים: http://www.vicman.net/download/4323/
טיפים לעיצוב לוגו

והשבוע -אחרי תלישה של לא מעט מספרי תור, המתנה ממושכת, כיבוש יצר הצדק באיפוק ראוי לשבח ודשדוש רגליים נמרץ במסדרונות מסועפים- גם לנו יש הצעת לוגו מקורית שזמינה ללא royalties לכל אגף עם קבלת קהל במשרד ציבורי שרק יהיה מוכן להציג את סגנון עבודתו ביושרה.

השורות של עמית

עבורכם להורדה

בשבוע שעבר סיימתי לשפר ולהוסיף פונקציות לתכנה שמאפשרת ניתוח התקשורת למחשבי PC. התכנה תאפשר לכם לאתר היכן ואילו מחשבים מקושרים אליכם ואיזה תכנות עושות שימוש בתקשורת לאינטרנט.
המטרה:
לאתר מהיכן מתקשרים אתכם,
לברר עם איזה IP אתם בתקשורת,
ולגלות אם על המחשב שלכם רצה תכנה שמתקשרת מבלי שתרצו, ומה זהותה.
לבעלי חלונות ויסטה ו-7 יש הנחיות כיצד להיפטר מבעית ההרשאה.
http://www.amitm.com/download/commanal.zip 
 

פרקטיקה מסריחה

אתם בטח מכירים את האנטי וירוס אווסט (Avast) אני ממליץ בחום לא להתקין את החרא הזה בשום מצב. ומיד תבינו למה.
לאווסט יש הגנה עצמית, דהיינו אי אפשר להסיר אותו בצורה נורמאלית! ואם רוצים להיפטר ממנו ולהתקין אחר, חייבים קודם להסירו. כדי להסיר אותו צריך להתגבר על ההגנה העצמית אבל לא ניתן לעשות זאת אם הוא לא עובד (לא שילמת או שאין לך מפתח של התוכנה). היצרן פיתח תכנית מיוחדת להסרה אלא שהתכנית עובדת רק במצב בטוח. ברור לכם ש"מצב בטוח" הוא לא סיטואציה שהמשתמש הסביר יגיע אליה? מעבר לזה שהמחשב של השכן שלי (חלונות ויסטה מעצבן) בכלל לא מוכן להיכנס למצב בטוח. הפרקטיקה המסחרית מאחורי ההגנה העצמית של האווסט איננה חוקית, היא למעשה עוקפת את הכלים של מערכת ההפעלה בכך שהיא מונעת הסרתה. את המשתמש הסביר היא תוקעת עם תכנה שאיננה רצויה וברוב המקרים לא מתפקדת. אז או שהוא מחויב לשלם (אפילו רק בכדי להסיר אותה) או שהוא תקוע אתה לנצח, או שהוא פשוט נשאר ללא הגנה על המחשב שלו.
שעתיים ניסיתי לעקוף את כל המנגנונים האפשריים ולא הצלחתי, הוויסטה עצמה וכמוה הדרעק החדש (Windows 7) מחייבות הרשאה לכל פעולה וגם לאחר מכן לא הצלחתי להסיר את הפקודה שמפעילה את האווסט מקובץ הרישום (Registry), מצב בטוח לא נכנס בשום פנים ואופן. נאלצתי להיכנס לקבציי המערכת (Services.msc) ולנטרל את כל הקבצים שהאווסט מפעיל (Deactivate). ורק אז להתקין אנטי וירוס נורמאלי (AVG) שגם הוא זיהה במהלך ההתקנה ש-אווסט עדיין שם, אבל אם תתעלמו מזה, ה-AVG ימשוך בכתפיים, יסיים התקנה ויעבוד כמו שצריך. האווסט נשאר על המחשב כמו טפט שאי אפשר לגרד אותו.
 

כדורגל, חוליגנים וג'ירפה אחת מסכנה

ב-16 למאי כמו שהבטחתי הייתה חגיגה בעיר מרסיי. כצפוי, זכתה הקבוצה המקומית באליפות ו-60 אלף איש באו לחגוג, הנמל כולו נהיה ים של אנשים. אגב, היות והנמל במרסיי גדול בהרבה מכיכר רבין, הרי שמיתוס הפגנת ה-400 אלף המפורסמת הופך להגזמה הפראית ביותר שמארגן הפגנה כלשהוא העז להוציא מפיו, אבל נעסוק במספרים אחר כך.
נחזור למרסיי. החגיגה הייתה יוצאת מהכלל, עד שהמשטרה החליטה להפריד בין שני חצאי הקהל בהנחה שאחד החצאים יסתפקו במסך ענק. ההיגיון בריא מכיוון שמתחת למרפסת עליה קיפצו השחקנים לא היה מקום לזוז. נשימה אחת עמוקה מדי ומישהו בצד השני נופל למים... תמונות מהאירוע, כאן.
בקיצור, כמו שהמשטרה יוצרת חוצץ בין המפגינים יצא השד מהבקבוק, או יותר נכון הבקבוק יצא. איזה בקבוק? בקבוקים, צלחות, מאפרות, כוסות וכל מה שאפשר לזרוק החל לעוף לכיוון השוטרים.
איכשהו היה נדמה לי שהכול נרגע והחלטתי ללכת הביתה, להעלות את התמונות ולנוח. טעיתי, כשמדובר באוהדי כדורגל שום דבר לא נגמר לפני שעברו שעתיים אחרי שהוא נגמר רשמית. מסתבר שהברברים יצאו למתקפה על השוטרים ברחובות העיר ובדרך העלו באש את זרפה (Zarafa) המסכנה. זרפה הייתה פסל סביבתי של ג'ירפה ענקית יפהפייה בגובה 6 מטר העשויה מכמה אלפי ספרים! הג'ירפה, ששרדה את החורף הקטלני בלי להזדקק לתיקונים אפילו, עלתה באש מידית. כרגע זרפה היא שלד מפויח עם רגל שמזכירה שאריות של ספרים, אבל היא הפכה להיות אתר עליה לרגל והגדר שהותקנה סביבה מלא כתובות גינוי לברברים בין היתר אפילו השוואה לימי היטלר (תיירת גרמניה). את זרפה ומה שנשאר ממנה אפשר לראות כאן

בשביל הפיקנטריה בואו נראה כמה אנשים יכולים להיכנס לכיכר רבין: גודל הכיכר על כבישיה, שיחיה, פירמידותיה ומדרגותיה הוא 100 מטר על 150 מטר ברוטו דהיינו 15,000 מטר מרובע. דחוס דחוס בן אדם ממוצע זקוק לחצי מטר מרובע כדי לעמוד. אבל בשביל הספורט בואו ונידחס 3 איש לכל מטר מרובע: 45,000 איש ברוטו (על רחבת העירייה, המדרגות לרחבה השיחים והעצים המזרקות והפירמידה לא אכלסו אנשים. בקיצור, בהנחה שהישראלי הממוצע הוא צוציק (והוא לא) אזי מקסימום 40,000 איש יכולים להיכנס לכיכר ולכבישים שמסביבה, 400 אלף היא דוגמה לדמיון מזרח תיכוני. גם כאן יש תמיד פער בין המספר שהמארגנים זורקים וזה שהרשויות סופרות (כן ראיתי אותם סופרים!) אבל לא פי 10 ההגזמה הפראית ביותר ששמעתי הייתה פי 3 מהמספר האמתי, אבל פי 10?

עוד מילה על אנטישמיות

תראו כמה פשוט להגדיר פשע כגזעני או אנטישמי, למרות שמדובר בפשע, נקודה. הישראלי והיהודי נוטים לקרוא לכל פגיעה ביהודי אירוע אנטישמי. באחת משכונות פריז נרצח מוסלמי על ידי פרחחים. הפרחחים היו... יהודים. עם עבר פלילי ונטייה להסתבכות, אבל יהודים. היות והמוסלמי היה אדם פשוט בלי רקע פלילי כלשהו הרי שהקהילה המוסלמית יוצאת מנקודת הנחה (המשטרה דווקא יודעת בדיוק מה הסיבה) שמדובר ברצח על רקע גזעני. וזה בדיוק מה שהיהודים עושים. אז לכל אלו שחושבים שאם יהודי נרצח, נפגע או הותקף אזי זה תמיד אנטישמי, הנה לכם ההוכחה שזה ממש לא כך. צרפת היא מדינה גדולה בשטח ובאוכלוסיה, ואלימות בפרברי הערים בעיקר פריז גואה, בלי קשר לדת, גזע ו/או מין יש פשעים שהם פשעים בלבד ויש עבריינים מוסלמים וגם יהודים. כל עוד בישראל ידווחו על כל יהודי שהותקף בין אם מדובר באירוע אנטישמי ובין אם לאו הרי שאין סיבה שהמוסלמים לא יעשו בדיוק את אותו הדבר.
ולקורא החביב שמשוכנע שאין לי מושג על האנטישמיות ה"גואה" בצרפת. ידידי היקר, אני קורא צרפתית רואה טלוויזיה בצרפתית ועובד עם עיתונאים. בכל 4 שנותיי בעיר אירעו 2 מקרי תקיפה של יהודים בלבד ושניהם אירעו לפני שלוש שנים ומאז... כלום. האנטישמיות בצרפת איננה משתוללת. ההנחה שמישהו מסתיר משהו מהציבור היא כל כך פתטית, לעיתונאים אין שום סיבה להסתיר כלום נהפוך הוא אירועים אנטישמיים מוכרים עיתונים ובמצב העיתונות הצרפתית הם לא יכולים להרשות לעצמם לא לדווח על כלום.
 

אלביס או סתם קוסטלו

הזמר האנגלי אלביס קוסטלו החרים את מדינת ישראל. האמת היא שאני לא ממש מתרשם. כי מי שמקבל במה וכמה עשרות אלפי אוזניים וכל המדיה ומעדיף למרות הכל להישאר בבית הרי שעקרונותיו מסריחים. הוא לא ממש מעוניין להשמיע את דעתו, ומחכה למחיאות כפיים ממעריציו הצדקנים בחו"ל. בקיצור, פחדן.

למי שזקוק לתחליף אלביס קוסטלו

סרטים כרגיל...http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature

תגובה לשורות של עמית

מבצע - בשרון

לקוראים, שלום. יצאתי במבצע חדש שממש-ממש חבל לפספס. כל מי שיגיע אלי לעיסוי מרגיע, מפנק ומרפא, יקבל במתנה עיסוי נוסף עבור מישהו שהוא אוהב. עיסוי שבדי משולב, משך העיסוי 60 דקות, במחיר 150 ש"ח לשני הטיפולים. המבצע יימשך עד סוף יוני. טלפון לקביעת פגישות: 0528-594858 ילי - מעסה באהבה מושב בית יצחק (בין נתניה לבית-ליד)