י. סיפרה השבוע: "נשארתי בבית למרות שהילדה הרגישה טוב יותר והלכה לגן. הספקתי לעבוד פי שתיים בהשוואה ליום עבודה רגיל במשרד". האם גם אתם מרגישים שמקום העבודה מבזבז לכם זמן עבודה יקר? יותר מדי ישיבות? ישיבות יותר מדי ארוכות או שאפשר היה להחליף במייל פשוט?
Nathan Barnett, אחד ממייסדי VoloMetrix בטוח שישיבות הן אחת הדרכים לבריחת הזמן בסביבה הארגונית המודרנית. יותר מדי ישיבות, הנמשכות יותר מדי זמן, ולהן מזמנים יותר מדי אנשים. בחברה אמריקאית טיפוסית, ישיבת הנהלה שבועית זוללת 300,000 שעות אדם בשנה, שווה ערך לשעות עבודה שאדם אחד מסוגל לתת במהלך 144 שנה. Barnett הגיע לחישוב באמצעות הכלים שחברתו יצרה ומשווקת. להחליף ישיבות במיילים הוא לא תמיד פתרון מועיל. לפעמים נוצרים שרשורי מיילים אינסופיים, על המכותבים הרבים והרגלי המיילים הרעים, שלא רק זוללים מאיתנו זמן ויצרנות, אלא גם נפח אחסון במערכות. וולומטריקס יוצרים כלי ניתוח לפעילות האנושית לשם אבחון צריכת הזמן בסביבה משרדית. ניתוח ההרגלים השונים המתגלים בארגונים, מוביל למסקנות בשאיפה להתייעלות. למשל, חברות טכנולוגיות גילו שעדיף להן שהמתכנתים ייצאו להפסקת הצהריים ביחד. כאשר הם חוזרים, הם מצליחים בדרך כלל לפתור בעיות שעצרו אותם במהלך הבוקר. ככל הנראה, ובאישור ה"people analitics", הם משתפים את עמיתיהם בבעיות וביחד מוצאים פתרונות. לעומת זאת, ניתוחי כל המדידות מוצאים כי מחצית הישיבות המתקיימות בחברות, פשוט מיותרות.
וולומטריקס פיתחו מדד לעומס הארגוני (Organizational Load Index - OLI) המתייחס לזמן שעובד דורש מעמיתיו באמצעות מיילים וישיבות ומקנות לו ציון על כך. המודעות לציון בארגונים שאמצו את המדידה, הובילה ל-%10 עד %30 של צמצום הישיבות. יחד עם זאת, קיימים גם מדדים לרמת המעורבות והסיפוק אצל העובדים. הכלים לקביעת המדד בודקים את תעבורת המיילים ותעבורת הרשת של כל תחנה. כלומר, הן המחשבים הן העובדים עצמם נסרקים ונעקבים ללא הפסקה. המעקב על העובדים הינו באמצעות התקן אלקטרוני שאפילו מודד את הפסקות הרכילות במסדרונות. כלי המעקב והניתוח מכבדים את פרטיות העובדים, הנתונים הנאספים עוברים אנונימיזציה. כל עובד יכול לצפות בנתונים שלו אך לא בנתונים של אחרים. הנתונים מחושבים באופן קבוצתי ומנהלי הארגון מקבלים אותם מבלי לזהות אדם או קבוצה בפרט.
אבל יש עוד, מעבר למעקב על מיילים ולו"זים של ישיבות. חברת Sociometric Solutionsמנטרת את היחסים של פנים אל פנים בין העובדים. תגים לבישים קולטים את הטונים בשיחה ושפת הגוף בשיחות מבלי להקליט את התוכן עצמו. המטרה כאן היא להבין אם האינטראקציה בין צוותי העבודה היא יצרנית, טובה לארגון או לא. גם במקרה זה, למעביד אין גישה לנתוני הפרט, והחוזה מול ספק הטכנולוגיה קובע כי הנתונים לא ישמשו כעילה לפיטורין.
אלברט אינשטיין אמר ש"צרוף מקרים היא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי"
המקרה שארע ליהודה, רופא בצפון, פשוט לא סביר... אפשרי, אך בהסתברות מזערית. לדבריו, אשתו היא זו הפעילה ברשת, שולחת ומקבלת אינסוף מיילים, שומרת על הגחלת המשפחתית המקוונת והמחשב שלה הפך בניצוחה ל-האב שוקק חיים ומצגות פאוור-פוינט ססגוניות... ולמרות זאת, דווקא "התאכזר הגורל עמו". הוא ולא אחר נדבק בשבוע שעבר ב-Ransomware. הקבצים ננעלו ולא הייתה לו דרך לחזור לעבודה.
יהודה התייעץ איתנו והוחלט שישלח אלינו את הדיסק הקשיח לטיפול במעבדה. מבנו הוא ביקש לפרק את הדיסק, ואז נזכר כי במארז המחשב קיים פתרון Fault tolerance, בצורת RAID של שני דיסקים. בכל פעם שהמידע משתנה בדיסק הראשי, אותו דבר בדיוק קורה בדיסק המשני.
RAID שעובד נכון ותקין לא מסוגל להגן על המידע מפני נזק של וירוסים בכלל או כופרה בפרט. הקבצים שמשתבשים בדיסק המקור, מועתקים משובשים, "נעולים", גם בדיסק היעד. במקרה יוצא הדופן בו עסקינן, תקלה בלתי מורגשת ב-RAID גרמה לפני מספר ימים לניתוק החיבור בין צמד הדיסקים. הכופרה לא הצליחה לפגוע בדיסק השני. הקבצים בו, לא היו עדכניים... אך גם לא נגועים!
תומס ג'פרסון אמר: "אני מאמין גדול במזל, ואני רואה שככל שאני עובד קשה יותר, יש לי יותר ממנו".
ביום שישי ה-19/6/15, בין השעות 08:30 ו-14:00 תתקיים התרמת דם של מד"א בחסות מועדון ליונס נס ציונה. הניידות תעמודנה בחניון הקניותר, ברחוב האירוסים של נס ציונה, מול "מגה".
במגזין מספר 16 השנה, כתבנו על ההתחברות המסתורית של התקנים ניידים למחשב של התובע הארגנטיני הנרצח אלברטו ניסמן. מומחי מערכות מידע שנקראו לבדוק את המחשב בזירת הפשע, גילו סימני התחברות שבוצעה בין שעת המוות המשוערת לשעה בה גברת ניסמן האם גלתה את הגופה הירויה. הפרקליטה ויויאנה פיין שאמונה על חקירת הרצח הצהירה על צורך באימות הנתונים, בדיקה טכנית שתגלה אם אכן הייתה התחברות או שהיא זויפה, ואם ניתן לזייף את רישום שעת הפעולות. לעיתונות נמסר כי המומחים הטכניים ניסו לברר אם הכניסה למחשב של ניסמן בוצעה בזירת הפשע, או שההתחברות הייתה מרחוק עם טכנולוגיית פריצה; אם שעת ההתחברות שונתה, או כלל לא הייתה קיימת ומדובר בשגיאת מחשב. השבוע פורסם בעיתון Página/12 כי ועדת מומחי ה-IT פסקה כי התחברות התקני ה-USB לא התקיימה כלל. ההסבר: "מדובר בשגיאה במערכת ההפעלה של חלונות". על פי Página/12, הסבר זה מבהיר את התעלומה. מצד שני, עיתון זה שמר תמיד על קו עריכה נוח לממשלות של נסטור וכריסטינה קירשנר. מה שמשך את תשומת לב המומחים הוא שלמחשב הסמסונג של ניסמן הייתה יכולת להתחבר לשני דיסקונים בו בעת - ולא לשלושה, כפי שהלוגים הראו. במקרה והיו משתמשים ב--USB Hub, זה היה נרשם ככזה. אך המומחים הסבירו כי הם גילו התחברות של 26 התקני USB בו זמנית (ולא של 3). בהתאם לכך, הם הסיקו כי מדובר בביטוי של שגיאת ווינדווס. על פי דעתם, מדובר בשגיאה נפוצה בעדכון האוטומטי של ווינדווס. ב-Página/12 משערים כי העדכון האוטומטי הפיל (crash) את המחשב, וכאשר זה אתחל מחדש, כל הפעולות הקודמות הופיעו רשומות באותה שעה.
ניסמן נמצא מת ימים אחדים לאחר שהאשים את נשיאת ארגנטינה ומספר מקורביה ברקימת תוכנית לכיסוי המעורבות של מנהיגים פוליטיים איראניים בפיגועה של 1994 בקהילה היהודית של בואנוס אירס. על פי המחקר של ניסמן, ממשלת ארגנטינה הבטיחה פטור מעונש בתמורה לזכויות יתר בסחר בינלאומי. התלונה של ניסמן לא התקבלה בשל חוסר ראיות, אך נקבעה לו הופעה מול הפרלמנט כדי להציג פרטים על התביעה. הוא נמצא מת בלילה שלפני הופעה זו.
פרקליטת המדינה פיין אימצה מלכתחילה את תיאוריית ההתאבדות, בעוד אשתו לשעבר של ניסמן עומדת על החשד לרצח. המקרה מורכב מעצם מעורבותם בו של בעלי השפעה רבה בעולם התחתון של הריגול, הקשורים לניסמן ומתנגדים לממשלת קירשנר.
השבוע הגיעו לידינו הרהורי הסופר המקסיקני Jordi Soler על מאמר בשם "מהו התקן", של הפילוסוף האיטלקי Giorgio Agamben. רצינו לשתף אתכם. אגמבן כתב שההתקנים הניידים - סמארטפונים וטאבלטים - יצרו את "הגוף החברתי הצייתן והפחדן ביותר אי פעם בהיסטוריה של האנושות" אבל אותם התקנים אלקטרוניים הם רק פרי ההתפתחות של התקנים אחרים אשר עצבו את ההתנהגות וגורל האנושות מזה מאות שנים. מהו התקן? - אם נעזרים ברעיונות של מישל פוקו, ז'אן איפוליט ושל הגל, הרי שהתקן הוא משהו המסוגל ללכוד, לנווט, לקבוע, ליירט, לעצב, לשלוט ולהבטיח את ההתנהגויות, הדעות והשיח של בני האדם. זה לא רק כולל את המוסדות כגון "בתי ספר, מפעלים, הדת, החוקה ובתי משוגעים". בין ההתקנים נמנים גם "העט, הכתיבה, הספרות, הפילוסופיה, החקלאות, הסיגריות, השייט, המחשבים, הטלפונים הניידים ואפילו השפה עצמה, ההתקן העתיק מכולם" אגמבן מחלק את העולם לשתי קבוצות: היצורים החיים וההתקנים - אשר יוצרים רשת מורכבת, שבאופן בלתי נמנע מתנית אותנו, גורמת לנו לחשוב, להגיב ולהתנהג בצורה מסוימת, גם אם אנו משוכנעים במקוריות שלנו. אך הפילוסוף האיטלקי סיים את מאמרו בדיוק בתקופה ההיסטורית בה מופיעים הסמארטפון והטאבלט, שגרמו למהפכה ולהכפלה מאסיבית של אותם התקנים אשר ליוו את האנושות מימים ימימה. והם יוצאים דופן, מפני שלא המפעלים, ולא בתי המשוגעים, לא הסיגריות ולא החקלאות היו כה פולשניים, או נהנו מאותו פטור מעונש כמו הטאבלטים והסמארטפונים, שגם הם התקנים הפולשים לכל התחומים המרכיבים את חיי היום היום של אדם. בשונה מהתקנים פולשניים במיוחד - כמו דת, דיקטטורות או קפיטליזם - ההתקנים האלקטרוניים פולשים בקפדנות אישית, בהתאמה אישית, לשיחה אינטימית ומתמדת עם המשתמש. להבדיל מתקנים פולשניים אחרים, המשתמש מעריך מאוד את ההתקן האלקטרוני שלו, לוקח אותו לכל מקום, לא יכול בלעדיו, אוהב אותו ומדאיג אותו שהתקנו יזדקן ויהפוך לבלתי שמיש. צורם לו להישאר בלתי מעודכן. הוא חושש כי ההתקן שלו לא יהיה עבורו חלון גדול מספיק כדי לראות דרכו ולהספיג את עצמו בכל מיליוני ההתקנים שהם עמודי הרשת, הרשתות החברתיות, האפליקציות - המנהלות ומפיצות את מיליארדי ההתקנים שנמצאים אי שם בחוץ במרחק לחיצה, מוכנים שהמשתמש הרעבתני יצרך אותם, יעכל אותם, ולקינוח גם ייתן להם לרצות אותו. לפני הטלפונים הניידים ולפני המחשבים, האדם ניהל טוב יותר את יחסיו עם ההתקנים. היה לו מרחב לחשוב ולשקול. המידע הגיע אליו בקנה מידה אנושי. כיום קנה המידה הוא במהירות האור. בבִּלבּוֹלֶת הזו שנוצרת, כדור הארץ כולו מתווכח - כפי שקרה לפני מספר חודשים- האם שמלה אחת מסוימת היא בצבע לבן עם זהב או כחול עם שחור. הויכוח על השמלה לא היה בכלל חשוב, אבל הוא היה הנושא שנכנס בכוח הרב ביותר דרך המכשירים האלקטרוניים. מקרה זה מייצג עבורנו את ההירארכיה החדשה של המאה ה-XXI. במאה הקודמת הטלוויזיה והמוזיקה היו שני תירוצים גדולים להתקיים לצד האחר. סולר מצדיק את אגמבן האומר שמעולם בהיסטוריה של האנושות, הייתה החברה כה צייתנית וכה פחדנית. יתכן מפני שמעולם לא צרכנו התקנים כה רבים, אנו מוסחים תמיד, תשומת הלב שלנו ביותר מדי דברים בו זמנית, וזה עושה אותנו פגיעים. פתחנו יותר מדי דלתות ואנו נדרשים לשמור על כולן, מה שדן אותנו בהדרגה לאינדיבידואליות. זה הופך אותנו לאט לאט ליחידים עצמאיים, המסוגלים להסתדר ביתר נוחות בלי הקהילה. הסמארטפונים והטאבלטים, בנוסף ליתרונותיהם הרבים, הצליחו להפריד את החברה לאטומים. יתכן בשל כך, מפני שאנו כל פעם יותר בודדים, אנו צייתנים יותר ופחדנים יותר. בבדידות הנמלצת אליה מזמין אותנו המכשיר, אנו כל הזמן חשופים לשיח הרשמי של המילניום הזה, שהוא דאגת המדינה לבריאותם של אזרחיה והחששות של המשפחות לבריאות אנשיה; אנו תחת הפצצה של מיליוני התקנים המראים לנו בהתמדה חשודה, עד כמה לא בריא לעשן, לצרוך אלכוהול, לאכול שומנים בלתי רוויים, להימנע מפעילות גופנית... סוללת התקנים של פחד להרעלה גופנית, להידרדרות הפיזית, לסכנה, המפחידים את הפרט ושבוודאי קשורים לכך שאנו הקבוצה האנושית הכנועה ופחדנית ביותר שייצרה האנושות.
"באו לבקר את סבתא..." תמונת המקור אבודה מאחורי אלפי השיתופים ברשתות החברתיות..
כאמור, לפני עידן המחשב המידע הוזרם בקצב אנושי. ראו מה ארע במאה הנוכחית, מאז פורחת היחידנות החברתית. זה כבר קרה קודם לכן, כאשר הישיבה בצוותה סביב הטלוויזיה החליפה את מדורת השבט. הטלוויזיה הייתה בסלון והבית הסתובב סביבה. כך גם היה עם הפטפון. המוזיקה והטלוויזיה היו שני התירוצים להתקיים לצד האחר. כיום הנוף הביתי, המשפחתי הזה, כמעט ונעלם. כל אחד מסתכל על מה שהוא חפץ בו במכשיר שלו, בחדרו המבודד. מכשיר הטלוויזיה, הדומה כל פעם יותר למוניטור של מחשב או למסך קולנוע, מתקיים בזכות הסרטים ומשחקי הכדור, שני השעשועים שעדיין מסוגלים לגרום להתכנסות של קבוצת אנשים המשרתת הצעה אחת. כמובן שהטאבלט או המחשב לא מחויבים ללו"ז, אפשר להפסיק ולחזור על סצנה, לראות הפקות מכל העולם... ואפשר איתם לפסוח על הפרסומות. יתרונות בולטים אלו יועילו לנו רק אם נהיה מודעים למה שהמכשיר האישי גזל מאיתנו. אדם מחובר לאוזניות ממחיש את ה"אטומיזציה" הנגרמת על ידי המכשירים האלקטרוניים. הרחוב מלא אנשים עם אוזניות, לעיתים הם שרים את השיר שרק הם שומעים, תוך שימת לב חלקית למכשולים של הדרך, ומשדרים לבאים מולם את המסר: "הנני באמצע הקהל, לגמרי לבד"
במאה ה-XX לשמוע מוזיקה היה מעשה קולקטיבי בה"א ידיעת. היו מפעילים מכשיר שניגן יצירה אותה שמעו אחרים, והיצירה הולידה שיחה, חילופי רעיונות, דו-קיום, דבר שעדיין ניתן לקיים היום... אך נפל מאז לחוסר שימוש. מפני שההווה הוא "אטומי", של הפרט המתבודד עם האוזניות שלו. כהשלמה למגמה זו, גם המוזיקה מקוטעת. אף אחד כבר לא מקשיב לאלבום שלם, המוזיקה נמכרת כל שיר בנפרד, בחתיכות. בחשיבה פרנואידית, נראה שמישהו החליט ליישם את "הפרד ומשול", או לייתר דיוק "חלק לפרודות ותשיג המון של אנשים בודדים, צייתנים ופחדנים".
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין. במגזין.
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה..