לא הכל טוב לכל
 

בשנה שעברה החליטה חברת Amazon לפשט את אריזות המוצרים שהיא שולחת לכל רחבי העולם. שלושה עקרונות הנחו את ההחלטה:
● שהאריזה תהיה קלה לפתיחה,
● מחומרים שניתן יהיה למחזר,
● ושלא תידרש אריזה נוספת מעבר לאריזת המוצר הבסיסית.
כיוון שחיסכון וידידותיות לסביבה לבדם לא מספיקים לקידום מכירות, תדמיתני אמזון החליטו להציג את המעבר כשינוי שהוא כולו לטובת הלקוח. הם תיארו לקוחות המתקשים לפתוח אריזות מסורבלות והמיזם כונה "אריזה ללא תסכול" (‘Frustration-Free’ Packaging).
כך זנחו קופסאות ובועות פלסטיות קשות לחיתוך, ארגזים מלאים פלסטיק מוקצף, ועוד.
רעיון נחמד, אלא שלא את כל הסחורות ניתן לשנע בבטחה באריזות דלות תחכום וריפוד.
לקוחות שהזמינו דיסקים קשיחים 2TB של חברת Western Digital, גילו שהמוצר נארז בשקית והוחזק במקום באמצעות טבעות קרטון חלשות, שלא הצליחו למנוע טלטולים בתוך הקופסא. הדיסקים הגיעו שרוטים ומתו תוך ימים אחדים או שבכלל לא הצליחו להתניע מההתחלה.
טוקבקסטים באתר של אמזון כתבו על דיסקים מטקטקים מרגע ההתקנה, על דיסקים שהגיעו ארוזים כאילו היו ספרים. אבל מדובר היה בדגמים שקיבלו קודם לכן ניקוד טוב מאוד, כאשר האריזות תאמו את ההמלצות למשלוח דיסקים קשיחים.
בתגובה לתסכול הלקוחות, ולהחזרות הרבות, אמזון הוציאו את הדיסקים הקשיחים מקטגוריית ה"אריזה נטולת תסכול"

להלן המלצתנו, מתוך הטופס למשלוח דיסקים תקולים לבדיקה במעבדה, כפי שנוסח על ידינו בסוף שנות השמונים, תקף עד היום ומועתק על ידי כל מתחרינו.
"חשוב ביותר לארוז דיסקים קשיחים ומדיה מגנטית בתשומת לב לשם מניעת כל נזק נוסף בזמן ההובלה. נזק שיגרם לציוד בהובלה מוריד את סיכויי השחזור ומעלה את עלויות השחזור.
1. ארוז את הציוד הנשלח בחומר אנטי סטטי.
2. ארוז את הציוד בקופסה הכפולה בגודלה מגודל הציוד, לכל כיוון וממולאת בחומר רך. (פתיתים, קלקר, שרוולי ניילון מלאים אוויר, שפע נייר גרוס במגרסת סרטים, רפיה סינטטית ואפילו קש)
3. רשום את פרטי השולח והנמען בכתב גדול וברור על גבי הקופסה.
4. צרף לציוד הנשלח את טופס הזמנת הבדיקה מלא וחתום ואת התשלום עבור הבדיקה.
5. אין לשלוח דיסק קשיח או מדיה מגנטית באמצעות קטנוע אלא ברכב בלבד."
 

SPAM

ברזיל, המדינה החמישית בגודלה בעולם, מפיצה 20% מכל ה-SPAM בעולם! מעבדות חברת האנטי וירוס Panda ניתחו בחודש מרץ כ-5 מיליון מסרי דואר אלקטרוני בלתי מבוקשים שנוצרו בינואר ופברואר השנה ונשלחו ממיליון כתובות IP שונות. אכן ברזיל, הודו וקוריאה הן בינתיים שיאניות הספאם ל-2010. אחריהן נרשמו וייטנאם וארה"ב.
בניתוח על פי ערים, מצעד כוכבות הספאם הן סאול, הנוי, ניו דלהי ובוגוטה (קולומביה).
רוב מסרי הדואל הבלתי מבוקש של ברזיל ניסו להפיץ תוכנה זדונית או למכור מוצרים בלתי חוקיים, בעיקר באמצעות טכניקות של הנדסה חברתית - קרי הבטחה להציג וידיאו או תמונות של בחורות ברזילאיות...
 

צדיקים, מלאכתם...

בצ'יף כולם שתפו פעולה ועסקו מקטן ועד גדול בהכנות לפסח. לחלק זה השתלם, כי בא אסף מרגלית וכתב, בהנחייתם ובמקומם, את מה שצריך היה לכתוב לפני חג הניקיונות.
את הכתבה המלאה תמצאו בקישור: "ופרמטת לבנך, כך עושים סדר במחשב"
 

פגם בגראפין

הודעה לעיתונות של הקרן הלאומית למדע בארה"ב (NSF) מ-30 במרץ מספרת כי "פגם קטן מסוגל ליצור מוצרים אלקטרוניים קטנים ומהירים יותר". באוניברסיטת דרום פלורידה אכן עובדים שני חוקרים המחפשים ולמעשה מנסים לצור את אותם "פגמים" בגראפין על מנת ליצור כבלים מתכתיים זעירים. זה קורה במעבדה לסימולציית חומרים (MSL) והמעבדה לננו-פיזיקה ומדע השטח (NSSL). אולייניק ובטציל, ראשי המעבדות, מובילים את הקבוצה בפיתוח טכניקה חדשה הגורמת לפגם נרחב לחומר גראפין. הגראפין הוא תבנית דו ממדית כוורתית של פחמן שעובייה רק אטום אחד. היה מי שהגדיר אותו כ"רשת אפרוחים" של אטומים פחמניים.
נראה איפה כי הגראפין ה"פגום" על פי ניסיונות שנעשו לאחרונה, מתנהג הרבה יותר טוב ביכולתו לייצר אפליקציות אלקטרוניות עובדות - מאשר ניסיונות העבר.
המדענים הצליחו לצור פגם מוגדר היטב, ברוחב מספר אטומים, המכיל טבעות מתומנות ומחומשות של פחמן המוטמעות בדף גראפין מושלם.
הפגם פועל כמעט ככבל חד מימדי מתכתי, המוביל בקלות זרם חשמלי. לכן, מאמינים החוקרים כי ניתן יהיה להשתמש  בפגמים כבחיבורים מתכתיים או אלמנטים של מבנה ברכיבים שכולם פחמן במוצרים אלקטרוניים בקנה מידה אטומי.
צוות החוקרים בדרום קליפרוניה יצרו את הפגמים על ידי שימוש במצע ניקל חד גבישי, והשתמשו במשטח מתכתי כ"פיגום" כדי לקרב שני חצאי דפים של גראפין שיתחברו ביניהן בדיוק אטומי. כאשר שני החצאים נפגשו, הם יצרו פגם לאורך התפר.
טכניקות ננומטריות הוכיחו כי הפגם החד-פחמני החדיש הינו בעל מבנה אטומי מוגדר היטב ומחזיק בתכונות מתכתיות לאורך הפס הדקיק.
וגם אם שיטה זו לא תניב את הדור הבא של מוצרים אלקטרוניים, זוהי מדרגה חשובה בשימוש של חומרים אלטרנטיביים (כגון גראפין ובמקום הסיליקון)  למען פיתוח ננו-מוצרים אלקטרוניים  בעתיד.
 

פינת הלקוח

סיעור מוחות

על ארגון המתנדבים LIONS כתבנו כאן לא פעם.
ליונס ישראל הוא אחד המחוזות הקטנים בעולם - מדינה אחת עם מחוז אחד. בהרבה מדינות קיימים מספר מחוזות, המחולקים לאזורים, ואלה לנפות, שמורכבות ממועדוני חברים. בישראל, כשלושים מועדונים בלבד דרשו - וקיבלו- תואר "מחוז". לכל מחוז יש נציב, ולו משנה ראשון ושני ולפעמים אפילו שלישי, שיהיו בתורם נציבים אחריו. הנציב ומשניו נבחרים בחירות דמוקרטיות, רק שבישראל - כמו בעירנו - בולט היעדר התחרות לתפקידים המכובדים. כך שמדי שנה מוצע לבחירה רק מועמד אחד. האם התופעה משקפת רעות ואיחוד, תמימות דעים, הסכמה שבשתיקה, או חוסר רצון ליטול אחריות? לא ברור, אבל גם לא ממש מעניין במקרה של ארגון התנדבותי שלא משלם משכורות או מחלק טובות הנאה - אלא נהפוך הוא, דורש מחבריו תשלום ותרומה בעבור הזכות להשתייך אליו.

השנה חוגג ארגון הליונס 50 שנים להיווסדו. חמשה עשורים עברו מאז ראש הממשלה דוד בן גוריון הטיל על טדי קולק, שהיה אז מעוזריו הבכירים ושימש כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, להקים את ארגון הליונס בישראל.
בסוף השבוע של ה-19 במרץ קיים ליונס ישראל ועידת היובל שלו בכפר המכבייה, בנוכחותם של כ-90 אורחים מחו"ל, שהבכיר מביניהם היה סגן נשיא LIONS הבינלאומי, Sid Scruggs. סקראגס או סקרוגס (או מגוון הווריאציות ששברו את שיניי הישראלים) הוא טייס אזרחי אמריקני בדימוס, נואם משופשף וכובש, המרבה בסיפורי מוטיבציה.
כנגדו הוזמן לשולחן הנשיאות בוועידה סגן שר החוץ הישראלי דני איילון, הזכור לשמצה מתקרית השגריר הטורקי והמושב הנמוך. אישיות שנויה במחלוקת בימינו, התקבל בשיווין הנפש והכבוד המסורתיים על ידי קהל של ליוניסטים יהודים וערבים ישראלים כאחד. איילון השתדל להראות עממי והגיע ללא עניבה לאירוע רשמי בו רוב הגברים היו מעונבים. השתדל להיות "ירוק" וקרא "לנטוע עצים בארץ ישראל"... ועשרות  מורות בדימוס התאפקו מלתקן אותו. השתדל לעשות שיעורי בית, ובכך דווקא הצליח, כאשר בירך את המשנה השלישי לנציב שנבחר בוועידה: רמי אפרתי, מנכ"ל חברת בריינסטורם, חברה מפתח תקווה ורחובות -הנמנית בין לקוחות צ'יף- שמפתחת טכנולוגיות לשימוש במוצרים רפואיים מבוססים תאי גזע המוח. "בריינסטורם" - אמר איילון - "מייצגת את התנופה הישראלית בעולם".

רמי אפרתי מכהן היום גם כיו"ר ועדת LCIF בישראל, ועדה האמונה על איסוף כספים למען קרן הליונס המממנת את הפעילות ההומניטארית של הארגון בעולם.
 

השורות של עמית

חג שמח

אני דווקא רוצה להתחיל את השורות של השבוע בברכת חג שמח. אה, אה, לא תתפשו אותי בברכת פסח כשר, מצווה או לא מצווה אני לא ממש רואה בזאת ברכה. אבל בהחלט שיהיה לכולם חג שמח. לא רוצה להרוס לאף אחד את החג אי לכך יותר תמונות וסיפורים מצולמים ופחות קיטורים.
 

שעון קיץ

גם בצרפת יש שעון קיץ. בצרפת חכמים מספיק לדעת שהצרפתים לא חכמים. ואת השעון לא מזיזים קדימה בחצות אלא בשעה 02:00 בבוקר כדי שאף אחד לא יתבלבל מה משמעות ההזזה (לא שיש מישהו ער להזיז שעונים בשעה כזו אבל לפחות כולם מבינים שהלכה שעת שינה ולא תשוב עוד. העברת השעון מתבצעת בין שבת לראשון כדי שאף אחד לא ירגיש את אבדן השעה. אלה מה, רוצה הגורל ובכל שנה בעת הזזת השעון יש לי מה לצלם בלילה ומה לצלם למחרת בבוקר. אני מניח שזה רק אני, אבל הפעם יצא לי באמת להזיז את מחוגי השעון בזמן הרשמי, ו...לאחר לכל מה שתכננתי לעשות למחרת בבוקר.
 

מי מממן את מי

דו"ח הכנסות הבנקים לשנת 2009 מראה תמונה מעניינת. בעוד שבנקים בסדרי גודל ענקי בכל העולם נאבקו לשרוד, הבנקים הישראלים רק הגדילו את רווחיהם. לא מפתיע מכיוון שבעולם עמלות על פעולות לא נהוגות וברוב העולם אפילו אסורות על פי חוק (פרט לעמלת ניהול), הרי שבישראל בית הזונות ממשיך לחגוג. 13.5 מיליארד שקלים מקורם בעמלות שונות. עכשיו אם תיקחו בחשבון שעלויות השכר של הבנקים הם 14 מיליארד שקלים, הרי שמסתבר שהעלות התפעולית של הבנקים נופלת על הלקוח באופן שלא קיים כמותו בשום מקום אחר בעולם. המאבק על הורדת עמלות הבנקים כל הזמן נתקע כי גם לחברי כנסת יש אינטרסים. ואם כבר עוברת רפורמה (כמו האחרונה) הרי שעם השכח ההמולה והרעש תמיד מסתבר שהציבור משלם יותר במקום פחות.
בנק בישראל הוא עסק רווחי שכל טמבל יכול לנהל מכיוון שהוא לא מחויב בכלל בפעילות בנקאית, העמלות עושות את הכל. אז אם כך, מדוע לעזאזל מקבל אלי יונס מנכ"ל מזרחי-טפחות 18.6 מיליון שקלים בשנה? תהרגו אותי, אני לא מצליח להבין מה הוא עושה טוב, אני לא מצליח להבין אפילו למה נחוץ מנכ"ל לבנק!
 

צלמים

אני מסתובב הרבה ומצלם. באירועים חדשותיים אני נתקל בצלמים רשמיים עם הרבה פוזה וסנטימטרים של עדשות. ככל שאורך העדשה גדול יותר כך נראה הצלם שבע רצון מעצמו יותר. לפעמים אני מסתכל בראי ושואל את עצמי האם גם אני נראה כך? לא יכול להיות, חסרים לי יותר מדי סנטימטרים (לעדשה). היות והם אובייקט מעניין יותר ממה שהם מצלמים אז התחלתי לצלם אותם ואני גאה במיוחד בתמונה הבאה שרק ממחישה את האופי הלוחמני של צלם חדשות: הקליקו על התמונה הקטנה, מרשים ומצחיק. ואם אתם רוצים לראות עוד אזי כל השאר נמצאות כאן
 

חגיגות סוף השבוע

מרסיי היא אמנם עיר בצרפת, העיר השנייה במספר תושביה. אבל אם תשאלו מרסייאני Marseillais מאיפה הוא, הוא קודם כל יאמר מרסיי ואחר כך צרפת. כי מרסייאני הוא קודם כל ממרסיי ורק אם אין ברירה הוא מצרפת... בין היתר כי צרפת קשורה לפריז ואת פריז היא בלשון המעטה לא כוס התה שלו. מרסיי היא עיר של מהגרים מה שהופך אותה באופן טבעי עיר ענייה יותר מאחרות. זה לא מה שיגרום למרסיאני לעבוד יותר קשה. כי כשיש שמש מצווה היא לרבוץ בבית הקפה או על ספסל בנמל ולעצום עיניים.
אבל למרות הסלט התרבותי במרסיי יש הרבה פחות בעיות גזעיות מאשר במקומות אחרים כי במרסיי יש את OM, אולימפיק מרסיי, קבוצת הכדורגל המקומית. כל מרסייאני שנולד איכשהו זיכה לחותמת בלתי ניתנת להסרה על הישבן: OM. הקבוצה היא הנכס הבלתי מעורער של העיר, לפני הכנסיות, לפני חוף הים ולפני הנמל. גם אם אתה רק חיי כאן תקופה קצרה, אחרי זמן קצר תגלה שאתה מתחיל להיות מעורב רגשית.
הקבוצה שנוסדה לפני 111 שנה (1899) אמנם זכתה כמעט בכל תואר אפשרי במהלך השנים אבל כל זה הסתיים ב-1993 אחרי הזכייה בגביע אירופה לאלופות. ומאז יבש כמו מדבר. והקבוצה שתמיד נאבקת על האליפות והגיע לגמרים השונים 4 פעמים ונכשלה פשוט לא מצליחה לזכות. זה לא מונע מאוהדיה למלא עד אפס מקום את האצטדיון המרשים "הוולודרום" ב-60,000 איש כל משחק. הקבוצה היא מוכרת המזכרות מספר אחת בצרפת ואחת הרציניות בעולם, עד כדי כך שתמצאו חנויות מזכרות של OM בערים שיש להם קבוצות כדורגל משלהן. מהקבוצה הזו יצאו כמה מגדולי השחקנים בהיסטורי של הכדורגל הצרפתי בפרט והעולמי בכלל.
כל ההקדמה הזו כדי לתאר את סוף השבוע האחרון:
בשבת יצאה הקבוצה למשחק גמר גביע הליגה הצרפתית בפריז מול האלופה והמוליכה בורדו, ועימה 26,000 אוהדים מקומיים (מרסיי מרוחקת מפריז 900 קילומטר). התייצבנו במסעדה "קפה OM” ב-19:00 והמקום היה מלא מפה לפה באוהדים שבאו למלא את הפה בזמן צפייה במשחק. המסעדה שקירותיה עמוסים לעייפה במסכי טלוויזיה ושולחנותיה עמוסים לעייפה בעיתונאים: שני צוותי טלוויזיה, שדרי רדיו מארבע תחנות, ומספר בלתי ברור של צלמי עיתונות וכתבים, כי כולם יודעים שאם מרסיי זוכה יש חגיגה רבתי שלא נראתה כמוה בכל צרפת. המשחק הסתיים בניצחון של מרסיי 3-1. חמש דקות מאוחר יותר אבוקות דלקו ברחובות ואוהדים רקדו בנמל הישן. (קצת תמונות מחגיגת הלילה)
אבל כל זאת כאין וכאפס לעומת החגיגה שלמחרת, קבלת הפנים המעט מטורפת לקבוצה, שנערכה בנמל הישן. כל העיר יצאה ברחובות וזה כולל סבתות ונכדים וכל דור שבביניהם. מוסלמים, נוצרים ויהודים, כל דת, מין, גיל וצבע וכולם המתינו לאוטובוס עם השחקנים וכמובן הגביע. 17 שנה חיכתה העיר לתואר כלשהו והיא יודעת להודות לגיבוריה. מטורף לחלוטין ! והתמונות יעידו יותר מהכל 

אם כבר בחגיגות עסקינן, אזי כדאי להעיף מבט על שני הסיפורים המצולמים הללו שלי הקרנבל של מרסיי ותמונות מהופעת רחוב של להקת מתופפים מדהימה המולקטו, בסגנון ברזילאי בעצמה מהממת 40 ויותר מתופפים ומתופפות (מצטער שהתרכזתי במתופפות אבל...)

והשבוע, יש גם סרטים: http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature

תגובה לשורות של עמית