מרמאי ליועץ

 
באוקטובר השנה נאם Frank Abagnale בוועידה העולמית של Computerworld בנושא רישות האחסון. האיש נמנה בין יועצי ה-FBI וגופים נוספים, ביוגראפיה שלמה תמצאו בוויקיפדיה... אבל החלק המעניין יותר בביוגראפיה שלו שהונצח בסרט של סטיבן ספילברג "Catch Me If You Can" (ליאונרדו די-קאפריו וטום האנקס, 2002), לא כל כך מכובד.

"היום, נער בן 17", אומר אבגנייל, "מסוגל לעשות פי 4,000 יותר בקלות מה שעשיתי לפני 40 שנה, וקרוב לוודאי גם לא ייכנס על זה לכלא. הטכנולוגיה מפרה את הפשע בעבר, בהווה ובעתיד. כאשר זייפתי המחאות לפני 40 שנה, הזדקקתי למדפסת שעלתה מיליון דולר ודרשה שלושה מפעילים בעלי מקצוע. בניתי לה פיגומים מצד אחד על מנת להפעיל אותה בעצמי. היו לה הפרדת צבעים, תשלילים, פלאטות וכימיקאלים לסידור הדפוס. היום, הייתי מתיישב מול לפטופ ובוחר כל חברה שאני רוצה, נכנס לאתר שלה ולוקח את הלוגו, שם אותו על גבי תבנית של המחאה ורבע שעה לאחר מכן היה לי את הצ'ק היפה ביותר שיכולתם לדמיין, אולי פי 10 יותר מושלם מהצ'קים המקוריים של אותה חברה.
בצעירותי לא יכולתי לדעת מי חותם על ההמחאות בחברות הגדולות, לא יכולתי לדעת היכן החברות מחזיקות את חשבונות העו"ש שלהן. היום, אפשר פשוט להתקשר לאנשי הקשר A/R שלהם, לשאול אותם על הפרטים להעברה בנקאית והם כבר יגידו לי את שם הבנק, הכתובת ואת מספר החשבון. חברות ציבוריות חייבות לפרסם מאזנים, ובעמוד השלישי של כל עותק מופיעות חתימות יו"ר הדירקטוריון, המנכ"ל, ה-CFO והגזבר. הייתי סורק אותן בטכניקה מתקדמת על גבי נייר לבן מבריק, והנה לי צ'ק חתום. עולם רווי מידע, ביחד עם הטכנולוגיה, מאפשרים לעשות היום ביתר קלות מה שעשיתי לפני 40 שנה."
לגבי המניעים לפשע שלו ושל ההאקרים הצעירים של היום, אומר אבגנייל: "המניעים לא זהים. אצלי זה היה עניין של הישרדות. הייתי ילד שברח מהבית בגיל 16 והגיע לניו יורק. הרבה אנשים אחרים במצבי נעשו היפיים והידרדרו לסמים. איש לא היה לוקח לעבודה בן 16, כך שהתחלתי בלשקר בנושא הגיל שלי על מנת להבטיח לעצמי מקום עבודה. דבר גרר דבר ואנשים התחילו לרדוף אחרי, הייתי צריך תמיד להיות צעד אחד לפניהם. מטרותיי לא היו להשיג כמות מסוימת של כסף. הייתי יצירתי מאוד, כך שכל העניין הפך יותר ויותר למשחק."
אבגנייל מאמין שאנו חיים בחברה מודרנית שלא מלמדת אתיקה, לא בבית ולא בבית הספר. כתוצאה מכך רבים בני הנוער שלא מפתחים אישיות ואתיקה אישית ואין להם כל בעיה להונות מישהו אחר או לגנוב או לרמות. עד אשר מצב זה ישתנה, הפשע רק יהפוך לקל יותר, מהיר יותר, גלובאלי יותר וגם קשה יותר לאיתור. אחרי 32 שנות שירות ב-FBI, פרנק אבגנייל מאמין שהולך ונהיה קל יותר לעבור על החוק, עם פחות סכנות להיתפס. הוא עצמו נשלח לכלא ל-5 שנים בהיותו נער, על עבירות שבגינן היום היה מקבל עבודות שירות ותקופת מבחן, או אולי שנה וחצי בבית הסוהר שבסופו של דבר היו מצטמצמים לשישה חודשים. לא מספיק מרתיע.
בניו ג'רסי, אוניברסיטת Rutgers פרסמה לא מזמן מחקר המוכיח כי 56% מהסטודנטים ל-MBA העתיקו במבחנים. ורק חצי מכל חברות ה-Fortune 500 מחזיקות בקוד אתי או של קובץ נהלי התנהגות. אלו שיש להן, מפרסמים אותו אחת לחמש שנים במקום לא כל כך בולט של המאזנים השנתיים, כדי להרגיע את בעלי המניות שלהן. דברי אבגנייל נשמעים הגיוניים בהחלט כאשר הוא אומר שאפשר לבנות את כל מערכות האבטחה בעולם, עם  הטכנולוגיות המתוחכמות ביותר, וכל מה שנדרש היא חוליה חלשה אחת - את מי שמפעיל את אותה טכנולוגיה- כדי למוטת את הכול. לא קיימת מערכת חסינת תקלות, ומי שמאמין שיש לו כזו בוודאי לא לוקח בחשבון את היצירתיות האנושית. אם יש מי שתכנן את מערכת האבטחה, יהיה מי שיצליח להכשיל אותה. הסכנות האבטחתיות הגדולות ביותר לכל ארגון הן פנימיות. קיימים גם פתרונות מאוד פשוטים לבעיות מאוד רציניות. המפתח הוא לזהות את הסיכון, את הדרך בה מתנהלת המערכת סביבו, ולמצוא כיצד למנוע אותו, לא תמיד עם תגי מחיר אסטרונומיים.
"הבעיה היא שמרבית האנשים הם הגונים במהותם ונאיביים בהתייחסותם לעסקים הממוחשבים, לכן קשה להם לחשוב על דרכים לרמות."
אבגנייל מעריך כי יעילות הגופים לאכיפת החוק נגד פשעי מחשב במדינות אחרות מחוץ לארה"ב הולכת ומשתפרת מעט. אמנם ארצות כמו סין, ניגריה, לוב ורוסיה, לא משתפות פעולה בצורה שוטפת ברמה הבינלאומית.
פרנק אבגנייל עוסק היום בפרסום הספר שכתב על חייו, אותו הקדיש לסוכן ה-FBI שהצליח לתפוס אותו, והפך לחברו הנאמן למשך 30 שנה.
 

VIP - לקוחות צ'יף מכל הזמנים

שלום חברים,
קיבלנו עבורכם מספר הזמנות VIP לאירוע הסחר הבינלאומי שיתקיים בשבוע הבא. מי מכם המעוניין בקשרים עם חברות וארגונים בינלאומיים (שגרירויות, לשכות מסחר דו לאומיות, חברות ביטוח ובנקים ישראלים ובינלאומיים, חברות תובלה בינלאומיות, נותני שירותים ליבואנים ויצואנים, משרדי ממשלה המשרתים עסקים בינלאומיים), כדאי לו להגיע לאירוע.

מטרת אירוע הסחר לעודד את היצוא לישראל, להציג למשקיעים הישראלים הזדמנויות בחו"ל, לעודד את התיירות הישראלית, לגלות שירותי בנקאות רווחיים בארץ ובעולם, לשפר את היחסים עם חברות ישראליות הפעילות בשווקים זרים, לגלות יוזמות ישראליות, מוצרים וחברות בתחומי התקשורת, ביוטכנולוגיה ועוד...לגלות פתרונות תובלה גלובאליות בעלות ערך עלות-תועלת, להשתתף בפגישות עסקיות, סמינארים ומצגות שיווקיות, וכן להפיץ מידע על מכרזים ממשלתיים, הזדמנויות עסקיות, תערוכות בינלאומיות, מוסדות חינוך, הזדמנויות השקעה ומיזמים משותפים.

לנרשמים ללא הזמנה, עלות ההשתתפות: 390 ש"ח.
לאורח עם הזמנת VIP ההשתתפות בכנס ללא תשלום.  לבקש הזמנה
 

● סרט וידיאו משעשע על פירוק והתעללות בדיסק קשיח. אל תנסו, זה נגד אמנת ג'נבה.
לאוהבי הדיסקים: הצפייה רק לאחר נטילת כדורי הרגעה. תודה לדור פלס

● טיפ מעיתונו של משה שליו לשימוש חסכוני במחשב ולהתגוננות מפני מתחי יתר חולפים

קוונטום של נחמה

למרות שהרעיון עדיין בשלבי הפיתוח המוקדמים ביותר שלו, על פי התחזיות, בסביבות שנת 2020 יחל ייצור תעשייתי של מחשבים קוונטיים.
מהו מחשב קוונטי?
המחשב ה"קלאסי" מבצע את פעולות החישוב הבסיסיות באמצעות ביט, חלקיק ממוגנט שמספק לו שני ערכים: 0 ו-1. לעומת זאת, מחשב קוונטי יתבסס על חלקיק קוונטי (qbit, qubit) המסוגל לתת בנוסף גם ערכים שבין 0 ל-1.

השימוש בשבבים במחשב ובמכשירים אלקטרוניים רגילים מתבסס על העברת חשמל במעגלים אלקטרוניים. למעשה נעשה שימוש בתכונת המטען החשמלי של האלקטרון, והעברתו ממקום למקום. עם זאת לא נעשה כל שימוש בתכונת ה"ספין":
תכונת המגנטיות של חלקיקים אטומים נובעת מהספין, הגורם להם להסתובב סביב עצמם עם כיוון השעון או נגדו, ועל פי הכיוון ניתן להגדיר את הערכים 0 או 1 לאלקטרון עצמו. הדבר מאפשר לייצג את הביט בחלקיק אטומי – קיוביט.
ואיך נשלוט על כיוון הסיבוב של הקיוביט? אפשרות אחת היא באמצעות קרן לייזר, המסוגלת לשנות את כיוון הספין שלו. דרך אחרת היא שימוש במתכת על-מוליכה, בה האלקטרונים זורמים חופשי והופכים לקיוביטים.
דרך נוספת לשנות את ערך הקיוביט אינה תלויה בספין: במכון התקנים האמריקאי הצליחו לבודד זוג אטומים בתוך אלומת אור שיצרו שש קרני לייזר, ולגרום להם להיכנס ולצאת מהאלומה באופן שניתן לתרגם ל-0 ו-1.
בעיה שעלתה מניסיונות אלה היא חוסר השליטה בכל יחידה קוונטית בנפרד. אחת מתכונותיו של הקיוביט היא להשפיע על סביבתו, ולכן לא ניתן לשנות את הספין של כל קיוביט בנפרד.

בכפוף לתכונותיו הקוונטיות, הקיוביט לא נמצא רק ב-0 או ב-1, אלא עשוי להימצא בשני הערכים בו זמנית - מצב שנקרא "סופרפוזיציה" - ומכאן שהוא יכול לבצע פעולות בשני הערכים במקביל.
כך אם נרצה לפענח צופן בן 50 ביטים - בעיה בעלת 2⁵⁰ פתרונות אפשריים, באותו הזמן שייקח למחשב רגיל לבחון את הפתרון הראשון – המחשב הקוונטי יבחן 2⁵⁰ פתרונות. למעשה כל אחד מ-50 הקיוביטים ימצא בסופרפוזיציה, ויהווה כל ערך אפשרי של הצופן.
הדבר מהווה קפיצת מדרגה מכיוון שהוא מגדיל את כוח החישוב של המחשב הקוונטי בהרבה בהשוואה למחשב הרגיל. הוא מאפשר פיתרון מהיר בהרבה, של בעיות מורכבות יותר, שכיום בלתי פתירות גם במחשבים החזקים ביותר. ועם זאת הוא עדיין מוגבל לסדר גודל מסוים, בהתאם למספר הקיוביטים.
בעיה שעולה מהעניין היא כיצד ניתן לקרוא את המידע מהקיוביטים כאשר הם נמצאים בסופרפוזיציה. מצב זה עדין וקשה לשימור עקב תופעת ה"קריסה", שגורמת לקוונטים לעבור למצב קלאסי כשמנסים לקרוא אותם. מכאן שעל מפתחי המחשב הקוונטי למצוא דרכים לאיסוף המידע במהירות מספקת, לפני הקריסה.

אילו עוד יתרונות למחשב הקוונטי?
שליטה בקיוביטים תאפשר בניית מעגלים חשמליים בקנה מידה מינימאלי, דבר שעד היום התקשו להגיע אליו עקב ריבוי ההפרעות הקוונטיות במימדים כאלה. כבר היום ניתן לשלוט על מכונות בקנה מידה מולקולארי בתחום הננוטכנולוגיה והביוטכנולוגיה, שלב חשוב בדרך למחשוב קוונטי.
פיתוח של שבבים קטנים יותר יוזיל את צריכת המחשבים וימשיך לקדם את פיתוחם.

תקשורת קוונטית - Worldwide Quantum Web) WQW) תאפשר הצפנת מידע ברמה גבוהה, מכיוון שבהתאם לעקרון אי הוודאות של הייזנברג, אי אפשר לחזות במדויק ובו זמנית את המיקום והתנע של חלקיק קוונטי. פענוח המידע ללא מפתח הצפנה יהיה בלתי אפשרי.
חוקרים מאוסטריה וגרמניה כבר העבירו בהצלחה מפתחות הצפנה קוונטיים למרחק של מעל 100 קילומטרים.

הפוטנציאל בשימוש במחשב קוונטי הוא אדיר. המחשב יוכל לפתור בעיות מורכבות, כמו חיפוש במסדי נתונים מורכבים, חישוב מסלול נסיעה אופטימאלי בין ערים רבות, פענוח צפנים, פענוח הסידור של מולקולות גדולות, ועיבוד של תכנים רבים במקביל.
עם זאת, ועם כל ההצלחות שמסתמנות לאחרונה בדרך אליו, המחשב הקוונטי עדיין קיים רק בתיאוריה. כמות ההפרעות עדיין גדולה מדי, וקשה לדמיין שבקרוב יממשו את הרעיון, ויבנו מכונה קוונטית אמינה.

סיגל ג.

לבדוק בציציות

טבעי ומובן שלארגונים ולעסקים שונים יהיה צרכים שונים של אחסון מידע. משרד של מעצבים גראפיים, למשל, יהיה זקוק לדיסקים קשיחים מהירים להגברת היצרנות. מאידך, משרד המשתמש ביישומים מסוג של תוכנות Office, דואר אלקטרוני וגלישה רגילה, רצוי שיחפש דיסק קשיח פחות יקר. ואם המטרה היא לתת שירות למשתמשים מרובים, הלא שחייבים דיסק מהיר כשד. ולכן, בפעם הבאה שתאלצו להזמין דיסק קשיח חדש, כדאי להתייחס לתכונות הבאות:

1. ממשק
הממשק PATA הוא תקן ממשקי החיבוריות הישן ביותר, שנהגנו לקבל יחד עם מחשב חדש לפני מספר שנים. עדיין ניתן להשיג דיסקים עם ממשק זה אך הם נעלמים בהדרגה. למי שלא מחזיק במערכת שיכולה להתחבר אך ורק דרך ממשק זה, לא מומלץ לבחור אפשרות זו. לאלו שכן, מומלץ לרכוש מספר דיסקים חדשים מסוג זה שיהויו להם לרזרבה לשנים הבאות. לא לשכוח לבדוק את תקינות הדיסקים ברגע שמקבלים אותם ולפני שמניחים אותם במדף החלפים... שימו לב שזה לא ממשק למי שזקוק למהירות סיבוב (rpm) גבוהה, למרות שאם נתייחס לביצועים שנמדדים בממשק PATA בהשוואה ל-SATA, ההבדל לא כל כך משמעותי לדיסקים בעלי ספציפיקציות ברות השוואה.
ממשק PATA מאפשר חיבור של ארבע כוננים באמצעות שני בקרים, אבל הרכב כזה מוריד מן הביצועים כתוצאה מרוחב הפס המשותף לכונן האופטי עם הדיסק הקשיח השני במחשב. לתוכנות אופיס, דואר אלקטרוני וגלישה, דיסקים עם ממשק PATA מספיקים בדרך כלל.
הממשק SATA שמר על יחס העלות-תועלת של PATA, הוא אימפלמנטציה סריאלית של הממשק Ultra ATA המשמש לחיבור התקני אחסון כמו דיסקים קשיחים וכוננים אופטיים ללוח האם של המחשב המארח. מהירות מעבר המידע בממשק זה נע בין 150 ל-600 MB לשנייה (ובגרסתו החדישה עד 3Gb/s). ממשק זה עולה על ה-Ultra ATA בכמה תכונות, כמו כבלים נוחים יותר לזרימת אוויר טובה בתוך מחשב או שרת, ועם פחות השפעת גומלין בין הכבלים (Crosstalk), בדיקת CRC error ובקרת מידע על כל המידע. וגם יכולת החלפת הדיסקים ללא הפרעה של שאר הרכיבים (Hot-swap). תקן ה-SATA אימץ את רוב המאפיינים של דיסקים SCSI, וניתן להשתמש בהם כפתרון לאחסון כמויות גדולות של מידע. ניתן להשיג דיסקים עם ממשק SATA שמגיעים ל-10,000 סיבובים לדקה. דיסקים אלו מתאימים לסביבות של מחשבים שולחניים ומערכי דיסקים לשרתים בהם קיבולת חשובה ממהירות.
הממשק SCSI הוא אחד התקנים הותיקים והידועים לפלטפורמות מהירות, ניתן להשיג דיסקים עם ממשק זה למהירויות של 10,000 ו- 15,000 סיבובים לדקה, מצוינים לשרתים הדורשים גישה מהירה וזמן תגובה מזערי. הם טובים למערכות התומכות בו זמנית בגישה של משתמשים רבים. שימו לב כי לדיסקים SCSI המהירים יותר עם זמן תגובה קטן יותר יש גם תוספת מחיר. למרות שהם לא מצטיינים בקיבולת, הם המנצחים ביחס של מחיר ל-GB

2. מהירות הסיבוב
מהירות הסיבוב בדיסקים קשיחים היא יחס הסיבוב של מנוע הפלטות, שהוא גם הגורם העיקרי שמשפיע על ביצועי הדיסק. ככל שהמנוע מסתובב מהר יותר, ניתן גם לגשת מהר יותר למידע. יש לציין שככל שהמהירות גדולה יותר מתפתחים גם רעש חזק יותר, חום גבוה יותר ותצרוכת חשמל מוגברת. דיסקים החגים במהירות של 7,200 סיבובים בדקה נחשבים מתאימים ליישומי משרד, אך בעבור תחנות עבודה ושרתי קבצים רצוי להתקין דיסקים בעלי מהירויות סיבוב גבוהות יותר (10,000rpm- מתאימים גם לעבודה עם תוכנות גראפיות ושל מולטימדיה). הדיסקים SCSI החגים במהירות 15,000rpm נועדו להתקנה במערכות החייבות תגובה מידית, כמו שירותי web, מסדי נתונים ועוד.

3. זמן חיפוש
זמן החיפוש או Seek time הוא פרק הנמדד באלפיות השנייה, הנדרש לזרועות להעברת הראשים קוראים/כותבים בין הטרקים על גבי שטח הפלאטות כדי למצוא את אזור הקריאה או הכתיבה הנדרש. יצרנים מדווחים על זמני חיפוש בממוצע, או בזמן חיפוש בין טרקים, או זמן חיפוש מלא (Full Stroke) לכל רוחב הפלטה.
דיסקים עם זמן חיפוש קצר יותר מספקים ביצועים טובים יותר מאשר דיסקים עם פרמטרים זהים פרט לזמן חיפוש ארוך יותר. עם זאת, בדרך כלל נהוג להתייחס לזמן החיפוש בפעולות קריאה ולא בפעולות כתיבה. כלומר, הדיסק יראה ביצועים טובים יותר בעת הקריאה מאשר בעת הכתיבה.

4. קיבולת
רובנו נוטים לרכוש דיסקים עם קיבולת גדולה יותר ממה שאנו באמת צריכים, על מנת לאפשר טווח ביטחון. למעשה, הקיבולת הכוללת תקבע על ידי סוג האפליקציות בהן נשתמש והמידע שהן תצורנה. מחשבים משרדיים עם אפליקציות יצרניות משרדיות ידרשו קיבולת אחסון מזערית. אפליקציות כגון מידע של הנהלת חשבונות בקושי דורשות יותר מ-80GB מידע, ולעיתים רחוקות מגיע אלינו מנהל חשבונות שמילא את הדיסק שלו עד לגבול הקיבולת. אבל, כאשר עומדים להשתמש במחשב לצרכי יישומי מולטימדיה,  באמת רצוי לחשוב על נפחים גדולים יותר. כן חשוב להבין את צרכי האחסון והגיבוי בטרם נחליט על הקיבולת לרכישה. מבט לאחור יכול לעזור לתכנן נכונה את הקיבולת שתידרש לנו לאחסון בעתיד, בתנאי שקצב יצירת המידע פחות או יותר קבוע. ניתן להשתמש בסברה שכדאי לרכוש דיסק של פעם וחצי הקיבולת הנדרשת. תמיד ניתן להוסיף דיסקים פנימיים או חיצוניים בעת הצורך.
דבר נוסף: קיבולת הדיסק אינה זהה לפני ואחרי הפורמט. אחרי הפורמט אפשר לראות שהדיסק "התכווץ". זאת, מפני שמערכת הקבצים עצמה תופסת שטח לא מבוטל ויצרני הדיסקים "מעגלים" את נפחי הדיסקים לצרכי שיווק. מערכת ההפעלה אינה האשמה להתכווצות הדיסק, כפי שנהוג להאמין.

5. תצרוכת כוח
מהירות הסיבוב גבוהה יותר צורכת יותר חשמל בדיסקים. לרוב הדיסקים יש רמות שונות של תצרוכת חשמל במצבים שונים: שיא הפעילות, מנוחה ו-stand by. חשוב לרכוש דיסקים עם כל מצבי צריכת הכוח. הדבר חשוב במחשבים נישאים (שם מודע המשתמש לזמן טעינת הסוללה) ובמערכי דיסקים, שם ניתן להוריד במשהו את חשבון החשמל ולתרום לאיכות הסביבה.

6. נפח ה- Cache
לכל הדיסקים הקשיחים יש זיכרון Cache פנימי או Buffer, המתפקד כאחסון ביניים. באפר גדול יותר לא תמיד טוב יותר בצורה משמעותית. הצורך לבאפר גדול תלוי בסוג היישום הספציפי. בכל אופן, קיבולת הבאפר קטנה משמעותית בהשוואה לגודל הדיסק הקשיח, כך שהוא לא תורם הרבה לשיפור הביצועים. באפר גדול רק עוזר כאשר המידע שהדיסק דורש חוזר על עצמו (הצפנת וידיאו, תוכן מולטימדיה, שאילתות  של מסדי נתונים...) הנפחים הנפוצים של הבאפר בדיסקים הם של 2, 8, 16 או 32MB

7. ביצועי כתיבה
קיימים דיסקים מסוג SATA ו-SCSI עם מאפיין בשם Write Back Cache. הוא חשוב לשיפור ביצועי הכתיבה, למרות שרבים מדווחים על בעיות שהוא גורם במערכת הקבצים.
כאשר החשמל ניתן לפני שה-write cache סיים לכתוב את כל המידע לדיסק, המידע ילך לאיבוד. מאפיין כזה יכול לעזור כאשר משתמשים בו יחד עם מכשיר UPS או כאשר קיימת סוללת גיבוי בבקר של מערך דיסקים.

8. שאלת האחריות
יצרנים שונים מבטיחים תקופות אחריות דומות. אלא שכאשר מגיע הרגע להפעיל את זכות ההחלפה המעוגן באחריות, יצרנים שונים מתחייבים לזמן שונה של תגובה (של קבלת דיסק תקול ומסירת דיסק חדש במקומו).
במערכות יצרניות, זמן תגובה של היצרן חשובה וכדאי לברר אותה בעת רכישת הדיסק.

אמינות
איזה יצרן, ואיזה סוג דיסק קשיח אמין יותר? הדעות רבות. הבדיקות החמורות ביותר נעשות על ידי היצרנים עצמם והתוצאות עוברות תמיד מניפולציה שיווקית. פעם הייתה הדעה הרווחת שטמפרטורות גבוהות הן  אלו המקצרות את חיי הדיסקים, אבל העבודה רחבת ההיקף שנעשתה ב-Google, אותה ציטטנו בעבר, הוכיחה אחרת.
אפילו מי שסומך על טכנולוגיות SMART שבדיסקים מסוימים (לניטור, ניתוח ודיווח של פרמטרים הקשורים לאמינות הדיסק) כבר ראה שהם לא יעילות ב-100% בניבוי תקלות. על כן, רצוי להשתמש בפתרונות Fault Tolerance כמו מערכי RAID וכלים נוספים.
מערכות BOS בודקות לפרקים את בריאות הדיסקים (מקור ומטרה לגיבויים) ומדווחים בלוגים למשתמש על מצב בריאותם.
 

חסוי

החוק האמריקני מחייב השמדה נאותה של מסמכים המכילים מידע פרטי או עסקי מסווג.
בין המקורות שניתן לציין, נמצאים ה-Gramm-Leach Bliley Act משנת 1999 המתייחס למודרניזציה של השירותים הפיננסיים, ה-HIPPAA מ-1996 שהוא חוק פדראלי להגנה על המידע הרפואי, ה-FACTA מ-2003 -גם זה חוק פדראלי המאפשר קבלת דו"ח אשראי... ועוד ה-Economic Espionage Act מ-1996 נגד ריגול תעשייתי, ואף חוק הפרטיות ה-Privacy Act משנת 1974 נגד מסירת מידע אישי בין ארגונים ללא אישור... את כולם ניתן להכיל גם על מידע מודפס וגם על מידע אלקטרוני. המידע ממשיך להתקיים במערכות המחשב גם אחרי מחיקה, גם אחרי תקלה שחוסמת את הגישה לדיסקים הקשיחים, גם אחרי פירוק או השמדת חלקים חיוניים להדלקת המחשבים. ובעיקר, גם כאשר מערכות קונבנציונאליות אינן מסוגלות לקרוא, לפענח, להעלות או להציג את המידע הכתוב. רבים המקרים בהם מצעי מידע מגיעים למעבדות מומחים בדרכים מפתיעות, ושם מתגלים נתונים שהשתיקה יפה להם. או לפחות שהחיסיון נדרש לגורמים המעורבים.
היו ערניים ומודעים לצורך בהשמדת מצעי מידע על פי תקנים מחמירים. בעלויות קטנות אפשר לקנות שקט וביטחון לגבי נושא זה.
גם השבוע היה לנו "!" גדול במעבדה של צ'יף, כאשר גילינו מידע שערורייתי על גבי דיסק משומש, שלקוח הביא כמצע חלופי - על מנת שנשפוך אליו מידע משוחזר מדיסק תקול
אחר. לפעמים הטכנאים שלנו מרגישים כמו כמרים בתא הוידויים, נחשפים בעל כורחם לסודות אפלים. ההמלצה ההדדית של אנשינו במקרים הללו היא לחזור על מעשה סַפָּר המלך מידאס של האגדה, לחפור בור קטן בחצר ולצעוק פנימה את הדברים...

זה המקום להתנצל בפני הקוראים שלנו שביקשו לדעת את זהות המעורבים ב-"!" משבוע שעבר. עשרים ושתיים שנה אנו שומרים על חיסיון מחייב של ספק-לקוח. רק אל תנסו להקשיב לקני הסוף שבחצר...
 

השורות של עמית

חוזרים לעולם הישן

זהו, מחר אני ממריא בחזרה לעולם הישן, עולם בו ניתן לפחות לנשום בחינם, עולם בו ההומלסים לא נראים כל כך חסרי אונים, לוח זמני הרכבות לא נראה כמו ספר הדרכה למדעני טילים. עולם בו עיר היא עיר ולא כפר אחד ענק. אל תבינו לא נכון, היה נחמד אבל נחמד עוד יותר לחזור לקטן ולמוכר.
אמריקה היא בלאגן אחד גדול מסודר להפליא לאמריקאים, אבל מבורדק לחלוטין לכל אחד אחר. קחו למשל את האוכל... עזבו לרגע את האוכל האמריקאי הטיפוסי. מסעדה איטלקית בפרובידנס, רוד איילנד. באופן עקרוני מסעדות בארה"ב הן קוץ בתחת, יש תפריט ואתה יכול להזמין ממנו אבל זה לא נגמר כאן, יש אלף שאלות נלוות והעסק די מייגע. אתה מזמין עגל בסגנון מילנזי שבאיטליה אמור להיות בעצם משהו כמו שניצל עגל... וזהו. עכשיו ישאלו אותך מה אתה רוצה עם זה. נחמד, אמרת פסטה? איזה פסטה? פטוציני, מקרוני, ספגטי, ספגטיני וכו'. בסוף אתה מקבל את המנה שלך... רק שמישהו הטביל את העגל שלך בלימון שזו מנה אחרת לגמרי ולא כרוכה בפירורי לחם בכלל.
במסעדה אחרת בפילדלפיה מצאתי שיש תפריט והמנות הראשונות נמצאות תחת הכותרת STARTERS בעוד שהמנות העיקריות תחת הכותרת בצרפתית ENTREES שזה בעצם אותו דבר.
הרשת האנגלית Pret a Manger הגיעה לניו יורק, אבל אל תבנו על קפה נורמאלי. והסנדוויצ'ים, גם הם לא המיטב. המחיר לעומת זאת, בריטי למהדרין. ואם בשאלון ללקוח עסקינן אז ב-Dunkin doughnuts יש קפה לא רע, אבל כשתבקשו קפוצ'ינו ישאלו אתכם אם אתם רוצים גדול או קטן, חלב דל שומן או רגיל, מוקצף או סתם חלב. עסק מעייף, וכל מה שביקשתם הוא קפוצ'ינו.
התחבורה הציבורית באמריקה היא עינוי ומדינה כל כך דגולה וכל כך מפוזרת ראויה למשהו קצת יותר מכובד ועממי, הרכבות הפרבריות -אם בכלל קיימות-  הן גרוטאות חורקות ואטיות (לפחות יוצאות ומגיעות בזמן). הרכבות הבין עירוניות הן אטיות ומגושמות אך נוחות למדי. הבעיה היא שצריך משכנתה כדי לקחת רכבת. האלטרנטיבה היא אוטובוס, אבל בחירה זו יכולה להוכיח לכם שמחלת ים אפשרית גם על האדמה.
בקיצור, לא פשוט, בעיקר לא למי שמגיע מהאסכולה האירופאית ובאופן עקרוני מעדיף את העולם הישן, לא מבין את המידות המקומיות, מסרב לשתות מים חומים ולקרוא להם קפה ולא מסתגל לרעיון שרישיון נהיגה הוא דבר הכרחי.
 

ושוב בחירות

ושוב ממשלה שלא מגיעה לתום ארבע שנים ושוב בחירות והוצאות עתק ושוב אף אחד לא מחליט על הגבהת אחוז החסימה שאולי אולי יחסוך לנו את הבחירות הבאות. לא ממש ברור לי למה שלוש המפלגות הגדולות לא מסוגלות לעשות יד אחת לפעולה כל כך מתבקשת זו, הרי אחוז חסימה גבוה פירושו יותר כוח עבורן. אפילו אינטרסנטיות לא ממש מסתדרת כאן, יתכן שיש מפלגות שמניחות שאם הן תתנה יד לפעולה שכזו הקולות של המפלגות שתיפגענה אבודים עבורן אבל יש גבול. העסק הזה של בחירות כל שנתיים שלוש כבר עולה לנו על העצבים ועולה לנו בממון רב. ישראל נראית במקרה הטוב כמו איטליה בימיה הגרועים ובמקרה הרע כמו רפובליקת בננות דרום אמריקאית.
 

ושוב אמריקה

לאמריקה מגיעים רק דברים שמתאימים לאמריקאים, קחו את ענפי הספורט האמריקאים. הפוטבול שהוא הבן החורג של הרוגבי האנגלי. הבייסבול שהוא הילד הלא חוקי של הקריקט. סרטים מכל העולם שנדמה לאמריקאים שיצליחו בארה"ב עוברים אמריקניזציה מוחלטת וברוב המקרים גם מעוררים את זעמם של יוצרי המקור, בין אם הם אנגלים ובין אם הם צרפתים. וגם... נכשלים. מכוניות שמקורן באירופה או באסיה עוברות ניפוח והגדלה כדי שהאמריקאי יסתכל עליהן בכלל. מאכלים שמקורם בשאר העולם עוברים התעללות מסיבית רק כדי שימצאו דרכם לצלחת של האמריקאי הממוצע.
לפעמים זה ממש מביך, בעיקר כשמדובר בסרטים שמקורם באנגליה, אותה שפה (לא אם תשאלו את האנגלים) ועדין הסרט עובר הפשטה לרמה שתתאים לבעל מנת משכל של גרגר חול. אני מופתע שהאמריקאים לא נבוכים מדי כדי להודות שהם פשוט... לא מספיק חכמים כדי לראות את המקור.
 

חוקי או לא חוקי?

השבוע קראתי ידיעה מטרידה. מדינת ישראל תפסיק לתמוך כלכלית במאחזים לא חוקיים. הייתי צריך לקרוא את הכותרת שלוש פעמים כדי לשכנע את עצמי שאני רואה טוב. באותה מידה יכולה הייתה להיות ידיעה שאומרת "משטרת ישראל מפסיקה לחמש את ראשי הפשע המאורגן".
אם המאחזים אינם חוקיים איך יתכן שהמדינה מממנת אותם, מספקת להם הגנה וכו' ואם המדינה מצהירה קבל עם ועדה במשך שנים שאין בניה בהתנחלויות ומציגה פינוי של מאחזים לא חוקיים איך יתכן שפתאום היא מודה שהיא מפסיקה לממן אותם. איך בכלל יתכן שהמדינה מממנת עבירה על החוק? כל העסק הזה נראה ביזארי לחלוטין.
כאחד שחי בחו"ל הייתי שמח להגן, להלל ולשבח את מדינת ישראל אבל לא תמיד זה פשוט... לך תסביר מדוע המדינה שלך תומכת במה שהיא עצמה הגדירה כלא חוקי! איך תסביר מדוע מתנחלים מכים פלשתינים בזמן מסיק הזיתים או עוקרים עצי זית עתיקי יומין. קשה לומר זאת בפה מלא אבל הגיע הזמן: המתנחלים הפכו לעצם שתקועה עמוק עמוק בגרונה של המדינה. אם הם היו מסתפקים במה שיש ובמה שחוקי, ניחא. אבל הם לא. נעזוב אם החוק צודק או לא, הם עוברים על החוק ועושים פחות או יותר מה שמתחשק להם. מדינת ישראל וממשלותיה ב-30 שנה האחרונות סרבו בעקשנות לעשות משהו והתוצאה היא הזוועה הזו שאנו רואים מדי יום, זוועה שקשה מאוד למכור בישראל עצמה ובלתי אפשרי למכור בעולם.
 

מדיניות גיוס עובדים

דקה לפני שהחל המשבר הפיננסי העולמי החלו חברות להפנים סוף סוף שעובדים מבוגרים עם ניסיון מעשי הם השקעה טובה יותר מעובד עם ידע מאוד ספציפי אחוז תזזית שלא יכול למלא יותר מפונקציה מאוד מאוד ספציפית. ואז בה המשבר וחברות החלו לפטר עובדים ולשכור שוב צעירים, משכורות נמוכות, שעות עבודה בלתי מוגבלות בקיצור חיסכון. אבל עובד כזה מקבל פחות אבל גם נותן פחות בסך הכול. תכניתנים שמוגבלים לרוטינה וחצי, רק כדי שאותה רוטינה תתאים לרוטינה של תכנת אחר, צריך קואורדינאטור ומחלקת איכות מוצר שלימה. אבל הבעיה לא חדשה, חשיבה לטווח קצר, כל ענף ההיי-טק משווע לידיים מיומנות. ולאנשי מקצוע מנוסים שיכולים לנוע מתפקיד לתפקיד בלי בעיה ויכולים לכתוב אפילו תכנה שלימה, יחסוך זמן, כוח אדם וכסף. משום מה אף אחד לא תופס את ההיגיון הפשוט הזה. אז אולי המוח שלי עובד לא נכון?.

סרטים יגיעו שוב בשבוע הבא
 

תגובה לשורות של עמית