דיסק חיצוני

הדיסקים הקשיחים במארז חיצוני (ולהלן "דיסקים חיצוניים") הם אחד האמצעים הנפוצים ביותר לאחסון וגיבוי קבצים חשובים. הדגמים העכשוויים יחסית זולים וניידים, ומסוגלים להכיל נפחי מידע גדולים. בהתחשב לעלות הפוטנציאלית של אובדן מידע רגיש בעקבות תקלה במחשב, מאוד הגיוני לשקול רכישת דיסק חיצוני כיעד לגיבוי.
המארז החיצוני מתחבר למחשב באמצעות כבל USB או Firewire והופך להיות כונן נוסף למחשב. כמו כן קיימים דיסקים חיצוניים המתחברים למחשב באלחוט (Ethernet external hard drives). למי שיש תחנה אלחוטית כמו- AirPort Extreme Base Station של אפל, או דומה לה, יכול לחבר ב-USB את הדיסק החיצוני לתחנה, אשר מתקשרת עם המחשב ב-Wi-Fi.
אצל רוב היצרנים הגדולים (Maxtor, Western Digital, Sony, Seagate)  קיים היצע רחב של דגמי דיסקים חיצוניים. בחירת הדיסק הינה בהתאם לצרכים האישיים וגורמים כגון קיבולת, מהירות, חיבוריות, ניידות וכו'.

קיבולת הדיסקים החיצוניים מגוונת. ככל שהקיבולת גדולה יותר, כך גם המחיר שלהם עולה. היום נפוצים הדגמים שבין 500GB ל-3TB ואף יותר.
כאשר רוכשים דיסק חיצוני שישמש כגיבוי, רצוי לבחור במוצר עם קיבולת כפולה או משולשת ביחס לנפח המידע עליו רוצים להגן. ההיגיון מאחורי הדבר אומר כי נפח המידע שלנו כל הזמן רק גדל, דיסק גיבוי גדול יותר ישמש לנו גם בעתיד, ובעיקרון יהיה זול יותר לפי יחידת קיבולת.

גודל ה-cache בדיסק קובע עד כמה מהר ניתן להעתיק קבצים אליו. ה-cache הינו מנגנון הזיכרון הזמני המהיר המשמש חוצץ בין המחשב לאזור האחסון הקבוע בדיסק החיצוני עצמו. לעיתים, אנו מעבירים מידע במהירות גדולה יותר מזו בה יכול הדיסק לקלוט אותו. במצב זה, ה-cache מאחסן אותו זמנית ומעביר אותו לדיסק בקצב שזה מסוגל לקבלו.
היתרון ב-cache גדול הוא יתרון מהירות הכתיבה, אך ככל שהוא גדול יותר, המוצר גם יקר יותר, ולא כולם חייבים מעבר מהיר ביותר - במיוחד אם מדובר בגיבוי.

זהירות!
יצרני דיסקים קשיחים הולכים ומשפרים את המארזים, אך כפי שקורה עם רבים מן המוצרים לצרכן, לעיתים השיפור הוא יותר חיצוני (בעיצוב ממוקד מראה אופנתי ומפתה) מאשר פונקציונאלי. המארזים הטובים ביותר הם הדואגים לבידוד הדיסק מפני זעזועים - מהלומות ונפילות. יתכן מתוך מאמצים לבודד את הדיסק ולהגן עליו מפני חדירת נוזלים, נולדו המארזים הפלסטיים המאוד אטומים. החיסרון שלהם הוא שגם האוויר החם הנוצר במארז בעקבות הפעלת הדיסק, אינו מוצא דרך יציאה או קירור. לכן, אנו בצ'יף ממליצים על מארזי מתכת מצוידים במאווררים חזקים לכל דיסק חיצוני ממנו תידרש הפעלה מתמשכת

תוכנה זדונית
יש הטוענים ליתרון מסוים של הדיסקים החיצוניים בעניין פגיעות מול וירוסים או תוכנות זדוניות, מפני שניתן לנתק אותם בסוף תהליך הגיבוי. יתרון זה הוא אשליה. תוכנות זדוניות מצליחות להגיע לכל כרך במחשב, ואפילו להשפיע על התקנים פריפריאליים כפי שכתבנו בשבוע שעבר. אם נגבה ספרייה עם קבצים נגועים או קוד ויראלי, גם המידע בגיבוי יהיה נגוע, והדיסק החיצוני יהפוך לאמצעי נוסף של הווירוס להתפשט.

גנבים!
אחד מיתרונות הגיבוי האופטימאלי הוא שניתן להרחיק אותו ממקור המידע. למשל, לשם הגנה מפני גנבה. דיסק חיצוני שמחובר באופן קבוע למחשב אינו מציע יתרון זה. הגנבים פשוט ייקחו אותו יחד עם שאר הציוד. צעד נבון הוא לנתק דיסק קשיח חיצוני ממקור המידע בעת הפסקת העבודה ולהטמינו במקום בטוח (כגון כספת או מחבוא) או להעתיקו לאתר אחר, כמו במקרה של בעל עסק שכל ערב מנתק את דיסק הגיבוי ולוקח אותו עמו הביתה. במתכונת זו, יש להגדיר את הגיבוי שיתבצע תוך כדי עבודה, בכדי שלא יעכב את המשתמש לאחר סיום העבודה.
מניסיוננו במעבדה לשחזור נתונים, רבים המשתמשים המתפתים לעבוד על הקבצים הנמצאים בדיסק הקשיח, במקום לצור, לערוך או למחוק את המידע על גבי דיסק המחשב עצמו. מנהג זה מבטל את יתרונות הגיבוי כגיבוי - המידע על הדיסק החיצוני הופך להיות מידע המקור, וגיבוי... פשוט אין. מצב חמור אף יותר מתקיים כאשר ההתקן החיצוני איננו דיסק קשיח אלא זיכרון במצב מוצק (דיסקון או כונן SSD). מצעים אלו מאפשרים רק מספר מוגבל של פעולות במהלך חייהם, השימוש התדיר בקבצים על גביהם (ולא רק למטרות גיבוי) מכלה את המצע ומקרב אותו במהירות לסוף חייו השימושיים.
היום, כאשר דיסקים קשיחים חיצוניים מגיעים בפורמטים קטנים, יש לשמור אותם גם מפני כייסים או אובדן מקרי כאשר אנו נושאים אותם על גופנו, בכיס או בתיק האישי.

רבים מדגמי הדיסקים הקשיחים מגיעים עם תוכנות קנייניות לגיבוי. הבעיה, כפי שכבר כתבנו כאן בעבר, היא שתקלה כלשהי ברמת הקבצים לא תאפשר שחזור אותם קבצים מבלי שקודם לכן תובא התוכנה למצב פעיל. כלומר, עוד מכשול בדרך לשחזור, עוד פתח לחוקי מרפי לנגוס לנו בתקינות המידע.
לכן, אם אתם משתמשים פרטיים, תוכלו תמיד להוריד BOS למחשב שלכם (נפח התוכנה קטן מאוד) ולהגדיר אותה כדי שתבצע גיבויים אוטומטיים לדיסק החיצוני בתדירות מתאימה לצרכים שלכם, כל עת שהדיסק החיצוני מחובר למחשב.
באמצעות BOS ניתן גם להעתיק עותק מושלם של הדיסק הקשיח הפנימי אל הדיסק הקשיח החיצוני. תהליך ה"cloning" (שיבוט) דורש רמה גבוהה של זהות בין הדיסקים (הפנימי והחיצוני). לא ניתן יהיה לשבט דיסק עם נפח מידע גדול יותר אל דיסק עם קיבולת קטנה ממנו. היתרון שבשיבוט הוא שבמידה ודיסק פנימי יכשל, ניתן פשוט להחליף אותו בדיסק החיצוני אותו נפשוט מן המארז.
לעומת זאת, הגיבוי המתמיד עם BOS מאפשר גם הצלת גרסאות של קבצים שנמחקו בטעות וכבר לא קיימות בדיסק המקור
בסופו של יום, קיבולת האחסון והניידות הם מה שעושים את הדיסקים החיצוניים לבחירה טובה ונוחה לגיבוי מידע חיוני. הם קלים לשימוש ונותנים תמורה הולמת למחיר.
 

שחזור תמונות

● מרקוס ג'ונסון, צלם חובב שצלל קרוב לוונקובר, קנדה, מצא מצלמה בתחתית האוקיאנוס. לאחר בדיקה, הצליח לשחזר כ-50 תמונות מכרטיס ה-SD, אשר שכן במי הים קצת מעל שנה. הוא לא התעצל ופרסם את התמונות, כמו גם צילום של המצלמה עצמה, ב-Google+. כך הצליח לאתר את בעל המצלמה, מכבה אש מבריטיש קולומביה. מצלמת ה-Canon שנרכשה בכ-460 דולר, אבדה באוגוסט 2010 הוחזרה לא מזמן לבעליה.

● פעם אחר פעם אנו פוגשים אנשים צעירים ונחמדים שחוזרים על טעויות שהם לא סולחים לעצמם. עד כדי כך שבצ'יף גם נתנו לזה שם: תצ"ב (תסמונת הצלם/צלמת הבוכייה). הבכי לגיטימי: צלם חובב או מקצועי איבד תמונות, חייב לשחזר אותן, והלחץ גורם לאדם להתנהג בצורה רגשנית למדי.
מה שלא לגיטימי בעליל הן המניפולציות הלא מקצועיות המדווחות והבלתי מדווחות שנעשו במצלמה, בכרטיס או במחשב על ידי ידיד, קרוב משפחה, אולי שכן "שיודע"... בטרם מוזעקת עזרה מקצועית. בשבועות האחרונים הגיעו אלינו מספר מקרים שהכותרת המשותפת הייתה יכולה להיות: "הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות".

סוף עידן הפילם ותחילת המכירה לצרכן של מצלמות דיגיטאליות לא סימן- כפי שרבים ניבאו- את סופם של חנויות הצילום. הצלמים המקצועיים מהרו להתעדכן ולהפוך לטובים ומיומנים גם בצילום דיגיטאלי. אך בתחום הצילום הדיגיטאלי יש גם חלק חשוב לניהול הקבצים. ולצערנו, לא כולם רכשו השכלה מעמיקה בתחום.
לקוחות באים היום לחנויות הצילום לרכוש אביזרים וגם לקבל עצה ועזרה. העזרה הניתנת להם בתחום שחזור תמונות אבודות, לעיתים קרובות מדי מקשה ואף מונעת מאוחר יותר את עבודתנו בשחזור הקבצים.
בשבוע האחרון עזרו מספר גורמים -כולל חנות צילום- ללקוחה להשמיד את תמונותיה... למרות שהתכוונו לעזור לה להציל אותן. כאשר מנסים לשחזר תמונות ממצע דיגיטאלי - כל מצע- הדבר העיקרי שמומלץ  הוא: לא להחזיר את התמונות המשוחזרות למצע המקורי!
 

השורות של עמית

קריאת המגילה

האמת היא שאין לי מושג איך לפתוח את הקטע הזה. אני יכול לומר "אמרתי לכם", כמו תמיד. אבל בין קוראי יש המסרבים להוציא את הראש מהחול, ואז שוב אקבל מכתבים עם אותן עובדות לא רלוונטיות. אני יכול לפתוח עם המחוקק הדגול מר אופיר קקוניס שקבל עם ועדה הצדיק בשידור חי את האיש שהמית קלון על האומה האמריקאית, האיש שאחראי על התקופה השחורה ביותר בארה"ב: הסנטור מקארתי. אני יכול גם לציין את הניסיון למנוע משופטים ערבים להיבחר לבית המשפט העליון. אני גם יכול לדבר על ה"הדרת נשים". מגמה דתית קיצונית מטורפת המנסה להסתיר, להחביא ולסלק נשים מהמרחב הציבורי. אבל אני אתחיל דווקא עם קוריוז שאולי יגרום לרבים מכם להבין כמה דברים מאוד מאוד עצובים.
העיר סלוניקי, מיד לאחר גירוש ספרד, הייתה תחת שלטון עותמאני (עוסמאני למעשה) ליברלי -מוסלמי כמובן- שאפשר חופש דתי. העיר החלה לקלוט יהודים יוצאי ספרד, משכילים, מתוחכמים, סוחרים, אומנים, יזמים. הם אלו שהביאו את העיר לשגשוג במהירות מפתיעה אחרי הכיבוש שקרע אותה ודילל את אוכלוסייתה. היהודים שכאמור זכו לחופש פולחן מלא (אפילו בתי הדין הרבניים פעלו באופן שוטף ללא הפרעות מצד הקאדי), שגשגו והתפתחו וראו את עצמם רק במעט פחות מהמוסלמים השליטים. הם התחילו לאמץ את מנהגי השליטים. הם החלו לגדל זקנים, ללבוש מחלצות מוסלמיות (גלביות וכדומה – עיין ערך הרב עובדיה יוסף) ותרבושים. הם החלו לכסות את נשותיהם מכף רגל ועד ראש, ולהצפין אותם בבתים...
אני לא חושב שצריך להוסיף, היות וכך אחזור למר קקוניס. אוי לאותה בושה. האיש מודיע בפרהסיה שהוא בעד מקרתיזם. ואתם עוד חושבים שיש דמוקרטיה בישראל? הח"כ הנ"ל הוא מממציאי הצעות החוק האנטי דמוקרטיות. הוא לא רק מדבר, הוא גם עושה, ולא רחוק היום שיקום מחוקק ויגיד בקול רם שגם מוסוליני צדק...
במקום להמשיך, אני רוצה להראות לכם את מגילת העצמאות של מדינת ישראל. החלק הרלוונטי במגילה הוא כמה שורות בודדות. הביטו וראו איך נראה הבסיס לקיומה של מדינת ישראל. ומה עשה ממנו השלטון הנוכחי. אם זה לא מזיז לכם, אז כלום כבר לא יזיז לכם, גם לא אופיר קקוניס ודעותיו, אבל אל תתפלאו שהדור הבא שיישאר יהיה חף מ- אינטליגנציה. אל תדברו איתי על פטריוטיזם, כי אין שום דבר פטריוטי בחיסול היסוד עליו קמה מדינת ישראל.
במגילת העצמאות של מדינת ישראל כתוב:

והנה כמה תיקונים על פי רוח השלטון הנוכחי:

משטרה

אני יודע שקל להתעלם מאלימות משטרתית, בישראל יש היסטוריה של התעלמות מהפרות החוק של המשטרה. כך לאף אחד לא אכפת שהמשטרה מפירה פעם אחר פעם פסיקות של בג"ץ לאפשר הפגנות בשייח ג'ראח. למה מה אכפת לנו אם המשטרה מכסחת את השמאלנים המניאקים? גם לאף אחד לא אכפת ששוטרי משטרת ישראל מפזרים הפגנות באלימות בלי תגי זיהוי כמצוין במפורש בחוק, אהה אלו אנרכיסטים מניאקים, למי אכפת. זה שתת ניצב במשטרת ישראל בועט במפגין שוכב... כן כן אנרכיסט, לא מזיז לאיש. הכול מצולם במאות מצלמות, ואף אחד לא מתכחש. אבל האירוע הבא הוא שיא השיאים:
ביום חמישי שעבר זומן מר יגאל רמב"ם מיודעינו למשטרת ישראל לשיחה (הייתה לו ברירה? לא! נתנו לו להכניס עורך דין? לא!). ובשיחה נאמר לו שלא יופיע להפגנה ביום שבת, כי אם יופיע ייעצר מיד. מה זה? משטרת ישראל אוסרת על אזרח, שמעולם לא הוגשה נגדו תלונה על אלימות, להתייצב למחאה לגיטימית?
 

תגובה לשורות של עמית