גיליון מספר 43 שנה VIII - יום חמישי, 13 בנובמבר 2008

 

«-לגיליון קודם 2008 לגיליון הבא-»

צ'יף תמיד לשירותכם בנס ציונה, מאז 1986

    

"האמת היא שלמצעי המידע הדיגיטאליים שלנו
 יש אורך חיים קצר יותר
 מאשר לאיש זקן עם זיכרון טוב"

M. Wein


 גרסה חינמית ללקוחות פרטיים

 

גרסת BOS העדכנית הינה BOSv 2.2.3
 

▪ לקוחות בהסכם שירות הזכאים לעדכון הקישו כאן לקבלת העדכון.
▪ לאלו שעדיין אינם לקוחות, לבקשת גרסת הדגמה הקישו כאן.
▪ למצגת BOS עדכנית: BOS2008.PPS

   
 

דוגמאות הכתב על האבן מרוזטה











השפות על האבן מרוזטה










האבן מרוזטה בתצוגה מאז
1802 ב-British Museum,











הרוזטה המודרנית - צד א'




בעוד 2000 שנה


המִיגְרַצְיָה, העברת המידע האגור במצע מסוג אחד למצע מסוג אחר, הוא תהליך הכרחי שיש לעשותו אחת לכמה שנים, על מנת לשמור על נגישות המידע דרך האמצעים העומדים לרשותנו, אשר משתנים ככל שמתפתחת הסביבה הטכנולוגית בה אנו חיים.
היום אנו עדיין עסוקים בהעברת סרטים משפחתיים מקלטות ל-DVD, מבלי לשכוח את הגיבוי על גבי דיסקים קשיחים. מחר אולי נעביר את החומר למצע אחר... מנמ"רים נאלצים להתייעל ולשמור על תאימות מרכז המידע שלהם עם שאר העולם, להעביר מידע לשרתים חדשים, עם ספציפיקציות חדשות יותר ומערכות הפעלה שונות.
פעם נשמר המידע על אבן, על קלף, על פָּפִּירוּס, על נייר. הנייר הינו מצע מצוין ואמין לשמירת מידע, ולמרות שהוא דליק ומסיס במים, סוגים איכותיים של נייר ללא חומצות יכולים להישמר לטווח ארוך, במקומות אחסון זולים, ומבלי שהנגישות למידע תושפע מהשינויים הטכנולוגיים. אפשר לומר שהעין האנושית היא הסורק, ובדרך כלל ניתן לגשת למידע בעין בלתי מזוינת. נייר טוב יכול להישמר בקלות במשך אלף שנה, ובתנאים מיוחדים אפילו אלפיים.
לעומת הנייר, במצעי האחסון הדיגיטאליים המצב טוב הרבה פחות. מסמכים שנצרבו על גבי תקליטורי DVD מפלסטיק -שלא עמידים לטווח ארוך- יהפכו לבלתי קריאים תוך מספר חודשים או שנים. מי שזוכר, לפני כעשרים שנה יכולנו למצוא פלופיס בכל מקום ורוב המידע האישי נשמר בפורמט הזה. נכון להיום, לקוחות ששמרו מידע מסוים אך ורק על דיסקטים רכים, בעיקרון יכולים להיפרד ממנו לשלום. התקליטורים שלנו היום יהיו אולי קוריוז מוזיאוני עקר בעוד 100 שנה.
בוודאי תסכימו כי עד כמה שהנייר יציב, אוי לנו אם היינו צריכים לחפש בים של מידע כמו זה המוצע לנו היום ברשת, אם העותק הקיים היחידי היה בנייר. דמיינו את כל המידע ברשת האינטרנט, מודפס וממלא האנגרים ועוד האנגרים של ארגזי ארכיון.
מסקנה: דרוש לאנושות מצע שיהיה בַּר-קְיָמָא כמו נייר אך נגיש כמו תקליטור (או יותר טוב, דיסק קשיח). כזכור, כתבנו על הנושא בשנת 2004 ( "מידע דוהה" ו- "מצע למידע, למאה שנה"), אבל כבר בשנת 1998 התמקדה ועידה שארגנה קרן Long Now  בנושא העברת המידע הדיגיטאלי לדורות הבאים. באותה הזדמנות הציג נציג הארכיון האינטרנטי פתרון אחסון דיגיטאלי לטווח ארוך שפותח במעבדות Los Alamos . חברת  Norsam שווקה אותו כמסוגל לצרוב 350,000 עמודי מידע בדיסק מניקל בקוטר 3 אינץ' עם הערכת חיי עבודה שבין 2,000 ל-10,000 שנה.

האבן מרוזטה היה החפץ שמציאתו (על ידי חוקרים צרפתיים ב-1799, בנמל מצרי על הים התיכון שצבא נפוליון כינה בשם "רוזטה") אפשרה לעשות צעד ענק בהבנת כתבי החרטומים המצריים העתיקים. על אותה אבן חרוט אותו פסוק בשלוש שפות: שני סוגים שונים של חרטומים מצריים, ויוונית קלאסית. ממש מילון תלת לשוני. על האבן מרוזטה רשום צו מלכותי בנושא מיסים ובניית פסלים במקדשים. תארו לעצמכם שבעוד שלושת אלפים שנה תושבי כדור הארץ שלא מסוגלים לקרוא את הכתב שלנו, ימצאו פסוק מחוק הביטוח הלאומי, או אפילו שלט "העישון אסור" בעברית, אנגלית וערבית...
חברי Long Now שיצאו פעם לטיול שטח, העלו במהלכו רעיון ליצור אבן רוזטה מודרנית, שתכיל את ספר בראשית בכל השפות העכשוויות. הרעיון התפתח, נוצרה תוכנית לחרוט את המידע על גבי אותו הדיסק עמיד הקורוזיה, ולשכפל אותו לעותקים רבים שיפוזרו סביב העולם. זאת, על פי פילוסופיית ה-LOTS שאומרת שכמה שיותר עותקים יהיו קיימים, כך תהיה מובטחת טוב יותר שרידות המידע (Lots of Copies Keeps it Safe). בדיוק ההפך מאחת השיטות האופנתיות ביותר היום: המבוססת על עקרון הדה-דופליקציה.
מימוש הפרויקט לקח שמונה שנים. עוד בתקופה בה הפרויקט עדיין לא הושלם, ב-2004, סוכנות החלל האירופית שיגרה לחלל החיצון רכב חלל קטן ובלתי מאוכלס, שנועד לנחיתה בשנת 2014 על כוכב השביט 67P/Churyumov-Gerasimenko. החללית נשלחה על מנת למדוד את ההרכב המולקולארי של כוכב השביט, ותישאר במקומה למשך מאות מיליוני שנים, בזמן שכוכב השביט חג במערכת השמש. על סיפונה, בין היתר, גם דיסק מניקל שהכיל 6,000 עמודים של תרגומי שפות. אי שם במערכת השמש, יישאר גיבוי של השפות האנושיות, במקום בטוח אך קשה להשגה.
לפני חודשיים וחצי התקיים טכס חגיגי במוזיאון הקרן בו הוענק אחד מתוך חמשת אבות טיפוס של הדיסק הנ"ל, תחת כיפת זכוכית, למרכז בלשנות מפרנקפורט. צד אחד של הדיסק, העשוי מטיטניום עם ציפוי תחמוצת שחורה. המלל חרוט כך שהאותיות מגלות את הטיטנויום הלבן שמתחת. הוא מכיל את הכותרת: "שפות העולם. זהו ארכיון של מעל 1,500 שפות אנושיות שנאספו בשנת 02008. הגדל פי 1,000 כדי לקרוא מעל 13,000 עמודים של תיעוד לשוני אנושי."  הצד השני -מניקל- נראה כמו ראי, די דומה לצד הצרוב של תקליטור, וגם הוא יוצר קשת בזוית מסוימת עם האור. צד זה עשוי מניקל שנוצק על גבי תבנית הסיליקון חרוטה. הכיתוב כמעט בלתי נראה, ונדרש מיקרוסקופ אופטי בהגדלה של פי 750 על מנת לקרוא את העמודים.
הוא כמובן לא דיסק דיגיטאלי. אמנם נדרשת הגדלה משמעותית, אבל העמודים אנלוגיים, ניתנים לקריאה על ידי אדם, ובפונט שניתן לקריאה על ידי מכונות עם OCRb.
הדיסקים הנותרים שנוצרו, נמצאים למכירה במחיר $25,000 לאחד. הקרן מתכוננת לייצר דיסקים נוספים ולפזר אותם על פני העולם, כדי שבעוד 2,000 שנה יישאר לפחות אחד. הפרויקט מעלה המון שאלות. בין היתר, למה בכלל ספר בראשית שנכתב בעת העתיקה וכבר היום רבים אינם מאמינים בעלילתו. ועוד, אם באמת צפויה הפיכה בסדר העולמי, האם תשרודנה טכנולוגיות להגדלת הכיתוב על מנת שעין אנושית תצליח לקרוא אותו? האם בכלל תהיה זו עין אנושית? ובוודאי חשבתם על שאלות נוספות...
 

   
 


















המשתמש לוחץ


למרות שאיש לא הצליח עדיין להסביר למה בשני מקרים - גם המכורים לסם וגם מפעילי המחשב בארגונים - מכונים "משתמשים", יש להודות שקיימים קווי דמיון, בעיקר לגבי התנהגותם של רבים במצב שנשללת מהם הגישה לגורם ההתמכרות או לכלי העבודה. שלא לדבר על כך שהספקים בשני המקרים נקראים "דילרים".
אחת הדאגות ביומו של כל מנהל רשת היא החזרת משתמש קצה לעבודה לאחר קריסת התחנה שלו. ככל שמעמדו של אותו משתמש גבוה יותר בסולם ההירארכי הארגוני, כך גם ברור לאנשי ה-IT כי להחזרת התחנה לעבודה יש קדימות בסדר העדיפויות שלהם.
התאוששות תחנות עבודה הינה היכולת לשחזר את כל המידע על תחנת עבודה דרך הרשת בלא תלות במערכת ההפעלה על תחנת עבודה זו.
תוכנת BOS מסוגלת להתמודד עם משימת ההתאוששות של תחנות עבודה במספר דרכים שונות:
כאשר מדובר בתחנת העבודה אשר מגובה לשרת גיבוי או לאתר אחסון מחלקתי, תוכנת BOS יכולה לגשת ולגבות כל עצם ברשת דרך LAN או WAN ע"י שימוש בהרשאות כניסה רגילות, ובכך לאחזר אותו לאזור ההתאוששות המיוחד של BOS.
השימוש בשיטה זו מאפשר למערכת BOS לגבות כל אובייקט ברשת על כל מערכת הפעלה. אין צורך בהתקנה של תוכנות לקוח או מרכיבים אחרים במחשבים המרוחקים.
בסביבות מעורבות אשר מריצות מגוון תוכנות עבור צרכים שונים קיים הכרח להיות מסוגל לגבות כל מערכת לפי הדרישות שלה. לדוגמא: עמדת העבודה של המתכנת כל 15 דקות, תחנות העבודה של מחלקת הכספים כל 60 דקות ותחנות העבודה של מחלקת המכירות כל 20 דקות.
תוכנת הBOS תוכננה ונבנתה תוך התחשבות בצרכים אלו.
בכדי לאפשר למשתמשי הקצה לאחזר את המידע בעצמם, BOS עושה שימוש בשיטת ממשק הרשת. תכונה זו משחררת את מנהלי המערכת מהלחץ התמידי של המשתמשים אשר דורשים אחזור של מסמכים. כמו כן, תכונה זו נותנת בידי משתמש הקצה שליטה על אחזור של הקבצים שלו בלא צורך בידע טכני מוקדם.
כאשר מתקינים את תוכנת הBOS על שרת גיבוי מחלקתי או קבוצתי, מנהל הרשת יכול לתפעל מספר מערכות ע"י שימוש בתוכנת שליטה מרכזית, המנהל הארגוני של BOS.

גיבוי מקומי
מערכת BOS יכולה להיות מותקנת על תחנות עבודה בכדי לבצע גיבויים מקומיים של מידע קריטי לתיקיית גיבוי על מחשב זה, פנימי, חיצוני או זיכרון FLASH, בהתאם לצרכים. במקרים שבהם לא ניתן לחבר את תחנת העבודה אל הרשת ויש צורך בעבודה ללא הפרעה, ניתן להתחבר של תחנת BOS ע"י שימוש בPeer-to-Peer.

למידע נוסף ושאלות פנו אלינו : 08-9400070 או info@chief.co.il
 

   
 

S.O.S.

דיסק עושה צרות ?

לחץ בריבוע ?

לחץ בריבוע !










מחלה כרונית


השבוע התבקשנו להתייחס לכתבת תדמית של חברת Diskeeper, המייצרת תוכנה לביצוע דה-פרגמנטציה אוטומטית ומתוזמנת של הדיסק הקשיח. בפניכם הרקע (תרגום חופשי):
"החומרה היא השקעה כבדה לכל חברה, כך שלהערכת חיי החומרה יש ערך רב. מי לא היה רוצה לחסוך כסף היכן שניתן ולשמח בכך את ההנהלה? אך באווירה הכלכלית הנוכחית, הבלתי יציבה, אמצעים אלו הופכים להיות ראשונים בסדר העדיפויות.... אז באילו אמצעים יעילים ניתן לנקוט בקלות כדי להאריך בצורה משמעותית את חיי הדיסק הקשיח?. אויב בסיסי ועקבי של חיי החומרה הוא הפרגמנטציה של הקבצים. הדיסק הקשיח הוא רק המרכיב הבסיסי של מחשב המכיל חלקים נעים. בכל פעם שניתנת פקודה לבקשת העלאת קובץ, הראש הקורא/כותב חייב לעבור מעל הפלאטות ולמצוא את אותו קובץ. עם כל קובץ שנכתב, אותו ראש חייב להגיע למקום פנוי לכתיבה על גבי הדיסק. הפרגמנטציה של הקבצים מתרחשת בכל המחשבים והיא עובדה טבעית מהחיים, כך שכאשר הראש צריך להגיע לקובץ עם פרגמנטציה, עליו לבצע עבודה נוספת לחיפוש כל החלקים של אותו קובץ. היות וגם המקום הפנוי על גבי הדיסק נמצא מחולק, יהיה על הראש הקורא/כותב להמשיך ולנוע עד אשר סיים לכתוב את כל החלקים של קובץ באזורים הפנויים הזמינים.
בסביבות המחשוב העכשוויות, עם גודלי קבצים ונפחי דיסקים ענקיים, זה לא נדיר שקובץ יהיה מחולק למאות, אלפים ואף עשרות אלפי פרגמנטים. לא יאומן כמה עבודה נוספת חייב הדיסק לעשות כדי לקרוא ולכתוב קבצים בתנאים כאלו. והתוצאה של להשאיר פרגמנטציה ללא טיפול, יכולה להיות אובדן של עד חצי או שליש של חיי הדיסק הצפויים.
אפילו פתרון של פעם, הדה-פרגמנטציה המתוזמנת, לא מספיקה להתמודד עם השיעורים התזזיתיים של פרגמנטציה. נדרש פתרון (כמו זה שהיצרן מציע) שיעבוד בצורה שקופה ברקע, ישתמש במשאבים בלתי פעילים ויבצע דה-פרגמנטציה אוטומטית, כדי לשמור על המחשבים ללא דה-פרגמנטציה. זה יכול להאריך את חיי הדיסק ב-1 עד 3 שנים".

כולנו יודעים שכל הדיסקים הקשיחים ימותו בכל מקרה בתוך תקופה של 3 עד 5 שנים מסיבות שונות ומשונות - וללא כל קשר לפרגמנטציה של הקבצים. במקרים רבים הדיסקים האלו ימותו כאשר מידע חשוב נמצא בהם ובמקרים לא מעטים יגיעו למעבדות שחזור נתונים לשם הצלת המידע. ההבדל בין שחזור קבצים רציפים לבין שחזור קבצים המפוזרים באלפי חלקיקים הנו תהומי - גם במחיר וגם באיכות התוצר.
 

   
 

 לפשט עד כמה שניתן

 
כאשר באים להגן על המידע באתרים מרוחקים באמצעות גיבויים, קשה מאוד לדעת אם הגיבוי באמת הושלם והתבצע בצורה תקינה. איש לא יודע באתר המרוחק, אם ניתן לשחזר מאותו גיבוי.
פעם פורסם המקרה של פירמה בינלאומית גדולה של עורכי דין שמרכזה בוושינגטון שנאלצה לשלם במהלך שנת 2004 כשלושים אלף דולר כל חודש, לגיבוי יותר מ-400 השרתים שלה. במשרדים הפזורים ב-27 מדינות ברחבי העולם, נהגו לגבות את המידע על גבי קלטות ולשלוח אותן לאחסון אל מחוץ לכל אתר. בנוסף לעלויות הרגילות של כוח אדם מקצועי, ציוד מתכלה, רכישה ותחזוקה של התוכנה והחומרה הקשורות לגיבויים, מערך הגיבוי יצר בעיות ניהול. לעיתים גם אנשי צוות שלא היו שייכים ל-IT נאלצו לבצע משימות כמו החלפת קלטות או הרחקתן אל מחוץ למשרד. בנוסף, מדי פעם התרחשו תקלות בתוכנת הגיבוי, הגיבויים נתקעו באמצע, שרתים הזדקקו לאתחול מחדש ועוד. שלא לדבר על הזמן (יום אחד או יותר) שלקחה האופרציה השלמה של שחזור מידע מהקלטות.
מייק לוקאס, מנמ"ר בחברה, החליט יום אחד ללכת על פתרון גיבוי מרחוק שיעביר את כל המידע מהסניפים אל מרכז המידע, שם ניתן לנהל אותו בצורה מרוכזת. כמו כל דבר שפירמות גדולות עושות, המהלך פורסם בתקשורת והאנליסטים הסכימו שמערכת מסוג זה פשוטה יותר לניהול ויותר טובה מבחינת עלות-תועלת מאשר הגיבויים על טייפים.
מבחר הפתרונות הללו גדול, רבים מבצעים רפליקציה של המידע מהסניפים אל המרכז, שם מגובה המידע על גבי מערך דיסקים או ספריית טייפים, אבל המודל מבטל את הצורך לנהל מידע ולתת תמיכה בנושא לסניפים מרוחקים. כן הוא מספק אבטחה טובה יותר, אם יודעים כיצד לנצל את תכונותיו.
עם זאת, לבחירת המנמ"ר דרכים נוספות לקצץ עלויות, לשפר איכות של גיבויים ושחזורים, מבלי לרכז את כל המידע במקום אחד או במכשיר אחד, או במערכת שיהוו single point of failure.
לפני שבוחרים בשיטה זו או אחרת, כדאי להכיר את כל המגוון העומד לרשותנו ותמיד עדיפים הפתרונות הפשוטים יותר, בהם פחות נקודות תורפה. ליאונרדו דה וינצ'י נהג לומר שפשטות הינו התחכום האולטימטיבי. נשמח לעזור לכם להחליט על האפשרות המתאימה לארגונכם ולסייע בהפשטה ומיטוב התהליכים (info@chief.co.il )

טוקבקיסט בשם Dave Snow כתב השנה:

"When I used to be a reliability engineer for a Fortune 100 Computer Maker, my boss once told me “The price of reliability is simplicity, and for many engineers that is too high a price to pay.”
It appears to apply to software and life as well.

 (ראו בדיחה בתחתית גיליון זה)

   
 

 

יום הולדת שמח לילידי נובמבר:


אביגדור בר יוסף, מכרמוכרום בע"מ
רחל קוזניץ', מנס ציונה
אברהם בר הלל, מניר צבי
רונן מן, מבאר שבע

וכל מי ששכחנו, פספסנו, איחרנו, או כבר בירכנו בטלפון, בפייסבוק או אישית...

   
 

י. בן ארצי - Ynet






































השורות של עמית

חזרתי


אחרי שהעליתי את חמתם של קוראינו מהימין בשבוע שעבר ואת אלו מהשמאל לא מעט פעמים בעבר. אחרי שהגנתי על זכויות ההומוסקסואלים, וניסיתי להבהיר לחילוניים הירושלמים למה מן הראוי שיזיזו את הישבנים לכיוון הקלפי, אני עומד לעצבן עוד כמה קוראים, אז מראש הסליחה.

יש לי חברה שאת סיפורה אני חייב לספר. היא לא ילדה, למעשה נושקת לחמישים בקרוב, נשואה ואם לשלושה ילדים. אישה מדהימה, יפה, ומבריקה. נשואה זה 23 שנה וחיה בחווה באוהיו. 23 שנה לא יצאה לחופשה, למעשה לא התרחקה יותר מ-100 ק"מ מביתה, בעלה לוקח אותה מדי פעם לתערוכות בקר אמנם, וקורה לזה חופשה משפחתית, אבל הם ישנים שם על מיטת שדה שגם צה"ל רואה בה טרטור לא נחוץ. היא אם, משמעותו של דבר: ילדים, כביסה, בישול, ניקיון, ללא עזרה מאיש כולל שלושת ילדיה, וללא גיבוי מבעלה (דהיינו, סמכות איין). אבל היא גם חולבת פרות, מובילה תבואה, ומנהלת את חשבונות החווה ושאר הרפתקאותיו של בעלה, שהביא אותם לחובות של מיליון וחי דולר ופשיטת רגל אחת בה היא הפסידה את זכויותיה הפיננסיות. אין לה חברים כי בעלה לא אוהב אותם, הקשר עם אחיה רופף, עד לא קיים. לחווה לא מגיעים אורחים פרט לסבים ולסבתות, כי כך רוצה בעלה. היא פוחדת לצאת לעיר לשתות קפה עם חברת הילדות היחידה שנשארה לה כי בעלה יתעצבן. היא לא נסעה מעולם ברכבת, ומיותר לציין שילדיה לא בילו יום אחד בחייהם בלעדיה. יש לה חשבון בנק משלה אבל הוא לא רוצה שהיא תעבוד והיא מקבלת את זה, כך שחשבון הבנק שלה תלוי בהעברת כספים ממנו אליה. היא יודעת שלילדיה לא תהיה השכלה גבוהה אם לא יתחולל נס. אז זה התקציר על המפה הסינופטית, נכון שהסיפור מסובך עוד יותר אבל היא נשארת בבית... בגלל הילדים. ילדים זה נחמד, אבל אפילו מי שקיבל מאסר עולם זוכה לקיצור שליש ויוצא לחופשי אחרי עשרים ומשהו שנה.
 

פיטורין


היה ברור שגל פיטורין עומד להציף את ענף ההיי-טק. רוב החברות בישראל יעילות בערך כמו גמל באנטרקטיקה. עובדים צעירים חסרי ניסיון ומתמחים במשבצת מדויקת כל כך שאם תזיז אותם ימינה או שמאלה לא יוכלו לתפקד. שכר גבוה מעל ומעבר לנחוץ, נכון את זה יצרה התחרות אבל האם מישהו ילמד בסיבוב הבא?
רכב לכל פישר, משרדים מפוארים עם כל ההטבות שלא בהכרח נשכרו, אלא נרכשו במחירים מופקעים למרות היצע יוצא מן הכלל של משרדים מפוארים להשכרה במחירים נמוכים. מיקום מרכזי (היינו יקר) נשמע הגיוני אבל במדינה בגודל של ישראל גם אילת היא מיקום מרכזי, למה צריכה חברה משרדים יקרים בתל אביב כשהיא יכולה לשבת בזול בירושלים ממש בכניסה לעיר בשליש מחיר?
בזבוז ורהבתנות לא תמיד היו מחלה ישראלית, בעבר כשהמשק הישראלי היה חנוק מחוסר מזומנים היינו יעילים, מהירים וחסכוניים. יום אחד החל כסף לעוף באוויר וכשכסף צומח על העצים יש תמיד מי שיבזבז אותו. אבל במפתיע מדווח על גידול משמעותי בהשקעות בענף ההיי-טק. מה שלא כל כך מסתדר עם המצב הקשה כביכול של הענף. אז אולי אולי יתכן שמדובר בתיקון טעות? לא, לא יתכן... מה אנחנו, אמריקה?
 

מי שמדבר


יונתן בן ארצי הוא הנכד של יצחק רבין. להיות הנכד של רבין זה קריירה, ומר בן ארצי הצעיר קיבל בזמנו, עם שחרורו מהצבא, לנהל פורטל אינטרנט (שנפח את נשמתו בינתיים) רק בגלל שהוא הנכד של יצחק רבין. השבוע היה יום הזיכרון לרצח סבו ומר בן ארצי הנכבד נשא דברו ואמר שהגיע הזמן שיהיו לנו מנהיגים ראויים... משפט חכם ומרגש, אבל לא ממש זכאי למקום בעיתון מכובד, בעיקר מפאת אי חשיבותו של הדובר.
 

הורמונים ומשטרה


מדינת ישראל עם הראש בתוך -תסלחו לי על הביטוי- החרא, ומשטרת ישראל הופכת עולמות כדי להעמיד לדין מורה שקיימה יחסי מין עם תלמיד. לא מדובר בילד בן 14 אלא בבחור בן 17 שההורמונים שלו בתהליך השתוללות וכלום לא ימנע ממנו לקיים יחסי מין אם תהיה לו הזדמנות. אם נכון מה שהגיע לידיעתנו, מדובר בסיפור אהבה. לא שיגרתי, אבל גם לא נדיר במיוחד. נכון הבחור קטין מבחינת החוק אבל בחייכם תיגשו לראי תפעילו את הזיכרון ותחשבו מה היה קורה לכם בגיל 17. ואל תתחילו לספר לי על המורה המרשעת, וקטין שלא מבדיל בין טוב ורע. גם המורה היא בן אדם ונער בן 17 מבדיל היטב בין טוב ורע, ולראיה...
 

לא מאהבת מרדכי


ושוב אנחנו עומדים בפני בחירות, ושוב ביבי צועק "חמאס" וברק צועק "בטחון", וציפי לבני צועקת "שלום". אבל אף אחד לא צועק, “לעזור לאזרח" אף אחד לא רוצה להקל עליו, והאזרח מצביע למי שצועק יותר חזק. הכניסו לו כל כך חזק כל השנים שהוא כבר לא מאמין. גרמו לו להאמין שהמצב הביטחוני בישראל הוא הדבר החשוב ביותר ותוך כדי כך שדדו אותו, רמסו את זכויותיו ונתנו לכל דכפין עם קצת כוח או כסף לעשות בו מעשים מגונים. והוא האזרח הטמבל ממשיך לחשוב שביבי יציל אותו (למרות שברוב טובו ביבי שחט את כל הפרות הסוציאליות הקדושות) שברק יהיה חזק במו"מ (אותו ברק שנתן ליאסר ערפת את הכול), ושציפי תעשה שלום (גם ברמאללה צוחקים על כך). בטח יקומו התמימים שיצביעו לגמלאים "כי נמאס להם" רק כדי לגלות בדיעבד שמדובר בגנבים כמו כולם, רק זקנים יותר. או לש"ס כי היא בעד הציבור, וישכחו שלמילה "ציבור" נלווה התיאור "חובשי הכיפות השחורות הספרדים".
בחייכם תעשו לי טובה, תחשבו לפני שאתם משמידים קול יקר. לא, אל תישארו בבית, כי אפילו הטמבל הכי גדול יכול לעשות יותר אם יש לו רוב והוא לא זקוק לחרדים. תלכו להצביע ותגררו את הסבים והסבתות וכל בעלי זכויות ההצבעה (החיים, כמובן. רק למפלגות מובחרות יש קשר מספיק הדוק עם העולם הבא כדי לגייס מתים).

(ובמערכת, שמשתדלת להימנע ממחשבות פוליטיות, הזדעזענו לשמוע תושבים שהצביעו לגמלאים "בגלל שהם חמודים"!).
 

סרטים, רבותי...


אחרי שבועיים של היעדרות יש סרטי פרסומת טובים חדשים בכתובת כרגיל:
http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature
 

תגובה לשורות של עמית

   
 

חברתי החדשה טלי




























חברים חדשים


הבחירות לרשויות המקומיות מאחורינו. סוס מת, חבל לבזבז על זה עוד אלקטרונים. אבל דבר טוב שיצא מהן הן החברויות החדשות שנוצרו במהלכן...

למר דביר כצמן, שלום.
גם אם אינני תושבת תל אביב-יפו, אני נאלצת לעיתים לבקר בה.
הזמנת אותי להפנות אליך את תלונותיי ואצטנע אם אומר שאין לי בכלל כאלה (למשל, על מצב האזורים הפחות זוהרים של תל אביב ויפו, על התנהגות תושביה ועובדי הציבור שלה).
כיצד הגעת לכתובת הדואר האלקטרוני שלי ביום שישי אחרון, זו עבורי עדיין תעלומה. גם אם כתובתי נרשמה אי פעם במשרדי העירייה, לא ברור לי אם נכון מוסרית או בכלל חוקי לנצל אותה לפרסם עצמך לקראת הבחירות המוניציפאליות. אבל בתור עורך דין אתה בוודאי יודע מה חוקי ומה לא.
בכנות, אני שמחה שיצרת עמי קשר אישי, כי כעת אוכל גם אני לפנות אליך אישית בנושאים הרבים שיש לי לספר לך, שהם לא כולם תלונות. נהפוכו, רבים הם דווקא המלצות מושכלות שהבריות (בורים ועמי הארץ!) נוהגים לכנות "פרסומת". כידוע לך, סעיף 30א בתיקון מספר 40 של חוק התקשורת - שיכנס לתוקף בקרוב- אוסר עלי לפנות אליך ללא רשות. אבל במקרה זה, בו פנית אתה ראשון, הרי שאני רק משיבה לפנייתך...ויכולה להמשיך ולהשיב שוב ושוב, ושוב. הנני סבורה כי ידידות נפלאה בפתח. בקרוב אשלח לך את המלצותיי לגבי תוספי מזון מיוחדים שנמכרים אך ורק בשיווק רשתי, מחבר לחבר...

גברת טלי חייט-אבירז, שלום רב.
אני מבינה שפנית אלי ב-SMS כי ידעת שאני כבר חברה טובה של דביר כצמן קשישא. השמועות רצות מהר, כאן בנס ציונה. אם כבר טרחת וזכרת להמליץ לי לא לשכוח לבוא להצביע, עם רמז לסוג הפתק שאכניס במעטפות, לפחות אשיב לך במחמאה: בשלטי החוצות תמונתך החמיאה לך מאוד. (אולי שמרת את הטלפון של משרד הפרסום? גם אנחנו זקוקים מדי פעם לגרפיקאי הבקי בפוטושופ).
האם תמשיכי להיות חברתי הדואגת גם ב-4 השנים הקרובות?
 

מכתבי אהבה


זה התחיל בוויכוח בקונדיטוריה ראשל"צית. לקוחה אחת הביעה דעה תמוהה: שבצק השטרודל צריך להיות משמרים. בעל הבית הגיב כאילו קיבל סטירה. "בצק פילו! אין וויכוח!". אבל דווקא היה וויכוח די ארוך, בו השתתפו כל הנוכחים ללא יוצא מן הכלל. תרמתי את חלקי עם אמרת הסבתות, שאת הבצק לשטרודל יש למתוח עד שיהיה כל כך דק, שקוף, שיאפשר קריאת מכתב אהבה דרכו. אמרה זו מאשרת כמובן את גרסת הפילו... הויכוח נמשך וזמני אזל, והתוצאה המאוד דיאטטית הייתה שיצאתי בלי לקנות, אבל עם מחשבות על מכתבי אהבה.
משאל קצר בין מספר לא משמעותי של צעירים מוכיח שמכתב האהבה פג מן העולם המערבי. יש את מסרון האהבה, את מייל האהבה ואת ה-merchandising (מגוון חפצים מודפסים עם מסרי אהבה, מיובאים מממלכת הקיטש). המסרון הוא גרסה מקוצרת, המייל היא גרסה מקמצנת... ובד"כ גם רווית הבעות גראפיות שאמורות "לדבר בעד עצמן". אלו בכלל חוסכות מן השולח את טרחת המילים.
בת 28 אטרקטיבית סיפרה לנו שמכתב ה"אהבה" היחידי שקיבלה עד כה נכתב על מפית בפאב וכלל את המילה "כוסית". ברררררררר!
אף פעם לא מאוחר לכתוב מכתב אהבה (גם לא אחרי 15 ויותר שנות נישואין). כתבו מכתבי אהבה. זה טוב לקרמה, לנפש, זה לא עולה הרבה כסף וזה ייזכר לכם לטובה בעוד שנים רבות.

פ.ג.

   
  

הומור:

בעניין פשטות

  
 

הצהרת אחריות
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה,
או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין

 
 

נא לא להשיב (reply) על הגיליון, נשמח לקבל הערות והארות,
המלצות ובקשות או קישורים לאתרים מעניינים לדואל:
eldad@chief.co.il או feli@chief.co.il

 
 

http://www.bos.co.il

 

P מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.

 

כל הזכויות שמורות © צ'יף יישומים ישראל בע"מ 1986-2008