רבים חסרים שביעות רצון מהתערבות הממשלה בנושאי תקשורת אינטרנטית. מסתבר שהתלמיד עולה לפעמים על המורה (לא תמיד לטובה): מנהיגנו הולכים בצעדי האמריקנים בעוד דעותיהם מזכירות אולי יתר על המידה את קווי השלטון של מדינות מזרח רחוק מסוימות...
ההגדרה הקונקרטית של האינטרנט היא הצינורות והמתגים המובילים את האותות. חברות טלפוניה רואות אותה כך, וגם רבים בקונגרס האמריקני. אבל, גם אם הגדרה זו פשטנית מה, החיבורים המרכיבים את האינטרנט לא פשוטים, מובנים מעליהם או זולים. ראשית, קיים השלד (או "עמוד שדרה"-backbone), המורכב מחיבורים אופטיים העובדים על פי פרוטוקול האינטרנט (IP). התשתית הזו פתוחה לשימוש מסחרי בארה"ב החל משנת 1995. בקצה אחד של האינטרנט נמצאים ה-ISPs, הספקים עם החיבורים המקומיים שלהם לשלד. בקצה השני נמצאים משתמשי הקצה, התלויים לחסדי הספק המקומי אשר בתמורה לתשלום הגון מחברים אותם לשלד. כאן מצויה הבעיה לרבים מן המשתמשים המתגוררים בארצות בהם האזורים הכפריים לא מרושתים, או שאין להם כסף לשלם על הגישה. למרות שב"צינורות" משתמשים כדי לחבר מחשבים ולהעביר מידע, חברות הטלפוניה ממשיכות לטעון כי זה אותו דבר כמו לחבר אנשים המדברים בטלפון. לא מפתיע כי מבט קוֹנְקְרֶטִי זה של האינטרנט במונחי חומרה נחשב על ידי רבים כגישה של השכל הישר וההיגיון הפשוט. כך גם המחוקקים בארה"ב (שגם ידוע כי קיבלו תרומות מחברות טלפוניה).
הגדרה אבסטרקטית יותר של האינטרנט, שעדיין מכילה מבנים קונקרטיים, היא זו בה דוגלים המהנדסים שיצרו אותה במקור. עבורם, האינטרנט היא לא רק מכלול של כבלים ומתגים מחוברים אחד לשני, אלא הארכיטקטורה הלוגית המאפשרת לחבר את המחשב למחשבים אחרים הנמצאים על גבי רשתות שונות בכל העולם. המהנדסים שיצרו את האינטרנט לא צפו וכנראה גם לא רצו שהמשתמשים יאחסנו מידע על גבי האינטרנט או ישלטו על התקשורת. הגיוני לקבל גישה זו ברצינות, בהתאם להצלחה של ה-TCP/IP, HTML ו- HTTP.
הגישה האבסטרקטית ביותר של האינטרנט היא ככל הנראה זו של קבוצת אנשי החזון שניבאו את השפעת התקשורת והמחשוב ברמה אנושית ועזרו לצור מכשירים וממשקים כדי שאנשים יוכלו לתקשר ברמה אישית עם מחשבים ומידע. בהיבט זה האינטרנט הוא יותר מאמצעי, הוא מצב מחשבתי, הוא העולמות החברתיים והשיחות היצירתיות שהאינטרנט מאפשר, וגם את הבקרה והפעילות ההדדית שיש לאנשים באמצעות התקשורת שלהם.
שלושת גישות אלו הן לא רק בעלות עניין אקדמי. הן גם משפיעות על הדרך בה קבוצות שונות רואות את האינטרנט ומשפיעות על גישותיהם לחוקק אותה. מבחינה היסטורית, הממשל התייחס לחברות הטלפוניה על פי עיקרון המוביל המשותף, המאפשר להם לגבות כסף בתמורה לשירותי הובלה, אך דורש גישה שווה לכול. בניגוד לרשתות הטלפוניה, רשתות שידור אינן נחשבות כמובילים משותפים והן מבוקרות בהתאם לתוכן, גישה, הגינות פוליטית וצניעות. החקיקה עבורן מגבילה יותר מזו באמצעותה מטפל הממשל בעיתונות - אשר לה יש הגנה חוקתית. היות וגם רשת האינטרנט מעבירה חדשות ובידור, הרגולציה שלה לא ברורה. ב-1971 ניסתה הועדה הפדראלית לתקשורת בארה"ב למנוע מ-AT&T את הרחבת המונופול הטלפוני למחשוב ולרישות. על כן, הוציאה את החברה מעסקי עיבוד המידע ודרשה ממנה לאפשר לחברות אחרות את השימוש ברשתות שלה על בסיס עיקרון המוביל המשותף. יתכן זו הסיבה שארה"ב נשארה יחסית מאחור בתחום הרשתות, בהשוואה לארצות כמו דרום קוריאה ויפן. כתוצאה מפעולה זו התרחשה הפרדה גמלונית בין תקשורת מידע לתקשורת טלפונית ומעבר מאוד מבלבל לאינטרנט.
בדרך כלל, מול טכנולוגיות חדשות, יש לממשל התלבטות לגבי איזה סוג של חקיקה להפעיל עליה. במקרה זה, מעורבים נושא של חופש הדיבור עם שמירה על הפרטיות ונוספים. באינטרנט המידע עובר על גבי כבלים השייכים לחברות עסקיות שמטרתן הלגיטימית היא להרוויח כסף. טבע אותו המידע יכול להיות דואל, וידיאו, מוזיקה, חדשות, שירותים טלפוניים, תמסורת מידית, ספאם או פורנוגראפיה... אבל כאשר מדובר בחדשות, הרי שהאינטרנט היא כמו שאר העיתונים וחייבת הגנה לחופש העיתונות. כאשר מדובר במוזיקה פיראטית, משתפי הקבצים משתמשים באינטרנט להעברת סחורות גנובות מעבר לגבולות האזוריות והבינלאומיות, מה שמוביל לטענה שאסור לבעלי הצנרת לאפשר את הפשע. מעבר לכך, האם נכון שזכותם של בעלי הרשתות, שלעיתים קרובות גם נמנים בין בעלי חברות עסקיות העוסקות בבידור, לעכב את מעבר מוצרי המתחרים כל עוד הם לא מונעים את הגישה? - שימו לב שהרגולציות הקשורות לעיקרון המוביל המשותף דורשות גישה שוויונית, אך לא נוגעות במהירות (איכות) השירות.
מנקודת המבט המשפטית, נראה כי ה דרך לרגולציית האינטרנט וזכות הגישה לה, תלויים בסוג הגדרת האינטרנט ובתקדימים ההיסטוריים המלווים את אותה הגדרה. עיקרון המוביל המשותף דואג לחופש ההובלה. יתכן והשימוש בו לצורך מטרה כללית כגון רשת תקשורת גלובאלית, מהווה מתיחת יתר לפירוש. ברור כי אין אדם או גוף אחד שאחראיים לאינטרנט -דבר שיכול להיות יפה או מפחיד- כך שהבקרה (שהוא הפירוש המקורי ל-cyber) או הרגולציה לא פשוטים לאכיפה. קבוצות מסוימות דורשות שהממשל יגן על התושבים מפני ספאם או פורנוגראפיה, ואחרות דורשות חופש הגישה ושיתוף המידע.
יכול להיות וזה אחד הנושאים הבעייתיים (כמו דת, למשל) בהם יש לאנשים דעות כה חזקות, שכל אחד מאמין שההבנה של האחר מוטעית, עד כדי כך שלא ניתן להגיע להסכמה על עיקרון כללי. או יכול להיות שכאן (גם כמו דת) עלינו לכבד את דעתם של המייסדים, אשר במקרה ספציפי הזה אומרים לנו שהדבר הטוב ביותר שיכול הממשל לעשות זה להתרחק ממנו עד כמה שניתן. נכון שיש לממשל סיבות לגיטימיות להפעיל רגולציה על האינטרנט, אך את החברה ואת הקדמה הטכנית משרתים טוב יותר אם שומרים את ההתערבות ברמה הנמוכה ביותר הנדרשת.
(מתוך כתבתו של רובין לנדאו, מאוניברסיטת אורגון, בComputing Science & Engineering של יולי-אוגוסט 2008)
דיפק מוהן מסימנטק אמר השבוע ששתי הסיבות בגללן הוירטואליזציה דורשת גישה חדשה לגיבוי מידע והתאוששות מאסון, הן (א') הצמיחה הבלתי מבוקרת של מכונות וירטואליות (VMs) עם הגברת מורכבות הניהול שלהן. (ב') הקושי להגן על ולשחזר יישומים בסביבות וירטואליות. הפצת אפליקציות בין מכונות וירטואליות או בין מכונות וירטואליות ושרתים פיזיים מאתגרת את מערכות הגיבוי והשחזור של וריטאס לשעבר (היום סימנטק). בנוסף, ניתן להעביר בקלות מכונות וירטואליות משרת אחד למשנהו באמצעות כלים כמו VMotion של VMware, דבר המקשה לעקוב אחריהן ולגבות אותן. מוהן המליץ למנהלי מערכות המידע בארגונים לעשות אוברול, לבנות מחדש את אסטרטגיות הגיבוי וההתאוששות מהרגע שהם מתחילים לעבוד עם וירטואליזציה. בגישת הגיבוי הקונבנציונאלית, בה אולי קיימות מספר מכונות וירטואליות על גבי שרת פיזי אחד, יש צורך לגבות כל אחת מן המכונות הוירטואליות וגם לשמור סנפשוט של הסביבה כולה על מנת לשחזר קובץ בודד או קבוצת קבצים באמצעות מוצר גיבוי. היכולת הזו הוספה כבר לפני מספר שנים לחבילת BOS ובחינם. התוכנה מאפשרת גיבוי סביבת VM מלאה לאתר אחר ושמירה על סנכרון ועדכון הגיבוי המרוחק. בנוסף ניתן לעיין ולשלוף כל קובץ או מסמך בכל נקודת זמן מאותו הגיבוי המרוחק (granular recovery) ואף לכתוב ולעדכן קבצים בתוך הסביבה הוירטואלית. יכולת השחזור הפרטנית של קבצים הולכת ונעשית חשובה יותר יחד עם המעבר של הוירטואליזציה ממעבדות הניסוי לעולם האמיתי, של סביבות ייצור ויישומים עתירי טרנסאקציות.
לדברי אנליסט מחברת EMA, ארגונים המנהלים את המידע שלהם באופן ישיר במכונות הוירטואליות ובשרתים ונותנים עדיפות לזמינות המידע, יצטרכו לחשוב מחדש על תשתיות הגיבוי והשחזור, מפני שהמידע יאבד כאשר אותן מכונות וירטואליות ושרתים יקרסו. אבל הבעיה לא קיימת אם הארגון מאחסן את המידע במערכות קבצים וירטואליות או על גבי אחסון ברשת. עדיין ניתן לגשת למידע אם המכונה הוירטואלית או השרת קורסים - מפני שהוא נשמר בנפרד. הוירטואליזציה לא פוטרת את בעיית האבטחה - ההעתק של המכונה הוירטואלית דורש הגנה באחסון, גיבוי ושחזור כפי שהמקור דורש אותה. עוד מדברים היום הרבה האנליסטים על CDP או Continuous Data Protection, השמירה האוטומטית של עותקים של כל שינוי שנעשה למידע, כך שאנשי מערכות המידע יוכלו לשחזר כל עותק קודם. אם למשל, אפליקציה קורסת או נדבקת בווירוס בשעה מסוימת, ניתן תמיד לשחזר אותה למצב שהתקיים כמה דקות קודם לכן. העותק שנשמר מאוחסן במיקום נפרד מן האחסון הרגיל של השרת, כדי להבטיח את שלמותו והגנתו. מוהן מסימנטק חותם את קביעותיו המלומדות באומרו: "הארגון מחדש של הגיבוי נמצא בעדיפות שלישית ברשימות מנהלי מערכות המידע, אחרי בניית אחסון ברבדים וקונסולידציה. זו הפעם הראשונה ב-20 שנה שהדבר נהיה כה חשוב".
למען האמת, לחזור על כל הדברים הללו של נציגי מכירות של תאגידי תוכנה מנופחים ושל אנליסטים דעתנים, מרגיש די טיפשי מפני שאת אותם הדברים כבר אמרנו ואת אותם הפתרונות כבר יישמנו לפני יותר מעשור. הכול שריר וקיים ב-BOS שלנו הכחול-לבן והטוב. האם זה נראה לכם צנוע מדי? האם בא לכם לשלם יותר? אין בעיה, בקשו הצעת מחיר מיצרן מתוקשר, או קחו BOS ותעבירו את העודף שיישאר לכם בתרומה לנזקקים.
על Knol כבר שמעתם? לקראת סוף שנה שעברה בישר לנו נציג הגוגל הישראלי על מה שייחשב המתחרה הגדול של הוויקיפדיות. השם בא מהמילה knowledge, ידע. ביום רביעי ה-23 ביולי נפתחה רשמית לציבור האפשרות להשתמש בגרסת ביתה. ראו כתבה משבוע שעבר בוואלה - http://computers.walla.co.il/?w=/4/1318226 (קנול לדוגמא: ראו An introduction to Binary - שימו לב לתגובות הקטלניות!) היתרון היחסי של ה-Knol על הוויקיפדיה הוא שזה לא מאפשר אנונימיות לכותבים כמו בוויקי. אבל גם לגוגל יש מתחרים משלו. עובדים של גוגל לשעבר פתחו להם מנוע חיפוש חדש בשם Cuil (יש לומר "קול") שהיא מילה אירית עתיקה שפרושה knowledge, ידע. איפה שמענו את זה קודם? בימים הראשונים של הסקופ בזבזנו את ההפסקות בחיפושים ניסיוניים ב-Cuil. התוצאות היו דווקא נכונות, מוצגות בצורה גראפית מסודרת אך עוררו התפרצויות צחוק רועמות כאשר הוצג בפנינו סלט אחד גדול של קישורים בתוספת תמונות שבכלל לא קשורות לערכים שלצידן. גוגל היום מצהירה על מעל טריליון קישורים במסד הנתונים שלה (קישור לא בהכרח שווה כאן עמוד אינדיבידואלי), ואילו קול טוענת ל-180 מיליארד עמודים מקושרים, מתוכם 120 מיליארד ממש כלולים באינדקס. לטובת מנוע החיפוש החדש יומר כי במקום להתייחס לקונספט של דירוג העמודים על פי פופולאריות, מנסה להתמקד על תוכן ורלוונטיות. שמענו פה ושם על "החיסכון באנרגיה העולמי" הודות לשימוש בקול (שעמוד הבית שלו שחור) בהשוואה של דף הבית (הלבן) של גוגל. גם בגוגל בנו להם עמוד בית שחור שנקרא Blackle, ויש האומרים כי אם כולם היו משתמשים בעמוד הזה במקום בגוגל הלבן, היה ניתן לחסוך כ-750 MW-h לשנה. זאת, מפני שתצוגה שחורה דורשת פחות אנרגיה במסכים מאשר תצוגה צבעונית (כולל לבן), לפחות במסכים מסוג CRT והרבה פחות ב-LCD. מבחינתנו מדובר בסוג של צביעות כאשר זה בא מאנשים הנושאים ברכב למכולת (ובאזור ההיי-טק של שכונת עתידים שולחים את הפקידה לדואר במונית!) או משתמשים בכוסות חד פעמיות בכל הזדמנות מתאימה...
חברת האצ'ינסון טכנולוג'י ככבה השבוע בחדשות הכלכליות, מאחר שדווחה על מכירות של 150.4 מיליון דולר במהלך הרבעון שהסתיים, 5% יותר ממכירות הרבעון הקודם. עם זאת, היא דווחה על הפסדים נטו של 8.4 מיליון דולר, שמרכיביו כללו גם צמצום ברווחים כתוצאה מן ההכנות והתחלת הייצור של TSA - או Trace Suspension Assemblies - הרכבות תלויות המאפשרות את החיבור האל-חוטי של הראשים הקוראים כותבים בדיסק הקשיח לשאר המעגלים האלקטרוניים של הדיסק. ההרכבות הללו הפכו חשובות ביותר מאז תחילת המילניום, היות והן אפשרו את הזינוק בצפיפות המידע על גבי הדיסקים המגנטיים ושיפרו באופן כללי את הביצועים. בהאצ'ינסון יש מספר חטיבות, אך מבחינתנו המעניינת היא זו המייצרת רכיבים לדיסקים קשיחים. ברבעון האחרון ספקה חטיבה זו כ-189 מיליון הרכבות והגדילה את נתח השוק שלה, בעיקר על חשבון תחום הדיסקים לניידים ("2.5). כך שהיצור של הרכבות בעבור דיסקים ניידים גדל אצלה ב-34% בהשוואה לרבעון הקודם, וב-76% בהשוואה לרבעון המקביל של שנת 2007. בנוסף ולאחר מספר תקופות של ירידה, הם ייצבו את מקומם בשוק ה-ATA של "3.5, ושמרו על מקומם המוביל בשוק הארגוני. חטיבת הדיסקים של האצ'ינסון החלה בהצלחה את הייצור המאסיבי של הרכבות תלויות ו-TSA כמתוכנן, ובנוסף הם עובדים בתיאום עם יצרני הדיסקים כדי לפתח את ההרכבות לדגמי דיסקים העתידיים.
ילדים, הנה לכם סיפור עם מוסר השכל: "כדאי להקשיב למורים גם אם השיעור משעמם אתכם". בן כתה לשעבר הגיע לבית אחד העובדים הצעירים של צ'יף. העמודים של העבודה להגשה לקראת סוף הסמסטר באוניברסיטה נטרפו ונתרפו בחור שחור של דיסק המחשב שלו. הבקשה בפיו: אולי אפשר לסדר לו שחזור נתונים כטובה אישית, לזכר ההברזות המשותפות האגדיות? עם כל הרצון הטוב, בבדיקה הסתבר שהמצב "לא טבעי". מעבר לתקלה פיזית קלה, ולנזק הלוגי שאולי גרמה פעולת מקשים פזיזה, החומר שעל גבי הדיסק נראה "מסודר מדי". אך לקבצים הדרושים אין זכר. לאחר כמה ניסיונות כושלים הבנו כי ההצלה מצריכה פרויקט רציני שיחייב רכישת ציוד חדש וכמה ימים טובים של עבודה. מפאת הנסיבות נאלצנו לוותר על ההמשך, אבל לפני כן קשרנו את הבחור למכשיר עינויים והוצאנו ממנו את האמת. כן, אחיו עובד בחברת היי-טק. וכן, האח כבר עשה ניסוי שחזור לפני שהדיסק הגיע אלינו. טלפון לאח -תנאי הכרחי לשחרור מן השלשלאות- הבהיר כי ניסוי שחזור נעשה באמצעות תוכנה בשם "Pandora". -"אתה לא זוכר מה שלמדנו ב-יא' עם מריה, בשיעורי אומנות?" -"על מה אתה מדבר, זה היה לפני מיליון שנה, משעמם טילים ובדרך כלל נרדמתי ברגע שכבו האורות והתחילה הקרנת השקופיות"... -"פנדורה שמנדורה, נו, זאתי שפתחה קופת שרצים! לא אומר לך כלום?" -"מה הקשר? כולה שם של תוכנה...". או קיי... מרחנו את אפו במסך כמו שעשו פעם לכלבלב שורר, בזמן שהקלדנו פנדורה בגוגל. והנה! "Pan" פירושו ביוונית "כל", ו-"דוראן" זה "מתנות"... ומה למדו אותך ואת אחיך בבית לעשות כשמישהו זר מבטיח לכם מתנות?...לא ללכת איתו לשיחים!.
שאלת את עצמך עד כמה אתה סומך על החבר הכי טוב שלך? הטלוויזיה הבריטית הפיקה לפני כמה שנים סדרה בשם Coupling שבין היתר הציגה פעם רעיון של "רע לפורנו", שותפות בין חברים בה אנשים מחליפים סיסמאות מחשב ובמקרה שאחד מהם חלילה ימות, השני ידאג להסיר ממחשב המנוח את כל החומר הפורנוגראפי האסור... כדי לא להביך את משפחת הנפטר. בשנה האחרונה נחשפנו לשני מיזמים בתחום הגיבוי החברתי. הראשון נקרא Cucku, במקום שהחבר יסיר את החומר המביך במקרה מוות, הוא פשוט שומר עליו במחשבו. מדובר בתוכנה המאפשרת להעביר מידע באופן צולב בין מחשבים בצורה שלPeer to peer backup. הגיבוי מוצפן, כך שה"שותף" לא יכול להתעסק עם החומר המגובה והמטרה היא להציע את היתרון של אחסון "מחוץ לאתר" ללקוחות פרטיים וללא עלות (בתור "טובה אישית"). הפתרון סובל מבעיות דומות לגיבוי המקוון על ידי ספק גיבוי (נטויזיון, טרהסייף וחברים). בחיבור ADSL רגיל המעבר של 500MB לשם גיבוי לוקח כ-4 שעות. מי שמחזיק רק 500MB יכול לחכות. אבל מה קורה עם מי שמעוניין לגבות את כל הדיסק שלו (לעיתים גם 500GB)... זה ייקח לו כ-4000 שעות?! (166 יום או כחמש וחצי חודשים). מסיבה זו, פתרונות גיבוי מקוונים זקוקים תחילה למעבר פיזי של המידע על גבי דיסק קשיח רגיל או נייד (מה שנקרה Sneakernet transfer-כי אתם נועלים סניקרס, נעלי ספורט, בריצה עד לבית השותף...). כמובן, כול אחד מוגבל על ידי נפח האחסון הפנוי שיש לשותף הנבחר, פרט לנדיבים שמוכנים לרכוש עבורו דיסק נוסף ליום ההולדת. כמו בכל פעם שמציגים פתרונות גיבוי, אנו שואלים: האם ניסיתם כבר לשחזר מזה בעת צרה ולחץ? עוד לפני ששמענו על הקוקו, נחשפנו לראיון כמעט זהה אבל כחול-לבן, של פתרון של גיבוי peer-to-peer של חברת Zoogmo מומלץ? - אם אתם בטוחים שלא יהיה לכם איכפת תוך כמה זמן לשחזר. ואם אתם באמת סומכים על שהחברים שלכם יהיו שם בשבילכם בעת הצורך, עם מערכת תקינה, בריאה ומחוברת כנדרש.
Evergreen היא קרן הון סיכון גדולה. אחד מבעליה הוא ("היה", אני מניח, מתאים יותר) חבר ילדות שלי. והשני הוא מר דורון אביטל, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל – מה שלבטח הופך אותו ל"מבין גדול"... אביטל קיבל במה ב-The Marker, שם אמר בין היתר (והיתר כולל לא מעט שטויות) “לאנשי ההון סיכון בישראל חסר קצת נימוס כלפי היזמים". או קי, מר דורון, זכית לנקודה, אבל עדיין התבטאת בעדינות זהירה. כל אנשי ההון סיכון מזלזלים ביזמים וזה כולל אותך ואת החברה שלך. אתם מצפים מהיזמים לייצר לכם מצגת כלכלית סופר מקצועית כדי שתוכלו לדחות אותם על סמך זה, אבל אנחנו כיזמים לא דרשנו מכם מעולם לכתוב תכנית או לפרט מבנה מערכת מחשב. אם היה לכם טיפה שכל, הייתם עובדים מול היזם, נותנים לו לעשות את עבודתו ועושים אתם את מה שהוא לא מבין בו. נכון יש אופציה שלישית. שנשקיע באיש מקצוע שיכין לנו תכנית עסקית שתרצה אתכם. אז ככה רבותי, אנחנו היזמים, בהרבה מקרים כבר השקענו את כל מה שיש לנו במיזם ואתם עדיין יושבים על התחת ומקבלים כסף (והרבה) מדי חודש על דמי ניהול של כסף שאיננו שלכם. אנחנו היזמים, לעומת זאת, לוקחים את הסיכון עוד לפני שאתם בכלל מזיזים ציפורן. הבדיחה היא שדווקא לכם קוראים אנשי הון סיכון, בעוד שאינכם מסכנים אגורה מהונכם הפרטי. היזמים, לעומת זאת מסכנים הכול. נימוס? כבוד! זה מה שאנחנו זכאים לו מכם, כי בלעדינו אין לכם זכות קיום בכלל.
שיאנית בחוצפה
חברת החשמל לישראל הפקידה מיליארד שקלים בקרן נאמנות. כרגע מתנהלת חקירה לגבי מטרת הכסף והחשד הוא שתפקידו לממן את החשמל הניתן בחינם לעובדים. חברת חשמל, הסובלת מגירעונות כרוניים זה שנים, שדורשת פעם אחר פעם העלאת תעריפים, שעובדיה מככבים בצמרת טבלאות השכר של החברות הממשלתיות, מסתירה כסף מהציבור ובו זמנית דורשת העלאת תעריפים. כעקרון החשמל הניתן חינם לעובד חברת חשמל עומד על שיעור הגדול מפי שתיים מהצריכה הממוצעת למשפחה ממוצעת במדינת ישראל, אז בואו נניח (רק לצורך ההנחה כמובן) שמגיע להם חשמל חינם (שוב רבותי, מדובר בהנחה בלבד) אבל למה יותר מפי שניים מהמשפחה הממוצעת? למה לא צריכה ממוצעת? הרי חברת החשמל היא היא זו שמתלוננת על עומסי יתר בקיץ, היא זו המפיקה תשדירי שירות לחינוך הציבור בחיסכון בחשמל. איך זה מסתדר עם הצריכה המותרת לעובד חברת חשמל בחינם? האם מישהו אי פעם בדק כמה באמת צורך עובד החברה? לי ברור שהכסף המוסתר לא יוחזר לציבור או לחברה ועוד ברור לי שאיכשהו הוא יגיע לידיים של העובדים, שלהזכירכם ממומנים על ידי המסים של תושבי מדינת ישראל ובו זמנית מחזיקים אקדח לרקת המעסיק בצורת אצבע על המפסק... רק בישראל.
טרומן קפוטה
הבר הרחובותי "טרומן קפוטה" הואשם בסלקציה גזענית ונקנס ב-15 אלף שקלים. מעניין, אבל בעלי הפאב כנראה לא ממש יודעים מי היה טרומן קפוטה. נכון שהשם נשמע מאוד מאצ'ואיסטי אבל טרומן קפוטה היה סופר ועיתונאי ליבראלי ומאוד מאוד "עליז". כל גזען באשר הוא שמעז לעשות שימוש בשם הנ"ל ראוי לגינוי ולקנס כפול על טיפשות ובורות.
פיירפוקס
כבר כתבתי על כך וכבר השתמשתי בכל הטריקים שבעולם. אבל הפיירפוקס, דפדפן בסך הכול, נכון להיום אחראי בלעדי לזלילת משאבים מסיבית. גם אם אני עובד על תכנת וידאו הפיירפוקס הוא זה שאוכל את מרב המשאבים ולפעמים מגיע עד כדי זלילה של 360 מ"ב בזמן גלישה סטנדרטית. כן הוא מעודכן פיקס. ולא, לא התקנתי גרסה 3.0 משתי סיבות: הראשונה היא שגם היא סובלת מאותה "דליפת זיכרון" קטלנית ועוד יותר חמור מזה היא איננה תומכת בכל התוספים שחלקם חיוניים עבורי. האמת? נמאס לי להיות שפן ניסיונות, בין אם זו תוכנה חינם או תכנה שעולה כסף בכל מקרה הם הופכים אותי לחית מעבדה. נדירים הם המוצרים שיוצאים לשוק ועובדים בלי תקלות, הם מתעדכנים ומתקנים את עצמם על חשבון העבודה שלי, הם מחליקים על הזקן שלי ונמאס לי לסרק אותו אחר כך. האם לא הגיע הזמן לקבוע תקן שיגדיר מתי יכולה תכנה -כל תוכנה- להשתחרר?
צער בעלי חיים
הקיץ בעיצומו, הצרפתים משייטים להם ברחבי דרום צרפת בקרוונים שלהם, וכמו בכל שנה עשרות אלפי כלבים וחתולי בית ננטשים מאחור. התופעה המגעילה הזו היא נחלת הצרפתים ונובעת מסדר עדיפויות מעוות של הנאה קודמת לאחריות. אבל השנה המצב גרוע הרבה יותר מכיוון שהנטישה החלה הרבה יותר מוקדם וכבר לא נובעת רק מהחופשה השנתית אלא בעיקר בגלל המיתון המתפשט וכוח הקניה המצטמצם של הצרפתים, אז נכון לרוב הצרפתים יש כלב בגודל של עכבר, אבל עדיין מדובר במטלה כלכלית שקשה להם לעמוד בה. המכלאה של "צער בעלי חיים" במרסיי כבר מכילה כפול מהקיבולת... והחופשה עוד לא הסתיימה. אנשי האגודה המקומית אינם מסוגלים נפשית להמית את בעלי החיים. למזלם יש להם לאן להתפשט פיזית והמכלאה מתרחבת מדי יום. מנהל המכלאה סיפר לי שיש לו רוב מכריע כל כלבים בצבע שחור. מסתבר שבני אדם באופן מודע או שלא במודע מעדיפים לאמץ כלבים בצבעים בהירים והכהים נשארים מאחור, וכל פשעם הוא הצבע.
נחמד וטיפ...
הפרויקט עליו אני עובד בימים אלו עושה לי רק טוב. לא רק שמדובר בלקוחה נחמדה, המוצרים שלה מהווים אתגר, כי מדובר בתהליך מיתוג של ממש של מוצר שמיוצר במאות חוות ברחבי ארה"ב, שלא לדבר על מפעלים בצרפת, בעיקר בדרום, ואפילו רשת אנגלית מאוד מצליחה. מדובר בסבונים, קרמים ושאר מיני מרקחות טבעיות, ריחניות ולמען האמת די סקסיות. את הפרויקט הזה אני עושה באהבה מתחילתו ועד סופו כולל מיתוג, אבל התחרות הגדולה מחייבת מאמץ חריג, ולכן כל הקטלוג יהיה קטלוג וידאו. וכאן מגיע הטיפ: מי שבונה אתר יפיפה מבוסס פלאש כדאי שיחשוב פעמיים שכן קבצי SWF לא מוכרים על ידי מנועי החיפוש והם לא מסוגלים לקרוא את תכנם. אבל וידאו הם כן יכולים גם אם הוא בפורמט FLV ולכן שילוב של וידאו עם נגן אחרי שהוידיאו עבר המרה באחד מאתרי הוידיאו (כדי להכניס לתוכו את המטה-דטה שמנועי החיפוש מחפשים) יעשה רק טוב לאתר שלכם. השילוב בתוך הדף קצת יותר קשה. אבל לא נורא בהחלט שווה את המאמץ.
השבוע הגיע גם אלינו מכתב שכבר מסתובב הרבה במיילים. עבור מי שנוהג לבקר באתרי חתונות ופורומים רלוונטיים, יתכן והקטע הבא מוכר. למרות היותו רחוק מן הנושאים בהם אנו מטפלים בדרך כלל, החלטנו להביא אותו לעיונכם כדי להבהיר כי מי שחתום על אותו מסר נבזי אינו אותו חבר החותם במגזין צ'יף מעת לעת בראשי התיבות "כ.א.". יש להבהיר בנוסף, כי שמות האורחים לא נמצאו בספר הטלפונים 144, כך שהמקרה כולו יתכן בדוי, HOAX. עם זאת, המערכת והקוראים יודעים כי גם אם המחשבות לא הועלו על הכתב במקרה קונקרטי, הרי שהמצב אפשרי מפאת היותה החברה הישראלית היום חולה בתסביכי גדולה, חייבת בטיפול דחוף עם חוקני ענווה והרבה שכל ישר בעירויים לווריד.
"שלום ציפי. היינו בשבוע שעבר (יוני 2008) בחתונה של בת דודה של אשתי. מצורף בזה מכתב 'תודה' של בעלה הטרי על מתנתנו. אני מרשה לך להפיץ אותו בין מכותביך.
ל..... ו.... ...., מבקשים להודות לכם מקרב לב על השתתפותכם בחתונתנו ועל השי הנדיב שהענקתם לנו. רציתי שתדעו שמנת הגורמה שאכלתם עלתה לנו 350 ₪ למנה (700 לשניכם), כך שלמעשה שילמנו על השתתפותכם באירוע 400 ₪. הצעה אישית וכנה שלי..... וזאת מבלי שרותם תדע מן המייל שלי... בפעם הבאה שאתם מרגישים דחף כה עז להיות פילנתרופים כל כך גדולים לזוג צעיר המממן את חתונתו מן הכסף שאין לו, אלא מן המתנות של החתונה.... שלחו להם מתנה בדואר. האמינו לי שתשמחו אותם הרבה יותר. לא יעלה על הדעת שאורח באירוע לא ישא לפחות בעלות מנתו ויצפה שהזוג הצעיר והמסכן יממן את ארוחת הגורמה שהוא אכל! זו פשוט שערורייה. בתודה על השתתפותכם באירוע שהיה לנו מדהים למרות המתנה שקיבלנו מכם. דר' כ. א." (השם שמור במערכת))
מוסר השכל: כאשר אתם כועסים, ספרו עד 100 לפני שאתם שופכים את חמתכם בדואל.. ועוד הערה קטנה: זה שאדם מתפרנס מרפואה לא בהכרח עושה אותו שפוי, מנומס, או בכלל "מענטש".
(תוספת מאוחרת: תודה לקורא אבים שהעביר לנו התייחסות של ynetלנושא, שפורסמה מעט אחרי פרסום זה)
הצהרת אחריות למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין
