טכנולוגיות

אנשים לומדים להשתמש בטכנולוגיות ומתרגלים לפתרונות אמינים ונפוצים. מול האפשרות להחליף ולהשתמש בטכנולוגיה חדשה, לעיתים קרובות קיימת התנגדות הנובעת מהזיקה לידוע והבטוח. בשנים האחרונות נאבקים חסידי הזיכרונות במצב מוצק לשכנע את אוהבי הדיסקים הקשיחים לעבור לאחסון מידע על מצע אחר.
טכנולוגיית ה-SSD משתמשת בזיכרון במצב מוצק לאחסון מתמשך של מידע על ידי חיקוי הפעולה של הדיסק הקשיח. ההבדל בינו לבין הדיסק הקשיח הוא שאין בו חלקים נעים, ובמקומם הוא משתמש בזיכרון של מוליך למחצה. עד כה, יתרונות השימוש בטכנולוגיית SSD התקבלו באופן כללי לשימוש בהתקנים חיצוניים (דיסקונים) ולמתן אפשרות של אחסון מובנה במחשבים נישאים.
מהו מקור ההתנגדות לשימוש ב-SSD? נתחיל במחיר, בהשוואה לדיסקים הקשיחים המסתובבים. המחיר הגבוה בולם את העסקים מלהעיז ולהסתכן באימוץ טכנולוגיית אחסון חדשה שאין להם ניסיון או הבנה להשתמש בה. יתכן ויבוא יום והפופולאריות של טכנולוגיה זו תעלה וכתוצאה מכך יותר לקוחות יאמצו אותה ועלותה תרד. יום אחד אולי תהפוך היא לערוץ בו יזרום הזרם המרכזי.
SSD מציעה מהירות גבוהה יותר מאשר הדיסקים הקשיחים, צריכת אנרגיה מצומצמת יותר מאשר לדיסקים המהירים, ויש האומרים שגם חיים ארוכים יותר. שלושת היתרונות נותחו בעבר במגזין זה ולא נמצאו משכנעים דים. אנליסטים ניבאו שגופים עסקיים ירגישו יותר בנוח עם הדור השני של הטכנולוגיה, הצפוי להופיע בשנה הבאה, ואז יתחילו לעבור אליה.
שאלה שמטרידה גם לקוחות שמרניים שלנו וגם עמיתים בתחום של הצלת נתונים מדיסקים קשיחים, היא האם יגור זאב עם כבש -דיסק קשיח עם זיכרונות פלאש- בהרמוניה וניתן יהיה להמשיך לעבוד עם שניהם לפי בחירה... או שאחד מהם ינצח והשני יהפוך לאוסף מוצגים מוזיאוניים. האם מצפה לנו מלחמה ביניהם הדומה למלחמה שבין בלו ריי ל-HD-DVD ?
באותה מלחמה נעשו השוואות דומות, אך שתי הטכנולוגיות בסופו של דבר מבצעות את אותה העבודה. הבלו-ריי מסוגל לאחסן נפחים גדולים יותר של מידע, בעת שהHD-DVD זולים יותר לייצור, ולמרות שהראשון נצח, המאבק היה ארוך ועקוב דם.
מלחמה בין דיסקים קשיחים לזיכרון במצב מוצק לא תעבור בשקט, לאור היעדים המדהימים הנכבשים מדי שנה בתחום המדע לשימוש בכל אחד משניהם.
בינתיים, הדיסקים הקשיחים יושבים במקום בטוח ועונים על הציפיות שלנו ושל לקוחותינו. אין לנו טענות לגבי מחיר, מהירות או אמינות. ואם היינו יצרנים של מוצרי SSD היינו מושקעים בלחקור כיצד להתגבר על הבעיה של מספר מוגבל של מחזורי כתיבה-קריאה במצעים אלו.
 

מעוניינים לחסוך בהוצאות, טרחה ואחריות ולשכור שרת - גם מחוץ לגוש דן?

צרו קשר!

דרושים מפיצים בכל הארץ

כובע לבן, כובע שחור

ביום א' הוצאנו את הבוס שלנו משלוותו עם וויכוח סתמי ונאלצנו להתנצל. הוא נכנס למשרד טרוד בענייני שחזור מידע ואילו אנחנו, עסוקים היינו בויכוח "האם אחד שקוראים לו כריסטופר טרנובסקי יכול להיות יהודי או לא". לפני שבועיים הסתיים בארה"ב משפט אזרחי ארוך ומייגע בו היו מעורבים האיש עליו התווכחנו וחברה שהעסיקה אותו.
טרנובסקי החל את מסלולו כמפצח (מפענח) בשירות צבא ארה"ב בשנות התשעים ועבד תחת סיווג סודי ביותר על מחשבים קריפטוגראפיים בבסיס הראשי של NATO בבלגיה. הוא גם בילה כשנה במרילנד, במקום שאפשר אולי להשוות למפלצת של המכונים הביולוגיים - בהשוואה לזה הגמדי שפרסומים זרים אומרים שיש לנו בנס ציונה. שם עסק כריסטופר במתן תמיכה ל-NSA (הפנטגון) בשידור לווייני לאירופה. באמצע שנות התשעים הוא רכש מאחד הבוסים שלו מערכת טלוויזיה לוויינית תקולה עם שני כרטיסי גישה מזויפים שגם הם לא עבדו. בחורנו החל לגלוש בפורומים של פיראטים אונליין ופיתח קשרים בקהילה הפיראטית. בסופו של דבר עלה על הדרך לתקן את הכרטיסים שלו כדי לגשת לתוכניות בשפה האנגלית של רשת Sky בבריטניה.
עם חזרתו לארה"ב עזב את הצבא והתחבר עם פיראט קנדי ששמע עליו קודם. מסתבר כי פיראטים מצאו פרצה (back door) בכרטיס P1 וניצלו אותה במרץ לקבלת תוכן טלוויזיוני משירות השידור הלוויני הישיר DirecTV. אך הכרטיסים שבו וכשלו. גם חברת DirecTV, שגילתה את הגנבים, הייתה משחקת משחק של חתול ועכבר נגד הפיראטים, מתקינה מגננות אלקטרוניות - ECM או Electronic Contrameasures - בזרם הלוויני, שהיו חוסמות את דליפת השידורים על ידי הפלת הכרטיסים. עד שהפיראטים היו מתקינים כרטיסים חדשים. אבל ההאקרים היו זקוקים למישהו שיתקן את הכרטיסים, וכך החלה הקריירה הפיראטית הרווחית מאוד של Tarnovsky. רווחית מאוד מפני שהשוק השחור לתוכן טלוויזיוני היה חזק מאוד. עד שנת 2002 לא נחשבה בלתי חוקית בקנדה גנבת שידורים מרשתות של ארה"ב. הפשע המאורגן בתחום הרוויח מספיק כדי לשכור מומחים שיעשו Reverse Engineering לכרטיסים החדישים ביותר. הכרטיסים הפיראטיים היו נמכרים בכמאתיים דולר לאחד, ובסה"כ סכומים של 6 ספרות ויותר בפחות מחודש.
בימים אלו נשכר טרנובסקי כדי לנתח את הקוד של כל מגננה חדשה המותקנת על ידי רשת DirecTV ולמצוא דרך לעקוף אותה. אבל זו הייתה רק ה"חלטורה" שלו, בזמן שעבד לפרנסתו כמהנדס תוכנה לחברת מוליכים למחצה במסצ'וסטס. לדבריו, הוא סובל מהפרעת קשב והיפראקטיביות, מה שגורם לו לתהליכי חשיבה מואצים. הפעילות הנוספת מילאה את זמנו והציפה אותו בסיפוק רב, הוא התייחס לזה כאל משחק שחמט, ורק חיכה לראות את ה-ECM החדש כדי לפתור אותו בתוך דקות. לא עבר זמן רב ורשת NDS גילתה את כשרונו, לאחר שעזר לאחד מאנשיה לגלות ולתקן פרצות בתוכנה שלהם. NDS הציעו לו משרה בתשלום גבוה וכריס טרנובסקי נענה לחיזוריה. כך מצא את עצמו יושב במעבדה בדרום קליפורניה, מצויד במחשב, סורסים התוכנה של NDS, וציוד השידור של DirecTV, והוא הרגיש ברקיע השביעי. לעבודתו שם היו שתי מטרות: למצוא נקודות תורפה בתוכנה, ולעבוד כסמוי, תחת כינוי כלשהו ובסודיות יתרה, עם פיראטים כדי לגלות מה הם זוממים נגד טכנולוגיות המעסיק. במשך ארבע שנים שילמו לו הפיראטים דרך חברות  שונות, וביניהן גם אחת מחברות הבת של התאגיד Murdoch.
במסגרת עיסוקיו פיתח טרנובסקי ECMים עבור המעסיק שלו, ולשם כך חקר את הכרטיסים הפיראטיים שגנבו את NDS - על פי תוצאותיו, שלח הוראות למהנדסים בארץ (כן, יש לסיפור גם צד מקומי...) כדי שיפתחו דרך להרוס את אותם כרטיסים.
לחובבי הספורט, טרנובסקי "חתום" גם על ECM אחד מפורסם שהשמיד עשרות אלפי כרטיסים פיראטיים שבוע לפני יום ראשון של ה-Super Bowl בשנת 2001.  בענף ה תכסיס מוכר כ"יום א' השחור".
טרנובסקי הפך לסוכן כפול, עוזר להרוג את הכרטיסים הפיראטיים ומצד שני עוזר לתקן אותם. מאותה סיבה, גם כאשר הפיראטיים גילו את האמת, היה להם קשה לשנוא אותו.
במהלך שנות התשעים ו-2000 התרחשו הרפתקאות רבות של ריגול תעשייתי ופיראטי בין טרנובסקי, מעסיקיו, חבריו הפיראטיים ורשתות שונות. הרבה כסף החליף ידיים בצורה מסתורית, והמשטרה האמריקאית אף עלתה על מספר רמזים.
בתחילת 2001 הגיעו לביתו של כריס טרנובסקי אנשי מכס, ולמרות שבעצת עו"ד לא אפשר להם לערוך חיפוש בביתו, החלו, ללא הוכחות מוצקות, להיערם חשדות נגדו. מעסיקיו ב-NDS ביקשו ממנו להבדק בפוליגראף. היות ועבר את הבדיקה בשלום, המשיך לעבוד עוד 6 שנים.

מאוחר יותר, לאחר שנחשד ששוב מכר ידע של NDS לפיראטיים, גם חברה מתחרה, מקבוצת Rupert Murdoch תבעה את NDS ואת טרנובסקי במספר מיליארדים של דולרים על חבלה במטרה להוביל במלחמת הטלוויזיה בתשלום העולמית.
המשפט האזרחי ארך שנים והעלה יותר שאלות מאשר הביא תשובות. פיראטים מוצהרים משני הצדדים העידו והאשימו אחד את השני.
בעקבות התפתחות המשפט, החברה פיטרה את טרנובסקי בשנה שעברה. באותה עת הגיע שכרו השנתי ל-245,000 דולר (במשכורות ובונוסים) ועוד 100,000 דולר באופציות. טרנובסקי עצמו אומר שהפיטורין מוכיחים את העדר הקונספירציה שלו ושל NDS נגד ההאקר שהאשים אותו, מפני שאחרת הייתה NDS עושה כל דבר אפשרי לשמור עליו.  למרות כעסו על NDS, טרנובסקי בן ה-37, לא מסתיר שהוא משתוקק לשוב ולעבוד בשבילם וגם לטהר את שמו. בינתיים, הוא מייעץ לשתי חברות של מוליכים למחצה וליצרן אחד של dongle tokens.
לפני שבועיים זיכה חבר המושבעים את NDS ואת כריסטופר טרנובסקי מאשמת פיראטיות, אך מצאה את NDS אשמה באירוע בודד של גניבת אותות לוויין. על כך שילמה רשת Dish פיצוי מזערי של 1,500 דולר בלבד. ממש פרוטות, בשוק של טלוויזיה לווינית שעושה מיליארדים. רק ברבעון הראשון של 2008 הצהירה DirecTV  האמריקנית על 4.6 מיליון דולר רווחים שהתקבלו מ-14 מיליון מינויים. חברת Dish Network המתחרה מדווחת של 2.4 מיליון דולר רווח באותה תקופה, עם 14 מיליון מינויים.
הפעילות הפיראטית ירדה בצורה ניכרת מאז שיאה לפני כעשור, אך יש להודות כי הפיראטיים גזלו הון ברווחים פוטנציאליים משתי החברות. ובנוסף, נאלצו להשקיע סכומי עתק בפיתוח והחלפת כרטיסים חכמים ומעקב אחר ההאקרים והדילרים שמכרו כרטיסים מזויפים. אותם כרטיסים הם לב ליבה של המריבה בין חברת NDS הישראלית-בריטית והתאגיד Murdoch's News. חברת NDS, הייתה בעבר גם היא חלק מקבוצת Murdoch. היא מייצרת את כרטיסי הגישה החכמים למערכות טלוויזיה בתשלום.

ראו את הוידיאו, אל תנסו בבית...
ובנוסף http://www.satil.com/news_2008_2/11052008_10.htm
 

כיפה אדומה ביער ה-LinkedIn

● X שלח לכיפה אדומה מייל בו ביקש יפה לצרף אותה לרשימת המקושרים של X ברשת ה-Linkedin. נכון שכיפה אדומה מכירה אותו על בסיס שטחי - "שלום שלום" ולא הרבה יותר. פתאום מתעניין בה אדון X הצייד החביב, ורוצה אותה בין חבריו. בעצם, למה לא? אולי הוא מעוניין לשתף עמה פעולה בעסקי סחיבת סלי מזון? אולי זקוק לעזרתה להגיע לקצה שביל היער, לבית אחד אנשי הקשר שלה? הפרופיל שלו הראה מספר אנשי קשר מעניינים, אליהם תוכל אולי גם היא להגיע באמצעותו בעתיד. לאחר שניות של מחשבה בוחנת, צרפה אותו שמחה וטובת לב לרשימה הדלה שלה. דלה?. כן, אך רק בהשוואה לרשימות אחרות שפורחות ב-Linkedin. הו כן, ראו ערך אנשי שיווק, אספנים כפייתיים, ציידי ראשים, זיקיות חברתיות ומנודים למיניהם הזקוקים ליוקרה של רשימה "שווה".ולא רק הם, גם אצל ספקים נואשים שמטרתם לדוג לקוחות בים האינטרנט אפשר למצוא רשימות עשירות של ידידי נפש שלא נפגשו מעולם...
כעבור שבוע ומספר טיולים ביער, נזכרה כיפה'לה ב-X. היא חזרה להציץ בפרופיל שלו ב-Linkedin. מסתבר שבינתיים עשה X חייל וצרף עוד עשרות ומאות של אנשי קשר. אבל, כל אותם חברים חדשים, נסתרים הם מעיני כיפה אדומה התמימה. אדון X החליט לשמור את הקלפים לעצמו ולא לשתף איש בעושר הקישורי החדש שלו. כיפה אדומה הפכה לכפה צהובה-ירוקה מחמת הזעם.  סבתא אמרה לה באותו ערב: "כיפה יקרה: זכרי ש- X לא הזאב היחידי שמתנהג בגסות לינקדינית".

● Y, איש יחסי ציבור ידוע בתחום המחשוב, ביקש בנימוס ובנה לעצמו רשת רבת קשרים באתר LinkedIn. הוא לא פרופסור שיצא לשנת שבתון ולא בחור שיצא לחופשה ארוכה בהודו. הוא גם לא עובר תקופה קשה של עבודה מאומצת או משבר קיומי בחייו הפרטיים. ל-Y פשוט נשבר לעזור לחברים. Y כתב יום אחד בפרופיל שלו שהוא "לא מקבל יותר פניות".  זא לא מפריע ל- Y לבקש עזרה דרך לינקדין או כל רשימה אחרת כאשר הוא צריך אותה. כיפה אדומה החליטה לוותר על החברות עם אדון Y ומצאה באתר LinkedIn כפתור קטן שמוביל לפעולה "Remove Connections". בביקורה האחרון ביער בני ברק, למדה רויטע קעפלה (כיפה אדומה) להגיד ביידיש: "מויחל טויבעס!".

● כיפה אדומה קיבלה עוד מייל, הפעם הוזמנה לצרף את ה"מצליחן" Z לרשימת המקושרים שלה ברשת ה-LinkedIn. המלצת בעלי האתר היא "לצרף לרשימה שלך רק אנשים שאתה מכיר וסומך עליהם". או שזה רק "אנשים שאתה סומך עליהם"?. הלא אם היינו יכולים לצרף רק אנשים שאנחנו מכירים, לא הייתה כל צורך ברשת. ואם אנחנו לא מכירים מישהו, כיצד נוכל לסמוך עליו? במקרה הספציפי הזה, כיפה אדומה הכירה היטב את Z, את טפריו שעברו הרבה מניקורים מאז ימיו בקיבוץ, את מזימותיו מאחורי גבם של אחרים... ולמען האמת, לא סומכת עליו במיל. אז היא לא צירפה.

כ.א.

השורות של עמית

דייג אוהב דגים?

הדייגים לפרנסתם ברחבי אירופה משתוללים, מחיר הדלק הוציא אותם להפגנות ובצרפת, כיאה וכאיות למוניטין הצרפתי במחאה, הם חוסמים את הכניסה לנמלי המכליות. כל הבלגאן הזה, משולב יחד עם עשרות מחאות של כל מיני סקטורים שקשורים בנמלים (ואיך לא? באיגודים), גורם למחסור בדגים במסעדות, וכאן כבר מדובר בחילול קודש. מרסיי בלי "בולאבייז" זה כמו מרסי בלי Bouillabaise (מרק דגים עסיסי וכבד המורכב מכמה מיני דגים, ואם חשבתם שדגים הם מאכל קל לעיכול, אחרי בולאבייז תחשבו אחרת, אם בכלל המוח יתפקד). הצרפתים אוכלים כל מה שיוצא מהמים, מבחינתם מה שיוצא מהמים נועד לצלחת שלהם, גם אם לפעמים הוא לא ממש אכיל (מתרגלים). כמו קיפודי הים שמכילים בתוכם כמות מזערית של נוזל רירי כתום שחור... אוכלים? בטח שאוכלים! על לחם עם הרבה חמאה ובדרך כלל בפסטיבל מיוחד שנערך אחת לשבוע במשך תקופה קצרה ונע מעיירה לעיירה על החוף בהתאם לנדידת הקיפודים. עד שלא רואים את זה, לא מאמינים. אני לא רוצה לדבר על הצדפות (Oysters) שיש להם טעם של מי מלח ומרקם של נזלת. אבל הצרפתים מתרגלים ולומדים לאהוב את זה. לשביתת דייגים הם לא יתרגלו לעולם.
 

יש מי שיכסה את הנזקים

נגיד בנק ישראל העלה את הריבית ב-0.25%. גם הבנקים העלו את הריבית, הגדילו ועשו בנק הפועלים ובנק המזרחי שהעלו את הריבית מעל לרבע האחוז הנ"ל. בנק הפועלים אכל בשנה האחרונה הרבה קש והפסיד בגלל שיקול מוטעה וחמדנות 2 מיליארד דולר, אותם הוא מוחק טיפין טיפין. אבל כל עוד יש לקוחות, יש דרך לצמצם נזקים: שהלקוחות ישלמו את ההפסדים. שימו לב, כל מי שבין הקוראים הינו לקוח עסקי של בנק הפועלים. מניסיון, זה הזמן לדעתי לקפל את הזנב ולעזוב את הבנק הזה. אל תאמינו לחיוך של מנהל הסניף או של המנהל האזורי, קחו את הרגלים ותברחו כי לא ירחק היום והבנק הזה יצלוב אתכם וישמיד לכם את העסק.
וכדי להמחיש, הרי שרווחי ישראכרט, חברת הבת של בנק הפועלים, גדלו ב-14% ברבעון הראשון של השנה, לא בגלל שאתם קניתם יותר אלא בגלל שהכניסו לכם עמלות ודמי חבר מכל כיוון גם על כרטיסי האשראי.
רוצים להיות גלגל ההצלה של בנק הפועלים? אני מניח שלא, אז חפשו אלטרנטיבה טובה יותר.
 

חירש, טיפש ורבן

הרב שרמן מבית הדין הרבני, פסק: שחרש-אילם לא יכול להיות מגויר (מדובר בילד מאומץ במקרה זה) שכן כחרש אין מוטלת עליו חובת המצוות. אזי זה משמעותה של היהדות? גזע עליון שרק בריאים זכאים להיות חלק ממנו? מצטער, אני יודע שזה נשמע נורא, אבל זו העובדה.
מעבר לעובדה שדתיים חרדים כופרים בכל מה שכתוב וכל פירוש שניתן בעבר כולל (ובעיקר) פירוש הרמב"ם לגיור, פלח זה ביהדות הוא המחליט כיצד יראה עם ישראל. מבחינתי כל מי שמספיק חמור לרצות להיות חלק מהעם הבעייתי הזה, מוזמן (צרת רבים חצי נחמה, או נחמת טיפשים אם תרצו). לצערם (בינתיים) הם לא יכולים לעשות דבר בקשר אלינו, שנולדנו יהודים, אבל היות ודרישות הבסיס מצידם כרגע הן קיום מצוות, הרי לא ירחק היום ויהדותנו שלנו, החילוניים, תוטל בספק. ואחר כך, יהדותו של כל מי שאיננו דתי חרדי. ולבסוף, כל מי שאיננו נמנה בין חסידיו של רב זה או אחר.
הגיע הזמן לבלום את כוחה המשחית של הרבנות ולרסן את בתי הדין הרבניים, כי בזכותם התחלנו להראות בדיוק כמו אלו ששאפו להשמידנו. על פי בית הדין הרבני של הרב שרמן אנחנו לא עם סגולה, אלא גזע עליון. ואנא מכם עזבו התפלפלויות בסגנון "חרש, שוטה וקטן"... הן רק ממחישות את העליבות מחד וההתנשאות מאידך של הדת היהודית כפי שרואה אותה הרב שרמן.
 

אסתרינה חוסכת

מפעם לפעם (פעם בשבוע) צץ חבר כנסת חרוץ במיוחד אבל מאוד מאוד לא חכם עם הצעת חוק חדשה, בדרך כלל מטופשת, או נוגדת את ההיגיון, או שנוגדת הוראות חוק קיימות, והכוכב התורן הוא הגברת טרטמן.
חברת הכנסת אסתרינה טרטמן (שגרמה לרבים להצטער על הצבעתם לישראל ביתנו) יוזמת חוק שיפתור את הבנקים ממשלוח דוחו"ת חודשיים. לא, הגברת טרטמן לא מגינה על הצרכן אלא על יערות הגשם (ובדרך, על הוצאות הבנקים). מה שהגברת טמבלמן שכחה (או שפספסה בלימודיה לתואר ראשון/שני במנהל עסקים) הוא שמדובר בהנחיית בנק ישראל והיא מקובלת בכל מקום בעולם ללא יוצא מהכלל. תארו לכם איזה בלגאן ייווצר בחשבונות הלקוחות אם דוחו"ת לא ישלחו. הרי הבנק יכסח את הלקוחות בכל הזדמנות, עכשיו גם בלי לידע אותם.
 

קפה מקוון

השפה מתה

השפה העברית מתה, במקומה נשים שלוש נקודות.
בעוונותיי, ויש לא מעט כאלו, נרשמתי כחבר ב"קפה" של דה מרקר במסגרת המחקר אודות קהילות ואתרי היכרויות. מבלי לשים לב נוספו לי כמה חברים מתוכם כמה שהם טרחנים אמתיים. הם כותבים בלוג פוסט אחד ביום ויש אחת אפילו שכותבת יותר מאחד, וכולם כולם טורחים לידע אותי אישית על כל נפיחה "אינטלקטואלית" או סתם איך עבר עליהם יומם. או קי, אני יכול להתעלם מהם, אבל משכה את עיני תופעה שמוציאה אותי מדעתי. שימוש בלתי מוגבל בשלוש נקודות (...) במקום סימן קריאה, במקום סימן שאלה, רק אף פעם לא במקום הנכון. אני כבר לא מדבר על העובדה שיש רבים שחושבים ששם גוף הוא עניין מיותר במשפט, ועוברים ישירות לנשוא ולמושא מבלי שיש נושא. אולי אני שמרן, אבל אני לא יכול לסבול את צורת הכתיבה הזו, אוסף של מילים מופרד בשלוש נקודות. זה נשמע כמו תקשורת בין אוטיסטים.

אנונימוס
השבוע קראתי ב"דה מרקר" ראיון עם "איש עסקים בכיר", כל כך בכיר שאסור לומר את שמו. והוא אומר "נפילת הדולר היא הפקרות - צריך שמישהו ייקח אחריות לפני שיהיה אסון”. זה נכון שנפילת הדולר איננה טובה במיוחד לישראל אבל הנ"ל שוכח שהדולר צונח בכל מקום בעולם, דהיינו זה לא שהשקל חזק באופן מלאכותי אלא שהדולר פשוט חלש במיוחד. בקיצור, האיש קורא להתערבות ממשלתית. מיהו האיש? אנונימי, למה אנונימי? התגובה המידית: "כי הוא כנראה אינטרסנט עם קשרים בעיתונות".
כבר כתבנו כאן שה"דה מרקר" משמש כשופר לאנשים מסוימים, אבל זה כבר שפל המדרגה: לשמש שופר לאינטרסנטים וגם לשמור על אנונימיותם? ממש לא מכובד.

ילדים כותבים שטויות
ועוד קראתי, גיבוב שטויות שכתב איזה ילד איזה שהוא "סטארט אפ אינטרנטי”. כמו כל כתבת יחסי ציבור של סטארט אפיסט צעיר שרשת האינטרנט התגלתה לו בשנים האחרונות, הוא מקשקש על Web 2.0 וצופה מה יהיה ב- Web 3.0. אז ככה, נשבר לי מכל הילדים הללו, אין דבר כזה Web 2.0, וגם לא היה. נכון הטכנולוגיה השתפרה ויש היום הרבה יותר יישומים על הרשת, יישומים שמאפשרים לכל אחד להכניס תכנים משלו. דהיינו, אם מסתכלים על זה אחרת כל אחד יכול לבנות לעצמו אתר. מבלי לדעת הרבה, הוא יכול להכניס טקסטים בזכות מערכות הבלוג, ותמונות בזכות אלבומי התמונות ווידאו. פעולות שכל אחד מאיתנו היה ועדיין מסוגל לבצע בלי יישום מוכן. בלוגים, טקסטים, תכנות לניהול תכנים, ואפילו וידאו, זה לא Web 2.0. כל המערכות הללו מייצרות בסופו של דבר קבצי HTML סטנדרטים.
Web 3.0?, ילד לך תמכור את הסחורה שלך למי שמבין פחות.
 

אבולוציה של תכנות

יתכן וזה רקוויאם לתכנות קוד פתוח. הייתי קורא לזה יותר "רקוויאם למנהל-מוצר הטיפש". כמשתמש ותיק של דפדפן הפיירפוקס ומצד שני כמשתמש-אין-ברירה של האקספלורר של מיקרוסופט, אני רואה תהליך אבולוציוני דו כיווני מובהק:
האקספלורר משתפר לבלי הכר. נהיה בטוח יותר, אמין יותר ומהיר בהרבה משהיה.
הפיירפוקס לעומתו, ככל שהאחיזה שלו בשוק גדלה הופך להיות כבד יותר, אוכל משאבים (תבדקו), שומר לאט (כי הוא עדיין משתמש בפלאג אין חיצוני), נתקע לעתים קרובות, וקורס... רחמנא לצלן, קורס.
למה "רקוויאם למנהל-מוצר הטיפש"? כי רק מתכנת טיפש לא מבין מה הם יתרונותיו של המוצר שלו, ורק מנהל-מוצר טיפש יכול לקחת מוצר טוב ולהצליח להדביק אותו בכל המחלות של המתחרה הכבד והרע.
 

סרטים

בשנות השמונים ישבתי יחד עם חצי עולם שנה אחר שנה ועקבתי אחרי סדרות הגמר של ה–NBA בין בוסטון סלטיקס והלוס אנג'לס לייקרס. השנה, 20 שנה מאוחר יותר, חוזרות שתי הקבוצות לסדרת הגמר ואולי אפילו אצפה בהם. השבוע, בנוסף לפרסומות הקבועות (וגם השבוע יש לא רעות), יש גם קצת תזכורת לעבר (לארי בירד). הכתובת כרגיל היא : http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature
 

תגובה לשורות של עמית

התנצלות

כידוע לכולכם, מקור הכתבות המובאות במגזין באותה מציאות מפתיעה, מטלטלת ומעניינת שאנו חווים מדי שבוע בענפי העיסוק השונים של צ'יף. החל מן המעבדה להצלת נתונים, כלה בסדנא להשמדת מצעי מידע, והארגונים הרבים שאנו נקראים אליהם כדי לספק חוות דעת או יעוץ בנושאים הקשורים לשרידות המידע ולהמשכיות השירות, כולן סביבות דינאמיות ותוססות. מפלס הפעילות בהן אינו קבוע ומסיבות רבות בשבוע האחרון הוא רשם את אחד משיאי השפע השנתיים. אנו מתנצלים על כי הדבר גרם לנו לקצץ בזמן המוקדש למגזין זה. עם זאת, כפי שנאמר: "טוב וקצר, טוב פעמיים". או שזה "טוב קצר וקולע מארוך וצולע"?