..."בזה העולם עובר על כל אחד ואחד משברים וגלים בכל יום ויום והכול לטובה, כי דרכי הקדוש-ברוך-הוא נעלמות ונסתרות לגמרי, והוא יתברך מוליך את כל אחד כפי דרכו וכפי שורש נשמתו, וכפי תיקונו שיש לו לתקן בזה העולם, ועל-כן אין עליך להתרעם, חלילה וחס, עליך יתברך על כל מה שעובר עליך, אלא תכניס בדעתך כי הכול לטובה"... (מתוך ספרון שהשאירו לנו חסידי ברסלב)
כזכור לכם, בארונות הבית הלבן התגלה שלד בנושא מחשוב שגרם מבוכה רבה. כל המיילים שנשלחו במהלך 225 יום בשנת 2003, פשוט נעלמו כלא היו. גם סיכוי למצוא אותם לפני סיום הקדנציה של בוש, כמעט ואין. מנהלת הבית הלבן הוציאה ביוני 2008 הזמנה בת 9 עמודים להציע הצעות במכרז, כדי לשחזר את המסרים האלקטרוניים החסרים. על פי המסמך, יהיה על הספק הנבחר להשלים את העבודה עד 19 באפריל 2009. בשבוע שלפני ראש השנה סרבו דוברי הבית הלבן להתייחס לנושא, כולל תשובה לשאלה האם כבר קיבלו ספק שיבצע את השחזור. כפי שהצהיר הבית הלבן בשימוע מול הקונגרס, קשה לקבוע בדיוק מה חסר. בניתוח משנת 2005 הוערכו 473 ימים של דואר חסרים לאורך 20 חודשים. ההזמנה להציע הצעות מדברת על "בין 25 ל-225 ימים" חסרים, דבר שמקשה מאוד על הערכה נכונה לשם הגשת הצעת מחיר. אבל אין ספק שמדובר בג'וב רציני: שחזור מסרים מ-35,000 קלטות גיבוי, שהקדומות מתוכן נכתבו ב-אוקטובר 2003 ולמשך תקופה בה התרחשו אירועים בעייתיים כגון גדילת האלימות בעיראק, שערוריית העינויים בכלא אבו ג'רייב וחשיפת ואלרי פלאם כעובדת בעבור ה-CIA. למרות שבהודעות קודמות של הבית הלבן רמזו שהמיילים נעלמו החל ממרץ 2003, המכרז לא כולל קלטות ממרץ עד אוקטובר באותה שנה. במערכות גיבוי קונבנציונאליות (לא מסוג BOS) בעייתי מאוד להישען על מערכות הגיבוי על מנת להבטיח שמירה, שימור ושחזור של מסרי הדואר האלקטרוני. זאת מפני שהן פוסחות על מסרים שנמחקו. מערכות גיבוי אליהן הורגלה התעשייה לא נועדו להיות אינוונטאר 100% מלא של כל המיילים, אלא לביצוע עותק של המידע בנקודה ספציפית בזמן. את המידע מגבים על בסיס יומי, שבועי או חודשי כחלק מאסטרטגיית התאוששות למקרה אסון, כדי להגן על הארגון מפני אבדן מידע. Henry Waxman, יו"ר הועדה לביקורת ורפורמה ממשלתית בבית הלבן אמר כי הכשל בארכוב נאות של מסרי דואל מהווה עבירה על תקנת הרשומות הנשיאותיות. עורך הדין הראשי בארכיונים הלאומיים הביע אכזבה מכך שלבית הלבן אין מערכת פורמאלית של ניהול רשומות.
רק לפני 150 שנה מהירות העברת המידע הייתה שווה למהירות הריצה של סוסים. החל מלפני 100 שנה יכולתנו לאחסן מידע הייתה תלויה בכמות הנייר שיכולנו לאחסן בפורמאטים שונים. היום הכול מקוטלג ומקושר, נגיש לכל אחד ומכל מקום, תוך שניות. באתר ה-FBI כתוב שהמחשוב הפורנזי הוא המדע שאוסף, משמר, מנתח ומציג נתונים שעובדו בצורה אלקטרונית ואוחסנו במצעים אלקטרוניים. אבל, החשיבות האמיתית של המחשוב הפורנזי מקורו במטרותיו האמיתיות. מטרות אלו הן הפיצוי על הנזקים שגרמו פושעים או פורצים, וההעמדה לדין של אותם פושעים, יצירה ויישום אמצעי מניעה נגד מקרים דומים. היום המחשוב הפורנזי קשור לראיות מרשיעות במגוון רחב של פשעים, מרצח, עד הונאה, אפליה, רדיפה, פדופיליה, ועוד. כל מדינות העולם מעוניינות לדעת מה מדינות אחרות עושות, סוכנויות הביון שלהן מנצלות אמצעי גישה למחשבים על מנת להשיג מידע על תוכניות ומעשים של מדינות עוינות וידידותיות כאחד. הרבה הטבות עברו מיד ליד בשוק המידע מאז המקרה של 1988 בו שילם ה-KGB בקוקאין להאקרים גרמניים בעבור גישה למחשבים במעבדות אשר ב-Livermore (ארה"ב) כדי להשיג מידע על המערכות האמריקניות נגד טילים.
למרות שהמידע והקבצים השוכנים במחשבים -ונשלחים אנא ואנא באמצעות דואל ואינטרנט- נתפסים בעינינו כחלק מעולם וירטואלי, שלא ניתן לאחיזה ממשית, באולמות המשפט הראיות הדיגיטאליות (Data ו-Metadata) מהוות בהחלט ראיות פיזיות לכל דבר. הן מורכבות משדות מגנטיים ופולסים אלקטרוניים שניתן לאסוף ולנתח באמצעות כלים וטכניקות מיוחדות. אכן, שוב אנו עוסקים בנמצא בתחומי המחשוב הפורנזי, היישום המשפטי של השיטות, הפרוטוקולים והטכניקות המופעלות על מנת להשיג, לנתח ולשמר ראיות דיגיטאליות רלוונטיות למצב מסוים אשר תחת חקירה. וכמובן, המחשוב המשפטי הינו רק חלק (המנוהל תחת אותם הכללים) של המדע הפורנזי בכללותו, הקובע עקרונות וטכניקות לחקירה ולתצוגה הולמת בבית משפט של עבירות הנחשבות פשעים. בעינינו קיימים מעט דברים מורכבים ומרתקים יותר מאשר יישום המדע בעולם החוק. למעשה, כל עיקרון מדעי או טכניקה ניתנת ליישום על מנת לזהות, לשחזר, לשקם ולנתח ראיות במהלך חקירת פשע. מומחים פורנזיים מיישמים אותן שיטות מדעיות לבניית הִיפּוֹתֶזָה (השערה שטרם נבחנה) ולבצע בדיקות כדי לנסות להוכיח אותה, תוך הצגת אפשרויות ברורות לגבי השתלשלות העניינים. הראיות דיגיטאליות, אמרנו, הן סוג של ראיות פיזיות, אבל פחות מוחשיות מאשר סוגי ראיות אחרים (טביעות אצבע, DNA, וכו'). ובכל זאת, ניתן לשחזר ולהעתיק אותן בצורה מדויקת כאילו היו הקבצים המקוריים. כלים מתאימים מאפשרים לזהות בקלות אם הראיות שונו - בהשוואה למקור. וגם אם המידע נמחק, ברב המקרים ניתן לשחזר אותו ולהביאו כראיה בבית דין. בעשור האחרון הפך המונח "cybercrime" לנפוץ בפי כל. אנו משתמשים בו כדי לכנות את הפעילות הקרימינאלית המבוססת מחשבים ורשתות. אבל, פעמים רבות קיים ברשת כלשהי מחשב שלמרות שלא נעשה בו שימוש לביצוע פשע, עדיין מכיל ראיות דיגיטאליות הקשורות לאותו פשע. למשל, שרת של ספקי שירותי תקשורת (Gmail, ICQ, וכו'). Parker הגדיר ב-1998 את פשעי המחשב בהתאם לראיות ולהקשרן למערכות וטכנולוגיות המידע. עוד לפני כן, בספר של David Icove משנת 1995, הובהר כי בסייבר-קריים נכללות כל הפעילויות שנועדו לגנוב או להשמיד מערכות מידע באמצעות החבלה האלקטרונית או השתלטות בלתי מורשית על מערכות ונתונים, במטרה להשיג תועלת כלכלית. ואילו החוק הבריטי מגדיר את פשעי המחשב כפשעים הקשורים לפעילויות כגון גניבת שירותי מחשוב, גישה בלתי מורשית למחשבים מוגנים, תוכנה פיראטית, שינוי או גניבת מידע מאוחסן במצעים אלקטרוניים, סחיטה באמצעות אמצעים אלקטרוניים, גניבת סיסמאות והעברת פקודות או וירוסים הרסניים. ויש עוד שפע של הגדרות שנכנסות לפינות אלו ואחרות, אך בקיצור, כל התנהגות קרימינאלית בה מעורבים מחשבים כאמצעי, כמטרה, ואף כסמל בלבד. להבדיל מאשר בחיי היום יום, באולמות הצדק ההגדרות חשובות ביותר. כאשר באים לנתח מעשה בבית משפט, ונניח, המעשה נופל מחוץ להגדרה מדויקת של פליליים, יתכן והעובדה תנוצל על מנת לזכות נאשמים שפשעו. ברוב ההגדרות המתקבלות בחוק במדינות שונות, ניתן דגש ברור על חשיבות הראיות אך קיימת מעט מאוד בהירות לגבי האמצעים. בדרך כלל נלקחות בחשבון תוצאות עיבוד הנתונים, הנתונים עצמם ותוצאות הנתונים.
בנוסף לאתגרים הטכניים, בשיתוף פעולה עם תחנות הצדק, ישנן מספר נקודות קושי נוספות העומדות בפני המחשוב המשפטי: - הקושי להעריך את הראיות - הקושי להוכיח אחריות הנאשם על המעשה - הצורך להתמודד עם העלמת מידע מצד גורם הפשע.
מערכי אחסון גדולי ממדים, מוצרי אחסון בלייד וכו' נמצאים כבר מזמן בכותרות ומוצגים לראווה כשיאני הקדמה. זה לא סוד בין משווקים, שעל הספקים של אותם מוצרים להסתפק בנתח קטן בהרבה ממה שזה נראה במבט שטחי. דיווח על מצב טכנולוגיות האחסון של Everything Channel שעיקרו פורסם ב-Channel Web מגלה כי לא תמיד הרווחיות באה ביחס ישיר למחיר, לגודל או ליוקרת המוצר. לתשומת לב כולנו. על פי תוצאות הבדיקה של E.C., מודים 63% מספקי פתרונות אחסון, שהם מוכרים דיסקים קשיחים (דגמי SATA, SAS, SCSI ו-F.C.) - והאחוזים כוללים את מי שמוכר את אותם הדיסקים על מנת להגדיל את קיבולת האחסון של התקני SAN או NAS (ה-"appliances" מגדלים שונים) וגם את כל אלו הבונים ומקנפגים שרתים מפירמות ידועות או מיצרנים אנונימיים. מוצרי אחסון במחירים גבוהים תופסים את הכותרות, אבל עדיין הפריטים הקטנים יותר, כמו דיסקים קשיחים ובקרי RAID הם שמובילים בהכנסות לספקי אחסון. למרות שהדו"ח לא מפרט את סוגי הדיסקים, בשוק רואים מגמת עלייה במכירות של דיסקים קשיחים מסוג SAS ו-SATA, מכירות של דיסקים FC ללא שינוי או בירידה מתונה, וירידה תלולה במכירות מערכי ה- SCSI - שה-SAS תפסו את מקומותיהם בשל יתרונות זהים ללא חסרונות אופיינים ל-SCSI
המוצר השני בפופולאריות הנמכר היום, הם בקרי ה-RAID. כ-52% מן הספקים המרואיינים דווחו על מכירת בקרים אלו. הפרט מאוד רלוונטי, בהתחשב שחלק גדול מן המכירות של ערוצי הפצה מיועדות לעסקים הקטנים והבינוניים. חלק גדול מעסקי האחסון שייך עדיין למה שאנו מכנים direct-attached (כלומר RAID ו-JBOD, שזה סתם מספר דיסקים ביחד, אחסון שהוא לא RAID)
48% מספקי פתרונות אחסון מוכרים התקני NAS, שהפכו פופולאריים בחברות בגדלים שונים (מקטנים ועד גדולים) כדרך קלה לאפשר נגישות של משתמשים רבים, לקבצים. היום, הם גם נמכרים על ידי ספקי אחסון למשתמשים פרטיים מתקדמים וללקוחות SOHO שחפצים לרכז קבצים - הן מסוג עסקי, והן קובצי אודיו/וידיאו או תמונות של משתמשים מספר.
46% מספקי פתרונות אחסון שנשאלו, השיבו שהם מוכרים גם Ethernet switches. מעט יותר מאלו שמוכרים חומרה ל-SAN, וסימן לחשיבות הרשתות IP בשיתוף מידע. האתרנט נמצאת כמעט בכל מקום כטכנולוגיה ראשונית לרישות עסקים, עובדה שמקדמת גם את מכירות התקני ה-NAS ומכירות מוצרי אחסון רשת מבוססי iSCSI. נראה כי האתרנט גם תהפוך לחשובה יותר בעבור האחסון כאשר הזרם המרכזי יאמץ את האתרנט של 10 גיגה-ביטס לשנייה ופרוטוקול המכונה FCoE (פייבר צ'אנל אובר אתרנט)
44% מהספקים הודו שהם מוכרים כונני פלאש זעירים. חלקם אף מביאים אותם כמוצר לקידום מכירות. בין היתר קיימים גם דגמים עם תכונות מובנות של אבטחה (זיהוי תביעת אצבע או סיסמא).
פער גדול קיים בין העיתונות הממליצה, המומחים המייעצים ו... המציאות בשוק! עדיין, 43% מספקי פתרונות אחסון מדווחים על מכירת טייפים כמצעי אחסון מידע. עם זאת, הדרך בה משתמשים הלקוחות בטייפ, הולך ומשתנה. במקום לעשות מהם את מצע הגיבוי הראשוני, יותר ויותר לקוחות מעבירים אותם לשימוש ארכיוני לטווח ארוך. כמצע לגיבוי ושחזור רגיל, הבחירה נופלת יותר ויותר על הדיסקים הקשיחים, הודות למהירות שלהם והיכולת להעביר מידע במהירות במקרה של תקלה או אסון.
לא הרבה מנהלות IT שייכות למין הנשי. אבל הבעיה העיקרית בתחום דומה לזו שרבות סובלות בחייהן הפרטיים: מקום בארון הבגדים חסר תמיד. וגם נפח אחסון בארגון אף פעם אין יותר מדי... בעסקים רבים הפתרון לבעיה זו הם מערכי דיסקים מוסג Direct-attach, המסוגלים להרחיב את נפח האחסון של שרת או של כל התקן אחסון אחר. 41% מן הספקים מדווחים על מכירות אלו.
הכוננים האופטיים נמצאים במדריגה הבאה כלפי מטה: כ-40% מהספקים מביאים כונני CD-ROM, DVD, Blu-Ray, UDO להתקנה החל במחשבים זולים ועד לכונני UDO מורכבים לארכיבאות לטווח ארוך. חברת Sony מוכרת את ה- PlayStation 3 עם כונן Blu-Ray. כנראה שהדבר מהווה דחיפה חיובית לפורמט זה בשוק מוצרי הצריכה, שיתפוס אולי את מקומו של ה-DVD בקולנוע הביתי. למרות זאת, הפייבוריטים אצל הספקים הם עדיין כונני ה-DVD
37% מכל ספקי האחסון שנשאלו, מביאים למכירה התקני אחסון חיצוניים המתחברים למחשב באמצעות USB או FireWire
לדואר האלקטרוני יש שוק משלו. 36% מהספקים מוכרים היום פתרונות ארכיבאות לדואר אלקטרוני. אותם פתרונות יכולים להיות התקני חומרה, תוכנה, או התקנים וירטואליים הרצים על גבי שרתים וירטואליים הקיימים בסביבות VMware.
"חומרת SAN" היא קטגוריה הכוללת מערכים, סוויצ'ים, מתאמים (HBAs) וחומרה נוספת לבניית רשתות SAN. 36% מהספקים מביאים חומרת SAN
התקנים משולבים NAS/SAN עונים על השאלה: "האם טוב יותר לאחסן מידע בפורמאט של קבצים (NAS) או של בלוקים ( SAN). התקנים משולבים עושים את שני הדברים גם יחד. 35% מהספקים שהשיבו לסקר דיווחו על מכירת התקנים משולבים, המגיעים כמערכים שלמים עם קיבולת אחסון ל-NAS ו-iSCSI (או פייבר, או שניהם), או לחלופין מהווים מעבר למידע שיכול לעבור לאחסון ברמת הקובץ וברמת הבלוק, על גבי מערך פייבר צ'אנל או iSCSI נפרד.
הסוד השמור בעולם האחסון
בן פרימן כתב כבר ב-2004 : "יתכן ושרתי White-box (שנרכשים בחלקיהם ומורכבים בבית או על ידי אינטגרטורים קטנים) הם אחד הסודות השווים השמורים הכי טוב בעולם השרתים. ככל שיצרנים בעלי שם מקבלים את מרבית התהילה, ספקים של שרתי white box פחות ידועים מסתובבים ומציעים כוח מחשוב זהה לזה שלהם, במחיר נמוך יותר". באותם ימים השמות הגדולים (IBM, HP וכו') מכרו כ-86% מכל השרתים, כאשר היתר היו שרתים שיצרניהם כונו "אחרים". שרתים אלו, ללא שם יצרן, נבנים מרכיבים גנריים, באמצעות משווקים בעלי ערך מוסף, והתמיכה בהם יחסית מוגבלת. היום, אנו מעריכים כי הרבה יותר שרתים שייכים לקטגוריה של "אחרים", האיכות שלהם השתפרה, המחיר ממשיך להיות נמוך בהרבה ואל לנו לשכוח כי יש היום הרבה יותר אנשים שהוכשרו בתחום ומסוגלים לבנות אותם בעצמם או לפחות להתמודד עם בעיות לא מורכבות המופיעות בהם מדי פעם.
ביום חמישי אחרון בישר העיתון היומי הכלכלי ניקיי שחברת פוג'יטסו (יפן), השישית בגודלה בין יצרניות הדיסקים הקשיחים -אשר מייצרת כ-6.9% מן התוצר העולמי וחזקה במיוחד בשוק הדיסקים של 2,5 אינץ' למחשבים נישאים- בודקת אפשרויות למכור לקראת סוף השנה את פעילות הייצור של דיסקים קשיחים לחברה אמריקנית. הקונה יהיה ככל הנראה Western Digital, היצרן השני בגודלו בעולם. ידוע כי עסקי הדיסקים של פוג'יטסו לא היו בדיוק רווחיים בשנה האחרונה. בעקבות תחרות עזה, הודיעה החברה ב-2007 שהיא תתמקד בייצור טלוויזיות פלזמה, טכנולוגיה שפוג'יטסו מכרה בעולם ראשונה. הרווח השנתי של פעילות ייצור הדיסקים הינה של כ-330 מיליארד ין; עסקת המכירה מוערכת בין 70 ח-100 מיליארד ין (כ-660 עד 950 מיליון דולר) ותכלול כנראה גם מפעלים בתאילנד ובפיליפינים. בסך הכול מעסיקה פוג'יטסו כ-15,000 עובדים, שיש לקוות יכלו להמשיך ולעסוק באמנותם תחת הבעלות החדשה.
מאחדים כוחות
בזמן שחגגנו את השנה החדשה, הודיעו שתי חברות יפניות על מיזם משותף בתחום המדיה המגנטית לדיסקים קשיחים. הצדדים לשת"פ הם יצרן החומרים הכימיים Showa Denko K.K, ויצרן הזכוכית האופטית Hoya. ב-הויה מייצרים את פלטות הדיסקים מזכוכית החל משלב ההמסה ועד לגימור. לפלאטות זכוכית, אשר בשימוש בדיסקים המיועדים בעיקר לציוד נייד, תכונות עמידות בפני מהלומות טובות יותר מאשר פלאטות מאלומיניום. במיזם החדש יחזיקו 75% מהמניות הראשון ו-25% השני. ביפן ומחוצה לה, מקוות השותפות לערוך ארגון מחדש של חמישה אתרי ייצור. רווחי החברה החדשה צפויים להגיע ל-180 מיליארד ין בשנה, עם נתח בשוק בגלובאלי הזהה לזה של היצרן המוביל של דיסקים קשיחים, סיגייט. האיחוד נועד לקדם את יכולות המחקר והפיתוח של שני הצדדים בתקופה בה קיבולת האחסון הולכת וגדלה במהירות בהתאם להתפוצצות הצריכה במחשבים אישיים ומוצרים אלקטרוניים הקשורים לאחסון מידע.
מזל טוב לכל החברים שחוגגים החודש יום הולדת: אייל נתנאל ברק גל דורון אפיק
דני הוכמן זאביק אדלר יונתן גבעוני יעל, מייק ונדב סמליאן ליאור קוזניץ' מיכאלה גולדנברג
מתן ריימן נעמי אברמסון נעמי גבאי רן שגיא רחל גלקר וגם לכל מי ששכחנו / לא ידענו / כבר בירכנו בפייסבוק/ הפסיקו לחגוג...או שחוגגים במשך השנה כולה!
אין לי דבר וחצי דבר נגד שופטים בדימוס. גם לא נגד סבים וסבתות סרבני האכלת יונים בספסלי הגינות או חמקני עמל הסריגה בכיסאות נדנה, שמעדיפים שוב לטפס על הבמות הציבורית, לתרום מניסיונם העשיר ולסגור חשבונות עם תופעות מקוממות. אלא שיש כאלה (לא נזכיר שמות) שמרוב מסעות צלב בהם הם מעורבים, שום דבר ברור, חזק, נחרץ, או לפחות יעיל לא יוצא להם להשיג... בסוף יוני 2008, כשסיפרתי לידידיי על ההודעה שפורסמה באתרי החדשות, זכיתי למבטים חשדניים (הם היו בטוחים ש-"ורדימוס זיילר" היא דמות מתוך אחד מספרי הארי פוטר). הידיעה הייתה משמחת, אך מאז התפקחנו כולנו כבר מספר פעמים מהתקווה לצדק. בכתבות נאמר כי שר החקלאות מינה, באיחור של עשור וחצי לפחות, ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת התנהלות השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות. נו, עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא. ליו"ר ועדת החקירה נבחר נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים בעבר, אותו ורדי זיילר. בין האתרים ברשת, חריגה הייתה הכתבה ב"גלובס". נראה כי אנשי רחוב האצל לקחו להם את הזמן וגם העמיקו את התחקיר עם תגובותיהם של הנחקרים לעתיד - הנל"ע (האם לא כל איש ציבור באותה קבוצה?) הנל"ע מהרו לחפש בארכיון הרכילות המזדרונאית העשירה ומצאו להם סיבה או שתיים לפסול את כל אחד מחברי הועדה החוקרת. כמו בגן הילדים, מהרו אנשי השירותים הוטרינריים להפנות בחזרה אצבע דביקה אל חברי הועדה ולצעוק "ניגוד אינטרסים", "גם הם ילדים רעים", וכו'. גם לרובנו ברור כי במוקדם או במאוחר עוד נשמע מהם "הוא התחיל", "הם עשו לי קודם", "זה לא אני", "הכריחו אותי" ואפילו "אחרים פשעו יותר ממני". אלא שלצערנו לא מדובר בגנון, אלא בגוף ובאיברים האמונים על בריאות הציבור בכל הנוגע למקורות מן החי, ולבריאות המקנה, חיות הבר והמחמד בגבולות ישראל.
והתגובה המיניסטריאלית: "צר לי שבמקום לברך על עצם הבדיקה שנועדה לבדוק טענות חמורות בגוף כה מרכזי העוסק בבריאות הציבור כשירותים הווטרינריים, בחרת להתמקד בטענות שאין להן בסיס. ועדת הבדיקה נועדה לבחון מידע שהגיע בעיקר מגורמים בתוך השירותים הווטרינרים ולאפשר בדיקה יסודית של טענות אלו". "...כל המועמדים הוצעו, נבדקו ואושרו על-ידי הגורמים המשפטיים המוסמכים לרבות במשרד המשפטים. לשר הוצעו השמות, והוא חתם עליהם לאור המלצת הגורמים המשפטיים".
טחנות הצדק טוחנות לאט, משל הטוחנות התותבות של הרבה שופטים בדימוס. שנה וברכותיה באה, עוד שנה עם קללותיה הולכת. אבל, הפנקס פתוח ויד במרומים רושמת. וחותמת!. "מי שמכוון אצבע מאשימה, שלא ישכח ששלוש אצבעות אחרות מכוונות אליו בחזרה" - זהו משפט אהוב במיוחד על אמרו, ששמעתי מאחד הנל"ע. עוד נבואה שמגשימה את עצמה? הגיע הזמן!.
מישהו ניסה לפוצץ את פרופסור שטרנהל ובארץ מתנהל וויכוח מוזר בנושא הדיון הציבורי. אני לתומי חשבתי שכל פרץ אלימות כאמצעי להבעת דעה הוא מגונה ומן הראוי לעצור את האחראים לו. בנוסף כמובן מתנהל הוויכוח על מה היא הסתה, ועד כמה קרובה הדמוקרטיה לקיצה (מפיו של פרופסור שטרנהל עצמו). הסתה היא עניין דו כיווני. יש הסתה בימין ויש הסתה בשמאל. דווקא פרופסור שטרנהל איננו צדיק תמים בנושא, ולא מעט מהגיגיו הם הסתה פר אקסלנס. אמנם לפוצץ אותו במכוניתו זה פשע, אבל גם רבים מדבריו מקוטלגים אצלי כפשע. גם אם אינני ימני ואינני מתנחל לא מקובל עלי שמישהו יאמר שעל הפלשתינים לתקוף מתנחלים, זו הסתה, ורק דבר אחד מאפשר אותה: דמוקרטיה. וגם אם אינני ימני אני מודה ומתוודה: התקשורת הישראלית מתייגת הסתה בצורה מעוותת ומעדיפה להתעלם באופן קבוע מהסתה שמקורה בשמאל. וויכוח ציבורי צריך להתנהל במילים בלבד, וגם אז יש לשים טוב לב לתכנן ומאיזה פה הן יוצאות ולא לרוץ ולהסיק מסקנות לגבי צד זה או אחר של הקשת הפוליטית.
אמריקה-ישראל
בשנות השמונים קרסה כל המערכת הבנקאית הישראלית כתוצאה מספקולציות שביצעו הבנקים במניותיהם עצמם. המדינה הזדרזה ורכשה/הלאימה את כל הבנקים הגדולים. עברו שנים והמדינה יצאה ומכרה בכסף קטן את הבנקים לבעלי ההון והמקורבים לצלחת, אבל הציבור שאיבד את מכנסיו לא נהנה מכך. כדי למנוע התרסקות נוספת, מאפשרת המדינה לבנקים לשדוד את לקוחותיהם, ועושה "כאילו" בנושא פיקוח ספקולציות עכשוויות או עתידיות. המשבר במשק האמריקאי, כמו כל דבר באמריקה, גדול במאות מונים, אבל לא שונה בהרבה והתחיל בספקולציות במשכנתאות ומתן הלוואות. ההתרסקות של כל המערכת הבנקאית האמריקאית מטילה סימן שאלה ענק על כל הקלישאות של חסידי הכלכלה הליברלית העולמית: "שוק חופשי", “כוחות שוק" ושאר קלישאות נראים בימים אלו אומללים למדי. ממשלת ארה"ב כבר שפכה למעלה מ-100 ביליון בסיוע לבנקי השקעות שונים ובעיקר בהצלתה/הלאמתה של AIG, חברת הביטוח הענקית. עכשיו פונה הנשיא לקונגרס בבקשה לזרים למערכת הפיננסית האמריקאית 700 ביליון דולר, מחשש להתמוטטות טוטלית של המערכת הכלכלית. מעצם ההצעה הרי שמר בוש מתכחש סופית לכל מה שמיצג את הכלכלה האמריקאית, שכן אם כוחות השוק משחקים תן לבנקים לקרוס. אבל כאן מתחילות השאלות האמתיות להישאל. 1. מדוע לא לפדות את הציבור במקום את הבנקים? היינו לשלם את המשכנתאות של הציבור ולהעבירן לבנקים. הרי בשום מקום בתכניות של מר בוש לא נמצא משלם המסים (חוץ מהעובדה שהוא זה שמשלם על חמדנות המערכת הבנקאית). 2. והיה ואכן תציל ממשלת ארה"ב את הבנקים, מה בעצם ימנע מהם מלחזור על שגיאות העבר ואפילו ללכת רחוק יותר, הרי יש אבא שיוציא אותם מהבוץ בכל פעם שהם מסתבכים. 3. האם האזרח האמריקאי הממוצע מבין שבחירת נשיא רפובליקני וסגנית נשיא פתטית, שמרנית דתית קיצונית וחסרת ידע ויכולת רק יכניס אותם עמוק יותר לבוץ? מעניין לראות איך "חסידי הכלכלה החופשית" -שמשום מה התעשרו בימיו של הנשיא בוש, או סתם הגדילו את עושרם בזכות מדיניותו- החלו דואגים, דווקא עכשיו, שמקורות העושר שלהם מתחילים להתמוטט בזה אחר זה, והפרה (היינו האזרח האמריקאי הפשוט) מתייבשת במהירות. ופתאום, כלכלה חופשית כבר לא נראית כמו רעיון כל כך טוב. אישית, הייתי מת להמשיך לספור את אבני הדומינו של הבנקים הקורסים, ולראות כיצד הציבור האמריקאי הולך "על וריד הצוואר" של מעמד הכסף. אגב נגיד בנק ישראל אמר במשפט אחד שני דברים שסותרים את עצמם: "המערכת הבנקאית בישראל יציבה ואף בנק לא בסכנת קריסה" ועוד אמר "אנחנו עוקבים אחרי מצבם של הלווים הגדולים, דנקנר, תשובה, לבייב ושות'”. מר פישר אמר בעצם שכל עוד הללו במצב טוב, המערכת לא תקרוס... ממש מעודד. מסתבר שדווקא הצרפתים צדקו כל אותם שנים...
רומאי רמאי
אחרי ויטרבו המשכנו לרומא, על רומא כבר כתבתי בעבר הרבה ולמרות זאת יש מה להוסיף. רומא היא עיר יפהפייה אבל גם קן גידול לגנבים, נוכלים, כייסים ושאר צרות האורבות לתייר התמים. כבר ראיתי בעבר צוענייה חותכת בסכין יפני פאוץ' של תיירת סקנדינבית ובורחת עם כל תכולתו, במהירות וביעילות. חמי גילה כמה יקרה יכולה להיות נסיעה באוטובוס דחוס ברומא כשארנקו על כל כרטיסי האשראי שלו נעלם כאילו בלעה אותו האדמה... ובכרטיסי האשראי שלו נעשה שימוש 3 דקות מאוחר יותר בחנות בגדים. הפעם נתקלתי בנוכל: הוא נוסע במכונית לא מרשימה לאורך גדות הנהר עם מפה בידו, ואנגלית במבטא איטלקי כבד שגורה בפיו. הוא עוצר תיירים הנעים לאורך הציר, שואל אותם איך להגיע למקום זה או אחר, ונהייה חברותי מאוד, הוא איש מכירות של ורסצ'ה או כל חברה אחרת, ולא מכיר את רומא, הוא צרפתי, ספרדי או כל דבר אחר שיתאים. והוא מודה לכם על העזרה במתנה: מעיל עור (מפלסטיק) של ורסצ'ה שכתוב עליו "תוצרת ג'יג'י... משהו" ומיוצר בסין. ואחרי שתרם לכם את המעיל הוא מבקש סיוע בקצת כסף כי הדלק אוזל לו. בשלב זה אוי ואבוי לזה שישלוף ארנק, כי לבחור יש מספיק דלק להגיע לפירנצה, ומהר. בקיצור, רומא יפה אבל כדאי שהארנק שלכם יהיה קטנטן, כזה שטובע בכיס, מונח לו בכיס הקדמי. אם יש דוחק, רצוי שגם היד שלכם תמצא בדיוק באותו כיס. ואם אתם שולפים אותו אז כדאי שזה לא יהיה למטרה מוזרה, כמו דלק לסוכן של ורסצ'ה מזויף.
סוכת העירייה
אפריקה ישראל היא בבעלות מר לב לבייב (דתי פרו-חרדי), שניים מחברי מועצת העיר האחד חרדי והשני מפד"לניק מכהנים או כיהנו בדירקטוריון של החברה והחברה החליטה כך סתם לתרום 90 אלף ש"ח לסוכת העירייה (כן, אני יודע שכמה עצים או ברזלים וסכך לא אמורים לעלות 90 אלף). מדובר כאן בניגוד עניינים קשה שלמזלנו נעצר על ידי מבקר העירייה, שבדרך כלל חסר שיניים וגרוע מכל חסר זוג אשכים מהזן הסטנדרטי. הקשר המעוות הזה של הקבוצות החרדיות בירושלים מפחיד אותי, אני אמנם לא היחיד אבל יש רבים בעיר שפשוט לא מבינים. לא משנה מי ומה אתה, מסורתי, ציוני, חילוני, רפורמי, אם אתה לא חובש שטריימל וקפוטה אתה לא חרדי. ואם אתה לא חרדי אתה לא בטווח הראיה של עיריית ירושלים. ואם תלך לקלפי ותשים פתק בעבור אורי לופוליאנסקי או דומיו אתה עיוור עם סבירות גבוהה לנזק מוחי. אבל אם לא תלך לקלפי בכלל, אתה פושע, אתה מפקיר את העיר לידיים של נוכלים חובשי הקפוטות, וזה כבר בל יסלח, כי אם לא הספיקו לך 4 שנים במסגרת חרדית, ולא הפנמת שאתה שוויתרת על זכותך קבעת את גורל העיר, אזי אתה לא ראוי להיקרא ירושלמי.
אמרתי ואני עושה
למי שזוכר, דיברתי על פרויקט חדש שאני מתחיל בהרצתו, הצוות במקום, ואנחנו מתחילים בתהליכי גיוס כספים. מי שרוצה ללמוד יותר מוזמן לבקר באתר של הפרויקט או להפנות אליו אנשים: http://www.lip-reading.com
הצהרת אחריות למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין
