בשבוע הפסח לא יופיע הידיעון. בחול המועד נהיה לרשותכם בטלפונים הרגילים, ובמהלך ימי החג, לשירות המנויים המיוחדים בטלפונים הניידים שנמסרו לכם. למקרים דחופים, אפשר גם לצור קשר בדואל
שוב נשב השנה מול הקערה הסימבולית בליל הסדר. כבר דורות שמכתיבים לילדינו מה לשאול באותו מעמד, ותמיד הם מצליחים לחרוג ולהביך אותנו: "הזרוע יודעים, והמרור יודעים, והחרוסת לא ממש דומה לבוץ אבל טעים, אבל למה למה למה הביצה?" -"העם היהודי..."- מתחיל הנאום החינוכי, בזמן שמאחורי הגב לא חסר מי שיעדכן את הדור הצעיר עד לאיזה גובה הגיעו המים לעם היהודי בחציית ים סוף... כן, כן, סמל להתחדשות, נכון, ולחיים נכון, ולתקווה נכון, למרות שהשנה הביצה גם תהיה תזכורת כואבת ללולנים ולפועלים רבים... -"...וככל שמבשלים אותנו היהודים יותר, נהיים אנו קשוחים יותר!". (מתאים ממש לסיום של בדיחה על קניבאלים!)
לפני מספר שנים הבאנו לוועידה של אבטחת מידע תבנית עם ביצים. להפתעתנו, רבים מהנוכחים (אנשי היי-טק מעונבים, גיקים חמודים, מנמ"רים משועשעים, דיילות עירוניות, ואנשי שיווק פעלתנים) לא היו מודעים לכך כי ביצה אחת הינה התוצר היומי של תרנגולת אחת. מה הם חשבו? שתרנגולת יושבת ומטקטקת ביצים בסרט נע, כמו שבמפעל אלקטרוניקה מדפיסים מעגלים? לנו, האנלוגיה הייתה ברורה: ביצה היא יחידת תוצרת שלמה, עדינה, שברירית וארוזה כנדרש, המסמלת מחזור עבודה של עובד אחד במהלך יממה אחת. ה"עובד היוצר" בלול היא התרנגולת והמוצר היומי הוא ביצה. בארגון ממוחשב העובד הוא כל אחד מאיתנו - מנהל, מזכירה, חשבונאי, מתכנת, משפטן, פקיד... כל מי שיוצר רשומות או מידע ממוחשב, ומקבל את שכרו בתמורה לעבודת היצירה הזו.
Shit Happens (אתכם הסליחה)
כל דבר הפוגע ביצירה היומית הצפויה שלנו ומעכב את עבודתנו, מעלה באופן עקיף את העלות של התוצר הסופי. גם אם לא נשלם קנס על איחור בסיום פרויקט, או נפסיד הזדמנות עקב איחור בהגשת הצעה, "המונה דופק", אנו הופכים ליעילים פחות וליקרים יותר לארגון. כל תקלה הגורמת לאובדן מידע גורעת מיעילותנו. התקלה יכולה להיות חמורה ולהשבית אותנו למספר שעות או ימים, או קטנה כגון
מחיקת פסקה במסמך. זמן ההשבתה ליחיד מכונה Personal DownTime או PDT, ניתן להעריך את עלותו בכל ארגון טיפוסי. למי שעדיין לא קרא, יש מידע נוסף במאמר הוותיק "פסיכולוגיה, לא טכנולוגיה" המשוכתב כאן. בצ'יף משתדלים לעזור ללקוחותינו למטב
את הזמינות ולהקשיח את שרידות המידע הארגוני, הן באמצעות שירותי הייעוץ והוכוונה,
והן בעזרת פתרונות שונים.
כדאי תמיד לבחור את המתאים ביותר מפתרונות אלו בהתאם לצרכים הספציפיים של כל ארגון. בעקר בחודשים האחרונים, אנו שמחים לתגובות רבות שקיבלנו, האומרות כי אכן סיפקנו באותו תחום, אף יותר מהצפוי :-)
לסיכום: בעניין ביצים, ובעניין מידע, צפה תמיד את הבלתי צפוי (כמו למשל, שטפונות באפריל...) לגבי הסיפור של פסח... 10 המכות היו בוודאי גורם בלתי צפוי של downtime בממלכה המצרית. טוב היה עושה פרעה ומכין מבעוד מועד כמה אלפי עבדים נוביים לגיבוי.
בסוף מרץ הכריזה
.Western Digital Corp על התקן אחסון דיגיטאלי מיניאטורי נייד, בנפח 6GB ה-Passport™ Pocket Drive של Western Digital, בעל חיבוריות USB 2.0, לא גדול מקופסת גפרורים , מכיל דיסק קשיח בגודל 1 אינץ', ושוקל 45 גרם!. מה אפשר לדחוס לדיסק של 6 GB?: כ-5 סרטים באורך מלא, 1,700 צילומים דיגיטאליים, 1,500 שירים, או אלפי מסמכים. החיבור ל-USB שלהם מספיק דק כדי שניתן יהיה להשתמש ב-2 כוננים בו זמנית בפורטים הצרים של המחשבים הנישאים. את הכוח שואבים ה-Passport Pocket Drives מהמחשב, כך שאין צורך במקור חשמל נוסף. נורית דולקת בזמן החיבור, ומהבהבת בזמן העבודה. המחיר של הצעצועים הללו נע בינתיים בסביבות 130 $. קל לשאת, קל לחבר, קל להשתמש, קל לאבד, קל להסתיר. נראה בחודשים הקרובים את סוג ואחוזי התקלות האופייניות לדיסקים אלו, ואם באמת יהיה קל לשחזר מהם מידע.
תודה לאריק אדלמן על ההזמנה, ולתלמידי הקורס למערכות הפעלה במסלול MSIT במכללה לישראל, על התגובות החמות להרצאה של אלדד מצ'יף. (ולדר. א. אדרת והצוות: תודה מיוחדת).
לעיתים קרובות חברות קטנות מגלות שיש להן יותר מידע לגבות ממה שהן יכולות לדחוס בקלטת טייפ בודדת. חברת Exabyte ביצעה שינוי טכני בכדי לבסס מהלך שיווקי ולבוא לקראתן. היא ההחלה לשווק בסוף פברואר כונן טייפים VXA-172, אותו ניתן כביכול "להרחיב". "אתם רוכשים" -היא אומרת- "יחידה בסיסית המוגבלת ל-172GB (דחוסים), ומאוחר יותר, אם יש צורך, מרחיבים את הרישיון לקיבולת של 320GB, ללא צורך ברכישת טייפים חדשים או מעבר לפורמט אחר". ביצוע השדרוג מחליף את תוכנת ה-VXA-172 ב-VXA-320, עם אותו יחס מעבר קבצים. עלות השדרוג זהה להפרש במחירים בין שתי הגרסאות. מי שמשתמש במספר קלטות בגיבוי אחד וזקוק לתוכנה המנהלת את רצף הקלטות יכול לרכוש שדרוג גם לאותה תוכנה (PacketLoader) עם מקום ל עד 10 קלטות.
לקוח העביר לנו את הקטע הבא, ומקורו אינו ידוע לנו. תרגמנו מאנגלית והוספנו מחשבות משלנו. להלן.
"למרות שנסיעה בזמן בינתיים נשארת בתחום המדע הבדיוני, מנהלי מערכות המשתמשים ב- MS Exchange Server עדיין זקוקים לכך נואשות, על מנת להקים מחדש את סביבת ה-exchange מיד לאחר תקלה או אובדן מידע. ניתן להשתמש במספר דרכים לשחזור המידע, בהתאם לכלים בהם משתמשים, ובהתאם למטרות הספציפיות. רוב האמצעים נופלים בארבע קטגוריות בהתאם לשיטות השחזור.
פתרונות שחזור קונבנציונאליים פתרונות אלו ממוקדים פעולות גיבוי. הם מסוגלים לבצע גיבוי מקוון או בלתי מקוון של מסדי הנתונים של שרתי Exchange, ומאפשרים להעלות גיבוי וליצר קובץ של מסד נתונים אותו ניתן להעלות על השרת המקורי (או במקרה של Exchange Server 2003, לקבוצת שחזור האחסון). מוצרים אלו גם מאפשרים לגבות ולשחזר מסרים אינדיבידואליים, (brick-level backup), למרות שגיבויים כגון אלו לוקח הרבה יותר זמן וקיבולת ליצור, מאשר גיבויי מסד נתונים.
פתרונות שחזור בלתי מקוונים כלי שחזור במצב
offline יכולים לשחזר באופן סלקטיבי מסרים מתוך קובץ מסד נתונים שנוצר באמצעות תוכנה, ללא צורך בהעלאת מסד הנתונים, מה שמאפשר גישה לכל פריט המגובה ולשחזר רק את הפריטים הנדרשים. במוצרים אלו יש להשתמש ביחד עם פתרונות גיבוי קונבנציונאליים, מפני שהם רק מסוגלים לשלוף את המידע מגיבויים קיימים במסדי הנתונים.
פתרונות שחזור באמצעות שכפול פתרונות מסוג זה מתוכננות לאספקת התאוששות מהירה באמצעות יצירת עותק מלא של המידע אשר בשרת Exchange על גבי שרת מרוחק. מוצרים בקטגוריה זו מעתיקים מידע משרת מקור באמצעות ה- LAN או ה- WAN, לשרת מטרה אחד או יותר. במקרה של כשל בשרת המקור, ניתן להעביר את המידע חזרה לשרת המקור, או לבצע פעולות שחזור על ידי העברה כפויה של הקליינטים לשרת המטרה. מוצרים אלו יכולים לזרז את תהליך ההתאוששות אך נוטים להיות מורכבים להתקנה ולניהול, וכמובן שמייקרוסופט לא ממש תומכת בשימוש שלהם עם Exchange.
כלי שחזור לאחר שיבוש כלים אלו מנסים לנתח את המידע במסד הנתונים של ה-Exchange ולתקן את הבעיות שימצאו או לשחזר את המידע מקובץ מסד הנתונים. בכלים אלו ניתן להשתמש כמוצא אחרון לשחזור מידע ממסד נתונים שלא גובה, ולא כדאי לחשב אותם כקלף בטוח .
בחירת הכלי הנכון
במידה וסביבת העבודה מכתיבה חלון שחזורים מוגדר, בוודאי שיהיה צורך לחפש מוצרים שיתנו לנו לשחזר את המידע ולחזור לעבודה באותה מסגרת זמן. במקרה שהדאגה הראשונית שלנו תהיה לשמר את המידע מגרסאות קודמות של גיבויים, או אם חשוב לנו למשוך מידע מגיבוי משובש, הבחירה תהיה שונה מאשר אם הדאגה הראשונית שלנו היא לשמר את המידע על ידי שכפולו לאתר מרוחק. באופן כללי, סביר להניח שכדאי לשמור במגירה את אחד הכלים לשחזור מידע ב-offline, מפני שהם יכולים להוות הדרך המהירה ביותר לשחזר מידע מגיבוי ישן, וזו גם הדרך הקרובה ביותר אליה נגיע אי פעם לנסיעה בזמן."
ותמיד תמיד לזכור, מהירות הגיבוי, איכות הגיבוי, מחיר הגיבוי, וכל שאר הפרמטרים החשובים של הגיבוי - אינם חשובים כלל. מה שקובע, בסופו של דבר, הוא מהירות, איכות, ומחיר ה ש ח ז ו ר ! , בדקו תמיד את יכולות ההתאוששות של המוצרים השונים, באלו אתם תיבחנו במציאות.
UltraVNC is an easy to use, fast and free sotware that can display the screen of another computer (via internet or network) on your own screen. The program allows you to use your mouse and keyboard to control the other PC remotely. It means that you can work on a remote computer, as if you were sitting in front of it, right from your current location.
תוכנה נהדרת וחופשית לחלוטין, המאפשרת השתלטות על מערכת מחשב מרוחקת, התוכנה נכתבה בקוד פתוח והנה נפוצה מאד. כלומר ניתן להיות בטוחים למדי כי עיניים רבות בחנו את קוד המקור וכי סביר להניח כי הוא נקי ממוקשים ומשאר מזיקים, התוכנה קטנה וזריזה ועושה את העבודה על הצד הטוב ביותר.
מודולים נוספים של התוכנה מאפשרים משלוח וידאו מהיר, השתלטות על תחנות הנמצאות מאחורי FireWall, ועוד.
הניסיון שלנו, במתן שירות ללקוחות שהתוכנה מותקנת על גבי המערכות שלהם הוכיח כי התוכנה נוחה לשימוש ויעילה מאד.
בעקבות מיילים מקוראים שהזדהו או שיש להם חברים המתאימים לתיאור של ספקטור משבוע שעבר, רצינו לציין כי יש לנו גלריה שלמה של חברים יקרים ומוזרים, וברשותם נחשוף מדי פעם את עלילותיהם כאן. אחד מהם הוא ירון הראשון (שם מאוד מאוד בדוי). הוא תמיד הראשון בכל דבר. ראשון רוכש את הגדג'טים החדשים: גיסו או אחיו, או בן דודו עובד במכס, או בנמל, או באל-על, ומודיע לו על או מביא לו כל צעצוע חדש שנכנס בגבולות הארץ או שצץ בעולם. ירון היה ראשון בכתה, ראשון להתחתן וראשון להתגרש, ראשון באימוץ מחשב נישא, וראשון בלזרוק את הכבלים לטובת רשת אלחוטית. הוא ניזון ומתמוגג מתדהמת הקהל, העומד בפיות פעורים בזמן שהוא מציג את חידושיו. כאשר ירון הראשון נכנס בדלת, הוא אפילו לא מחכה לשאלה: "שלום, מה שלומך, מה איתך?". הוא ישר מזהיר: "אל תשאל! סוף הדרך!" סוף הדרך המערכת, החברה הנחמדה וההצגה האחרונה שהלך לראות ראשון. סוף הדרך האוזנייה, הנגן, התוכנה, כל דבר חדיש. סוף הדרך הסיפורים שעדיין -פרט ממנו- לא שמע איש!
אבל השבוע גילינו משהו בו ירון לא הראשון, וזה לסמוך על הטכנולוגיה יתר על המידה. הוא לא ראשון בתקלה מאוד נפוצה אשר לעינינו התגלתה. כרגיל הוא נכנס והכריז: "סוף הדרך!" -מה עכשיו? -דיסק קשיח, סוף הדרך! -איזה יצרן? איזה נפח? מי ייבאה?, מהם היתרונות של המוצר החדש? -שום חדש ולא ביצים! סוף הדרך אני אומר לכם, סוף הדרך לקבצים! הדיסק שלי הגיע לסוף הדרך שלו, ולא רוצה יותר לעבוד... -נדמה לנו ירון, שהכול אצלך חדיש, חוץ ממה שלא רואים....דיסקים תמיד מתים, בד"כ בסביבות גיל 5-3 שנים! -תראו חברים, מצאתי תוכנת שחזור שהיא סוף הדרך, אבל גם היא לא ממש עוזרת! בדקנו לירון את הדיסק הקשיש. היה עמוס עד לעייפה בכל utility חדיש. bad sectors היו לדיסק, כמו לגבינה חורים. -למה זה קורה לי? למה לי מגיע?, הכול אני קונה לה, למכונה הבוגדנית! קניתי לה מזוודה לנשיאה נוחה, קניתי לה מקלדת מתקפלת ומצלמה תואמת, ועכבר אורטופדי שהגיע מסין! בגופי הגנתי עליה מפני המנקה, מהמזגן היא לא זזה בימי החמסין!... -ירון, ידידינו, האם המחשב הודיע לך שהוא חש ברע? -טוב, בעצם, ה-BOS הקפיץ לי הודעה או שתיים, אולי שלוש, או גם יותר...עסוק הייתי בדבריי, לא שערתי שזה חמור... -DiskAlive, אתה זוכר? היית הראשון לבדוק כיצד זה עובד... DiskAlive הינו מנגנון עצמי ואוטומטי של BOS הבודק את הדיסק הפיזי ופותר בעיות של מצב ה"בריאות" של הדיסק. בעקרון, שירות זה רץ כל מספר שניות וקורא את המצב של מקומות שונים על גבי הדיסק הקשיח. אם מתרחשת שגיאה או חולף זמן בלתי סביר לקריאה (read timeout), הדבר יופיע בדו"ח (ה-log) הבא של התוכנה, ו-BOS גם תשלח הזהרה למשתמש. הכנסנו את המאפיין הזה לתוכנה, מפני שברוב המקרים החומרה של שרת BOS הינה דיסק רגיל IDE של PC, עם לוח אם פשוט, בו חסרים יישומי ניתור של מצב החומרה שיוכלו לנבא תקלת בסיסטם. המאפיין DiskAlive יכול לנבא כשל של הדיסק הקשיח ושולח הזהרה לפני הקראש. ירון לא היה הראשון להאשים את טכנאי המחשבים שלו בקלקול (ממש לא בצדק!), לא היה הראשון לחכות יום שלם לשחזור המידע מהדיסק התקול, וגם לא הראשון להישבע שזה לא יקרא לו שוב. הוא גם לא היה הראשון לגלות שדיסקים מתים תמיד.
מומלצת : כתבה של Geoffrey James על שוק האלקטרוניקה הצבאי, באתר של Electronic Business
Basic Input/Output System = BIOS או Basic Integrated Operating System. הכינוי נמצא בשימוש בין יצרני מחשבים אישיים. בסוגים אחרים של מחשבים, היצרנים מכנים את אותו רצף של קוד בשמות כגון "boot monitor", "boot loader", או "boot "ROM יש המגדירים את ה-BIOS "התוכנה המוטמעת על גבי שבב, אשר מזהה ומנהלת מספר מכשירים המרכיבים את המחשב". BIOS המערכת הינו הממשק הקרוב ביותר (lowest level) הקיים בין החומרה אשר במערכת המחשב, והתוכנה הרצה עליה. ה-BIOS הינו קוד התוכנה הראשון שהמחשב מריץ ברגע הדלקתו, ותפקידו הראשי הוא להכין את המכונה כדי שגם תוכנות אחרות, האגורות על גבי מצעים שונים (דיסק קשיח, דיסקטים או דיסקים אופטיים) יוכלו גם הן לעלות, לרוץ, ולקבל את ניהול המחשב. תהליך זה ידוע כ"אתחול" (BOOT או Booting up). ברוב המערכות העכשוויות ניתן למשתמש המגדיר את המערכת, לבחור את סדר אתחול הכוננים: דיסק קשיח, פלופי, CD, דיסקון, וכו'. המאפיין שימושי בהתקנת מערכות הפעלה או באתחול ל-LiveCDs, והן בבחירת הסדר לחיפוש מצע ממנו ניתן לבצע אתחול. יש BIOS המאפשרים למשתמש לבחור את מערכת ההפעלה שתעלה (כמו למשל, במקרה שנרצה להעלות מערכת הפעלה אחרת מדיסק קשיח שני), ולעיתים קרובות הבחירה בידיים של BIOS אחר, שניוני.
לפני כ-15 שנה ה-BIOS במחשבים היה מגיע על גבי שבבים שלא ניתן היה לשנותם. עם הגברת מורכבות המערכות, והחרפת הצורך בעדכונים, החלו היצרנים להתקין את ה-BIOS על גבי התקני זיכרון במצב מוצק, אותו המשתמש יכול לשדרג בקלות. אבל, היות ושימוש לא נכון, או עדכון לא מוצלח של ה-BIOS יכול להפוך את המחשב לבלתי שמיש/ נגיש, לוחות אם רבים מגיעים היום עם BIOS נוסף לגיבוי (לוחות "dual BIOS")
BIOS ומערכת ההפעלה משחקים תפקידים חשובים באופן השימוש של הדיסק הקשיח. בשנים האחרונות ה BIOS עצמו קיבל תפקיד "מאחורי הקלעים" של ניהול גישת מערכת ההפעלה, אך הוא עדיין מעורב בתפקידים רבים אחרים, כפי שהיה פעם.
פעולת הדיסק הקשיח מנוהלת ע"י הממשק שבין מערכת המחשב, לדיסק הקשיח עצמו. הממשק הינו המוביל להנחיות ולפקודות הנשלחות אל הדיסק הקשיח כדי לבחור מידע שהתבקש, ולאחר מכן המוביל של המידע עצמו, הזורם מ- ואל-המערכת. ה BIOS של המערכת משחק תפקיד בהפעלת הדיסק הקשיח, ומספק את השירות השגרתי של תוכנה תקנית המאפשר ליישומים ולמערכות הפעלה (כגון DOS) לגשת אל הדיסק הקשיח. ה-BIOS הוא גם הסיבה לבעיות רבות של הגבלת קיבולת והגדרה בזמן התקנת הדיסק, במיוחד אם מדובר בדיסק חדיש המותקן במחשב ישן.
ה-BIOS של כל מערכת תפור על פי מידת צרכי החומרה, על מנת להבטיח אפשרות של הפעלה הדדית בין מוצרי חומרה ותוכנה שונים. ה-BIOS מספק דרך תקנית בה התוכנה פונה לחומרה. אלו הם "שירותי ה-BIOS", המשרתים את מערכת ההפעלה ואת היישומים. הם גם מספקים ממשחק אחיד לדיסק הקשיח, כדי לחסוך את הצורך בתכנות יישומים שידעו "לדבר" עם כל סוג ודגם אינדיבידואלי של דיסק קשיח. מערכות הפעלה מודרניות אינן זקוקות לסוג זה של שירותי BIOS, אך עדיין יכולים לעשות בהן שימוש לצרכי תאימות.
ניתן לקנפג דיסקים רגילים מסוג IDE/ATA באמצעות ההגדרות השונות של ה-BIOS. ה-BIOS מבצע מעין תשאול לדיסק על מנת לקבוע את הפרמטרים ולבצע את ההגדרה. בעבודה משותפת בין ה-BIOS, שאר השבבים על גבי לוח האם, וה-bus לקריאה/כתיבה של המערכת, נקבע באילו סוגים של ממשק ניתן להשתמש עם הדיסק הקשיח, בעיקר עם מאפיינים ספציפיים כגון: ● PIO modes בעלי ביצועים גבוהים (PIO - Programmed I/O: טכניקה אשר באמצעותה ה-CPU והחומרה התומכת מנהלים בצורה בלתי אמצעית את המעבר של מידע בין המערכת לדיסק הקשיח. קיימים PIO modes במהירויות שונות). ● DMA modes -פרוש DMA הוא Direct Memory Access, דרך למטב את זרימת המידע בין רכיבים שונים במחשב. ללא DMA ה-CPU מתעסק זמן רב יותר במטלות פחות חשובות, והתוצאה היא עבודה איטית, וחוסר תגובה של המחשב. ב- DMA mode ה-CPU מקבל הודעה על ההתחלה והסוף של פעולות מעבר מידע, ונשאר חופשי למטלות אחרות. ● block mode - סוג מהיר במיוחד של העברת מידע, בו הכתובת בה המידע המועבר נמצא נשלח יחד עם רצף של מידע.
משום מה, עד היום התעלמתי מהגוף המסואב, הנבזי והאכזרי ביותר בישראל. לא עוד. הביטוח הלאומי אמור להיות תעודת הביטוח שלנו האזרחים כנגד כל מיני רעות חולות הקורות אותנו. אבל בטרם נקבל את המגיע לנו, נצטרך לבזבז שעות בתהליכים בירוקרטים מזוויעים, טעויות, תקלות, שביתות וסתם חקירות שתי וערב שהמשטרה לא הייתה מתביישת בהן. כך למשל, קצב ירושלמי שאביו נפטר בזבז ימים על מנת לסדר את כל ההליכים הבירוקרטים ולהודיע לכל הרשויות שאביו נפטר. אחרי שסיים והתפנה סוף סוף לעסקיו, קיבל הודעה מהביטוח הלאומי שאביו חייב כסף. איך יתכן? מסתבר שבביטוח הלאומי איבדו את תעודת הפטירה (לא קיבלנו, טענו) והמשיכו בתהליכים למרות שכל המסמכים -חוץ מאשר תעודת הפטירה, אותה איבדו -כאמור היו בידיהם. הביטוח הלאומי מסתמך בגבייתו על נתוני מס הכנסה, דהיינו, אם מס הכנסה "דפק אותך", תכין הרבה חומר סיכה כי הנה הנה גם הביטוח הלאומי מגיע. פנית לביטוח הלאומי עקב תאונת עבודה, אחוזי נכות?. זה ייקח חודשים ושנים (שנתיים במקרה שלי) כי מעבר לבירוקרטיה יש גם שביתות, וכשיש שביתות הביטוח הלאומי הוא המוביל. הגוף שאחראי לרווחת העם רוכב עליו בכל הזדמנות.
ואז מגיע בנק ישראל ומצהיר "קצבאות הביטוח הלאומי בישראל הן מהנמוכות במדינות המפותחות". נכון, קצת קשה לקרוא לנו מדינה מפותחת אבל אחרי כל ההתעללות המזוויעה לא מגיע לנו קצת יותר ?
מעשה זה קראתי בעיתון: עורך דין הגיע לאירוע של לשכת עורכי הדין. אכל בורקס ושבר שן ו...כמה מפתיע, תבע את הלשכה. מישהו שמע פעם על בורקס כל כך קשה ששובר את השיניים? אני לא! סביר להניח שכבוד עורך הדין המלומד צריך היה לתבוע את רופא השיניים שלו על עבודה מחורבנת או את הוריו על שסידרו לו שיניים רכות. לא ממש איכפת לי משיניו של עורך הדין הנ"ל, סביר להניח שנשיכתו לא תהיה עדינה יותר כשיוציא את החשבון הבא ללקוחותיו. מה שמזעזע אותי הוא העובדה שלתבוע אצל עורכי דין רבים זה רפלקס. רפלקס אגרסיבי מאוד, ותביעה לטעמי היא פעולה אלימה במיוחד. במקומות אחרים סוגרים במוסדות מיוחדים אנשים עם רפלקס המניב פעולות אלימות. במקרה דנן תבע הנ"ל את הלשכה שכמובן, העבירה את האחריות לשירות הקייטרינג, במקום לזרוק את הנ"ל מכל המדרגות.
בבית המשפט נפסקה פסיקה תקדימית נוספת לטובת חברות האשראי, כנגד מחזיקי הכרטיסים הפעם. היה וביצעתם עסקה, ולא קיבלתם את מה שהובטח לכם או שבית העסק תיחמן בפרטים, אין לכם את הזכות לבטל את העסקה. לא ברור לי על מה מסתמך השופט המבריק שפסק את הפסיקה הנ"ל, אין ספק שמדובר בפגיעה בציבור הצרכנים בחסות בית המשפט על מנת לשמר את האינטרסים של בית המשפט, שמזמן הפך להיות שומר הראש של חברות האשראי. אבל מבחינתי הסיפור הוא עו"ד ששמו אוהד (שמו המלא מופיע בגוף הכתבה והוא גם ניצב מולי בזמנו), המיצג מטעם משרד גדול ומוכר, את חברות האשראי. קל לכעוס על אוהד, אבל הוא באמת בחור נחמד, יותר מזה, הוא בחור מבריק, לא בהכרח כעורך דין, אבל בהחלט גאון בבחירת מקום העבודה. כעו"ד זוטר סיכויי הזכייה שלו תמיד גבוהים במיוחד וזה תמיד נראה טוב בקורות החיים. הבעיה היא שהוא יצטרך בעתיד להיזהר מאוד לא לייצג את הקטנים והמסכנים שכן עלול להתברר לו שהוא לא עורך דין כל כך טוב, בלי הגיבוי של בית המשפט.
נכנס אדם חרש/אילם לחתום על ערבות לאחותו, בסניף בנק הפועלים. והבנק סירב להחתים אותו על ערבות! כבר ציינתי בעבר כי מדובר במגמה בציבור הישראלי להתייחס אל מוגבלים כאל חסרי יכולת. אבל זה כבר עובר כל גבול. אני חרש! או יותר נכון לקוי שמיעה באופן קיצוני, ולא שומע דבר ללא שני מכשירי השמיעה שלי. הדבר לא מנע ממני להתחתן, להתגרש ולהתחתן שוב (ועוד היד נטויה) להיכנס לחובות ולצאת מהן וחוזר חלילה, ליזום, לייצר, לתכנן, לעצב ולכתוב. ואני עושה זאת טוב מרבים אחרים ששומעים היטב. אם בנק כלשהו היה מונע ממני לבצע פעולה כלשהי עקב היותי חרש, לא הייתי מושך את כספי מהבנק (אם האוברדראפט שלי אין מה למשוך). סביר להניח שהייתי הופך להיות נתון סטטיסטי בעקומת האלימות, ולמכבי האש היה לוקח הרבה זמן לכבות את האש.
הבנקים הרוויחו השנה 6.5 מיליארד שקל, אחרי השנה האחרונה בא הם קיבלו זכות לגבות עמלה של כל פעולה שרק ניתן לעלות על הדעת. זה לא ממש מפתיע. מה שכן מפתיע הוא עלות השכר של מנהלי הבנקים: 95 מיליון ש"ח. הגדיל לעשות בנק הפועלים ושילש לכיסם של שישה מבכיריו 100 מיליון ש"ח! אנחנו מימנו את הרווחים, אבל מי לעזאזל יממן את המשכורות הללו? גם את זה אנחנו נממן! הבוקר קראתי שהבנקים שוקלים להעלות את העמלות אותם הם גובים מלקוחותיהם (משקי הבית בעיקר) ובלי להניד עפעף מוצהר כי אכן מדובר בהעלאת תעריפים כדי לממן עלויות שכר. כבר אמרתי הכול על הבנקים, אבל כנראה שאנחנו הלקוחות לא ממש חכמים אם אנחנו נותנים לבנקים לשדוד אותנו השכם והערב, לממן את משכורותיהם, רווחיהם וחיי המותרות של הבעלים. תאמינו לי, אם תבדקו היטב יתברר לכם שכסף בארנק או מתחת לבלטות שווה הרבה יותר מכסף בבנק.
בשבוע שעבר ציינתי כי מסתבר שיש גוף המקבל תלונות כנגד שופטים, נכון שרק מעורכי דין, אבל זו התחלה. השבוע נודע כי נציבות התלונות הנ"ל מגישה תביעה כנגד עורך דין שמבחינתם הוא מתלונן סידרתי. על מה? על השפה הגסה בה הוא נוקט. אז מה יש לנו? נציבות רגישה שמקבלת אך ורק תלונות מנומסות כנגד שופטים, אבל לא יותר מדי תלונות, שכן היא עלולה להגיש נגד המתלונן תביעה. אתם יודעים מה? לא ממש אתפלא אם אכן יש לכל תלונה ותלונה בסיס. ואני לא ממש מתפלא על הלשון הגסה, מניסיון שכל פעם שיצאתי מבית משפט כלשהו עלה על דל שפתי ס.... עסיסי.
מעצמת ההיי-טק הישראלית מדורגת במקום ה- 19 בלבד בעולם. לא ממש מפתיע נוכח המצב הפוליטי\מדיני\כלכלי באזור. אבל מפתיע מאוד את אלו שקוראים עיתונים, שכן לפי כמות הדיווחים בעיתונות בישראל מדובר במעצמה מספר אחת בעולם. בכל מקום אומרים לי שטכנולוגיה ישראלית מבוקשת ושישראלים הם שם דבר. כל מי שאומר זאת ללא יוצא מהכלל הוא מכר שמנסה לעשות כסף מטיפת הקשרים שיש לו בתעשייה כלשהי בעולם. הבעיה היא שהוא קורא עיתונים בישראל בלבד, ושם ישראל היא מספר אחת. כל ישראלי שהיה מעורב במכירת חברה רק מעצים את המיתוס, לא חשוב שמדובר בישראלים לשעבר או ישראלים שהם במקרה שותפים שחברה שאין לה כל קשר לישראל: הוא משלנו! רובינו נוטים לקרוא את כותרות העיתונים בלבד, חלקנו נוטים לקרוא רק את הכותרות שבאותיות הגדולות. אבל בקטן ובצד רשומים כל הכישלונות שלנו, כל הזיופים, הרמאויות וכל החברות שנסגרו/נכשלו.
● מישהו מחזר ושלח לי, יחד עם תמונות אחרות של שלטים מצחיקים, צילום של מצבה אשר בבית קברות בישראל, המעוצבת בצורת פלאפון. השיש השחור מזכיר את ה"סטאר-טק" מלפני כמה שנים. בחור בשם גיא הקבור תחתיה קפא לנצח תחת הדגם האהוב עליו. בחוסר טאקט יאפי אני חושב שהוא היה מת אם היה יודע עד כמה שזה כבר לא "אין"... ● קולות רמים האירו אותי ב 06:15. מתחת לחלוני, מטאטא המדרכות של העירייה ניהל שיחה קולנית בשפה זרה עם הטלפון הנייד שלו. שפשפתי את העיניים וראיתי שהוא מחזיק בדגם חדיש. למען האמת, יותר מתקדם מזה של הבוס שלי. שמחתי בשביל כל עובדי העירייה. ● שלחתי מכתב לראש העיר, אבל הפניתי אותו לראש העירייה. בעירייה יש פונקציונר בכיר ונבחר המקבל משכורת ממוסד העירייה, ארגון אשר תושבי העיר הם לקוחות בעל כורחם שלו. הפונקציונר הזה הוא ראש העירייה, ולא ראש העיר. אולי לראש העין, או לראש פינה יש ראש. לעיר שלנו אין ראש. אם היה לה, היא הייתה אולי מפעילה אותו וחושבת בהיגיון בטרם נותנת שיעשו בה שטויות. ● ישראל מדינה קטנה ודחוסה. מהנוף האירופי של הרי הגליל לנוף הצחיח מגיעים בחצי שעת טיסה. ישראל היא מיני-יבשת בעצמה. ובתוכה יש גם אתר של מיני-ישראל ועוד אחד ותיק יותר של מיני-ירושלים. כל אחד, דגם של דגם של דגם. גם בדמוקרטיה של ישראל זה כך: יש את הבחירות לכנסת, ויש את הבחירות הפנימיות של המפלגות, ובמקביל יש את בחירות המוניציפאליות, ואת בחירות ועד השכונה, ועד ההורים הבית ספרי, וועד הבית בבניינים המשותפים....מזעור של מזעור של מזעור. בדינאמיקה של כל מערכות הבחירות הללו שולטים אותם החוקים, כפי שאותם חוקים פיזיקאליים חלים הן על גופי ענק במערכת הכוכבים והן על אלקטרונים ופרוטונים ושאר חלקיקים שבאטום. נראה כי מאקרו ומיקרו נבדלים כמותית אך לא מהותית. ● לראש העירייה יש הרבה אחריות ותעסוקה רבה. פרט לקבלת החלטות ולקבלת אורחים ואורחות, לקבלת מכתבים ובקשות, לאישור מהלכים ולכריתת בריתות עם ערים תאומות, הוא חייב להופיע באינספור טכסים. פתיחות וחנוכות, ימי ספורט, תחרויות, ימי כיף, חגים, חגיגות ואזכרות... בכל אלה הוא חייב כנראה לעמוד ("במעמד ראש העיר") ולנאום. כל כך הרבה הוא צריך לנאום עד שכבר לא נשאר לו כוח לדבר. ובשביל זה, חברים, גם בעיר צעצוע של 28,000 תושבים, מעסיקה העירייה דובר. ● באתר האינטרנט של העירייה יש קישור לשליחת דואל לראש העירייה. יש בעיה עם הקישור הזה. קודם כל, ראש עירייה שכתובת הדואל שלו היא "ronit@xxx.muni.il" (בדויה אך לא רחוקה מהמציאות), ואין לו בעיה עם הגדרת הזוויג שלו, כנראה נותן לרונית אחת לשבור את הראש עם התכתובת. הבעיה הנוספת היא מנגנון כלשהו שרונית מפעילה לסינון שאלות בעיתיות, לדוגמא: "מהי ההצדקה לבניית מזרקה נוספת בעיר?" ו-"מהי עלות הבנייה של אותה מזרקה?". ● תלמידי התיכון יושבים על החומה הקטנה בהפסקה, רבים עסוקים בטלפונים הניידים שלהם. ראש העירייה, בדרך לאולם הטכס, עובר מולם. הילדים שגדלו בעיר וראו אותו מזדקן בתפקידו, מזהים. גם אוספת החתימות הכפייתית והמנומשת לא מתאמצת לקראתו. הילדים העולים כלל לא מתייחסים אליו. "תנו כבוד למכובדים!" מפצירה בהם המחנכת, וילד אחד נמוך, יורשו של זה שצעק "המלך ערום!", מציין: "אני נותן כבוד למי נותן לי".
הצהרת אחריות למרות שכל המידע בידיעון זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו.
