המחשב, הרשת החברתית (ורובינו מחוברים ליותר מרשת אחת), מערכת הדואל, אתרי חדשות בתשלום, אתרי הבנקים, אתרים בניהולנו, כולם דורשים סיסמא. לצרכי אבטחה, משתמשים נבונים מקפידים לבחור סיסמאות מתוחכמות, מורכבות, שונות זו מזו, ולשנות אותן מעת לעת. והחשוב מכל: לא לשמור אותן במרוכז, ובוודאי שלא מקומות נגישים. התוצאה: קושי רב בניהול הסיסמאות. הסיסמאות שאנשים מן היישוב נוהגים לבחור, פגומות מיסודן. פשוט מפני שהן נבחרות על ידי צרופים שקל לזכור. סיסמא טיפוסית ניתנת לניחוש, לפיצוח באמצעות תוכנה, לגניבה באמצעות key logger, או לקביעה מחדש (password reset) ללא אישור על ידי התחזות. סיסמא של 8 תווים מעורבים ניתנת לפיצוח בכ-16 דקות באמצעות כוח גס. (וכן, הרבה יותר זמן מבסרטים).
שיטות הזיהוי הביומטריות עדיין יקרות ונדירות, לעיתים דורשות בנוסף, גם סיסמא. ושלא נדבר על מגוון הסרטים והסדרות בהם מתגברים על השיטה הביומטרית על ידי עקירת איברי הזיהוי מבעליהם הטבעיים! גם לביומטריה ההתנהגותית - קצב הקלדה או גוון הקול - יש פוטנציאל שימוש בתסריטים של שוברי הקופות הבאים. Eric Grosse ו- Mayank Upadhyay עסוקים במציאת פתרון אימות ללא סיסמא. עד כה הם הגו טכנולוגיית אימות, שגרסתה הראשונה מורכבת מכרטיס מפתח ל-USB עליו גרסה של Google Chrome, שמסוגל לתפקד עם כל התקן ממוחשב הנושא פורט מתאים. למעשה, הפתרון דומה למדי לכל הפלאגים ההיסטוריים שחילקו לנו בעבר בתי תוכנה שונים, כדי שאיש לא יצליח לגנוב את התוכנה שלהם. קרה יותר מפעם אחת, וליותר מלקוח אחד, שמחשבים תקולים או מיושנים סולקו בטעות יחד עם הפלאגים... אבל, אם הכרטיס יהפוך לנפוץ, הוא יהווה מטרה ראשונית לגנבים ("ידיים למעלה, הכסף והפלאג!") רעיונות נוספים מדברים על סוגים שונים של שדות תקשורת בסמיכות, כגון שבבים מוטמעים בגוף, אולי עם מנגנון מכשיל במקרה של חבלה, גניבה או מוות. אך זה מתחיל להגיע לתחום מעט אפל, שגם מרגיז את פעילי זכויות הפרטיות (שבב זיהוי אישי היה מאפשר מעקב ומפר זכויות אדם). מערכת ניהול סיסמאות חייבת להתאים לתקן אוניברסאלי, להיות קלה לשימוש, קשה לזיוף או לגניבה תחת לחץ, וקלה לשדרוג ברגע שגנבים ימצאו את הדרך לעקוף אותה.
בינתיים, האמצעי הבטוח ביותר ממשיך להיות תוכנות הפולטות סיסמאות חזקות (ארוכות ומורכבות) ואקראיות. זכרו לתת סיסמא שונה לכל חשבון מקוון, במיוחד לאלה שמאפשרים לעבור מחשבון אחד למשנהו. ואם אפשר... אל תשתמשו בכתובת הדואל בתור סיסמא!
WIRED שימחו אותנו עם הכתבה על המורדים שעוזבים את הענן הציבורי. נחמד למצוא אחרים שחושבים כמונו. בתמצית: חברת MemSQL, עוד סטארט-אפ מעמק הסיליקון, נהג לשמור את המידע העסקי, הפיתוח וכל שאר נכסי המידע בענן ציבורי. המנכ"ל אריק פרנקל, בחר לשם כך בענן מוכר וידוע: Amazon.com לפני מספר חודשים, החברה בת השנתיים החליטה לרדת מן הענן ולהעביר את רוב האופרציה שלה לצי מחשבים מקומיים ונגישים, כמו פעם. ההחלטה נבעה מסיבות כלכליות, אך לא רק. הגיוני שחברה קטנה שרק מתחילה תשתמש בשירות, אך ככל שנפח המידע גדל, הוצאות האחסון יוצאות מפרופורציה. גם חברת המשחקים Zynga, כאשר התרחבה למימדי ענק בשנת 2012, עזבה את הענן של אמזון ועברה למרכזי המידע העצמיים. אך גם חברות קטנות יותר מתחילות לעבור כמוה. Kit Colbert, מהנדס VMware (תוכנת וירטואליזציה המשרתת הן עננים ציבוריים והן מרכזי מידע פרטיים) אמר ל-וויירד כי העננים הציבוריים נוטים להפוך ליותר יקרים לאורך זמן, במיוחד כאשר מגיעים לנפח מסוים. מוצר תוכנת מסד הנתונים של MemSQL דורש בדיקות שבוצעו פעם על גבי השרתים של אמזון. כיום, הם מבוצעים על מאות מכונות וירטואליות מבוססות מחשבים מקומיים. ההוצאות החודשיות של החברה באחסון באמזון הגיעו ל-$27,000 באפריל 2013. במכפלה שנתית: $324,000 לשנה. בעבור $120,000 רכשה החברה את כל שרתי בשר ודם הברזל ופלסטיק הדרושים, שאורך חייהם המשוער הוא כ-שלוש שנים. במהלך תקופה זו החברה תוסיף עוד מכונות, וסביר להניח כי נפח העבודה ימשיך לגדול, אך מחיר האחסון לא יתקרב אפילו לדמי האחסון באמזון. למרות היתרון של אמזון, של תשלום-עבור-שימוש בלבד, המשוואה בעבור חברה גדולה ומתרחבת, פשוטה: הוצאה של שלוש שנים באמזון בגובה $900,000 מול הוצאה של כ- $200,000 על שרתים פיזיים. MemSQL הם לא היחידים בעמק הסיליקון (או בוואדי הסיליקון) להסתכל בשפיות על כדאיות האחסון בענן. רוב לקוחותינו מתנהלים עם נפחי מידע קבועים, ההולכים וצומחים בהדרגה. הם לא זקוקים לגמישות, ונשענו עד כה על הענן מסיבות שונות ולא תמיד מוצדקות. בנוסף, ארגונים הדורשים ביצועים עקביים, נאלצים לחלק את משאבי הענן הציבורי עם לקוחות אחרים. כאשר הענן הציבורי עמוס - בימים ובשעות מסוימים - הביצועים יורדים עד למצב של חוסר יעילות.
ביוני 2012 נמצא מת בסינגפור המהנדס האמריקני דר' Shane Todd, בן ה-31. המשטרה המקומית הודיעה כי מדובר היה בהתאבדות, למרות שבני משפחתו חושבים עדיין אחרת. לדעתם, הוא נרצח מסיבות הקשורות לעבודתו במכון למיקרו אלקטרוניקה שהוא חלק מסוכנות המדע, טכנולוגיה ומחקר (A*STAR) של ממשלת סינגפור. שיין עבד בפיתוח מגבר מבוסס GaNעבור חברת הטלקום הסינית הגדולה Huawei. חשדות המשפחה מבוססים על מספר ראיות נסיבתיות. למשל, רשלנות המשטרה בזירת הפשע (לא ניסו אפילו לאסוף טביעות אצבעות). כמו כן, נוסח מכתבי ההתאבדות, שנמצאו בולטים למדי בזירה, היה בלתי אופייני לו. זירת הפשע לא תאמה לתיאור שניתן על ידי הרשויות, ופתולוג בארה"ב אף מצא בגופתו סימנים שהצביעו לדעתו יותר על מאבק מאשר על התאבדות.
בחודשים שלפני מותו, טוד אמר למשפחתו שהוא חרד בעבודה, ומודאג מכך שהפרויקט עליו הוא עובד יחד עם חברה סינית, יסכן את הביטחון הלאומי של ארצו. הוא בפירוש אמר להם כי מרגיש תחת איום בשל עבודתו עם הסינים. על מותו של טוד דווח בפרוט בכתבה של ה-Financial Times מפברואר 2013. שם נרמז הן כי משטרת סינגפור לא חקרה את מותו של טוד כראוי, והן כי המכון למיקרואלקטרוניקה ו-Huawei משתפים פעולה בפרויקט צבאי שמדינות מסוימות (ארה"ב ואוסטרליה) זיהו כסיכון בטחוני. מיד לאחר הפרסום, הכחישו דוברי A*STAR ו-Huawei שהקשר ביניהם התקדם מעבר לשלב הדיונים, וגם משטרת סינגפור מיהרה להגן על תפקודה בחקירה.
הוריו של שיין, ריק ומרי טוד, אמרו לעיתונות בין היתר כי מצאו בדירת בנם דיסק קשיח לאחר מותו. לדבריהם, באותו דיסק נרשמה גישה, יצירת קובץ ומחיקתו לאחר מות בנם, אבל הם סרבו למסור את הדיסק למשטרה לבדיקה מעמיקה. עם זאת, התובע מטעם המדינה פתח את נאומו בבית המשפט בהצהרה כי חוקר משטרתי לקח את הדיסק מבית המנוח לאחר שגופתו נתגלתה ב-24 ביוני 2012.
חוקר מקרי מוות עבד על המקרה בין ה-13–27 למאי 2013. הוגשו לבית המשפט הוכחות לביקורים של דר' טוד באמצעות המחשב הנישא שלו, באתרי אינטרנט העוסקים בהתאבדות. ובנוסף, הוכחות שפסיכיאטר רשם עבורו נוגדי דיכאון. הפתולוג הפורנזי של ממשלת סינגפור קבע העדר סימני חניקה או מאבק בגופתו של דר' טוד, ושני בוחנים רפואיים ראשיים מארה"ב (אחד מהם מן ה-FBI) אישרו זאת. במחשב הנישא של המדען לא אובחנו סימני פריצה או סימנים לשתילת מכתבי התאבדות. ב-8 ביולי אחרון נפסק סופית כי המוות נגרמה עקב חנק בשל תלייה. נסגר גם עניין הקובץ המסתורי בדיסק הקשיח. הקובץ, כפי שהוסבר לציבור, היה קובץ זמני של מסמך PowerPoint. כאשר פותחים קובץ מסוג זה, נוצר קובץ זמני, שנמחק באופן אוטומטי כאשר סוגרים את הקובץ הראשי.
המקרה נסגר במעשה בית דין, אך שאלות רבות עדיין מטרידות את הקהל, בעיקר את מי שמשוכנע שכוח וכסף מסוגלים לעוות את האמת.
Alan Rusbridger, עורך העיתון הבריטי The Guardian כתב בבלוג העיתון על האיום העומד מעל כל עיתונאי, וסיפר כיצד נאלצו בעיתונו להשמיד כוננים שהכילו מידע טעון שהועבר אליו. העיתון פרסם מידע על מעקב שמבצעות ממשלות ארה"ב ובריטניה אחר תקשורת האזרחים. הוא התבסס על נתונים שהתקבלו מ- Edward Snowden, שהיה עובד לשעבר של קבלן ה- NSA בוז אלן. לדברי העורך, לחצו סוכני ממשלת בריטניה על העיתון כדי שהמידע שדלף יושמד, וכך נעשה. העיתון העדיף להשמיד את החומר במקום לאפשר את פסיקת בית המשפט לגביו. שני מומחים באבטחת מידע מטעם מרכז התקשורת והביון GCHQ נכחו בעת השמדת הדיסקים הקשיחים במרתפי בניין העיתון, ובדקו כי בפיסות המתכת המעוותות לא נשאר דבר שיוכל לעניין את האויב. לאחר מעשה אחד מהם, מספר ראסבריג'ר, אף התבדח כי ניתן לשחרר את המסוקים השחורים, בזמן שטאטאה שאריות של MacBook Pro.
תיאור ההשמדה הדיר מאיתנו שינה במשך לילות ארוכים. הייתכן שסוכני הוד מלכותך מסתפקים בגריסת חומרה חובבנית? האם הם מחקו את הדיסקים תחילה? האם טבלו את שאריות הפלטות בחומצה? האם שרפו וזרקו את עפר הדיסקים לים?
Storage.com מדווחים השבוע על 7% גידול במכירות של מערכות דיסקים קשיחים לשימוש אישי, הלקוח הפרטי והעסק הקטן (Personal and Entry-Level Storage -PELS). שוק זה כולל מוצרי אחסון ופתרונות עם 1 עד 12 מפרצים לדיסקים, המיוצרים עבור אנשים פרטיים, משרדים קטנים ומשרדים ביתיים, ועסקים קטנים.
על פי IDC, שוק זה גדל במהלך השנה האחרונה (רבעון שני של 2012 עד לרבעון שני של 2013) ב-10.7% ערך המשלוחים שנעשו גדל ב-7.3% משנה לשנה, ל-1.5 מיליארד דולר. ברבעון השני של 2013 גדלו המכירות והרווחים, ושוק ה-PELS חזר לנורמה, אחרי המכה שסבל בתקופת השיטפונות בתאילנד (2011) ומחסור בדיסקים שנגרם. יצרני דיסקים קשיחים ממשיכים להזרים דיסקים לשוק ה-PELS, אך מי ששולט בו הם למעשה חברות מהזרם המרכזי שאינן מייצרות דיסקים (פלח שוק של 72.1% במכירות). שוק זה גדל בשנה שעברה ב-23.4% בתחום ההתקנים עם מספרים גדולים של מפרצי אחסון (6, 8 ו-12 מפרצים) ברבעון השני של 2013 חלה גם הרחבה (17.6%)במכירות מוצרים עם שני מפרצים בלבד. מוצרים חד-מפרצים נשארים הבחירה הפופולארית ביותר ומהווים 97.0% מכל המוצרים שנמכרו ב-Q2 של השנה הנוכחית. מוצרי אחסון אישיים מהווים 98.9% מכל היחידות ב-PELS שנמכרו, וערכם מגיע ל-87.9% מכל המכירות באותו רבעון.
מוצרים עם מארז לדיסקים בגודל "3.5 ו-"2.5 נמכרו ב-13.4% יותר מאשר בשנה הקודמת. עם זאת, מוצרי "3.5 הולכים ומפנים מקום לקטנים יותר, ומכירותיהם קטנות בכ-1.8% מדי שנה. משתמשי הקצה ממשיכים לעבור להתקנים בעלי קיבולת גדולה יותר כדי לספק את צרכיהם. בשוק ה-PELS של "3.5, 51.9% מן הדיסקים שנמכרו ברבעון היו של 2TB. בשוק של "2.5, 51.7% היו דיסקים של 1TB. בשוק זה, טווח הקיבולות גדול, הודות למספר שונה של מפרצים ויכולת יצרני הפתרונות למלא את המוצרים בחלקם. למרות זאת, מוצרים שקיבולתם הכוללת היא 4TB, מחזיקות בפלח השוק הגדול ביותר עם 28.6% של מספר היחידות שנמכרו. ממשק ה-USB ממשיך להיות המועדף בשוק ה-PELS. מכירת היחידות עם ממשק זה גדלות ב-11.5% מדי שנה. גם מכירות של מוצרי Ethernet גדלו ב-10.2% משנה לשנה. ממשק Thunderbolt גם הוא הופך לפופולארי יתר ומכירות מוצרים הכוללים אותו גדלים ב-411.7%, למרות במדובר במספרי יחידות הרבה יותר קטנים.
אסטלה או או סטלה היא אבן או בול עץ, שאורכה בד"כ גדול מרוחבה, הממוקמת למטרות הנצחה או זיכרון. עליה רשומים, מצוירים או חרוטים שמותיהם ו/או תאריהם של המתים או החיים שאת שמם היא מנציחה. אסטלות שימשו גם כמצייני גבול טריטוריאלי כמו למשל האסטלות שהקים פרעה אח'נאתון באל עמרנה, או כדי לציין הישגים צבאיים. אסטלות הוקמו על ידי רבות מתרבויות המזרח הקדום ואירופה, סין, תרבויות בודהיסטיות ופרה-קולומביאניות כמו המאיה והאולמקים.
עם תחילת העידן הדיגיטלי התחלנו ליצור מידע בצורה שלא ניתנת לקריאה ישירה, אלא באמצעות מכונות. לפני כן, תוצר החריתה באבן, הסימון בעפרון או בדיו, בדפוס או בהקלדה במכונות כתיבה מכאניות, ניתן לקריאה פשוטה ובלתי אמצעית. מידע במצעים מכל גיל שהשתמרו, ניתן לקרוא בכל עת ובעין בלתי מזוינת. התקדמנו. המצעים הדיגיטליים הפכו את הכתיבה והעריכה לקלות, נקיות ויעילות יותר. אפשרו צפיפות כזו שכמויות מידע גדולות מאוד נישאות בחפצים יותר קטנים, קלים ועמידים. ...אבל הנגישות, אה! הנגישות למידע מורכבת הרבה יותר. כוננים או מחשבים מיושנים, עבור מידע שלא עבר מיגרציה לפורמט עדכני, ניתן היום למצוא רק במוזיאונים או אצל אספנים. במצע מודרני, אנו תלויים בתקינות התוכנה, מערכת ההפעלה, הכונן, רכיבי המחשב, הצג, כל המחברים וכמובן גם מקור החשמל של ההתקן. וחלק מאיתנו זקוקים בנוסף, למשקפיים.
עדויות מאבן
משלחת ארכיאולוגית משותפת לארה"ב ולגואטמלה שחפרה בתחומי העיר המאייה העתיקה "El Perú-Waka" מצאה לאחרונה מונולית שגילו מוערך ב-1,450 שנה. הממצא כונה "Stela 44", ונושא בשני צדדיו שורה של הירוגליפיים, ובחלקו הקדמי, תמונת מלך שחוקה מאוד. פענוח ההירוגליפיים מגלה כי זו אנדרטה שנחנכה ב-25 ביוני שנת 564 לספירה הנוצרית, בתקופה בלתי מתועדת של היסטוריית האתר. עד כה חשבו החוקרים כי לא הוקמו אנדרטאות בתקופה זו. במונולית מסופר הסיפור של נסיכה שצאצאיה ניצחו במאבק של מתמשך ועקוב דם בין שתי השושלות השולטות בתרבות שלהן. פרופסור דוד פריידל מאוניברסיטת וושינגטון בסיינט לואיס אומר כי "שליטים גדולים נהנו לתאר צרה או מצוקה כמקדמה לניצחון הסופי. במקרה זה, מלכת הנחש, הגבירה Ikoom, ניצחה לבסוף". פריידל אומר כי Stela 44 מגלה מידע רב על תקופה בלתי ברורה בהיסטוריית המאייה, כולל שמות של שני שליטי מאיה שלא נודעו עד כה, והמציאות הפוליטית שעיצבה את מורשתם. פרק חדש בהיסטוריה של ממלכת Waka העתיקה והיחסים הפוליטיים עם הממלכות הגדולות ביותר של התקופה הקלאסית של עולם המאייה בשפלה. ניתוח הגליפים מציע כי במקור Stela 44 הוזמנה על ידי זה-המעמיד-קורבן-לעיט, מלך שושלת ה-Wak, לזכר אביו טופר-ניצוץ-אדום שנפטר ב-556 לספירה. הסיפורים המתועדים במונולית עשירים בפיתולים ותפניות מהסוג שמאפיין עתות מלחמה, אך לעיתים רחוקות נמצאו כאלה בארכיאולוגיה הקדם-קולומביאנית. בעבר, התגלו אנדרטאות אבן חרוטות כמו Stela 44 בעשרות אתרי חורבות מאיה חשובים. אבל, אחרי חשיפה לאיתני הטבע למשך יותר מ-100 שנה, Stela 44 נעקרה ונקברה, על פי פקודה של אחד ממלכי המאייה האחרונים, כ-700 שנה לספירה, בתוך מבנה חדש במקדש הראשי של El Perú-Waka,. יתכן, כקורבן בטקסי ההשכבה של מלכה רמה שנקברה במבנה באותה תקופה. עוד שם שמופיע בחריטות על המונולית, הוא זה של הגבירה Ikoom, ככל הנראה דמות חשובה למלך שהזמין את הטמנת האנדרטה. ארכיאולוגים מאמינים כי הגבירה הנ"ל הייתה אחת משתי נסיכות שושלת הנחש ששודכו לשליטי עיר מאיה שכנה וקשרו אותם לשושלת לשליטי El Perú-Waka, על מנת לחזק את שליטת הנחש על אזור צפון גואטמלה של היום. הגבירה Ikoom הייתה אם קדמונית לאחת המלכות הגדולות ביותר של הציביליזציה המאייה הקלאסית, הגבירה K’abel מן המאה ה-XVII, שמשלה על El Perú-Waka במשך יותר מ-20 שנה יחד עם בעלה K’inich Bahlam II (נחש-יגואר-הזוהר). היא הייתה השליט הצבאי של ממלכת Wak מטעם משפחתה, הבית הקיסרי של המלך נחש, והיא נשאה את התואר "לוחם עליון", אשר בו סמכות שעלתה על זו של בעלה המלך. כ-700 שנה לה"ס, Stela 44 הובא למקדש הראשי בעיר על פי פקודה של מלך נחש-יגואר-הזוהר, כדי לחלוק כבוד לרעייתו במהלך טקסי קבורתה. לפני שנה התגלו שברים של stela אחרת אשר שמשה לבניית קירות המרפסת של מקדש העיר. גם ב- stela 43 מככבת במקום מרכזי הגבירה Ikoom. ככל הנראה היא הייתה גם אם קדמונית למלך עצמו.. השתלשלות האירועים המסופרים בציורי האבן יחד עם ההקשרים שנקשרים על ידי הארכיאולוגים, יכלו להיות בסיס לתסריט מורכב ורב-פרקים של טלנובלה היסטורית ("ש-את משחקי הכס הייתה שמה בכיס הקטן" כפי שכתבו ברשת NBC).
הערה: כל המכתבים הללו נכתבו על ידי אנשים אמיתיים. (מחקתם? איבדתם? אל תהססו. אנחנו כאן, בשבילכם)
"שלומות סיימתי הרגע לקרוא את הכתבה היפה שהכנתם על מוזיאונים בתחום הקרימינולוגי והפורנזי. כתבה טובה מאד ומלומדת. הנה מוזיאון נוסף שנשמט מתיאורכם. בבירת מקסיקו מצוי מוזיאון של האינקוויזיציה. למי שלא יודע, במקסיקו התקיימה האינקוויזיציה יותר זמן מבכול מקום אחר, ונדמה לי שהיא הופסקה על ידי השלטונות לערך ב-1858. אגב, מקסיקו הוא המקום האחרון בתבל בו העלו מכשפות על המוקד (במאה ה-19). חלק מהמוצגים אותנטי וחלק משוחזר. ליד כל פריט מובא תיאור מצויר של השימוש באותו פריט. ליתר דיוק: מכשיר-עינויים. להפתעתי היו במוזיאון הרבה אנשים, אך הם התהלכו בדממה בשל המראות הקשים של השחזור. אותי הרשים במיוחד 'מסרק של ברזל' – אותנטי (מן המאה ה-18, אני משער) – שכן לפי המקורות היהודיים, כאשר נהרג ר' עקיבא סרקו את בשרו במסרקות של ברזל. נדמה שאת כל המוזיאונים הללו ניתן לכנות בשם מוזיאון הרוע האנושי, וכל אחד מהם מתחרה במשנהו. תודה מאיר בר-אילן" - 18/8/13
"צוות צ'יף שלום, כבר אמרתי לכם שאני הולך לשבת שבעה על התמונות שצילמתי במשך עשור שנים. לא האמנתי שתצליחו להחזיר לי אותם, והייתי סקפטי עד הרגע האחרון. מגיע לכם התנצלות, הייתם עשר. שמחה א. - חולון" - 20/08/13
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין..
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.