כתב גבריאל גרסיה מארקז, חתן פרס הנובל לספרות (1982): "אנשים חושבים שהם מפסיקים להתאהב כאשר הם מזדקנים, מבלי לדעת שהם מזדקנים כאשר הם מפסיקים להתאהב". לעומת זאת עומדות שתי אמרות מן העת העתיקה: זו של אפלטון, "המחלה היא זקנה מוקדמת והזקנה, מחלה מתמדת" וזו של פובליוס טרנטיוס אפר ( 195-159 לפני הספירה), "הזקנה הינה בעצמה מחלה"
ככל שעולה שיעור מצעי ה-SSD המגיעים לשם שחזור נתונים למעבדה, אנו מוצאים את עצמנו מבחינים שוב ושוב בתופעת הניוון התפקודי, הצפויה בסוג זה של כוננים. עקב כך, מסתבר, אנו הולכים ובונים בסיס ידע סביב הגֶרוֹנטוֹלוֹגִיָה של כונני פלאש.
הניוון התפקודי (Functional degeneration) היא תוצאה של גיל ושימוש שנעשה במצעים, כפי שבגוף האדם (או היונקים בכלל) מזדקנים האיברים והרקמות גם אם שום דבר רעיל או טראומטי לא פגע בהם. פשוט ירידה בחיוניות, "אובדן כושר עבודה" מתוך עייפות החומר, בשימוש ממושך בחלופת השנים או שימוש אינטנסיבי תוך זמן קצר. ברקמות חיות בדרך כלל חלה הגרעה תפקודית תחילה, ורק אז להפסקת יכולת התפקוד. במצעי פלאש, השינוי מתרחש באופן חד ומידי. "לפני רגע עוד עבד, וכעת כבר לא מגיב".
כל בלוק של SSD מבוסס פלאש יכול להימחק (ולכן להיכתב) רק מספר מוגבל של פעמים לפני שהוא נכשל. ההגבלה מנוהלת על ידי הבקרים, כך שכוננים יכולים לתפקד שנים בשימוש רגיל. בכונני SSD מבוססים DRAM אין מספר מוגבל של כתיבות. אבל, כשל של בקר יכול להפוך את ה SSD ללא שמיש. כונני SSD רבים נכשלים אנושות בהפסקות חשמל, אך אמינותם משתנה מיצרן ליצרן ומדגם לדגם. סקר מדצמבר 2013 מצא שרק חלק קטן מהכוננים שנבדקו, אמין וישרוד הפסקות חשמל מרובות. בזיכרון פלאש NAND לא ניתן לבצע כתיבת על. הכתיבה נעשית על גבי בלוקים שהתפנו קודם לכן. שלא כמו בהצפנה מבוססת חומרה, תכנת הצפנה שתצפין את הנתונים הנמצאים בSSD, הנתונים שהוחלפו בנתונים המוצפנים נמצאים עדיין על המדיה, הם עדיין לא מאובטחים, או מוצפנים. הם נשארים נגישים. לא ניתן למחוק נתונים באופן מאובטח על ידי החלפת הקובץ המקורי ללא נהלים מיוחדים המובנים בכונן, של מחיקה מאובטחת.
סיגייט הכריזה השבוע על תוספת דיסק בקיבולת 750GB לקו הדיסקים הנישאים שלה. דגם STDZ750100 זהה בממדיו החיצוניים לדגם 500GB הקיים: 122.5 על 82 מילימטר בעובי של 7 מילימטר. הדקיקות הושגה על ידי שימוש בפרופיל מתכת בשני הצדדים במקום גוף מיציקת אלומיניום בצד אחד ומכסה מתכת דקה בשני. באופן זה יש למעשה דף מתכת מבודדת המשמשת כתחתית וגוף תומך לצד השני.
לוח הדיסק מחובר לממשק USB 3.0, אליו מתחבר כבל אחד בודד (חיבוריות + חשמל).
אחיו הדגם של 500GB נמכר בינתיים ב-99 דולר בארה"ב, אך מחיר הדיסק החדש בינתיים לא נודע.
אגב סיגייט, מראשית השנה שינה היצרן את הלוגו המסורתי שלו בכדי לשקף את מגוון פעילויותיו העכשוויות - בנוסף לייצור דיסקים קשיחים מגנטיים.
לוגו ישן
לוגו חדש
הלוגו החדש מייצג טכנולוגית תוכנה הנמצאת בתהליך קבלת פטנט ויעמוד במרכז קמפיין מודעות המגובה בהשקעה של סיגייט הגדולה אי פעם בשיווק. ב-גודביי סילברסטיין ושות', מעצבי הלוגו החדש, ("The Living Logo") גורסים שהוא מראה את המידע כדבר חי ותוסס שמניע את ההמצאה האנושית, התרבות והקדמה.
לבעלי שרתים
לבעלי השרתים, ובמיוחד NASים לעסקים גדולים, החלה השנה לשווק Western Digital את דגמי Red Pro בקיבולות 5 ו-6טרה בייט, עם אחריות של 5 שנים (לעומת דגמי Red עם 3 שנות אחריות בלבד). את ה-Red Pro ראינו עד כה מגיעים לארץ בקיבולת 2 או 4 TB בלבד. הם דיסקים יחסית יקרים אך מגיעים עם מספר טכנולוגיות שנועדו להתאים אותו לעבודה במערכים של 8 עד 16 יחידות, עם איזון, הגנה מפני הלם וצמצום התנודות היוצרות רעש בעבודה אינטנסיבית.
למרבה הצער, אין לנו אסטרו-פיזיקאים בצ'יף. בכתבה על החור השחור משבוע שעבר ביקשנו לספר על הסיבה והדרך בה כמויות מידע עצומות נשמרות בדיסקים קשיחים. אנחנו מתעניינים באובדן מידע, או יותר נכון בהצלת מידע שאבד (במערכות מחשב). שאלה המסתובבת סביב החורים השחורים קשורה באובדן מידע והיא: האם המידע שנכנס לחור שחור אובד ואיננו, או שלא לנצח אובד. כאשר דיסציפלינה מדעית אחת מציעה תשובה לשאלה, ודיסציפלינה אחרת מציעה לאותה שאלה תשובה מנוגדת, יש לנו פרדוקס. כך למשל עם השאלה: "מה שקורה למידע הנוגע למותו של כוכב שיוצר חור שחור?" כוח המשיכה העז שבחורים שחורים לא מאפשר אפילו לאור לברוח מתוכם. תורת היחסות הכללית אומרת שהמידע נהרס. ואילו המכאניקה הקוונטית גורסת שהמידע לא יכול להיהרס. הנה לכם בתמצית הפרדוקס של אובדן המידע.
את סטיבן הוקינג היינו מעריצים כמו רבים מכם, לולא היה מצטרף לחרם האקדמי על ישראל. אחרי שהורדנו לו על כך נקודות, לא נשאר אלא להתפלא מעומק ומקוריות החשיבה שלו בנושאים המדעיים. בהקשר של פרדוקס אובדן המידע, הוא טוען כי מצא פתרון. בשנות השבעים אמר הוקינג כי חורים שחורים פולטים "פוטונים ללא מידע" באמצעות תנודות הקוונטיות (הפרעות זעירות במרחב-זמן) אשר קיבלו את השם "קרינת הוקינג". שנים מאוחר יותר (2004) הוא פרסם תיאוריה חדשה על פיה מידע באמת יכול לברוח מחור שחור, אמנם לא היה ברור כיצד זה יתרחש. לאחרונה, הוא אמר שמצא לכך תשובה. הוא מציע שהמידע לא נשמר בחלק הפנימי של החור השחור אלא על גבולותיו - אופק האירועים. לדעתו מתרחש תרגום-על, הולוגרמה של אותו מידע אשר מסוגל לשרוד ולצאת מחור שחור בגבול, בשוליים שלו. הוקינג מאמין שקרינת הוקינג מסוגלת לאסוף מידע ולהעבירה החוצה, מעבר לאופק האירועים. המידע לגבי חלקיקים הנכנסים לחור השחור חוזר החוצה, אבל במצב כאוטי ולא שמיש (וזה מזכיר לנו בדיוק מה שקורה לפעמים עם מידע שאנו מחזירים מדיסקים פגומים). בעיניי הוקינג זהו פתרון הפרדוקס הישן: המידע חוזר, אבל הוא אבוד למטרות פרקטיות. במצב הנ"ל, אם היינו לקוחות המעבדה מטפורית לשחזור מידע של הוקינג, הוא היה צריך לגייס את כל חכמתו כדי לגרום לנו לשלם על החזר המידע האבוד.
פרסום מסדי נתונים גנובים נתן לאחרונה דחיפה משמעותית לתעשיית זיוף החשבונות. האקרים יושבים עם תוצאות ה-פישינג, ועוד המידע שהשיגו (מפרסום חשבונות, למשל) ומצליחים למדי בהרכבת כל חלקי הפאזל לתיק המידע הדרוש לפתיחת חשבונות מזויפים באמצעות נתוני אמת. ריאן וילק, "מנהל הצלחת לקוחות" ב-NuDataSecurity, הסביר כי פושעים מחפשים יותר ויותר מידע, מעבר למספרי כרטיסי אשראי גנובים: פורצים יכולים להרכיב פרופיל מלא של אדם, כולל מספרי הביטוח הלאומי, כתובות קודמות, מספרי טלפון, שם נעורים של האם ומידע חשוב נוסף. הם גם מנסים לבדוק את דירוגי האשראי שלו או של העסק שלו עם חברות המספקות דו"חות אשראי ללא תשלום. הנזק למסחר אלקטרוני ולאתרים פיננסיים הוא יותר מאשר רק ההפסדים הכספיים. אם מישהו השתלט לך על הזהות, יהיה עליך להתמודד עם מחסומים שונים ובירוקרטיה גדולה כדי להפוך את המצב. אך בסופו של דבר האחריות נופלת על הבנק או המוסד הפיננסי שנתן שירמו אותו, ועליו למנוע זאת במקרים עתידיים. עבורו, ההפסד התדמיתי לעיתים גובר על ההפסד הכספי. פושע יכול להשתלט על חשבון קיים וזה רע, אבל הוא יכול גם לגרום לעוד יותר נזק. לדוגמא, פריצה לחשבון של מסחר אלקטרוני, שם יתגלו מספרי כרטיס אשרי מרובים. או להשתלט על חשבונו של נוסע מתמיד ולקבל גישה לבונוסים במיילים שהוא אגר. ערכו לפושע של כרטיס גנוב נע בסביבות ה-עשרים דולר בסמוך למועד הגניבה. ככל שהזמן עובר, בעל הכרטיס שם לב ומדווח על הגניבה, הכרטיס מאבד מערכו. אבל, אם משתלטים על חשבון בנק, אפשר לקחת את יתרת המזומנים או אף להשתמש בחשבון להלבנת הון. יצירת חשבון חדש יכולה להיות אפילו יותר רווחית עבור פושעים. על ידי פתיחת חשבון כרטיס אשראי חדש, העבריינים לא צריכים לדאוג לכך שהקורבן רואה את עסקות ההונאה בדוחות החודשיים שלו, וכך יש להם יותר זמן לסחוט את קו האשראי כולו. שימוש רווחי נוסף במידע אישי, הוא פתיחת משתמש חדש מזויף לפרסום ביקורות באינטרנט. על פי דיווח חברת NuData, כמחצית (%57) מכל ההונאות שבוצעו לאורך חודשי מאי עד ויולי האחרונים באמצעות חטיפת חשבונות בנק ברשת, היו קשורות לדירוגי מוצר באתרים כמו Yelp (אתר אמריקני להמלצה על מקומות בילוי ושירותים, המאפשר לגולשים לדרג אותם).
אחד הבנקים הפיץ לא מזמן מכתב המלצה: לנקוט באמצעי זהירות לשם מניעת התפתחות של הונאות המתבצעות על ידי פריצה לתיבות דואר של ספקים או לקוחות, כאשר הפורץ מסלף את הנתונים לטובת עצמו, יוצר מצגים ומסרים כוזבים: ▪ להיות ערניים להוראות חריגות לשינוי נתונים קבועים כמספר חשבון לזיכוי, שם המוטב, גובה הסכום וכו'. בכל הודעה על שינוי בפרטי החברה או פרטי החשבון הנעבר מומלץ במקביל לוודא את הפרטים באפיק שאינו ממוחשב (שיחת טלפון, למשל). ▪ לבדוק בתדירות גבוהה ככל הניתן את נאותות ונכונות פעולותיכם הבנקאיות. ▪ לאבטח את המחשבים באמצעות תוכנות ▪ לפנות לרשויות בכל מקרה בו עולה חשד לניסיון הונאה או חדירה למערכת, ליידע אותם ואת הבנק בפרטי המקרה. אם אתם לא מיליונרים שמתקבלים עם כוסית ומוזמנים לכורסאות העמוקות של מנכ"ל הבנק, עליכם לגלות בעצמכם אל מי לפנות וכיצד לגרום לבנק לפעולה, כי המכתב לא אומר בעצם מה ואיך לנהוג. דמיינו את סניף הבנק שלכם, את הפקידה הקבועה מקבלת מכם דיווח ומתחילה לשאול את עמיתיה את-מי-צריך-לשאול-מה-לעשות-במקרה-כזה. דמיינו את היומנאי של תחנת המשטרה הקרובה רושם את תלונתכם בכתב יד בלתי אפשרי, מחזיר לכם עותק ושולח אתכם הביתה. התלונה הולכת לישון ב"ארגז הנודניקים", כי לפני זה צריך לטפל באלימות במשפחה, בעברייני כביש, בגנבות רכוש פיזי ובעוד אלף נושאים בוערים. ואל תתלו תקוות בגל הירש, לפחות לא לפני שמינויו יאושר.
זוכרים את "השועל בלול התרנגולות" (עין כמונים) של אפרים קישון? בשבוע שעבר חשד הסתנן לליבי, ששועל נכנס ללול של קהילת בעלי אמונה. כמו בסטירה, לא מדובר בשועל על ארבע, אלא בכזה שמכנה את עצמו קאוצ'ר. ולול תרנגולות, הוא רק מטאפורה מממלכת העוף לממלכת מלך המשיח.
שתי משפחות מחסידות חב"ד ליובאוויטש המתגוררות בצפת חיתנו בשעה טובה את צאצאיהם בכפר חב"ד. כמוזמנים, לבשנו ארוכין והגענו מזיעים אך מתרגשים. אחרי החופה נפרדנו זוגות-זוגות, בנים-בנות, כל מגדר לאולמו הממוזג. חדשות טובות לענייני טכנולוגיה: תם עידן עלמות החן הנאלצות להצטופף מאחורי פרגוד להצצה חטופה באברכים רוקדים. כיום, אולמן של נשים מצויד לתפארת במסכי פלזמה ברוכי אינצ'ים, המקרינים בזמן אמת את המתרחש באולם השני. התמזל מזלי לשבת לשולחן סעודת המצווה לצד חבצלת-רננה, ילדה
גלילית, סקרנית ופטפטנית, ואמה. מעת לעת, בא לבקרן בן 10 או 11. שיחה איתם גורמת דז'ה וו לימים בהם לא היה לבני שבע סמארטפון והם שאפו לדמות רק להורים. המסיבה הייתה עליזה והריקודים סוערים. צלמת סטילס וצלמי וידיאו לא היו חסרים, ומרוב המולה לא עלה בדעתי להשאיר להם כרטיס ביקור של צ'יף, שהפך מקום מפגש תדיר לצלמים שהמזל לא שפר עמם.
משהגיע העת לעזוב סרקתי את מסכי הענק, היכן שמרבית הפיקסלים נצבעו רק בשחור או בלבן. כיוון שלא איתרתי בהם את אישי-שיחייה, ניגשתי לכניסת אולם הגברים. ברחבת הריקודים התנופפו עכשיו דגלי הכתר הצהובים, כאלה שרואים בכניסה הדרומית לאיילון. ביקשתי מאחיה של חבצלת-רננה לקרוא לאיש עם השפם הגדול מכולם. פלשבק לעידן התקשורת באמצעות שליחים. שכחתי שאפשר גם לשלוח לו Whatsapp - אפליקציה כשרה ומותרת (אם כי לא בכל עדות ישראל). בהיותי ממתינה ובוהה, פנה אלי חסיד מחויך וארוך ציציות, שעמד במפתן. קצת נבהלתי: האם עברתי על כלל התנהגות כלשהו? עוד לא קרה לי שגבר אורתודוכסי, ממשפחתי או שלא ממשפחתי, פנה אלי... ישירות! העבדקן הסמוק שאל אותי כלוחש סוד: "האם את צריכה לכרוך ספרים?".
התבלבלתי. מה זה!? שם קוד להסעה מפוקפקת? בקשת נדבה? רמז לכך שלא כרכתי את הבגד בצניעות דיה? הצדיק השובב הציג את עצמו במבטא רוסי חביב, והציע שארשום את מספר הטלפון שלו - למקרה הצורך. "תרשמי, תרשמי: כריכיית ופרצת". זה לא כל כך נראה לי... גם כי בטיולים לצפון אנחנו אוהבים להביא כריכים מהבית. אבל הוא דחף עט לידי ותוך כדי הכתבה החל למשוך - לבהלתי הגדולה - חפץ לא ידוע מבטנת חליפתו. באותו רגע מותח, הגיע אישי גואלי. החפץ שנולד מתוך כפלי החליפה הפנימיים היה סידור תפילה עתיק, כרוך יפה-יפה. ואדון אלכס הכורך-אומן חד לנו חידה: האם נתפר או לא נתפר הספר לשם כריכה? בעוד דפדפנו, סובבנו ובחנו את הכרך, פרץ הכורך בנאום שיווקי אנרגטי, רווי אנגרמות, אקרוסטיכונים וחידודי לשון. לו משלוח היד שלו, היה יכול לעסוק הנ"ל בסטנד-אפ בהצלחה מרובה (או שמה היו קוראים לזה ביידיש "אופ-שטיין").
מהר מאוד הסתבר כי ספרים שכריכתם קרסה, סובלים בדרך כלל גם מנזקים נוספים. כמו דיסקים קשיחים, הם זקוקים לפעמים לשחזור. והלקוחות של אדון אלכס שואלים אותו את אותן שאלות שלקוחות צ'יף שואלים. למשל: "האם זה יהיה מוכן עד לנסיעה שלי?" או "כמה יעלה לשחזר ספר/דיסק קשיח (שמצבו בלתי ידוע)?"
נפרדנו לשלום, אך הספק מכרסם בנו: האם פיתח הכורך את יכולותיו השיווקיות בעצמו? האם לקח אותן ביוזמתו החופשית צעד אחד קדימה, למינגלינג נועז? הסבר הגיוני יותר הוא ששועל פרץ ללול הקהילה הצפתית יראת השמיים. רבותי, יש לנו חשד סביר שהאימון העסקי חדר לשורות בעלי התשובה.
פ.ג.
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין.
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.