חיובים

על פי הנחיות רשות המיסים בישראל, החל מתאריך 1.1.2010 יש לוודא כי בכל חשבוניות המועברות לחברת צ'יף יודפס, (ולא ירשם בכתב יד, מדבקה או כל דרך אחרת) מספר ה-עוסק מורשה / ח.פ. של צ'יף. בהתאם לכך יש לציין על החשבוניות המועברות אלינו:  צ'יף יישומים ישראל בע"מ, ח.פ. 511381808
ללא ציון מספר העוסק המורשה של צ'יף, לא נוכל לאשר את תשלום החשבוניות שיועברו אלינו החל מ-1.1.2010

ארוך מדי

בעיית Path To Long עדיין לא נפתרת
במאמר קודם כתבנו על שמות ארוכים שאינם מנוהלים נכון על ידי מערכות ההפעלה ממשפחת Windows, בעיית ניהול זו מגבילה את יכולות הגיבוי והשחזור ואף יכולה לגרום לחוסר תפקוד לתוכנת האנטי וירוס ולמערכי הגנה אחרים.
 

מאז יציאת Windows7 לשוק התעוררה התקווה שבעיה זו נפתרה לבסוף, אך לצערנו אנו חייבים לדווח היום כי היצרן עדיין לא פתר את כל הבעיה ומספק – כרגיל - חצי פתרון.

במידה וננסה ליצור ספרייה בעלת שם בן 100 תווים לא ניתקל בכל בעיה, גם ביצירת תת ספריות מקוננות אחת תחת השנייה בעלות מספר תווים רב לא ניתקל בבעיות ולכאורה נוכל להגיע אף לעומק של כ 500 תווים ללא כל בעיה. זה הוא שיפור משמעותי לעומת גרסאות Windows קודמות בהן לא ניתן היה כלל ליצור ספריות כאלו או לסייר בתוכן.

הסיפור האמיתי הוא שסייר החלונות מתרגם את השמות הארוכים לשמות קצרים ובכל מקרה מטפל רק ב 250 תווים ומראה את הכתובת באופן הבא:
C:\BadFiles\123456~1\123456~1\123456~1\123456~1\123456~1,
כלומר לא בוצע כאן כל תיקון אמיתי אלא רק תיקון קוסמטי כדי לאפשר לעבוד אך הסייר עצמו לא שודרג ביכולות שלו.

הבעיה האמיתית מתעוררת כאשר ננסה לגרור מהשרת ספרייה או קובץ ששמם גדול מ- 250 תווים ואז נקבל את ההודעה הבאה:

גם סיור מתחנת העבודה בספריות עמוקות יותר מ-250 תווים הנמצאות בשרת לא יתאפשר, שלא לדבר על סריקת אנטי וירוס לספריות אלו, גיבוי שלהן, הרשאות או כל פעולה אחרת.

אין לנו יכולת להשפיע על חברת מייקרוסופט ועל קדימויות הפיתוח שלהם, כל שנותר לנו לומר הוא: "תתעוררו שם!" סביבת העבודה של הארגון המודרני דורשת יותר גמישות מזו שהתאפשרה בתקופת ה-DOS וה-Windows 95, הגיע הזמן לצעוד קדימה. או לעבור ללינוקס.

שוב אנו ממליצים לעשות שימוש בתוכנה קטנה וזולה שפותרת את הבעיה: www.pathtoolong.com
 

דיסק לי דקיק

סיגייט השיקה את ה-Momentus Thin

אם הצלחנו במשחקי הרזולוציה, יכול מאוד להיות שאתם רואים את תמונת הדיסק הזו בגודל טבעי. סיגייט השיקה את הדיסק הקשיח "2.5 הראשון בעובי 7 מילימטר, לשימוש במחשבים נישאים קלים ודקים במיוחד.
מהירות הדיסק 5,400rpm, והוא מגיע עם 8MB cache, ממשק SATA של 3Gb לשנייה, ובקיבולת 160 או 250GB
פרטים טכניים נוספים בדף המוצר: momentus_thin.pdf
 

NAND

לטושיבה יש את הגדול מכולם

יש גם חדשות מחזית הפלאשים. טושיבה טוענת כי מודול הזיכרון פלאש 64GB NAND שלה הוא בעל הקיבולת הגדולה מכולם בעוד הוא אחד מהדקים ביותר. המודול תוכנן למגוון מכשירים ניידים כגון טלפונים ניידים, נטבוקים ומצלמות וידיאו דיגיטאליות. המודול משלב 16 שבבי 32Gb NAND ובקר מוטמע אחד. השבבים בעובי 30 מיקרומטרים בלבד ומשתמשים בטכנולוגיית 32nm קניינית של טושיבה. צפוי להגיע לחנויות ברבעון הראשון של  2010
 

מיהו חבר

בוועדה המייעצת לאתיקה משפטית של מדינת פלורידה, הצביע בחודש שעבר הרוב נגד האישור לשופטים ועורכי דין להיות חברים בפייסבוק. ההחלטה אינה מחייבת את דעתו של בית הדין הגבוה, אך טומנת בתוכה משקל מוסרי משמעותי שעשוי להשפיע על מקצועות אלו גם במדינות אמריקה נוספות.
יש הסבורים כי הבדלי הדעות בתוך הועדה מצביעים על פַּעַר דוֹרוֹת שבין החברים בה. הטענה שהתחילה את הדיון הייתה כי החיבור של "חברות" בפייסבוק בין עורכי דין ושופטים מסוגל לצור ניגוד אינטרסים, ויכול להראות בפני זרים כאילו "חברי" השופטים נמצאים במעמד המסוגל להשפיע על החלטות השופט. הועדה קיבלה את הנימוק כי חברויות ברשתות חברתיות יכולות להיות שונות בתכלית מחברות במציאות. גם ברור כי המינוי לשופט הוא לא צו בידוד חברתי, השופטים ממשיכים להיות חברים של אנשים שהכירו לפני כן, ויש סיכוי גבוה שרבים מהם יהיו עורכי דין. אבל, שופטים נוהגים להיזהר ממגע חברתי עם ידידים במהלך הטיפול בתיקים שנוגעים להם. במקרה קיצוני של חברות קרובה בין עורך דין לשופט, הצד השני יכול תמיד לבקש לפסול אותו. עיקר האיסור מתייחס למראית עין, כדי להימנע מכל תפיסה של מעשה בלתי הולם.
נחמה לחנפנים, עדיין מותר לעורכי הדין בפלורידה להכריז בפייסבוק על היותם "מעריצים" (fans) של שופט זה או אחר, כל עוד השופט או מבקר האתר לא יכול לקבל או לדחות את המינוי העצמי של עורך הדין כמעריץ באתר.
 

@

במאה העשרים, עם תחילת השימוש בדואר אלקטרוני גרם התו @, שהופך כתובת מייל לכזו, לפרץ יצירתיות בלשנית. 
בעברית קראנו לו "שטרודל", או בשפה יפה "כרוכית", בעוד האוסטרים עצמם -שמחזיקים בזכויות היסטוריות להמצאת השטרודל- דווקא קוראים לו "a מסחרית".
הכינויים ל-@ בשפות שונות הם מטאפורות, חלקן ממשיות מאוד, אחרות יחסית מופשטות, שנעות החל מתיאור חלקי גוף ובעלי חיים - כמו בסינית ("עכבר קטן"), בדנית ("חדק פיל"), בהולנדית וב-Afrikaans ("זנב קוף"), בקוריאנית ("שבלול"), בהונגרית ("תולעת/רימה"), ברוסית ("כלב קטן"), בשוודית ("רגל חתול"), בערבית ("אוזן"), וגם בגרמנית ("אוזן" או "קוף תלוי") ועד מאכלים כמו בשוודית ("לחמניית קינמון"), בצ'כית/סלובקית (רולדת דגים) וכמובן ה"שטרודל" שלנו.
בפינית מקבל ה-@ מספר שמות שכולם קשורים לחתולים (חתול, חתול קטן, מיאו, מיומאו, מיוקומאוקו או מיוקו - האחרונים כביכול חיקויים של קול החתולים)
בטורקיה ראו את התו במבט יותר פואטי וכינו אותו "ורד".
שפות אחרות  מסתפקות בדמיון לאותיות קיימות, כמו למשל בנורווגית ("אלפא מגולגלת"), בסרבית ("A משוגעת"), וצרפתית ואיטלקית ("A מסחרית"). יש גם שפות שפשוט העתיקו את ה-at מן האנגלית (איסלנדית, קנטונית) או תרגמו אותו (רומנית, יוונית). בספרדית ה-@ נקרא Arroba, כמו יחידת המשקל, קיבולת ומאסה עתיקה שסימנה מאוד דומה ל-@. גם בקטלן ובצרפתית נפוץ הכינוי מבוסס על אותו סימן עתיק. מבחינה לשונית קיימות תבניות מעניינות של השפעה בין שפות של אותה משפחה או תת משפחה, לעיתים ההשפעה היא גיאוגראפית (שפות שונות באותו אזור) ולעיתים קשורה לתרבויות הדומיננטיות.
מקור הסימן לא לגמרי ברור. הוא כבר נכתב על ידי נזירים שהעתיקו ספרים הרבה לפני המצאת הדפוס, אומרים, בניסיון להקל על הכתיבה - מפני שאת הסימן ניתן לצייר במשיכת קולמוס אחת, במקום בשתיים או שלוש כמו שאר האותיות. גרסה אחרת מספרת כי הסימן @ שימש קיצור למילה amphora, יחידת מידה לקביעת נפח הסחורות שאוחסנו בכדי טֶרָה-קוֹטָה אשר שמשו להובלת זרעים, תבלינים ויין בעת העתיקה.
 

פירמוט מתקדם

הטרקים בדיסקים הקשיחים מורכבים היום בסקטורים של 512 ביטים. אבל, בשל אילוצי יעילות, התעשייה הולכת ועוברת לסקטורים גדולים יותר שמכילים 4,096 ביטים של מידע.
בכל סקטור בדיסק יש רווח המכיל מידע תפעולי: (Sync/DAM (lead-in ומידע לתיקון שגיאות - Error Correction Information-ECC.
בלוקים מרובים של ECC דורשים מקום עודף פנוי. הפרמוט המתקדם (טכנולוגיית ה-"Advanced Format" החדשה שפותחה על ידי Western Digital) מסיר בלוקים Sync/DAM אשר מנהלים רווחים לטיפול במידע בסקטור ו-8 בלוקים נפרדים של ECC, ומאחד את אותו עודף אל בלוק אחד בודד בדיסק. זה משאיר מקום פנוי בהשוואה לפרמוט המסורתי.
טכנולוגיה זו נועדה לייעל את פירמוט מצעי המידע, כדי להשיג קיבולת דיסק גדולה יותר.
בתמצית, היא מצמצמת את כמות הנפח העודף לכל סקטור של מידע על ידי צרוף המידע ביחד. כאמור, במקום שיהיה צורך בבלוק של כותרת Sync/DAM ותיקון שגיאות (ECC)  לכל סקטור, היא תצור סקטורים גדולים יותר (4KB) המשתמשים רק ב-Header אחד. הפורמט דורש בלוק ECC גדול יותר אך מספק משמעותית יותר מידע בדיסק נתון. בממוצע, WD מצפה שדיסק מפורמט במלואו יציע בין 7 ל-11% יותר מקום שמיש מאשר בפרמוט המסורתי. כלומר, דיסק רגיל של 1TB יוכל אפילו לאפשר 1,100GB אחסון.
דגמים מסוימים (2TB) של WD Caviar Green, הקו הידידותי לסביבה, כבר משתמשים ב-Advanced Format. עם הזמן, יותר דגמים וקיבולות יתווספו. הדיסקים המכילים את הטכנולוגיה מגיעים עם הנחיות התקנה מיוחדות על גבי תווית הדיסק, כך ששווה לשים לב לפרט.
גם יצרנים אחרים מתחילים לאמץ טכניקה זו של הרחבת הדיסקים כדי להוציא את המרב מטכנולוגית הדיסקים הקיימת. הלא למעשה יש שלושה סוגים שונים של הגדלת הקיבולת בדיסקים הקשיחים: להגדיל את צפיפות הביטים, להגדיל את מספר הטרקים לאינץ',  או להגדיל את שטח פני הדיסק - הן עם מספר גדול יותר של פלאטות או הן עם פלאטות גדולות יותר. כך ש-WD בחרה בדחיפת צפיפות הביטים, מפני ששיטה זו מנצלת מקום שכבר קיים בכל טרק של כל פלאטה.
טכנולוגיית ה- Advanced Format מותאמת לעבודה עם וויסטה, ווינדווס 7, ו-MacOSX. היא לא עברה אופטימיזציה להפעלה עם Windows XP או מערכות הפעלה ישנות יותר. למשתמשים במערכות הפעלה ישנות יותר, החברה מציעה את ה-Align software utility. לאחר התקנת מערכת ההפעלה, התוכנה מייצרת פרטישנים שמבטיחים את הפעלת הדיסק בביצועים מלאים.
מבחינתנו, חשובה הטענה של WD שאומרת כי הפרמוט המתקדם מקדם את שלמות המידע, מפני שמספק מערך תיקון שגיאות יעיל יותר באמצעות השימוש במילות קוד ECC ארוכות יותר, מה שמשפר את תיקון השגיאות ב-50%.
 

פינה ירוקה

מעניין לנו את ה...

או "היה-נחמד-לישבנך כנגד חבק-עץ"
 

מהמשרד ללא נייר, דרך הדואר האלקטרוני, ועד הברכות והטפסים באינטרנט, עדיין לא הצלחנו להשתחרר לגמרי מהשימוש בנייר. במיוחד -ובכל שעות היממה- נייר הטואלט עדיין עמנו. (ובארצות מזה"ת המדבריות המצב לא יותר טוב - גם שם משתמשים לאותה מטרה במצרך נדיר אף יותר: במים).
נודה שהנושא לא ממש מתיישר עם כללי הנימוס, אבל הוא בעל משקל עולמי ומשפיע על האקולוגיה והכלכלה. נייר הטואלט מגיע באיכויות רבות, במספר שכבות משתנה, יכול להיות עשוי לגמרי מסיבי עץ חדשים ("נייר בתול") או כולו מנייר ממוחזר, עם מגוון שילובי ביניים.
הסינים, ראשוניים שהשתמשו בנייר לכתיבה, היו גם הראשונים שהתנגבו איתו בשירותים. לפני הנייר, האנושות הייתה מנקה את עצמה בחומרים שונים, החל מצמחים, טחב, מים, חול, קש, קליפות, ספוגים, והעשירים אפילו בצמר, סמרטוטים או תחרה!
נייר טואלט שעשוי מנייר ממוחזר מצמצם את כמות האנרגיה הנדרשת להשקיע בייצור בהשוואה לנייר הטואלט שמיוצר מעץ חדש. הוא גם חוסך בפליטות פחמניות (CO2) לסביבה.
קילו אחד של נייר טואלט ממוחזר חוסך כ-30 ליטר מים ובין 3-4 קילוואט לשעה מרשת החשמל בהשוואה לאותה כמות נייר טואלט שמקורה בעץ חדש. בעקבות ועידת האקלים העולמית השנה, קובעת כתבה ב-New Scientist כי היות ו-1 קילוואט לשעה מרשת החשמל יוצר חצי קילו CO², הרי שאם נעבור לנייר ממוחזר, נחסוך טונה וחצי או שתיים של CO² על כל טון של טישו.
ארגון ה-WWF להגנת הטבע ובעלי החיים קובע כי סיבי העץ לייצור נייר טואלט בתול מגיעים מכל העולם, למרות שבארצות מספר (דוגמת האזור הבלטי) כריתת העצים למטרה זו אסורה. השימוש בעץ חדש ביצור של נייר טואלט מסכן את היערות הותיקים בכל היבשות, התומכים באוכלוסיית בעלי חיים ההולכת ונכחדת. מצד שני, השימוש בנייר טואלט ממוחזר באיכויות הקיימות היום בשוק - משמעותו ירידה ברמת החיים. מחזור הנייר מקצר את אורך הסיבים, מה שמגביר את החספוס.
יצרניות נייר טואלט לעיתים קרובות מוסיפות נייר מעץ חדש לבלילת הנייר המשוחזר כדי להגביר את הרכות - במקרים אלו מכנים אותו נייר משולב. אבל נייר הטואלט הוא לא רק נייר, מותגים מיוחדים מטופלים במגוון כימיקאלים, כולל בשמים. בין החומרים המוספים נמצאו גם פאראבנים, משמרים המופיעים ברשימה השחורה של ארגון Greenpeace, ותוספים המקשים את פירוק הנייר לאחר השטיפה באסלה.
דרגת הפינוק של טוסיק הצרכן משתנה מאזור לאזור בעולם, בארצות אירופה ודרום אמריקה כגליל אחד מתוך חמישה של נייר טואלט עשויים מ-100% נייר ממוחזר, בעוד בארה"ב היחס הוא של גליל אחד מתוך 50. צרכנים יודעים זאת, והיצרנים יודעים שהם יודעים. בכל שנה ה-WWF מדרג את יצרני נייר הטואלט הגדולים על פי גורמים שונים כולל אחריות לאיכות הסביבה, תוכן בנייר ממוחזר, יעילות אנרגטית ושימוש במקורות עץ. הארגון מציין שהיצרנים מתמהמהים בגילוי אחוזי הנייר הממוחזר במוצריהם, ממאנים להצהיר על הנתונים ומסרבים לכתוב אותם על האריזות.
ב-2007 היו הבריטים המשתמשים הנלהבים ביותר של נייר טואלט. התושב הממוצע השתמש ב-110 גלילים בשנה.
ארגון גרינפיס פרסם בתחילת 2009 מדריך קניית נייר טישו לצרכנים כדי להדגיש נושא מחזור הנייר ואת תהליכי ההלבנה הידידותיים לסביבה.  בין היתר, כתוב במדריך: "אם כל משפחה אמריקנית הייתה קונה רק פעם אחת גליל אחד של נייר טואלט ממוחזר, היה אפשר לחסוך יותר מ-400,000 עצים". הניו-יורק-טיימס הציג את המדריך כמזימה צרכנית בינלאומית, כאשר האמריקנים בעלי העדפותיהם חסרות הפשר של נייר טואלט וטישו רכים ותפוחים, הולכים ומשמידים את היערות הצפוניים הקנדים ולכן תפקידם של הדואגים לסביבה לשכנע אותם להשתמש במוצרים נחותים ולא נוחים שלא באמת אהובים עליהם. אבל כוונת גרינפיס הייתה להשפיע לא רק על הצרכנים, אלא גם על היצרנים כדי שימעיטו בשימוש בסיבי עץ חדשים.
ירחון הצרכנות האמריקני פרסם במאי השנה כתבה על נייר טואלט שגם השוותה מחירים ובדקה את טיב הפירוק של סוגי הנייר השונים בהתחשב לסכנת הסתימה של הביוב הביתי. לסיכום, היא ממליצה להשליך לאשפה את הנייר המשומש במקום להסתכן בסתימה. איכס.
 

 גיבוי SQL

למי שפספס לפני שבוע, המלצנו על מוצר המשכיות השירות ל-SQL מבית FutureIT
התוכנה מתנהגת מול מסד הנתונים באופן דומה לצורת ההתנהגות של BOS מול שרתי הקבצים ומאפשרת חזרה אחורה לנקודות בזמן.
התוכנה מקלה ומפשטת את כל תהליך ההתאוששות והחזרה לעבודה באופן משמעותי ביותר.
היום כאשר ניתן לרכוש רק את מודול הגיבוי בנפרד מחבילת התוכנה הכוללת, הופכת תוכנה זו לכלי כלכלי וכדאי להוספה לכל התקנת בוס במחיר שווה לכל נפש של 499$ בלבד ל- SQL Instance ולשדרג את שרת ה BOS לשרת DR ארגוני.
את יכולות התוכנה תיארנו בשבוע שעבר, ולמידע נוסף ניתן לבדוק בקישורים הבאים:
על החברה: http://www.futureitsoft.com 
דף הסבר על המוצר: 20EZManageSQL_BackUp.pdf
דף הסבר על החבילה השלמה: EZMSProProductFactSheet.pdf
ראו תמונת מסך
 

פנו אלינו עוד היום וקבלו הצעת מחיר תחרותית לעסקאות שיסגרו לפני סוף השנה.
 

CSI צילום

במחלקה לקרטוגרפיה והנדסת קרקע באוניברסיטת סלמנקה שספרד, נולדה לאחרונה טכניקה פורנזית חדישה לתיעוד, ניתוח וצפייה בזירות פשע. החוקרים גונזאלס-אגילרה וגומז-להוז (למה אף פעם לא מספיק לספרדים עם שם משפחה אחד?) חקרו קו מקורי בתחום הקרימינולוגיה וההנדסה הפורנזית המאפשר להסיק מידע מרחבי מתמונה בודדת, ונועדה לשחזר זירת פשע בתלת מימד.
תחום הלימוד נקרא photogrammetry, שיטה הקובעת את המאפיינים הגיאומטריים של חפצים על בסיס צילומים פוטוגרפים. (עד היום, ניתן היה ליישם את השיטה רק באמצעות שתי תמונות לפחות כדי לשחזר זירת פשע).
התהליך מתחיל בצילום תמונה שחייבת לכלול פרטים קלים לזיהוי ולפחות שלוש נקודות נעלמות - נקודות ההתכנסות של קוים ישרים שנמשכים לכיוון אחד, כמו גם לפחות מרחק אחד בזירה. מידע זה ישמש להפקת המרכיבים המבניים של החפצים בתמונה, בצורה אוטומטית וברורה.
החוקרים כיילו את המצלמה כדי שיכלו לקבוע פרמטרים פנימיים (מרחק מיקוד, נקודה עיקרית ועיוות רדיאלי) וחיצוניים של העדשות. המאפיינים המבנים קשורים מבחינה גיאומטרית למאפייני הזירה ולמאפייני המצלמה עצמה, ולכן ניתן לערוך מדידות ולנתח את מימדי הזירה כאשר מתבססים על מרחקים, זוויות ומשטחים. כלומר, שצילום מתאים לשיטה, של זירת הפשע, מקפיא אותה בזמן. וגם אם התמונה תנותח שנים אחרי כן, יהיה ניתן לדעת בוודאות אם נשק נמצא במרחק 29 סנטימטר מהקורבן, או מה בדיוק הייתה הזווית בין סימן של דם, עקבה וחור כניסה של כדור.
לדעת החוקרים, רצוי להשתמש בתמונה אחת טובה במקום במספר תמונות, היות ולא תמיד ניתן להבטיח שתמונות חלקיות של הזירה משתלבות היטב זו בזו, ונשארים תמיד חלקים מהזירה או פרטים מסוימים שלא ניתן לייחס בצורה נכונה ליתר.
עיקרון בסיסי ב-photogrammetry וראית מחשב (גם זה תחום המעורב בעבודה זו), הוא שלא ניתן לשחזר זירת פשע תלת ממדית על בסיס צילום אחד בלבד. אבל הטכנולוגיה החדשה מתגברת על מגבלה זו ומאפשרת להכניס מגבלות ידועות לזירה, כגון נוכחות משטחים מקבילים או ניצבים, ולהציג אותם בתלת מימד.
למטרת פיתוח השיטה, נכתב כלי תוכנה בפורמט VRML (אוVirtual Reality Modeling Language) כדי לאפשר מבט אל הזירה מכל נקודת מבט בדרך תלת ממדית אינטראקטיבית. VRML היא שפת תכנות גמישה, קלה לשימוש ולשדרוג, שתוכננה במיוחד למטרה זו.
 

300 מיליון

בסין סגרו הרשויות בימים האחרונים כ-530 רשתות P2P שהשתמשו בטכנולוגיית BitTorrent, וביניהן BTChina.net הנודעת. מנהל הרדיו, קולנוע וטלוויזיה של ממשלת סין מדגיש כי לאתרים שנסגרו לא היו רישיונות הפעלה, כך שבעצם נשארת עבורם דלת פתוחה אם וכאשר ישיגו את הרישיון. המנהל, שגם אחראי לצנזורה, מדגיש כי חלק מהרשתות הציעו סרטים ותוכניות שחלקם היו בעלי תוכן ארוטי. (ברור, אם לא רוצים להגביר את הילודה...)
בעיתון "China Daily" נכתב כי הקמפיין נגד רשתות ה-BitTorrent הגביר את מכירת הסרטים והתקליטורים הפיראטיים ברחובות. סין היא אחת הארצות הקשות ביותר מבחינת צנזורה ובקרת תכנים באינטרנט, אבל גם הארץ עם הכי הרבה גולשים בעולם: יותר מ-300 מיליון.

השורות של עמית

שמות מתחם בעברית

מוזר איך לפעמים השימוש בטכנולוגיה חדשנית מחזיר אותנו עשרים שנה אחורה. עכשיו אפשר לרשום שמות מתחמים בעברית. טכנולוגיה חדשנית מאפשרת את המצב והתחילו למכור. למי זה טוב? למה זה טוב? אין לי מושג. 20 שנה לקח ללמד את הישראלי שהשפה שלו איננה שפה בינלאומית ופתאום טכנולוגיה חדשה מחזירה אותנו אחורה. כעקרון קיימים שני סוגי שמות דומיין בעברית: הראשון איננו מוכר על ידי ה-ICANN העולמית והוא שם מלא בעברית, משהו כמו "האתרשלך.קום" הגישה של דומיין שכזה היא בזבוז כסף וצעד מטופש שכן אף מנוע חיפוש לא יקטלג או יסרוק אותו שכן הוא איננו מוכר.
הסוג השני לא פחות מטופש ויכול לסדר לגולש הממוצע לחץ דם גבוהה, הוא השילוב הקטלני של: http://האתר שלך.com (מוכר על ידי ה-ICANN)
עכשיו תנסו להקליד את הכתובת הזו על דפדפן שאיננו מאה אחוז תומך בעברית או על מערכת הפעלה בה העברית היא שפה משנית ותבינו למה אני מתכוון.
עכשיו נניח שעורך הדין שלך בחר בשם שכזה. (בכוונה בחרתי בעורך דין שכן הלינק שקיבלתי כדוגמה לא רק שלא נראה כלינק גם לא עבד כמו לינק). ואתה בחו"ל ומשתמש במחשב של מישהו מקומי או בקפה אינטרנט איך בדיוק תגלוש לשם?
גם הצרפתים, הגרמנים, הספרדים והפורטוגזים שהשפות שלהם מכילות תווים מיוחדים לא מתעקשים על שמות מתחם בשפתם, למה אנחנו הישראלים שרובינו המכריע דובר אנגלית (לפחות מספיק כדי להקליד כתובת) חייבים לקחת את שמות המתחם צעד אחד יותר מדי רחוק?

יהיה גם שטאזי

אמרתי לכם לסדר דרכון זר, לא? אם עד היום לא השתכנעתם, אז אחרי השבוע האחרון כדאי שתתחילו לבדוק כיצד משיגים אזרחות זרה. אנחנו עומדים בפני עידן חדש, מדינה דתית יהודית, ימנית פשיסטית עם בסיס טכנולוגי. שר המשפטים של מדינת ישראל, פרופסור למשפטים, גורס כי צריך להחיל את חוקי התורה במדינה. חוקים שקיימים מתקופת האבן ובהם האבן עצמה היא כלי ענישה לגיטימי. והוא לא אומר זאת בשיחות חולין בין חברים אלה בכנס פומבי, בלי בושה. ואיש לא פוצה פה או מצפצף. נהפוך הוא, עוד בטרם סיימתי לכתוב את השורות הללו קופץ שר נוסף אחד דניאל הרשקוביץ', שאין לי מושג מיהו ותומך בו כי "מערכת המשפט הישראלי לא מייצגת את מגוון הדעות בעם ישראל”.
ממתי מערכת משפט אמורה לייצג מגוון דעות? חשבתי בטיפשותי, שהיא אמורה לייצג את החוק! ואם כבר הלכנו לכיוון הזה כיצד חוקי התורה שאינם מקובלים על 85% מתושבי ישראל (החילוניים) ייצגו נאמנה את מגוון הדעות העם? הכי מצחיק הוא שאנחנו מודאגים (או שמחים לאיד, תלוי כמה טיפש הוא האדם) מחוקי השריעה המוסלמיים שיאכפו אם בכלל באירופה. וכדי לוודא שאיש לא יחמוק מעונש על אי שמירת שבת, שלאיש לא תהיה פרטיות יותר, העבירה ממשלת ישראל את חוק ה"אח הגדול". רעיון שאיננו קיים בשום מקום בעולם. 7 מיליון איש יהיו חשופים בכל עת בכל מצב לכל שיגעון של בעל כוח ו/או גישה למאגר הביומטרי, שכמובן יהיה פרוץ כמו אישה עובדת בתל ברוך, למה? כי זה מדינת ישראל.
יש שיאמרו שיהיה יותר קל לאתר פושעים, אבל הם לא מבינים שעוד בטרם בוצע הפשע ישנם 7 מיליון חשודים והגישה אל כולם כל כך נגישה, וכי מדוע ששוטר X יעיין בתיקו של אזרח Y בדרך לאיתור פושע?
מאז הקמתה של הממשלה הנוכחית תהליך חיסול זכויות האזרח הישראלי הואץ בצורה מטורפת. אזרחי מדינת ישראל הפכו להיות החמור שכל הזמן מקצצים במזונו אבל בו זמנית מעמיסים עוד ועוד על גבו. אבל חמור הוא חמור והוא ימות הרבה לפני שיעז לנעור. אז אם אתם לא רוצים להמשיך לאכול את הדבר החום המסריח הזה שממשלת ישראל קוראת לו שוקולד, צאו לרחובות. לא בסגנון הישראלי אלה בסגנון היווני עם אבנים ואלות. כי ביחד עם המאגר הביומטרי יהיה גם שטאזי (או אם תרצו ק.ג.ב. או סקוריטטה) שיטפל בו והגוף הנ"ל יכלול חובשי כיפה ואפילו קפוטות שבמקום ספר חוקים יחזיקו בידיהם ספר תורה.
מוגזם? אני חשבתי ששר משפטים בישראל לעולם לא יעז לדבר על משפט עברי במאה ה-21 וגם לא תיארתי לעצמי שמדינת ישראל תיישם טכנולוגיה כדי לתייק את כל אזרחיה, עבורי זה היה מוגזם. מסתבר שהמציאות בישראל מכוערת מכל דמיון.
 

מוגבלויות

קראתי כתבה על הכנסתו של ילד עיוור לכיתה רגילה בבית הספר. גם בבית ספרי הייתה בחורה עיוורת (שלא לדבר על העובדה שאני עצמי חרש) ולא רק שהיא השתלבה היטב, היא הייתה עילוי. מה שבאמת הטריד אותי בכתבה הם תגובות ההורים שלא מעוניינים שילדיהם ילמדו עם מישהו עם מוגבלות כלשהי.
כתבה מישהי בתגובה: "ההבדל בינינו האנשים הרגילים לבין המוגבלים הוא שהם כבר אובחנו ואנחנו עוד לא", זה כל כך נכון.
תגובות ההורים הם בבואה של חברה מוגבלת, שבה מוגבלות פיזית היא סיבה לנידוי חברתי. היו משטרים ברחבי העולם שדגלו בכלל בהשמדת כל ה"גנים הפגומים". מסתבר שבמאה ה-21 במדינתנו קיימים אנשים שמחנכים את ילדיהם בסיס תורות הגזע השונות. אוי הבערות הבערות, איך עם שקרא לעצמו עם הספר, עם שנשחט על בסיס קבוע רק בגלל אמונתו במסגרת ניקוי גנטי של מדינה זו אחרת, איך העם הזה יכול להיות כל כך נבער, אולי זה הספר? אותו ספר שמגדיר "חרש, שוטה וקטן"; באותה נשימה.
בצרפת, חובה על כל בית עסק להעסיק לפחות 6% מוגבלים. מוגבלים זכאים לקצבה כדי שיוכלו לסגור את הפערים ביניהם לבין אלו שאינם מוגבלים. למה? כי חברה בריאה היא חברה שוויונית. ישראל, לצערי, מציגה תמונה של חברה פרימיטיבית שמתפתחת אחורה.
ועוד לפני שסיימתי לכתוב את השורות שלעיל יצאה כנסת ישראל עם חוק חדש. איסור מכירת אלכוהול בעסקים אחרי 9:00 בערב ובסופי שבוע.
לא מספיק בישראל לאסור מכירת אלכוהול לקטינים, חוק שאף אחד לא טורח לאכוף, צריך לסבך את החיים וליצור עוד חוק שאף אחד לא יאכוף, יפגע בשאר האוכלוסייה הבוגרת וייצור שוק שחור מיוחד לשעות הלילה.
הצעירים בישראל אלימים לא בגלל שהם שותים אלא בגלל שהם אלימים. בצרפת שותים בכל שעות היום והלילה והשיכורים לא מהווים בעיה דווקא הצעירים הפיכחים הם אלו שמהווים בעיה, אבל חיים כץ הכריז שזה צו השעה לחפש את המטבע שאבד מתחת לפנס.
איכשהו הכל חוזר לחינוך. תשקיעו בחינוך תחסכו חוקים מטומטמים.
 

באזל

את הקטע הבא אני כותב מאלזס שבצפון מזרח צרפת, בנקודה בה נפגשות שלוש מדינות: שוויץ, צרפת וגרמניה.
אתמול ביקרתי בבאזל, עיר מדהימה ביופייה, אם כי סביר להניח שאם הטמפרטורות היו קצת יותר ממינוס שתי מעלות היה הרבה יותר נחמד. הפינה המוזרה הזו יצרה מצב מעניין. לעבוד עובדים בשוויץ כי המשכורות גבוהות יותר לחיות חיים בצרפת כי המיסוי נמוך יותר ומחירי הנדל"ן אף הם נמוכים יותר משמעותית.
קניות יוצאים לעשות בגרמניה כי האוכל ובעצם כל דבר אחר זול יותר בגרמניה.
אם אתה מעשן אז מחיר הסיגריות גם בשוויץ וגם בגרמניה נמוך יותר מאשר בצרפת (שוויץ היא הזולה ביותר מבין השלוש).
אם נשבר לך לשתות את הקפה עם הסיגריה בכפור, באזל היא הפתרון כי בשוויץ עדיין מותר לעשן בבתי הקפה. תייר שמגיע לאזור מקבל המון אלטרנטיבות של בילוי שכן המרחקים קטנים והאופציות גדולות. נכון שקצת קשה להתרגל לעובדה שאחרי הליכה של 10 דקות אתה צריך להתחיל לדבר גרמנית אבל אנגלית תתאים לשוויץ, קצת פחות לגרמניה ובכלל לא לצרפת.
בין צרפת לגרמניה נבנה גשר יפהפה להולכי רגל שחוצה את הריין הענק ובצידו השני של הגשר מרכז קניות ענק עמוס בכל טוב ובהרבה בני אדם. אבל בעוד שבגרמניה וצרפת המטבע הוא יורו ואין גבול ביניהן הרי שבין צרפת לשוויץ כמו גם בין גרמניה לשוויץ יש מכס באמצע והמטבע משתנה.
בבאזל אפשר להשתמש ביורו חופשי אבל את העודף תקבלו בפרנקים שוויצרים. בקיצור, בלגן. מי שמטייל באזור יכול למצוא את עצמו עובר את הגבול ארבע או חמש פעמים ביום בלי לשים לב אפילו.
אזור אלזס מדהים ביופיו בעיקר בימים אלו שחגי דצמבר ממשמשים ובאים, אבל מה? קר! זהו אחד האזורים הקרים ביותר בצרפת. ביקור באזור משמעותו הרבה היסטוריה, אומנות, תרבות, ואוכל. מאמה-מיה כמה אוכל!, וכבד רצח, ההשפעה של המטבח הגרמני עם נקניקיות הענק שלו יחד עם התחכום של המטבח הצרפתי בתוספת המתוקים שוויץ, תאמינו לי, לא תישארו רעבים.
את התמונות אוכל להציג רק בשבוע הבא כמובן וגם סרטים לא יכולתי לעדכן בגלל חיבור לקוי לאינטרנט. נו טוב, עכשיו אני חייב לזוז: ביקור בקולמר הצרפתית ואחר כך במוזיאון לעיצוב בגרמניה....

חנוכה שמח!

תגובה לשורות של עמית

קישורים לשבת

● תמצית היסטורית האינטרנט
● קיצור תולדות הפריצה למחשבים - Hacking

● גם לזה קראו דיסק-קראש, אבל זה לא מה שאתם חושבים

סיפרו לנו אתמול

שני אריות ברחו מקרקס. אחד ברח לשדות והשני לעיר. כולם חיפשו אחריהם אך איש לא מצא. עבר שבוע ולהפתעת כל, חזר בעצמו לקרקס האריה שברח לשדות. הוא חזר רזה, רעב וחלש.
שלושה חודשים מאוחר יותר נתפס האריה שברח העירה. הוא נמצא שבע, בריא ומדושן. מששמו את האריות יחד בקלוב, הם החליפו סיפורים:
"בשדות", אמר האחד, "לא מצאתי מה לאכול. הרפתות שמורות היטב. הבדואים חמושים ורדפו אחרי עם טנדרים 4X4 כאשר התקרבתי לעדרי הצאן. בצמתים עמדו חיילים עם נשק. ביישובים, כלבי שמירה נבחו כשהריחו אותי. לפני שגוועתי ברעב, הסגרתי את עצמי".
"בעיר", סיפר האריה השני, היו דלתות העירייה פתוחות ונכנסתי בלי בעיה. התחבאתי ובכל יום טרפתי פונקציונר אחר. אחד אחד גמרתי את חברי מועצת העיר, שאין להם כוח ואיש לא שם לב להיעדרותם. טרפתי פקידות, זללתי עובדים סוציאליים, אכלתי יועצים, מנהלי מחלקות, מהנדסים, קרובי משפחה של בעלי תפקידים, עסקנים עסיסיים, התענגתי על אנשי שלומנו שמנמנים, דובר אחד מיובש וכמה פקחים, עד ש..."
-"עד שנגמרו הפונקציונרים?"
-"הו לא, הפונקציונרים בעירייה לא נגמרים מעולם. פשוט טרפתי בטעות את מנהל הרשת. ואז, למזכירת ראש העיר יצא כבל החשמל של המסך. באותו רגע התחיל הבלגן, נערכו חיפושים ונתפסתי."