"You should listen to your heart, and not the voices in your head"
Marge Simpson
גרסת BOS העדכנית הינה BOSv 2.2.1.8a לקוחות בהסכם שירות הזכאים לעדכון הקישו כאן לקבלת העדכון. לאלו שעדיין אינם לקוחות, לבקשת גרסת הדגמה הקישו כאן
היית בחופשה? במשמרת? במילואים? במרחב המוגן או במקלט? אין סיבה להפסיד את המהדורות הקודמות של הידיעון. דפדף/פי אחורה באמצעות הקישורים שבפינה הימנית העליונה של הגיליון
"מזל טוב!"- כתבה לינדה לבלנק, במאמרה על מחזור מחשבים- "עשית צעדים גדולים בשיפור אבטחת המידע בחברה שלך. שכנעת את העובדים לא לקבל סוכריות מזרים בדואל, לא להשאיר מידע אישי זרוק ברשת, ולשלוט מבחינה פיזית על הלפטופים, מחשבי כף היד וצעצועים אלקטרוניים אחרים שלהם. אתה הגורו המוביל באבטחת הארגון". וכעת לשאלה: מה קורה למידע שלך כאשר המערכות יוצאות מכלל שימוש? האם את/ה יודע/ת? האם את/ה רוצה לדעת? את כל המידע שאנחנו נלחמים כדי לשמור בטוח, לאן שולחים? שלושה דברים יכולים לקרות למחשבים, אומרת לבלנק: - הסבה. המנהל מקבל את הדגם האחרון שיוצא, עוזרו מקבל את הדגם שלפניו, והפקיד האפור מקבל את המערכת הישנה של העוזר. - החלפת יעוד- המנהל לוקח את הדגם הישן הביתה לילדים, ומקבל אחד חדש למשרד. לעוזר ולפקיד אין מזל. - מחזור. המחזור יכול להיות פנימי או חיצוני. מחזור 'פנימי' פירושו להציע את המחשב בתוך החברה למי שזקוק למכונה בעלת התכונות שלו. מחזור 'חיצוני' פירושו תרומת מחשבים לבתי ספר או מוסדות רווחה, לא משנה איזה, העיקר שאין לאיש מושג היכן הוא יכול לנחות לבסוף.
כאשר המחשבים עצמם עוברים ידיים (הסבה), קיימת האשליה שהמידע לא ב-א-מ-ת עבר מיד ליד. אך השערה זו אינה נכונה. נכון, העוזר עובד בשביל המנהל, הוא יד ימינו, יודע את הכול כדי שהעסקים ימשיכו לתפקד כרגיל וכדי לשמור את המנהל הרחק מצרות. אך פתגם ישן אומר "זה שלימדתי אותך את כל מה שאתה יודע, לא אומר שלימדתי אותך את כל מה שאני יודע". רק מפני שהעוזר מכיר את רוב החומר במחשב של מנהלו, לא אומר שחייבת להיות לו גישה לשאר. בנוסף, יתכן מאוד שהמנהל מחזיק על גבי המחשב חומר בו אינו רוצה לשתף את עוזרו. דוגמה לכך הם הערכות ביצועים, מבני תשלומים ומידע עסקי אישי. ומה כאשר העוזר ירגיש בלתי מרוצה? במחשבים שייעודם הוחלף הסכנה שונה. לוקחים הביתה את המערכת העסקית הישנה, נותן לילדים להתקין משחקים ותוכנות שונות כדי לשחק בצורה מקוונת. ולפעמים הם מתפתים להקיש על כל כפתור חדש הצץ להם על המסך. הם חשופים לתוכנות ריגול, וירוסים, ותוכנות זדוניות אחרות איתם נלחמים מדי יום ויומו במשרד. לפעמים שוכחים להלחם נגדם גם בבית. אבל זכור: המידע העסקי הישן עדיין שם, גם אחרי הרצת תוכנות מחיקה!
במקרה של מחזור פנימי בתוך הארגון איש בתפקיד זוטר יכול לקבל את המחשב לשימושו, והדבר הבא שיכול לקרות זה שמסמך סופר סודי, שאפילו המנהל לא יודע ממנו, מופיע בכל עבר ברשת הארגונית, במקרה הטוב, ומחוצה לה במקרה הפחות טוב. ואם כך עם המחזור הפנימי, תארו לעצמכם את סכנות המחזור לעולם החיצוני, ללא כל יכולת שליטה על הפצת המידע בציבור. וכאן חשוב להדגיש משפט של לבלנק: "זה ששכרת חברת סילוק מסחרית, לא אומר ששכרת חברה אתית". בבואנו לנטרל את המידע למען הסבה, שינוי יעוד או מחזור המחשבים, קיימות שלוש גישות נפוצות: מחיקה, Degaussing או השמדה פיזית.
קיימים יישומים מסחריים המיועדים לכתיבה של אפסים או מספרים או אותיות רנדומאליות על גבי הדיסק הקשיח. לגבי מחיקה, לדיסק בנפח צנוע של 40GB ייקח כ-36 שעות להשלים את המשימה.אמינות השיטה, על פי טכנולוגיות השחזור הקיימות היום, בהחלט לא טובה.
דה-גאוסינג, תהליך העברת המצע במכשיר המייצר שדה מגנטי. תהליך זה הוכח כיעיל למדיה רכה כדוגמת דיסקטים או קלטות אך בדיסקים התהליך מעט מורכב יותר. ראשית יש לפרק את הדיסק, ולאחר מכן יש לטפל בו ידנית ופרטנית - אחד אחד. יש לאתר ספק שירות, ובארגון גדול ניתן לרכוש מכשיר כזה, שהוא גם גדול, גם מרעיש, והשפעת השדות המגנטיים שלו על גוף האדם בגדר מסתורין, אך על כל חלקיקי המתכת בסביבה - ברורים למדי. כפי שסיפרנו בעבר ארגון ישראלי גדול רכש מכשיר מסוג זה והזמין לאחר מכן בדיקת יעילות על ידי שחזור המידע בדיסקים הממוגנטים. לאחר החלפת חלקי החומרה שנפגעו מן ההרעדה, כל המידע נמצא זמין בתהליך שחזור מעבדתי פשוט!ין.r> ההשמדה הפיזית גם היא מחייבת פירוק הדיסק מן המחשב, וביטול האפשרות של הסבה או שיני יעוד.תמיד אפשר לפרק את הדיסק ולהעביר הלאה את המחשב עצמו. במקרה כזה יש לשמור את הדיסק עם המידע המסווג במקום מאובטח (כספת או ארון נעול). במידה ויום אחד נצטרך את הדיסק, במקומות האחסון חייבים לשמור על תנאי הסביבה המומלצים לדיסקים. אבל...כמה מקום פנוי יכול להיות בכספת? האחסון המאובטח רק מהווה דחיית ההחלטה. בסופה של תקופה יימצאו שם דיסקים רבים ונצטרך לטפל בסילוקם.
נפוליון אמר כי על מנת לנצח צריכים רק שלושה דברים: "Argent, argent et argent"- כסף, כסף, ועוד כסף. כדי לנצח במלחמה בה מעורבת מדינתנו היום צריך, מסתבר, גם דברים נוספים. וכדי לנצח במלחמה היום-יומית שלנו כמשתמשי מחשב נגד תקלות, שגיאות ומצבים שונים המאיימים על קיום ועל שלמות המידע שאנו יוצרים, צריך לגבות, לגבות ולגבות...אבל לא רק....למען המצטרפים החדשים בואו נדייק ולהסביר כי גיבוי לבדו לא יביא לניצחון, כמו שכסף לבדו לא משיג מטרה. גם כסף וגם גיבוי דורשים ניהול פיקח ומהלכים נכונים כדי להניב את מיטב התוצאות לאורך זמן.
כל מנהל רשת מודע לחשיבות הקריטית של גיבוי מידע וסיסטם, ושל הזמינות שלהם בשחזור במקרה של אסון גדול (כמו אחרי הפסקת חשמל, תקלת חומרה, אסון טבע או אובדן מידע גדול) או אסון קטן (מחיקת פסקה מקובץ ודריסת הקובץ הישן, מחיקת קבצים או ספריות בשוגג, "העלמות" מסתורית של מידע במהלך פעולות שונות של המשתמשים - זוטרים או בכירים בארגון...)
במשך שנים, נעשו הגיבויים היומיים על ידי כתיבת עותקים של הקבצים לסרט מגנטי. ולמרות שהמשפט הקודם היה בלשון עבר, עדיין הרוטינה קיימת בארגונים רבים. הפעולה הייתה עבודה לילית טיפוסית, וכיוון שדרשה זמן רב ופנאי של המערכות, היא הייתה מתבצעת ב"חלונות גיבויים", הזמן בו שום עבודה יצרנית אחרת לא הייתה צריכה להתבצע. בנוסף, היו מבצעים גיבוי מלא של כל המידע והמערכות באופן תקופתי (אחת לשבוע או לחודש).. בשיטת ה-"data reduction backup" הקבצים היו נדחסים בצורה שלא יאבד מידע, כמו למשל לקובצי Zip, לפני כתיבתם לטייפ. עוד אפשרות הקשורה לקודמת הינו הגיבוי במירור, (אשר כפי שאנו יודעים הינה טכניקה של Fault Tolerance ולא של גיבוי) אשר מדלגת על הצורך בדחיסה וכותבת לדיסק אחר, כך שניתן לקרוא את הקבצים באמצעות הכלים הרגילים של הסיסטם, ללא צורך ביישומי הגיבוי שיצרו אותם. אבל, כמויות המידע שהארגונים יוצרים ומאחסנים גדלו במהירות רבה, ויחד עם זאת מגיע הצורך להריץ את המערכות לאורך תקופות זמן ארוכות יותר, כולל סביב השעון. היות וחלונות הגיבוי הארגוניים הולכים ומצטמצמים, והיות וכמויות מידע גדולות דורשות יותר ויותר זמן לגיבוי, אנשי מערכות המידע הארגוניות נפלו למלכודת: הם לא יכלו להבטיח שרידות המידע והמשכיות השירות ללא גיבויים עדכניים, אך גם לא יכלו להשבית את המערכות -אפילו באופן חלקי- על מנת לבצע את אותם הגיבויים. ואז, פותחו מספר אסטרטגיות לפתרון הבעיה הזו. אחת מהן הינם הגיבויים החלקיים. הם תלויים בקיום של גיבויים מלאים שנעשו במִרְוָחים סדירים, והרעיון הוא לחסוך בזמן על ידי גיבוי רק של הקבצים שהשתנו - בידיעה כי כבר קיים גיבוי של כל שאר הקבצים שלא השתנו.
על מנת לקבוע אילו קבצים השתנו, תוכנת הגיבוי בוחנת את מועד השינוי של כל קובץ במערכת הקבצים, ואם לקובץ יש חותמת זמן מאוחרת מזו של הגיבוי האחרון, קובץ זה ייכלל בגיבוי הדיפרנציאלי או האינקרמנטאלי הבא. בכדי לשחזר קבצים, גם אם מדובר בקובץ בודד או במערכת הקבצים כולה, ראשית יהיה עלינו לשחזר את הגיבוי המלא האחרון, ולאחר מכן את הגיבוי הדיפרנציאלי האחרון או את כל הגיבויים האינקרמנטאליים לפי הסדר. כמובן, פעולת שחזור מסוג זה מורכבת יותר משחזור מגיבוי מלא. אבל, היות וגודל ומספר הקבצים הפעילים מאוד ממשיך לגדול, הגיבויים הדיפרנציאליים יכולים לקחת כמעט את הזמן שלוקח להשלים גיבוי מלא!. כך, נולד הרעיון לגבות רק את הקבצים שהשתנו מאז הגיבוי הדיפרנציאלי האחרון. תוכנית הגיבוי בעלת שלושת השלבים נקראת גיבוי אינקרמנטלי, והיא מסוגלת לצמצם את כמות המידע שיש לגבות בכל פעולת גיבוי. על פניו זה נראה פתרון טוב...עד שמגיע הרגע לשחזר! אז, דבר ראשון משחזרים את הגיבוי המלא האחרון, ולאחר מכן את הגיבוי הדיפרנציאלי האחרון, ורק אז משחזרים כל אחד מהגיבויים האינקרמנטליים שנעשו מאז הגיבוי הדיפרנציאלי האחרון! כל התהליך נחוץ על מנת להבטיח שכל הקבצים מעודכנים לגיבוי האחרון.. (דוגמא: אם ביום שישי נעשה גיבוי מלא, והמערכת קרסה ביום חמישי לאחר מכן, כאשר יש לנו גיבוי דיפרנציאלי אחד מכל אחד מימות השבוע - לאחר שחזור הגיבוי המלא, נצטרך לשחזר, בסדר כרונולוגי, את הגיבויים של יום ראשון, שני, שלישי, רביעי וחמישי!) חוץ מהזמן הדרוש לביצוע השחזורים, רק העבודה של להעלות ושוב להעלות את הטייפים היא כבר מעמסה לא קטנה. חומרה אוטומטית, כולל ספריות טייפים וזרועות רובוטיות עושים את העבודה קלה יותר, אך שחזור דיפרנציאלי אינו משימה פשוטה, במיוחד עם המערכות הארגוניות לא מגובות פעם בשבוע, אלה בפסקי זמן ארוכים יותר. וכעת, דמיינו מצב מאוד נפוץ בין לקוחותינו (לקוחות המעבדה לשחזור מידע): אחת הקלטות פשוט לא תקינה! ניתן לשלב גיבויים אינקרמנטלים ודיפרנציאליים כך שהעותק האינקרמנטלי כולל גם את השינויים שנעשו במידע מאז הגיבוי המלא או הדיפרנציאלי האחרון. שיטה זו דורשת רישום ואינוונטאר מדויקים ביותר, אך מסוגלת לאפשר שחזורים מהירים (ומורכבים) יותר.
בעיה נוספת הקיימת בתוכניות הגיבוי המיושנות הללו היא שהם אינם מתאימים למערכות מבוססות מסדי נתונים של טארנסאקציות בזמן אמת. שם, חיוני לגבות כל שלב של כל טארנסאקציה , שינוי בקובץ, כתיבה לדיסק או פעולת I/O. במערכות אלו אומצה שיטת הגיבוי המתמשך (CDP) או גיבוי מבוסס זמן. באמצעות שיטת גיבוי זו, טפסים על גבי דיסק אחר באתר אחר, כל גרסה של המידע שמשתמש שומר. כך, אמורים להיות מסוגלים לשחזר מידע בכל רגע נתון בזמן (point in time), כולל את הפעולה האחרונה של כתיבה לדיסק שבוצע לפני קרות התקלה.
גורם חשוב מבדיל CDP משיטות ה-מירור, ה- RAID או הרפליקציה (שיטות FT) הוא כי שיטות אלו מגינות על המידע מתקלת חומרה על ידי שמירת העותק החדיש ביותר של המידע. ה-CDP גם יסייע בשחזור במקרה של שיבוש מידע, ויאפשר לנו למצוא את הנקודה המדויקת בה חל השיבוש. שאלה אחרת היא עד כמה דק אנו טוחנים. מה הגודל של המידע שאנו שומרים לכל יישום - הקובץ השלם, או רק השינויים? תיבות דואל שלמות - או מסרי דואל אינדיבידואליים? קבצים ואינדקסים של מסדי נתונים, או רק הלוגים של הטרנסאקציות? רוב מוצרי ה-CDP רק שומרים את הביט או הבלוק שהשתנו, ולא את הקובץ השלם. אם תשנה ביט אחד בקובץ בנפח 10GB, ה-CDP רק יגבה את הביט או את הבלוק שהשתנו. גיבויים מסורתיים אינקרמנטארלים ודיפרנציאליים מעתיקים את כל הקובץ. לכן, CDP בד"כ דורש פחות מקום על גבי מצעי הגיבוי..
גישה שונה שאינה נחשבת ל-CDP מלא משתמשת במתודולוגיה של snapshot, עותק של מצב המערכת המלא לפסקי זמן סדירים. הסנפשוטים נשענים בעיקר על סמנים אל הווליום המקורי, שחייב להיות שלם! הסנפשוטים נעשים במהירות ויכולים לשמש לשחזור או ליצירה מחדש של מצבי דיסק בנקודת זמן מסוימת. אך סנפשוטים אינם גיבויים, והם חייבים גיבוי בעצמם בכדי שיוכלו לתמוך בשחזור המידע לאחר תקלות פיזיות כמו קריסת דיסקים.
*מגבלת המהירות היחידה הינה מהירות הרשת - ככל שהרשת או החיבור בין הדיסקים יהיה רחב ו פנוי יותר, יצטמצם זמן הגיבוי וקריאת הקבצים -המאוחסנים במצב של restore ready
ובסופו של יום מה שקובע הוא מהירות, עדכניות, ועלות השחזור. פחות מעניין אותנו על כמה דיסקים יימצא הגיבוי, פחות מעניין אותנו כמה זמן לוקח למערכת הגיבוי לנהל את עצמה ולרשום את האינדקסים שלה, פחות מעניין מה משך הגיבוי, להיפך אנו נעדיף לבצע עשרות גיבויים קצרים ועדכניים במהלך היממה על פני גיבוי אחד ארוך אחת ליום. דיסקים קשיחים יותר זולים מקלטות - לאורך זמן, דיסקים הרבה יותר מהירים בזמן תגובה לגיבוי ולאחזור, וכן בסופו של דבר הם גם יותר אמינים. במערכת BOS יישמנו בדיוק את העקרונות הללו.
לפני שנה בדיוק הכרזנו בצ'יף מנס ציונה על פתרון חדש המאפשר המשכיות עבודה מול דיסק קיים גם מיד לאחר הוספת דיסק חדש למערכת מחשב. לצד השיפור הטכנולוגי, יתרון כלכלי ניכר.
1. יתרון טכנולוגי עד כה, עם הוספת דיסק חדש על מנת להרחיב את נפח הזיכרון ו/או האחסון במערכות מחשב (תחנות עבודה או שרתים) היה צורך במעבר ידני של ספריות וקבצים לדיסק החדש. לדוגמה, כאשר מערכת גיבוי זקוקה ליותר נפח דיסק בכדי לגבות את המידע, חייב היה מנהל הגיבויים להעביר חלק מן המידע מהדיסק הישן לדיסק החד דוגמה יותר קונבנציונאלית היא כאשר מתחילים לעבוד במערכת עם דיסק בודד עליו הוגדר את כל הדרוש והותקנו כל האפליקציות; לאחר זמן נתמלא הדיסק ויש צורך להעביר את כל המסמכים לדיסק חדש. זהו החלק הפשוט יחסית, אבל לאחר מכן יש צורך לשנות את כל ההגדרות בכדי שהמערכת תוכל לחזור ולמצוא את הקבצים הללו במיקום החדש. כאן נכנס ה DE לפעולה. הפתרון מרחיב את תחומי הדיסק הקיים ללא שינוי ההגדרות. עם ניקח דיסק קשיח קיים בגודל 60GB שנשארו לו 1GB פנויים, נוסיף למערכת דיסק קשיח נוסף (D) בגודל 60GB ונגדיר אותו כאילו הוא המשך של ספריית ,My Documents ולאחר מכן נעביר אליו 20GB קבצים מתוך My Documents. הנפח הכולל לא ישתנה, הקבצים ימשיכו להראות כאילו הם באותו מקום בכונן C אך פתאום יהיו לנו 20GB פנויים ב C ועוד 40GB פנויים ב - D.
2. יתרון כלכלי הפתרון פותח תחילה בכדי לפתור צורך של לקוח שרצה לגבות 1TB נתונים למחשב פשוט עם ארבעה דיסקים IDE בגודל 250GB וללא נוכחות RAID, כלומר מערכת בעלות מינימאלית עם תשואה מקסימאלית". כיום ניתן להגיע במחשב פשוט לנפח כולל של 3TB עם ארבעה דיסקים של 750GB .
מרכזי מידע בישראל שאמצו את הטכנולוגיה מדווחים על תוצאות חיוביות, קלות בהפעלה ויחס עלות –תועלת יוצא דופן.
הבקרים המוטמעים (Integrated Comptrollers- ICs), יחד עם הראשים והמצעים שבדיסקים הקשיחים, משחקים תפקיד חשוב בעיבוד ובאחסון של המידע על גבי הדיסק ובקריאה ממנו. בתכנון דיסק קשיח, חלקי הסיליקון החשובים ביותר הם ערוץ הקריאה (read channel), הקדם מגבר (preamplifier), בקר המנוע, בקר הדיסק הקשיח ומערכת האחסון על גבי שבב (SoC- system-on-a-chip )
ערוץ הקריאה
ערוץ הקריאה מבצע קידוד ודה-קידוד של המידע הנכנס והיוצא מן הקדם מגבר. ערוץ הקריאה מאתר ביטים באות האנלוגי היוצא מן הקדם מגבר והופך אותם לתצורה דיגיטאלית. ערוצי קריאה משתמשים בטכנולוגיות עיבוד מתקדמות של אות-מעורבת ואות דיגיטאלי, בנוסף למערכים מתקדמים של קידוד מידע וסינון דיגיטאלי בזמן פעולות הכתיבה עצמית של ה- servo ופעולות דה-קידוד המידע מהסרוו המתרחשות על מנת למקם את ראשי הדיסק בזמן פעולות החיפוש (seeking ו- tracking)
Preamplifier כאשר דיסק קורא אות מפלטת הדיסק, הקדם מגבר משמש להגברת אותות אנלוגיים זעירים עוד טרם שהם נשלחים למעבד מוטמע של ערוץ הקריאה להפיכתו לתצורה דיגיטאלית. משימה נוספת של המגבר הינה להגביר את האות מערוץ הקריאה בכדי שראש הדיסק יוכל לכתוב אותו על גבי הפלטה.
בקר המנוע בקר המנוע מנהל את המנוע המסובב את הפלטות בדיסק ושומר על מהירות הסיבוב (סיבובים לדקה). כמו כן, הוא מניע את המנוע ( voice coil motor (VCM המעביר את מערכת הראש (head gimbal assembly (HGA מטרק לטרק בזמן פעולות החיפוש, ואז מחזיק את ה-HGA בטרק בזמן פעולות הקריאה והכתיבה.
בקר הדיסק בקר הדיסק מנהל את פעולת מעבר המידע בין הכונן למחשב בזמן פעולות קריאה וכתיבה. ה-servo logic שלו אחראי לניהול מיקום הראשים בזמן החיפוש - seek, כלומר תנועה מטרק לטרק אחר שאינו סמוך לו, ו-tracking, כאשר הוא נשאר באותו טרק. ה- controller logic and firmware הם בד"כ קניין רוחני של היצרן.
Systems-on-a-Chip מערכות על שבב מטמיעות על גבי חתיכת סיליקון אחת את ערוץ הקריאה, את בקר הדיסק, את ה-servo logic, המיקרו-מעבד והזיכרון. במקור הם פותחו לפלח ה-PC השולחניים, אך יחסי העלות/כוח/ביצועים הטובים שלהם הרחיבו את השימוש שלהם בתחום הארגוני, המחשבים הניידים, ויישומי האלקטרוניקה הניידים והנייחים לצרכן.
-=o0o=-
לאחרונה יצאה חברת STMicro עם Preamplifiers מסדרה המכונה NZP, או Near Zero Power, מפני הצריכה המועטה בחשמל. הרכיבים מיועדים לפלטות בקוטר קטן מ-2.5 אינץ', והם כנראה התפתחות של משפחת ה-ULP -Ultra Low Power המסוגלת להעביר מידע בשיעור גבוה פי חמש. בד"כ ניתן למצוא פלטות קטנות מ-2.5 אינץ' בנגני MP3, ומכשירי וידיאו ניידים. צריכת החשמל של הדגם הראשון מסדרת NZP במצב כתיבה מלא הוא רק של 170mW, עם שיעור העברת מידע של 450MB לשנייה. רכיב מסוג זה יאפשר ליצרנים לשווק מוצרים עם חיי סוללה ארוכים יותר עם סוללה קטנה יותר. דגם אחר של חברת ST תומך בשיעור מרבי של מעבר מידע של 600MB לשנייה, כלומר פי שלוש מאשר ה-preamplifiers הקיימים בשוק ליישומים ניידים. הגברת המהירות תאפשר מעבר מידע מהיר יותר מ- ול-התקני אחסון, וכך יתכן נזכה לראות דיסקים של 1.8 אינץ' בלפטופים הדקים במיוחד, בעוד היום רוב המחשבים הנישאים משתמשים בדיסקים קשיחים של 2.5 אינץ'.
בנוסף, יש למוצרי ST אפשרות ל"Fast Sleep Mode"' - מצב המצמצם את צריכת החשמל הכוללת ומאריך את חיי הסוללה על ידי כך שהוא נותן ל-preamplifier להיות ב-sleep mode למשך רוב הזמן בו המוצר בפעולה. ה- Fast Sleep משלב צריכה נמוכה (250µW) עם זמן מהיר ביותר של מעבר בין "שינה" להתאוששות, כך שהמגבר יכול להתעורר במהירות בכדי לבצע פעולת קריאה קצרה, ומיד לשוב למצב שינה בכדי לחסוך בחשמל.. מצב של "Deep Sleep Mode", לעומת זאת, מצמצם עוד יותר את צריכת החשמל - הן תחת בקרה או הן בצורה אוטומטית אחרי פסק זמן של 350µs, על חשבון התאוששות איטית יותר במעבר למצב קריאה.
שני דגמי ה-preamplifiers של ST: ה-L6440 עם 4 ערוצים, וה-L6420 עם שני ערוצים מתאימים הן לדיסקים עם פלטה אחת או שתיים, ותומכים בצריבה ה- longitudinal הקלאסית, ובאנכית החדשה. החל מסוף יולי תהינה זמינות הדוגמאות להערכה, וצפוי כי הייצור הכמותי יתחיל ברבעון הראשון של 2007.
הם ימלמלו מני דברים על טעויות. מה שהקורבנות בארה"ב לא יסכימו לומר, זה שתקיפות וירוסים, גישות בלתי מורשות למערכות מחשב, וצורות אחרות של פשעי מחשב גורמות כ-75% מן ההפסדים הכספיים במגזר העסקי (CSI). הפסדים אלו יכולים גם להיות תוצאה של פגיעה אחת בודדת במחיר מאות אלפי דולרים לכל ארגון. רוב החברות שנפגעו מעדיפות לטאטא את את פשעי המחשב מתחת לשטיח במקום להודות בכך בפומבי, למרות שבשנה האחרונה הדיווחים גדלו. כ-25% מן החברות האמריקניות דיווחו על פשעי מחשב בהשוואה ל-20% בשנתיים לפני כן. כל חברה שנפגעה בארה"ב הפסידה השנה כתוצאה מפשעי מחשב $167,713 בממוצע, 18% פחות מאשר בשנה שעברה. זהו שינוי משמעותי, המצביע על כי נעשית עבודה טובה יותר בקביעת מדיניות למערכות ומושקע מאמץ נחוש יותר בחינוך ובאמצעי הגנה. רוב החברות מצהירות שאינן מוכנות להעסיק כמומחים לאבטחה מבית האקרים לשעבר, מוכשרים ככל שיהיו ו"חוזרים בתשובה" ככל שיהיו.
ה-EPCglobal הינו ארגון המוביל את פיתוח התקנים התעשייתיים לקוד המוצרים האלקטרוני או Electronic Product Code™- EPC לתמיכה בשימוש טכנולוגיות זיהוי באמצעות תדרי רדיו (RFID) ברשתות המסחר המודרניות. חברים בו יצרנים וארגונים המתמקדים ביצירת תקנים גלובאליים לרשת ™EPCglobal Network, ומטרתו הוא הגברת היעילות והשקיפות לאורך שרשרת האספקה, ושיפור איכות זרימת המידע בין חברות המקיימות יחסי מסחר. בחודש זה הצליח במשימתו לשכנע את ISO - מכון התקנים הבינלאומי, לקבל את פרוטוקול ממשק האוויר UHF דור שני ולהוסיפו בתיקון מספר 1 לתקן ISO/IEC 18000-6 ההוספה לתקן ISO חלה שנה וחצי לאחר ש-EPCglobal קיבלה את הפרוטוקול כתקן חומרה. היום כבר זמינים יותר מתריסר קוראים, תגים ומעגלים מוטמעים התואמים את הדור השני. תקן EPCglobal Gen2 פותח על ידי יותר מ-60 חברות טכנולוגיה בעולם ומתאר את היכולות הנדרשות לסיפוק צרכי הביצועים שנקבעו על ידי קהילת צרכני הקצה. הוא מהווה גורם תשתיתי ליצירת ממשקים תקניים ופרוטוקולים שיובילו את פיתוח מוצרי חומרה RFID חדשים, אמינים, עם שקיפות בעלת עלות תועלת טובה של המידע לרוחב שרשראות האספקה.
"…hypertextual linking existed long before the concept of books. Mnemonic practices were once used to “store” memory in the mind, and choices guided by chance have a long philosophical legacy. Books are like artificial memory, a place outside of our bodies to store information. With the mass reproduction of print and electronic memory, ridiculous amounts of knowledge can be stored and accessed, displacing oral traditions and mnemonics."
. השופט במסצ'וסטס דווקא הביע תמיכה בתובעת, חברת StorageTek, במערכה נגד חברת הנדסה וייעוץ חומרה Custom Hardware Engineering and Consulting שלדבריה הפרה את חוק הקניין הרוחני משנת 1998 המוכר בשם Digital Millennium Copyright Act. עוד שני סעיפי אישום היו הפרת זכויות יוצרים והפרת סודות מסחריים. מה קרה? בשנת 2002 טכנאי חברת היועצים גרמו לגיבוי על טייפ לזהות אותם כמורשי גישה לפנים המערכות. המקרה של סטוראג'טק הוא אחד מתוך סידרת תביעות הבוחנות את גבולות אותו חוק שהקונגרס האמריקני העביר כתגובה לפחדים הגוברים מפני פיראטיות באינטרנט. בסעיף 1201 של החוק כתוב כי "אסור לעקוף מגבלה טכנולוגית המגבילה גישה בצורה אפקטיבית" לעבודת קניין רוחני. יצרני מחשבים שונים מחפשים דרכים לגרום לתיקון סעיף זה, על מנת לאפשר עקיפה של מנגנוני מניעת גישה כל עוד לא יהיה מדובר בהפרת זכויות יוצרים. בכל מקרה, גם התיקון לא היה עוזר לחברת Custom Hardware במקרה בה הסתבכה.
מערכת טיפוסית של StorageTek כוללת עד 24 יחידות בקרה שיכולות להכיל מאות טרה-בייטים. כל מערכת מכילה מאות קלטות טייפ וזרוע רובוטית המזיזה אותן ממקום למקום. אנשי Custom Hardware כנראה גרמו למערכת האבטחה על מנת להפעיל את "קוד התחזוקה" המפעיל פונקציות כגון לוגים של אירועים וממשק מיוחד למשתמש. Custom Hardware מסבירים כי עשו זאת על מנת להגיע לקוד התחזוקה ולבצע reset לרמת התחזוקה. כך הם יהיו מסוגלים לקבל את לוגים התקלות, להעביר אותם למחשבים שלהם, ולהשתמש במידע כדי ללמוד אילו תיקונים יש לבצע.
בשבוע האחרון, בית משפט פדראלי דווקא קבע כי חברת היועצים לא הפרה את חוק המילניום בעת שבצעה תחזוקה על מערכות הטייפ של סטוראג'טק.)
לפני 10 שנים דיסק של 1GB היה נחשב משהו גדול, שהיה אולי עולה כ-$5,000 לפחות. היום, בקלות אפשר לרכוש דיסקון בנפח 1GB למחשב האישי או למצלמה בעלות של $50 ובמחיר של פחות מ 0.5$ בדיסק קשיח. מהמשתמש הפרטי ועד למשרדים ולמרכזי מידע, מגיעה כל הזמן הדרישה לאחסון של נפחים הולכים וגדלים של מידע, של דרכים קלות יותר להשיג אותם ולגבות אותם. תעשיית האחסון רואה את הדרישה הזאת מגיעה מתחומים שונים: הצמיחה במחשוב הנייד הגבירה את ההסתמכות על מידע שנשמר במקום מרכזי וניתן לגשת אליו מרחוק, אסונות טבע ומלחמות שכנעו את הלקוחות המוסדיים כי נכון לגבות את המידע שלהם באתרים רבים, ושווקים חדשים לפתרונות אחסון קמים באזורים כגון אסיה ואמריקה לטינית. ככל שנעשית יותר עבודה במחשב, בדואל ובתמסורת המידית, הדרישות הממשלתיות והחוקתיות של ניהול ושמירת רשומות אלקטרוניות ילכו ויתגברו. לתחום גם מתווספים סרטי מצלמות אבטחה, ומידע ממעקב על סחורות. את כל זה יש לאחסן, ולגבות. במרכז הרפואי בית ישראל בבוסטון, למשל, בוצע מעבר מתמונות רפואיות על פילם לתצורה דיגיטאלית, והדבר הגדיל פי 100 את כמות המידע המאוחסן במרכז המידע של בית החולים לאורך 5 השנים האחרונות. זאת, למרות שתקציב האחסון של המרכז הרפואי (2 מיליון דולר) גדל בהיקף הרבה יותר איטי, מפני שהחומרה החדישה יעילה יותר באחסון כמויות גדולות של מידע בעלויות נמוכות יותר. בו זמנית, יש צורך בהגנה על כמות גדולה יותר של מידע . הדרישה הגוברת לנפח אחסון כמעט של כל דבר, הינה סיבת המפתח לכך שתעשיית האחסון מוציאה יותר משאבים ברכישות ובמחקר, אפילו שממשיך לרדת המחיר שחברות מידע יכולות לגבות בעבור חומרת אחסון יותר יעילה ויותר גדולה בנפח, בדיוק כפי שמחירי המחשבים נפלו באופן יחסי לכמות המידע שהם מסוגלים לעבד. לתעשייה עולה פחות לספק נפח מסוים של קיבולת אחסון, ועדיין הנפילה במחירים כרסמה בהכנסות של מכירת חומרה. לכן, חברות סטוראג' נשענות לא רק על נפח האחסון להפקת רווחים, אלה גם בשירותים ובתוכנה המקלה על זרימת המידע, לביצוע חיפושים בה ולאבטחתה. ב-EMC למשל, אומרים: "אם תהיה לנו רק חומרה ונמשיך לעשותה יותר ויותר יעילה במחיר יותר ויותר נמוך, בסופו של דבר נגיע לאין מוצא ויהיה לנו קשה להרוויח". רק ב-2005 מפעל EMC אחד בהופקינטון סיפק ללקוחות יותר קיבולת אחסון לחודש ממה שסיפק בכל שנת 2000 כולה. המגמה נראית גם בתחום האחסון של הצרכן. היום עולה פחות משתי עשיריות הפני לאחסן שיר טיפוסי שהורד על גבי 3.9MB. מה שעלה ב-1992 יותר מ-7 דולר! (IDC) המגמה חוצה את התעשייה, היא משפיעה על כולם, EMC, HP, IBM, Dell, Hitachi, Sun, ו- Net-App. כתוצאה מירידת המחירים, מכירות חומרה לאחסון רק ספקה כ- 38% מכלל הרווחים בתעשייה על פי IDC, המשווים את המצב ל50% של שנות ה-'90 המאוחרות. שאר הרווחים מגיעים מתוכנה ומשירותים. IDC גם מנבאים כי קיבולת האחסון שירכשו הלקוחות סביב הגלובוס יעלה בכ-50% לשנה עד 2010, עם רווחים ממכירת חומרה שישתפרו בכ-3%, לסביבות ה-30 ביליון דולר. התחזיות הצנועות השאירו בוול סטריט ספק רב לכך שהתעשייה תצליח לחזור לרווחים הגדולים של תחילת עידן ההוצאות הטכנולוגיות בשנות ה-'90. הרווחים לרוחב התעשייה קשים להערכה, מפני ש--HP ו-IBM מציעות קשת רחבה של מוצרים ושירותים בנוסף לאחסון מידע, ולא ששות להציג את הפילוח לפי תחום. בכדי להלחם במצב, EMC רכשה מספר חברות תוכנה ושירותים, והשקיעה כ-3 ביליון דולר במחקר ופיתוח במשך שלושת השנים האחרונות. לפני שבוע היא גם רכשה חברת אבטחה על מנת לשפר את רמת האבטחה בטכנולוגיות האחסון שלה. SUN גם היא הרחיבה את הפלח שלה בשוק על ידי רכישת חברתStorage Technology, וגם HP רכשה לאחרונה שתי חברות בתחום האחסון. למרות שירידת המחירים באחסון אתגרה את התעשייה, היא גם הרחיבה את מאגר הלקוחות שלה. גם ארגונים קטנים ובינוניים יכולים היום להרשות לעצמם לבנות מסדי נתונים גדולים שפעם היו רק בהישג של בנקים, חברות תעופה וחברות ממשלתיות.
אנשי שיווק יודעים את זה, לא כל המרצים ערים לכך, הרבה מתעלמים מהן. אתי, העובדת החרוצה ביותר מאזור נמל אשדוד שלחה לנו את "עשרת הדיברות לנאום מוצלח", על פי יניב זייד. ובתמצית:
1. לפני שמדברים בפומבי, חשוב שתגדיר את המסר שברצונכם להעביר. כל נאום חייב Bottom Line. אם לנאום יש מטרה מסוימת, הגדירו אותה לעצמכם מראש ובמדויק.
2. ההכנה היא המפתח להצלחת כל נאום. אם מדובר בהעברת חומר מקצועי, לימדו את הנושא על בוריו, עם חיזוק בנושאים שעלולים להיות לא ברורים ובצפייה למחלוקות יכולות להתעורר. מומלץ להתייחס לכל אירוע שמופיעים בו כאל חשוב, גם אם הקהל לא רב. זאת, מאחר שקל מאד לקלקל תדמית מקצועית, אך קשה מאד לתקן אותה לאחר מכן. לעבודת ההכנה השפעה ישירה על מידת השכנוע של הדובר
3. הכרת קהל היעד לפני הנאום: מיהם האנשים בקהל? מה עיסוקם? מה רמת השכלתם? מהם תחומי העניין והאינטרסים שלהם? בהתאם לכך תוכלו לנסח את דבריכם. דובר מוצלח מזהה את תכונות הקהל שמולו ומתאים את תוכן ואת אופן העברת החומר. אם אתם מרצים אורחים בפורום כלשהו, שאלו את עצמכם מהו הערך המוסף שאותו קהל מצפה לקבל מכם.
4. סדר!- בכדי שהקהל יבין אתכם בצורה הטובה ביותר, יש לבנות נאום מסודר, ברור, המחולק לחלקים מוגדרים. כך, לאורך כל זמן ההרצאה, הקהל יבין ויקלוט את המסר. נאום טוב יהיה ברור מהפתיחה והצגת עיקרי הדברים, לאורך גוף הנאום והסיכום של עיקרי הדברים (כמו בכתיבת חיבור). כתיבה מראש של הנאום תוך הקפדה על קיום הפרדה בין חלקיו השונים, יכולה לסייע רבות.
5. לנצל את הזמן כראוי! קהלים (ובעיקר לקוחות) נוטים לאבד עניין במהירות ויכולת הקשב שלהם נפגעת. לכן, עוד לפני הנאום חשוב תכננו היטב את הזמן המוקצה להצגת הדברים, תוך התמקדות בעיקר, בהתאם למטרה (ראו 1.). אם מציעים הצעה חדשה, התחילו בהתמקדות בעקרונותיה הכלליים ורק לאחר מכן, אם נותר זמן, בפרטים הטכניים יותר של יישומה.
6. שאלות הקהל והמענה עליהן הם חלק בלתי נפרד מכל נאום. יש להקפיד ולענות על השאלות בצורה של תמיכה במסר, מבלי לסתור את הדברים שנאמרו בזמן הנאום. בשלב ההכנה וההיערכות לנאום, מומלץ לחשוב על שאלות שעשויות לעלות ולהתכונן בהתאם. את הזמן המיועד לשאלות, מומלץ להקצות בהתאם למה שנוח לכם. בכל מקרה - רצוי שלא להראות שאינכם יודעים תשובה לשאלה כלשהי.
7. יש לזכור את עיקרי הדברים ואת משפטי המפתח בנאום בעל פה. כך, לא יהיה המרצה תלוי באופן מוחלט בדף או במצגת, ויוכל להציץ בהם מדי פעם לסיוע. כך, ביטחון הנואם יעלה ואפשר גם להסתכל למאזינים בעיניים, במקום להקריא מהדף. בנוסף, אם נשאלו שאלות, או אם התמודדתם עם הפרעות, הרי שאם תזכרו בעל פה את סדר הדברים, יקל עליכם לחזור לנקודה בה הפסקתם ולהמשיך ממנה.
8. הצגת דוגמאות. דוגמאות מסבירות את התוכן המועבר בנאום בצורה הברורה ביותר ואף מגבירות את העניין בו. מומלץ להתאים את הדוגמאות והאנקדוטות לחיי היום-יום של קהל המאזינים שלכם, מאחר שהן מושכות תשומת לב רבה יותר מאשר עובדות יבשות והצגת מקרים רחוקים. שימוש בדוגמאות אפקטיבי מאד בשכנוע וגורם לאנשים לחשוב על הנושא בצורה שונה ממה שחשבו עליו עד כה.
9. הומור הוא מטה הקסם ליצירת עניין בקרב המאזינים, וקרבה עם לקוחות. הומור גם עובד מצוין לשבירת קרח. בתחילת הנאום ובסיומו, מומלץ לספר אמרה שנונה או בדיחה טובה. חשוב לזכור שני עקרונות חשובים - לא להפוך את הנאום למופע "סטנד אפ", וגם לא לנסות להצחיק בכל מחיר.
10. קור רוח - בתור דוברים, עליכם לצאת תמיד מנקודת הנחה ש"הבמה היא שלכם" - זהו הנאום שלכם ורק אתם קובעים מה יהיה בו. זוהי ממש חשיבה תודעתית - כאשר מציגים לפני קהל או לקוחות, יש תמיד לתת להם תחושה שהדובר בטוח בעצמו, שולט בחומר, קר רוח, רגוע ומוכן לכל הערה ושאלה שלהם.
נשיא בית המשפט העליון היוצא, מר אהרון ברק, מתנגד למינוי פרופ' נילי כהן לעליון, הסיבה: “אין לה אג'נדה". יש לזכור שלפני זמן לא רב נדחתה מועמדותה של הפרופ' רות גביזון כי "יש לה אג'נדה". האבסורד הנ"ל הוא לא מה שמטריד אותי. מה שמטריד אותי באמת מה פירוש המושג "אג'נדה של שופט", ואיך בכלל היא נכנסת לדיון בנושא שיפוט שאמור להיות נקי לחלוטין מאג'נדות? – אג'נדה הרי יוצרת חוסר אובייקטיביות, ושופט "אמור" להיות אובייקטיבי לחלוטין. ואולי אני טועה ?!
מצד שני, מר ברק אמור לפרוש... ללכת הביתה... מה לו ולמינויים אחריו? מדוע יש לו בכלל את הזכות להתערב בהם?
ספקי התשתית לאינטרנט הם הרשע הישן חדש בעולם התקשורת, הרי הם חברות הטלקום. מנסות לגנוב לנו את האינטרנט. איך? הן דורשות לתת להן את הזכות לגבות מאתרים כסף וכתמורה יאפשרו לאתר המשלם קדימות בגישת הגולשים אליו. מדובר בחוצפה בלתי רגילה, ואם בית משפט כלשהו בעולם יאפשר זאת הרי שזו תחילת סופה של האינטרנט וכדאי להתחיל לבנות משהו חדש. ההיגיון אומר שמדובר בסחיטה! כן בדיוק כך, סחיטה! הרי שמי יפקח על התעריפים? כיצד בכלל יקבעו אותם? מי יבטיח שיישארו כאלו? לא מספיק לחברות הטלקום לגבות מאיתנו הגולשים, הן רוצות בעצם גם לשלוט על הרגלי הגלישה שלנו, ולנתב אותנו לאתרים הגדולים והרווחיים שהם לא בדיוק או אפילו בכלל לא מה שאנחנו מעוניינים בו. אז מה אם הצנרת שלכם?! קיבלתם אישור לבנות אותה ולהשתמש בה וגם לגבות עליה כסף מאיתנו הגולשים, מה ימנע מכם מחר לגבות מאיתנו סכומים נוספים כדי להגיע במהירות גבוהה יותר לאתרים כלשהם? מעבר לכך הדבר נוגד את כל עקרונות הרשת שמבוססת על דמוקרטיה מוחלטת, היינו כולם שווים, מה שאפשר לאורך השנים הקמת אתרים פרטיים נהדרים שמושכים קהל רב אבל מעט כסף. מצב שכזה יחסל אותם, יחסל את התחרות, יחסל את ההנאה שבגלישה, יחסל את כל שירותי החינם והמידע שעל האינטרנט ו..יחסל את האינטרנט.
מה אפשר לעשות? להתחיל לחשוב על בנית רשת אחרת, נטולת רגולציה, נטולת טלקומים. כל חברה שתעלה רעיון שכזה, אלך איתה עד הסוף.
מילה טובה
מילה טובה לאראל מרגלית, שהיה אמור להתמנות כיו"ר רשות השידור והפגין השבוע יושר נדיר במקומותינו. הוא ויתר על התפקיד עקב ניגוד אינטרסים בין התפקיד להיותו בעלים של סטודיו לאנימציה ! יישר כוח אראל, אבל... סיכוי סביר שכל חומר שתפיק בסטודיו שלך ויוצג בערוץ הראשון, רק ישפר אותו.
עוד מילה טובה
עיתונאים הם עם קשה ולעתים קרובות יש לי מילים טובות עליהם אבל הפעם הם הרוויחו זאת. האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל פרש מהארגון העולמי, עקב הודעת גינוי כנגד ישראל על הפצצת תחנת הטלוויזיה של החיזבאללה. הגדיל יו"ר הארגון הישראלי והודיע ליו"ר הארגון העולמי שכל עוד הודעת הגינוי בתוקף ביקורו בישראל (לצורך פשרה) מיותר. לעתים רחוקות אנחנו רואים ישראלי (ועל אחת כמה וכמה עיתונאי) העומד על דעתו ושולף אצבע משולשת כלפי העולם. כל הכבוד...!
מהירות הרכבת מוגבלת ל-120 קמ"ש, בניגוד ל-145 קמ"ש קודם לכן. כשאני נוסע לתל אביב אני מעדיף את הרכבת. כן, התחנה היא ב"קיבינימט" ולוקח להגיע אליה 30 דקות במקרה הטוב, הנסיעה איטית (שעה וחצי בניגוד ל-45 דקות באוטובוס). אבל הנסיעה נוחה ונעימה. אבל, כשאני ממהר וצריך להגיע בזמן לפגישה אני משתמש באוטובוס כי הרכבת, כמו שרובינו יודעים, מאחרת לעתים קרובות. עכשיו החליטה מדינת ישראל להגביל את מהירות הרכבת. התוצאה: נסיעה של קרוב לשעתיים לתל אביב וזה כבר מוגזם. בשביל זה טרחו כל כך ובנו קו חדש? הקו הישן היה אטי מאוד. עם הגבלת המהירות, הקו החדש לא יהיה הרבה יותר מהיר. אז למה בעצם לנסוע ברכבת? שעתיים נסיעה מירושלים לתל אביב בתוספת שעתיים חזור ועוד 30 דקות בתוך העיר לכל כיוון, ועוד 30 דקות בתוך תל אביב לכל כיוון... יחד: 6 שעות! בשש שעות אני מגיע ללונדון, מתמקם במלון בתוך העיר ואפילו מספיק לקנות עיתונים!
טלוויזיה אונליין
בימים אלו אני עובד על פרויקט חדש שיאפשר לכל בעל אתר שיש לו תכני וידאו (גם אודיו יתאים) להקים בקלילות מאגר סרטים לצפייה בסגנון VOD על האתר שלו. אז מי שמעוניין שייצור עימי קשר.
שאלה !
מה הייתם עושים אם מי שאמור להיות שותף שלכם, מציג לכם תחרות, חלקית או מלאה, אבל בהחלט תחרות. וכדי להוסיף חטא על פשע הוא עושה זאת באמצעות ידע שרכש מכם? אנא כתבו לי באיזו רגל הייתם בועטים לו בישבן?!
טיפ
... כיצד מקליטים זרם וידאו חי מהאינטרנט? להוריד קובץ וידאו שנמצא על הרשת זו פעולה בסיסית אבל להקליט וידאו חי המשודר דרך שרת וידאו זה פעולה קצת יותר מורכבת... הנה ההוראות:
1. ראשית הורידו את תכנת הוידיאו שלי www.videowebgate.com/videowebgate.exe 2. טיילו בין התחנות עד שתראו את התחנה ממנה אתם רוצים להקליט. 3. על חלון הוידיאו המנגן הקישו במקש הימני ומהתפריט הצף בחרו Properties 4. בתיבת הדו שיח תקבלו את הקישור הרלוונטי (מתחיל ב- MMS ) 5. העתיקו אותו (סמנו, מקש ימני, בחרו "העתק") 6. בתכנת ה- Videowebgate הקלידו על הכפתור VCR 7. עתה תפתח תכנת ה- SDP 8. הקישו על כפתור ה- OPEN 9. בתיבת הדיאלוג הדביקו את הקישור שהעתקתם קודם לכן והקישו OK 10. אם מדובר ברשימת נגינה (ASX) תשאלו אם תרצו להעתיק אותו למחשב (כדאי – ראו מטה) 11. עתה הקישו על כפתור ה- GO והתכנה תחל בהקלטה עד שתפסיקו אותה 12. הפעילו את ה- PREVIEW לראות מה אתם מקליטים ואל תיבהלו עם התצוגה נראית מקוטעת ההקלטה עצמה תצא נהדר.
ASX הוא רשימת נגינה, כשאתר כלשהו שם וידאו לצפייה קובץ ה- ASX מאפשר לו להוסיף קישור גם לפרסומות לפני התוכן. (אפשר גם אחרת אבל רוב האתרים, כולל הגדולים מכולם, עצלנים או מקבלים שירות גרוע מספק חיצוני). לאחר ששמרתם את קובץ ה- ASX פתחו אותו עם ה- Notepad הסירו את כל הלינקים של הפרסומות (יופיעו בדרך כלל לפני התוכן האמיתי) או פשוט העתיקו רק את הקישור לתוכן הרלוונטי. חיזרו עם הקישור של ה- SDP והקליטו את הקטע נקי מפרסומות.
הצהרת אחריות למרות שכל המידע בידיעון זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו.
