השורה התחתונה של כל החדשות, הדיונים והחוק לתמחור ספרים, היא שפחות ספרים יוצאים לאור. האם זה טוב ליערות הגשם או רע לתרבות, טוב למו"לים האלקטרונים או רע לסופרים? ימים יגידו.
מזה מספר שנים שובה את ליבנו יוזמה בינלאומית עוסקת דווקא בספרים משומשים: "מועדון הספרים האבודים". המועדון הבלתי פורמאלי הזה תחחיל לפעול בשנת 2,000, בהשראת ה-bookcrossing, BC או BXing - מנהג להשאיר ספרים במקומות פומביים כדי שאחרים יאספו אותם ויקראו. המטרה ברורה ונעלה: להדביק את הזולת במנהג הקריאה, להפוך את העולם לספריה אחת גדולה.
ה-BC לא מוגבל להשארת ספרים במרחב הציבורי, הוא כולל החלפות בין חברים ברשתות חברתיות, ומעגלי קריאה של העברת ספרים מסודרת לשם דיון בתוכן של כל ספר.
ב-2001 הגה היזם Ron Hornbaker את רעיון הבוק-קרוסינג, הוא הקים אתר אינטרנט בנושא, אשר שנתיים לאחר מכן כבר הגיע ל-113,000 נרשמים. המדינה הראשונה שאמצה רשמית את הרעיון הייתה סינגפור, שם נקבעו 2,000 מקומות פומביים להשארת ספרים.
ב-2005 ולאור הפריחה של Napster, השוותה מנכ"לית בית ההוצאה Harper Press את נוהג שיתוף הספרים למעשי שיתוף הקבצים - שנחשב אז האיום הגדול ביותר על הקניין הרוחני. מעבירי הספרים מתנערים מהשוואה זו. בעוד בשיתוף הקבצים מכפילים את קובץ המוזיקה או הווידיאו אינסוף פעמים, בשיתוף הספרים לא מעתיקים את הספר, הוא לא מהווה הפרה על זכויות היוצרים. ספרים ניתן למכור או לתת במתנה ללא רשות המו"ל.
כיום היוזמה כלל עולמית. בדרום אמריקה הוקמו מועדוני ספרים אבודים במקסיקו, קוסטה ריקה וארגנטינה. שם נבחרו 4 ימים בשנה (ימי חילוף העונות) לפיזור ספרים במקומות ציבוריים. המונח בתרגום מספרדית, הוא "זריעת ספרים". מומלץ לכל "זורע" לכתוב הקדשה בעמוד הראשון, בה הוא מציין את השתייכות הספר למועדון הספרים האבודים, ואם רוצים גם המלצה קצרה לגבי התוכן. את הספר ניתן להשאיר על ספסל בפארק או תחנת אוטובוס, על שולחן בבית קפה, בטרמינל של שדה תעופה, בפינת האוכל של מחלקה בבית חולים, או בכל מקום אחר בו ימצא בקלות על ידי קורא פוטנציאלי. רבים הנתקלים בספרים לראשונה מדווחים על שמחה בהבנה שמצאו משהו שנועד להם, וכעת הספר שייך להם באופן לגיטימי.
ב-21 ביוני הקרוב, יום ההיפוך הצפוני ("היום הארוך ביותר" בחצי הכדור הצפוני) ומועד רשמי לתחילת הקיץ, לאחר סיום "שבוע הספר" המסחרי, נצא לזרוע ספרים שכבר קראנו. רק שאיש לא יחשוד שמדובר בחפץ חשוד... מקווים שתמצאו ותהינו.
מי לא ראה סרט פעולה בו בלשי משטרה מציירים קונטור של גיר סביב גופה שנמצאה מוטלת על הקרקע? אכן, זה היה נהוג פעם, מזמן. הציור נעשה בגיר לבן או צהוב, לאחר שנבדק הקורבן על ידי רופא ולפני פינויו מהמקום. לפעמים הגיר הוחלף בסרט דביק ליצירת מתווה. בעיקר הציור נעשה על ידי המשטרה לטובת צלמי העיתונות, ולא למטרות חקירה. יש הטוענים כי הציור בגיר לא היה חלק מנוהל רשמי, לעיתים ברחבי העולם השוטרים עדיין מציירים את אותן צלליות, בעיקר במקרים של תאונות ללא נפטרים. באנגלית, קוראים "Chalk fairy" (פיית הגיר) לאותו שוטר-צייר הפועל ללא אישור ותוך זיהום הזירה. לרוב, אם חייבים, חוקרים היום מסמנים את מיקום הראיות עם סימנים קטנים, דגלונים, כרטיסים ממוספרים או סמנים אחרים
עידן הצילום הדיגיטאלי שינה את השיטות הקדומות של תיעוד זירת הפשע. כיום, הובן שהן רק זיהמו את זירת הפשע ומקומם שמור בתרבות הפופולארית בלבד.
זיהום זירת הפשע יוצר קושי משמעותי בחקירה. וזה כמובן כולל חקירות של פשעי מחשב. חוקרים האמונים על איסוף ראיות מהזירה נושאים באחריות גורלית. תפקידם לשמר כל ראיה - גלויה או סמויה. הזיהום הוא תוצאה של הכנסה לזירה דבר מה שלא היה שם קודם, ורוב רובם של הגורמים המזהמים הם... החוקרים עצמם.
"מניעת גישה" הוא מושג פשוט להבנה בזירת פשע רגיל, כאשר רובינו מודעים לעניין חקר ה-DNA וכו'. הגישה להתקנים דיגיטאליים איננה פיזית בלבד. להתקנים אלו יכולים לגשת בצורה מקוונת, אף אלחוטית בעוד הם דולקים. מחשבה זו יכולה להוביל את בעלי הכוונות הטובות לרצון לנתק/לכבות מיד את הציוד. אבל, הכיבוי המידי מסוגל לגרום לאובדן מידע זמין שלא נשמר. הפתרון לגבי התקנים ניידים הוא לבדוק אותם בתוך כלוב פאראדאיי, מתקן שמונע משדות חשמליים מלחדור לתוכו, במוד של טיסה כדי למנוע התחברות בלתי רצויה. כמו כן, רצוי לבצע העתק מידי של המערכת. ההעתק כמובן ישמר במצע נפרד, רצוי גם בתצורה נוספת. בעת ביצוע ההעתק יש למנוע זיהום מערכת המקור. אל תשכחו כי התחברות למצע לשם ביצוע העתק בצורה קונבנציונלית, גורמת להכנסת נתונים למערכת המקור! במקרה שכזה, מאוחר יותר, אותם נתונים נחשבים כאילו שייכים לראיה המקורית. תופתעו לדעת אילו מומחים פורנזיים דגולים המתהלכים בינינו, לא מצליחים לשמור על זירה נקייה מבחינה זו.
למרות שהתקני אחסון דיגיטאליים כגון דיסקונים וכרטיסי זיכרון ניתנים לשימוש מחדש, מחיקת המידע מהם וכתיבת מידע אחר לא מספיק איכותיים לשם ביצוע העתקה פורנזית. מצע היעד להעתקת "נאמן למקור" לצורך חקירה חייב להיות חדש, או לחלופין יש "למחוק" ממנו את המידע הישן בתהליך פורנזי מקובל לפני השימוש מחדש.
הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. טכנאים ומנמ"רים, אנשים יקרים ובעלי ידע רב בניהול ותחזוקת מערכות מידע, כאשר חושדים שמתרחש אירוע פלילי מגיבים מידית ועושים את מיטבם. אלא שלרוב, בהעדר הניסיון והכלים לעבודה הפורנזית, הם הופכים להיות אותה "פיית הגיר". רבות מהראיות שנשמרות על ידי אנשי מחשבים לא זוכות לבסוף לאישור השימוש כראיה קבילה.
אנו מזמינים אתכם להתייעץ עמנו בזמן אמת, בכל חשד לעבירת מחשב.
המבוגרים בינינו יודעים - וחלקם למדו בדרך הקשה - שחשמל ומים לא הולכים ביחד, במיוחד במחשבים. כוס מים נשפכת על מקלדת הלפטופ, ואתם בצרות. המחשבים שאנחנו מכירים מקבלים את הכוח מחשמל המזין את המעבד. קבוצת מדענים מאוניברסיטת סטנפורד פיתח מעבד הניזון מטיפות מים במקום מחשמל. למרות שהוא לא נועד להחליף את המעבדים הקונבנציונאליים, הוא מסוגל לבצע פעולות מתמטיות לוגיות.
למאבד יש תבנית בה זזות טיפות המים. הנוזל בו השתמשו במכונה שתראו בסרטון, הוא נוזל פרומגנטי, אשר מגיב בנוכחות שדה מגנטי (אותו יוצרים הסלילים הצדדיים).
עקרונית, ניתן למזער מערכת מבוססת על הדגם הנ"ל עד כדי לאפשר את בליעתה על ידי מטופל. בגוף פנימה, היא תתפקד בצורה דומה למיני- מדפסת תלת מימד, לתיקון רקמות.
ממשיכים להגיע לצ'יף בעלי עסקים ומשתמשים שנפגעו בכופרה. זהו שובל של המגיפה הגדולה מפברואר- מרץ 2015. למרות ההרס ושברון הלב שהקוד הזדוני זורע, במקרים רבים הצלחנו לשחזר כמות נכבדת של קבצים. בדיקת הדיסק הקשיח יכולה לגלות כמות משתנה של קבצים שלא נפגעו. חבל להתייאש בלי לבדוק תחילה. צרו עמנו קשר!
בשבוע החולף התקיים כנס MIDEMהשנתי של תעשיית המוזיקה העולמית, בו ניסו להציג כלים להצלחה בנוף החדש שלובשת בימינו אותה תעשייה. מאחר והאינטרנט הביא למהפכה בשימוש החומרים תחת קופירייט, נוצרו לחצים של לוביסטים על פוליטיקאים לשם חקיקת חוקים כמעט ולא שפויים בנושא.
Andrus Ansip, סגן נשיא הועדה האירופית לשוק היחידי הדיגיטאלי (Digital-single-market) הופיע בכנס והודה באופן מפתיע כי החקיקה סביב זכויות היוצרים דווקא "מעודדת אנשים לגנוב". אנסיפ הדגים ואמר כי Spotify, חברה שוודית מהמובילות בסטרימינג של מוזיקה, הינה דוגמא לכך שספק המציע שירותים איכותיים ומהירים יותר, יגייס לקוחות שיעדיפו לשלם ולא לגנוב. אנסיפ גם הציג נתונים של האיחוד האירופי ושאר העולם. לדבריו, %20 מהגולשים באיחוד מתחברים באמצעות VPN כדי להגיע לתכנים דיגיטאליים. בנורבגיה, למשל, מספר ההורדות ה"חינמיות" ירדה מ-%80 ל-%4 תוך שנים אחדות. גם באוסטרליה המגמה נמשכת לכיוון הגישה החוקית. הצורך בשוק יחידי דיגיטאלי, אמר אנדרוס אנסיפ, מודגש בכך ש-%68 מהצופים באיחוד האירופי מורידים סרטים בחינם, אבל בוודאי שלהכניס את %68 מהתושבים לכלא הוא לא רעיון טוב. כיוון שהבעיה קיימת בכל מדינות האיחוד, רצוי למצוא פתרון משותף לכולן - הוא לא התכוון להורדות הפיראטיות, אלא לחסימה על פי מיקום גיאוגראפי (geolocation) המונעת שירותים מסוימים מתושבי חלק מארצות האיחוד. אחרי עשור בו נעשו באירופה המאמצים הקיצוניים ביותר להשאיר את זכויות היוצרים כאילו היינו בשנות השמונים של המאה הקודמת, יש עכשיו איזו תקווה להגיע למדיניות שפויה יותר.
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין.
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.