Dulcius ex asperis

"מתוק יותר אחרי קשיים".
סיסמת שבט פרגוסון הסקוטי

אחסון הולוגרפי

לפני שש שנים כתבנו כאן על שיטת האחסון ההולוגרפי של מידע (הקישור מוביל להסברים על אופן הפעולה וכו'), ומאז אנחנו לא מפסיקים לחשוב על הטכנולוגיה.
נושא המדאיג את כולם מזמן בהקשר לשיטה זו, הוא אורך החיים הצפוי למצע המבוסס על מרכיבים אורגניים.
עם זאת, יש היום בעולם חברות שהרימו את הכפפה ומפתחות את התחום, כמו למשל Access Optical Networks, השואפת לפתרון שיאחסן עד 10TB לס"מ מעוקב ותאפשר מהירות גישה/עבודה של 10Gbit. חברת General Electric מצידה, עובדת על פתרון 500GB. גם חברות hVault ו-Storex עוסקות בפיתוח אמצעיHDS - Holographic Data Storage.

חברת Access Optical Networks פיתחה מספר טכנולוגיות לאחסון מידע הולוגרפי עם יכולות של כתיבה בלבד (WORM), או קריאה בלבד, או עם יכולת כתיבה מחדש, במצע  שהוא גביש וולומטרי, קובייה בנפח 1 סנטימטר מעוקב. למוצרי HDS הללו תהיה צפיפות אחסון של 1.2Tbytes עם ביצועי קריאה כתיבה של 1Gbit לשנייה.

במהלך הועידה לאחסון יצירתי שהתקיימה בראשית יולי השנה, חברת hVault הכריזה על תוכנית למאמצים מוקדמים של טכנולוגיית האחסון ההולוגרפי שלה. התוכנית נועדה לאפשר יתרון תחרותי למספר מצומצם של ארגונים הנזקקים לניהול האחסון של big data, על ידי כך שיתקינו דיסקים הולוגרפים כחלק מאסטרטגיית האחסון הכוללת.
התוכנית מבטיחה החזר ההפרשים במחיר הרכישה למשתתפים, ברגע שמחיר המצעים יצנח במשך חמשת השנים הראשונות, וכמו כן גם אספקה חינמית של עדכוני תוכנה למשך חמש שנים.
התוכנית כוללת גם רשת ביטחון: אפשרות לשמור שני עותקים מחוץ לאתר של מידע הלקוח, ללא תשלום נוסף. אנשי hVault יגיעו לאתרי הלקוחות המובחרים ויבצעו שני עותקים לכל דיסק הולוגרפי בארכיון המקומי. אחד העותקים ישמר באתר מאובטח, והשני באתר תת קרקעי מאובטח מרוחק. כחלק מהשירות, תעשנה בדיקות שנתיות של שני העותקים - בארכיון מחוץ לאתר, ובארכיון המרוחק שנועד להתאוששות מאסון. גם זה ללא תשלום נוסף. החברה יצרה עניין רב ומספר ארגונים ביקשו לקבל חומרה הולוגרפית ומצעים בעבור אפליקציות של ארכיבאות, מיד עם תום הועידה.

ב-hVault  מעריכים כי אורך החיים של מוצריהם יעבור את ה-50 שנה, אבל בדיקת
המדיה השנתית נועדה לספק ללקוחות את השקט הדרוש מפני שמדובר בסוג חדש של מצע.

חברת InPhase בזבזה השקעה של 100 מיליון דולר בפיתוח דיסק של עד 1.6TB עם מהירות העברה של 120MB לשנייה. היא נאלצה להכריז על פשיטת רגל בסוף 2011. כמו עוף החול, מתוך העפר של אינפייס (מצוידת בקניין הרוחני, ההון האנושי, התשתיות והציוד של אינפייס ז"ל)  והודות לגיוס 10.8 מיליון דולר חדשים, הוקמה לפני 4 חודשים חברת Akonia. ב-אקוניה הולוגרפיקס, בשיתוף עם חברה יפנית, מתכננים להגיע לדיסק הולוגרפי עם קיבולת 6TB ומהירות עברת מידע של 300MB/s.
אקוניה מחזיקה בפטנט (מספר 8,311,067) בנושא "מערכת והתקנים לשיפור דיודות לייזר בעלות מהוד חיצוני על ידי שימוש באורך גל, חיישני מוד ו-optical paths קומפקטיים".
 

בעלי תוכן וידיאו וספקי אחסון ענני זקוקים לדרכים להתייעלות אחסון הביג דטה, ולמרות שפתרונות המבוססים דיסקים מגנטיים וטייפים הולכים והופכים ליותר גדולים וזולים, הדרישה לקיבולת אחסון גדלה מהר אף יותר. האחסון ההולוגרפי מתקרב להיות אלטרנטיבה לדיסק הקשיח המסורתי ולטייפ המגנטי.
 

שו-שו

ביום שישי ה-6 בדצמבר נשכח מעיל נשי באוטובוס מקו מטרופולין, שיצא מבאר שבע לכיוון תל אביב. בעלת המעיל ירדה בנס ציונה, ובילתה את סוף השבוע בהתייפחות על האבדן.
באותו יום שישי אישר השירות החשאי של ארה"ב שהם שכחו שני טייפים של גיבוי במטרו של ניו יורק. לקח להם כמעט 5 שנים להודות.
אתם אולי מדמיינים שבשירות החשאי האמריקני מעבירים בין אתרים את החומר הדיגיטאלי המסווג בכלי רכב עם חלונות אטומים, עם נהג ואנשי ביטחון המרכיבים משקפיים כהים... אבל המציאות רחוקה מ-Men in black וכדומה.
בפברואר 2008 נסע עובד קבלן של השירות החשאי במטרו. הוא נשא עמו שני טייפים בדרך לאתר אחסון הגיבויים. הקלטות לא היו מסומנות או מזוהות כלל. לטענת האחראים, גם לא ניתן לגשת אל המידע שבהן ללא קודים וציוד מתאים. כאשר המקרה התגלה, השירות החשאי דיווח על כך למשרד לביטחון לאומי, אך הגילוי לתקשורת הושהה עד עכשיו.
למזלם, בכל התקופה לא נרשמה כל הונאה מבוססת על המידע אשר בקלטות האבודות. אבל הקלטות הכילו מידע שניתן לייחס לאנשים ("personally identifiable information" או "PII" ) , שילובים של מספרי ביטוח לאומי ושל חשבונות בנק, כתובות, מידע על בני משפחה, מספרי טלפון, תאריכי לידה, מידע רפואי, תעסוקתי, מספרי דרכון ורישיון נהיגה, ו...מידע ביומטרי השייך לשירות החשאי.
השירות נמנע מלדווח לבעלי המידע, בניגוד לפרוצדורת חובה של משרד ההגנה למקרים אלו. אבל זו לא הפעם הראשונה.
עם כל הכבוד, כתב לנו קורא, למה שיעניין אותנו כל הזמן מה קורה באמריקה?
התשובה גלויה ומובנת מעליה: גם אם נתעלם מן ההשפעה הגדולה של ארה"ב על מה שקורה בישראל, אם בארזים נופלת שלכת, מה נגיד אזובי הקיר?
 

ככלות הכול

אני צריכה לתפוס שיחה עם אשתו. מה שאני הולכת לספר לה בוודאי יגרום לה נחת רב.
יקירתי - אפצח בדבריי - את יכולה להיות רגועה: בעלך לא מבחין בנשים אחרות.
לא שהוא לא מסתכל. אבל הוא לא מבחין, פשוטו כמשמעו. גם לא בגברים.
השבוע הוא נשאר אחרון במעבדה. היה עסוק בשחזור דיסק של סטודיו לצילום. הוציא את הראש לכיוון המסדרון וראה רק אותי.
"את מוכנה לעזור לי?"
בוודאי. כבוד גדול עבורי הקטנה שטכנאי מנוסה ייעזר בי.
"שחזרתי המון קבצים, כולם צילומי סטילס ווידיאו של חתונה. הלקוח אומר שיש כאן שתי חתונות, אבל אני מסתכל על התמונות ולא מצליח לייחס אותן לאירוע אליו הן שייכות."
התקרבתי למסך שלו והוא התחיל להציג בפניי את התמונות.
"ראי, בכל התמונות יש לכלות שמלה ארוכה לבנה ושיער חום. כל הבנים לבושים באותו סגנון, עם תספורות דומות, איך אני אבדיל?"
לאמתו של דבר, חשבתי שהוא מתבדח. אך למקרה שלא, הוא מצא את האדם הנכון להיעזר בו. מהטריגונומטריה שלמדתי בתיכון אני לא זוכרת הרבה, אבל בהחלט זוכרת היטב מי לבש מה ובאיזה אירוע של העשור וחצי האחרון לפחות.
התקרבתי עוד ובחנתי את התמונות. מיד מצאתי רמז ראשון: לכלה אחת שיער פזור ולשנייה שיער אסוף.
"אבל, יכול להיות שבמהלך המסיבה היא פיזרה את השיער..."
אבוי, צודק! איך לא חשבתי על אפשרות כזו. הלא כלות רבות היום לא מסתפקות בשמלה אחת לערב, אז בוודאי שלא בתסרוקת אחת...
הייתי חייבת להודות שכל הכלות בתמונות היו דומות עד מאוד. האיפור המושלם עשה מהן תאומות זהות. הוא פעל כמו מסיכת אנונימוס: קשת הגבות עוצבה באותו סגנון; צורת השפתיים תוקנה למודל האידיאלי; לא נשאר בהן פגם, צלקת, כל קמט או כתם ייחודיים.
הבכתי אפילו את עצמי בהצעתי להשתמש בהיקף החזה כפרט מבדיל, אך הוא אמר ובצדק, שזווית הצילום והתאורה מסוגלות להשפיע על הערכת ההיקף. הבא נמצא לנו פרט אחר.
הנה משהו: תקרת האולם מצועפת כאן בבדים היוצרים מראה של אוהל, ובתמונה הבאה הקירות חשופות ומקושטים בסגנון ארט-נובו. זה רמז טוב, אבל מי יכול להבטיח שלא מדובר בשני אזורים שונים של אותו מתחם?

התקרית העציבה אותי. משפחות משקיעות כספים אינסוף, זמן רב, תשומת לב ומאמץ גדולים במסיבות חתונה. לא רק כדי שהכול יהיה באותו יום נהדר, אלא גם בלתי נשכח, ייחודי ושונה מכל מה שהיה ועוד יהיה בהיסטוריה של האנושות. ואז קורה מה שקרה לנו, וכל הכלות הופכות לשיבוטים של אב טיפוס. החברים של כל החתנים לא פחות אחידים, אם ברישול האופנתי המחושב ואם בחליפות הכהות של המגזר החרדי.

בסופו של דבר מצא איש המעבדה פרט חותך למיון הצילומים: לכלה אחת ראו את הרגליים בשסע השמלה. לשנייה לא היה שסע.

פ.ג.

קישורים

● הפרדוקס של הנעורים הדיגיטאליים - מומלץ.

●  סרטון פרסומת על פרויקט הדיגיטציה של ספריית הוותיקן.

● מלחמת ראפ בין סטיב ג'ובס וביל גייטס. בזכות תובל.
 

קישוטים

כידוע, בעונת חגי דצמבר מקשתות המדינות הנוצריות את מבני הציבור ובתי התפילה בנורות צבעוניות. זו תופעה ממנה יכולים אפילו היהודים ליהנות מאספקט כלשהו של אחת הדתות שהתאכזרה לנו במהלך ההיסטוריה. גם בעלי בתים רבים בעולם מקשטים את חזיתות בתיהם, לפעמים בצורה מוגזמת (ראו הפקה גרנדיוזית משנת 2005). המייצגים מגיעים לפעמים למימדים מפלצתיים. נשאר רק לתהות מה היה אומר על זה, לו היה חי, חתן יום ההולדת ישוע הנצרתי.
אריזונה, 2012. מעשה באישה מהעיר מאריקופה, הגברת קריסטינה גרין, שהשתמשה לקישוט חזית ביתה ב-לא פחות מ-600 נורות. או אז בא שכן והעלה את הרף, עם כ-16,000 נורות!
קריסטינה הבינה שהיא לא יכולה להתחרות בו בתחרות המקומית. אבל כמות הנורות המוגזמת גם הרגיזה אותה מאוד. היא לא התאפקה מלהביע את רגשותיה. היא נגשה למלאכה וסידרה 450 מנורותיה הירוקות והאדומות, כך שייצרו את המילה "ditto" (משהו כמו "אמרתי לכם"), בתוספת חץ לכיוון בית השכן הראוותן. ראו את עמוד הפייסבוק שלה.
גברת גרין לא המציאה את המחאה. איי.פי. דווחו כי בשנה שעברה משפחה מ-אורגון, הקימה גם היא את המילה ditto עם חץ לכיוון בית השכן, כחלק מתנועה ברשת שקראה לכך.

יקים

היהודי הוא עם קשה הבנה. העם כולו, ולא רק בניו שנולדו בגרמניה. אילולי כך היה, הוא היה מזמן מבין שהעולם לא רוצה אותו, לא רוצה אותנו...
לא באדמת ישראל - אשר כעבור 65 שנה שוב מכונה בשם הרטרו פלסטינ(ה), כאילו גחמת אופנה באוסף ה-Vogue של ההיסטוריה.
ובוודאי שלא באדמתם של עמים אחרים. הנה לכם כמה דוגמאות מן התקופה האחרונה.

פולין
בסוף נובמבר נאסרה השחיטה הכשרה בפולין. החוקה הפולנית לא מתירה שחיטת בהמות בעודן בהכרה. עם יד על הלב, הלוואי שגם לנו הייתה חוקה, והלוואי שאותה חוקה הייתה גם היא חוסכת סבל מבעלי חיים. (והלוואי גם שכל החוקות המתוקנות היו מצליחות לשנות את טבעם של חולִיי  התעשייה, כדוגמת הממצאים בתחקיר על אדום-אדום)
אבל בפולין, למרות החוקה המצוינת, הממשלה נעתרה במשך 15 השנים האחרונות לקומבינה עם הקהילה היהודית והסיטה את המבט. השחיטה על פי ההלכה המשיכה להתקיים בפולין עד אשר ארגוני זכויות בעלי חיים ביקשו לאכוף את החוק.
יש בפולין עשרים ותשעה בתי מטבחיים השוחטים בשיטה המסורתית ומעסיקים 4,000 עובדים. ייצוא הבשר שווה להם 259 מיליון דולר בשנה.
ב-28 בנובמבר פסק בית הדין החוקתי שהשחיטה המסורתית מנוגדת לחוקה, ותצטרך להפסק עם תחילת 2013. הקהילה היהודית המקומית זעמה. יהודי פולין יצטרכו לחפש פתרונות אחרים לאספקת הבשר הכשר במדינה?. או לחלופין, להפוך לצמחונים?

לפני השחיטה.
המצב כעת הוא שהיהודים והמוסלמים לא מרוצים מהגזרה, הממשלה לא מרוצה מן ההפרעה, וגם עמותת אנונימוס לזכויות בעלי-חיים לא מרוצים.
בנוסף, אנונימוס גורסים ובצדק, שלא הוכח חד-משמעית שהשחיטה המודרנית חוסכת סבל. בעלי חיים רבים נשארים בהכרה מלאה אפילו לאחר שחושמלו מספר פעמים. בסרט נע, קשה מאוד להבטיח שחיטה הומאנית באופן אבסולוטי.
מה שנקרא:  A loose- loose situation.
שר החקלאות הפולני Kalemba נלחץ בין פעילי זכויות האדם לבין האינטרסים הכלכליים, והסביר כי חוק האיחוד האירופי שיכנס לתוקף בשנה הקרובה ממילא יבטל את פסיקת בית הדין החוקתי. הם קובעים שיש לכבד את זכויותיהן של קבוצות דתיות בהן גם השחיטה הטקסית שהתקיימה במשך אלפי שנים. כך זכה השר לאהדה של 25,000 המוסלמים ו-6,000 היהודים. נכון להיום, השחיטה על פי ההלכה נמשכת.

הונגריה
בימי מבצע עמוד ענן אמר בכיר במשרד החוץ ההונגרי שהונגריה תומכת בפתרון בדרכי שלום לעימות הישראלי-פלסטיני, כמתווה שיועיל גם לישראלים ממוצא הונגרי, ליהודים בהונגריה ולפלסטינים בהונגריה.

כתגובה לאמירותיו האנטישמיות, התארגנה מול משכן הפרלמנט בבודפשט הפגנת מחאה גדולה. "מפגן נדיר של אחדות במדינה שסועה", כתבו העיתונים.ot;ר המפלגה הסוציאליסטית אמר כי "הפשיזם הוא וירוס", ולדבריו, מפלגת יוביק היא זו שמפיצה את הנגיף.
ממשלת הונגריה גינתה ודחתה רשמית "קולות קיצוניים, גזעניים ואנטישמיים מכל סוג".
גיונגיושי התנצל על דבריו, אך סירב להתפטר ממשרתו. מצע מפלגת "יוביק" מבוסס על רעיון נוסף לפיו הונגריה נשלטת על ידי יהודים מושחתים, וחבריה אף כינו את בודפשט "יודאפשט".

אובאמה-לנד
הנשיא אובאמה הצטלם גם השנה עם אשתו וחנוכייה, ושלח ברכת חנוכה שמח. למי נועדה הברכה?
▪ לא ליהודי ישראל. אובאמה לא אמר את שם המדינה, הלא הוא איתנו "ברוגז" על הבנייה ב-E1. הקונצפט retaliation (גמול, נקמה) שלנו שונה משל האמריקנים. הם גומלים בפעולות צבאיות ובמניעת אשראי. אנחנו, בבניה.
▪ גם לא ליהודים בעולם. מפני אובאמה שלח את ברכתו "לכל מי שחוגג חנוכה". אז מי בכלל חוגג חנוכה? בטח המיקרונזים.

MercoSur
חברות האיחוד האירופי משתדלות להיות בצד ה-הפוליטקלי קורקט. נשיא ארה"ב מביע את כעסו בעידון רב. אבל בדרום אמריקה השליטים הרבה יותר חופשיים מגינונים. מנהיגים פופוליסטיים, רודנים במסווה סוציאליסטי שאינם יודעים שובע מכוח או מכסף, מובילים שם את ההמונים כמו עגלונים מנוסים: עם רתמות יחסית חופשיות אבל עם בליינדרס (אותם מסכים צדדיים שלא נותנים לסוס להסתכל ימינה או שמאלה)
בדצמבר 2007, ישראל הפכה למדינה הראשונה מחוץ לאמריקה הלטינית שחתמה על הסכם סחר חופשי עם בלוק ה-MercoSur, גוש כלכלי המורכב מארגנטינה, ברזיל, אורוגוואי ופרגוואי. הזמן עבר, ההשפעה המוסלמית הלכה וגברה בעסקי הפנים והחוץ של החברות בגוש. בהרמוניה עם מנהיגי דרום אמריקה נוספים, ראשי אותן מדינות מגנים את ישראל ואת מדיניותה - כבר ללא התחשבות בדעה של הלובי היהודי הקטן והחצוי שלהם. הם כבר חותמים הסכמי סחר עם הפלסטינים, ומזמן לא היה מצב היהודים הדרום אמריקנים שברירי יותר. והכוונה לא לאלשטיין ומקביליו.
זיכרון הפיגועים בשגרירות ישראל ובבניין הקהילה היהודית  משנת 1994, אשר מומנו על ידי ממשלת איראן, הוא צלקת המסרבת להסגר. הבקשות להעניש את האחראיים הפכו לנושא טורדני בעבור ממשלת ארגנטינה, הרואה בכך התבכיינות מיותרת. עמדה זו משתקפת גם בהתייחסות של מנהיגי דרום אמריקה נוספים..


בקיצור, הם לא רוצים אותנו. לא שם ולא כאן. דיטו.