...והשאר, היסטוריה

היכולת לספק שירות מתמשך לקהילת המשתמשים במקרה החריג של תקלה חלקית או קריסה כוללת במרכז מידע היא דרישה שחשיבותה הולכת וגוברת בשנים האחרונות. השימוש במוצרי שרידות המידע היא בחירה המספקת זמינות טובה בגישה למידע, וגם סבילות טובה למרכז המידע.
רבים מציגים כחיסרון את העובדה שפתרונות המאפשרים כפילות דורשים כמות גדולה יותר של משאבי אחסון. בצ'יף אנו רואים מדי שבוע כי ההשקעה במשאבי אחסון התואמים את עקרונות הגיבוי האופטימאלי משתלמת בעת אסון, אך לא רק. פתרונות המכווצים, וחוסכים בנפח האחסון (דה-דופליקציה), מחייבים עבודה רבה יותר, עם סיכויי הצלחה נמוכים בהרבה, במקרים של הצלת נתונים.
בבואנו לחשב את נפח האחסון הנדרש לעבודה עם מערכות שרידות המידע מסוג BOS, נכנס לחשבון גם מספר הגרסאות ההיסטוריות שכל ארגון נזקק להן.
תוכנת BOS מאפשרת שמירה אוטומטית של "עד אינסוף" גרסאות היסטוריות. בהגדרת הגיבוי ניתן לבחור במספר ימים אחורה לשמירת גרסאות קבצים, או במספר גרסאות של אותו קובץ. בדרך כלל כמות קטנה ביותר של קבצים שקיימים במערכת משתנים מדי יום. בארגונים בינוניים עד גדולים אנו מעריכים שנוצר נפח יומי של עד- 1% מתוך המידע ה"חם" (להבדיל מן המידע הארכיוני). ולכן, בארגון המעוניין לשמור גרסאות היסטוריות של קבצים וספריות למשך שבוע שלם, אנו מכינים מערכת בנפח 105% ביחס לנפח מערכות המקור הדורשות גיבוי ושחזור.
לשם דוגמא, משרד עורכי דין העוסק בפטנטים מחזיק שרת קבצים עם דיסקים בנפח 200GB, שרק כ- 60% מנפח הדיסקים מנוצל על ידי מסמכי עבודה. באותו משרד הוחלט לשמור כל גרסה היסטורית של מסמך שתיווצר, במשך חודש שלם - עד למעבר המידע לארכיון אלקטרוני. אי לכך, הותקן בו שרת BOS FS בנפח 180GB באתר מרוחק, על גבי מערך דיסקים בקיבולת 200GB.
בנוסף לכל הכלים הפשוטים והמיוחדים מתוך חבילת ה- BOS העומדים בפני מנהל הרשת (המגיע פעם בשבוע), עורכי הדין של המשרד עובדים בשלווה על תחנות העבודה, ובמקרה של שיבוש או אובדן ספריה או קובץ, נכנסים באמצעות דפדפן פשוט לספריות שלהם בשרת, ובאמצעות ממשק רשתי מורידים את המידע הדרוש להם.
בעבודה של רישום פטנטים נעשים תיקונים תדירים למסמכי וורד ארוכים, לתרשימים, וכו'. כאשר אחד המשתמשים מעוניין לחזור לגרסה קודמת כלשהי של קובץ מסוים, יכול הוא להקיש על שם המסמך הדרוש ולבחור באפשרות "Quick Restore" כדי שיפרסו בפניו כל הגרסאות הקיימות מתוך החודש האחרון.

למידע נוסף - info@chief.co.il

מק-גייבור

למי שלא זוכר מפאת גילו, טיב זכרונו או הרגליו את הסדרה הטלוויזיונית "מק-גייבר", סדרת הפעולה משנות ה-1980 עסקה בהרפתקאותיו של סוכן חשאי בעל תושייה טכנית ומדעית כמעט בלתי מוגבלת. הגיבור היה מסרב לשאת נשק חם במשימותיו ובמקומו היה מוצא דרכים לשלב חומרים וחפצים אשר בסביבה על מנת להיחלץ מצרות ולהשיג את מטרותיו.
במעבדה להצלת נתונים לעיתים נאלצים להשתמש במה שאנו מכנים "שיטות מק-גייבר" כדי "להתגייבר" על מגבלות ציוד ו/או מצבים חריגים. השבוע נודע לנו על "פתרון מק-גייבר" גם בתחום הגיבוי.

אחד מלקוחותינו טס לחו"ל עם בתו. בטיסה הלילית הגישו ארוחת ערב מיד לאחר שהמטוס המריא והתייצב מעל הים התיכון. במסכים הקטנים החלו סרטונים והילדה נרדמה עוד לפני תחילת הסרט באורך מלא. מתחת למושב שלפניה בצבץ התרמיל המשובץ ורוד-לבן, מקושט סיכות אלילי נוער. דרך החלון ראו רק חושך ומחלקת העסקים הייתה די נטושה. סביבה אידיאלית לעבודה. ידידינו שלף את המחשב הנישא מתיקו, מערכת ההפעלה ברכה אותו בגל האודיו המוכר ואור כחלחל האיר את תווי פניו. הזמן טס, ארבע וחצי שעות חלפו במהירות, התווים התרבו על המסך, המחשבות התחילו להתגשם. בוצעו תיקונים ותוספות, שינויים ועיצוב כולל, נגיעות פה ושם והמסמך התקדם יפה מאוד. עם קצת מזל, העבודה נושא היצירה תכסה רבעון או שניים של הוצאות שוטפות, וגם את כל הוצאות הנסיעה - כולל מתנות בדיוטי.
מסביב, נוסעים אחרים החלו כבר להתמתח ולבדוק את השעון. במסכים הקטנים הופיע לסירוגין ציור של מטוס קטן קרוב מאוד לנקודת היעד העגולה. עוד תיקון אחד קטן ובחורינו עמד לנתק את התקן הגיבוי, לכבות את הלפטופ ולהחזירו לתיק... כהרגלו, הוא בדק קודם את הלוגים ב-BOS המותקן בו ולמורת רוחו גילה שני דברים מדאיגים ביותר:
1. כל הסימנים מראים כי בריאות הדיסק הקשיח של הלפטופ במצב רע מאוד. בראש כל דיווח מופיעה התראת מערכת על אי תקינות הדיסק.
2. בכל ארבעת השעות האחרונות לא בוצע אף גיבוי למצע חיצוני. ההודעה מציינת שהוא אינו מחובר למערכת.
שומו שמיים! (רגע... אנחנו כעת בשמיים...) הוא שכח את ה-USB הקטן בכיס של מכנסי היומיום... הוא פשוט שכח להעביר אותו למכנסי המעצבים היפים שאשתו הכינה לו לנסיעה (בהם היו גם פחות כיסים).
הסוללה קרובה לגבול היכולת שלה, עוד מעט תתרוקן גם היא, הדיסק הולך "למות" ומי יודע אם אפשר יהיה להציל את המסמך הנהדר הזה בפעם הבאה שידליק את המחשב...מה עושים, מה עושים, לחשוב מהר, עוד מעט נוחתים...
הסתכל מסביב. מעט הנוסעים של הביזנס לא נראו לו הייטקיסטים (כן, יש מאפיינים כלשהם לזיהוי הזן), אך גם אם היו הוא לא מוכן להעביר את המידע לדיסק של מישהו אחר, גם לא של צדיק הדור.
פתאום נפלו עיניו על חוט האוזניות המבצבץ מכיס התרמיל של ביתו. החוט מחובר ל-iPod עם סקין מקושקש שהקטנה קיבלה ליום ההולדת. בנחישות של מק-גייבר ישראלי קשוח (עם בטן קטנה אך עדיין בשיא תקופת המילואים הפעילים) חיש התכופף ושלף את הנגן, חיבר אותו למחשב וחיכה שהצלמית שלו תופיע על גבי המסך, הקליק עליה ופתח אותו. על שולחן העבודה יצר ספרייה בשם "SOS" בה שמר את מסמך ה-Word הטרי והיקר. ואז, גרר את הספרייה אל חלון ה-iPod.
הלב הלם עדיין מבהלה, אבל סוף טוב, הכול טוב. הנחיתה עברה בין פיהוקים, ורק נדרש פיצוי קטן של הקרבה אבהית, על ההחרמה הזמנית של ה-iPod...
 

עידן התמימות

פעם, בשנות התשעים המוקדמות, עוד חשבו כולם כי הטפת מוסר תציל את תעשיית משחקי המחשב. זוכרים את "Don't Copy That Floppy"?...ריספקט!

המהיר ביותר

בשבוע שעבר דיברנו על חתולים כבדים. כאשר סיגייט רצו לתת שם מתאים לדיסקים המהירים שלהם, השם הנבחר היה Cheetah (צ'יטה), כשם המין החריג ביותר במשפחת החתוליים. הזואולוגים מכירים אותו כ- Acinonyx jubatus (מין יחיד בסוג Acinonyx), ייחודי ביכולת לפתח מהירות בריצה. בעבר נמדדו מהירויות שבין 112 ל-120 קילומטרים בשעה בריצות לטווח קצר (עד 460 מטר). אבל בנוסף למהירות עצמה, מדהימה יכולתו להאיץ מ-0 ל-110 קילומטר בשעה תוך שלוש שניות בלבד, מה שוויקיפדיה מגדירה כ"טובה יותר מאשר יכולתם של מרבית מכוניות העל").

הדיסקים תחת המותג Cheetah הם מסוג SCSI, חגים במהירויות של 10 עד 15 אלף סיבובים בדקה וקיבולותיהם נעות בין 37 ל-300GB..
בנוסף, מייצרים בסיגייט דיסקים SATA למחשבים נישאים (2.5") מסדרת Momentus בנפחים של 120 ו-160GB, החגים במהירות של 7,200 סיבובים בדקה.
 

(ה"מחטים" של ה"פאטיפון") בצד, הרחק משטח פני הצלחות, בעת האצה, האטה וכיבוי.

דגם זה, בפורמט 2.5 אינץ', מיועד בעיקר לאוהבי מקינטוש ולמשתמשי תחנות עבודה מקצועיות. הדיסק מגיע על גבי מסגרת התאמה לכונן 3.5 אינצ' הכוללת heat sink מובנית וישווק במחיר של כ-300 דולר.
 

מערכת BOS משולבת בשכירות חודשית

מעוניינים לחסוך בהוצאות, טרחה ואחריות ולשכור שרת
גם מחוץ לגוש דן? צרו קשר!
דרושים מפיצים בכל הארץ

מחשב לכל ילד?

זוכרים את הארגון האמריקני One Laptop Per Child - OLPC?, אז, ב-2005 הוא שם לו למטרה לפתח וליצר מחשב נישא קטן וזול (עד 100$) בעבור כל ילד עני בעולם השלישי. מחיר רכישת המחשבים היה אמור להיות נמוך בזכות השימוש בזיכרון פלאש במקום בדיסק קשיח (ואיך זה יכול להיות זול יותר?) ובמערכת הפעלה לינוקסית ותוכנות חופשיות.
לגבי תחזוקה, אותו מחשב אידיאלי היה אמור להתאפיין בצריכת חשמל נמוכה, עמידות גבוהה לנזקים ורמת בטיחות טובה, עם יכולות תקשורת אלחוטית לשימוש באינטרנט על ידי מחשבים רבים באמצעות חיבור אחד בודד.
אבל היום, 3 שנים אחרי, יש ל-OLCP בעיה קשה לספק את הבטחותיה, אפילו במחיר של 188$ לכל יחידה מדגם XO, אליו טיפס המחיר בסולם המציאות. יש לציין כי עד כה נמכרו כשש מאות אלף יחידות של ה-XO, אשר בכל זאת פרץ כמה מוסכמות בתחום המחיר (האם רכשתם מחשב נישא לאחרונה?)
 מה שבאמת חבל זה ש-OLPC, שפעם דבקו בהתלהבות בקוד הפתוח, היום מחזרים אחר מיקרוסופט כדי לצייד את ה-XO ב-XP. אם ה-XO יימכר כמו כל מוצר צריכה אחר, הרי כי זה בניגוד מוחלט לאידיאלים שהביאו להקמת הארגון.
עם זאת, דוברי הארגון לא מפסיקים להישבע כי עד 2010 יוכל לצאת עם דגם XO-2, קטן אף יותר, ועם מסך מגע דואלי (כפול)... במחיר של 75 דולר לאחד בלבד!... נצטרך להתאפק שנתיים כדי לקבל את מחשב הפלא בעל המסך הכפול, כנראה גם במחיר כפול.
 

השמדיי

אם לאחרונה קיבלתם מצ'יף מידע על השמדת נתונים ומצעי מידע, אנו חייבים לכם עדכון. צפיפות המידע בממוצע על גבי דיסקים מודרניים עלתה בשנים האחרונות.
מוסדות וארגונים נוהגים לסלק את מצעי המידע אשר בבעלותם ללא התייחסות למידע האגור בהם. לעיתים, עקב תקלה ברכיב זה או אחר, לא ניתן להגיע למידע עצמו על מנת להשמידו בטרם סילוק המצע הנושא אותו. בחברת צ'יף מנס ציונה, הפעילה בתחום שחזור מידע ממערכות מחשב מזה כ-20 שנה, ברור כי באמצעים יחסית פשוטים לכל מומחה בתחום, ניתן לשלוף מידע אגור במצעי מידע שסולקו.
כחברה שביצעה שחזורי מידע מדיסקים קשיחים לאחר שנמסו בשריפה, לאחר שנגרסו לפתיתים ולאחר כתיבת-על של אפסים, מערכת הפעלה חדשה ואףLow Level Format. מדיסקטים לאחר שנגזרו או נשרפו וממדיות אופטיות לאחר מגוון נזקים פיזיים. ברור לנו כי השמדת מידע נכונה מצריכה ידע מקצועי ייחודי בתחום שחזור המידע.
לשם השמדה מלאה של המידע הרשום ע"ג דיסק קשיח יש להתיך ממש את המדיה המגנטית בו לאחר ביצוע הגריסה. גריסה בלבד יוצרת מקטעים שמהם אפשר לאחזר מידע. גריסה לפיסות בגודל 1 ס"מ מרובע יאפשרו שחזור של:
 

חישוב זה מבוסס על קובץ Word ממוצע בגודל של כ- 50KB.

צ'יף מבצעת השמדה מלאה של המידע, ברמות אבטחה הגבוהות פי כמה מהנדרש, ומספקת תעודת השמדת מדיה המכילה פרטים מזהים למדיה המושמדת – כדוגמת סוג, מודל, יצרן, מספר סידורי וכדומה. למדיה מתכלה כדוגמת CD, Tape או דיסקט תבוצע ספירה בלבד.
על מנת להתאים את המדיניות הארגונית לדרישות החקיקה ולנהלים מתקדמים של זכויות הפרט והגנה על מידע מסווג, חייב כל ארגון להשקיע מחשבה ומאמץ כדי למנוע זליגת מידע מכל סוג. על כן, בצ'יף אנו מציעים שירות השמדת מידע מתקדם, בהתאם לתקנים הבינלאומיים והממשלתיים המחייבים.
 

השורות של עמית

צרות עין

אם יש משהו שמציק לי במיוחד אצל הישראלי המצוי, הרי זו צרות העין, שלעתים גובלת בטיפשות ברמות שקשה אפילו לכתוב עליהן. אבל אני רוצה להתרכז בפרובינציאליות של הישראלי בכל הנוגע לחו"ל, ירידה מהארץ ו/או חזרה לארץ. בכל פעם שמשרד הקליטה מנסה להחזיר ישראלים יורדים ומציע להם הטבות, יקומו הטיפשיים ויצעקו גוועלד. כשקראתי את הטוקבקים העוסקים במתן ההטבות נדהמתי לגלות שמאות ישראלים מאמינים שכל מי שעזב את הארץ... עושה מיליונים!. זו או טיפשות לשמה או פרובינציאליות ברמה גבוהה במיוחד. “עשו מיליונים בחו"ל ועכשיו חוזרים לשתות את דמה של המדינה". ועוד פסיקה מדהימה "ירדו כדי לא לשרת בצבא". אולי כל ישראל אחים, אבל אלוהים ישמרנו מאחים טיפשים וקנאים כאלו.
קחו לדוגמא את גרושתי שתחייה (לא יותר מדי, אני מקווה). "בזכותה" אני יושב בגלות, והיא היא ששותה שנים את דמי בקשית (כספי אזל זה מכבר). ולמרות שהיא אחראית למצב, היא עדיין מתקשה לעכל ומתלוננת על כך שאני תסתובב בחו"ל (ברחבי אירופה). לך תסביר לה שיותר זול לי לטוס לרומא מלקחת רכבת מירושלים לתל אביב ובחזרה.
ועוד יותר מציקה לי כפיות הטובה הישראלית, שהיא רמה אחת מעל לצרות העין (כולל מס ערך מוסף). בכל פעם שאני קורא כתבה על ענף ההיי-טק, אני מוצא עשרות מטומטמים שטוענים שעובדי הענף הם אוכלי חינם שמקבלים משכורות עתק על כלום. לך תסביר לאידיוט הממוצע, שזה הענף שבזכותו השקל הוא אחד המטבעות החזקים ביותר בעולם. זה הענף שחיסל את הגרעון במאזן התשלומים הישראלי.
 

הסטה לה ויסטה

השבוע יצא לי לבדוק מחשב חדש שעליו מותקנת מערכת ההפעלה ויסטה. על מחשבים ישנים אין מה לדבר כלל, מדובר שמערכת הפעלה זוללת משאבים, אבל מצד שני כל המחשבים החדשים מצוידים בויסטה ובהרבה משאבים לזלול. הפלא ופלא, היא עובדת יופי. אלא מה? וכאן הבעיה.. על הנייד שלי כתוב במפורש שהוא מוכן לויסטה ואין שום סיכוי שבעולם שהיא תוכל לרוץ עליו בלי שאפוצץ אותו בזיכרונות. אני גם מבין היטב מדוע ספקי המחשבים לא ממש רצים להילחם במיקרוסופט, שכן הויסטה היא פרנסה לא רעה, שכן היא בעצם מכריחה את המשתמשים לקנות מחשבים חדשים.

אגב ויסטה, השבוע הורדתי -למרות שספק אם באמת אתקין- את ה"ליאופרד", היא מערכת הפעלה MAC למחשבי PC אז אם מישהו מעוניין להסתבך רק כדי שתרוץ לו מערכת בפעלה של מקינטוש על ה-PC מוזמן לכתוב ואני כבר אמצא דרך להעלות את המפלצת לאן שהוא.
 

זהירות גנבים

בכל מקום נורמאלי בעולם, כרטיס אשראי הוא שירות בנקאי שניתן חינם. בישראל משמש כרטיס האשראי כפטמה נוספת בעטין דרכו חולבים את הציבור. ישראכארט בבעלות בנק הפועלים, אותו בנק שספג הפסדי עתק של 2 מיליארד במשבר הסאב פריים, אמורה לכסות את הפסדי חברת האם על ידי תעריפון הזוי שכולל העלאת מחירי עמלות של עד 80%.
בזק אולצה לספק קווי אינטרנט בלבד (בלי טלפון) וכמובן, מיד נמצאה הדרך לכסות על הנזק באמצעות תוספת דמי אחזקה של 25 שקלים בחודש.
חברות הסלולר מוכרות טלפונים בהון עתק וכולם מהדור השלישי... וכמובן שיש מחיר חובה של חבילת גלישה שאיש לא משתמש בה. הציבור מאמין שחברות הסלולר מסבסדות את מכשיר הטלפון שלו. מה שהציבור לא יודע הוא שמחיר הטלפון אצל חברות הסלולר הוא כפול ממחיר השוק במקרה הטוב. הציבור גם לא יודע כי איש לא אמר לו שיש טלפונים סופר מתוחכמים מהדור השני וה-2.5 .
אנחנו צרכנים טיפשים, ולא פלא שדופקים אותנו, כי אנחנו לא מסוגלים להצביע ברגליים. בגלל זה מגיעים לנו נשיא לשעבר אנס, ראש ממשלה שמקבל שוחד, שר אוצר גנב ועוד 117 אידיוטים שאנחנו בחרנו בהם והם... מוכרים לנו את אותו זבל כמו כל החברות שלעיל. כאזרחים אנחנו טובים לשירות צבאי (ואף מתנדבים אחרי גיל 45), לתשלום מסים, ולהוות שפן ניסיון של המערכת. כל רפורמה שנכנסת לתוקף ואמורה לשרת את הציבור (אותנו!) כוללת בין היתר משגל מהיר ואכזרי. אני מתחיל להגיע למסקנה שאנחנו מזוכיסטים והחוויות הללו הן חלק מההנאה של הישראלי. לא פלא שרוצים להעביר חוק שיכניס לכלא לקוחות של זונות.
 

פיירפוקס והאמת

אני מאמין בקוד פתוח ובתכנות חינם, אני משתמש בפיירפוקס ובטנדרבירד, אבל כאן המקום להודות. הפיירפוקס כבר לא מה שהייתה, היא גוזלת כל כך הרבה משאבים שלעיתים קרובות היא זו שמעכבת את כל המערכת. כל התוספות שלה רק מחמירות את המצב. מנהל ההורדות שלה גרוע במיוחד ותהליך פשוט של הורדת תמונה תוקע את המחשב לעד 20 שניות. שלא לדבר על להוריד שתי תמונות יחד. והיא קורסת לעתים קרובות. ולפני שתאמרו משהו: יש לי את הגרסא הכי מעודכנת (יציבה). האצתי את העבודה שלה על ידי שינוי ההגדרות ואכן מהירות הגלישה יוצאת מהכלל. האקספלורר לעומתה אולי מגושם אבל אני מאפשר הורדת קבצים בקלילות ובמהירות, הוא לא קורס ויותר ויותר אני מוצא את עצמי נאלץ להשתמש בו. המסקנה שלי היא שגם המתכנתים המהפכניים ביותר בשלב זה או אחר נשבים בקסם המשאבים הבלתי מוגבלים, והורסים מוצר טוב.
 

דייי!

אין גבול... חברת שלטי החוצות "מקסימדיה" דרשה ממפיצי הסרט "סקס והעיר הגדולה" להוריד מהפוסטרים שמוצגים ברחובות הערים ירושלים ופתח תקווה את המילה "סקס". הנוסח הצנוע שהוצע: "... והעיר הגדולה". (ציטוט YNET)
ולהלן כמה תגובות, (אלוהים ישמור, מה עלה בגורל עם הספר?):

-למה אני צריך שילדי יתקלקלו? בגלל ביזנס?! יוסרו לאלתר כל שלטי ... והעיר הגדולה ואולי גם הסרט בעייתי גם ככה. (אזרח ישראלי)
-מצוין, גם מהפרסומות, ילדה בת 7 לא צריכה לשאול מה זה סקס! זה לא נורמאלי (אמא)
- צודקים לגמרי בעיקר מי שלא מכיר את האופי של הסרט (יהודי בן יהודי אמיתי)
- לכל אלו שנגד, אם תעברו שם עם הבן הקטן שלכם והוא ישאל מה זה סקס, מה תענו לו (אנונימי)
- למה אני צריך שהבת שלי בכיתה ב' תשאל אבא מה זה סקס (שי, ירושלים)
- למה אני צריך לסבול? למה כשאני הולך ברחוב אני צריך לראות כאלו שלטים דוחים? למה ילדים צריכים לראות את התועבות האלו? יש דברים שהצנעה יפה להם. תפסיקו בשם החופש להרוס חיים של אנשים. תראו למה הפתיחות הזו גורמת; אונסים, גירושין, בגידות. צריך לדעת לשים גבול, גם במדינה דמוקרטית! (עמי)
- אם לכתוב "סקס" זה באמת לא עניין כזה משמעותי, אז מה איכפת לכם להסיר אותה?  חוץ מזה, אם אתם כל כך נאורים, איך זה שנוח לכם עם העובדה שמוכרים לכם סקס? אתם אוהבים להרגיש שאתם נמצאים עם זונות? (חילוניה)

ויש עוד... אוסף של פרימיטיביים! אחיי, אם אתם רוצים להגן על הילדים שלכם, אז תרחיקו אותם מעצמכם, כי אולי לאנשים עם מנת משכל כה צנועה מוטב לעזור בהמלצה להימנע מלהביא ילדים לעולם. תמיד חשבתי שיש גבול לכל דבר, אבל לא בישראל ובטח לא בירושלים. לא נעים, אני אוהב את העיר הזאת אבל מצידי לוותר עליה כל עוד יישארו שם כל כותבי הפנינים שלעיל. אוי לאותה בושה, איך לעזאזל אני אמור להסביר את התופעה הזו לחברים בחו"ל? איך אני יכול להסביר מה בעצם ההבדל בין ישראל לאיראן, בין מוסלמי ויהודי? כל כך קשה לומר לילד מה זה סקס? סקס זה מין בלטינית ומין זה זכר וגם נקבה, סקס זה לא האקט עצמו.
ודי לאלו שמטיחים בנו: "מה אכפת לכם? זה כל כך עקרוני?” וקוראים לעצמם חילוניים (ואולי אפילו מאמינים שהם סובלניים).
די, 45 שנה שני רואה אותם מנצלים את הסובלנות שלנו ושפל הרוח, שומע אותם צועקים "אחים יהודים"... ככה אני לא רוצה להיות אח שלכם, לא מוכן לקבל אתכם או להסכים עם מי מאלו שכן סובלים אתכם. לא מוכן להשלים עם הבורות (כן, בורות. להכיר רק ספר אחד וחצי מיליון פרשנויות עליו...לצערי, רבותי, זה בורות). לא מוכן עוד לשתוק על החוצפה, הניצול. זו בעיה אישית שלי, אבל לא סובל את בגדי הפריץ (כן אותם בגדים לבש הפריץ שסחט ואחר כך שחט יהודים). הפכתם את עם הספר לעם הזבל ואת היהדות לחשוכה. נכנסתם לי לצלחת, לכיס, לחיי הנישואין, למיטה ואתם מחכים לי גם בקבר. בפעם הבאה שתיכנסו אני אחכה לכם, ולא אושיט יד לשלום אלא אהיה מוכן למגננה.
אני קורא לכם היהודים הציוניים, או מה שנשאר מכם, הפסיקו לסגוד רק לאדמה וקחו את רסן היהדות לידיכם. כי אם המצב הזה יימשך אתם וגם אנחנו באותה חבילה ואת המלחמה הבאה ננהל ברחובות ירושלים. נדמה כי רק אתם יכולים להחזיר את הכבוד לדת היהודית, את השכל, את ההשכלה. ובזאת למנוע מלחמת חילונים בדתיים.
 

וגם סרטים (בלי סקס)

פרסומות מצחיקות כרגיל ב: http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature
ועוד...
לפני כמה זמן עשיתי סרטון על ספר לאתרי אירוח ומלונות מיוחדים בצרפתית, השבוע סיימתי את האתר של הספר והוא כולל כמה סרטי וידאו לא רעים (כמו למשל ארמונות הקרח בפינלנד). שווה צפייה: http://www.hebergement-insolite.com
 

תגובה לשורות של עמית